דיני חוזים – המרכז האקדמי כרמל


דיני חוזים – ד”ר דרורה פלפל

מבוא

בחוק החוזים אין הגדרה לחוזה.

בדין האנגלי החוזה נעשה מעוולה שנעשתה ולכן הדין האנגלי דרש מושג שנקרא “התמורה”.

החוק שלנו לא דורש את זה כי הוא נובע ממשפט קונטיננטלי המדברת על הסיבה ליצירת החוזה.

אפשר לתמצת הגדרת חוזה לרצונות של צדדים המתגבשים למומנטום כלכלי שאותו הצדדים רוצים להשלים.

אחד רוצה למכור והשני רוצה לקנות. בדרך כלל יש ביניהם מו”מ ובסוף נוצרת עסקה כתוצאה מהשילוב של הרצונות המנוגדים. כאשר בדרך כלל הבסיס שלהם הוא כלכלי.

ישנם מקרים בהם החוזה לא חל.

כאשר הכוונה היא חברתית ואין מאחריה שום התחייבות לשינוי סטאטוס או התחייבות כלכלית, החוזה הוא “חוזה ג’נטלמני” ואין מאחריו שום סעד בגין הפרתו ואין גם יכולת לאכוף אותו.

לסיכום:

ניגוד אינטרסים יוצר את החוזה וזהו משהו כלכלי שהצדדים רוצים לקיים אותו ולאכוף אותו בבית משפט.

חוזה נוסף נקרא “חוזה ג’נטלמני” שאין לו ברקע משהו כלכלי והוא לא ניתן לאכיפה בבתי המשפט.

התחייבות שונה מחוזה בכך שההתחייבות היא פעולה משפטית חד-צדדית.

למשל: צוואה, זוהי התחייבות חד-צדדית.

בדין האנגלי צריכה להיות עוולה, ולכן לא מספיק קיום החוזה אלא צריכה להיות גם תמורה קטנה ולו גרגר של פלפל.

עוולה היא מעשה או מחדל הגורם לנזק.

כאשר אדם כורת חוזה עם רופא מומחה לבצע ניתוח והניתוח לא מצליח,

הנפגע יכול לתבוע הן בדיני חוזים והן בדיני נזיקין. ולמה ?

בדיני חוזים – שכן לא עמד בתנאי החוזה לעשות ניתוח מוצלח,

בדיני נזיקין – שכן גרם לו נזק, וכאן עליו להוכיח רשלנות הרופא המומחה.

בחוזה יש הסכמות של שני הצדדים.

בעוולות אין הסכמות של שני הצדדים, עוולה יכולה להיות גם כלפי צד ג’ שהאדם צריך לצפות אותו.

עוולה היא סוג של התנהגות חריגה הגם שנעשית בתום לב. בחוזים, אין עוולות.

בחוזים יש התחייבויות חוזיות שאם מישהו מפר אותה הוא חייב לשלם לאדם השני.

במסגרת דיני החוזים ישנם 3 אלמנטים מוגנים:

1.         אינטרס הציפיות – האדם מצפה מחוזה מסויים ותוצאותיו.

2.         אינטרס ההסתמכות – צד אחד מסתמך על זה שהצד השני יקיים את החיובים שהוא לקח על עצמו.

3.         אינטרס ההשבה – במקרה ושני האלמנטים לא מתקיימים והחוזה מופר, הצד שנפגע יכול לקבל בחזרה את הדברים שהביא (אמצעים וכספים).

כלפי דיני החוזים יש 2 גישות:

1.         הגישה הכלכלית הרציונאלית – גישה זו אומרת שהחוזה מבוסס על הגישה הכלכלית הרציונאלית ולכן החוזה צריך להיבחן בצורה של יעילות כלכלית. לפי גישה זו המטרה של דיני החוזים היא לייעל את רצון המתקשרים ולהביא לרווחה כלכלית שלהם.

            הדבר נעשה בחוזה כאשר הצדדים מקצים לכל צד את הסיכונים שהוא נוטל על עצמו.

דוגמא של הקצאת סיכונים: אדם קונה קרקע מאחר והוא מתחייב לבנות על הקרקע דירות ומתחייב לתת למוכר אחוז מסויים מהדירות.

2.         הגישה המוסרית חברתית – החוזים משקפים רעיונות של צדק, הגינות, כיבוד הבטחות ואחריות הפרט לדבריו. ואצלנו זה מתבטא בתום לב.

תפיסה זו הביאה לכך שבארץ בתי המשפט הטילו חיובים הגונים מעבר להוראות הכתובת שבהסכם, דבר שעורר ביקורת אצל עורכי הדין שכן מקשה להגיד שהחוזה הוא טוב אם בית המשפט מוסיף עליו סעיפים, מעין סעיפי-על.

כשרות משפטית

מתי אדם יכול לכרות חוזה ומתי ניתן לתבוע אדם באופן פלילי.

לפי פקודת הנזיקין יש הוראה מיוחדת שבאה ואומרת שקטין מעל גיל 12 ניתן לתבוע אותו על נזקים שהוא עושה.

מבחינת החוזים, לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, האדם בגיר לאחר גיל 18. אבל לפי סעיף 6 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אם הקטין עושה משהו שקטינים בגילו עושים זה כשיר משפטית למרות שהוא קטין או שהוא נראה מבוגר מעל גיל 18 למרות שהוא קטין.

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ”ב-1962

סעיף 1 לחוק קובע ש”כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר-לידתו ועד מותו”.

ניתן להעניק זכויות וחובות לעובר, בתנאי שיוולד תוך שנה מיום הענקת הזכויות.

“גמר לידתו” זו היציאה של התינוק לאויר העולם ואפוטרופוס ניתן למנות גם לעובר.

סעיף 4 לחוק קובע שפעולה משפטית צריכה הסכמת נציגו. ולכן בפתיחת חשבון בנק לנערים בני 16, ההורים חותמים כערבים וכד’. אחרת, חתימת הקטין אינה ברת תוקף.

הסכמת הנציג יכולה להיות גם בדיעבד, לאחר ביצוע הפעולה.

אם הנציג לא אישר את הפעולה, אי אפשר לחייב את הקטין לקיים את התחייבותו שכן היא לא ברת תוקף בלי אישור הנציג.

סעיף 5 אומר שפעולה של קטין שנעשתה ללא הסכמת נציג ניתנת לביטול או ע”י הנציג או ע”י היועמ”ש תוך חודש לאחר שנעשתה הפעולה. הקטין יכול לבטל את הפעולה עד 30 יום לאחר שנהיה בגיר.

סעיף 6 אומר סייג לביטול פעולות, פעולה משפטית שבדרך כלל קטינים בגילו עושים זאת תופסת גם אם קטין עושה אותה. וכן אם הקטין נראה כבוגר מעל גיל 18 והצד השני של העסקה לא ידע שמדובר בקטין העסקה תופסת משפטית למרות שהוא קטין.

פס”ד מלכה נגד חאלב

התעוררה השאלה של קטין שקנה כרטיס לוטו וזכה. בעל החנות סירב לשלם לו את הכסף שכן הוא קטין. ושם, לראשונה, נדונה השאלה האם נהוג שקטין קונה כרטיס הגרלה, היות ובית המשפט פסק שכן – זכה הילד בכסף.

סעיף 7 אומר שיש פעולות משפטיות של קטין שצריך אישור בית המשפט למרות אישור הנציג. כדי לוודא שהדבר נעשה לטובת הקטין. לדוגמא: קניית קרקע עבור הקטין.

ד”נ 17/75 נחול נ’ לוי

בית המשפט אומר שההסכמה היא לא רק ההסכמה בזמן שההורים חותמים על טיוטא, אלא בוחנים גם את מחיר הקרקע ביום הדיון ובית המשפט מאשר את העיסקה או לא.

אם הקרקע שינתה את יעודה ועכשיו, עקב חתימת ההסכם, יגרם נזק לקטין – בית המשפט לא יאשר את העיסקה.

השופט חיים כהן אמר שהחוזה תקף גם בלי אישור בית המשפט אולם בית המשפט מאשר את הרישום בטאבו את הפעולה הקניינית (שהיא מעל לחוזית). ולכן היות והחוזה בתוקף, מחיר העיסקה מחושב לפי תאריך חתימת החוזה.

השופט אגרנט חולק עליו. השופט אגרנט סובר שהיות והרעיון של החוק הוא להגן על הקטין, גם החוזה לא בתוקף אלא באישור בית המשפט. ולכן מחיר העיסקה צריך להיות מחושב לפי תאריך הדיון בבית המשפט והחוזה לא בתוקף מלכתחילה.

ע”א 112/79 שרף נ’ עבאר

מכרו בשביל קטינה דירה, וכשהיא הגיעה לגיל 18 ושבועיים היא אמרה שהיא לא רוצה.

השופט חיים כהן אמר שהחוזה תקף בגלל שהנציג הסכים ולכן היא צריכה לקיים את החוזה.

השופט ברק הלך לפי הרוב בפס”ד מחול שבית המשפט צריך לאשר את החוזה עצמו ולא רק את הרישום בטאבו, ולכן בלי אישור בית המשפט – ניתן לבטל את החוזה.

פסול דין

סעיף 8 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מגדיר מהו פסול דין.

פסול דין הוא אדם שבית המשפט הכריז עליו כפסול דין בשל שהוא חולה-נפש, לקוי בשכלו וכד’.

יש אנשים המנסים לעשות תרגיל ולתקוף חוזה בכך שהאדם שחתם עליו היה חולה נפש ולא יכל להיות בעל גמירות הדעת לחתום על החוזה ועובדה שלאחר מכן הוא הוגדר כ”פסול דין”.

ואז התוצאות יהיו כמו חוזה עם קטין.

מבחן האצבע

מבחן האצבע לדעת האם עיסקה נסגרה היא כאשר ניתן להשיב אליה את התשובה “כן” או “קיבלתי”.

לדוגמא: לוי אומר לרות “אלו האופניים שלי ואני מוכר אותם ב-150 ₪ ” ורות ענתה “קניתי”. בוצעה העיסקה.

כריתת חוזה – הצעה וקיבול

ההצעה מורכבת מ:

1.         מסויימות.

2.         גמירות דעת.

3.         מופנית לאדם או לכלל.

4.         בכוונתה ליצור יחסים משפטיים.

מסויימות

הצעה צריכה להיות מסויימת, של משהו ספציפי.

הצעה צריכה להיות רצינית, אם היא לא רצינית – זה לא עונה על הגדרת המסויימות.

המציע יכול למכור דבר שהוא לא בבעלות או בחזקתו.

גמירות דעת

אדם נמצא במכירה פומבית ורואה שם חברים ואומר להם שלום בהנפת יד. והכרוז החשיב כל הרמת יד לחבר כרצון לקניה וחייב אותו בהתאם – טוען האדם שהוא לא התכוון בהנפת היד להעלות את ההצעה והכרוז, לעומתו, טוען שהוא לא יודע להבדיל והיות ונמצאים במכירה פומבית זה סימן שהאדם רוצה לקנות.

איך אפשר לדעת אם האדם גמר בדעתו לקנות ?

מה זה גמירות דעת ?

באנגליה אומרים ש”רק השטן יודע מה קורה בלבו של אדם” ולכן הפעילות החיצונית המובנת היא המשכנעת, היא אמורה לבטא את גמירות הדעת הפנימית שלו. ומסתמכים על זה, כי אין משהו אחר להסתמך עליו.

בתי המשפט בארץ מנסים לתמרן בין רצון הפנימי להתבטאות החיצונית שלו.

גמירות הדעת זה האקט החיצוני המביע את הרצון הפנימי.

ובדוגמא: הוא כן חייב לשלם עבור הקניה שכן הרמת היד זהו סימן אובייקטיבי לקניה, ואי אפשר להגיד שהרצון הפנימי היה אחרת.

מופנית לאדם או לכלל

ההצעה צריכה להיות מופנית כלפי אדם או כלפי הכלל.

הצעה שנמצאת במגירה – לא נחשבת כהצעה.

בכוונתה ליצור יחסים משפטיים

כוונת ההצעה לגרום לשינוי בהליך המשפטי ולא משהו ערטילאי שהוא לא מעשי.

כמו הצעה לקנות את מגדל אייפל, שהצעה כזו לא מעשית וממילא לא רצינית.

במקרה בו יש את כל ארבעת המרכיבים הללו – ניתן להגיד שניתנה הצעה.

עצם זה שניתנה הצעה, אין חובה למכור אותה.

לדוגמא: בסופר, ההצעה היא כאשר המוצר מונח על המדף. אולם יש 3 דעות לגבי השאלה מתי מתבצע הקיבול-

1.         כאשר האדם לוקח את המוצר מהמדף.

2.         כאשר הוא קונה את המוצר.

3.         כאשר הוא משלם בקופה.

פס”ד ש.ג.מ

חניון ציבורי שכתוב בכניסה שהחניה עולה 15 ₪. כאשר אדם חונה בחניון הוא לא יכול להגיד שהוא לא התכוון ליצור חוזה כזה ורוצה לשלם 10 ₪.

בית המשפט פסק שלפי סעיף 2 ההצעה יכולה להיות לציבור ואדם שחונה בחניון מבצע קיבול לפי סעיף 6 שהקיבול יכול שיהיה במעשה או בהתנהגות אחרת אם מההצעה אפשר להבין שהוא מוכן לקבל קיבול בהתנהגות.

מעצם טיבהּ של ההצעה לציבור משתמעת דרך של קיבול ע”י מעשה או התנהגות. יש חזקה שהצעה לציבור ניתן לבצע קיבול ע”י התנהגות או מעשה.

סעיף 3 לחוק החוזים (חלק כללי)

סעיף (א) – המציע יכול לחזור מהצעה כל זמן שעדיין לא נתן הודעת קיבול.

לדוגמא: הצעה של מכירת מכונית בסכום מסויים וההצעה תקפה עד תאריך X,  עד אותו תאריך אדם יכול להתחרט על הצעתו לאחר מכן, הוא חייב למכור במחיר שקבע ולא יכול לבטל הצעתו.

סעיף (ב) – אם המציע קבע שההצעה היא לא הדירה, כלומר שאי אפשר לחזור ממנה. אסור לו להתחרט לאחר שהיא נמסרה לניצע. כמו כן, אם אדם קבע מועד לקיבול הצעתו הוא לא רשאי לחזור בו.

פס”ד נווה עם נ’ ד”ר יעקובסון

הייתה הצעה לציבור מסויים של מתגוררים בבית מסויים לרכוש את הדירות בסכום כסף מסויים עד תאריך מסויים ואז הם ירכשו את הדירה בה הם מתגוררים.

יעקובסון אמר לעו”ד של החברה שהציעה את ההצעה שאין לו כסף וניסה לשנות את תנאי התשלום. וביום האחרון הוא הביא את הכסף.

החברה טענה שהיות והוא קיבל את החוזה עם תוספת / הגבלה או שינוי אחר ולכן זה כמו הצעה חדשה ולא ביצע קיבול של ההצעה המקורית. ולפי סעיף 11 יש כאן הצעה חדשה וההצעה הקודמת לא תקפה.

בית המשפט קבע שזה לפי סעיף 3(ב) שניתנה הצעה שיש בה מועד לקיבולה ועד התאריך הזה המציע לא יכול לחזור בו. דבר נוסף, לא תמיד כאשר עושים מו”מ ומוצעת הצעה נגדית הכוונה היא שבאופן מיידי דוחים את ההצעה הראשונית.

הפרה צפויה

בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) סעיף 17 כתוב שכאשר יודעים שצד מסויים לחוזה לא יקיים את החוזה בין אם הוא אמר זאת או שהסתבר בנסיבות העניין שהוא לא רוצה או לא יוכל לקיים את החוזה, זכאי הצד השני לתרופה גם לפני שהחוזה הופר בפועל. אולם בית המשפט לא יחייב אדם לשלם לפני המועד הקבוע בחוזה.

בפס”ד נווה עם, בית המשפט החליט שיש לחכות עד תום המועד למרות שנראה שמר יעקובסון לא הולך לקיים את החוזה וזו ההלכה עד היום.

סעיף 4 לחוק החוזים (חלק כללי)

הצעה פוקעת בשני מקרים:

1.         כשהניצע דחה אותה או עבר המועד לקיבול.

2.         כשמת המציע או הניצע או נעשה פסול דין, או ניתן צו נגדו לקבלת נכסים או פירוק. כל עוד זה נעשה לפני מתן הודעת הקיבול.

            אם המציע מת היורשים לא יכולים לקבל את ביצוע ההצעה והקיבול. הזכאות לקבלת הכספים עוברת לעזבון.

            אם אדם כרת הסכם ונפטר-

א.         אם הוא קיבל את הדירה ולא שילם הכל – הקבלן לא חייב להעביר את  הדירה ליורשים.

ב.         מצד שני, העיזבון יכול להמשיך לשלם את התשלומים ואז אין הפרת הסכם.

קיבול

הקיבול הוא שהצד השני מודיע שהוא מסכים לתנאי ההצעה. קיבול צריך להיות בדיוק לפי פרטי ההצעה ולפי תנאי ההצעה (מסויימות, גמירות דעת וכד’). אותו סכום, כמות ומועד האספקה וסוג החיובים ביחד עם ההספקה.

לדוגמא: ראובן אומר לשמעון שהוא מוכר לו 1,000 טון פוספט. הצעה כזו חסרה צריך לדעת מתי יקבל את הסחורה, באיזה סכום והיכן.

אם היו ביניהם חוזים קודמים, צריך לראות אם מדובר ביחסים ראשוניים או מתמשכים ?

אם היחסים מתמשכים אז ידועים שאר התנאים כבעבר וזו רק השלמה, אם אלו יחסים ראשוניים צריך לפרט הכל.

חוסרים אפשריים ודרכי השלמתם:

1.         סוג המוצר – סוג בינוני לפי סעיף 45 לחוק החוזים.

2.         מחיר – לפי חוק המכר מדובר במחיר שווי שוק. אבל לדעת הרוב, מחיר הוא חלק אינטגראלי מרצינות ההצעה ולכן בהעדר מחיר אין הצעה וממילא אין חוזה.

3.         מועד מסירה – ניתן להשלים מחוק המכר סעיף 9(א) – זמן סביר.

4.         מקום המסירה – ניתן להשלים מחוק המכר סעיף 10 – העמדה לרשות הקונה.

5.         מועד התשלום – ניתן להשלים מחוק המכר סעיף 21 – עם מסירת החזקה.

6.

הצעה נגדית

הקיבול, כאמור, צריך להיות בדיוק לפי החוזה. אם יש הצעה נגדית  – מדובר בהצעה חדשה ואז שאר חלקי ההצעה המקורית לא מחייבים את המציע.

הצעה שלובה

כאשר יש הצעה של המציע ואח”כ הצעה של הניצע, אם הם שוות – נוצר חוזה, אם הם לא זהות – אין חוזה. ניתן לבצע השלמות להצעות מחוק המכר, כאמור.

מתי החוזה משתכלל ?

לאחר שבוצע קיבול המציע לא יכול לחזור בו אולם זה עדיין לא השכלול של החוזה, החוזה משוכלל רק כאשר זה בא לידיעתו.

המשמעות של הצעה עסקית זה שעות העבודה של המשרד, אם מדובר במייל שנשלח ביום ו’ אחה”צ-ערב ובשבת אף אחד לא עובד אנחנו ניישם את הקיבול לפי עקרון תום הלב והדרך המקובלת נקבע כי זה יהיה ביום העבודה שלאחר מכן.

ישנם 2 מועדים –

המועד הראשון, המציע יכול לחזור מהצעה כל זמן שעדיין לא נתן הודעת קיבול (סעיף 3א).

המועד השני, לאחר שהמציע קיבל את הודעת הקיבול מהניצע (סעיף 5)

זיכרון דברים ודרישת הכתב

יצאנו מנקודת הנחה שחוזה הוא בין שני אנשים והם יכולים ליצור אותו איך שהם רוצים (בכתב, בעל פה, בתקיעת כף וכד’) וזה מחייב באותה רמה.

אולם ישנם חוזים שהמחוקק קבע שחייבים להיות בכתב לפי סעיף 8 לחוק המקרקעין, סעיף 5 לחוק המתנות, קניית כלי שיט ועוד.

הסכמים אלו צריכים להיות בכתב בגלל שהם צריכים להיות ודאיים, עסקאות רציניות, ניכרים בהם סכומים נכבדים של כסף.

סעיף 8 לחוק המקרקעין אומר שהתחייבות למכר מקרקעין צריכה להיות בכתב. מכאן שההתחייבות צריכה להיות מצידו של המוכר וזה נחשב כהצעה למרות שאין חתימה על ההצעה.

עקרוניּת, הקונה לא חייב לעשות קיבול בכתב.

דוגמא: אדם א’ רוצה לקנות מאדם ב’ קרקע ואדם ב’ אמר שישלם לו מחר.

הכתב בעסקת מקרקעין הולך לכיוון מהותי וראייתי.

הפן הפרוצדוראלי

סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומאנית אומר שעסקאות שמקובל לעשות בכתב, הכתב הוא הוכחה ראייתית וכן אם רוצים לסתור ראיה שבכתב צריך להביא ראיה סותרת בכתב.

דרישת הכתב, לאור סעיף זה, היא מסיבה פרוצדוראלית. זה הסדיר סוגים מסויימים של עסקאות שהיו בחוק הפרוצדורה ומסעיף זה נשאר עד היום שאין לסתור מסמך בכתב באמצעות עדות בע”פ כאשר במידה ומדובר באירועים אחרים שקרו לאחר מכן שלא באים לסתור את הכתב אלא להצביע על שינוי במציאות מאז חתימת החוזה.

הפן המהותי

המשמעות של מהותי הוא שהכתב משכלל את ההסכם. אם אין כתב לא נוצר הסכם.

ואז צריך לבדוק מהו הכתב ? עד כמה הכתב צריך להיות מפורט ומה קורה בסיטואציה כאשר כותבים שזיכרון דברים / סיכום דברים / הסכם מוקדם וכו’ כאשר כפוף לחוזה שיחתם ע”י הצדדים ומה קורה אם לא כתוב את הכפיפות הזו ?

הקלטה, ברמה העקרונית, יכולה לענות על דרישת הכתב אבל למעשה אם שני הצדדים מודעים שהשיחה מוקלטת זה יכול לענות על דרישת הכתב. אבל בזה אין פסיקה.

בכתיבת חוזה במקרקעין דרישת הכתב היא של המוכר.

אם כתוב זכרון דברים שיש בו את כל הפרטים וכן כתוב שהוא כפוף לחוזה שיחתם ע”י הצדדים. האם זכרון הדברים מחייב גם ללא החוזה ?

הכל תלוי בנסיבות. האם יש בזכרון הדברים רצינות, גמירות דעת וכשיש משפט כזה הנשיא ברק אומר שזוהי נוסחת קשר שצריך לבדוק אותה. מה עו”ד צריך להוסיף לזכרון הדברים.

העיקרון הוא שצריך לבדוק את נוסחת הקשר. למה התכוונו הצדדים שילכו לעו”ד ?

האם הם התכוונו שהוא יבדוק את הזכויות כדי לאמת את הזכויות, האם רצו שיעשה את הבדיקה של אחוזי הבניה במקרקעין וכד’.

אם מגיעים למסקנה שההליכה לעו”ד נועדה על מנת להסדיר את הניסוח של ההסכם וכד’ – אז זכרון הדברים קובע ומחייב.

אולם אם הגיעו למסקנה שההליכה לעו”ד נועדה לצורך מהותי – אז מתעוררת השאלה מה נעשה בחתימה על זכרון הדברים. ובית המשפט פוסק באוביטר שזכרון הדברים שנחתם הוא עילה לפיצויים במקרים מסויימים.

ע”א 235/75 קדרי נ’ מסדר האחיות צ’ארלס הק’

היה פתק קטן שעליו כתוב:

“האחיות של סנט צ’ארלס אצל הקולג’ של סנט צ’ארלס ירושלים 1/12/70

התקבל ממר חסאן ערפאת סכום של 5,000 ל”י על חשבון מכר אדמה גוש X חלקה 10 (בית צפפה)

מחיר 500 לדונם

גב’ גהרדה”

בית המשפט קבע שהיות וגב’ גהרדה שייכת למנזר, ידוע המחיר, ידועים הגוש והחלקה. והיות וכל שאר הפרטים החסרים ניתן להשלים. זה נחשב הסכם ומחייב את הצדדים.

סעיף 714 לקודקס האזרחי העתידי קובע: “התחייבות לעשיית עסקה במקרקעין וכן המחאה של זכות לקבלת זכות במקרקעין והתחייבות להמחאה כאמור טעונה תיעוד בכתב המשקף את גמירת דעתם של החוזים להתקשר בחוזה.”

כאן יש שני אלמנטים חשובים. האחד משנה את הדין הקיים היום והשני מבהיר דברים.

השינוי הוא שלפי סעיף 8 לחוק המקרקעין צריך התחייבות בכתב, וכאן צריך תיעוד בכתב כלומר שצריך מספר מסמכים להוכחת המקרקעין.

דבר נוסף, כל פעולה משפטית הקשורה ברכישת המקרקעין צריכה להיות בכתב.

דוגמא בקשר לזכרון דברים:

המוכר הוא הדיוט והקונה הוא עוסק במקרקעין.

הם כותבים על פתק את הפרטים המפורטים וכן את המשפט “במחיר 290,000 דולר לדונם נטו לאחר מס”.

הם מגיעים לעו”ד כדי לסגור את העיסקה.

אומר המוכר אני רוצה 290,000 $ ביד, בלי תשלום המס והקונה אומר שהיות והמס הוא על המוכר אז המחיר הוא 290,000$ והמוכר צריך לשלם מס מסכום זה.

הם מגיעים לבית המשפט, כאשר הקונה מגיש תביעה ומבקש לאכוף את החוזה לפי הפתק הזה שהוא זיכרון דברים המוכר טוען שלא סוכם כלום ולא נכתב חוזה אצל עו”ד.

הפיתרון לדוגמא:

צריך לבדוק האם יש בפתקה את כל הפרטים המחייבים על מנת שזה יהיה זכרון דברים, ובפתק הזה היו כל הפרטים השאלה הייתה רק מה זה “נטו”.

הדבר השני, “חוזים לקיום ניתנו” והיות וכאן יש את כל הפרטים צריך לקיים את החוזה.

אנחנו רוצים לראות את מיהות הצדדים (מי הם הצדדים).

אח”כ הולכים לפי כלל בדיני הראיות “מסמך נגד המנסח”, המסמך נכתב ע”י המתמצא בדיני מקרקעין ולכן הדבר שלא ברור פועל לנגדו שכן הוא מתמצא במקרקעין ולכן מחובתו לכתוב את המסמך בצורה בהירה וברורה.

ע”א 475/87 אהרונוב נ’ אהרונוב

בפס”ד זה אומר בית המשפט שאפשר להשלים פרט חיוני אם נמצא במסמך אחר.

אם יש בהתכתבות קודמת בין הצדדים מסמכים מוסכמים המגדירים פרט מסויים, ניתן להשלים פרט זה מהמסמכים הללו למרות שהם לא חלק מהחוזה.

פס”ד קלמר נ’ גיא

גיא זה זוג אדריכאלים ולקלמר היה מגרש. הם הסכימו בעל פה שגיא יבנו 2 קוטג’ים על המגרש וקוטג’ אחד ילך לקלמר והשני לגיא.

הם בנו וקלמר היה מעורב בבניית הקוטג’ שלו. היו 3 דברים בכתב: הוא חתם על התוכניות לבקשת ההיתר לעירייה, הם פתחו ביחד חשבון משותף לפרוייקט ונעשה הסכם קומבינציה בין הצדדים ועליו חתם הבן שלו ולא הוא.

הוא לא חתם הסכם בכתב כדי להימלט מהמסים.

וכשבאו גיא וביקשו שירשום את הדירה על שמם, הוא סירב שכן ההסכם לא היה בכתב.

השופט זמיר טען שכאשר החוזה מתחיל להיות מבוצע, אפשר לראות בזה מילוי דרישת הכתב.

ולדעה זו יש הדים בקודקס האזרחי החדש סעיף 185 “נקבע בדין או בחוזה שצורה מסויימת של החוזה היא תנאי לתוקפו ותנאי זה לא קיים במלואו או בחלקו המהותי, יבוא קיום החוזה במקום דרישת החוזה”.

הנשיא (בדימ.) ברק אמר, בדעת רוב, שקיימת אפשרות במקרים חריגים שלא נדרוש את דרישת הכתב במידה וקיימת זעקת ההגינות שאם נתעלם מהסיטואציה, הדבר יהיה בלתי צודק בעליל.

סעיף 242 ל-BGB הגרמני מאפשר דבר כזה. סעיף זה טוען שיכולים להיות מקרים בהם אי אפשר לטעון העדר כתב שכן צד יהיה מנוע מלטעון טענה שכזו כאשר הוא בעצמו היה שותף למעשה הזה. אדם לא יכול לטעון למילוי דרישה חיונית בחוק אם הוא היה שותף לתהליך מתחילתו.

תום לב

בשנת 1863, מלומד בשם רודולף פון ירינג מתקומם נגד הדין שהיה באוסטריה באותו זמן. ומביא כדוגמא שאין לו פיתרון בדין האוסטרי באותם זמנים.

הדוגמא הייתה כזו:

מ’ היה בעל אחוזה ובאחוזה יש אגם.

מ’ רוצה למכור את האחוזה, הוא מפרסם מודעה ומזמין אנשים שיקנו את האחוזה.

הוא ידע שאם ידעו שיש באגם דגים – הערך של האחוזה יעלה. ולכן הוא שוכר דייגים שינהגו ויפרשו רשתות כאילו הם דגים דגים.

הנושא של הדיג והדגים לא עלה בין הקונים והמוכר ולא דיברו עם הדייגים.

לאחר שהקונים קנו, ראו שאין דגים ובאו למ’ בטענות.

אמר להם מ’ – אני לא אמרתי לכם כלום לגבי דגים, אתם לא שאלתם אותי לגבי זה. למה אתם מסיקים סתם מסקנות, זו אשמתכם.

לפי הדין הרומי שנהג באותה תקופה הוא צודק. שכן הדין הרומי דרש שתהיה מעשה בפועל כדי לטעון לרמאות.

והמלומד אמר שלא יכול להיות שאין משהו משפטי שימנע מקרים שמצב של שתיקה יגרום להטעיה, והוא המליץ את ה-CIC, אשם בהתקשרות ובתרגום ענייני “תום לב”.

ובגלל שהוא המציא את המושג הזה בסוף המאה ה-18, זה לא נכלל במאה ה-19 ב-BGB הגרמני.

סעיף 12 לחוק החוזים, תום הלב, התחיל כאשר הוחל הסעיף רק אם נקשר הסכם כשהסעד המופיע בסעיף 12(ב) הוא סעד של פיצויים. והפיצויים יהיו פיצוציים שלילים. כלומר, הנפגע יכול לקבל את ההשקעות שהשקיע בתחילת הדרך לקראת שכלולו של ההסכם (פיצויי הסתמכות)  כי אם הנפגע היה יודע שההסכם לא יקויים לא היה עושה את כל ההוצאות הללו.

ע”א 829/80 שיכון עובדים נ’ זפניק

במקרה זה שיכון עובדים פרסם הודעה עם תנאים מאד טובים לאנשים שיקנו את הדירה, מועד הקניה היה יום שישי מר זפניק הגיע מוקדם ולא הספיק לחתום ביום שישי שכן היה שם תור ארוך ומעט פקידים. שיכון עובדים המשיך את המבצע ליום ראשון עם תנאים קצת פחות טובים.

זפניק חתם תוך מחאה. ולאחר מכן תבע אכיפה של החוזה באותם תנאים כפי שנחתמו ביום שישי.

השופטת מרים בן-פורת קבעה שסעיף 12 הוא סעיף-על ומכיל בתוכו את כל התרופות. לא רק פיצויים אלא גם סעדים נוספים.

וכתוצאה מדברי השופטת בן-פורת, נהגו כך גם בתי המשפט בערכאות הנמוכות יותר.

מי חב בחובת “תום הלב” ?

פסקי הדין קבעו כי כל המשתתפים במו”מ חייבים בחובת תום הלב. בין אם הם הצדדים עצמם וכולל המתווכים ואנשים זרים להסכם המשתתפים במו”מ.

ע”א 5893/91 פס”ד טפחות נ’ סבח

היו 5 זוגות שהתקשרו עם חברה קבלנית כדי לרכוש דירה. לזוגות הללו לא היה הרבה כסף והם פנו לבנק טפחות לקבל משכנתא, וקיבלו מהבנק משכנתא.

הבנק היה גם הבנק של החברה הקבלנית.

בשלב מסויים הסתבר שהחברה לא יכולה לעמוד בהתחייבויותיה, ומצד שני הזוגות נדרשו לפרוע את המשכנתא לבנק.

הקונים חיפשו ומצאו בתקופה שהם קיבלו את המשכנתא הבנק כבר ידע שהיכולות של החברה הקבלנית קלושות ויש סבירות גבוהה מאד שהחברה לא תעמוד בהתחייבויותיה.

כלומר, הבנק נתן משכנתא למרות שידע שהחברה לא תעמוד בהתחייבויותיה.

השופט שמגר התלבט בין שני נושאים. מחד, קיימת סודיות בנקאית. אסור לבנקאי לתת מידע לגבי חשבונות של אחרים בבנק ולכן הבנק טען שלא יכל להגיד את המידע הזה למקבלי המשכנתא.

הנשיא שמגר אמר שאכן קיימת סודיות בנקאית אולם כאשר הבנק רואה שיכולים להיות ניגוד אינטרסים בין הסודיות הבנקאית המוטלת עליו לפי החוזה שלו עם הלקוח (החברה הקבלנית) לבין החובה שמוטלת עליו מכוח הדין של תום הלב (לגלות כל מידע רלוונטי שיכול להשליך על כריתת ההסכם). במקרה זה הבנקאי צריך לומר לאדם שמעוניין במשכנתא שהוא צריך להיזהר ולהתייעץ עם עו”ד ואז מילא הבנקאי את חובתו לתום לב מחד ומאידך לא חשף פרטים משמעותיים כלפי החברה הקבלנית.

הסעד היה פסק דין הצהרתי שהחוזה לא קיים.

מפסק דין זה למדים שני דברים:

1.         בהתנגשות בין שני דברים, הבנקאי שעליו מוטלות חובות מוגברות, הוא לא יכול להשתחרר מחובת תום הלב.

2.         הסעד שנתבע הוא לא מילולית כפי שכתוב בסעיף 12(ב). שכן למרות שכתוב בסעיף “פיצויים” ניתן לבקש צו הצהרתי.

אם מתבטל החוזה, כל צד צריך להחזיר את מה שקיבל ולכן הבנק יחזיר את החזרי המשכנתא שקיבל מהלקוחות למרות שגם הפסיד את הכסף שנתן כמשכנתא.

ע”א 846/76 עטיה נ’ אררט

חברת הביטוח אררט שלחה הצעת ביטוח למר עטיה, שהיה מתחת לגיל 21, הוא חתם על ההצעה וזמן קצר לאחר מכן הייתה לו תאונת דרכים והוא נפגע בתאונה.

בהצעה נאמר שבמידה ומישהו פחות מגיל 21 יש כל מיני תנאי פטור ולכן חב’ הביטוח התנערה מהפוליסה ומהחבויות שלה ואמרה שבמקרה הזה הפוליסה לא חלה.

בית המשפט העליון אמר שמכיוון שמדובר בחברה גדולה בנושא קשה שלא הרבה מתמצאים בו, כשמול החברה המומחית עומד אזרח פשוט שאין לו ניסיון בדברים האלה. הדבר שצריך להנחות את בית המשפט הוא שההסכם בין הצדדים צריך להיות הסכם שאדם פשוט מבין שהוא כרת.

מובן שאדון עטיה ידע שהוא מכוסה בפוליסה וחברת הביטוח ידעה שהוא מתחת לגיל 21. בית המשפט אמר לחברת הביטוח שהיא חייבת להסביר לאזרח הפשוט שלפי תנאי הפוליסה הוא לא מכוסה.

אדם הפשוט צריך להיות במצב שיבין שזה רוח ההסכם שנכרת ביניהם, אם הוא הבין שהוא מכוסה – החברה צריכה לכסות את המקרה הזה.

צריך להיות איזון בין זה שהאדם צריך להיות מודע למה שהוא חתם לבין החובה של החברה הגדולה להבהיר את עיקרי הדברים ללקוח.

חובת הסבר וגילוי

השופט ברק קבע  שבמסגרת חובת תום הלב יש חובת גילוי ואזהרה. כלומר, אם כאשר הבנק מחתים ערבים הוא חייב להגיד לערב שהוא גם לווה עיקרי. וכדומה, עיקרי הדברים בחוזה צריך להסביר לאדם החותם על המסמכים של הבנק.

אסור ליצור את הרושם שהחוזה לבטח יכרת.

כאשר קובעים עם אדם תאריך לקביעה על חוזה ואומרים שהכל סגור, זה מעורר בלב הצד השני שהחוזה לבטח יכרת ולכן אי חתימה על החוזה מהווה הפרת תום הלב.

כמו כן, אם החליטו וקבעו להיפגש לעו”ד אולם אחד הצדדים אומר שעד אז הוא עוד רוצה לחשוב על העניין – אי חתימה על החוזה לא מהווה הפרת תום הלב.

אין מחלוקת שמכל הצעה ומכל חוזה ניתן לחזור, אולם בסיטואציה מסויימת כאשר מחד עורר צד אחד את הרושם שהכל בסדר ומצד שני כאשר החזרה היא לא בתום לב מוחלט – יש בעיה לחזור.

הנשיא ברק אומר שתמיד אפשר לחזור מהצעה שכן זה חלק מהמו”מ. אבל חזרה אפשרית רק בתום לב ובדרך מקובלת. ואם זה לא בתום לב ובדרך מקובלת – אז ניתן לחייב פיצויים לפי סעיף 12(ב).

הסעד המתקבל-

כאשר נוצר רושם שחוזה לבטח נכרת והצד המוכר / המשכיר לא מופיע אצל העו”ד לחתימה על החוזה. רואים כאילו החוזה נחתם בין הצדדים מכיוון שזו הייתה כוונת הצדדים וניתן הרושם שהחוזה יכרת.

גם אם הוא אומר שהוא חוזר מההצעה בגלל שהוא קיבל יותר כסף, וזה נחשב חוסר תום לב ודרך מקובלת, הסעד הוא אותו סעד. וכאן עוד מצטרפת סיבה שנותנת תוקף לחוסר תום הלב.

מניעות

כאשר אדם נוהג בחוסר תום לב הוא יהיה מנוע מלטעון שהפעולה המשפטית שאותה רצה למנוע לא השתכללה. כמו שהיה בפס”ד גיא נ’ קלמר, אדם שידע שהכתב מחייב ומראש לא נהג בדרך הזו בגלל חוסר תום הלב הוא מנוע מלטעון שדרישת הכתב מחייבת.

סוגי הפיצויים

1.         פיצויי הסתמכות – פיצויים שליליים. פיצויים עבור הוצאות שבוצעו מתוך כך שהוא הסתמך שחוזה לבטח יכרת. ובגינם ניתן לתבוע לפי סעיף 12(ב).

2.         פיצויי קיום – פיצויים חיוביים. כלומר, אמנם החוזה לא שוכלל אבל אם החוזה היה משתכלל היה הצד הנפגע יכול להרויח ועל זה מגיעים לו פיצויים.

לעתים הפיצוי השלילי יכול להיות יותר מהפיצוי החיובי.

לפי השופט ברק הרציונליזציה של סעיף 12 הוא שהנפגע צריך להיות באותו מצב לפני ההפרה. זה לקוח מהדין הגרמני שם אין בחוק האכיפה של תום הלב וזה יציר פסיקה ובגין זה מגיעים פיצויים. השופט ברק אמר שאם המצב הוא שלא היה חוזה אז מגיע רק פיצויים שליליים, ואם יש חוזה אז מגיעים, לעתים, גם פיצויי קיום. הכוללים גם צוי אכיפה שונים.

מדגם לשינויים מכח תום הלב

רוחב תום הלב-

1.         לקבל פיצוי הסתמכות.

2.         לקבל פיצוי קיום.

3.         לקבל אכיפת הסכם.

4.         לבטל הסכם.

5.         לקבל פיצוי מכוח חוק “עשיית עושר”.

ע”א 1829/80 שכון עובדים נ’ זפניק

למרות שסעיף 12 לחוק החוזים קובע סעד של פיצויים, ניתן לקבל מכוחו גם אכיפה במקרים מתאימים.

ע”א 847/76 עטיה נ’ אררט חברה לביטוח בע”מ

חברת ביטוח שלא הסבירה למבוטחהּ שהוא חותם על חוזה שמחריג אותו מתחולת הפוליסה בקרות מקרה ביטוח.

בית המשפט מסביר שמכוח תום הלב ניתן לשנות את תנאי הפוליסה לפי מבט עיני האדם הסביר ולא קריאה ספציפית של הפוליסה.

ת”א (ת”א) עו”ד יצחקניאה דולגברג נ’ ארוך אלי וג’ני (לא פורסם)

הסכם שכ”ט באחוזים בבוררות. ימים ספורים לפני תחילת הבוררות הופסקה עבודת עוה”ד מכיוון שלא רצה להפחית בשכרו. הוגשה מטעמו תביעה לפס”ד הצהרתי למלוא גובה השכר החוזי.

נפסק: מכוח הוראות תום הלב והנכונות לבצע את החוזה המגיע לעוה”ד במלוא השכר, אפילו אינו עובד. לאור אשמו של הנתבע, הנתבע מנוע מלטעון שהמדובר בחוזה עבודה אישי שאין לאוכפו, הן מכיוון שעוה”ד לא חייב בפועל לייצגו, והסעד הוא לפיצויים, והן מכיוון שהוא זה שגרם למצב.

מכוח חוסר תום הלב, ביטל בית המשפט את הודעת הביטול שמסר הנתבע לעו”ד יצחקניאה וחייב אותו לשלם לעו”ד את שכרו במלואו למרות שלמעשה לא היה בישיבת הבוררות.

ע”מ 3542/04 דן סלס נ’ טובה סלס ובן סלס

בימ”ש מחזוי התיר המצאת מסמכי בנק של אימו ובת זוגו של המבקש, לצורך הצגתם במשפטו במסגרת תביעה לביטול מזונות.

נפסק כי הזכות של הלקוח לסודיות המידע בדבר חשבונותיו הינו, בין היתר, מהוראות תום הלב. ולכן כאשר מתבקש צו גילוי מסמכים עבור צדדי ג’ בתיק, זה לא חלק מהתנהגות של תום לב ולכן בית המשפט לא אישר צו שכזה.

ה”פ (ת”א) 1473/02 זה מאפיה מכנית בכפר סבא בע”מ נ’ עיריית כפר סבא ומינהל מקרקעי ישראל

נשאלת השאלה מה דין הבטחה מינהלית שניתנה להקצות קרקע חלופית, כשמסמכי ההבטחה לא נשמרו במינהל.

נקבע בבימ”ש כי על המינהל להתנהל בתום לב ובדרך מקובלת.

יצירת נזק ראייתי בכך שמסמכי הבטחות אינם נשמרים, והאזרח עלול להינזק – אינה התנהלות כזו. מכאן שהנטל על המינהל להוכיח העדר הבטחה.

אי התנהלות בתום לב ובדרך מקובלת ואי שמירה על מסמכים גרמה נזק לתובע ולכן נטל הראיה נופל על הנתבע במקום על התובע.

סיכום תום הלב

הוראת תום הלב והדרך המקובלת הינן הוראות על.

משמעות הוראות אלה, שהן מצטרפות לכל חוזה וחוק קיים, ועפ”י הנסיבות. ובמידת הצורך מתאימות חוקים או חוזים ישנים וגם חדשים למצב נתון.

העיקרון הוא עיקרון רוחב במשפט הישראלי, שמכוחו ערכים, נורמות וכתובים עשויים להשתנות.

ראוי להשאירו צר, על מנת למנוע שינויים תזזתיים במשפט, רצוי לתוחמו בקווים מנחים, כדי למנוע פרצות יתר שקוראות לצדדים שאינם תמי לב לנצלו.

סעיף 13 לחוק החוזים (כללי)

צורת החוזה:

1.         חוזה “שמתחזה” לחוזה רגיל.

2.         התוכן האמיתי נלמד מגילוי כוונת הצדדים.

3.         אין נפקות מי יזם את צורת החוזה.

סעיף 13 לחוק אומר שאם קיים חוזה למראית עין בין שני הצדדים – הוא בטל.

ישנם 2 סוגים של חוזה למראית עין, סוג אחד הוא חוזה שאין מתחתיו חוזה אחר ויש חוזה אחר שאם מבטלים אותו מוצאים מתחתיו את החוזה האמיתי בין הצדדים.

האחת הדוגמאות הקלאסיות לחוזה למראית עין הוא חוזה שנכרת על מנת לרמות את הרשויות שמתחתיו יש את החוזה אמיתי, ואז אם מבטלים את החוזה למראית עין – נשאר החוזה האמיתי המראה את אומד דעתם של הצדדים.

מתעוררת השאלה מה קורה אם ישנו הסכם “מתחזה” המוצג לרשויות וגם הסכם אחר אמיתי בין הצדדים המבטל את ההסכם הראשון ?

הסעיף בחוק לא עושה הבדל בין שני הסוגים הללו. סעיף 13 מבטל את החוזה שהיה למראית העין. עם הזמן מכוח העיקרון של “חוזים לקיום ניתנו” בית המשפט היה מבטל את ההסכם המתחזה ומקיים את החוזה הסמוי שהוא מייצג את הרצון האמיתי של הצדדים.

סיפא של סעיף 13 אומר שלא פוגעים בזכויות של צד ג’ שהסתמך על החוזה למראית עין, ובלבד שלא ידע שזהו חוזה למראית עין וחשב שזה חוזה תקף.

סעיף 14 לחוק החוזים (כללי)

טעות

טעות היא מחשבה או אמונה של צד לחוזה שאינה תואמת את המציאות.

דוגמא: ראובן סבור שקונה משמעון תמונה מקורית והיא איננה מקורית, במצב כזה יש פער בין המצב העובדתי שמדמה ראובן לבין המצב לאשורו – זוהי טעות.

סוגי הטעויות

טעות יכולה להיות בעובדה או בחוק. בעובדה- זהות הנכס, בחוק- מסקנה משפטית מוטעית מהעובדות.

טעות בכדאיות העסקה אינה נחשבת לטעות.

טעות סופר – שאינה הטעות הקלאסית שניתנת לתיקון.

לפי ס”ק א’, כאשר מדובר בטעות מהותית כזו שאם היו ידועות העובדות לא היה נכרת החוזה והצד השני ידע בפועל או שהיה צריך לדעת על העובדות הנכונות, הנפגע מהחוזה יכול לבטל את החוזה.

לפי ס”ק ב’, כאשר מדובר בטעות מהותית אבל הצד השני לא ידע או לא יכל לדעת על הטעות. במקרה הזה, בית המשפט יבחן את היסודיות של הטעות והיה ויגיע למסקנה שמדובר בטעות יסודית הוא יכול לבקשת הצד שטעה לבטל את החוזה אם ראה שמן הצדק לעשות זאת (הקודקס האזרחי החדש מכיל את אותה סיטואציה אבל במקום להגיד טעמים של “מן הצדק” הוא רושם “מטעמים מיוחדים שירשמו”) וכן יכול לחייב את הצד שטעה בפיצויים בעד הנזק שנגרם לצד השני עקב כריתת החוזה.

בדרך כלל עדיף שהטעות תהיה לפי סע’ 14(ב) שכן אז המקרה עובר לבית המשפט ולא נשאר רק בין הצדדים.

פס”ד כנען

הגב’ כנען, סוחרת אומנות, קנתה בשוק הפשפשים תמונות מגב’ מזרחי, סוחרת אומנות אחרת, ולאחר שקנתה את התמונה התברר שזו תמונה מקורית של ראובן (שמחירהּ הרבה יותר גבוה).

גב’ מזרחי באה וביקשה את התמונה בחזרה.

מבחינה עובדתית גם המוכרת וגם הקונה לא ידעו שזה תמונה מקורית.  וממשלת ארה”ב ביקשו את התמונה בחזרה.

השופט אור אומר שלמרות שהמחוקק יצא מנקודת הנחה שצד אחד טעה והצד השני לא. אולם יתכן ושני הצדדים טעו ואז מבררים מה הצד שהגיע לבית המשפט רוצה ולפי זה מחליט בית המשפט מה יהיה הסעד.

באותו מקרה – בית המשפט פסק שעליה להחזיר את התמונה וממשלת ארה”ב שילמה פיצויים בסך של 10,000 ₪.

ע”א 2469/06 רונן סויסה נ’ זאגא

רונן סויסה היה מתווך מקרקעין והוא לא מסר למוכרים שהופקדה תוכנית של ועדה מחוזית לבניין רובע מגורים והמוכרים שהיו אנשים מבוגרים שלא התעניינו יתר על המידה בענייני מקרקעין, חתמו על ההסכם בהתבסס על זה שהם יודעים מה קיים בשטח, בלי לברר.

כשלאחר מכן נודע להם שערך המקרקעין היה הרבה יותר גבוה מהסכום שאמר להם המתווך.

התעוררה השאלה האם היה עליו לדווח את המידע.

השופטת חיות אומרת שבנסיבות המקרה היה עליו לגלות על הפקדת התוכנית שכן הוא היה מתווך מקצועי והיה לו יתרון על גבי זאגא, הם סמכו עליו ולא הלכו לגורם מקצועי אחר. רכישת המקרקעין בצורה מהירה מעידה על כך שהוא רצה לקנות את המקרקעין בטרם זאגא יספיקו לבצע בירורים על המגרש.

ולגבי הטענה שזאגא יכלו לברר את המצב התכנוני של המגרש לא יכולה לעמוד שכן “התרשלות גרידא של הצד הטועה אין בה כדי לגרום לפסול את החוזה לפי סעיף 14(א) או הטעיה לפי סעיף 15 לאותו חוק”.

חובת הגילוי היא צריכה להיות מדורגת, ככל שיש פערים בין שני הצדדים – חובת הגילוי גדולה יותר.

לפי סעיף 14(ג) לחוק אם צד אחד רואה שיש טעות בחוזה הוא יכול לפנות לצד השני ולהגיד לו שיתקן את הטעות. אם הצד השני יתקן – לא יבוטל החוזה, אולם אם החוזה לא יתוקן הוא לא מאבד את זכותו לבטל את החוזה.

הטעיה-

הצהרה טרום חוזית כוזבת. היא מהווה בסיס להטעיה ותהיה בדר”כ מפורשת בכתב או בעל פה.

ההצהרה כוללת גם הבטחות והתניות, שיכולות בהתקיים יסוד הכזב, להיות בסיס לטענת הטעיה.

האימרה צריכה להיות תיאור אירוע שבעבר או עובדה שבהווה.

סעיף 15 לחוק קובע כי אדם שחתם חוזה בגלל הטעיה, זכאי לבטל את החוזה.

ניתוח הטעות כעילה לביצוע החוזה:

הנחת היסוד היא שיש לנסות ולתקן טעות אם ניתן. אם לא ניתן:

1.         טעות שידועה לצד שכנגד – מקנה עילת ביטול לטועה.

2.         טעות צריכה להיות יסודית ולא זוטי דברים, צריך להיות טעות בדברים שבגללה החוזה שוכלל.

3.         טעות לא ידועה, מצריכה פניה לבית המשפט לביטול החוזה.

על הפונה להוכיח קיום חוזה, קשר סיבתי ויסודיות הטעות. לבית המשפט יש שיקול דעת אם להורות על קיום החוזה או מתן פיצויים.

הפסיקה לגבי סעיפים 14 ו-15 היא שאם בית המשפט ביטל את החוזה הוא יכול לחייב את הצד שטעה לשלם פיצויים לצד השני.

השיקול בקביעת הפיצויים יהיה גם מן הצדק.

כפיה- סעיף 17

הפסיקה אומרת שכפיה יכולה להיעשות בכל מיני צורות, גם בצורה מנומסת, לא חייב להיות ע”י שימוש באקדח וכן לא חייב להיות ע”י אחד הצדדים. ניתן גם ע”י אדם אחר.

הפסיקה אומרת שכאשר אדם מאויים עם אקדח, עדיין יש אפשרות לאדם או למות או לחתום. ולמעשה, יש בפניו בחירה בין שתי אפשרויות – ואין כאן כפיה.

פס”ד מאיה פופר (?)

הפסיקה פיתחה כפיה כלכלית – שאמרו לאדם שאם לא יחתום על החוזה יבטלו לו עיסקה כלכלית אחרת או שיפטרו אותו.

בית המשפט בא ואומר שכאשר מציגים לי מצב כלכלי בלתי אפשרי ובלתי מוסרי, וכתוצאה מזה- האדם חותם על הסכם, הוא יכול לבטל את זה. וזוהי הרחבה של הכפיה מעבר לכתוב בסעיף 17.

לפי סעיף 20 לחוק יראו את הכפייה אם ההודעה על הפסקת ההסכם עקב הכפייה נמסרה לצד השני תוך זמן סביר מהרגע שפסקה הכפייה, אז גם תקופת ההתיישנות מתחילה להיספר.

כל פרק ב’ העוסק ב”פגמים בחוזה”  מדבר על כך שהצד הראשון הודיע לצד השני על תוז מן סביר על ביטול החוזה.

דוגמא, אם קיימת כפיה כלכלית בין בנק ללקוח – הכפיה מסתיימת כשיחסי התלות של האדם בבנק מסתיימים.

הסכם שנעשה בכפיה לא יבוטל אם הצד שכפו עליו את ההסכם, מעוניין בקיום ההסכם.

 

עושק- סעיף 18 לחוק החוזים (כללי)

על מנת שיהיה עושק צריכים להתקיים 3 תנאים מצברים:

1.         ניצול – של מצוקה, חולשה שכלית או חוסר נסיון.

2.         הצד השני יודע על החולשה של המנוצל.

3.         תנאי החוזה הם בלתי סבירים.

וכן צריך שיהיה קשר סיבתי בין מעשה העושק לבין ההסכם. אם אדם ניסה לעשוק, והצד השני התייעץ, ומסתמך על היעוץ  – נותק הקשר הסיבתי ולכן אין במקרה זה עושק.

סעדים

פגם של כפיה ועושק יכול להביא לביטול החוזה מהצד שנפגע.

אזהרה בתום לב על הפעלת זכות (תלונה במשטרה [?]) אינה איום לעניין הכפיה.

סעיף 19 לחוק אומר שהביטול יכול להיות חלקי, רק כלפי חלק מהנכסים הקשורים לחוזה, אא”כ המתקשר לא היה מסכים לחוזה מקוצץ מעין זה (כלל העיפרון הכחול).

סעיף 20 לחוק קובע כי ביטול כזה יהיה בהודעה תוך זמן סביר לאחר שנודע לצד הנפגע על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שנפסקה הכפיה.

סעיף 21 לחוק קובע שהסעד בביטול החוזה מסיבות של טעות, הטעיה, כפיה או עושק הוא השבה של מה שהתקבל אחד לשני, ואם ההשבה לא אפשרית או בלתי סבירה – השווי של מה שיקבלת.

סעיף 22 לחוק מבהיר שכל התרופות והסעדים שניתנו בחוק זה לא באים במקום הסעדים שניתן לקבל לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה).

פרשנות החוזה

סעיפים 23 ו-24 קובעים כי חוזה יכול להיות בכל צורה ובכל תוכן לפי הסכמת הצדדים.

החוזה יכול להיות בע”פ, בכתב אפילו על מפית נייר או בהתנהגות.

ניתן להסכים על דרך היצירה, שינוי וביטול החוזה.

למרות שאם יש תנאי שהביטול צריך להיות בכתב, כאשר מוגשת תביעה בית המשפט רואה את הגשת התביעה כהודעה על ביטול החוזה.

שינוי הסכמות יכול שתעשה בהסכמה מאוחרת יותר או בהתנהגות.

ככלל, לא ניתן להתגבר על דרישה בחוק הכופה על הצדדים דווקא בכתב וכד’. אלא אם כן יש את זעקת ההגינות כמו בפרשת קלמר נ’ גיא.

סעיף 25 – פירוש של חוזה

ס”ק א קובע שחוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים.

ע”א 138/74 חסקין נ’ חסקין

אפרים חסקין ביטח את עצמו בביטוח חיים וקבע שהנהנה בפוליסה היא אשתו דינה, לימים הוא התגרש והתחתן עם נעמי. לאחר מכן הוא נהרג.

השופט זוסמן קבע כי לא ניתן לשלם את הביטוח לזכות נעמי האלמנה בגלל שכתוב “אישתו דינה” ולא ניתן לבטל את דינה לגמרי. לכן, העברה לעזבון למעשה מעבירה את הכסף לילדיו של אפרים.

ע”א 391/80 סרסון נ’ שיכון עובדים

בחוזה היה כתוב שצריך לבנות חדר לגנרטור למעלית ולא היה כתוב שצריך להתקין גנרטור, לכן הקבלן לא התקין גנרטור.

בית המשפט קבע שהכוונה הייתה לתא גנרטור עם גנרטור.

השופטים בייסקי ובן-פורת הסתמכו על החוק הקיים לגבי בניינים גבוהים וכן הוסיפו את סעיף תום הלב בחוק המכר, שכן אי התקנת גנרטור יהיה מילוי שלא בתום לב של ההסכם.

השופט איילון טען שאי אפשר להוסיף חיובים במסגרת חובת תום הלב. היום דעה זו לא מקובלת.

רע”א 3128/94 אגודה שיתופית בי”כ רמת חן נ’ חב’ ביטוח אררט

מבית הכנסת ברמת חן נגנבו 4 ספרי תורה.

הביטוח שהיה צריך להיות רלוונטי הנוסח שלו היה “פריצה בתנאי שהחדירה או היציאה בוצעו בכוח ונשארו סימנים המעידים על כך”. מבחינה עובדתית הוכח שהגנבים עלו על הקיר החיצון ונכנסו דרך חלון צדדי שהיה פתוח.

נשארו סימני בוץ על הקיר.

מבחינת הפוליסה היה צריך כוח וסימנים המעידים על כך.

במקרה דנן, השופטת ד”ר פלפל בבית משפט השלום קבעה שהיות ולא בוצע כל אלמנט כוחני הפוליסה לא חלה.

בבית המשפט העליון פסק השופט בך שהחוזה מתפרש לפי תכלית סובייקטיבית משותפת אולם כאשר אומד דעת זה לא קיים או שצד חלוק על השני נבחן את החוזה לפי אמות מידה אובייקטיביות. וצריך לתת מקום לציפיות הסבירה של המבוטח והדבר עולה בקנה אחד עם הכלל שיש לפרש חוזה במקרה של ספק פרשני נגד המנסח.

השופט בך אומר שאמנם אין חדירה אלימה אבל סה”כ הפריצה מתאימה לפי תנאי הפוליסה.

224/76 חברת נופש ערד נ’ הסוכנות היהודית

חברת נופש התקשרה עם הסוכנות היהודית להשתכן במלון למשך 3 שנים.

בהסכם בסעיף 16 מפרט את דרך תשלום השכירות לעולים ופירוט התשלומים היה עם הצמדה. סעיף 22 הדן בנושא שירותי הכלכלה לכל אורח וכאן הסכום הנקוב לא היה מוצמד.

השופט עציוני פסק שהצדדים ידעו שיש אינפלציה היו צריכים להצמיד, וזה מבחינה עקרונית. אבל בגלל שיש סעיף העוסק בתשלום עם הצמדה (סעיף 16), תכלית החוזה הייתה גם להצמיד את סעיף 22.

בגלל שרואים את אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים.

ע”א 554/83 אתא חברה לטקסטיל בע”מ נ’ עזבון המנוח זולוטלוב ז”ל

זולוטלוב היה סוכן של אתא ומכר עבורם בגדים. אחד התנאים להעסקתו היה שהוא יפקיד סכום כסף של פיקדון. הסכום הזה נושא רבית שנתית של 4% לשנה.

בשלב מסויים החוזה הסתיים ולא הייתה מחלוקת שאתא צריכה להחזיר לו את הפיקדון עם הריבית. השאלה הייתה האם צריך להחזיר את הקרן נטו או מוצמדת.

השופט ברק אמר שצריך לחלק את החוזה לשניים. לאחר שחוזה מופר אפשר לתת כל הצמדה לפי חוק התרופות. באשר לתקופה החוזית יש בעיה, שכן זהו לכאורה התערבות ברצון הצדדים. כאן צריך למצוא תשובה לשאלה האם ניתן על סמך ההסכם בין הצדדים לבצע שערוך ?

בחוזה אין סעיף הנוגע להצמדה, ובית המשפט צריך לשקול האם הצדדים שכחו את זה, לא התייחסו לזה, לא התכוונו לזה או שמדובר בהסדר שלילי ?

אם בית המשפט מגיע למסקנה שזה לא ברור, בית המשפט מפרש ומתערב בחוזה. ההתערבות מתבצעת ע”י כך שבית המשפט שואל את עצמו מה האדם הסביר היה סובר על החוזה הזה.

לבסוף, השופט ברק פסק שעל אתא להשיב את הפיקדון בערכו הריאלי שכן תכלית הפיקדון היה רק כעירבון לסחורה ולכן צריך להחזירו בערך ריאלי.

אפרופים

השופט ברק חזר בו מדעתו ב-554/83. כאן הוא כתב שעיקר דיני החוזים היא שפרשנות החוזים צריכה להיות לפי אומדן דעת הצדדים ותורת השלבים לא משתלבת עם עקרון תום הלב.

שכן בדיני החוזים תום הלב הוא מתן נפקות לכוונה המשותפת של שני הצדדים.

סעיף 39 – קיום חוזה בתום לב

סעיף 12 לחוק מדבר על חובת תום הלב טרם יצירת החוזה, סעיף 39 מדבר על חובת קיום החוזה בתום לב.

רשימת קטגוריות

שלפיהם יהיה זה העדר תום לב ודרך מקובלת אם:

1.         החוזה יפורש שלא עפ”י כוונת הצדדים.

2.         הצדדים לא שיתפו פעולה בחריצות.

3.         אי גילוי פרטים רלוונטים לביצוע.

4.         מכוחו לא יבועצ שערוך ותשולם רבית.

5.         עמידה על זכות חוזית נעשית בהיעדר תו”ל.

6.         מכוח העיקרון – צומח מקור המניעות.

7.         המקור הנורמטיבי לאכיפה בקירוב.

8.         מכוחו: חלוקת אחריות בחוזים.

ע”א 467/04 איטח נ’ מפעל הפיס

מדובר במר איטח שקנה טופס הגרלה וזכה אולם הכרטיס הלך לאיבוד.

תקנון מפעל הפיס מחייב שצריך להציג את הכרטיס כתנאי לקבלת הזכיה.

השופטת ארבל פסקה כי סירוב מפעל הפיס לתת את הפרס לא עומד בחובת תום הלב לפי סעיף 39 היות והוכח שהוא רכש את הטופס הזוכה והטופס הלך לאיבוד.

השופטת נאור הגיעה לאותה תוצאה אבל בדרך אחרת. השופטת נאור פוסקת שהחוזה בין הצדדים מבוסס על שיקול דעת, כאשר אבד לאדם הכרטיס הזוכה על מפעל הפיס להפעיל שיקול דעת ולתת לאדם את הזכיה ולא לפסול אותו מלקבל את הפרס בלי הפעלת שיקול דעת.

בג”צ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים ב”ש נ’ בי”ד הארצי לעבודה

העותרת הפעילה שירות אוטובוסים עירוני, והיה הסכם בינה לבין מועצת הפועלים לפיו העותרת משלמת לעובדים פרמיה ובתנאי הם לא גורמים לשיבושי עבודה.

העובדים החליטו על קיום אסיפת הסברה ששיבשה את העבודה והודיעו על כך לעותרת חצי שעה לפני האסיפה.

העותרת, בתגובה ועפ”י ההסכם, הפסיקה את תשלום הפרמיה.

השופט ברק פוסק שהצדדים להסכם צריכים לנהגו ביושר ובהגינות ומוטלת עליהם החובה לפעול לפי האינטרס המשותף בחוזה. למרות שלא כתוב בחוזה צריך לתת הודעה מוקדמת לפני שיבושים, חובת תום הלב בסעיף 39 מחייבת הודעה שכזו אולם הודעה כזו חצי שעה טרם השיבושים אינה עונה על הדרישה של תום הלב.

ההלכה הנלמדת מפס”ד זה היא שסעיף 39 מוסיף לחוזה חבויות שלא כתובות בחוזה.

ע”א 617/85 עופר נ’ הס

מדובר בהסכם למכירת בית שמוכרים הס לעופר.

בתקופה ההיא הייתה אינפלציה ובהסכם הסכום היה בשקלים שהיה שווה ערך לסכום מסויים בדולארים אולם לא נקבע מועד תשלום ידוע.

נוצר הבדל של יום אחד לעניין החישוב הדולארי שהצריך תוספת תשלום בשקלים בכדי שיגיעו לשווה ערך לדולר.

הנשיא שמגר פוסק שעמידה על הזכות המפורשת ומוסכמת בין הצדדים איננה העדר תום לב ודרך מקובלת, גם כאשר היא גורמת נזק לאחד הצדדים לחוזה.

לעומת זה נפסק בפס”ד מאוחר יותר הלכה אחרת.

רע”א 1233/91 ג’רבי נ’ בן דוד

נחתם הסכם פשרה בין הצדדים שדיבר על 2,500$. הצד שצריך לשלם הגיע למשרד ושילם 2,000$ בטעות.

למחרת הגיע לשלם את ההפרש והצד השני לא רצה לקבל את ההפרש, ובכל זאת החייב עשה העברה בנקאית.

המקבל עתר לבית המשפט על מנת לקבל סכומים בגין הפרת החוזה עקב האיחור ביום התשלום.

בית המשפט פסק שבעל דין לא חייב לספוג פגיעה כספית, והדרישה לקיום התחייבות מפורשת איננה יכולה להיחשב כשלעצמה, ולכן בדרישה זו יש העדר תום לב ודרך מקובלת.

שכן בגדרי תום הלב והדרך המקובלת ניתן לספוג טעות בזמן קצר של יום ולא צריך בגלל טעות כזו לחייב אדם בתשלום פיצויים מעבר לחובתו המקורית, ודווקא בזה יש העדר תום לב.

ע”א 3912/90 אקסימין נ’ טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע”מ

אקסימין היא חברה בלגית שעשתה הסכם לייבא מגפיים ארצה עם יצרן ישראלי.

העיסקה לא צלחה שכן המכס האמריקאי מנע את הייבוא בגלל העתקה, והמשלוח התעכב.

מבחינה עובדתית התברר שהאמריקאי ידע שיהיו בעיות במכס וסמך שהישראלי יטפל בזה, והישראלי חשב שהאמריקאי יטפל בזה.

הנשיא שמגר פסק שהיות ולשני הצדדים מיזם משותף, הם צריכים לשתף פעולה ביניהם וצריכים לגלות אחד לשני את המחשבות על הבעיות שעלולות לצוץ במהלך העסקה.

כמו כן, הנשיא שמגר, במסגרת חובת תום הלב לפי סעיף 39, קבע כי היות ושני הצדדים רשלנים חישוב הנזק ילקח כפי שנוהגים בדיני נזיקין והנזק מוטל על שני הצדדים בשווה.

הבאת תאוריות נזיקיות לדיני חוזים, זה היה חידוש בפס”ד זה.

השתק

השתק קיים גם מכוח סעיף 12 וגם מכוח סעיף 39.

כאשר אדם מוכן לקבל הפרה של החוזה, הוא אינו יכול לאחר שעובר זמן להתלונן על ההפרה שכן הוא לא העיר על ההפרה בזמן.

שכן להעיר על ההפרה לאחר זמן זה הפרה של חובת תום הלב והדרך המקובלת.

ביצוע בקירוב

חובת תום הלב והדרך המקובלת בביצוע החוזה המעוגנת בסעיף 39, מאפשרת לחייב את הצד לחוזה לבצע בקירוב את חובתו.

לדוגמא: אדם שרכש דירת גג בבניין בן 14 קומות, ולבסוף הוחלט לבנות בבניין 12 קומות. יתכן ובית המשפט יחייב לתן לו את דירת הגג בבניין בין ה-12 קומות למרות שהרכישה המקורית הייתה של הקומה ה-14.

לפי הקודקס האזרחי החדש (שעדין לא בתוקף) סעיף 605, הנפגע זכאי לבקש ביצוע בקירוב בתנאי שזה לא פוגע בצד השני.

סעיף 27 לחוק – חוזה על תנאי

1.         חוזה על תנאי הוא חוזה שקיומו תלוי באירוע חיצוני.

2.         תנאי יכול להיות מתלה- החוזה יופעל עם קיום התנאי.

3.         תנאי יכול להיות מפסיק – החוזה יפסק (יפקע) אם קיום התנאי.

דוגמא מהפסיקה- אמא נתנה את כל הכסף לבת כדי שלאפשר לה להטיב את תנאי מגוריה ולרכוש דירה גדולה יותר. המתנה הותנתה בכך שיינתן לאם לגור בדירת בתה כל ימי חייה.

השופט ברק פסק שמדובר בתנאי מפסיק ומניעת האפשרות מהאמא לגור בדירה מפסיקה את קיום החוזה והאמא זכאית לדרוש השקעתה כנגד השבת דמי שימוש ראויים בגין מגוריה בדירה.

סוג הקשר שנוצר בין הצדדים:

עם שכלול כל אחד מסוגי החוזים נוצר קשר חוזי בין הצדדים.

אבל, בעוד שבתנאי מתלה מתחילים לנהוג לפי החוזה רק לאחר שהתקיים התנאי, ועד אז מירב החיובים לא קיימים. אם עבר זמן סביר (תלוי בנסיבות) והתנאי המתלה לא התקיים אפשר לבקש ביטול החוזה וזה לא ייחשב כהפרת החוזה.

כאשר יש תנאי מפסיק, החוזה מתחיל מייד ומקווים שהתנאי המפסיק לא יקרה. אם עברה תקופה מסויימת (תלוי בנסיבות) ניתן לבקש מבית המשפט פס”ד הצהרתי שהתנאי בטל.

בתקופת הביניים, עד קיום תנאי מתלה, הסעד היחיד שניתן להוציא מבית המשפט הוא לאסור על גורם כלשהו למנוע את קיום התנאי המתלה.

סעיף 28 – סיכול תנאי

אם מישהו גורם לכך שתנאי מתלה לא יתקיים או שתנאי מפסיק יתקיים, הוא לא זכאי להנות מכך שהתנאי המתלה לא התקיים או שהתנאי המפסיק התקיים, בהתאמה.

למעט אם התנאי היה אופציונאלי ובחוזה ניתנה לו רשות לקיים את התנאי המפסיק או לסכל קיום של תנאי מתלה.

סעיף 30 – חוזה פסול

1.         לא חוקי.

2.         לא מוסרי.

3.         סותר את תקנת הציבור.

אי חוקיות:

1.         חוזה האסור במפורש ע”י הדין – לא תרצח, לא תגנוב וכד’.

2.         הבדל בין חוק מצווה לבין חוק מדריך.

3.         אי חוקיות מהותית ואי חוקיות טפלה – דוגמאות:

חוזה שכריתתו הייתה לא כחוק – חוזה שעפ”י החוק צריך שהתקיים לפי מכרז, אולם למעשה נכרת חוזה ללא מכרז, חוזה לא חוקי.

ביצוע לא חוקי – השכרת מונית שתסע במהירות 150 קמ”ש כדי להגיע למטוס.

סותר את תקנות הציבור:

תקנת הציבור הינה הגדרה די רחבה, לדוגמא:

ה”פ (ת”א) 386/07

אישר לאישה לקחת זרע מגבר נשוי, המסוכסך עם אשתו, להפריה חוץ גופית. בית המשפט קבע שזה לא סותר את תקנת הציבור.

דוגמאות לתקנת הציבור:

1.         חוזה שמגביל את חופש העיסוק.

2.         תניית אי תחרות מוגבל בזמן או לא מוגבל בזמן.

3.         שמירה על סודות מקצועיים.

4.         כיתוב עברי בלבד על מצבה.

5.         חוזה לקניית דין.

6.         חוזה שמגביל את חופש הפרט.

אי חוקיות מהותית או אי חוקיות טפלה

אם אי החוקיות היא מהותית לחוזה, מבטלים את החוזה.

אם אי החוקיות היא לא מהותית לחוזה (לדוגמא- מסחר בדולר כאשר הייתה מגבלה על הדולר וניתן לשלם בשקלים) לא מבטלים את החוזה.

הבדל בין חוק מצווה לבין חוק מדריך

אם אי החוקיות נובעת כתוצאה מסתירה לחוק מדריך (כגון החוק שאומר שההילך החוקי בישראל הוא השקל) ניתן שלא לבטל את החוזה כי ניתן להמיר את הערך הכספי לשקלים.

השופט חשין אמר שבית המשפט ישתדל לא לקבוע על חוזה שהוא לא חוקי וינסה לקבוע שיש בעיה של חוסר תום לב וכד’.

רע”א 3910/08 מ.א. כפר קרע נ’ מד”א

מועצה איזורית כפר קרע כרתה חוזה עם מגן דוד אדום. לאחר מס’ שנים החליטו בכפר קרע שהם לא רוצים לשלם וזאת לאור חוק מפורש שאומר שמחייב חתימת גזבר, ואם אין חתימת גזבר החוזה בטל.

המועצה טענה שהחוזה לא חוקי.

השופט דנציגר קובע שהחוזה בלתי חוקי אבל לפי סעיף 31 לחוק, בית המשפט מקיים את החוזה היות והוא התקיים כבר מס’ שנים (המועצה ערערה על תביעת תשלום שקיבלה ממד”א).

תוצאות חוזה פסול

סעיף 30 לחוק

סעיף 30 מבוסס על הדין האנגלי שם נאמר “מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה” וזה התפתח מדיני הנזיקין.

סעיף 31 לחוק

אם יש חוזה פסול עדיין אפשר ליישם לגביו את הכלל הרגיל של דיני חוזים שביטול החוזה יכול להיות יחסית או חלקית.

לפי סעיף זה ניתן ליתן כל סעד כגון של אכיפה, פיצויים, השבה וכו’.

ע”א 1569/93 מאיה נ’ פונפורד

השופט חשין, בדעת רוב, אומר “שימת אות אי חוקיות על חוזה הינה מעשה של קצה ואין נדרשים למעשה של קצה אם ניתן להיזקק למעשה של אמצע”. ופוסק שהסיטואציה היא “כפיה”.

הנשיא שמגר, חלק מדעת הרוב, פוסק שאם החוזה מהווה התנהגות אנטי-חברתית מובהקת אזי כריתתו נוגדת את תקנת הציבור אין להירתע מלעשות שימוש במושג של “נוגד את תקנת הציבור” על השלכותיו ונוגד את תקנת הציבור במקרה שלנו יכולה להיות גם “אי חוקיות”.

השופט גולדברג אומר שבמקרה הזה ניתן להשתמש בסעיף 12 או 39 לחוק החוזים (העדר תום לב).

העובדה ששלושה שופטים הגיעו לאותה תוצאה מכיוונים אחרים מראה עד כמה הנושא הוא קשה לסיווג ולהגדרה.

סעיף 32 לחוק

סעיף זה אוסר על קיום הימורים והגרלות.

מחד, המדינה מפקחת ואומרת שהיא לא רוצה הימורים מאידך, אם זה בהיתר ולמטרות טובות- המדינה מתירה זאת.

כדי לאבחן את מהות משחקי ההימורים נעזר בית המשפט בהגדרת סעיף 230 לחוק העונשין, המגדיר הימורים מותרים אם התקיימו שלושת התנאים:

1.         עריכתם מכוונת לקבוצת אנשים מסויימת.

2.         המשחק לא חורג מגדר שעשוע או בידור.

3.         המשחק לא נערך במקום בו נערכים משחקים אסורים.

הבדל בין ביטוח להימור הוא שבביטוח רוצים לשמור על הקיים ולא רוצים לזכות במשהו. כמו כן האינטרס הוא להבטיח את הקיום ושלמות נשוא הביטוח.

חוזה להימורים אי אפשר לאכוף אותו ואי אפשר לתת בגינו פיצויים.

סעיף 33 לחוק

חוזה המותנה בשיקול דעה בלעדי של חבר שופטים / מוסד אקדמי – ההכרעה או ההערכה לפי החוזה לא יהיה נושא לדיון בבית משפט.

הסעיף מבטא רעיון שיש דברים שהינם בלתי שפיטים מהטעם שלא היה בכוונת הצדדים ליצור יחסים משפטיים.

בג”צ 338/65 מדינת ישראל נ’ גרסיאנסקי

בית המשפט הביע מורת רוח למה נושא חידון התנ”ך מגיע לבית המשפט. בחידון יש ועדה מקצועית והנושא לא צריך להגיע לבימ”ש.

עת”מ (י-ם) 1128/07 אבי תגיה נ’ לשכת עורכי הדין

היו 4 עותרים שהם מתמחים והם נבחנו בכתב ב-10/07. הם ביקשו שבימ”ש לא יתחשב בשאלה מס’ 35 בבחינה שכן התשובות היו דומות והיה בהם אלמנט מבלבל והשאלה לא הייתה מנוסחת טוב.

בית המשפט בוחן את הרקע של אפשרות ההתערבות, מפנה את תשומת לב שיש ועדה מנהלית הבודקת את השאלות לפני המבחן ולאחר המבחן.

למרות זאת בית המשפט פוסק שהוא לא יטול לעצמו את התפקיד להכריע, שכן הכרעה זו תהפוך את בית המשפט לוועדת ערעורים.

יחד עם זאת, אין להוציא מכלל אפשרות מקרים חריגים שבימ”ש יתערב בשיקול דעת של ועדה אקדמאית או ועדה סובייקטיבית על מנת למנוע עיוות דין או עשיית צדק. וזה יעשה לפי כללים מינהליים, כלומר- האם הדרך בה הלכה הוועדה היא דרך אפשרית נכונה (מתחם הסבירות).

חוזים אחידים

חוזה אחיד הוא נוסח של חוזה שתנאיו כולם או מקצתם נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם.

הסיווג של חוזה כחוזה אחיד או לא רלוונטית לאפשרות לביטול סעיפים מסויימים בחוזה האחיד.

שינוי חוזה אחיד

תנאי בחוזה אחיד יימחק אם בשים לב למכלול תנאי החוזה יש בו משום:

יתרון בלתי הוגן של הספק שעלול להביא לידי קיפוח לקוחות.

קיפוח – זה ערך חשבתי שלילי, שתוכנו יקבע לפי תכלית הנורמה המשפטית (פס”ד קסטנבאום)

ע”א 294/91 חברא קדישא נ’ קסטנבאום

מדובר בקסטנבאום שנפטרה ורצו לכתוב במצבה לא בעברית, חברא קדישא התנגדה.

הנשיא שמגר פוסק שעל החברא קדישא חלים דינים של גוף ציבורי ושל דיני חוזים. היות ולקסטנבאום לא הייתה אפשרות בחירה, הנשיא שמגר מיישם את הדינים הכלליים של המשפט הציבורי ולא דיני חוזים. ומכיוון שמדובר במקרה שחברא קדישא לא מיישמת את תפקידה כגוף ציבורי, היא לא פעלה כדין.

השופט ברק פוסק שיש כאן גם חוזה אחיד וגם בתחום המינהלי. חוזה אחיד לא חייב להיות דווקא לתחום השירותים והסחורות אלא גם בנושא המדובר וכאן צריך לבדוק את המושג של “קיפוח”. כאשר בודקים את מושג הקיפוח אומרים שתנאי הוא לא מקפח אם הוא נועד לשמור על אינטרס לגיטימי של הספק, והופך להיות מקפח אם הוא נועד לשמור שמירת יתר על אינטרס הספק.

קיפוח הוא מקום נרחב של שיקול דעת שיפוטי “לתת תוכן ערכי למה שנראה התנהגות בלתי הוגנת בחברה בזמן נתון”.

וכתיבה דווקא בעברית פוגעת בכבוד האדם של הנפטר על מנת לשמור על אינטרס הספק (חברא קדישא) וכאן מדובר גם בפגיעה בתקנת הציבור.

השופט אלון, בדעת מיעוט, פוסק שהתנאי המקפח הוא מבחן של הגינות וסבירות. וכאן מדובר בתנאי סביר והגון בנסיבותיו המיוחדות של העניין תהיה פגיעה בציבור גדול ורב שכבר נפגעו.

התכלית של ביטול תנאי בחוזה אחיד הוא כדי לשמור על האינטרס של הצד החלש בשכלול החוזה, שיוצר מעין תלות או היעדר ברירה בהיזקקות הלקוח לספק.

ביטול יתרון בלתי הוגן של הספק באמצעות הכתבת התנאים.

סעיף 4 לחוק החוזים האחידים

סעיף זה מונה חזקות שניתנות לסתירה על דבר היות תנאי, תנאי מקפח בחוזה אחיד. לדוגמא:

1.         פוטר את הספק מאחריותו או מסייג את אחריות הספק – בחוסר סבירות.

2.         ניתן לספק זכות להשעות או לבטל את החוזה בתנאים לא סבירים.

3.         זכות לספק להעביר את האחריות לצד ג’.

4.         זכות לספק לשנות את החוזה בצורה חד צדדית.

5.         החוזה מגביל את הלקוח מהתקשרות עתידית.

6.         שלילת תרופות או הגבלת תרופות כנגד הספק.

7.         תנאי המטיל על הלקוח להוכיח טענותיו, כאשר החוק לא הטיל חובה זאת על הלקוח.

8.         תנאי המגביל את הלקוח לפנות לערכאות.

9.         תנאי המגביל את מקום השיפוט לפי בחירת הספק.

10.        תנאי הקובע כי במקרה של סכסוך הבורר ימונה ע”י הספק בלבד.

הרכב בית הדין לחוזים אחידים

הרכב בית הדין לחוזים אחידים מורכב משופט בימ”ש מחוזי ושני נציגי ציבור. תקופת הכהונה היא 3 שנים.

ראש ההרכב וממלא מקומו, שהוא גם שופט, ממונה ע”י שר המשפטים בהתייעצות עם נשיא בית המשפט העליון.

8002/02 פס”ד המפקח על הבנקים נ’ הבנק הבינלאומי

נדון הסכם המשכנתאות שהבנק מחתים את החייב וערבים. בפס”ד זה בית המשפט ביטל חלק מהסעיפים, תיקן סעיפים אחרים ואישר נוסח אחר המוסכם ע”י הצדדים.

אישור תנאי חוזה אחיד

כאשר יש אישור לתנאי בבית הדין לחוזים אחידים, האישור הוא ל-5 שנים מקסימום. והאישור חוסם טענת קיפוח של החייב בבית משפט גם לגבי חוזה שנכרת לפני האישור.

מי רשאי להגיש בקשה לביטול תנאי ?

1.         הספק.

2.         היועמ”ש.

3.         הממונה על הגנת הצרכן.

4.         רשות ציבורית שנקבעה בתקנות.

5.         ארגון לקוחות שאושר ע”י שר המשפטים.

6.         דיון בבי”ד בחוזה אחיד כאשר טרם נתקבלה בו החלטה, לא יחסום דיון מקביל בבימ”ש באותו עניין.

סעיף 23 לחוק החוזים האחידים

סייגים לתחולת החוק לפי הסעיף הנ”ל:

1.         תנאי בקשר לתמורה שישלם הלקוח

2.         תנאי התואם תנאים שאושרו בחיקוק.

3.         תנאי בהסכם בינלאומי שהמדינה צד לו.

4.         תנאי בהסכם קיבוצי.

חוזה לטובת צד ג’

א’ חותם חוזה עם ב’ שיתן משהו לצד ג’ (מוטב).

כל עוד ג’ לא יודע שנחתם חוזה לטובתו א’ ו-ב’ יכולים לבטל את החוזה. אבל כאשר ג’ יודע על החוזה, החוזה משתכלל ואי אפשר לבטל את החוזה.

לא משנה מי מודיע לצד ג’ על כך שיש חוזה.

חוזה לטובת צד ג’ זהה מבחינה מהותית לחוזה מתנה.

צד ג’ יכול לדחות את החוזה זמן סביר לאחר שנודע לו על קיום החוזה (בין א’ ל-ב’).

מיהו המוטב ?

המוטב יכול להיות כל בעל כשירות משפטית, דיירים בבית משותף, פועלים במפעל תעשייתי ואף הציבור (לגבי הקודים האתיים של הבנקים).

שני סוגים של חוזה לטובת צד ג’

1.         כשהחוזה הוא לטובת צד ג’, ללא אפשרות תביעה.

2.         כשהחוזה הוא לטובת צד ג’, עם אפשרות תביעה.

אפשרות תביעה צריכה להיות מוקנית במפורש או מכללא.

למעשה, נוהגים שכל חוזה לטובת צד ג’ משתמעת ממנו האפשרות להקנות לצד ג’ אפשרות תביעה.

סעיף 202 לקודקס האזרחי החדש (שעדיין לא נכנס לתוקף) קובע “חיוב שהתחייב בו אדם לטובת אדם שלישי שאינו צד לחוזה מקנה למוטב את הזכות לדרוש את הקיום החיוב על פי החוזה, אם אומד דעתם של הצדדים הוא להקנות לו זכות זו.”

צד ג’ יכול לתבוע אכיפה (תרופה ראשית), ביטול (תרופה משנית) ופיצויים כפי המפורט בחוק החוזים (תרופות). צד ג’ יכול לתבוע אכיפה משני הצדדים (מהחייב ומהנושה).

לפי סעיף 34 לחוק המוטב יכול לתבוע רק את קיום החוזה.

פרופ’ גבריאלה שלו אומרת שמפרשים באופן מרחיב את הסעיף בצורה שהמוטב יכול לתבוע את כל התרופות כמו החייב עצמו.

הבעיה המתעוררת היא אם צד ג’ מבטל את העיסקה, כאשר למעשה צריך לבצע השבה. צד ג’ לא קיבל סחורה ואין לו מה להשיב או שלא קיבל כסף ואין לו מה להשיב.

התשובה האפשרית היא שהקיום הוא מותלה. רק כשהצד מילא את חיובו תקום לצד ג’ הזכות לדרוש את הקיום מהצד שכנגד.

הגבלות על זכות המוטב

1.         חייב יכול להעלות נגד נושה כל טענה, לרבות מהעבר (קיזוז למשל, טענה אישית אחרת).

2.         מוטב – רק הטענות הקשורות לחיוב לפי סעיף 37 לחוק. כל טענה למעט טענות אישיות (קיזוז, העדר תום לב לפי סעיף 12).

תרופות בשל הפרת חוזה

התרופות הן אכיפה, ביטול ופיצויים.

הדין האנגלי הכיר את תרופת הפיצויים בגין הפרת חוזה מכיוון שדיני החוזים התפתחו באנגליה מדיני הנזיקין, היות ובנזיקין הפיצוי בכסף הסעד הזה הועבר לדיני החוזים.

בארץ, אכיפה היא הזכות הראשונית שאפשר לדרוש ולקבל, זכות נוספת היא ביטול ונושא הפיצויים יכול להתלבש בתנאים מסויימים על האכיפה או על הביטול.

בתחילה, לא הייתה משמעות אם ההפרה הייתה בתום לב, זדון או רשלנות. עצם קיום הפרה יסודית הייתה עילה לתביעה.

הצדדים יכולים להגדיר בחוזה סעיפים מסויימים שהפרתם תהווה הפרה יסודית.

אם הצדדים קבעו שכל התנאים בחוזה הם תנאים שהפרתם תהווה הפרה יסודית, הפסיקה קבעה שהיות ונראה מהחוזה שהצדדים לא ניתחו את החוזה וסימנו את התנאים היסודיים, ממילא בית המשפט יצטרך להשתכנע שהתנאי הספציפי שהופר הוא תנאי יסודי.

ישנה אפשרות לשנות התניה רגילה להתניה יסודית.  הדבר נעשה בצורה שהצד שכלפיו החוזה הופר מודיע לצד השני כי היות והתנאי הופר הוא מוכן ליתן ארכה מסויימת לקיום התנאי בחוזה, אחרת הוא יגש לערכאות. ובכך הצד שכלפיו התנאי הופר – הפך את התנאי הרגיל לתנאי יסודי.

ההבדל הגדול בין הפרה רגילה להפרה יסודית הוא שכאשר מדובר על הפרה יסודית צד אחד יכול לבטל את החוזה אולם כאשר מדובר בהפרה שהיא לא יסודית – צד אחד לא יכול לבטל את החוזה אלא רק בית המשפט.

בהפרה יסודית של החוזה ע”י הנושה, החייב יכול לנקוט בשלוש דרכים:

1.         להסתדר עם ההפרה ולבקש פיצויים.

2.         לבקש אכיפת החוזה ופיצויים.

3.         לבטל את החוזה ולדרוש פיצויים.

סעיף 44 לחוק החוזים

(א)       אם לא הוסכם היכן החיוב יתבצע – יש לקיים את החיוב במקום עסקו של הנושה.

(ב)        אם הנושה שינה את מקום העסק או מקום מגוריו לאחר כריתת החוזה, ההוצאות הנוספות יהיו על חשבונו.

הפרה זו לא נחשבת הפרה יסודית בהסכם.

סעיף 45 לחוק החוזים (כללי)

אם לא הוזכר סוג הנכס או טיבו קובע סעיף 45 לחוק החוזים שהסוג הוא בינוני.

כאשר בודקים הפרה יש לבדוק אם החיובים הם לא שלובים. אם החיובים שלובים והנושה לא מוכן לקיים את החיוב, גם הצד שכנגד לא חייב לקיים את חיובו ולא ייחשב כמפר.

סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות)

סעיף זה דן במקרים בהם אי אפשר לתבוע אכיפה:

ס”ק (1) כאשר הנכס אובד. לדוגמא- אוניה שצללה למצולות, דירה שנשרפה.

במקרה זה ברור שהנפגע זכאי לפיצויי קיום ובודקים אם מגיע לו גם פיצויי הסתמכות לפי סעיף 12 לחוק החוזים (כללי).

ס”ק (2) כאשר אכיפת החוזה היא דרישה לעשות משהו אישי. לדוגמא- אי אפשר לכפות על זמר ספציפי לשיר.

הפסיקה הרחיבה את הנושא מעט, שכאשר מדובר בפיטורים של עובד במפעל אפשר לאכוף להעסיק אותו שכן אין קשר ישיר בין העובד הספציפי במפעל למנהל המפעל.

ס”ק (3) כאשר ביצוע האכיפה של החוזה מחייבת את בית המשפט או ההוצל”פ לפקח בצורה בלתי סבירה על האכיפה.

ס”ק (4) כאשר אכיפת החוזה היא לא צודקת בנסיבות העניין.

סעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) – פיצויים

פיצויים זו תרופה מצטברת לאכיפה ולביטול.

סעיף זה קובע שכאשר אדם נפגע הוא זכאי לפיצויים הן בגין ההסתמכות שלו והן בגין נזק שנגרם לו מול צד ג’ עקב ההפרה.

פיצויי הקיום צריכים להיות ביחס לכך שהמפר את החוזה היה צריך לצפות שיגרם נזק שכזה. לדוגמא- התקשרות עם 3 אנשים למכירת הסחורה זה סביר, התקשרות עם 100 אנשים למכירת הסחורה זה לא תמיד סביר.

סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות) – פיצוי מוסכם

אפשר לקבוע בין הצדדים סיכום פיצוי מוסכם כאשר יש הפרה.

אולם, כאשר רואים בפיצוי המוסכם שהוא גבוה ומשמש מעין קנס בית המשפט מוריד את הפיצוי הקבוע שכן הפיצוי הקבוע צריך לגלם פיצוי עבור הנזק שיגרם ולא קנס.

אפשר לוותר על פיצויים מוסכמים וזה לא מונע לתבוע פיצויים עבור הנזק האמיתי.

מקרה שרית הספרית

שרית, חיפאית במוצאה,בוגרת בית הספר הגבוה לספרות ומניקור בחיפה, החליטה לפתוח מספרה

עצמאית באזור טוב בתל-אביב.

בסיור שערכה ביום ראשון בשבוע ברחוב שינקין בתל-אביב, ראתה את מספרתו המעוצבת של הספר פרמננט, שמצאה חן בעיניה, אם כי הייתה ריקה. בשיחה עמו אמר לה פרמננט כי המספרה היא להיט במיוחד בימים ג’, ה’ ו’ ולו קליינטים. כן אמר לה שהוא עובר לאילת, ולכן מעוניין למכור.

שרית התלהבה. היא באה ביום ג’ ואכן ראתה קהל רב של ממתינים ומתקשרים לקביעת תור.

באותו יום חתמה עמו על זיכרון דברים מפורט, שבו המספרה והקליינטורה נמכרו לה תמורת  100,000 דולר. ע”ח שילמה 10,000 דולר והתחייבה גם לשלם 5,000 דולר נוספים באם לא תחתום על חוזה עמו בעוד שבועיים אצל עוה”ד שלו.

בשובה לחיפה התקשרה מיד עם המניקוריסטית ציפורה, והזמינה אותה לעבוד עמה, כבר בשבוע הבא.

צפורה שהיתה אמורה להתפטר מעבודתה, התנתה זאת בתנאי ששרית תתחייב כלפיה לשלוש שנות עבודה לפחות, בשכר של 4,000 ₪ לחודש . שרית הסכימה. והשתיים סיכמו כי ההסכם ביניהם נכנס לתוקף מיד.

כששבה שרית ביום רביעי, חמישי ושישי למספרה, לא מצאה שם שום קליינט.

הוברר לה כי לפרמננט אין בכלל קליינטורה קבועה, הוא לא נחשב ספר טוב, והמסתפרים אצלו אקראיים. כן הוברר לה כי אלה שהיו במספרתו ביום ג’, היו חבריו שהוזמנו על-ידו לתספורת חינם.

שרית אינה מעוניינת ללכת לחתימת חוזה אצל עוה”ד.

הערה כללית: כאשר יש טענה גבולית, יש להעלות אותה ולדחות.

דרך לפיתרון:

1.         לזהות, קודם כל, את כל השאלות האפשריות שעולות.

2.         לציין את השאלות.

3.         לנתח אותן בהתייחס לסעיפי חוק ופסקי דין.

הקטנת הנזק

אדם שנפגע עקב הפרת חוזה, צריך להקטין את הנזק שנגרם לו. בית המשפט לא יפסוק תשלום מלא עבור הנזק אם לא נראה שהנפגע ניסה או פעל להקטין את הנזק.

סעיף 11 לחוק התרופות – פיצוי ללא הוכחת נזק

ס”ק (א) אם בוטל חוזה לגבי נכס עקב הפרתו, הנפגע זכאי ללא הוכחת נזק לפיצויים בגובה ההפרש בין ערך הנכס ביום כריתת החוזה ובין יום ביטול החוזה.

ס”ק (ב) אם בוטל חוזה לגבי העברת כסף, הנפגע זכאי ללא הוכחת נזק לפיצויים בסכום הריבית לפי חוק פסיקת ריבית על הפיגור בתשלום מיום ההפרה ועד יום התשלום.

סעיף 7 לחוק התרופות – הזכות לביטול

ס”ק (א) נפגע זכאי לבטל את החוזה אם הפרת החוזה היא יסודית.

ס”ק (ב) הפרה של החוזה שהיא לא יסודית, יכול הנפגע לשלוח הודעה למפר שאם לא יתקן את ההפרה תוך זמן סביר, תהפוך ההפרה להפרה יסודית. ואז הוא יוכל לבטל את החוזה בלי התערבות בית משפט.

הביטול צריך להיות ברור. בכתב או בתביעה לבית משפט.

ס”ק (ג) אם ניתן להפריד את החוזה לחלקים והופר אחד החלקים, הנפגע זכאי לבטל רק את אותו חלק ולא את כל החוזה. אלא אם כן הייתה בהפרה מעין הפרה יסודית של כל החוזה ואז ניתן לבטל את כל החוזה.

סעיף 9 לחוק התרופות – השבה לאחר ביטול

ס”ק (א) לאחר שבוטל החוזה המפר חייב להשיב לנפגע את מה שקיבל לפי החוזה או את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה בלתי אפשרית. והנפגע חייב להשיב למפר מה שקיבל על פי החוזה, או לשלם לו את שוויו של מה שקיבל אם ההשבה בלתי אפשרית.

ס”ק (ב) אם בוטל החוזה בחלקו, המפר והנפגע יחזירו אחד לשני בצורה הדדית רק את החלק הנוגע לביטול החוזה.

סעיף 16 לחוק התרופות – קביעת סכום פיצויים

כאשר קובעים פיצויים לא יקחו בחשבון את הפיצויים שנפגע קיבל או אמור לקבל לפי חוזה ביטוח.

סעיף 17 לחוק התרופות – הפרה צפויה

אם גילה צד לחוזה שהצד השני לא יקיים את החוזה או שמסתבר מהנסיבות שהחוזה לא יתקיים, יכול הצד שגילה זאת ללכת לבית המשפט ולבקש סעד בגין ההפרה הצפויה.

בית המשפט יכול לתת סעד בגין ההפרה הצפויה ולבטל את החוזה כבר לפני שקרתה ההפרה הצפויה. ואז הצד לחוזה יכול להתקשר בהסכם עם גורם אחר.

סעיף 18 לחוק התרופות – פטור בשל אונס או סיכול חוזה

(א)       כאשר הייתה הפרת חוזה כתוצאה מנסיבות שהמפר לא ידע ולא יכל לדעת או שלא ראה ולא יכל לראות ולכן קיום החוזה בלתי אפשרי  או בצורה שונה, לא תהיה ההפרה עילה לאכיפת החוזה שהופר או לפיצויים.

בפועל, הפסיקה אמרה שכמעט הכל צפוי. חקלאי צריך לצפות בצורת / גשמים ואדם סביר צריך לצפות מלחמה (השופט לנדוי).

פס”ד של בית משפט לתביעות קטנות במקרה שמישהו קנה מנוי לחדר כושר ולאחר זמן קצר התברר שאסור לו לעשות כושר. האדם פנה למכון הכושר וביקש את ביטול החוזה. מכון הכושר הפנה את האדם לחוזה שם כתוב שאסור לו לבטל וכן שאין שם סיכול.

בית המשפט פסק שיש כאן סיכול כיוון שהוא לא יכל לצפות שהוא לא יוכל לעשות כושר.

זהו פסק דין לא נכון, שכן עפ”י פסיקת העליון אדם צריך לצפות שהוא לא יוכל לעשות כושר בגלל בעיה גופנית. יתכן שניתן היה להגיע לאותה תוצאה בשימוש בטענת תום-לב אבל זה עניין אחר.

(ב)        כאשר מדובר באחד המקרים המנויים בסעיף (א), רשאי בית המשפט לחייב את המפר בשיפוי הנפגע על הוצאות סבירות שהוציא ועל התחייבויות סבירות שהתחייב לשם קיום החוזה. והכל לפי שיקול דעת בית המשפט.

סעיפים 19 ו-20 לחוק התרופות – עכבון וקיזוז

כאשר נפגע קיבל נכס שצריך להחזיר למפר. יש לו זכות עיכבון בהחזרת הנכס למפר עד לקבלת התשלומים המגיעים לו מן המפר עקב ההפרה.

הפסיקה קובעת שהעיכוב צריך להיות מידתי. כלומר, לעו”ד אסור לעכב אצלו תשלום של 100,000 ₪ בגלל חוב של 10,000 ₪. כך גם בעל מוסך לא יכול לעכב אצלו רכב השווה 150,000 ₪ בגלל תשלום תיקון של 5,000 ₪.

לעו”ד זכות העיכבון קיימת בחוק לשכת עורכי הדין (סעיף 88) והיא מאשרת עיכבון של עד 3 חודשים. לגבי שאר התחומים – צריך עיכבון לזמן סביר על מנת שהנפגע יוכל לפנות לבית המשפט לקבל פס”ד שיאכוף את התשלום המגיע לו.

עכבון מבוצע רק ע”י הצד הרוצה לקיים את החוזה.

קיזוז הוא תשלום, כאשר יש חובות הדדיים כל צד יכול לקזז – באופן חד-צדדי – את הסכומים שמגיעים לו מהצד השני.

לפי חוק המכר, ניתן לקזז סכומים קצובים גם אם הם לא מאותה עסקה. לפי חוק החוזים, אפשר לקזז סכומים רק באותה עסקה.

נכתב ע”י איתמר לנדאו

Add a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *