פתגמים עם מקור תנכ"י מקראי

הכתובת על הקיר = היו סימני אזהרה מקדימים

מקור הביטוי

מקורו של הביטוי הוא בסיפור המופיע בספר דניאל שבתנ"ך. (מקור: ספר דניאל, פרק ה')

במִשתֶה שערך בֶּלְשַאצַר, מלך בבל (בנו יורשו של נבוכדנצאר) הופיעה לפתע כתובת בארמית ובאותיות עבריות על קיר הארמון. אף לא אחד מאורחי המשתה יכול היה לפענח את הכתובת, ובלשאצר ציווה להביא את דניאל היהודי שישב בכלא, ואשר נודע ביכולתו המאגית. דניאל קרא את הכתובת שעל הקיר: "מנא מנא תקל ופרסין", ופיענח אותה לאמור: מָנָה האל את שנות מלכותך , שָקַל (תקל, בארמית) את ערכה ונמצאת חסר (=פישלתָ) ולכן ממלכת פרס תירש את ממלכתך. ואכן, בלשאצר היה המלך האחרון של בבל, לפני שמלכותו נפלה בידי פרס ומדי. (= סוֹפָה של מלכות בבל היה כתוב על הקיר)….

אֶבֶן הראשָה = גורם מרכזי ומשפיע

מקור הביטוי
זכריה, פרק ד'. ז מִי-אַתָּה הַר-הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל, לְמִישֹׁר; וְהוֹצִיא, אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת, חֵן חֵן לָהּ.

בזמן העתיק היו הקשתות בנויות מאבנים או מלבֵנים, שסותתו או נלבנו באופן שחֶלקן העליון יהיה רחב מן התחתון, כדי שיילחצו זו אל זו בכל שטחן בתוך המבנה המעוגל. אך אם בונים קשת מלבֵנים רגילות, מסדרים אותן בצורת מניפה וממלאים במֶלֶט את המרווחים שבין קצותיהן העליונים.

את הקשת בונים על פני פיגום עץ, המחזיק את האבנים או הלבנים במקומן עד שתושלם מלאכת בניית הקשת והיא תוכל לשאת את עצמה. את שני חלקיה של הקשת בונים מן הבסיס כלפי אמצעה עד שהם נפגשים באבן מרכזית הנקראת אבן הרֹאשָׁה. אבן זו גדולה ובולטת משאר אבני הקשת ושונה אף בצורתה. אבן זו היא האחרונה שמניח הבנאי לאחר השלמת שני צדי הקשת. נוסף על תפקידה ההנדסי משמשת אבן הראשה כאלמנט קישוטי. מטרת הקשת היא להקל בנשיאת הקיר שמעל לפתח (דלת או חלון) כך שהעומס מועבר מלמעלה ומתחלק בין שני קירות מעברי הפתח.

אֲני ואַפְסי עוד = אין עוד מלבדִי…

צפניה פרק ב': טו זֹאת הָעִיר הָעַלִּיזָה, הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח, הָאֹמְרָה בִּלְבָבָהּ, אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד; אֵיךְ הָיְתָה לְשַׁמָּה, מַרְבֵּץ לַחַיָּה כֹּל עוֹבֵר עָלֶיהָ, יִשְׁרֹק יָנִיעַ יָדוֹ.

עוד חָזוֹן לַמועֵד = טרם הגיעה השעה לכך.

חבקוק פרק ב': א עַל מִשְׁמַרְתִּי אֶעֱמֹדָה, וְאֶתְיַצְּבָה עַל מָצוֹר; וַאֲצַפֶּה, לִרְאוֹת מַה יְדַבֶּר בִּי, וּמָה אָשִׁיב, עַל תּוֹכַחְתִּי.  ב וַיַּעֲנֵנִי יְהוָה, וַיֹּאמֶר, כְּתֹב חָזוֹן, וּבָאֵר עַל-הַלֻּחוֹת לְמַעַן יָרוּץ, קוֹרֵא בוֹ.  ג כִּי עוֹד חָזוֹן לַמּוֹעֵד, וְיָפֵחַ לַקֵּץ וְלֹא יְכַזֵּב; אִם יִתְמַהְמָהּ, חַכֵּה-לו כִּי בֹא יָבֹא, לֹא יְאַחֵר.  ד הִנֵּה עֻפְּלָה, לֹא יָשְׁרָה נַפְשׁוֹ בּוֹ; וְצַדִּיק, בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה.

לא דובים ולא יער

ספר מלכים ב', פרק ב'

כג וַיַּעַל מִשָּׁם (אלישע), בֵּית-אֵל; וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ, וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן-הָעִיר, וַיִּתְקַלְּסוּ-בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ, עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ.  כד וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם, וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְהוָה; וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים, מִן הַיַּעַר, וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם, אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים.  כה וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, אֶל-הַר הַכַּרְמֶל; וּמִשָּׁם, שָׁב שֹׁמְרוֹן.

תלמוד בבלי, מסכת סוטה: (ויכוח על הנס המתואר לעיל)

"ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים". רב ושמואל: חד אמר: 'נס', וחד אמר: 'נס בתוך נס'.

מאן דאמר נס (זה שאמר שהיה כאן נס) – יער הוה דובים לא הוו; (יער היה, דובים לא היו)

מאן דאמר 'נס בתוך נס' (זה שאמר שהיה כאן 'נס בתוך נס') – לא יער הוה ולא דובים הוו.

בּוּקָה ומבוּקָה ומבוּלָּקָה = חורבן והרס רב

בּוּקָה = מְבוּקָה = שְׁמָמָה, רֵיקָנוּת. מְבֻלָּקָה = מְבֻלֶּקֶת =הֲרוּסָה, פְּרוּצָה.

נחום, פרק ב': יא בּוּקָה וּמְבוּקָה, וּמְבֻלָּקָה; וְלֵב נָמֵס וּפִיק בִּרְכַּיִם, וְחַלְחָלָה בְּכָל-מָתְנַיִם, וּפְנֵי כֻלָּם, קִבְּצוּ פָארוּר.

גולת הכותרת = הדובדבן שבקצפת, שיא האירוע

גולת הכותרת – הכדור הנמצא בכותרת המקשטת את עמוד הבניין. שני עמודי המקדש (הנקראים על שם יכין ובועז) ושתי גולות הכותרות שעליהן.

מלכים א', פרק ז: מ … וַיְכַל חִירָם, לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר עָשָׂה לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, בֵּית יְהוָה.  מא   עַמֻּדִים שְׁנַיִם, וְגֻלֹּת הַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים שְׁתָּיִם; וְהַשְּׂבָכוֹת שְׁתַּיִם – לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרֹת, אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים.  מב   וְאֶת-הָרִמֹּנִים אַרְבַּע מֵאוֹת, לִשְׁתֵּי הַשְּׂבָכוֹת- שְׁנֵי-טוּרִים רִמֹּנִים, לַשְּׂבָכָה הָאֶחָת, לְכַסּוֹת אֶת שְׁתֵּי גֻּלּוֹת הַכֹּתָרֹת, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי הָעַמּוּדִים.

פתחון פה = אפשרות והזכות לטיעון

יחזקאל, פרק ט"ז:

סג לְמַעַן תִּזְכְּרִי וָבֹשְׁתְּ, וְלֹא יִהְיֶה-לָּךְ עוֹד פִּתְחוֹן פֶּה, מִפְּנֵי כְּלִמָּתֵךְ בְּכַפְּרִי לָךְ לְכָל אֲשֶׁר עָשִׂית, נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה.

אָבַד עליו הכֶּלָח = התיישן

איוב פרק ל':

ב   גַּם כֹּחַ יְדֵיהֶם, לָמָּה לִּי;    עָלֵימוֹ, אָבַד כָּלַח.

אבד עשתונותיו = נבוך, התבלבל

עשתונות = מחשבות

תהילים, פרק קמ"ו:

ג  אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים, בְּבֶן אָדָם, שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה.   ד  תֵּצֵא רוּחוֹ, יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ; בַּיּוֹם הַהוּא, אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו

אבן בוחן = אמת מידה, קריטריון

איוב פרק ל':

טז   לָכֵן, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן, אָבֶן; אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת, מוּסָד מוּסָּד הַמַּאֲמִין, לֹא יָחִישׁ.

מן המסד ועד הטפחות = מא' עד ת'

טפחה = קורה ארוכה באורך טפח

מלכים א', פרק ז'  א וְאֶת-בֵּיתוֹ בָּנָה שְׁלֹמֹה, שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְכַל, אֶת-כָּל-בֵּיתוֹ.  ב   וַיִּבֶן אֶת-בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן, מֵאָה אַמָּה אָרְכּוֹ וַחֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבּוֹ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה, קוֹמָתוֹ; עַל, אַרְבָּעָה טוּרֵי עַמּוּדֵי אֲרָזִים, וּכְרֻתוֹת אֲרָזִים, עַל-הָעַמּוּדִים. ט   כָּל-אֵלֶּה אֲבָנִים יְקָרֹת, כְּמִדּוֹת גָּזִית, מְגֹרָרוֹת בַּמְּגֵרָה, מִבַּיִת וּמִחוּץ; וּמִמַּסָּד, עַד הַטְּפָחוֹת, וּמִחוּץ, עַד-הֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה.

נִסתַם הגולֵל = "העניין נסגר"

גולֵל = אבן גדולה ועגולה שהניחו בפתח המערה.

בראשית, כ"ט:   ג'   וְנֶאֶסְפוּ-שָׁמָּה כָל-הָעֲדָרִים, וְגָלְלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר, וְהִשְׁקוּ, אֶת הַצֹּאן; וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל-פִּי הַבְּאֵר, לִמְקֹמָהּ.

גמרא, מסכת שבת, פרק כ"ג: אמר רבי אבהו: כל שאומרים בפני המת יודע עד שיסתם הגולל. פליגי בה רבי חייא ורבי שמעון ברבי: חד אמר – עד שיסתם הגולל וחד אמר – עד שיתעכל הבשר.

מחלוקת במסכת שבת. (המון מחלוקות בגמרא.) רבי אבהו אומר שהמת שומע כל מה שאומרים בפניו למרות שניראה שהוא עוצם עיניים וכבר לא איתנו.

מסתבר שהמת שומע כל מה שאומרים. ועל זה יש מחלוקת: אחד אומר שהמת שומע הכל, עד שייסתם הגולל (שיגוללו את האבן ע"פ הקבר) ואחד אומר שהמת שומע הכל עד שיתעכל הבשר האחרון שאכל בחייו. בָּדוּק.

 שם נפשו בכפו = סיכן את חייו

"שם נפשו בכפו" – מתאר אדם שמחזיק את חייו בידיו, ומוכן לתת אותם ברגע שיתבקש. הִשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד, חֵרֶף נַפְשׁוֹ לָמוּת, הֶעֱמִיד אֶת עַצְמוֹ בְּסַכָּנָה.

שופטים, פרק י"ב: ג וָאֶרְאֶה כִּי-אֵינְךָ מוֹשִׁיעַ, וָאָשִׂימָה נַפְשִׁי בְכַפִּי וָאֶעְבְּרָה אֶל-בְּנֵי עַמּוֹן, וַיִּתְּנֵם יְהוָה, בְּיָדִי.

שמואל א', פרק כ"ח: כא וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל-שָׁאוּל, וַתֵּרֶא כִּי-נִבְהַל מְאֹד; וַתֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּה שָׁמְעָה שִׁפְחָתְךָ בְּקוֹלֶךָ, וָאָשִׂים נַפְשִׁי בְּכַפִּי, וָאֶשְׁמַע אֶת-דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי.

בְּרֵיש גַלֵי = בפרהסיה, ביד רמה, בפומבי, בראש חוצות

שמות פרק יד "ובני ישראל יצאו ביד רמה" – תרגום אונקלוס "ובני ישראל נפקין ברכוש גדול"

מארמית: בראש גלוי.

כִּבְשַת הָרָש = לקחת מהעני את המעט שיש לו

נתן הנביא מושל משל לדוד המלך על אודות הרש וכבשתו שנגזלה ממנו…

והנמשל הוא דוד המלך שלקח את בת שבע, (הַכִּבשָה) אשת אוריה החיתי (הרש).

שמואל ב', י"ב:  וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת-נָתָן, אֶל-דָּוִד; וַיָּבֹא אֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת, אֶחָד עָשִׁיר, וְאֶחָד רָאשׁ.  ב לְעָשִׁיר, הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד.  ג וְלָרָשׁ אֵין כֹּל, כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה, וַיְחַיֶּהָ, וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו; מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה, וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב, וַתְּהִי-לוֹ, כְּבַת.  ד וַיָּבֹא הֵלֶךְ, לְאִישׁ הֶעָשִׁיר, וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ, לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ; וַיִּקַּח, אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ, וַיַּעֲשֶׂהָ, לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו.  ה וַיִּחַר-אַף דָּוִד בָּאִישׁ, מְאֹד; וַיֹּאמֶר, אֶל נָתָן, חַי יְהוָה, כִּי בֶן-מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת.  ו וְאֶת-הַכִּבְשָׂה, יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם:  עֵקֶב, אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְעַל, אֲשֶׁר לֹא חָמָל.

לעג לרש = צער מזוייף, שמחה לאיד

נוהג באופן שיש בו כדי להזכיר לחלש את חולשותיו

משלי, פרק ה':  ה'  לֹעֵג לָרָשׁ, חֵרֵף עֹשֵׂהוּ;    שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה.

דמעות שליש = בכי מר, צער אמיתי

בכי אמיתי. צער אמיתי. דמעות אמיתיות. בכי תמרורים. שליש=כלי מדידה

תהילים, פרק פ': ו':  הֶאֱכַלְתָּם, לֶחֶם דִּמְעָה;    וַתַּשְׁקֵמוֹ, בִּדְמָעוֹת שָׁלִישׁ.

קוּפָּה של שְרָצים = מלא חטאים

תלמוד בבלי, מסכת יומא, פרק ב (דף כ"ב):

אמר שמואל: מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול ? מפני שלא היה בו שום דופי . דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו שאם תזוח דעתו עליו אומרין לו חזור לאחוריך".

קופה = תיבה. שרצים = דבר טומאה, חטא. מאחוריו = בעברו. ברזומה שלו…

אין ממנים מנהיג לציבור אלא אם כן אין עברו טהור (=קופת שרצים תלויה לו מאחוריו). כדי שאם יתחיל לנהוג ביהירות, יוכלו להזכיר לו את חטאיו.

ניצחו אֶרְאֶלים את המְצוּקים = הצדיקים נכנעו למלאכי שמים

כך נהוג לכתוב בראש מודעת אֶבל של פטירת אדם גדול.

אֶרְאֶלים = מלאכי שמיםמְצוּקים = צוקים / סלעים / עמודים אגדיים המחזיקים את העולם… = צדיקים.

הפתגם מציג תמונת קרב: מלאכי שמים נלחמים בגדולי האומה וגוברים עליהם, ובניצחונם לוקחים עמם את הנפטר. שימוש ראשון נעשה בפתגם זה במות רבי יהודה הנשיא, ובמקום לומר "רבי מת" – אמרו: "ניצחו אראלים את המצוקים ונישבה ארון הקודש". (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ד, עמוד א')

חומץ בין יין = כינוי לרשע שהוא בנו של צדיק.

מקור הבטוי בתלמוד הבבלי: "הביאו לרבי אלעזר ברבי שמעון והיה תופס גנבים. שלח לו רבי יהושע בן קרחא: חומץ בן יין, עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה. " (בבא מציעא, דף פג, עמוד ב').

נִקְטַע בְּאִבּוׁ = נקטע בראשיתו הופסק בתחילת דרכו.

אֵב = צמח צעיר.

ישעיהו, פרק מ"ט יא אֶל גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל; לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן, הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים

איוב, פרק ח' יא  הֲיִגְאֶה גֹּמֶא, בְּלֹא בִצָּה; יִשְׂגֶּה אָחוּ בְלִי מָיִם. יב  עֹדֶנּוּ בְאִבּוֹ, לֹא יקָּטֵף;   וְלִפְנֵי כָל חָצִיר יִיבָשׁ.

נשיאים ורוח – וגשם אַיִן.  = דברי סרק.

נשיאים = עננים

משלי , כ"ה יד  נְשִׂיאִים וְרוּחַ, וְגֶשֶׁם אָיִן –    אִישׁ מִתְהַלֵּל, בְּמַתַּת שָׁקֶר.

אל יתהלל חוגֵר כִּמְפַתֵחַ = הלל רק לאחר השלמת המשימה.

מקור הפתגם במקרא, שם מסופר על המלך הארמי בן הדד שעלה על שומרון עם צבא רב ודרש מאחאב לקחת מאוצרו כל אשר יחפוץ. אחאב סרב ובן הדד איים להשמיד את העיר. כאן באה תגובתו של אחאב: "וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר דַּבְּרוּ אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ" (מלכים א, כ, יא). "חוגר" הוא מי שמתכונן לקרב ומרכיב את החגור, ו"מפתח" הוא מי שמתיר (פותח) את קשרי החגור לאחר ששרד את הקרב וניצח בו, או "מנצח", כאשר השורש פ.ת.ח. משמש לציון נצחון

דְבָרים כדורבָנות = דברים חריפים ותקיפים, מילים עוקצות

הדָרבן הוא מסמר נעוץ בראש מוט, שבעזרתו היו מזרזים (מדרבנים) את הבקר.

קוהלת, פרק י"ב יא   דִּבְרֵי חֲכָמִים כַּדָּרְבֹנוֹת, וּכְמַשְׂמְרוֹת נְטוּעִים בַּעֲלֵי אֲסֻפּוֹת; נִתְּנוּ, מֵרֹעֶה אֶחָד.

מִשעֶנת קָנֶה רָצוּץ = משענת בלתי יציבה

מלכים ב', פרק י"ח כא עַתָּה הִנֵּה בָטַחְתָּ לְּךָ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה, עַל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו, וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ; כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו.

המשמעות בהקשר המקראי: אי אפשר לסמוך עליו.
רבשקה, המצביא האשורי, לועג למלך חזקיהו שהוא סומך על המצרים שיעזרו לו במלחמה נגד אשור.

נָקעָה נַפשו = מָאַס בַּדָבָר.

יחזקאל, פרק כ"ג יז וַיָּבֹאוּ אֵלֶיהָ בְנֵי בָבֶל לְמִשְׁכַּב דֹּדִים, וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּתַזְנוּתָם; וַתִּטְמָא בָם וַתֵּקַע נַפְשָׁהּ, מֵהֶם.  יח וַתְּגַל, תַּזְנוּתֶיהָ, וַתְּגַל, אֶת עֶרְוָתָהּ; וַתֵּקַע נַפְשִׁי מֵעָלֶיהָ, כַּאֲשֶׁר נָקְעָה נַפְשִׁי מֵעַל אֲחוֹתָהּ.

 

 

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*