קורס "יסודות בדיני חיובים" – שיעור 1 / עו"ד מירב מלצמן

 

דיני החיובים הם אחד משני הענפים של המשפט האזרחי, לצד דיני הקניין.הם נחלקים לתחומים שונים כגון:

כמו כן, נהוג להבחין בין חיובים רצוניים – חיוב שהתקבל עלינו מרצון לדוג' חוזה, מתנה. וחיובים בלתי רצוניים (משפטיים) –  נזיקין- לדוג' פיצויים בגין תאונות דרכים, רשלנות רפואית וכו', עשיית עושר- קבלת כסף שלא במשפט.

תחילה, נפרט על החיובים הרצוניים :

חוזה = חוזה הוא הסכמה בין צדדים ליצור יחסים משפטיים מחייבים בניהם.

מה ההבדל בין "הסכם" ובין "חוזה"?

יסוד האכיפות או התוקף המשפטי. במקום שלפנינו הסכם הנעדר תוקף משפטי, לפנינו הסכם של כבוד, ומקום שלפנינו הסכם בעל תוקף משפטי, הרי שלפנינו חוזה.

נושא החוזים מעוגן ב"חוק החוזים" (חלק כללי) תשל"ג 1973.

ישנם מספר פס"דים המתייחסים למהות החוזה:

1.פס"ד ד"ר יוסי לוין נ' אילנה לוין 3833/93 – (זהו מקרה של חוזה שאסר לעשות בו שימוש בהליך משפטי, כלומר יש פה סתירה)

העובדות: יוסי ואילנה החליטו להתגרש. הם ערכו חוזה גירושין אצל עורכת דין.

סעיף 11 של החוזה אמר:

"עד מתן הגט ימשיך הבעל לשאת בכל הוצאות החזקת הבית והמזונות בהתאם לחוזה שיערך בין הבעל והאישה ויופקד בידי העו"ד האחראי, אשר יוחזר לבעל ביום קבלת הגט. החוזה יהיה חסר תוקף משפטי ויהווה קניינו בלבד של הבעל ביום מתן הגט. הצדדים מתחייבים שלא להשתמש בחוזה זה כולו ו/או מקצתו ומסכימים כי לא ישתמשו בו לכל מטרה שהיא לרבות הצגתו לבית משפט".

בפועל אילנה טענה שיוסי לא עמד בהתחייבות לגביי התקופה של לפני מתן הגט. בית המשפט קיבל את הטענה ויוסי מערער על כך. יוסי טוען כי על פי סעיף 11, והואיל והגט ניתן, אין לחשוף את חוזה המזונות.

בית-משפט נדרש לשאלה: האם יכול להיות חוזה שאוסר להביאו לפני ביהמ"ש? שכן מטרת החוזה הינו להגן על שני הצדדים בחוזה במקרה של הפרתו.

הנאמר בסעיף 11 הוא למעשה סתירה פנימית. שמצד אחד מדובר בחוזה מחייב אך בתוכו נאמר כי יהיה חסר תוקף משפטי. לכן יש להכריע האם לחוזה יש או אין תוקף משפטי.

כאשר קיימת סתירה אשר עשויה להפוך את החוזה ל"לא חוזה" יש צורך שבית המשפט יקבע.

כאשר ביהמ"ש מפרש חוזה הוא אמור להתמודד עם שני עניינים מתנגשים:

א) חופש החוזים– זהו ערך חשוב, אולי המרכזי ביותר, בדיני החוזים. העיקרון העומד מאחוריו הוא ההנחה שכל אחד ואחד מהאזרחים, בהגיעו לבגרות, יודע היטב מה טוב עבורו ואינו זקוק להכוונה/הנחייה/אישור של כל גורם אחר. בעצם, הוא מקבל החלטות מושכלות, ומתקשר בחוזה ככל העולה על רוחו. על כן, ע"פ עיקרון זה, כאשר ביהמ"ש בוחן את פס"ד הנ"ל – הוא מגיע להבנה כי שני צדדים אלו הגיעו להסכם זה מרצונם, ועל כן יש לכבד את ההחלטה.

ב) זכויות יסוד של הפרט– במדינה דמוקרטית אשר מכבדת ומעודדת את זכויות הפרט, חשוב להגן ולשמור עליהם. אחד המוסדות שתפקידו להגן על זכויות אלו הוא ביהמ"ש, ואם ביהמ"ש נוכח כי נפגעה בצורה אנושה זכות יסוד של הפרט, אזי הוא צריך לשקול האם להתערב ולהגן על אותה זכות יסוד של הפרט. בפס"ד הנ"ל, זכות היסוד הייתה נגישות לערכאות משפטיות. על ביהמ"ש יש לעשות מאמץ לצמצם פגיעה בזכות זו, וכאשר החוזה אסר לעשות בו שימוש בהליך משפטי, על ביהמ"ש לבחון את החוזה ותקינותו. כלומר, לשקול – האם להעדיף את חופש החוזים, או האם להתערב ולהגן על זכויות היסוד של הפרט?

במקרה של פס"ד זה, הכף נוטה לטובת זכות היסוד לגישה לערכאות ביהמ"ש, וזאת לאחר שאחד מן הצדדים החליט בכל זאת לאפשר גישה לביהמ"ש במידת הצורך (לאחר חתימת החוזה, ובכך בעצם הפר את החוזה ומהותו).

בנוסף, ביהמ"ש קובע כי החוזה תקף מהנימוקים הבאים:

א. החוזה מנוסח בקפידה וע"י עו"ד שייצגה את שני הצדדים, כך שנראה כי הייתה גמירת דעת להתחייב לחוזה. הואיל וכך, יש מקום להציגו שאם לא כן, זה היה מרוקן מכל תוקף את ההתחייבות שנקבעה בו.

ב. בסעיף 11 מוזכר "חוזה".

ג. החוזה מנוסח כחוזה משפטי לכל דבר.

ד. שני הצדדים מביאים טענות דחוקות, אילנה טוענת שההגבלה על החשיפה איננה תקפה כשהמטרה היא אכיפת החוזה. יוסי לא מצליח להסביר מדוע חוזה אינו חוזה. מבין הטיעונים מעדיף ביהמ"ש את אלה של אילנה.

2.פס"ד רותי נחמני נ' דניאל נחמני 2401/95

 

זהו פס"ד בנושא הסכם הורות- האם החוק יכול לחייב אדם להיות הורה בעל כורחו?

זוג עבר טיפולי הפריה, במהלך ההפריה הזוג עבר הליך גירושין והבעל דרש להפסיק את הטיפול שכן הוא לא רצה להביא לעולם ילד ממערכת היחסים הקודמת.

ביהמ"ש- בד"כ אסור להתחרט בחוזה, אך יש מקרים בהם ביהמ"ש יראה ברצון בדיעבד כקובע.

במקרה זה עולות שאלות של האם להביא ילד ללא הסכמת אחד הצדדים? או להפך, למנוע הבאת ילד לעולם? ישנה התנגשות בין 2 ערכים- חופש החוזים, וההגנה של זכויות הפרט (זכות האישה להביא ילד לעולם, וזכותו של הגבר למנוע הבאת ילד מזרעו לעולם ללא אישורו). ביהמ"ש פסק לטובת האישה.

כריתת חוזה-

(חלק א' בחוק החוזים -חלק כללי, תשל"ג 1973 להלן – "חוק החוזים"):

נוסחת החוזה: סעיף 1: כיצד נכרת חוזה ? חוזה נכרת בצורה של הצעה וקיבול. חוזה לא חייב להיות כתוב עם כותרת "חוזה". כדי להקל על ביהמ"ש בבואו לנתח את הסוגיה האם נכרת חוזה או לא, התקבלה ההצעה לנתח חוזה על פי שני שלבים אלו. הנקודות החשובות במו"מ מתחילות בשלב בו צד מסוים ("המציע"), מציע הצעה לצד השני ("הניצע")– נקודת מוצא. לאחר שנפתח המו"מ ע"י הגשת הצעה, הנקודה הבאה על ציר הזמן, היא הנקודה בה ההצעה באה לידיעתו של הניצע (הצד השני). ההצעה צריכה לעבור לניצע ע"י אחד החושים האפשריים: בכתב, בדיבור, העמדת מוצר מסוים. רק כאשר הניצע יאשר את ההצעה, וקבלתו של הניצע תגיע לידי המציע, זהו הרגע בו נכרת החוזה.

  • הניצע יכול לשנות סעיפים בהצעה, במידה ועושה זאת הוא משגר את ההצעה חזרה למציע – ואז הוא הופך למציע.

תיאור השלבים:

  1. פתיחת המשא ומתן – שיגור הצעה לניצע באמצעות אחד מהחושים האפשריים.
  2. קבלת ההצעה ע"י הניצע.
  3. הניצע רשאי לקבל או לדחות את ההצעה של המציע, או לשנות את חלקים מהחוזה :

א.      אם דחה את ההצעה – לא נכרת חוזה.

ב.       התקבלה ההצעה ע"י הניצע – נכרת החוזה.

  1. במידה ונכרת החוזה – על שני הצדדים לנהוג על פיו. החוזה בתוקף ומתקיים.
  2. מועד סיום ההסכם – להסכם לעיתים יש ספיחים, וגם אם נגמרה תקופת ההסכם יש ספיחים שמגנים על הצדדים במקרים בהם לא עמד אחד מהצדדים בחוזה. (לדוגמה – שכירת דירה, אם הדירה נותרה בסוף תקופת החוזה בנזק, אזי לבעל הדירה יש אפשרות לתבוע מהשוכר דמי פיצויים, או כל סעד אחר).

לאורך כל ציר הזמן של המו"מ באשר לכריתת החוזה, על שני הצדדים לפעול בתום לב והגינות, במידה ואחד מהצדדים לא פעל בצורה זו, אחד הצדדים יכול לתבוע את הצד שפגע בתום הלב, וזאת גם אם לא נכרת חוזה בפועל.

סעיף 2 ל"חוק החוזים" (יסודות ההצעה): "פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסוימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה; הפנייה יכול שתהיה לציבור".

סעיף זה מתאר את 3 התנאים (פנייה, גמירות דעת ומסוימות) שצריך שיתקיימו במצטבר ע"מ שתהיה הצעה, חוזה. כאשר לא כולם מתקיימים במצטבר יש הזמנה להציע הצעות.

השלב היחידי בו יכול המציע לחזור בו מהצעתו, היא רק אם הצעתו עדיין לא הגיעה לידיעתו של הניצע. במידה והניצע קיבל כבר את ההצעה, "הכדור בידיים שלו", כלומר הכוח בידו- וזאת, לפי סעיף 3(א) ב"חוק החוזים".

נפרט על 3 היסודות:

  1. פנייה = ביטוי חיצוני אובייקטיבי של אדם אחד כלפי השני. ההצעה אינה חייבת להיות בעלת אופי פורמאלי ויכולה להיות בדיבור ואף בהתנהגות. (אם הפנייה היא אישית, רק האדם הספציפי יכול לעשות קיבול, ואם הפנייה הינה ציבורית, כל אדם יכול לעשות קיבול).
  2. גמירות דעת = האם הוצגה רצינות עם מטרה להקנות להצעה מעמד משפטי? האם הייתה כוונה לייחס למילים או למסר כוונה להתקשר משפטית? אנו נבחן את גמירות הדעת באספקלריה של האדם הסביר וההגון במעמדם של הצדדים לחוזה קונקרטי.
  3. מסוימות = מבחן משנה, עזר בתוך מבחן גמירות הדעת. ככל שהמסר יותר מסוים, כך תגבור הדעה שיש לייחס גמירות דעת לפנייה של המציע לניצע. ככל שיינתנו יותר פרטים אודות ההצעה, כך תקטן האפשרות לטעון כי לא הייתה גמירות דעת באשר להצעה שניתנה לניצע. הדרישה פה הינה שההצעה צריכה לכלול את כל פרטי ההסכם.

סעיף 3(ב) ל"חוק החוזים" – סעיף מעשי המעמיד מועד לקיבול ההצעה, אשר לאחר המועד ההצעה אינה בתוקף.

פס"ד נווה עם נ' יעקובסון-

העובדות: חב' "נווה עם" בנתה דירות למועמדי משרד הקליטה ורצתה למכור אותן תוך קביעת 2 תנאים:
א. שמירת הזכות לסגת מהחוזה אם לא יהיו 6 מכירות.
ב. התנאים שהוצגו בחוזה יהיו תקפים עד לתאריך מסוים.
אחד הדיירים התקומם על תנאי התשלום ועזב בעת הישיבה.

נשאלת השאלה: האם התנהגות הדייר שעזב, מעידה על קיבול או דחיית ההצעה על ידו?

באשר לדייר שעזב, גם החברה וגם העו"ד ידעו על קשייו הכלכליים והעובדה שעזב אינה מעידה על דחיית ההצעה ומאחר ולא הייתה דחייה אקטיבית יש לחתום עם הדייר.
כלומר, אין לראות בתגובה הראשונית של הניצע כסיום המשא ומתן.

מתי ההצעה פוקעת?

ס' 4 לחוק החוזים:

 (1) – "כשדחה אותה הניצע או עבר המועד לקיבולה"

 (2) – "כשמת המציע או הניצע או כשנעשה אחד מהם פסול – דין או ניתן נגדו צו לקבלת נכסים או צו פירוק, והכל לפני מתן הודעת הקיבול" (ס' הבשורות הרעות)

הבשורות הרעות הן: מוות,  אובדן היכולת השכלית – אי שפיות הניצע או המציע באשר להצעה שניתנה, והאם ההצעה אכן ניתנה או התקבלה בגמירות דעת. בנוסף, פשיטת רגל/חוסר אפשרות כלכלית לעמוד בהצעה.

אך חשוב לזכור- אם התקבלה ההצעה לפני כל אותן בשורות רעות, אזי ההצעה אכן תקפה.

5/5 - (1 vote)