מועצת הסטודנטים בפקולטה למשפטים

בנק בחינות פתורות

שם הקורס: דיני חוזים

שם המרצה: פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' אריאל פורת

שנת הלימודים: תשס"ב

סמסטר: ב'

מועד: א'

9 ביולי 2002

משך הבחינה שלוש שעות וחצי.

הבחינה בספרים פתוחים.

שאלה מספר 1 (30%) – עד שלושה עמודים

בידיעון הפקולטה למשפטים כתוב כי "הבחינות תערכנה במהלך החודשים יוני-יולי". במשך עשר השנים האחרונות הבחינות נערכות על פני חודשיים (יוני, יולי ולעיתים תחילת אוגוסט). בתחילת שנת תשנ"ב הודע לתלמידים על ידי הפקולטה כי השנה תערכנה הבחינות כולן בשלושת השבועות הראשונים שלאחר תום הלימודים. אף תקופת מועדי ב' צומצמה לשלושה שבועות. הנימוק שהובא לכך היה אקדמי: תקופת בחינות קצרה תחייב את התלמידים ללמוד טוב יותר במהלך השנה, תצמצם את נגע מחברות הבחינה ותביא יותר תלמידים לשיעורים. חגית, הלומדת בפקולטה למשפטים בשנה ב' לומדת במקביל בחוג לכלכלה, שאף שם הבחינות מתקיימות במהלך שלושת השבועות הראשונים שלאחר תום הלימודים. היא פונה לבית המשפט ומבקשת לאכוף את התקנון על הפקולטה למשפטים, כך שהבחינות יתקיימו על פני חודשיים, ולחלופין היא מבקשת לחיב את הפקולטה (ליתר דיוק, את האוניברסיטה) לפצות אותה בגין הנזקים שיגרמו לה אם ההוראה החדשה, הסוטה לטענתה מן התקנון,תישאר בתקפה. הערך/י את סיכויי תביעתה. האם תשובתך היתה משתנה לו בתקנון הפקולטה הופיע סעיף לפיו "הפקולטה רשאית לסטות מן התקנון לפי שיקול דעתה המוחלט"?

שאלה מספר 2 (60%) – עד שישה עמודים

הגר מבקשת לרכוש חלקת קרקע לשם בניית ביתה. לשם כך היא פונה לחגי, סטודנט בפקולטה למשפטים, המציע למכירה מגרש באזור רעננה, אותו ירש מאביו. לאחר משא ומתן קצר מסכימים הצדדים כי הגר תודיע לחגי תוך שלושה ימים אם היא חפצה לרכוש את המגרש במחיר של מליון דולר. למחרת, מגיע למשרדו של חגי,עמרי, המתמחה בחיפושי נפט, וחותם על חוזה עם חגי לפיו הוא רוכש את הקרקע במחיר של מליון וחצי דולר. מסתבר כי עמרי ערך בדיקה מקדימה, נועץ בגיאולוג, והגיע למסקנה כי הסיכויים למצוא נפט במגרש שמציע חגי הם גבוהים במיוחד. בנתון סיכויים אלו, שווי המגרש הוא 5 מליון דולר לפחות. להגר נודע במקרה על החוזה שנחתם בין חגי לבין עמרי, והיא מגיעה יום לאחר מכן למשרדו של חגי. בכוונתה להודיע לו כי ממילא החליטה שלא לרכוש ממנו את המגרש שכן הוא לא שווה את המחיר שדרש ממנה. תוך כדי המתנה לחגי היא מבחינה במכתב המונח על השולחן, בו מודיע משהו (בלתי מוכר להגר) לחגי, כי קיימים סיכויים טובים למדי למצוא נפט בקרקע שירש מאביו וכי שוויו של המגרש הוא חמישה מליון דולר לפחות. הגר נכנסת למשרדו של חגי, שטרם ראה את המכתב, ומודיעה לו כי היא החליטה לקבל את הצעתו ולרכוש את המגרש. חגי מודיע לה כי אחרה את המועד שכן המגרש נמכר לעמרי. "עם זאת" הוא מוסיף, "אם עמרי יתחרט אני מבטיח לך שהמגרש יהיה שלך". שעה לאחר מכן קורא חגי לראשונה את המכתב שראתה הגר, חתום על ידי ידידו, הגיאולוג הנודע אלדר, והוא מבקש להותיר את המגרש בבעלותו. טרם הועברה הבעלות בטאבו, ואף לא נרשמה כל הערת אזהרה לטובת הגר או עמרי. דון/י בזכויות הצדדים.

שאלה מספר 3 (10%) – עד עמוד אחד

יש הסבורים כי מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ניתן לחייב אדם להתקשר בחוזה עם אדם אחר, אם סירובו של הראשון להתקשר עם השני בחוזה נובע למשל, מטעמים של אפליה על רקע אתני. טענה אפשרית נגדית היא כי גם אם תוטל חובה כזו, לא תושג המטרה של מניעת אפליות פסולות. חווה/י דעתך על הטענה הנגדית.

מועצת הסודנטים בפקולטה למשפטים

בנק בחינות פתורות

פתרון בלבד

שם הקורס: דיני חוזים

שם המרצה: פרופ' פורת + פרופ' פרידמן

שנת הלימודים: תשס"ב

סמסטר: ב

מועד: ב

שם התלמיד: יונתן ברמן

ציון: 93

שאלה 1: נפתח בשאלה האם מסכת האירועים המתוארת מאפשרת בכלל לרונה להגיש לבית המשפט תביעה על סמך החוזה בתקיים תניות הפטור השוללות אפשרות לאכיפת החוזה בבית המשפט. לצורך הדיון בנקודה זו נניח כהנחה מקדמית שנשתכלל חוזה בין דורון לרונה (ובהמשך נפסוק גם בדיוןו בדיני ההצעה והקיבול שמשליכים על ענייננו). נראה כי המסמך שהגיש דורון לרונה עונה על הגדרות סעיף 2 לחוק החוזים האחידים והוא מהווה הצעה לחוזה אחיד. אם אכן מדובר בחוזה אחיד והתניה היא מקפחת קמה לבית המשפט סמכות לבטל או לשנות את התניה, אך לפני שנגיע למסקנה זו יש לבדוק עוד מספר פרטים – דורום הגיש את המסמך עב הקרס שניתן לראות בו הצעה, אך רונה ביקשה לשנות בו פרטים ועל כן אין לראות בשינויים שעשה קיבול להצעתו כי אם הצעה חדשה (שתי ההצעות, בהתחשב בפרטים הרבים שבהן ובהתייעצות עם עורך דין , נראה שעונות על דרישות גמירות הדעת והמסוימות). ברגע שרונה היא עמציעה וברגע ששונו פרטי החוזה, יש לשאול האם עדיין מדובר כאן בחוזה אחיד או שהוא חוזה רגיל שבו לא קמה סמכות בית המשפט לבטל תנייה מקפחת (ראה סיווג לאמירה זו בהמשך). אף אם נניח שמדובר בחוזה אחיד, יש לשאול האם [?] בתנייה הראויה לביטול. המ[?] שהגיל [?]  בית המשפט לשאול האם יבטלו תנייה מקפחת הם האם מדובר ב[?] והאם קיימים פערי מידע. נראה כי שני תנאים אלה אינם מתקיים כאן. אמנם בלוין נגד לוין נקבע כי תניה מסוג זה נוגדת את תקנת הציבור וכשלה, אך ראשית, יש לשאול האם החלטה כזו היא ראויה, בהתחשב בכך שהיא פוגעת במוסד ההבטחה הלא משפטית ומתעלמת מכך שיתכן כי שלילת התרופות המשפטיות נלקחו בחשבון במשא ומתן בין הצדדים והביאו להורדת מחיר החוזה.

כמו כן, ייתכן שבית המשפט יתייחס בצורה שונה לתניה כאן, במקרה בו מדובר בחוזה עסקי, כמו בפסק דין לוין. מנגד, ניתן לומר כי סוג היחסים העסקי בין שני הצדדים והאופן בו נחתם החוזה, תוך התייעצות עם עורך דין, מעידים כי בכוונת הצדדים היתה כוונה ליצור יחסים משפטיים. יש לזכור כי תניות פטור מפורשות כרגיל בצמצום ע"י בית המשפט. כמו כן ישלתת את הדעת לכך שתניות פטור מפורשות בדרך כלל לרעת המנסח, וכאן יש לשאול מי יחשב המנסח – דורון שהתניה הוצעה במסמך שהגיש ונכתבה על ידו, או רונה שהתניה הוצעה עם בהצעה שהגישה לדורון.

ביחס לחוזה שחתמו ביניהם דורון וסמדר, יש לשאול כיצד יש לפרש את הסעיף השני שהוסיפה רונה, האוסר השכרה לחנויות מתחרות. האם הכוונה כי לא יושכו חנויות לחנויות המוכרות באופן בלעדי אופנה תחתונה, או שמא מדובר בכל חנות המוכרת, בין השאר הלבשה תחתונה, גם אם זה לא תחום המכירה העקרי שלה (וכזו היא החנות "דארה"). לשם הפרשנות של סעיף זה יש לבדוק מהי דרך הפרשנות הראויה. אם נקבל את שיטת הפרשנות של השופט מצא בפסק דין, ובדומה נבחן קודם את החוזה ואם יש בו משמעות נבחן את הנסיבות האוסרות אותו ואת הנוהג בין הצדדים ואחר כך את הנוהג בין אנשים בתחום ההלבשה אך נקבל את פרשנותו של השופט ברק בפסק דין זה, הבדיקה תהיה [?] , ובו בזמן תבדוק את נוסח החוזה, הנסיבות והנוהגים. נראה שבמקרה זה התוצאה תהיה דומה משום שמתוך לשון הסעיף קשה דעת למה מתייחסות אותה "תחרות" ויש צורך לבדוק את אותה בעיה של הצדדים כי שהתבטא וגם בנסיבות ולשאול למה נוהגים לייחס את המונח "תחרות" בתחום ההלבשה. לפי ברק, גם התכלית העסקית של החוזה בין רונהה לדורון תאציל על הפרשנות של החוזה.

יש לשאול מה הנפקות של האפשרות לזה שהובנה תניית איסור תחרות בצורה שונה ע"י כל אחד משני הצדדים. אחת האפשרות היא לקבוע כי לא היה כלל [?]ינית ולכן לא השתכלל חוזה. כך למשל נעשה בפס"ד סירלס, כאשר לא ניתן היה למצוא מתוך החוזה משמעות אובייקטיבית וכל צד התכוון לדבר אחר. אפשרות אחרת היא כי לאחר ההליך הפרשני יטען כי יש פרשנות אובייקטיבית לחוזה שמתאימה לכוונת צד אחד בלבד ועל כן מהווה טעות פרשנות אובייקטיבית לחוזה שמתאימה לכוונת צד אחד בלבד ועל כן מדובר בטענות חד צדדית. במקרה זה, לאור הנסיבות ולאור היותם של שני הצדדים אנשי מקצוע, נראה כי קשה יהיה לקבוע שמדובר בטעות שהצד השני ידע או היה צריך לדעת עליה ( סעיף 14 (א) לחוק החוזים) ולכן לכל היותר מדובר בטעות לגבי הבנת הכוונה במונח "תחרות" שהצד השני לא ידע או צריך היה לדעת עליה, לפי סעיף 14ב ואז תקום סמכות לבית המשפט לבטל את החוזה אם ראה שמן הצדק לעשות כן. עם זאת, בעת החתימה עם "דארה" נראה שהיתה יכולה לפחות לעלות בדעתו של דורון כי מדובר בחנות מתחרה לסעיף החוזה, ויתכן שאי קיומו של בירור מעמיק יותר מצידו בעניין זה, נקבע בקיום של החוזה עם רונה בחוסר תום לב. בהמשך, נראה שדורון פותח במשא ומתן חדש עם רונה. לגבי הסרטיים החדשים דורון הוא המציע ורונה המקבלת. ראשית, יש לשאול אם העובדה שדורון לא גילה לרונה את הסיבה שבגללה ביקשר שתעבור לקומה הראשונה מהווה התנהגות שלא בתום לב בעת המו"מ, ו / או מהווה הטעיה או לכל הפחות יוצרת טעות המזכה את רונה באפשרות ביטול לפי סעיף 14א. אםאנו עוסקים כאן בהטעיה, אין צורך בדרישה של יסודות הטעות, ודי בכך שרונה באופן סובייקטיבי, לא היתה מקבלת את התנאים החדשים אילו ידעה אודות הסיבה שבשלה הוצגו (אם כי נראה שכאן היא עומדת גם בתנאי של יסודות הטעות). ניתן לטעון שכי לפי נסיבות העניין היה על דורון לגלות את עיניה של רונה כאשר ל[?] שינוי תנאי החוזה ועל כן מדובר בהטעיה לפי סעיף 15 המזכה בסעד של ביטול. כמו כן ניתן לטעון כי היתה חובה לגלות זאת גם מכוח הדין, כפי שמופיע בסעיף 15, כלומר מכוח חובות תום הלב המופיעה בסעיף 12. במקרה כזה תהיה זכאית רונה לא רק לסעדים של ביטול והשבה אלא גם לפיצוי הסתמכות לפי סעיף 12, אם היו לה הוצאות כלשהן שלם קיום החוזה (הסתמכות אגבית). חובת הגילוי כאן גוברת משום שמדובר במידע שלרונה לא היתה אפשרות להשיג בעצמה, ואין מדובר במידע שדורון היה צריך להשקיע בהשגתו משאבים כלשהם.

יש לשאול האם הפר דורון את החוזה עם רונה בהתקשרותו עם סמדר ואם כך מה נפקותה של הפרה זו. אם נניח שפרשנות התנאי שוסיפה רונה הוא שאם לא ניתן להשכיר חנויות למוכרי אופנת נשים, מדובר בהפרה. אם תוכיח רונה שלו ידעה אודות ההפרה ותוצאותיה לא הייתה מתקשרת בחוזה מדובר בהפרה יסידות המזכה אותה באפשרות לבטל. ואם מדובר בהפרה שאינה יסודית, באפשרותה להודיע לו על אורכה שלאחריה יבוטל החוזה. כמו כן, בהנחה ששיחת הטלפון שבה סוכמו הפרטים בדבר מעבר החנות לקומה השנייה הוא חוזה או תיקון / שינוי של החוזה הקודם (הנחה שתיבדק בהמשך) יש לשאול האם היא יכולה לבטל רק את החלק בדבר שינוי מיקום החנות תוך שמירה על תוקף הפרשנות שקדמו לכך. אם מדובר בשני חוזים נוגדים היא יכולה לבטל את החוזה השני בלבד בטענה של חוסר תום לב במשא ומתן והטעיה (ראה לעיל) ולבקש לקיים את החוזה המעניק לה זכות לפתוח חנות מול הכניסה. אם מדובר בחוזה אחד היא יכולה לבקש להפריד את החוזה לחלקים (סעיף 7(2) לחוק התרופות) ולבקש כמו באפשרות הקודמת לקיים את החלק בחוזה המתייחס לפתיחת החנות מול הכניסה. אך בכל מקרה, לאחר הביטול של חלק זה, קשה לראות כיצד תוכל לדרוש בהסתמך עליו לשלם רק 30$ כפי שנקבע בו, ולא 40$ כפי שנקבע בחלק שאינו בטל (ראה עוד לעניין דרישה זו בהמשך).

כך או כך, יש לשאול האם הסיכום לגבי הסכום החדש והמעבר לקומה הראשונה הוא בבחינה חוזה תקף. בחוזה המקורי נקבע תנאי כי כל שינוי של החוזה יעשה בכתב. סעיף 23 לחוק החוזים מאפשר לצדדים להסכים ביניהם על צורה שבה חוזה יעשה. נשאלת השאלה האם העובדה שדורון כתב את פרטי הסכום עם רונה על נייר מכתבים, עונה על דרישת הכתב. ניתן לטעון כי פרשנות לטובת רונה, בשל הטעיה או חוסר תום לב של דורון במשא ומתן, תקבע שדי בראשית כתב. כמו כן, יתכן שייקבע כי העדר תום הלב של דורון במשא ומתן יגבר על דירת הכתב, אם הוא ינסה להתנער מהסיכום הזה, [דורון רוצה להתנער מהסכום? להיפך, רונה רוצה] , מה גם שדורון הוא היוזם של שינוי התנאים, והעובדה כי הם ספק הועלו על הכתב היא אשמתו, שכן הוא זה שפנה אל רונה בטלפון וקיבל בטלפון את הסכמתה. נראה ששאלת הכתב תזכה לתשובה בתהאם לשאלה מי הוא הצד המתכחש להסכמה החדשה. אם דורון יתכחש לה, כדי לא להוריד את דמי השכירות לשלושים דולר, ייתכן שניתן יהיה לטעון כי בשל חוסר תום ליבו הוא מושתק מלטעון שההסכמה אינה מהווה חוזה תקף. לעומת זאת, אותה הטענה אם תישמע מפיה של רונה, עשויה להתקבל.

צו המניעה שמבקשת רונה, יכול להסתמך על שתי טענות – הראשונה היא שהתנאים החדשים בטלים (אם כל העדר תום לב במשא ומתן ואם בשל בטלות הההסכמה בשל אי עמידה בדירת הכתב) ולכן יש לה חוזה תקף שלפיו החנות [?] הכניסה מגיעה לה (ואז יש עסקאות סותרות – ראה בהמשך. ) אם טנתה אכן תהיה שהתנאים החדשים בטלים, קשה לראות כיצד תוכל לדרוש לשלם שלושים דולר.

הטענה השנייה יכול להיות שהתנאםי החדשים אכן תקפים ושהחנות תיפתח בקומה הראשונה (ואז תוכל לדרוש לשלם רק שלושים דולר), אך שפתיחת החנות "דארה" מהווה הפרה של החוזה, בשל היותה חנות מתחרה.

במקרה השני, דורשת רונה את אכיפת החוזה בתום לב כאשר מופר תנאי בחוזה רשאי הצד הנפגע לכתוב בסעד של אכיפה או פיצויים. אך אם יוכח שאחד החריגים בסעיף 3 לחוק התרופות מתקיים תישלל היכולת לקבל סעד של אכיפה. יש לשאול האם הפגיעה בסמדר ע"י צו המניעה אינה נופלת לגדר סעיף 3(א) השולל סעד אכיפה כשהדבר אינו צודק בנסיבות העניין. בעבר, נהוג היה לחשוב כי אינו מתייחס לאינטרסים של צדדים שלישיים (פס"ד וורטהיימר) אך בדיקה מאוחרת יותר, נראה שהפגיעה בצד שלישי הופכת לשיקול רלוונטי. יש להדגיש במיוחד במקרה זה כי נראה שמסדר היתה תמת לב ולא ידעה אודות תניית איסור התחרות בחוזה שבין רונה לדורון.

אם הוצאת צו המניעה תישלל בגלל שיקול זה, תעמוד לרונה הזהות לביטול החוזה בשל הפרה. לפי סעיף 10 היא תהיה זכאית לפיצוי על תוצאות ההפרה אם ניתן היה לצפותה בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה. היא זכאית לבחור בפיצוי קיום , כלומר פיצויים שיעמידו אותה היכן שהיתה עומדת אילו התקיים החוזה. אך במקרה זה קשה להניח שיהיה פשוט להוכיח כמה היתה מרוויחה אילו היתה פותחת את החנות, ובמקרה כזה סביר שיינתנו פיצויי הסתכמות (פס"ד מלון צוקים). כמו כן, יתכן שתבחר באופציית הקיום העומדותצ לנפגע ההפרה, ותעדיף לפתוח את החנות, אך תנסה לתבוע פיצויים על אובדן הרווח הצפוי לה מן התחרות שנוצרת בעקבות הפרות החוזה (למותר לציין כי גם כאן מדובר בנזק ספקולטיבי שקשה להעריך את גובהו).

העסקאות הנוגדות – היריבות בין רונה וסמדר – בהנחה שנקבע כי הסיכום הטלפוני בין דורון לרונה בטל (אם בשל העובדה שהפר את חובת תום הלב במשא ומתן ואם בגלל שלא ענה על דרישות הכתב – ראה לעיל), הרי שמדובר בשתי עסקאות סותרות, שכן דורון לא יכול להשכיר את אותו הנכס גם לרונה וגם לסמדר. נראה שזכותה של רונה קודמת בזמן שכן היא חתמה על חוזה עם דורון המעניק לה זכויות במושכר לפי סמדר. גם החוזה עם סמדר כבר היה נחתם והיא הייתה חותמת עליו בתום לב ובתמורה, עדיין נראה שהייתה קודמת זכותה של רונה, שכן מדובר בזכות חוזית ולא קניינית. אך אם ככה היה נחתם חוזה וסמדר היתה כבר מקימה את החנות במקום, ייתכן שהיה נקבע כי החוזה בין דורון לרונה, אכיפתו אינה צודקת (שכן יש צורך לסגור לשם כך את חנותה של סמדר). בכל מקרה, עצם החתימה על חוזה עם סמדר הוא הפרת החוזה עם רונה, אם נקבל את הפירוש השני שהוצג לעיל לתנייה האוסרת השכרת החנויות למתחרים.

לעומת זאת, בהנחה שהתנאים שהחדשים שבין רונה לדורון אינם בשלים, ורונה מתבססת בתביעותה על כך שדורון הפר את התניה האוסרת תחרות – כאן אם היה נחתם חוזה בין סמדר לדורון לפני הגשת התביעה (שיכולה להחשב להודעה על הפרת החוזה) נראה שהיינו נתקלים בשתי גישות בשאלה מי קודם בזמן – אם הופר החוזה עם רונה, אחר כך נחתם החוזה עם סמדר ורק אחר כך ניתנה הודעה על תביעת הזכות של רונה, ניתן היה לראות בסמדר כמי שקדמה בזמן, או לחלופין לטעון כי זכות התביעה של רונה אומנם היתה רדומה אך התקיימה קודם לכן. בכל מקרה, כיוון שלא נחתם עדיין החוזה עם סמדר, רונה כבר עוררה את תביעת הזכות שלה, נראה שזכותה של רונה קודמת.

זכותה של סמדר כלפי דורון – בין סמדר לדורון עוד לא נחתם חוזה. עם זאת, גם בשלב הטרום חוזי מוטלות חובות על הצדדים מכוח הדין.  נראה שדורון הפר את חובת תום הלב המוטלת עליו מכוח סעיף 12  לחוק החוזים. ניתן ל[?] את התנהלותו של דורון בעת המשא ומתן כהימנעות [?] פרטים שחובה היה עליו לגלות בנסיבות וניתן לומר שעצם כניסתו למשא ומתן שתוצאותיו יהיו חוזה שעשוי להיות לא אכיף בשל חוזה מוקדם יותר מהווה התנהגות שלא בתום לב. בכל הנוגע לעילת העדר תום לב תוכל סמדר (וכך גם רונה בהקשרים המתוארים לעיל) לתבוע ישירות את דורון, גם אםא הוא אינו צד לחוזה אלא רק חברות דרמי, שכן חוסר תום לב במשא ומתן הוא עילה לפיצויים לא רק  מצד לחוזה אלא גם מכל מי שהשתתף במו"מ (פס:ד פנידר). ברגיל, תוכל סמדר לזכות בפיצויי הסתמכות ותזכה בהחזר ההוצאות שהוציאה לצורך ניהול המשא ומתן והשבה של סכומים שהעבירה לדורון, אם העבירה סכומים שכאלה. אולם, אם יוכרו כי אלמלא התנהגותו שלא בתום לב של דורון היה משתכלל חוזה בסופו של המשא ומתן, ייתכן ויהת זוכה בפיצויים הקרובים יותר לפיצויי קיום.

הסתמכותו של דורון – בעקבות ההסכמה עם נעמי הזמין דורון עבודת אדריכל וקורות גבס. אם תקבל נעמי [רונה] פיצויים כלשהם בהתאם לאחר האופציות שפורטו לעיל, ייתכן שדורון ידרוש לקזז מפיצויים אלה את העלויות שהיו לו בהתסמך על ההסכמה. מנגד, תטען רונה כי הסתמכותו של דורון נסמכה על הסכם שנוצר בעקבות התנהגותו שלא בתום לב, ועל כך חלים דיני ההשקת, ולא תישמע מפיו טענה אודות הסתכמות. כמו כן תטען רונה כי לדון באפשרות של דורון להקטין את נזקי ההסתמכות ואף לבטלם ע"י השכרת החנות למישהו אחר. [תשובה יפה מאוד].

שאלה 2 : השאלה הראשונה שיש לשאול היא האם נכרת חוזה תקף בין יגאל לאידי בתהאם לשאלת כוותם ליצור יחיסם משפטיים ובהתאם לדיני ההצעה והקיבול. ההצעה והקיבול במקרה זה בעייתיים למדי. האם ניתן לראות בנוסחה שהציג אודי הצעה תקפה? כלל לא בטוח שהוא כזה, שכן אינה כוללת פרטים מהותיים כמו מספר הפגישות ושעות העבודה שייתו אודי, מועד התשלומים וסוג ה[?] ועל כן ייתכן כי אינה עומדת בדרישת המסוימות. כמו כי לשאול האם אמירתו של יגאל "טוב, עבור היעוץ אני מוכן גם ל 1.5%" מהווה קיבול כדין המעיד על גמירות דעתו. אפילו מעידה אמירה זו על גמירות דעת, יש לשאול האם היא מעידה על קבלה של הנוסחה והתנאים שהציגו אודי או שהיא מהווה הצעה חדשה הקובעת רף [?] עליון תשלום של 1.5%. יש לשאול האם לחיצת הידיים מעידה על גמירות דעת בהכחר או שיכולה להחשב כסיכום שלב במשא ומתן בין השנייה, וכמו כן יש לשאול האם שתי הפגישות (שכאמור, נמסרו בהן רק עצות כלליות) מהוות קיבול בתנהגותו (ואם כן – עדיין נשאלת השאלה אם מדובר בקיבול בהתנהגות של יגאל את הצעתו של אודי לגבי הנוסחה, או קיבול בהתנהגות של אודי אם רואים באמירתו של יגאל הצעה חדשה הקובעת תשלום של 1.5% כסכום עליון) או שמדובר בדבר שניתן במלך משא ומתן. כמו כן, יש לשאול האם שתיקתו של אודי במהלך המשא ומתן כשיגאל אמר שהוא מוכן לשלם גם 1.5% כשברור שאודי המשתמש דרך קבע בנוסחה, מבין כי  משמעותה היא שייתכן תשלום גבוה בהרבה, מהווה התנהגות שלא בתום לב במשא ומתן. כמו כן , ייתכן שאקט זה, כמו גם העובדה שאודי בחר להדגיאם את דרך החישוב על סכום ש[?] תוצאה נמוכה בלבד, מביא לפגעם ברצון של יגאל.

האם מדובר בטעות של יגאל הנכנסת לגדרי סעיף 14א? נראה כי בעקבות השיחה עם יגאל, אודי הבין כי יגאל אינו יודע [?] סכומים ושוי התשלום להגיע, וזאת בעיקר לאור היותה של הנוסחה מסובכת ולאור אמירתו של יגאל בדבר נכונותו לשלם גם 1.5%. כמו כן נראה שנענה התנאי של טענות יסודית, ושאם אדם סביר היה יודע אודות האפשרות שהתשלום יגיע לכדי שלושים אחוז מהרווחים , הוא היה נמנע מלהכנס לחוזה ייתכן אף שמדובר בהטעייה – הגם שאין כאן מצד שווא אקטיבי, ייתכן שה[?] מהווה הפרת חובה לגלות את האפשרות שהנוסחה תביא לתוצאה שונה בצורה קיצונית מזו שהודגמה, וזאת בשל נסיבות העניין, או בשל החובה לנהוג בתום לב בעת המשא ומתן. לפי כל האמור כאן, נראה שתעמוד ליגאל האפשרות לבטל את החוזה, אם מכוח סעיף 14א לחוק החוזים ואם מכוח סעיף 15, אך יש לשאול, אליבא דפרופ' פרות, גם שאלה נוספת – האם קיים כאן אשם תורם של הצד הטועה שיכול להשפיע על הסעדים שלהם ניזקק – ייתכן שמחובתו של יגאן, כמי שחזקה עליו שהוא אדם סביר לברר את פרטי הנוסחה ולבדוק גם אפשרויות של סכומים אחרים. בהבינו כי הנוסחה עשויה להניב תוצאות שונות בהתאם לסכום המוצב בה, ייתכן כי העובדה שבחבר שלא לתת למישהו מומחה בנושא להביע את דעתו המקצועית אודותיה (במיוחד לאור העובדה כי בהחלט יתכן שכמנהל חברות סטארט אפ הוא מעסיק אנשים שיכולים לבדוק את הנוסחה) מהווה רשלנות תורמת. חוסתר ידיעתו ניתן לומר הייתה לו חובת גילוי באשר לטעות. בנוסף, יש לשאלו האם מדובר בטעות לגבי כדאיות העסקה, שסעיפים 14 ו 15 אינם חלים עליה. הפסיקה מתייחסת בדרך כלל לטעות בכדאיות כטעות רק לגבי שווי נשוא ההתחייבות ולא לגבי תכונות הממכר (ספקטור נגד צרפתי). כאן נראה שהטעות אכן לא לגבי תכונותיו של הממכר. אך פרידמן מציע מבחן אחר, שבו נבדק האם הטועה לקח סיכון לגבי פרט זה. נראה שיגאל לקח סיכון מסוים בקבלו את הנוסחה (בהנחה שקיבל אותה) אך מכאן ועד אמירה כי קיבל על עצמו סיכון לתשלום של שלושים אחוז מרווחיו, רחוקה הדרך. בהקשר זה יש לציין כי אין ספק שהתוצאה שהתקבלה רחוקה מתחום צפיותיו הסבירה.

נראה שלא תעמוד לאודי הטענה כי נפל פגם ברצונו המגיע לכדי עושק (סעיף 18 לחוק החוזים). לפי פס"ד כאסו שימוש בעוולת העושק מתאפשר בהתקיים שלושה תנאים – ניצול ע"י המתקשר , קיומה של מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר נסיון של המתקשר השני, ותנאי חוזה [?] במידה בלתי סבירה. נראה שהתנאי השלישי מתקיים, שכן העברת שלושים אחוז מההכנסות השנתיות בעבור שתי פגישות יעוץ שכהן נתנו עצות כלליות הוא תנאי שבו אין פרופורציה בין מה שניתן לבין התמורה. אמנם תנאי חוזה גרועים במיוחד עשויים לחזק את הטענה כי מתקיימים גם שני התנאים האחרים, אך קשה לראות כיצד יצליח יגאל לשכנע את בית המשפט כי היה נתון במצוקה או חולשה קשה בעת כריתת החוזה. לכל היותר הושפע החוזה מחוסר נסיונו של אודי אך גם חוסר נסיון זה, לא נראה שנגיע לרמה הקיצונית הנדרשת בעילת העושק, הגם שבאפשרותו היה להתייעץ עם אנשים אחרים בטרם כריתת החוזה.

אם אכן נפל פגם ברצונו של יגאל, אכן תעמוד לו האפשרות לבטל את החוזה תוך שימוש בסעיף 14א או 15 לחוק החוזים. אך יש לשים לב כי במקרה של ביטול החוזה נדרשת השבה הדדית. לא ניתן לראות כי ניתנו שתי פגישות ייעוץ, אך פגישות אלו הן דבר בלתי אפשרי, ועל כן יצטרך להשיב אורי את שווי מה שקיבל. יש לשאול כיצד ניתן לאמוד את שוויו של מה שניתן ליגאל. האדם החישוב יעשה לפי התעריף שגובה אודי בעבור פגישת ייעוץ? האפשרות השנייה היא שיש להשיב לא רק את מה שניתן ע"י  אודי אלא את מה שקיבל יגאל, כלומר את התעשרותו לפי דיני עשיית עושר לא במשפט באותה שנה לבין הרווחים שהיו לו אלמלא היה אודי מייעץ לו. יש לציין כי יהיה זה בעייתי ביותר להעריך זאת, שכן אין דרך לדעת מה בדיוק הסכום שהרוויחה החברה בשנה זו ניתן לייחס לעצות של אודי ומה ניתן לייחס לדברים אחרים. לא יהיה נכון לבדוק את סכום ההכנסות השנה לעומת סכום ההכנסות בשנה שעברה, שכן ייתכן שחלק מן הגידול ברווחים ניתן לייחס לגורמים נוספים, מלבד עצותיו של אודי.

פתרון של המרצה

מערכת היחסים בין קדמי לבין "סוד של רונה":

1. האם חוזה המסגרת הוא חוזה אחיד? האם חוזה בין שני גופים מסחריים הוא חוזה אחיד, או שמא אין כאן בעצם "ספק" מול "צרכן" ? מה המשמעות לכך שאן נערך משא ומתן ואף הוכנסו שינויים בחוזה? (6 נקודות).

2. האם תנאי השולל זכות אכיפה של צד אחד הוא תנאי תקף ככלל? ובחוזה אחיד? מהם המבחנים לעניין זה ומה הרלבנטיות שלהם שלהם לענייננו? (6 נקודות)

3. תנאי אי התחרות – האם תנאי בלתי חוקי (חופש עיסוק, הגבל עסקי)? האם סותר את תקנת הציבור? האם ניתן לפרש אותה כך שרונה אינה יכולה למנוע את כניסתה של דארה? בהנחה שהתנייה תקפה האם יינתן סעד שכל אכיפה בגינה? כיצד, אם בכלל, יינתן סעד של פיצויים בגין הפרת תנייה של "אי – תחרות" (12 נקודות)

4. האם היה רשאי דורון, לאחר שחתם את ההסכם עם רונה, לנהל משא ומתן עם סמדר ולהגיע לסיכומים עימה?

5. "סיכום השיחה" עם רונה שכתב דורון – האם מדובר בשינוי של החוזה? האם מקיים את דרישת הכתב שקבעו הצדדים כתנאי לשינוי החוזה? אילו  מבחנים ניתן לשאוב ממבחני דרישת הכתב (בנושאים אחרים) בפסיקה לענייננו? היש משמעות לכך שרונה היא שביקשה להכניס לחוזה את מנגנון השינוי בכתב? היש משמעות לכך שסיכום השיחה נכתב על ידי צד אחד לחוזה, כשהצד השני אינו שותף לניסוחו? כיצד ניתן להלשיך מניסוחו של סעיף 1 לחוזה שבין קדמי לרונה על המסוימות הנדרשת מ"סיכום השיחה" (12 נקודות).

6. הסתמכות של דורון – האם מכשירה את העדר דרישת הכתב? האם צפויה בנסיבות אלו? (3 נקודות). בונוס – 2 נקודות – יכולת הקטנת הנזק (אבחנה בין ההוצאה בגין האדריכל לבין ההוצאה שבהזמנת תקרות גבס)?

7. מהו החוזה שנחתם בין קדמי לרונה בסופו של יום? האם יכולה רונה לטעון לתקפותו של חוזה לפיו היא זכאית להיות בקומה הראשונה, במחיר של 30$ לחודש וללא סמדר? האם זכאית רונהה לדרוש כי דמי השכירות יעמדו על 30$ בהתאם ל"סיכום השיחה" הגם שאין היא מוכנה לקבל את כל חלקיו של סיכום זה? האם רשאית רונה לפרש את "סיכום השיחה" כהצעה מזכה, שמקנה לה סעד של השתתפות בהוצאות המעבר, אף שעניין זה לא עלה כלל במו"מ? (8 נקודות)

8. האם זכאית רונה לסעד של מניעת חתימת חוזה ? מהם הגבולות הראויים של ההגנה על הזכות החוזית של קדמי ודארה? ועל חופש החוזים של קדמי ורונה? (6 נקודות)

מערכת היחסים בין "קדמי" ל"דארה"

9. האם הטעה דורון את סמדר במהלך המשא ומתן? האם עמד בחובת הגילוי כלפיה? נהל משא ומתן בחוסר תום לב? (3 נקודות)

10. בהנחה שרונה זוכה – האם זכאית דארה לסעדים כנגד קדמי? פיצויים ? (3 נקודות) בונוס – 2 נקודות האם זכאית דארה לסעד של ביצוע בקירוב?

11. האם "סיכום השיחה" מקנה לסמדר זכויות כלפי קדמי? (2 נקודות)

מערכת היחסים שבין "הסוד של רונה" ל "דארה"

12. האם יש תחרות בין הזכויות השונות שהבטיח דורון לשתי החברות? כיצד ניתן להכריע בין הזכויות ואילו סעדים תחרות שכזו תקנה לשתיהן כלפי קדמי? (6 נקודות)

13. התרשמות כללית – בונוס של עד 7 נקודות.

שאלה 2 – 30%

1. האם נכרת חוזה? יש לזכור כי בחוזים מעין אלו אין דרישות כתב מהותית, וכי תפקיד הכתב – ראייתי בלבד. מכאן כי העובדה שלא נחתם חזוה בכתב אינה מעלה או מורידה. מהי ההצעה במקרה דנן? האם היא לכריתת חוזה על פי תנאיו של אודי, או שמא יש לראות בדבריו של יגאל כהצעה חדשה? אם כן, האם הצעה מזכה? (7 נקודות + 1 בונוס).

2. פרשנות החוזה – כיצד יש לפרש את הנוסחה – האם 1.5% – 1% ישמשו כמגבלה אפשרית? האם כדוגמא?מ כמראה למה ציפו הצדדים? (5 נקודות)

3. האם יגאל יכול לטעון כי בכריתת החוזה נפל פגם של טעות או הטעייה? האם מתקיים כאן הסייג של טעות בכדאיות? האם האמירה של אודי כי "כל לקוחותיו עובדים לפי נוסחה זו" וכי לפי הנוסחה היה יגאל משלם לו 1% – מהווה הטעייה ו/או  אי גילוי  (10 נקודות)

4. האם יכול יגאל לטעון כי מדובר בעושק? בהקשר זה ניתן לציין את העובדה כי התקיימו רק שני מפגשים נוספים? (3 נקודות)

5. מהם הסעדים שיכול לתבוע יגאל? האם יכול לתבוע כאן אכיפה של החוזה כפי שהובן על ידו "אגד נ' אדלר")? האם יכול לתבוע פיצויים ואם כן מה גובהם? (5 נקודות)