בחינה ופתרון בדיני עונשין – מכללת ספיר

יום ראשון 31.01.10

שעה 10:00

 

המכללה האקדמית  ספיר

בית הספר למשפטים

דיני עונשין – פרופ’ בועז סנג’רו

מבחן אמצע שנה – מועד א’ תש”ע

הנחיות – חשוב לקרוא!

  1. לבחינה שני חלקים. משך כל חלק של הבחינה שעה וחצי (90 דקות). תינתן הפסקה של 30 דקות לאחר חלק א’. (לזכאים לתוספת זמן תיוותר הפסקה קצרה יותר).
  2. אין להכניס לאולם הבחינה חומר כתוב כלשהו. (סעיפי החוק הרלוונטיים מצורפים לבחינה).
  3. אין לחרוג מן המקום שמוקצב לכל שאלה, ואין הכרח לנצל את כולו.
  4. כל דיבור וכל מגע בין הנבחנים אסור לחלוטין. אם נתקלתם בבעיה בניסוח של שאלה, עליכם לפנות למשגיחים/ות או למורים/ות בלבד. הפרה של הוראות אלה היא גם עבירת משמעת.
  5. יש להשיב על כל השאלות.
  6. רישומי טיוטה ניתנים להיעשות מצידם השני של דפי הבחינה.
  7. שימו לב לכך שחלק מהשאלות מתפרשות על פני יותר מעמוד אחד.

********************************************************************************************************

חלק א’ (40 נקודות)

שאלה מס’ 1  – 16 נקודות סה”כ

א.   מהם ארבעת עקרונות היסוד של המשפט הפלילי המהותי (דיני העונשין) אשר נלמדו במסגרת הקורס? מהם הכללים הנגזרים מכל אחד מהם? תנו דוגמא להפרת העיקרון (בחקיקה או בפסיקה):

שימו לב: אין הכוונה לכללי הפרשנות המיוחדים של המשפט הפלילי, שגם אותם יש לפרט – כנגזרים מאחד מארבעת עקרונות היסוד.

 

  1. העיקרון –      עיקרון החוקיות                    .

הכלל/ים הנגזרים ממנו:

איסור רטרואקטיביות; שלושת כללי הפרשנות שנלמדו: א. המשמעות הטבעית והרגילה של המילים, ב. כלל הפרשנות המצמצמת. ג. שימוש בתכלית החקיקה אך ורק לשם צמצם האיסור; פומביות החוק; הדרישה לניסוח בהיר של האיסור.

דוגמא להפרה של העיקרון (בחקיקה או בפסיקה) –

פס”ד אש”ד – העבירה של תקלה ציבורית (ס’ 198 לחוק העונשין); עליסה בארץ הפלאות; וכל דוגמא אחרת שמלמדת על הבנה  .

  1. העיקרון – עיקרון השיוריות של המשפט הפלילי  .

הכלל/ים הנגזרים ממנו:

  שימוש במשפט הפלילי רק כמוצא אחרון; אין להרבות בעבירות פליליות.  .

                                                                                                                                     .

                                                                                                                                     .

דוגמא להפרה של העיקרון (בחקיקה או בפסיקה) –

 ריבוי העבירות בחוק העונשין  ; הגדרותיהן הרחבות מדי.

                                                                                                                                     .

 

  1. העיקרון – עיקרון האשמה .

הכלל/ים הנגזרים ממנו:

הדרישה של יסוד נפשי מסוג מחשבה פלילית – אשר משמעה מודעות לרכיבי היסוד העובדתי שבעבירה.

דוגמא להפרה של העיקרון (בחקיקה או בפסיקה) –

 עבירות רשלנות שנבחנות על בסיס אובייקטיבי (ואולי גם עבירות רשלנות בכלל), שימוש בחזקת המודעות .

  1. העיקרון – אין עונשין על דברים שבלב  .

הכלל/ים הנגזרים ממנו:

 

רכיב ההתנהגותי כרכיב חובה בהגדרה של כל עבירה.   

.

דוגמא להפרה של העיקרון (בחקיקה או בפסיקה) –

עבירות מיצב;  עבירות החזקה .

שאלה מס’ 2 – 10 נקודות סה”כ

  1. 1.      [5 נקודות] בחרו באחד (בלבד) משני פסקי-הדין שלהלן והשיבו באשר אליו:

א.      ע”פ 119/93 לורנס נ’ מדינת ישראל, פ”ד מח(4). [מעין “רולטה רוסית”]

ב.      ע”פ 1713/95 פרידמן נ’ מדינת ישראל, פ”ד נ(1) 265. [דקירת אישה בירך]

לורנס

העובדות: לפי קביעת בית המשפט, לורנס וחברו שיחקו ב”רולטה רוסית”, כאשר לורנס מביא את האקדח ואף משחק ראשון במשחק.

העבירה: גרימת מוות ברשלנות – סעיף 304 לחוק העונשין.

הסוגיה המשפטית: מהו, אם בכלל, מקור החובה לפעול?

הקביעה: חובה לפעול מכוח יצירת מצב מסוכן (חובה על אדם שיצר מצב מסוכן לנטרל את הסכנה). מקור חובה זה נוצר בפסיקה.

פרידמן

העובדות: ויכוח בין בני זוג. האישה ניסתה  לדקור את בעלה באמצעות סכין. הבעל, תוך כדי התגוננותו, אחז בידה של האישה שאחזה בסכין, סובב אותה ונעץ את הסכין בירכה של האישה. הבעל ביקש לסייע לאישה שאיבדה דם אך זו סירבה והוא עזב את בבית. כשחזר יחד עם בנם מצא אותה  ללא רוח חיים.

            העבירה: הריגה.

הסוגיה המשפטית: האם קיימת חובה לפעול?

ההכרעה: קיימת חובה לפעול (על מנת להציל) המוטלת על מי שיצר מצב מסוכן,  וזאת אפילו אם המצב המסוכן נוצר כתוצאה מהגנה עצמית.

  1. 2.      בחרו באחד (בלבד) משני המאמרים הבאים והשיבו באשר אליו:

א.      מרדכי קרמניצר וראם שגב, “המחדל בדיני עונשין”;

ב.      ש”ז (שניאור זלמן) פלר, “‘בכוונה לפגוע’ כסימן ייחוד של העבירה לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, תשכ”ה-1965, גישה פרשנית – עד היכן ועל סמך מה? (ע”פ 677/83)”.

המאמר שנבחר -______________________________________________.

1)      מהי העמדה של המחבר/ים?

א. פרופ’ קרמניצר וראם שגב– מקור החובה לפעול של יצירת מצב מסוכן, תוך התייחסות הן לפן העובדתי והן לפן הנפשי. על פי גישת המחברים יש לדרוש יצירת מצב מסוכן שיש בה משום הפרת חובת הזהירות וזאת מתוך יחס נפשישל רשלנות באשר ליצירת הסיכון.

ב. פרופ’ פלר – 1. פרשנות המונח “בכוונה”, כמניע ולא כמטרה וזאת בהתבסס על כלל הפרשנות המצמצמת בפלילים. אם יפורש כמטרה ניתן להחיל  את הלכת הצפיות ובכך להרחיב את האיסור. 2. הלכת הצפיות חלה בכל עבירות המטרה בניגוד לדעת הפסיקה.

 

2)      חוו דעתכם על עמדה זו (ניתן לתמוך בה וניתן להתנגד לה; החשובה היא ההנמקה).

                                                                                                                                             .

                                                                                                                                             .

                                                                                                                                             .

                                                                                                                                             .

                                                                                                                                           

שאלה מס’ 3 – 10 נקודות סה”כ

א.      הגדירו עבירה של תוצאה-בכוח; והדגימו. (2 נק’)

עבירה שבה נדרשת סכנה קונקרטית (מוחשית)/  ללא דרישה שיתרחש נזק בפועל (תוצאה רגילה). די בפוטנציאל של נזק (=תוצאה-בכוח). דוגמא: השארת כלי נשק לא נעול בקרבת ילדים. השט

ב.      השוו בין עבירה של תוצאה-בכוח לבין עבירה של תוצאה (בפועל);  והדגימו. (2 נק’)

להבדיל מתוצאה-בכוח (ששם הנזק לא מתרחש), בעבירה של תוצאה (בפועל) יש הכרח שייגרם הנזק. דוגמא: השארת כלי נשק לא נעול בקרבת ילדים כאמור לעיל אלא שתוך כדי משחק אחד הילדים נפצע. ניתן להאשים בעבירת פציעה שהיא עבירה של תוצאה (בפועל).

ג.       השוו בין עבירה של תוצאה-בכוח לבין עבירה הדורשת סכנה כנסיבה בהגדרת העבירה; והדגימו. (2 נק’)

עבירה של תוצאה-בכוח דורשת קיומו של סיכון קונקרטי. לעומת זאת, בעבירה שמסתפקת בסכנה כנסיבה,  די בסכנה שהיא מופשטת (אבסטרקטית) בלבד.. דוגמא: עבירות שמופיעה בהן  המילה “סיכן” אלו הן עבירות של סכנה קונקרטית. עבירות שמופיעות בהן  המילים “עלול לסכן” או “יש בו כדי לסכן” מלמדות על סכנה מופשטת. דוגמא נוספת לסכנה מופשטת: השארת אקדח בארון סגור אך לא נעול, כשאין אנשים בקרבת מקום.

ד.      באיזו/באלו משלוש העבירות הנ”ל נדרש קשר סיבתי? הסבירו. (2 נק’)

בעבירות של תוצאה בפועל (נדרש קשר סיבתי בין ההתנהגות לבין התוצאה) ובעבירות של תוצאה-בכוח (נדרש קשר סיבתי בין ההתנהגות לבין הסכנה (התוצאה-בכוח). בעבירה שבה סכנה היא נסיבה, המדובר בעבירה התנהגותית שאין לבדוק לגביה קשר סיבתי.

ה.      מדוע נזקק המחוקק לעבירות של העמדה בסכנה? – מהו תפקידן ומתי ישתמש בהן המחוקק? (2 נק’)

המחוקק לא מעוניין לחכות שיתרחש אסון אלא רוצה לכוון התנהגות על מנת שלא תיווצרנה סכנות מוחשיות. (העמדה בסכנה = תוצאה-בכוח).

שאלה מס’ 4 –  4 נקודות סה”כ

בחרו באחת (בלבד) משתי ההשוואות הבאות בין פסק-דין שקראתם לבין פסק-דין שסופר עליו ושנדון בשיעור:

א.   השוו בין היסוד הנפשי של נהג האוטובוס רפאל לבין היסוד הנפשי של נהג המשאית אסף שי [סיגריה; מפה]; או:

ב.      השוו בין היסוד הנפשי של מירו [בן הדוד] לבין היסוד הנפשי של דוב זיסרמן [צריף; אבטיחים; רובה].

  1. בעניין נהג האוטובוס רפאל – בית המשפט ייחס לו מחשבה פלילית: צפיית התוצאה וקלות דעת. בשיעור הועלתה האפשרות שהוא היה רק רשלן – אם היה משוכנע שגם אם תופיע מולו מכונית, יספיק להשלים את העקיפה.  בעניין אסף שי – מכיוון שנהג בכביש בינעירוני במהירות גבוהה (לא מופרזת) מבלי להתבונן בכביש אלא במפה, נראה שצפה את אפשרות התרחשות התוצאה והיה קל דעת . נטל סיכון במודע. הימר.
  2. מירו – בית המשפט ייחסו לו מחשבה פלילית: צפיית התוצאה וקלות דעת. בשיעור הועלתה אפשרות שמירו היה רק רשלן. בעניין זיסרמן – מכיוון שבדק את הנשק אך לא מספיק טוב, נראה בבירור שהיה רשלן. ייתכן שגם מירו היה רק רשלן, למרות שלא בדק את הנשק, וזאת אם היה משוכנע שהנשק לא טעון.

 

בהצלחה!!!

Add a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *