פס"ד בנק המזרחי:

שינוי חוק יסוד = שינוי גורף של הנורמה החוקתית כפי שקבועה בחוק היסוד.

פגיעה בחוק יסוד = כרסום נקודתי בנורמה (הרחבה או צמצום בנקודה מסוימת).

שריון פורמלי = קביעה כי לא ניתן לשנות חוק או לפגוע בו אלא בהתקיים תנאים פרוצדורליים מסוימים.

שריון מהותי = קביעה כי לא ניתן לפגוע בחוק אלא אם החוק הפוגע עונה לדרישות תוכן מסוימות (פסקת ההגבלה).

דעות השופטים:

בקורת על "המהפכה החוקתית" (על פס"ד בנק המזרחי):

סוגים שונים של בקורת על פסה"ד:

• המהפכה החוקתית אינה נכונה בבסיסה כיוון שכלל אין "רשות מכוננת".
• אין לקבל חוקה כשאין עליה קונצנזוס.
• אין לעשות מהפכה חוקתית באמצעות חוקי יסוד ערכיים.
• ביהמ"ש נותן פירוש שאינו ראוי לחוקי היסוד.

ç למרות כל הביקורות יש להדגיש שביהמ"ש לא פעל "על ריק" בקבעו שיש חוקה שכן מדובר על 50 שנה של עשייה של הכנסת הן בתחום החקיקה והן בתחום חוקי היסוד.

פירוט הביקורות:

רות גביזון:

1. ביהמ"ש בבנק המזרחי עשה צעד שלא צריך היה לעשות – התערבותו נעשתה בריש גלי, דבר שפוגע באמינות של מי שתפקידו אמור להיות ניתוח ביקורתי של הליכים חברתיים מרכזיים (בעוד ביהמ"ש שם קובע הלכות חדשות ואינו רק מעביר ביקורת) ç מהלך של חוקה אינו יכול לבוא מביהמ"ש !
2. הנחת היסוד לפיה בכל מדינה דמוקרטית חייבת להיות חוקה אינה נכונה.
3. יש חברות מסוימות, וביניהן ישראל, הזקוקות לחוקה. חברות אלו הן חברות שאין בהן קונצנזוס על ערכים מסוימים, יש ריבוי דעות. בחברות כאלו חוקה ובימ"ש הם כלים חיוניים במאבק להגנה על זכויות אדם.
4. חוקה צריכה להיות הכלי לאיחוד ערכי היסוד של החברה – חוקה אמורה לבטא קונצנזוס חברתי= ç החוקה צריכה לשקף את הדעות בעם!
5. הביקורת המרכזית: חוקי היסוד שהתקבלו עד כה אינם מהווים חוקה כיוון שאינם משקפים את הקונצנזוס:

• חוקי היסוד שהתקבלו אינם משקפים את ערכי היסוד המהותיים – בכל הנוגע לזכויות אדם, התחום החשוב ביותר, התקבלו רק שניים (וביניהם חופש העיסוק…), כל זכויות האדם החשובות האחרות לא הצליחו לעבור את חומת חוקי היסוד במסגרת הפוליטיקה.
• חו"י כבוה"א וחירותו וחו"י חופש העיסוק אמנם התקבלו אך גם הם לא משקפים קונצנזוס של העם (חו"י כבוה"א התקבל ברוב של 23 עם 21 מתנגדים, ואפילו לא כל חברי הכנסת נכחו בהצבעה).
• החוקה, כפי שמוצגת היום, אינה באה מהעם אלא היא תוצר של מהלך פוליטי- משפטי.
• מהלך של חוקה חייב להיות מהעם עצמו – אפילו אם לשם כך יש להקים גוף חיצוני לכנסת (שכן לדידה בכנסת לא ברורה האבחנה בין חקיקה רגילה לחוקתית), העיקר שמהלך זה לא יבוא מביהמ"ש.

ביקורת על הביקורת:

• גביזון מדברת על "מה ראוי" אך מתעלמת ממה שקורה בפועל – אינה מציינת מה על ביהמ"ש לעשות כעת בבואו לפרש חו"י.
• גביזון ממקדת את ביקורתיותה על ביהמ"ש, בעוד הביקורת האמיתית צריכה להיות מופנית לכנסת, שהרי היא שחוקקה את חוקי היסוד.