מחברת בחינה משפט קונטיננטלי

מחברת בחינה משפט קונטיננטלי

למשפט הקונטינטלי שלושה מרכיבים עיקריים

  1. המשפט הרומי.
  2. המשפט הקאנוני.
  3. המהפכה הצרפתית- הומניזם, ליברליזם וקודפיקציה.

 

המשפט הרומי:

שיטת משפט נתקיימה כ-2000 שנה ומהווה את הבסיס העיקרי למשפט הקונטיננטלי. תחולתה:

  1. ברומא
  2. מחוץ לרומא גם לאחר התמוטטות האימ'.
  3. המשפט הגרמני עד המאה ה-20.

 

רקע הסטורי:

ע"פ האגדה רומי נוסדה ב-753 לפנה"ס(הזאבה…).

753 לפנה"ס- 573 לפנה"ס- מונרכיה.

573 לפנה"ס- 27 לפנה"ס- רפובליקה

27 לפנה"ס- 476(חלק מערבי בעקבות הפיכה צבאית). 1453(חלק מזרחי)- אימפ'.

 

המבנה החברתי ברומא:

  1. המשפחה כמסגרת בסיסית אך רחבה, אשר למעשה כללה מס' משפחות ובראשן האב שמתחתיו ילדיו ומשפחותיהם (גם זרים גמורים יכלו להכנס למסגרת המשפחה)
  2.  חלוקה מעמדית (1)- אצולה (פטריקים) מול פשוטי עם (פלביים). אשר ניהלו מאבק עיקש אשר בעקבויתו קמה דרישה לעגן את זכוית פשוטי העם בצורת 12 הלוחות. אשר מהווים למעשה את החוק ראשון הכתוב ברומי והאקט המשפטי היחידי בעל חשיבות מתק' המונרכיה. פשוטי העם נהנו מאוטונומיה משפטית שניתגבשה למעשה למשפט הרומי.
  3. חלוקה מעמדית (2)- בני חורין מול עבדים.
  4. חלוקה מעמדית (3)- אזרח רומי מול אזרח זר אשר לאחרון לא ניתנו זכיות פוליטיות אך ניתנו לו זכיות אזרחיות. כתוצאה מגדילתה של רומי נוצר צורך ליצירת שני מנגנונים משפטיים 1. לאזרחים זרים – איוס גניום 2. לאזרחי רומי- איוס סיביל. בשנת 212 ניתנה אזרחות לכל יושבי רומא.

 

 

 

תקופת הפריחה המשמעותית היתה תקופת הרפובליקה שדגלה בפיזור סמכיות משפטיות ומתן דגש על חצירת המשפט (חלוקה לחוקי האימפ' וחוקים מינהגיים).

המבנה הפוליטי.

חלוקת התפקידים ברפובליקה: הקונסולים, אספות העם ( המחוקק), הסנאט (מועצת הזקנים), הפרטור.

 

משפט הפרטור- ius honorium.

פלג משפטי (כהונה בת שנה )שלא היה משפטן ושימש כלי מרכזי במשפט הרומי ומשמש עד ימינו במשפט הפרטי באירופה, תפקידו, מתן החלטה בשאלת קיום עילת דיון ובעצם מתן זכות למשפט. כאשר אדם רצה לתבוע אחר היה עליו לגשת לפרטור בכדי שזה יתרגם לניסוח משפטי את המחלוקת יקבע את המסגרת המשפטית ובעצם יגבש נוסחא לפתרון הסכסוך ללא כניסה לעובדות. תפקיד זה נשמר ליודקס אשר בהתאם לנוסחא שניתנה לו ע:י הפרטור היה בוחן את עובדות המקרה ומכריע. מידי שנה היה הפרטור מפרסם את ה- eductum שהיה עידכון נוסחאותיו. שיטה זו בעצם ריככה את הפורמליזם.

יש לציין כי בתקופת האימ' השלטון הופך ריכוזי יותר ויותר, הקיסר הוא גם המחוקק ולמעשה הפרטור דעך.

 

 

המלומדים

בתיחלת תק' האימפ ניתן לראות עליה בחשיבות המלומדים ובהשפעתם על המשפט, המלומד כניתמך על הפסיקה הקיימת מודד ומעצב את המשפט , ומוליך אותו קדימה תוך קביעת הלכות מחייבות. המלומדים עסקו בפיתוח המשפט בלימודו ובייעוץ בשאלות משפטיות. חל קגדול של המשפט הרומי מבוסס על עבודת המלומדים.

 

פפיניאנוס- אולי גדול המשפטנים של רומי, תפקד כיועצו של קליגולה אשר רצח אותו לאחר שזה סרב ליצגו במשפט בו הואשם קליגולה ברצח אחיו.

 

גאיוס- משפטן אשר ככל הניראה חי במאה ה -2. תיפקד כמורה ולמעשה לא נחשב לעילוי אך מאחר וספרו האינסטיטוטס שעסק במשפט הרומי הקלאסי הוא הטקסט התיעודי היחיד מהתק' הוא מהווה עמוד מרכזי בבהתפתחות המשפט הרומי. הספר מחולק לשלושה נושאים עיקריים:

  1. קיניין- בעלות ברכוש.
  2. אישים- שיני אישות.
  3. עילות- עבודת הפרטור, האם ישנה עילה לתביעה.

 

יוסטיניאנוס- קיסר רומי דומיננטי שחי במאה ה-6 בחלק המזרחי של רומא (כמובן). אשר טען לסדר במשפט הרומי ובעבודת המלומדים. התבססות על גאיוס תוך סינון וסידור של המשפט והכרעה בשאלות לא פתורות. המוצר המוגמר הקורפוס יוריס סיביל שחולק לארבעה ספרים:

  1. הדיגסטה- החלק החשוב ביותר שכולל את אוסף דיברי המשפטנים. מחולק לנושאים ותת נושאים.
  2. האינסטיטוטס (בשונה מסיפרו של גאיוס)ספר לימוד מתומצת.
  3. קודקס (בשונה מהקודקס של ימינו)אוסף חוקות של הקיסרים.
  4. נובלה- חוקות חדשות שלא ניכנסו לקודקס

 

 

קודקס (של ימינו) – ספר חוקים אשר בו תחום מסוים מקבל ביטוי במסגרת אחידה, איגוד של חוקים מפוזרים ולא מוסדרים. רעיון הקודקס –שיטה המקשרת בין החוקים ,הקודקס כולל את כל עקרונות התחום לפרטים ,במסגרת אחת מובאים כללי המשחק. כל תחום בנפרד, בצורת מערכת  שדרכה תעלה פרשנות השופט.

 

חיוב במשפט הרומי:

חיוב- oligato – קשר משפטי מחייב מכוחו נקשרים אנו לפרוע איזה דבר. האדם חייב ואילו החוק אוכף את החיוב.

במשפט הרומי חיוב הובן כקשר ממשי משמע כפיפות לנושה ואף בעלותו של הנושה על חייב.

חבות ללא אחריות- חוב טיבעי, אין חובה לשלם (אין אכיפה) אך והיה והחוב שולם הוא כדין.

 

אובייקט החיוב- כל חיוב מקבל ביטוי ב:

  1. לתת- תשלום החוב- נתינת המוצר שנימכר.
  2. לעשות- ביצוע העבודה עליה שולם כסף.
  3. אי עשייה- לא להרעיש באמצע הלילהץ

בכדי שחיוב יהיה אכיף נידרש כי הוא יהיה:

  1. אפשרי.
  2. חוקי.
  3. להיות במסחר- התחייבות למקום המסחר.

 

בתק' הקלאסית (גאיוס) ניתן להבחין בשני מקורת חיוב:

  1. חוזה- הסכמה.
  2. נזק- פעולת זדון או רשלנות.

 

אצל יוסטיניאנוס נוספו עוד שני מקורות:

  1. מעין חוזה-  עשיית עושר ולא במשפט- א. השבה. ב. ניהול עינייני הזולת
  2. מעיין נזק- חיוב זה אינו מובן.

ככלל מקור החיוב הוא החוק אך יתכן וישנם מצבים בהם גם ביחסים פרטיים מקור החיוב הוא החוק- מזונות.

 

חוזה ברומי:

ארבעה סוגי חוזה:

  1. חוזה בע"פ- חוזה עתחק אשר למעשה היה טכס של חילופי הבטחות.
  2. חוזה בכתב.
  3. חוזה ראלי (קינייני)- מותנה במסירת אובייקט החוזה-משכון, הלואה, השאלה, שמירה.
  4. חוזה קונססואלי- חוזה המשתכלל ע"י הסכמה בלבד: מכר, שכירות, שליחות, תאגיד.

 

מתנה- ברומי בניגוד לארץ לא ניתן היה לחזור מהתחייבות למתנה.

 

חוזה מכר במשפט הרומי.

1.חוזה תוה"ל- 2 משמעיות, 1. מוסרית- הגינות. 2. יש הרשאה לפרטור להתערב ואף להוסיף תיקונים לחוזה בשם ההגינות.

  1. חוזה קונססואלי (הסכמתי).
  2. חוזה לא פטרמלי.

 

מרכיב החוזה.

הצדדים                                       האובייקט                                   המחיר.

 

המחיר צריך להינתן בכסף(אחרת חליפין)

  • אמיתי(verum )-מחיר ראלי לאובייקט.
  • מוגדר(certum)-להגדיר בדיוק את המחיר .
  • צודק(iustum )- למנוע ניצול של מי שלא מבין.

 

 

ממועד המכירה הסיכון לגבי גורל האובייקט חל על הקונה .

על האובייקט של מכר להיות מוגדר,יכול להיות עכשווי או עתידי,הרומאים הבחינו בין מכר של אובייקט עתידי לבין מכר של תקווה.(תקווה-קניית סיכון בסכום מסוים).

הצדדים יכלו להוסיף הסכמות למכר.

 

 

משפט רומי מול משפט קאנוני:

רומי- פורמליסטי קשה ושיטתי.

קאנוני- בעל אלמנטים של מוסר ותו"ל. כיום חשיבותו קטנה והוא רלוונטי רק לנושאי הכנסייה הפנימיים.

 

עד לחזרת המשפט הרומי, אירופה נישלטת ע"י המשפט הקנוני והמשפט המנהגי. בסוף המאה ה-11 חל שינוי המשפט הפרטי ובכלל במערכת המשפטית, מוקמת אוניברסיטת בולוניה באמצעותה נחשף המשפט הרומי אשר יחד עם המשפט הקאנוני ניתגבש היוס קומונה-המשפט המשותף- משפט קונטיננטלי.

באוניברסיטת בולוניה החלו ללמוד מחדש את המשפט רומי, הקורפוס יוריס של יוסטיניאנוס קם לתחייה. במקביל נילמד המשפט הקאנוני והוענקו תארי משפט המשלבים את שתי השיטות. למעשה עם תפוצתו של מושג ההשכלה המקור המשפטי היחיד היה בבולוניה, והסטודנטים בחוזרם לארצות מוצאם למעשה הביאו להפצת משפט האמצע. שלב זה מהווה חלק אדיר בהתפתחות המשפט.

שיטת הלימוד בבולוניה- פרוש מילולי של הטקסטים של יוסטיניאנוס ע"י גלוסטורים  אשר העמיק אף יותר עם במאות ה-13,14 ע"י הפוסט גלוסטורים  שהוסיפו אספקט אקטואלי למשפט הרומי. פרשנות

עמוקה זו הביאה לכדי אי בהירות באמיתותו של המשפט הרומי שכן חשד כי הוא תקן על ידיהם.

המשפט המסחרי:

המגזר המסחרי, במיוחד בערי הנמל קמה הבינו כי היוס קומונה "אינו טוב לעסקים" לכן החלו קמים בתי דין של סוחרים אשר הקנו למסחר מסגרת גמישה יותר ולמעשה יצרו משפט אחר בעל קודקס משלו.  

משפט האמצע היתאפיין ב"רכות" הקאנוית ובשיטטיות הרומית, אפילו כיום כאשר מנסים למצוא מכנה משותף לשיטות השיפוט באירופה יש הטוענים כי האצמעי הנכון הוא המשפט הקאנוני.

 

כיום חשיבותו של היוס קומונה אפסית אך במסגרת ההרמוניזציה  המשפטית באירופה יש הטוענים כי ניתן לראות ביוס קומונה בסיס משותף לשיטות המשפט.

 

הערה- עד המאה ה-19 חלו שינויים תפיסתיים בחברה ארופאית.

  1. השפעה של פילוסופית.
  2. הומניזם- האדם הוא במרכז ולכן קמה ביקורת על מעמד הכנסייה- חילון.
  3. אילומניזם (עידן האורות)- חיפוש אחר הגיון מדעי כדרך לפתירת בעיות.

כל אלו הביאו לקודיפיקציה.

 

מאפייני הקודפיקציה.

  1. המשפט הינו עיניין לאומי ואף לאומני.
  2. נתינת מסגרת כללים לכל ענף משפטי באופן שיטתי. הפער בין הקומון לסיביל גדל.

 

גם לפני המהפכה הצרפתית היו קודקסים אך המהפכה הביאה ללגיטימציה של הרעיון ולהפיכתו למודל חיקוי.

 

הקודקס הישראלי.

בפועל באימפ' העותומנית היה תקף המשפט המוסלמי (השעריה) אך השפעת כניסת האירופאים ליבשת ומודרניזציית החקיקה הביאו להשפעת המשפט האירופאי.

המג'לה – קודקס אזרחי מסודר המתבסס על השעריה.

כאשר אלנבי כבש בברוטליות (לא ברור מדוע ניקרא רחוב על שמו) את הארץ הושאר המשפט העותומני שהושפע מהדין האנגלי- הובאו שופטים אנגליים, הלכות מסוימות.

עם קום המדינה נקבע בס' 11 לחוק סדרי שלטון ומשפט כי "המשפט שהיה קיים יישאר בתוקף למעט נושאים מהותיים הטעונים שינוי". המשפט הישראלי החל מתרחק מהמשפט האנגלי ואף בשנות השישים הוכרז הדבר. הפסיקה העותומנית הית הבעייתי יותר מהאנגלית שכן היא הית הקשה להבנה ולהתאמה לדין הישראלי ולכן בשנות השישים החלו מחליפים אותה (בעיקר בדיני החוזים, משפחה ומקרקעין).

 

פרופ' אורי ידין- משפטן גרמני אשר עקר לארץ ומונה למנהל מחלקת החקיקה במשרד המשפטים, רקעו הגרמני הביא לרצונו לבצע קודפיקציה בארץ.

חוק הכשרות (אפוטרופוסות) – 1962, החוק הראשון.

חוק החוזים- בעל ניחוח קונטיננטליץ

מנגד חוק התרופות- בעל אלמנטים אנגליים.

בשנות השמונים נעלם הדין העותומני והוקמה וועדה לכינון קודקס , בראשות א' ברק ובהשתתפות טובי המשפטנים בארץ. קודקס זה מתבסס על על החקיקה האזרחית העכשווית אך עם מס' שינויים במבנה.

 

שלוש דעות לעיניין הקודקס:

  1. הקודקס יביא לשיפור השיטה- לכידות, בהירות.
  2. הקודפיקציה מיותרת לחלוטין
  3. יש לקחת רק חלק מהחוק ולאגד אותו לקודקס.

כרגע לא ברור מה דינו של הקודקס הישראלי.

 

 

 

 

הקודפיקציה בצרפת.

בימי הביניים חלו בצרפת מס' שיטות משפט, לא היה ברור מהו החוק הרשמי.

דרום צרפת- משפט פורמלי (כתוב) בעל השפעה רומית.

צפון צרפת- משפט לא פורמלי מינהגי בעל השפעה גרמנית ולא רומית.

באונבירסטאות בצרפת נילמד היוס קומונה וגם משפט מקומי , למעשה הקודפיקציה בצרפת מסמלת מסמלת את תום תקופת היוס קומונה באירופה

החלוקה לשני אזורים פגעה באידיאלים של המהפכה ששאפה להגיע לזרם אחיד (מהפכה אנטי דתית). אחת ממטרותו של נפולאון בהיותו שליט היתה הסדרה מינהלית וכמובן במשפט. הוא ציווה על הקמת וועדה אשר תביא לטיוטת קודקס אחיד (פורטליס- משפטן מרכזי שכת באת הקודקס בפועל).

הקודקס ע"ש נפולאון מאחר והוא יזם ואף נטל חל קבניסוח הקודקס וע"י זאת הביא לכתיבה בשפה עממית אך עם זאת למלומדים הית ההשפעה רב על הקודקס.

Domat- חיבר במאה ה- 17 ספר המכיל את כלל המשפט הצרפתי.

Potiea- מאה -18 נחשב לאבי הקודקס הצרפתי.

פרופ' רבילו-  מונטסקייה השפיע על המשפט הציבורי- אזרחי אך לא היווה חלק מהקודקס בפועל.

דקודפיקציה- חידוש עידכון ותוספות אותן לא תמיד ניתן למצוא בקודקס.

 

הקודקס מחולק לשלושה חלקים:

  1. אישות- מעמד אישי מכיל גם חקיקה אזרחית מסויימת.
  2. בעלות- נכסים- קיניין.
  3. דרכים לרכישת בעלות- ירושה, מתנה,חיובים  וחוזים.

חיובים וחוזים- בקודקס הצרפתי (ובכלל במשפט הקונטיננטלי) דיני הנזיקין אינם מקבלים ביטוי רחב אלא רק באמצעות עקרונות כלליים כגון עוון זדון רשלנות..

מתנה = חוזה מאחר ודרושה הסכמה אך זהו חוזה בעל התחייבות חד צדדית. נפולאון סרב להכניס את המושג לקודקס בטענה כי ללא תמורה אין חוזה. אגב, גם המשפט האנגלי אינו מכיר בחוזה ללא תמורה המסתפק בהסכמת רצונות.

 

הכאוסה:

עילת החוזה- הגרום שהביא ומצדיק את יצירת החיוב. המשפט הקונטיננטלי דורש כי בנוסף למרכיבי החוזה ההכררחיים תיהיה עילה ומטרה לחוזה ולהתקשרות.

הכאוסה הינו מושג מעורפל. בפועל הוא בא לידי ביטוי בשק"ד רחב לשופט. המושג אכן היה קיים במשפט הרומי אך עבר שינוי לבסיס מוסרי וערכי טרם כניסתו לקודקס הרומי.

ע"פ סנילביץ הכאוסה מתחלקת לשניי סוגים:

  1. כאוסה של החוזה.
  2. כאוסה של שאר החיובים- כיצד נוצר החיוב.

עוד חלוקה היא:

  1. כאוסה אובייקטיבית- מנגנון יצירת החוזים.
  2. כאוסה סובייקטיבית- המניע החיצוני של האדם ליצירת החוזה.

כיום חשיבות הכאוסה פחתה משמעותית עד כדי ביטולה בקודקסים מסוימים, ואף הunidroad תומך בשלילת דרישת הכאוסה ואף דרישת התמורה.

Unidroad- גוף מחוקק בנלאומי שאינו מחייב.

 

השפעת הקודקס הצרפתי במאה ה-19 היתה אדירה הן בגלל המהפכה והן בגלל הקולוניאליזם הצרפתי.

השפה הצרפתית היא הנפוצה באירופה ואילו הקודקס הצרפתי מהוה מודל חיקוי כלל עולמי (ספרד, ארה"ב, דרא"פ). במאה ה-20 השפעת המשפט הצרפתי והקודקס ירדה משמעותית..

 

 

 

 

 

 

הקודפיקציה בגרמניה.

המשפט הגרמני מהווה מרכיב חשוב במשפט הקונטיננט, ואף ניתן לכנותו המנוע של המשפט האירופאי.

 

רקע הסטורי:

גרמניה נוצרנ על בסיס עמים ברברים בגבולות רומי, האימפ' של קרל הגדול (מאה-19) מתפרקת למס' מדינות אשר אחת מהן היא האימפ' הרומית הקדושה.

 

מאה X-האימפריה  הרומית הגרמנית הקדושה.

1815-הקונפדרציה הגרמנית. לאחר שפלש נפוליון (סוף מאה 18)האימפריה מתפרקת סופית והופכת לקונפדרציה (קונפדרציה –כל מדינה שומרת על הזכות להיפרד ומנהלת אח יחסי החוץ בנפרד ואילו בפדרציה-למשל ארה"ב ענייני חוץ ובטחון אינם בידי המדינות הקטנות ואי אפשר לפרוש מהברית.)

1871-האימפריה (הרייך) השני-ביסמרק הגיע לשלטון (רה"מ של פרוסיה-החלק המזרחי של גרמניה) והוא החליט לאחד את גרמניה מחדש – הרייך השני.

1919- רפובליקת ווימר.-האימפריה השנייה נופלת –הפסד במלחה"ע  1 .

1933-הרייך השלישי-נסיון לשינוי הקודקס לא הצלחה.

1945-תבוסת גרמניה.

1949-הרפובליקה הפדראלית  הגרמנית.

הרפובליקה  הדמוקרטית הגרמנית-DDR(מז' גרמניה)- מכוננת את הz-g-b כתחליף ל-b-g-b.

1990-אחדות גרמניה.-חקיקת המערב (b-g-b) מוחלת על הכול.

2002- תיקון כללי לחלק של דיני החיובים.

גרמניה כמדינה רב גונית היתה מחולקת לאזורים אשר בכל אחד מהם שלט המשפט המינהגי אך בכולם נילמד משפט רומי על בסיס הדיגסטה של יוסטיניאנוס.

 

פאנדקטיסטיקה- אסכולת מלומדים טבראשה פרופ' ווינשייד אשר למעשה יצרה את המשפט הגרמני על בסיס המשפט הרומי תוך מתן דגש על חשיבה משפטית קונספצואלית טכנית וקרה ממש באופן מתמטי.

ריבוי השיטות בגרמניה הביא לוויכוח בשאלת הקודפקיציה כאשר משני צידי המתרס עומדים מלומדים בעלי שם ומעמד:

נגד הקודיפיקציה-:savigny-אסכולת היסטוריה של  המשפט—המשפט כתוצאה של התפתחות טבעית.

הקודקס צריך להיות תוצאה של הליך ממושך תהליך טבעי אך כרגע אין לאמץ מודלים זרים : נגד המודל הצרפתי  אך גם נגד  הקודקס של פרוסיה – פופ' באונ' ברלין.

 

בעד הקודיפיקציה:thibaut –פרופ' באונ' היידלברג  סבר כי רק קודקס יכול להביא  לקץ פסיפס של שיטות  המשפט  ויביא לאיחוד משפטי גרמני.

 

בפועל כבר במחצית השנייה של המאה ה-19 היה ברור כי גרמניה הולכת לקודפיקציה.

 

הקודקס  הושלם ב-1896 ב-1/1/1900 נכנס לתוקף( 1804 – נפוליון) ראוי לציין כי בנושאים מסוימים נשאר בתוקפו המשפט המנהגי.

המשפט הרומי חולף מעל פני גרמניה ומעתה נידרש למצוא פתרונות במסגרת הפאנדקטיסטיקה והקודקס.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קודקס הצרפתיקודקס גרמני
  • פשוט .
  • שפה רגילה.
  • עבור העם.
  • שוני מבני-לא כולל חלק כללי-ניתן לקחת את חוק החוזים למקומות אחרים ולא רק על החוזים.

 

  • שלושה  חלקים-אישיות נכסים דרכים לרכישת בעלות

 

  • מורכב(לפעמים אפילו מסובך)
  • .ביטויים טכניים.
  • עבור הפרופסורים.
  • שוני מבני-כולל חלק כללי-מכיל מושגי יסוד מופשטים כמו מהו חוזה מהו תום לב.. –הדבר לא מקובל באירופה בימינו

 

  • חמישה חלקים:חלק כללי , חיובים, קניין,משפחה,ירושה

 

 

 

 

בתחילה, הקודקס הגרמני מהווה אוטוריטה אקדמית. עם תבוסת גרמניה מעמד ה  b-g-b  יורד וגם השפעתו על ארה"ב אם כי ראוי לציין את פרופ' ליבולין אשר למד בגרמניה וכתב את ה-u.c.c.

מס' משפטנים גרמניים עקרו לארה"ב אך לא הצליחו להביא להשפעה על המשפט:

הנס קלזן- אוסטרי, התמקם בברקלי בתחום מדעי המדינה.

הרנסט רבל- אבי המשפט ההשוואתי בגרמניה (המבורג).

רודולף שצלסונגר- הוגה רעיון ה- כומון קור- גרעין משפטי משותף לכל השיטות, אשר תפיסותיו עדיין בפיתוח במסגרת ההרמוניזציה (איטליה).

כיום חשיבות גרמניה עולה במסגרת ההרמוניזציה, כאשר  הגרמנים תומכים בפיזור תפיסותיהם.

 

 באקדמיהבבהמ"ש העליון

 

בחקיקה
בקום

המדינה

 

 

 

משפטנים גרמנים או מושפעים מן המשפט הגרמני.

הייתה השפעה גדולה יותר מאמריקה .

 

בתקופת הקמת המדינה  הייתה השפעה

חלק מהשופטים או היו גרמנים או למדו את המשפט האנגלי.

 

תקופת הקמת המדינה –פרופ' ידין   יוצא גרמניה שהתמנה למנהל מחלקת החקיקה  הוא המנוע של החקיקה האזרחית.השפיע רבות דאז
כיום

 

 

 

היום- אין כמעט השפעה: כתוצאה

מסלידה מגרמניה

 

במשפט הפרטי לא נישאר הרבה .במשפט הציבורי נשאר מעט.

 

 

היום הפרשנות שונה.אם ייכנס הקודקס לתוקף תיקלטנה תפיסות גרמניות

היום : השפעה  עקיפה ,ומוגבלת

 

 

אסכולות של פרשנות:

 

אסכולת המושגים- מזוהה עם הפנדקטיסטיקה-עבודת השופט היא הבנת מונחי החוק ופסיקה בהתאם.

אסכולת המשפט החופשי- כראקיציה לאסכולת המושגים – אין כללים מוגדרים, לשופט שק"ד רחב.

אסכולה של אינטרסים- יהרינג- אבי האחריות הטרום חוזית- המשפט בתוצאה של מאבק, על השופט להתחקות אחר השונים שהביאו לחקיקת החוק וע"פ זה לפרש.

אסכולה של ערכים- על השופט להיות ער לערכים הקיימים בחברה ולפסוק עלפיהם.  

 

פעולה משפטית- מוגדרת בתוך החלק הכללי.

"הצהרת רצון  (חיצונית) מכוונת המיועדת ליצירת שינוי או ביטול של יחסים משפטיים". משמע כל הצהרה על צורותיה המקובלות, אשר מבטאת רצון וכוונות משותפים. הצהרה משמעותה התחייבות ללא קשר לרצון- חוזה צוואה…

פעולה משפטית חד צדדית טעונה קליטה- די בהצהרת רצון אחת אך נידרש כי זו תגיע פיזית לצד השני-

הודעת ביטול חוזה.

פעולה משפטית חד צדדית שאינה טעונה קליטה- לא נידרש כי ההצהרה תגיע לצד ב'- צוואה.

פעולה משפטית דו צדדית- יש דרישה למפגש רצונות אך יתכן כי רק צד אחד הוא אקטיבי.

הבטחה לציבור-(אינה מוכרת בישראל)- 1. מובטח פרס. 2. למבצע מעשה מסוים. 3. ההבטחה מפורסמת.

 

הגישה הדו צדדית                                     .                                      

*נוטה לכלול את  ההבטחה  במסגרת דיני המתנה

*לפי הגישה הדו צדדית  מי שביצע  את המעשה נושא ההבטחה ולא ידע על קיום הבטחה

אינו יכול לטעון  כי קיבל את ההצעה לכן אין תחולה לחזקת הקיבול  ולכן אין אפשרות  לדרוש את התשלום.

                    הגישה הדו צדדית          

*ההבטחה מחייבת גם אם הצד המבצע את הפעולה נושאת הפרס לא ידע על  עצם קיומה

 

 

 

 

חזרה מין הבטחה- מחייבת פירסום החזרה באמצעים בה פורסמה ההצעה.

כאשר מס' אנשים מבצעים את מושא ההבטחה- 1. הראשון יזכה. 2. קיום במקביל- חלוקת הפרס.

מנגד באיטליה הבטחה לציבור כוללת גם הימצאות במצב מסוים ולא רק עשייה ממשית- דומה למתנה.

 

ה-b-g-b וחוק החוזים בישראל. תחומי השפעה:

  1. פעולה משפטית- באמצעות ס' צינור 61 למעשה עקרונות החוזים פולשים החוצה.
  2. חוזה לטובת צד ג'- חוזה בין שניים עם השלכות על צד שלישי שלמרות אי היותו חלק מהחוזה יכול הוא לדרוש את קיומו.
  3. קיזוז חובות.
  4. אחריות טרום חוזית- יהרינג- שופט ופרופ' אבי התורה.

 

איטליה:

רקע- עם נפילת האימפ' חלה פרגמנטציה פוליטית ומשפטית שהביאה לעליית המשפט המינהגי. חשיבות הכנסייה- 1. מדינת האפיפיור. 2. שימוש במשפט הקאנוני. התחדשות המשפט הרומי בצורת היוס קומונה, והתפתחות המשפט המסחרי.

עד המאה ה- 19 איטליה נשלטת ע"י מדינות אחרות . 1971- כניסת הצבא האיטלקי לרומא- עצמאות.

נידרשת אחדות פוליטית ומשפטית- קודקס אזרחי (1865) בעל השפעה צרפתית. הקודקס היה מיושן ולאחר כינון הקודקס הגרמני איטליה מכוננת קודקס חדש בעל השפעה גרמנית –  כתוצאה מהפאנדקטיסטיקה.  עבודת הקודקס החלה בתק' מוסוליני והושלמה ב-1942 למרות זאת אין הקודקס מכיל מוטיבים פאשיסטים. מאפייני הקודקס:

  1. אין חלק כללי.
  2. סגנונו ברור.
  3. חל על חיובים אזרחיים ומסחרים.
  4. מושפע במשולב מגרמניה וצרפת- מודל אפשרי להרמוניזציה.

 

הרמוניזציה בשיטות מעורבות.

הקודפיקציה הביאה לסיום תקופת היוס קומונה שהיווה מכנה משותף משפטי. דוג': מדינות דרא"מ שאימצו שיטות קונטיננטליות אך הקודקס שלהם היה מקומי.

שי הטוענים כי לא ראוי להקצין את את רעיון המשפט המשפט המקומי וכי יש לחתור להרמוניזציה. גישה זו מקבלת תאוצה עם תום מלחה"ע 2. ביטוי לכך הוא תהליך הגלובליזציה הכלכלית חברתית.

ברוב השיטות המעורבות מדובר במדינות שעברו מהסיביל לאו לכומון לאו (בניגוד לישראל) לדוג:

לואיזיאנה- מחוז דרום אמריקאי בעל שיטה ספרדית שסופח לארה"ב ודרש לשמר את שיטת המשפט בו. כיום בקודקס האזרחי המושפע מצרפת ישנם אלמנטים של הכומון לאו המשותפים לכל ארה"ב.

פורטו ריקו- המדינה היא קולוניה אמריקאית המושפעת ממנה.

קוויבק- שילוב מקורי של שיטות המשפט- משפט דו שיטתי. השפעה צרפתית ואנגלית וגם השפה היא מעורבת .

רקע: עד המאה ה-16 היה המחוז עצמאי, עם קבלת המנדט הבריטי הצטרפו למדינה תושבים אנגליים אשר נוספו לאלו פליטים ממלחמת האזרחים בארה"ב. קויבק קיבלה אוטונומיה משפטית (צרפת) אך בכל זאת שולבו אלמנטים של הכומון לאו. המשפט הפרטי מושפע מצרפת ואילו המשפט הציבורי מושפע מהמקובל.

הקודקס הקוויבקאי עבר שינוי מהותי עם כניסתו לתוקף (1994) וברובו הוא קונטיננטלי אך מכיל גם רעיונות מקובלים (ראוי לציין כי קיימות ביקורות רבות על קודקס זה). שתי שיטות שונות הגרות בכפיפה אחת.

בניגוד לקוויבק בישראל מדובר על משפט כילאיים שלא מכיל אבחנה בין תחומים קונטיננטלים ותחומים מקובלים.

 

ברור כי באזורים בהם ישנה אחדות כלכלית קל יותר ליצור הרמוניזציה יחד עם זאת לא עלה בידי אירופה לממש את החזון. עדיין קימים קודקסים מקומיים ואף לא צלחו להסכים על עקרונות משותפים.

מנגד בתחומים מינהליים מסוימים המשפט הוא אחיד- מכס….

תהליך ההרמוניזציה מוצא ביטוי באירופה במס' רבדים:

הקהילה האירופאית – נוסדה לאחר המלחמה (1957). בתחילה היו חברות בה 6 מדינות עם הזמן נוספו עוד. הקהילה מכילה מנגנון משפטי הקובע את החקיקה, זה מחולק לשלושה גופים:

 

  1. הנציבות- הגוף המבצע, יחד עם מועצת השרים הם הגוף המחוקק.
  2. מועצת השרים.
  3. הפרלמנט- חסר חשיבות.

הנציבות מכינה חוק ואילו המועצה מאשרת אותו. בפנים הקהילה ישנן תקנות במקום חוקים. ואילו ישנם תחומים מסוימים שהופקדו ע"י המדינות בידי הקהילה בהם היא מחוקקת דירקטיבות- חקיקה בעלת תימרון. הוראות הקהילה הארופאית משפיעות על כל אירופה.

 

וועדת לנדו- ניסיון ליצירת קודקס אחיד בתחומי החוזים על בסיס עקרונות משותפים. פרוייקט חשוב אך טעון ביקורת. ברור כי זהו לא הניסיון היחיד.

 

Unidroad- מוסד זה הוקם בעקבות החלטת חבר הלאומים (1945) במטרה להביא להאחדת המשפט ע"י ניסוח טקסטים מאוחדים.  הפרוייקט החשוב ביות רשלהם הוא קביעת עקרונות חוזים מסחריים בנלאומיים (בדומה לוועדת לנדו). עקרונות אלו מטרתם ליצור אווירת משפט אחידה בתחום. הם אינם מחייבים ולהבדיל מהפרוייקטים הארופאים כאן מדובר בעקרונות כלל עולמיים אשר נפוצים עם הזמן.

 

בית הדין לחוקה באירופה:

כלי לבק"ש. פסילת חוקים המנוגדים לחוקה או לח"י. ישנם שני מודלים עיקריים:

  1. ארה"ב- כל בהמ"ש רשאי לפסוק בחוקיותו של חוק כאשר המילה האחרונה נישמרת לבהמ"ש העליון. השופט המקצועי הינו גם השופט החוקתי
  2. אירופה- בתחילה בק"ש לא הית המקובלת אך עם  ההכרה בצורך בה לא אומץ המודל האמריקאי. התפיסה היא שהשופט המקצועי אינו מוסמך להכריע  הכרעות ערכיות. פרשנות החוקה צריכה להעשות ע"י גוף מיוחד אינו חלק מהמערכת השיפוטית.  בעל הרכב מיוחד המשקף את מצב האומה. היושבים בו אינם שופטים אלא רק משפטנים שאמורים לשקף את קשת הדעות הפוליטיות במדינה. אלו מתחלפים מידי שנה וההכרעותיהם הן שיפוטיות לכל דבר. לא תמיד הבסיס הפוליטי למינוי שופט מיוצג על ידיו. סיכום: רק גוף מיוחד רשאי לקיים בק"ש.

 

בה"ד לחוקה בספרד:

מודל זה מבוסס בעיקרו על מדינות אחרות.

רקע: ספרד היתה מונרכיה נוקשה, במהלך המאה ה-19 עברה היא עליות ומורדות חברתיות פוליטיות. בתחילת המאה  ה-20 חלה התייצבות פוליטית. מאבקים בין ימין ושמאל בפרלמנט הביאו להתפטרות המלך ב-1931 והקמת רפובליקה אשר קרסה ב- 1939 עם פלישת גנרל פרנסיסקו הפותחת מלחמת אזרחים שבסופה ידו על העליונה.פרנסיסקו ניהל ממשלה שמרנית תוך תקווה כי לאחר מותו המלוכה תשוב דבר שהתממש ב-1975 במותו ובעלייתו של המלך חואן קרלוס בורבון. שהחליף את המנגנון הישן וקבע יסודות של חופש וחירות תוך כינון חוקה ודמוקרטיה. משמע מלוכה חוקתית (מודל אנגלי בעיקרו) המחולקת לרשיות- מבצעת- ממשלה.  מחוקקת- קונגרס: עליון ותחתון. ושופטת כאשר בה"ד לחוקה אינו חלק ממנה. החוקה כונננה ב1978.

 

ס' 159- שיטת הרכבתו של בה"ד- 12 שופטים הממונים בצורה הבאה- 8 ניבחרים, 4 ע" התחתון ו4 ע"י העליון. 2 ע"י הממשלה ו2 ע"י מועצת השופטים(גוף המייצג את אינטרסי השופטים). שיטה זו מביאה לפלורליזם. מינוי השופטים הוא לכהונה בת 9 שנים.

סמכיותיו-  1. עתירה חוקתית- ס' 161 ביקורת מופשטת- ביטול חוק המנוגד לחוקה, הרשאים להגיש עתירה הם: רה"מ, 50 חברי הקונגרס כמיקשה אחת, נציג תלונות הציבור ושלטון הפרובינציות מס' העתירות הוא נמוך מאוד  2. שאלה חוקתית- כאשר במהלך דיון רגיל אחד הצדדים טוען כי החוק המדובר מנוגד לחוקה הדיון נעצר ועובר לבה"ד לחוקה.

מעבר לתפקידו העיקרי/מקורי בה"ד לחוקה משמש כבג"צ – אמפרו, רוב עיסוקו הוא בתביעות אלו.