משפט תעבורה ללא עורך דין – כל מה שצריך לדעת

מבוא. 2

הסיבות לתאונות דרכים עירוניות:. 2

הסיבות העיקריות לתאונות דרכים בין עירוניות:. 2

הסיבות להתרחשות תאונות דרכים:. 2

בעיות רפואיות ומנטליות: תרופות ומבנה גנטי. 2

תשתית:. 3

אביזרי בטיחות:. 3

באלו עבירות דן ביהמ"ש לתעבורה ?. 6

הסמכויות :. 6

להלן סעיפי חוק/תקנות/פקודות שנשתמש במהלך הקורס:. 6

ת.ד קטלניות:. 8

דוחות.. 8

דוחות מסוג ברירת משפט/קנס :.. 8

דוח מסוג הזמנה:.. 9

שוני בין חסד"פ לסדרי דין בתעבורה:.. 10

פסילה מנהלית  (נושא חדש) 12

פסילה עד תום ההליכים (נושא חדש) 17

שינו או ביטול פסילה.. 18

רצף בין פסילה מנהלית ועד פסילה עד תום ההליכים :. 18

חזקות + נטלי הוכחה (נושא חדש) 19

חזקות יציר הפסיקה.. 20

היסוד הנפשי של פקודת התעבורה. 22

רשלנות.. 25

ניתוח מחש"פ!. 26

"מצב של צפה אך לא יכול למנוע ". 26

גרימת מוות ברשלנות/הריגה.. 28

תאונות דרכים:. 30

דוח/חוות דעת בוחן (ס' 27 לפקודה) . 31

התיישנות. 33

שכרות. 35

מבוא

מאז קום המדינה נהרגו בכבישי הארץ 26,000 הרוגים. כיום, נכון לשנת 2001 הנתון הסטטיסטי כי ישנם 2,000,000 רכבים וכמות הנסיעה של כלי הרכב מאז 1990 עלתה משמעותית אולם, הדרכים הסלולות לא השתנו בהתאם ונשארו לקויים בחסר.

הסיבות לתאונות דרכים עירוניות:

• אי שמירת רווח.
• סטייה מנתיב נסיעה.
• אי ציות לתמרור עצור.
• אי מתן זכות קדימה.

הסיבות העיקריות לתאונות דרכים בין עירוניות:

• בעיקר מהירות.

הערה: רוב הולכי רגל הרוגים נעים בין הגילאים 0-17.

הסיבות להתרחשות תאונות דרכים:

1. אקלים תרבותי קשה.
2. חוסר משמעת, קיצורי דרך, חוסר סובלנות, נהיגה לחוצה.
3. אי הבנת סיכוני הדרך = אי התאמת סיכוני הכביש אצל הנהגים (הכשרה גרועה).
4. חוסר מיומנות וניסיון אצל נהגים צעירים מידי:

• העדר ניסיון ויכולת.
• לחץ חברתי.
• מקדם סיכון גבוה.
• ביטחון מופרז.
• רצון להרשים.
• נהיגה מהירה / פראית.
• טעויות אנוש.
• היסח דעת.

הערה: בשישים קמ"ש כל שניה עובר הרכב 17 מ' ואז זמן התגובה האופטימלי הינו 0.75 שניות.

בעיות רפואיות ומנטליות: תרופות ומבנה גנטי

• הפרעות בעיבוד מידע.
• הפרעות בריכוז (דיכאון).
• ריכוז במצב מונוטוני (נהיגה בכביש הערבה).
• יכולת להעריך מהירות + מרחק.
• ראיית לילה ותפקוד בעת סנוור.
• עמידה בלחצים לאורך זמן.
• עייפות, ישנוניות יתר והפרעות שינה.

* מגבלות אנושיות: שיכרות

תשתית:

א: בניית תשתית ידידותית.

ב: צפיפות בתנועה

ג. תחזוקה שותפת.

ד: עבודות בכביש.

במקרים של תקלות מכניות – תקרים:

אביזרי בטיחות:

א: כריות אוויר.

ב: חגורות בטיחות.

ג: תא נוסעים מרופד.

ד: מוט היגוי.

דיני התעבורה: אלו הם דינים הלקוחים חלקם מן המשפט הפלילי, חלים בו כללים מן המשפט הפלילי כגון: סד"פ , פקודת הראיות, והכללים הכתובים בחוק העונשין .

רוב הציבור וגם הקרימנולגים  לא רואים בעבריין התנועה כעבריין פלילי אלא ישנה נטייה לראותו כהפרעה לציבור מחד אך מאידך ישנה נטייה לסלחנות כלפיו, לא כמו כלפי עבריין אשר מואשם בפלילים.

המחוקק מתייחס לחלק גדול מדיני התעבורה כעבירות של סדר ציבורי ומסווג את רובם כעבירות כעברות של "איסור מוחלט".

איסור מוחלט = רק יסוד עובדתי ללא היסוד הנפשי.

את המושג אחריות מוחלטת ניתן להבין מפס"ד גדיסי: מר גדיסי יצא עם רכבו מהמוסך לאחר שתוקנו בו כל הליקוים. לאחר כ- 500 מ' נעצר על ידי שוטר כאשר אור הבלם האחורי של הרכב אינו עובד. בית המשפט קובע כי אין זה משנה לאור העובדה כי די בהתקיימות היסוד העובדתי על מנת להרשיע בעבירה.

תיקון 39 לחוק העונשין התיימר לפתור את בעיית "האחריות המוחלטת" בהעברת האחריות המוחלטת "לאחריות קפידה" השולטת במרבית מעבירות התעבורה בכ- 300 הוראות משפט ,מתוך כ- 600 הוראות חוק במסגרת אחריות הקפידה והיקפה, כגון: סעיף 22,(ב) לחוק העונשין –   "עשה ככל שביכולתך על מנת להימנע ככל שניתן"   .

יצוין כי במסגרת אחריות הקפידה בודקים האם האדם עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה שאם כן, לא נעניש ולא נטיל עליו אחריות כל שהיא.

נטלי הוכחה:

יש חזקות וניסיון להפריחם ז"א לאחר החזקות מועברים לנאשם ואז התביעה צריכה להראות יס"ע ואח"כ עובר לנאשם "הנטל הראשי" דוג' אינטרס התביעה שאדם נסע ללא אורות מרגע זה הכדור עובר לנאשם כדי להוכיח שלא נסע ללא אורות .

פקודת התעבורה   – מגדירה מהן עבירות תעבורה וכ"ו .

ש- כיום ביהמ"ש מטפלים בעשרות עבירות תעבורה בשנה, האם קיימת הצדקה לדון אותן בסדר פלילי כמו אונס , גניבה וכד' , האם אין צורך לחוקק כללים מיוחדים לעבירות התעבורה ?

בדיני התעבורה ישנם:

עבירות חמורות – אין התפשרות = אינטרס ציבורי .

עבירות קלות/פשוטות .

סעיף 27 (ב) לפקודת התעבורה זו "חזקה"  (ר' להלן ע"מ 21 חזקות) "בזמן ת.ד יראו את בעל הרכב או מחזיק הרכב כעבר עבירה אלא אם כן יוכח אחרת" (ר' גם ס' 225 לחסד"פ), כל עוד הרכב ביצע עבירה כמו עבירת מהירות וצולם על ידי מצלמה ואין הוכחה שנהג אחר נהג ברכב אזי בעלי הרכב יואשם בעבירה .

ישנם 6 עבירות חמורות בפקודה שאליהן מתייחס המחוקק "כחומרה יתרה" בענישה גם במסגרת הדין הפלילי –         1. נהיגה ברשלנות שגרמה למות .

2. נהיגה תחת השפעת סמים/אלכוהול כמו שכרות (סירוב להיבדק זו עבירה) .
3. הפקרה – זוהי עבירה החמורה ביותר, הפקרת פצוע .
4. נהיגה מסוכנת .
5. נהיגה תחת פסילה .
6. עבירת ביטוח .

כל העבירות לעיל הן מחמירות בסידרי הדיון ז"א כמו בסד"פ + בענישה .

היחס שבין העבירה לענישה

בעיית הענישה אל מול המעשה היא הבעיה העיקרית בדיני התעבורה .

דוג' שבכולם מדובר באותה ההתנהגות :

1. אור אדום ללא תאונה = קנס + נקודות .
2. אור אדום עם תאונה ללא נפגעים = פסילה ל- 3 חודשים .
3. אור אדום עם תאונה עם נפגעים = החמרה בענישה .
4. אור אדום עם תאונה + מוות = שנים של פסילה + עבודות שירות או מאסר + קנס מוגדל .

מסקנה – שרכיבי התוצאה חשובים מאוד לעניין הענישה .

לעיתים הקנס נקבע על ידי המחוקק , ובמידה ואדם הוזמן לדין השופט יכול לקבוע מהו העונש אשר בד"כ יקבע על ידי פוטנציאל הסיכון של העבירה .

כאשר אנו דנים בת.ד יש פוטנציאל – מה היה יכול לקרות באותה תאונה אל מול  מה היה יכול להיות בפועל, זוהי אנומאליה שקשה להתמודד אייתה .

פס"ד 50/71 אנוש בר שלום נ' מדינת ישראל  

נקבע שתכליתן של דיני התעבורה (התקנות) הוא לאפשר תנועה בדרך בטוחה ויעילה והמשמעות היא קביעת סדר ציבורי .

המשמעות קביעת סדר ציבורי כלומר בכל עבירות  שבהן דן ביהמ"ש מתעסק גם סדר ציבורי והשאלה שעלתה האם עצם העובדה שאנו לא מזמנים כל נהג לביהמ"ש האם זה לא גורם לזילות מערכת החוק ,למניעה, להרתעה, האם לא מחטיאים קטע של חינוך ומפספסים עבריינים על הכביש ? 

העומס על ביהמ"ש גרם לכך שחלק גדול שהוא למעלה מ -300 עבירות נמצאות תחת הכותרת של ברירת משפט .

באלו עבירות דן ביהמ"ש לתעבורה ?

סעיף 25 לפקודה מגדיר הסמכות ז"א כל עבירות התעבורה לפי:

1. חוק, תקנות .
2. פקודת ביטוח רכב מנועי (נהיגה ברכב ללא ביטוח חובה בתוקף).
3. פיקוח על מצרכים ושירותים – כל הקשור לתלונות כנגד תחבורה ציבורית : מוניות , אוטובוסים, תחבורה ציבורית והתנהלותה  .
4.  עבירות הנמצאות בחוק העונשין – כמו שימוש ברכב בלי רשות , סעיף 304 , גרימת מוות ברשלנות .

הסמכויות :

א. באותה המסגרת שופטי התעבורה מקבלים סמכות שיפוט של שופטים מביהמ"ש השלום .

ב. ס' 64 א' לפקודה – "עבירת הפקרה" שכמו שציינו לעייל היא החמורה ביותר שלה ניתנת סמכות שמעבר לשופטי ביהמ"ש השלום אשר העונש שבצידה הוא מאסר בפעול 7 שנים .

ג. סעיף 38 ,39 לפקודת התעבורה – דנים אף הם מתי עבירת התעבורה הופכת להיות חמורה .

ד. פרק 7 לפקודת התעבורה :

דן אף הוא בעבירות והעונש שבגינם , דוג' סעיף 64 (ב) לפקודה  – שכרות, נהיגה תחת פסילה.

הערה : אין בדין הישראלי חוק או פרוצדורה שונה בין חקיקת עבירות פעוטות לבין עבירות חמורות אלא ישנה זהות מלאה .

הערה – ברגע שאדם בוחר ב"ברירת משפט" וכופר – מרגע זה ואילך הפרוצדורה היא סד"פ למעט החזקות דוג' – "חזקת המודעות" = חזקה עליך שהתוצאה טבעית להתנהגות שלך.

להלן סעיפי חוק/תקנות/פקודות שנשתמש במהלך הקורס:

1. פקודת התעבורה : – 14 – 1

– 55 – 25

– תוספות 1,2,3 לפקודה .

2. חובת רופא ס' 12(ב) = חובת דיווח למשרד הבריאות על מחלות ומגבלות הנהג .
3. תקנות התעבורה : – 50 – 1
4. חוק העונשין : חלק מקדמי סימן ב' – סעיפים 24 – 19

– אחריות קפידה

– ס' 34 – סייג לאחריות פלילית .

5. חסד"פ : – 9,10 .

–  245 – 217

6. תקנות סד"פ : – 44 (ג) – 38 .

ישנם שני מסלולים  עיקרים שבעקבותיהם מגיעים לביהמ"ש:

1. תאונה – (הגשת כתב אישום) .
2. דוח .

סוגי תאונות :   

1. תאונות נזק בלבד .
2. תאונות עם חבלה .
3. תאונות עם חבלה של ממש .
4. תאונות קטלנית .

סוגי דוחות :             

1. דוח מסוג הזמנה .
2. דוח מסוג ברירת משפט/ברירת קנס .

פקודת התעבורה סעיפים 38, 39 –  מטפלים בעקרון הענישה הראויה לגבי ת.ד כאשר אנו מדברים על ת.ד אנו מחפשים "מסוכנות" .

אין קורלאציה (התאמה) בין נהגים עבריינים  לבין גרימת תאונות קטלניות או קשות ז"א יכול להיות מצב שבאותה התנהגות בכביש תגרם ת.ד קטלנית או ת.ד ללא נזק כמעט .

סעיף 38 לפקודה – פסילת מינימום ל- 3 חודשים בגין עבירות המצוינות בתוספת השניה של הפקודה כשאין חבלה של ממש אלא מדובר בתאונה שגרמה חבלה ונלוות לה אחת מהעבירות של התוספת השניה ( עבירות תקינות הרכב, מצב הרכב, נסיעה לאחור וכ"ו)  ישנה חובה לתת פסילה של 3 חודשים .

אולם כאשר ישנה חבלה של ממש , אין צורך בתוספת מאלה שציינו לעייל אלא די בחבלה של ממש על מנת שביהמ"ש ייתן פסילה ל 3 חודשים .

המושג: " חבלה של ממש " – מוכר מחוק העונשין ובתוכו המון עבירות שבגינו נמצא עונש מ-3 חודשי פסילה עד מאסר לשנים ארוכות, ז"א יכול להיות תפרים מעל הגבות או אשפוז בבי"ח לטווח ארוך והתוצאה תשפיע מאוד על הענישה .

סעיף 39 לפקודה – מדובר על התוספת הראשונה + השניה + על חבלה של ממש בהתייחס לנהגים מסוכנים .

ז"א להלן 3 קריטריונים מצטברים שבהתקיימותם הפסילה היא ל שנה 1 לפחות :

• חבלה של ממש .
• רצידיביסטים (עבירות חוזרות) בשנתיים האחרונות .
• עבירה לפי תוספת ראשונה או שניה .

ת.ד קטלניות:

ס' 64 לפקודה – מפנה לסעיף 304 לחוק העונשין בגרם מוות ברשלנות, שהעונש 3 שנים ולא פחות מ – 3 חודשים כאשר גם כאן בהמ"ש יכול לחרוג בנסיבות המקרה לקולה ולא לחומרה .

ראוי אם כן לציין כי במצבים המוגדרים בחוק העונשין (חלק מקדמי) מחש"פ פזיזות/קלות דעת או אדישות אזי שמדובר בהריגה ובמקרים אלו יוגש כתב אישום למחוזי על סעיף הריגה .

הערה : החומרה של היסוד הנפשי היא זו שמפצלת ומכתיבה לנו היכן יוגש כתב האישום והאם התיק ידון בבית המשפט השלום או המחוזי .

רוב מקרי המוות (נהיגה בשיכרות, ת.ד קטלניות) התיקים עוברים למחוזי, ואז מנסים להוכיח כי מדובר במחש"פ דוג' – עקיפה בקו לבן שגרמה למוות ניתן להוכיח קלות דעת ולהרשיע בהריגה (במחוזי) .

דוחות

1. דוח ברירת משפט/ברירת קנס .
2. דוח מסוג הזמנה .

דוחות מסוג ברירת משפט/קנס :

חשוב – (ס' 225 חסד"פ) גם לתובע הסמכות להגיש כתב אישום על עבירת ברירת קנס כמו למשל עבריין שחוזר על אותה עבירה מס' פעמים גם אם העבירה קלה .

ישנם  כ300 הוראות חוק של ברירת משפט אשר ניתנות לאזרח כדוח הניתן לשלם את הקנס העומד בצדו או במידה וכופר באשמה רשאי לפנות לערכאות .

השינוי שחל בשנה האחרונה הוא שיעור עבירת הקנס בקובץ תקנות 07/02 כאשר כניסה לתוקף 10/02, עבירות שהן בנות סיכון לא תגענה להיות קנס אלא כהזמנה לבהמ"ש כברירת משפט. במרבית עבירות שונה גובה סכום הקנס, גובה הקנס משקף את גישת המחוקק לחומרת העבירה ,  דוג' עבירה חמורה אור אדום אך עדין נמצאת בדוח מסוג ברירת משפט אך בעלות גבוהה.

עבירות בגינן ניתן דוח מסוג ברירת משפט + הזמנה, נמצאות בתקנת התעבורה 6/204 .

הערה : שיטת הניקוד עבור דוחות משתנה 10/02 ותכנס לתוקפה 01/03 :

עבירות בעלות 10 נקודות שהם :

1.  הפקרה לאחר פגיעה = כתב אישום .

1. גרימת מוות ברשלנות = כתב אישום .
2. מהירות מעל 30 קמ"ש בדרך עירונית .
3. מהירות מעל 40 קמ"ש בדרך בין עירונית .
4. עקיפת רכב בדרך לא פנויה או על קו הפרדה רצוף .
5. אי מתן זכות קדימה תמרור ב-  36  .
6. אי מתן זכות קדימה בשלט עצור תמרור ב-  37
7. רמזור אדום .
8. לא אפשר להולך רגל להמשיך מעבר במעבר החצייה בבטחה ובנסיבות מיוחדות.

– עד היום היה ניתן לצרף 2 עבירות באישום אחד והעבירה בת הניקוד הגבוה היא שנחשבה ומהיום מ01/03 כל עבירה תצבור בגינה את הנקודות שלה, וזה לא יחסוך לנאשם או לסניגורו את הריבוי בנקודות .

כל העבירות שהן בנות 10 נקודות לא תהיה תלות בברירת משפט .

תמרור (ב- 37)  (תמרור עצור) כולל בתוכו 2 עבירות:

• עצור = אי עצירה בקו העצירה/קו הצומת .
• אי מתן זכות קדימה/התפרצות לדרך ראשית .

דוח מסוג הזמנה:

דוח חמור שאין לקבל בגין העבירה שנעברה בו דוח עם ברירית קנס אלא הופעה בפני שופט בלבד, משפט .

דוג' – עקיפת רכב בקו רצוף לבן נרשם לאותו אזרח הזמנה כאשר הדוח כבר משמש כתב אישום שכולל בתוכו את כל הפרטים הרלוונטים כגון : מקום העבירה, פרטי מבצע העבירה, תאריך וכ"ו, ומזמינים לישיבת הקראה .

עבירות של ברירת משפט :

פס"ד 348/96 מדינת ישראל נ' מאיר שרה גובי

בדרך כלל אדם שצריך להגיש נגדו כתב אישום זה יעשה ע"י תובע חסד"פ סעיף 67 .

אלא שלפי סעיף 221 לחסד"פ ישנם הסדרים מיוחדים שהם : סיווגן של  עבירות לקנס או בית דין  יקבעו על ידי שר המשפטים (בהוראה מסוימת שאינה פשע) .

בעבירות מסוג קנס חייב שר המשפטים לקבוע את שעור הקנס, ואם האדם לא שילם את הקנס אזי לפי ס' 224 לחסד"פ רואים בכך כהזמנה והרשעה כאחד,

כמו כן לאדם קיימת הזכות של 90 יום להודיע (בקשה בדואר רשום) לבית הדין שברצונו להישפט בגין העבירה כי אין הוא מקבל אותה .

* לא תמיד עבירת הקנס חייבת להסתיים בקנס אלא שהתובע יכול להגיש כתב אישום

(ס' 225 חסד"פ) גם על עבירה שהיא מסוג ברירת קנס דוג' – עבריין שחוזר מס' פעמים על אותה עבירה גם אם היא קלה, במידה והוא רוצה בבירור בית הדין, סמכות זו נתונה אך ורק לידי התובע.

*  ס' 228 ב' לחסד"פ – אם לשוטר יש יסוד סביר להניח שאדם פלוני עבר עבירה של ברירת משפט רשאי למסור לו דו"ח קנס .

* לגבי עבירות מסעיף 228 (ג) לחסד"פ יש אפשרות לשוטר לא לרשום דוח מסוג ברירת משפט/קנס אלא לרשום דוח הזמנה לבית משפט אם הוא נוכח שהעבירה נעברה בנסיבות מחמירות הקבועות בסעיף 29 לפקודת התעבורה = "נסיבות מחמירות"  אותן עבירות שלגביהן לשוטר יש שקול דעת לרשום דוח מסוג הזמנה או קנס .

דוג' –  תקנה 67 לתקנות התעבורה  מדברת על אי מתן זכות קדימה להולך רגל בעוד שבנסיבות רגילות תקנה 67 הייתה עד 01/10/2002, ברירת משפט בת 250 ₪  אך כיום זו ברירת משפט בת 500 ₪ אבל  אי מתן זכות קדימה להולך רגל תוך קירבה למסוכנות להולך הרגל = הזמנה לבהמ"ש.

(חשוב) ס' 8 לתוספת הרביעית בפקודת התעבורה – עבירה לפי תקנה 67 לתקנות התעבורה "תוך כדי סיכון הולך הרגל" לא רק שיכולה לגרור דוח מסוג הזמנה אלא גם פסילתו של הרשיון ל – 30 ימים ע"י קצין משטרה ולהדגיש כל זאת למרות שאין מדובר נפגעים אלא רק "קרוב לסכנה של הולך הרגל" .

עדות שוטר מול אזרח :

במקרים רבים עדותו של שוטר בתפקיד עדיפה על פני עדותו של אזרח .

פס"ד 2285/00 מדינת ישראל נ' שמירה    

השופט עזרא –   שוטר העומד בצד הדרך ועוסק באכיפה (בתפקיד) יש לו עדיפות בעדותו בכתב האישום על עדות האזרח, אבל שוטר שמעורב באירוע כמו ת.ד כי לא נתנו לו זכות קדימה ונמצא בתנועה אין לו יתרון על האזרח יתרונו מתבטל בהגיעו לבית המשפט .

במצבים בהם יש לנו פגיעה במצב הראייתי (כי עבר זמן רב והעד לא ממש זוכר) שאז בהמ"ש נזקק לכלל "הקפאת הזכירה שבעבר" ז"א כאשר שוטר בזמן אירוע מעלה הדברים בכתוב בדוח אשר הוא מחיל את כל פרטי האירוע ומשמש ככתב אישום לכל דבר ישנו מעמד עדיף לדוח על עד אחר ומאמצים את הכתוב .

בקשה לביטול דוח –

ישנה אפשרות להגיש בקשה תוך 30 יום בדואר רשום ולאחר קבלת תשובה  במידה ונענתה בשלילה (ז"א שלא ביטלו הדוח) ישנם עוד 60 יום להגשת בקשה להישפט אך יש צורך להיזהר לא לעבור את 90 יום.

כאשר חולפים 90 יום אנו נכנסים לגדרו של סעיף 229 ח' (2) לחסד"פ אשר הוסף בתאריך 16/11/2001, ס' זה הוסף כדי לסתום פרצה בחוק .

התיקון בא בד בבד עם הקטנת שעור הקנסות אשר מדבר על מצב שלאחר 3 חודשים אדם אשר נשפט יראו אותו כמי שהרושע ונגזר עליו הוראת התשלום הנקוב וכמו כן תצטרף העבירה לגיליון הרשעות המשטרתי שלו .

ז"א לאחר ה 90 יום אדם אם לא שילם הקנס וחלפו המועדים להגשת בקשה לביטול הודעת תשלום קנס או להודעה על בקשה להישפט ……יראו אותו כאילו הורשע ונגזר עליו הקנס הנקוב בהודעת הקנס .

הערה – אין אפשרות לערער אלא יש אפשרות לפנות לפי סעיף 230 לחסד"פ ולבקש להאריך המועד .

ס' 229 ו' (1-3) חסד"פ – לפיהם פניה דרך המשטרה עשויה לסייע בהארכת מועד, כאשר הקנס לא שולם ע"י המבקש או שתוספת הפיגור יסודה בתקלה טכנית .

בהארכת מועד פותחים  את מועד מחדש ונותנים זכות לאדם להישפט וכן בנסיבות מיוחדות ניתן לפנות דרך המשטרה שאדם מסיבות שלא היו תלויות בו לא יכל לשלם את הקנס ולכן מבקש להשאירו במחיר הקרן דוגמא לסיבה שאינה תלויה בו היא תקלה של אחת הרשויות .

שוני בין חסד"פ לסדרי דין בתעבורה:

נוכחות הנאשם

ס' 126 לחסד"פ – נוכחות הנאשם "באין הוראה אחרת בחוק זה לא יידון אדם בפליליים אלא בפניו"

בחסד"פ אסור לדון אדם שלא בפניו .

בדיני התעבורה ניתן לדון אדם שלא בפניו .

* זו סטייה מהותית שמתבטאת גם בעניינים כמו מסירה

מסירה

חסד"פ – מסירה נעשית למשל מסירה ביד.

דיני תעבורה – כאן יש הסדר מיוחד לעבירות קלות די במשלוח רשום לאזרח על מנת שתווצר "חזקה" לפייה הוא קיבל את ההזמנה לדין ובהמ"ש משתמש בחזקה הזו בכדי להרשיע אדם שלא בפניו, גם אם אין אישור מסירה חזקה זו אכן מקוממת .

סעיף 237 לחסד"פ  – המצאת מסמכים החזקה – קובע את הנ"ל .

סעיף 237 (ג) – קובע אם נוכח ביהמ"ש שאכן האזרח מסרב לקבל את המסירה יראו בו כמי שהומצאו לו המסמכים .  

סעיף 239 – סדרי הזמנה בעבירות קלות – מסמיך את שר המשפטים שבנושא עבירות הקנס יוכל הוא להקל ולקבוע סדרי דין מיוחדים.

סעיף 239 (א) – מסירת הודעות בעבירות תעבורה .

סעיף 240 – סדרי הדין המיוחדים בעבירות קלות – ניתן לראות שעבירות התעבורה כתוצאה מעומס ביהמ"ש אינן זוכות להתייחסות פלילית של חסד"פ .

סעיף זה דן באחד מהמצבים הבאים :

• בתאונה שאין חבלה של ממש .
• עבירת קנס .
• עבירות לפי סיווג שר המשפטים .

אין חובה על התייצבות האדם כאשר אדם אינו מתייצב הוא נראה בפני ביהמ"ש כמודה בעבירה . אולם בעבירות מסוג שכרות, נהיגה ללא רשיון, (פסילה ) ניתן יהיה לשפוט בהעדר .

לרוב ביהמ"ש בעבירות מסוג אלו שנחשבות למיוחדות יוציא צו הבאה ויחפש את הנאשם ניתן גם להתלות את  תיק התעבורה עד שנה (התליה) כלומר, להקפיא אותו ולהשתמש במקביל בהליכים מסוג צו איסור יציאה מהארץ, פקודת מאסר, צוו הבאה בפני שופט .

שר המשפטים עשה שימוש בסמכותו וכך תוקנו תקנות סד"פ  43 ,44 .

תקנת סד"פ 44 הזמנה תכופה – דן בשיפוט מהיר אשר בו יש חובה לביהמ"ש לתת לנאשם זכות התייעצות עם עו"ד, כמו – כן ניתן יהיה לדחות את כתב האישום הכל תלוי ברצונו של הנאשם .

שהרי אין חובה לנאשם להשיב לכתב האישום ויש לו זכות התייעצות עם עו"ד .

תקנת סד"פ 44(א) חזקת המסירה: עבירות תעבורה שחל עליהן סעיף 239 א' לחסד"פ, רואים בהודעה הודאה גם ללא חתימת הנמען, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את הודעה מסיבות שלא תלויות בו, בפועל השופטים שולחים לבית הדואר את הנאשם שימציא אישור שלא קיבל את הדואר ואז מתחילים את ההליך מחדש .

ש- עד כמה זמן אפשר להגיש כתב אישום בדיני תעבורה ?

סעיף 225 לחסד"פ כתב אישום בעבירות קנס – מגדיר את  "מועדי ההמצאה בעבירות קנס" עבירת קנס שלא הוגש נגדה כתב אישום שנה מיום ביצועה לא יוגש נגדה כתב אישום, אולם בעבירת קנס שהיא עבירת תעבורה במידה והצליח בעל הרכב להוכיח לביהמ"ש שלא הוא נהג ברכב יהיה ניתן לתת כתב אישום או הזמנה לבית המשפט או הודעת תשלום קנס למי שנהג ברכב אם לא עברו שנתיים ז"א אם בעל הרכב מוכיח שלא הוא נהג אזי הגלגל חוזר לאחור עם הנהג האמיתי דוג' – אדם שהה בחו"ל כשנה וחצי בהגיעו לארץ הופתע לגלות כי עומד בפניו כתב אישום – דוח, במידה והוא מוכיח לבית המשפט שהוא לא שהה בישראל וכי ההליך אמור היה להיות כלפי נהג אחר יחזיר בית המשפט את הגלגל לאחור .

חשוב ביותר ! ס' 27 ב' לפקודת התעבורה אחריות בעל הרכב – זו "חזקה" שאם יש ת.ד בעל הרכב מואשם אלא אם יוכיח אחרת .

פסילה מנהלית  (נושא חדש)

"פסילה מנהלית עד תום ההליכים" /"מעצר עד תום ההליכים" .

זהו אקט מנהלי אשר מופיע בפקודת התעבורה בסעיפים 45 – 48 .

פסילה מנהלית זוהי סמכות לקצין משטרה לפסול את רשיון הנהיגה לתקופה של:

• 30 יום בסוגים מסוימים של עבירות .
• 60 יום בכתבי אישום בגין תאונה עם חבלה של ממש.
• 90 יום בתאונות קטלניות .

וכל זאת בהתקיימות הנסיבות שכתובות בחוק .

סעיף 47 (ב) לפקודה פסילה ע"י קצין משטרה – " היה לשוטר יסוד סביר. . ."  +עבירות מהתוספת הרביעית, כדי שקצין משטרה יוכל לפסול פסילה מנהלית צריכה להיות עבירה מהתוספת הרביעית כלומר עבירה חמורה כגון : האט ותן זכות קדימה, עצור, שכרות, מעבר חצייה בנסיבות חמורות, משקל יתר, נהג חדש ללא מלווה, מסילת רכבת שמחסום למטה, או כאשר תאונת דרכים עם הרוג, חבול או ניזוק רכוש רשאי שוטר להזמין את האזרח להלוות עמו לתחנה  המשטרה לקצין משטרה על מנת שיורה על פסילה .

הערה חשובה

מצב 1 – דוח שנהג מקבל דוח= כתב אישום .

מצב 2 – עדיין לא הוגש כתב אישום (שק"ד שוטר + עבירה שמנויה בתוספת הרביעית לפקודה)

התהליך כלהלן :

כדי שהעבירה תהייה בת פסילה מנהלית היא צריכה להיות: (תנאים במצטבר)

• שק"ד השוטר לסכנה- (ס' 47 ב' לפקודה) היה לשוטר יסוד סביר להניח שנעברה עבירה או שיש ת.ד בה נחבל אדם או נהרג אדם אז רשאי לדרוש מהנהג שיתלווה אליו לתחנת המשטרה או ליטול ממנו הרשיון אולם אין השוטר יכול לפסול הנהג מנהיגה אלא נותן לו אישור (ערך האישור כרשיון לכל דבר) על נטילת הרשיון שמלווה בזימון ל – 3 ימים בפני קצין פוסל (דרגת מפקח) בודק האם ישנו סיכוי שיוגש כתב אישום ?

                         ז"א ישנם 2 תנאים מצטברים:

1. קצין פוסל בודק אם ישנו יסוד להגיש כתב אישום .
2.    קצין פוסל בודק האם נהיגתו של הנאשם מהווה סיכון .
   • עבירה מהתוספת הרביעית לפקודת התעבורה .

לשוטר אין סמכות לפסול הרשיון אלא השוטר לוקח את הרשיון ונותן לאדם פתק אשר בו מציון תאריך שימוע אצל קצין פסילות תוך 3 ימים, כאשר הרשיון הנ"ל משמש רשיון לכל דבר .

הקצין המוסמך הוא חייב להיות בדרגת מפקח לפחות לצורך פסילה מנהלית, תפקידו לקיים שימוע כאשר הוא בודק:

אם יש לו (לקצין הפוסל) יסוד להניח שאכן יוגש נגדו כתב אישום כמובן במקרה ת"ד, (במידה וזה דו"ח הרי שהוא משמש כבר ככתב אישום) .

אולם במקרה של תאונת דרכים – בוחן תנועה מבצע הערכה ראשונית, הנהג מוזמן לפי דוח הבוחן גם אם לא נגמרה החקירה בעניין, כאשר בפנינו 2 מהלכים:

א. הפקדת רשיון מ- 24 שעות עד 14 יום .

ב. כאשר במהלך ה – 14 יום הללו הקצין בודק : עדות של נהגים, נתוני כביש וכן מסוכנתו ועברו התעברותי של הנהג, במידה והקצין מניח שיש יסוד להגשת כתב אישום הוא רשאי לפסול את רשיונו למשך 30 או 60 יום לפי חומרת המקרה אך יחד עם זאת הוא לא חייב .

חשוב – לקצין אין סמכות לקצר את אורך זמן הפסילה שבחוק  אלא רק לביהמ"ש .

חשוב מאוד

בת.ד ובדוח  – יש לקצין שק"ד וסמכות להחליט אם פוסל או לא .

בת.ד קטלנית – אין לקצין שק"ד פרט לשיקול האם יוגש נגד הנהג כתב אישום או שלא ואם החליט שכן יוגש כתב אישום אז חייב לפסול ולפי החוק (לא פחות ממה שבחוק) שאז כבר אין עניין של מסוכנות .

דוגמאות מהפסיקה

פס"ד 2177/98 רוברט נ' מד"י  (בדקו מהי מסוכנות)

בפס"ד נידונה השאלה מהי מסוכנות ?

דורנר – כיצד מסתכלים על מסוכנות ? היא קובעת שתוצאה קטלנית אינה מצדיקה פסילה אלא שכן ביהמ"ש צריך לבדוק את מסוכנות הנהג, את שלום הציבור, ואם יש סיכון כלשהו אזי ישנה עילה לפסילה . כלומר לפי השופטת דורנר רק כאשר :

• ישנו סיכון ממשי לשלום הציבור יש ליטול רשיונו של אדם .
• תכלית משנית לפסילה מעין תקופת צינון בת.ד קטלנית יש להראות:

א. שהאדם מעורב.                                                  ואז פסילה

ב. המשטרה מתכוונת להגיש כתב אישום .                 90 יום

• במקרים רגילים בהעדר ראיות סותרות עצם הפגיעה באדם תוך נהיגה מלמדת על חוסר

זהירות, "חזקת המסוכנות" = רק מעצם מעורבותו של אדם בת.ד !

בש"פ 5757/96 אסי חיה נ' מ"י  (בקשה לפסילה עד תום ההליכים)

השופט קדמי –לדעתו "אין די בחומרתה של העבירה אלא צריך להצביע על כך שהמשך נהיגתו בשלב זה מקימה סיכון ממשי למשתמשים בדרך. . . מידתה של הרשלנות בבסיס האישום משמשת כגורם נכבד בשק"ד בהמ"ש בדבר הסיכון הטמון של הנאשם בהמשך ההליכים"

אם המשך נהיגתו מקימה סיכון ממשי לאנשים בדרך אין ספק דבר זה ישמש לאחד מהשיקולים שביהמ"ש ייתן דעתו עליו באם לפסול עד תום או לא קדמי טוען מחד שאין די בחומרת הרשלנות  ומאידך ע"פ חומרת הרשלנות יינתן השיקול אם להורידו מהכביש .

בפסילה מנהלית בודקים "מסוכנות" בהתנהגות ע"י שני אלמנטים ז"א למדים על מסוכנות/אי מסוכנות לפי :

א. התנהגותו של המעורב באירוע שבגינו מתבקשת הפסילה .

ב. גיליון הרשעות של הנהג, תוך התייחסות לאורך התקופה של שנות רשיון הנהיגה .

בש"פ 540/86 חמדאן דורי (חופש העיסוק) ר' להלן ע"מ 18 + 19 פס"ד לוברה

נקבע כי – על מנת להסיק מסוכנות של אדם לצורך הגנה על הציבור יש לעיין :

                        א. בעברו התעבורתי של הנהג .

                        ב. בנסיבות המקרה שלפנינו .

ג. אין להתעלם מנסיבות האישיות אפילו אם לא יקבלו משקל נכבד כי אינטרס

הציבור להרחיק נהג מסוכן מן הכביש הוא השיקול הגובר על פני שיקול היחיד .

דוג' נהג שזו כל פרנסתו ויש לו 7 ילדים או יש לו ילד נכה מול אינטרס הציבור

להרחיקו בשל המסוכנות שלו .

כלל – אצל נהג חדש נסיק מסוכנות מהר יותר מאשר אצל נהג וותיק .

בש"פ 5809/96 לוברא נ' מ"י   (חופש עיסוק – ביטול פסילת רשיון- עיון חוזר)

פס" ד מהווה דוגמא נוספת ללקיחת שיקולים אישים בהכרעה הסופית, קצין פוסל החליט כן לפסול רשיון של נהג ואח"כ לפי ס' 48 לפקודה עומדת לנהג הזכות לבקש מבהמ"ש המוסמך לבטל הפסילה .

בהמ"ש יבטל את החלטת הפסילה אם שוכנע שביטול הפסילה לא יפגע "בביטחון הציבור" את החלטת בהמ"ש (לפסול/לא לפסול) ניתן לעיון חוזר לפי ס' 52 חסד"פ מעצרים – זה ממש כמו שלחשוד/עצור שדנים בעניינו עיון חוזר !

פסילה מנהלית  

אם הקצין הפוסל החליט לפסול את רשיונו של הנהג ע"פ סעיף 48 לפקודת התעבורה עומדת לנהג הזכות לבקש מביהמ"ש לבטל את הפסילה, ביהמ"ש יענה לבקשתו של הנהג במידה ומצא לנכון שביטול הפסילה לא יביא לפגיעה בשלום הציבור .

כאשר נמצאים בתאונה קטלנית שיקול הדעת של הקצין מסתכם באם יוגש כתב אישום במידה וכן הוא חייב לפסול את הרשיון ל- 90  יום, אין עניין של מסוכנות במקרה הנ"ל אלא חובת הפסילה נובעת מעצם הגשת כתב האישום .

השופטת דורנר – מדברת על קדושת החיים כזכות יסוד אולם ישנה תקופת צינון לנהג שהיא גם הפסילה המנהלית בתאונת דרכים קטלנית ע"י קצין, 3 חודשים בהתקיים :

1. צ"ל שהנהג היה מעורב בת.ד .
2. המשטרה ממליצה להגיש כתב אישום .

בפסילה מנהלית בודקים :

א. קיומן של "ראיות לכאורה", ורק אח"כ עוברים לשלב ב' להלן.

ב. בודקים מסוכנות .

ראיות לכאורה = ברק – הן ראיות גולמיות שטרם עברו את כור ההיתוך .

בך  –  אם ע"פ ניסיון השופט ה case חלש עד כדי העדר סיכוי להרשעה (לא

יחזיק מים) אזי אין די ראיות, אם ה case של המשטרה חלש ואין די

ראיות כי אז לא תהייה הרשעה ואין יסוד לפסילה מנהלית ובטח שלא

לפסילה עד תום ההליכים .

כלל – כדי לפסול פסילה מנהלית יש להראות 2 פרמטרים במצטבר ראיות לכאורה + מסוכנות .

מסוכנות = 1. התנהגות בכביש באירוע שלפנינו (פס"ד חמדאן דורי) .

2. עבר תעבורתי של הנהג .

דורנר – "חזקת המסוכנות" – רק מעצם מעורבותו של אדם בת.ד ! (ר' לעיל פס"ד רוברט) .

פסילה מנהלית (ראיות לכאורה)

ראיות לכאורה – ישנה אפשרות להוריד את רף הראיות כאשר רוצים לפסול פסילה מנהלית אבל פסילה מנהלית עד תום הליכים דורשת את ההפך שהוא להעלות את רף הראיות דהיינו יש צורך בראיות מוכחות.

בש"פ 8087/95 זאדה נ' מ"י

בפס"ד נידונה השאלה מהן ראיות לכאורה ?

השופט ברק – לדעתו  "ראיות לכאורה "  הן גולמיות שטרם עברו את כור היתוך (ר' לעיל) .

השופטת דורנר – מסיקה מסקנה במקרים הרגילים בהעדר ראיות סותרות עצם פגיעה באדם תוך נהיגה מלמדת על חוסר זהירות = "חזקת המסוכנות" ( פס"ד ארנביב ) .

דורנר גם גורסת בפרשת רוברט (ר' לעיל) כי:

בפסילה מנהלית – מסתפקים בפחות מראיות לכאורה .

בפסילה עד תום ההליכים – נדרש ראיות מוצקות יותר .

ש- האם הפסילה המנהלית היא אקט מנהלי ?

התשובה נמצאת בשאלה, עד תיקון 41 לפקודה הייתה מחלוקת אך בפס"ד רז גווילי

בש"פ  513/88 גווילי נ' מ"י

השופט מלץ – קבע  שאין לראות באקט הפסילה כדיון מנהלי הכפוף לכללי הצדק הטבעי, לאחר הפס"ד תוקנה הפקודה והוסף סעיף 47 (ג) לפקודה– קובע חובת שימוע .

לאחר הוספת הסעיף ישנם 2 פס"ד חשובים : א. פס"ד לב

ב . פס"ד עודד ליפשיץ .

בש"פ 2296/92 עודד ליפשיץ נ' מ"י  (פסילה מנהלית = אקט מנהלי לכל דבר ועניין)

השופט ברק – אומר בצורה ברורה ופשוטה שהפסילה המנהלית ע"י קצין משטרה היא אקט מנהלי לכל דבר ועניין.  בד"כ הפסילה בפני הקצין היא ללא עדים ובאמורו זאת השופט פותח פתח שבו הוא  רשאי להזמין במסגרת בקשה לביטול פסילה עדים וזאת כמובן בנסיבות מסיימות .

חשוב ביותר למבחן – שהרי אם מדובר באקט מנהלי אזי ישנן עילות לאי חוקיות ההליך כגון – זכות הטיעון, זכות העיון, נימוק ההחלטה שהרי אם ההליך אינו תקין כסדרו אזי הפסילה בטלה מעיקרה .

בש"פ 5338/97 לב נ' מ"י   (קצין פוסל = רשות מנהלית = חל עליו כל כללי הצדק הטבעי)

עובדות – קצין המשטרה יוצא לחופשה ופוסל את הנ"ל מבלי הופעתו בפניו (זכות שימוע וטיעון) דהיינו החלטת הקצין נגועה באי חוקיות, לא התקיימו נסיבות של סעיף 47 (ג) לפקודה אין רשאי הקצין לקבל החלטה מבלי ששמע את הנהג ולכן ההחלטה לפסילה בטלה מעיקרה .

ש- באיזה אופן חייב הקצין לשמוע (זכות שימוע,טיעון) האם ע"י ייצוג של עו"ד או שלא ?

ת- השופט אור משאיר שאלה פתוחה מה מהות הופעה במסגרת סעיף 47 (ג) ? אין צורך לקבוע בשאלה זו אלא די לקבוע שהקצין כמו כל רשות מנהלית לא יכול לשלול את זכותו של הנ"ל בהופעה .

פסלות שופט

פס"ד 6/75 נעמי אבי יצחק

דן אבי יצחק לטענתו שופט שעיין בגיליון הרשעות במסגרת ההחלטה לפסילה מנהלית לא יוכל לשבת בתיק העיקרי, זה הגיע לעליון שם לא ראו בכך עילה לפסילת שופט, למרות שע"פ דיני העונשין זוהי חובה ששופט שישב ועיין בגיליון ההרשעות לא ישב במשפט .

פסילה עד תום ההליכים (נושא חדש)

פסילה עד תום ההליכים – רק ע"י בהמ"ש .

פס"ד 5757/96 אסי חיה

פסילה עד תום הליכים ניתנת רק ע"י ביהמ"ש, וזאת לאחר בקשה לפסילה שהוגשה ע"י פרקליטות או באמצעות תובע משטרתי.

כאשר מעיינים בפס"ד הנ"ל רואים שעל מנת לפסול עד תום הליכים צריך לשקול סיכון הנובע מנהיגתו של אדם שמעורב באירוע זה או אחר כמו דוח – שכרות, נהיגה במהירות, ת.ד./קטלנית, הפקרה, מהירות מופרזת .

במקרה דנן מתקיימות "ראיות לכאורה" במפרשות וברמת מסוכנות שונה מרמת המסוכנות אשר מספיקה לפסול אדם בפסילה רגילה, כי זה פוגע בשלילת הזכות של חופש התנועה, פרנסה וכדומה ,בשל כך כדי שתהיה פסילה עד תום הליכים יש צורך להיות משוכנעים עד תום .

ב"ש 540/86 חמדאן דורי נ' מ"י  (חופש העיסוק)

השופט גולדברג – "נסיבות אישיות" כגון: ילד נכה, פרנסה וכד' לכל קשת המקרים הללו אנו נותנים משקל להכרעה הסופית אבל לא הם שיכריעו את הפסיקה הסופית .

סעיף 50 ב' לפקודה בטילת הפסילה – הפסילה עד תום הליכים מסתיימת אם לא נאמר אחרת לאחר 6 חודשים או במידה ולא הוגש כתב אישום אז תסתיים תוך 3 חודשים במקרה של תאונת דרכים . מכך נובע שאם ביהמ"ש לא קבע את התקופה נפעל לפי ההוראה לעייל .

פס"ד 658/84 מד"י נ' הולנד 

בן פורת : במקרה דנן לא נאמר במפרשות שהפסילה תעבור את ה 6 חודשים כאשר מנגד הפרקליטות משכה את העניין עד פיתחו של בית המשפט העליון בטענה שעצם אמירתו של ביהמ"ש הנאשם פסול מלנהוג עד תום הליכים דהינו עד תומם ולא 6 חודשים, ביהמ"ש לא קיבל את פרשנותה של הפרקליטות כי במידה והיה מקבל אותה היה מרוקן את סעיף 50 ב' לפקודה מתוכן ולפיכך כלל – במידה וחפץ ביהמ"ש שהנאשם יהיה פסול מלנהוג יותר מהרשום בסעיף כלומר 6 חודשים יהיה על ביהמ"ש לציין זאת במפורשות, בהוראה פוזיטיבית שהפסילה תסתיים בתום המשפט.

הכלל – אם בהמ"ש מעוניין שהנאשם יהיה פסול מעבר ל 6 חודשים חובה על בהמ"ש לתת הודעה פוזיטיבית על כך אחרת יפעלו לפי ההוראות של:

                                                                               –  שכבר הוגש כתב אישום ולא נאמר אחרת

הפסילה תסתיים תוך 6 חודשים .

                                                                                – אם לא הוגש כתב אישום הפסילה

                                                                                    תסתיים תוך 3 חודשים .

בש"פ 7647/00 חינאוי בשארה נ' מ"י

עד לפני פס"ד ביהמ"ש היה פוסל עד תום הליכים במידה והמשפט לא הסתיים עד 6 חודשים הייתה ממשיכה הפסילה, במצב זה רבים מהנהגים היו מוצאים עצמם פסולים שנים ארוכות עם הודעה פוזיטיבית. בשארה היה פסול נהיגה במשך שנה וחצי והגיע עם ענינו עד עליון,שם קבע השופט חשין –  דומה כי פסילה לתקופה בלתי קצובה היא אינה החלטה ראויה דהיינו בתי המשפט יהיו מחויבים לתחום את תקופת הפסילה בפרק זמן .

ההלכה – פסילה לתקופה בלתי קצובה הנה החלטה בלתי ראויה ז"א יש לקצוב ולתחום לפרק זמן מסוים את הפסילה .

שינו או ביטול פסילה

ביהמ"ש יכול בהתאם לסמכותו לעיין עיון חוזר בפסילה שניתנה ביוזמתו של ביהמ"ש וזאת לפי  בקשת נאשם או החלטת ביהמ"ש על מנת לראות אם יש נסיבות שהשתנו לעניין הפסילה .

סעיף 49 לפקודת תעבורה המפנה לסעיף 52 חסד"פ מעצרים שם דובר אם הייתה פסילה לתקופה מסוימת יש לפתוח ולבדוק אם יש מקום לשנות החלטה קודמת כלומר שופט שמעיין בפסילה עד תום הליכים יכול לשנות דעתו ע"י עיון בהליך העיקרי .

 לסיכום – פסילה עד תום הליכים נעשות תחת בקרה .

בש"פ 5809/96 אשם לוברה  (חופש העיסוק) ר' לעיל פס"ד חמדאן ע"מ 18,14 .

השופט קדמי –  דן בחוק יסוד: חופש העיסוק

א. לעניין פרנסה, בעבירה של הריגה ככלל קיימת הצדקה לפסילה עד תום הליכים אלא אם כן מתקיימות "נסיבות מיוחדות" המצדיקות עשייתו של חריג .

ב. בגרם מוות ברשלנות מדובר בנסיבות מזעריות לעומת הריגה שהנסיבות חמורות יותר, פסילה מנהיגה גורמת לפגיעה אישית כלכלית חמורה כאשר היא פרנסתו של אדם והיא לפעמיים חייבת לסגת מול העניין הציבורי = טובת הציבור .

רצף בין פסילה מנהלית ועד פסילה עד תום ההליכים :

ש- האם אמור להיות רצף בין הפסילה המנהלית (הראשונה) לבין פסילה עד תום הליכים ?

סעיף 47 (ג) לפקודת התעבורה – קובע שבהמ"ש הוא שרשאי להאריך את תקופת הפסילה .

נאמר בפס"ד 255/94 טרפקין השופטת פרוקצ'ה – ההלכה – "כי אין לגרוס שחייבת להיות רציפות" אלא יכולים להיות גורמים טכניים, חקרתים, ויש לבדוק כל מקרה לגופו, הלכה זו תופסת אפילו עד היום .

גם בפס"ד חמדאן דורי אנו מוצאים הלכה זו .

אלא שלאחרונה ישנו פס"ד בש"פ 7726/02 עייד חוסיין נ' מ"י- נקבע כי מחד אין צורך לשמור על רצף וצמידות אבל מאידך פער זמניים גדול מדי יגרור אחריו  בטלות הפסילה עד תום הליכים,

בפס"ד הבעיה הייתה ת"ד בתאריך 07/12/00 כאשר הנהג נפסל ל90 יום מנהלית דהיינו עד 07/03/01 ואילו כתב האישום הוגש לביהמ"ש המחוזי בגין הריגה רק ביון 13/08/02 .

כלומר, שנה ו- 5 חודשים הנהג כבר חזר לנהוג והפרקליטות לא עשתה כלום להורידו מהכביש דבר אשר יחשב כשיהוי אשר אינו מאפשר את הפסילה עד תום הליכים .

פסילה עד תום הליכים מול מעצר עד תום הליכים .

במעצר עד תום ההליכים – חובה להגיש כתב אישום .

פסילה עד תום ההליכים – יש 3 חודשים זמן להגיש כתב אישום אחרת הפסילה תסתיים .

ע"פ 783/97 עומר נ' מ"יי (הבחנה בין מעצר עד תום ההליכים לפסילה עד תום ההליכים)

"הגנה על שלום הציבור" = במעצר עד תום ההליכים .

"מסוכנות" = בפסילה עד תום ההליכים .

השופט בפס"ד פוסק שהגנה על שלום הציבור היא המטרה בפסילה עד תום הליכים ומעצר עד תום הליכים דהיינו המסוכנות שנבדקת בשני המקרים זהה .

בשניהם אנו בודקים : – ראיות לכאורה.

– נידונה שאלת שלום הציבור.

– מתייחסים לגיליון הרשעות קודם .

– חומרת המעשה.

הבדל העיקרי בניהם

בפסילה עד  תום ההליכים – אין צורך בהגשת כתב אישום עד 3 חודשים מיום העבירה .

במעצר עד תום הליכים  – יש להגיש כתב אישום על מנת לקבל מביהמ"ש מעצר.

חזקות + נטלי הוכחה (נושא חדש)

מבחינים בין "חזקות שבדין" לבין "חזקות שבעובדה" .

מבחינים בין "חזקות שהן מהחוק" לבין "חזקות שהן פרי הפסיקה"

* לרוב החזקות הן אינן חלוטות אלא ניתנות לסתירה ומשמשות ככלי עזר בידי השופט כדי להכריע באירוע .

1. צילום ס' 27 (א רבתי) לפקודה צילום רכב כראיה כבילה קביעת חזקה .
2. אחריות בעל רכב ס' 27 ב (א) לפקודה אחריות בעל רכב – כחזקה אשר עבירה ברכב יראו את בעל הרכב כאילו נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו, אולם החזקה ניתנת לסתירה אם נוכיח כי היינו בחול או שהרכב נגנב וכ"ו .
3. 3. חזקת המסירה (ר' לעיל ע"מ 10-11) – תקנות סד"פ – דבר דואר רשום .
4. תמרורים תקנה 22 א' לתקנות תעבורה התנהגות בדרך – עובר בדרך חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרורים אולם תעמוד לו הגנה אם יוכיח שהתמרור אינו כדין כגון – תמרור ללא צבע, מושחת, מוסתר, עדיין לא ברשומות וכ"ו .

מרגע שהתביעה מלאה את כל המחסומים – התביעה תקינה זו חזקה שאינה ניתנת לסתירה.

חזקות יציר הפסיקה

הבעיה קיימת בתאונות שיש צד אחד – הנאשם סטה ונכנס בעץ והנהג לא זוכר אם באמת או הצגה.

עד 82' ההלכה הייתה אנגלית ישנה שנבעה בפס"ד 237/55 ריזק נ' היועמ"ש – כשם שאין החלקה לכשעצמה לא יכולה לשמש ראיה לרשלנות כך היא אינה יכולה לשמש לחוסר רשלנות – ההלכה אינה בתוקף היום.

בפס"ד שמעון בלגשווילי ע"א 446/82 השופט בך – אומנם החלקה אינה מהווה ראיה בדבר רשלנות אולם עצם המצאות הנאשם בנתיב הנגדי לכוון נסיעתו מהווה הוכחה לרשלנות.

ההלכה כפי שנוסחה ב 237/55, היא גורפת מידי, מסכימים עם ההלכה אך יתכן ונכנס גורם חיצוני אחר (כתם שמן על הכביש) ואינו מוכן לקבל שהחלקה אינה מהווה רשלנות, טבעה של מכונית לא להחליק ואם החליקה חזקה לכאורה שהנהג התרשל, ז"א ההחלקה מצביעה על אי נקיטת אמצעי זהירות נאותים מצד הנהג .

בשני המקרים הייתי מעביר את הנטל לנאשם /לנתבע להביא ראיה בדבר הסיבות שיכלו להביא לידי החלקת המכונית, ההלכה – (זו ההלכה כיום שבתוקף) במצב שרכב נמצא בנתיב הנגדי, הפוך בתעלה, בעץ, נצא מהנחה ראשונית שהייתה רשלנות מצד הנהג, והנהג יצטרך להוכיח שלא התרשל, הנטל על התביעה להוכיח שהייתה החלקה לנתיב הנגדי. שוכנע ביהמ"ש שהייתי בעץ או התהפכתי.

חזקה שבעובדה והעברת נטל

פס"ד 1964/91 בן דוד נשק נמצא ברכב של אדם מסוים, שמגר ברק ואור – ביהמ"ש לא האמין לאדם שלא ידע על המצאות האקדח ברכבו. יכול שביהמ"ש לא להאמין לנאשם, אך יכול להיות שתתגלה מסכת ראיות .

רע"פ 6048/97 הממל"ז  (מד לייזר) קיימת פסיקה מספקת של ביהמ"ש השונים כדי לקבוע חזקה שהמכשיר אמין ותקין, ואין צורך שהתביעה תביא כל פעם חזקה שאכן המכשיר אמין .

רע"פ 1713/93 משה בן יצחק בוקבזה נ' מ"י  – שמגר גורס כי החלקה אין בה כדי להוכיח רשלנות, אולם עצם נהיגה בצד שמאל הנטל עובר לנאשם .פס"ד שמחזק את פס"ד זה מחזק את פרשת בלגשווילי

פס"ד רחמים דיין נ' היועמ"ש 59/56 – הנאשם אמר שלא יודע מהיכן הגיע הילד שבו הוא פגע.

הנאשם אמר "הילד נפל לי מהשמיים" נקבע כי לפי המדידות הנהג היה צריך לשים לב ולראות הילד .

פס"ד ציון ציון נ' מ"י ע"פ 5250/02  (השופט גל מתמצת ההלכה)

נהג חדש, נהג במזדה, סטתה מנתיב הנסיעה ופגעה עם פינה קדמית שמאלית באוטובוס.

נטל ההוכחה מועבר לנאשם שיסביר איך סטה לכוון הצד השני הנאשם איבד הזיכרון.

הורשע בשלום באשמה בשל אי אפשרות הרמת הנטל ע"י הנאשם. הנטל להפרחת האשם מוטל על הנאשם למרות שלא זוכר כלום, במחוזי הסתפקו בספק סביר שהנאשם יכול להעלות כדי להפיל התביעה .

לסיכום – נאמר ע"י השופט גל בפרשת ציון כי גם כאשר בהמ"ש מסתמך בהעברת הנטל על ראיות נסיבתיות אין להסתמך על כך כחלופה שיכולה לזכות את הנאשם .

השופט גל פוסל את האפשרות בהעברת הנטל שהוא ע"י מומחי ת.ד וקיבל את הכרעת בהמ"ש השלום (הורשע באי אפשרות הרמת הנטל), בהמ"ש המחוזי הסתפקו בספק סביר .

וזה שהנאשם לא זוכר כלום – יש להביא חוות דעת רפואית לפגיעת ראש = נוירולוג .

פס"ד שוגל 6260/02  אחרי תיקון 39 לחוק העונשין ואחרי ח"י – כבוד האדם.

אין לבוא ולומר שהטל שמוטל על הנאשם, הוא נטל של מאזן ההסתברויות בבואו להפריך את החזקה של האשם, עליו להציג קו הגנה ממשי וראלי שאינו בגדר הדמיון בלבד.

הנאשם די לו לעורר ספק סביר בלבו של ביהמ"ש באשר לאשמה.

סיכום – בהעברת נטל יש חזקה עובדתית שאם משהו קרה אזי על הנאשם להוכיח פרטים אחרת יורשע, בפרשת בלגשווילי הרכב עבר לנתיב הנגדי ועל הנהג שסטה יש נטל להסביר איך הגיע לשם?

התביעה יצאה ידי חובה כשהוכיחה שהייתה תאונה + שהרכב עבר נתיב ואז אם לא יסופק הסבר סביר לכך שהרכב עבר נתיב אזי הנאשם יורשע .

מאזן הסתברויות (51%)  מול ספק סביר

ע"פ 62/60 ציון ציון נ' מד"י השופט גל (תמצות ההלכה) במקרה דנן הייתה סטייה של הרכב ופגיעה באוטובוס, טראומת התאונה גרמה לנהג לשכוח את האירוע .

ההלכה שנקבעה בפס"ד היא – איזו רמת נטל רובצת לפתחו של הנאשם, האם הנאשם צריך להוכיח במאזן הסתברותי של 51% כמו במשפט האזרחי או די לנאשם להעלות ספק סביר ?

נקבע = ההלכה – עד תיקון 39 הנאשם צריך להוכיח יותר מ – 51% .

ומתיקון 39 ואילך די שהנאשם יטיל ספק סביר בראיות התביעה.

אבל יחד עם זאת הנאשם נדרש לספק גרסה מסיומת ולא תיאורטית שעומדת במבחן המציאות ובמידה והיא לא תעמוד במבחן הראיות אזי הנטל לא יורם כי עדיין נשאר בספק .

היסוד הנפשי של פקודת התעבורה

חזקה משפטית חלוטה : (למשל אחריות מוחלטת ) איננה ניתנת לסתירה, אי ידיעת החוק אינה מתרצת.

חזקה משפטית (אחריות קפידה ): היא קבועה בחוק תפקידה לקבוע על מי נטל ההוכחה, נתנת לסתירה על מי שמוטל נטל ההוכחה.

אחריות קפידה סעיף 22 אין עונש מאסר !

לא תחול על עבירות נגזרות (סיוע ,שידול, ניסיון) כי שם צריך יסוד נפשי !

העבירה מתהווה ללא צורך ביסוד נפשי, מספיק להוכיח יסוד עובדתי בלבד,קבועה בחוק.המגמה הוא להקדים תרופה למכה מניעה ע"י תקנות ובו..

אחריות מוחלטת (לפני תיקון 39 ) יציר הפסיקה, חזקה משפטית חלוטה אינה ניתנת לסתירה , וגרמה להרבה בעיות במערכת המשפטית מאחר בזמנו ויתרו על עובדות היסוד = רשלנות  כיסוד נפשי ומתייחסים רק למסקנה  התרשלות כמו פס"ד מאור מזרחי ומערבל הבטון.

כי ברגע שאדם ביצע את היסוד העובדתי של העבירה חזקה שהוא רשלן.

אחריות קפידה (אחרי תיקון סעיף 39 ) סעיף 22 : חזקה משפטית יחסית.

סעיף 22 א' : מה שנפסק עד תיקון 39 כאחריות מוחלטת יהיה לאחריות קפידה והנאשם יכול לסתור את החזקה. מתיקון 39 ואלך לא תהייה אחריות קפידה אלא אם נקבעה בהגדרת העבירה במפורשות !

סעיף 22 ב' :   התביעה מספיק שתוכיח יסוד עובדתי ומעבר לספק סביר.

הנאשם עליו עובר נטל ההוכחה שנהג ללא מחש"פ /רשלנות

ושעשה כל שניתן למנוע.

 סעיף 22 ג'

למחוקק ניתן לקבוע במפורש בעבירה "אחריות קפידה" ולהצמיד לה עונש מאסר = זה בסדר !

לתביעה  אם תסתפקי בקנס צריך להוכיח יסוד עובדתי בלבד ! ואז עוברת הזכות לנאשם לנסות ולסתור מעל % 51 אבל אם תדרשי מאסר אז את צריכה להוכיח יסוד נפשי, ולפחות של רשלנות כמו בעבירה רגילה.

* דרגה מעל אחריות קפידה זו הרשלנות ולא מחש"פ .

עד תיקון 39 מרבית העבירות של פקודת התעבורה הן עבירות של "אחריות מוחלטת" (יס"ע בלבד), ומתיקון 39 ואילך הן עבירות של "אחריות קפידה" כאשר הקו המנחה הוא יותר ליברלי, יותר מאפשר לנאשמים להגן על זכויותיהם בביהמ"ש .

ע"פ 17/95 יוסף מאור נ' מ"י הפס"ד סובב סביב שאלת האחריות המוחלטת, במקרה הנ"ל היה מערבל ביטון והסל אחורי מחובר עליו ביהמ"ש העליון,

השופט ויתקין קבע – אפילו שאדם לא ידע אין צריך להוכיח כוונה אלא מחפשים מעשה בלבד , במצבים כמו: שערוריות , אוטמטיזים אין יסוד עובדתי האקט לא יחשב כמוכח כי המעשה לא בוצע תחת שליטה. בדרך זו עבירות התנועה הן אחריות מוחלטת כלומר צריך שאדם רצה לנהוג להוביל, נצטרך להוכיח רק יס"ע . עבירות אלא מציגים את הנהג כרשלן כי מטבעו של דבר הנהג מבחינה עובדתית היה רשלן .

ד"נ 11/65 גדיסי בפס"ד הנ"ל גדיסי יצא עם הטרקטור מהמוסך ועצר אותו שוטר על כך שבלם האחורי לא עובד . לפני תיקון 39 זוהי עבירה מסוג אחריות מוחלטת ואין צורך בהוכחת היס"נ די בהוכחת היס"ע .

במסגרת תיקון 39 השתנה סימן ג' לחוק העונשין ( סעיף 22 א לחוק העונשין) – אדם נושא באחריות קפידה בשל עבירה אם נקבע בחיקוק שעבירה אינה טעונה מחשבה פלילית או רשלנות. ס' זה לא יבטל עבירות שלא טעונות הוכחת מחש"פ/רשלנות שהיו לפני חוק זה .

על הנאשם להוכיח שעשה כל שביכולתו , כל שניתן כדי לא לעבור את העבירה .

ש- מהן עבירות של אחריות קפידה ?

אלו הן עבירות שמתחלקות לשני אופציות האחת , חקוק לאחר תיקון 39 (1995 ) , שבו מציון במפרשות שהעבירה היא עבירת אחריות קפידה ,והשניה פסיקה קודמת כלומר אם עבירה שנמצאת בפס"ד מעבר ונקראה כאחריות מוחלטת כיום תקרא עבירת אחריות קפידה .

הקושי שעלה מתיקון חוק העונשין היה שחלק גדול מעבירות שמופיעות בפקודת התעבורה מוגדרות בתיאוריה כאחריות מוחלטת אך לא תמיד הסעיף הגיע לפתחו של ביהמ"ש העליון וסעיפים אלו שלא התייחסו אליהן בפסיקה נפלו בין הכיסאות כי הם לא אחריות מוחלטת ולא אחריות קפידה .

ש- איך מאתרים עבירה כאחריות מוחלטת / קפידה , ללא כתיבת המחוקק וללא פסיקה ? לשאלה זו אין תשובה מדויקת אם לא ננקט בלשון העבירה שהיא מסוג רשלנות או יס"נ אזי העבירה היא אחריות מוחלטת וקפידה כיום .

ע"פ 5986/94 – השופט קדמי , ביטא את סוג העבירות בהם נמצא אחריות מוחלטת שכיום הם קפידה :

א.   עבירות פליליות המסורתיות שמדברות על פגיעה במוסר .

ב.  סטייה מהוראות המכוונות להסדרת חיים משותפים בחברה כמו ,פקודת התעבורה ,

תרופות , מזון וכד'.

ג. כאשר העבירה נושאת בצידה עונש שהוא קנס והיא לעולם לא תמצא בעבירות מחשבה

פלילית זוהי עבירת אחריות מוחלטת / קפידה.

ד. אם עבירה לא דורשת יס"נ אזי ניתן להיכנס למצב של אחריות מוחלטת .

ע"פ 696/81 אורלי אזולאי נ' מ"י

השופט ברק – מנתח את הדרך לאתר את מהות וסוג העבירה .

הסעיף מורכב מיס"ע בלבד ואין התייחסות ליס"נ , האם כאשר העבירה "שותקת" צריך לקבוע שהיא אבסולוטית אחריות מוחלטת / קפידה .

ע"פ 297/96 מ"י נ' גוברין

מפרט את היסטוריה והבעייתיות שעבירות הללו נוצרו כתשובה להתפתחות הטכנולגיה והחברה בנושאים המצריכים כללי זהירות קפדניים דהיינו רמת זהירות גבוהה כמו תחבורה, תרופות  ומזון, בטיחות בעבודה וכ"ו ישנה התייחסות לחוק יסוד כבוד האדם על המשמעות בעבירות מסוג אחריות קפידה.

ע"פ 608/97 חיים לנס /יורם קליין נ' מ"י (פס"ד דן באי העברת מס שנוכה)

השופטים בייניש וקדמי ושטרסברג – האם הסעיף 219 לפקודת מס הכנסה הוא אחריות קפידה?

קדמי לגבי סעיף 219  – יכול שתהיה מחשבה פלילית הכלל נמצא בסעיף 19 לחוק העונשין, הכלל – אדם שביצע עבירה במחש"פ אלא אם בחוק הוגדר שזו רשלנות או שצריך אחריות קפידה לצורך היס"נ שהרי עצם הכנסת אדם לאחריות קפידה אפשרויות ההגנה שלו מצטמצמות כי עליו להוכיח שעשה ככל שביכולתו למנוע העבירה .

פסק דינה של השופטת בייניש חשוב מכמה מובנים :

1. מנתחת את כל הפסיקה והגיון בצד המצב האקדמי של אחריות קפידה ומוחלטת

והנפוצה כאשר בסעיף מסוים אנו רואים את המילים "ללא הצדק סביר" אנו מבינים שלא מדובר באחריות קפידה וזאת בגלל המילה "סביר " אשר מובילה אותנו לרשלנות כי ידוע שהמבחן הוא האדם הסביר.

2. המאפיינים של אחריות קפידה :

א. תכליתה של חקיקה .

ב. אופן הוכחת הרשעה .

ג. אין מוזכר יס"נ .

ד.  עונשים קלים .

ה. סטנדרט של חיי חברה, תחומים אחידים וברי אכיפה המחייבים הסדרים

ברי אכיפה שיקבעו סטנדרט התנהגות מותאם ומכאן הפטור מהוכחת

היס"נ.

3. לפי ש.ז פלר – אלו עבירות שמצריכות רמתזהירות גבוהה בתחומים שוטפים מבחינת היקפם .

מדובר בד"כ בעבירות התנהגות אשר ככל העבירות כוללות יס"ע  + יס"נ ובהתקיים היס"ע אין צורך להוכיח יס"נ והנאשם יראה שעשה ככל  שניתן כדי למנוע את העבירה .

4. חידוש של השופטת בייניש- לגבי סעיף 219 לפקודת מס הכנסה היא מסכימה עם שופט קדמי בגלל שזה לא נדון בפסיקה ולכן זו עבירת מחש"פ .

סעיף 117 ו – סעיף 224 (א ) " אחריות של נושא משרה " כאשר החידוש הוא :

שעבירות של נושאי משרה הן אחריות קפידה – כי יש בהן את כל המאפיינים שנמנו בפסק דינה של בייניש היא מסיקה שעבירות אלה הם אחריות קפידה :

1. הן נכנסות לכל התנאים שצוינו מבחינת סוג, אופי, קלות העונשים .
2. די בכך שהעבירה סווגה כאחריות קפידה כדי שעבירות אחרות מאותו סוג ייחשבו גם הן לאחריות קפידה, בנוסף עבירות שסווגו כאחריות מוחלטת היום הם עבירות אחריות קפידה .

פס"ד מד"י נ' דן 880/85

רוב העבירות לפי "פיקוח על מצרכים" יסודן באחריות מוחלטת לפי מטרתן החקיקתית, העבירה המסוימת של אי פיקוח על נהג ניתן לטעון שלמרות מה שנאמר בחוק אפשר להרחיב את האחריות הקפידה במובן הצר .

הערה – דרגה מעל אחריות קפידה זו הרשלנות ולא מחש"פ .

פס"ד בן עטר נ' מד"י 608/97

את הבעיה של סעיפים שלא הייתה לגביהם פסיקה קודמת ביניש אומרת שכאשר מדובר בעבירה מאותו סוג/ענף אנו נאפשר פסיקה לפיה מדובר בעבירות שהן אחריות קפידה ולא מחש"פ דוג' – אם בהמ"ש פסק בעבירה שהיא נשיאת תעודת ביטוח חובה שזה אחריות מוחלטת שהרי במעבר היא תכנס לגדר אחריות קפידה ולא נחפש לגביה מחש"פ .

רשלנות

ניתוח רשלנות:   מודעות בכח!

ביטויים לרשלנות: יש דרישה בנורמה או יש לו יסוד סביר להניח/ לדעת , חשד סביר , היה יסוד סביר להניח , הסבר סביר, לא נקט אמצעים סבירים

יסוד עובדתי : ניתוח רגיל +ישום .

יסוד נפשי

הערה: רצוי להתחיל במודעות כמחש"פ שהרי יכול הנאשם להיות מודע להתנהגותו ולנסיבות אך בתוצאה לא צפה.

התנהגות-  לנאשם הייתה יכולת סבירה לדעת את טיב ההתנהגות.

נסיבות    – לנאשם הייתה יכולת סבירה לדעת את קיום הנסיבות.

תוצאה      לנאשם הייתה יכולת סבירה לצפות את התרחשות התוצאה.

קש"ס-       לנאשם הייתה יכולת סבירה לצפות שאילולא התנהגותו התוצאה

לא הייתה מתרחשת.

1. שאלה שבעובדה {רשלנות כיסוד נפשי 21א}- האם "אדם מן היישוב" בנסיבות המקרה יכול היה וצריך להיות מודע להתנהגותו שעשויה לגרום לאפשרות התרחשות התוצאה?
2. שאלה שבדין {התרשלות 21א2}- סיכון בלתי סביר האם הנאשם בעצם התנהגותו בנסיבות המקרה יצר סיכון בלתי סביר?

ככלל נעדיף להאשים ולהרשיע בעבירה החמורה יותר {מחש"פ} אך בעניינינו קיים ספק באשר למודעות בפועל {אחד מהרכיבים} לעומת זאת ברור כי נוכל להרשיעו בעבירת הרשלנות!

ש- כיצד מסיקים יס"נ אצל נהג ששותף בתאונת דרכים – האם זוהי אחריות קפידה או מחש"פ או שנסתפק רק ברשלנות ?

ההגיון אומר שצריך לחפש יס"נ מסוג רשלנות אבל כל ניסיון למצוא עיגון ממשי בפקודה ובתקנות לא מניב פרי, ובפועל בהמ"ש יחפש רשלנות כיסוד נפשי.

סעיף 62 א' 1 (2) לפקודה – "נוהג רכב בדרך בקלות ראש או ברשלנות …" נסיק מכך שעל מנת להאשים אדם בעבירות מסוג גרימת תאונה נחפש קלות דעת ורשלנות .

תקנה 21 ג' לתקנות תעבורה "התנהגות בדרך" לא ינהג אדם בקלות ראש או בלא זהירות או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב בכל הנסיבות .

סעיף 20 א' לחוק העונשין : מחש"פ <א.כוונה

ב.פזיזות  <א. אדישות.

ב. קלות דעת .

ניתוח מחש"פ!

ביטויים למחש"פ: זדון , מזיד , יודיעין. יש לו יסוד להניח

ביטויים לכוונה : כוונה,מטרה,כדי,במתכוון,מניע לא שווה הילכת הצפיות

יסוד עובדתי– ניתוח רגיל+ יישום!

יסוד נפשי : מודעות בפועל!

מודעות לטיב התנהגות: הנאשם מודע להתנהגותו {התנהגות ביס"ע}.

מודעות לקיום הנסיבות: הנאשם מודע לקיום הנסיבות {נסיבות ביס"ע}.

תוצאה: הנאשם צפה שיש אפשרות שהתוצאה תתרחש.

קש"ס: אילולא ההתנהגות, התוצאה לא הייתה מתרחשת הנאשם צפה שאילולא התנהגותו התוצאה לא הייתה מתרחשת- הנאשם צפה שיש אפשרות שהתוצאה תתרחש בעקבות התנהגות.

במודעות לאפשרות התרחשות התוצאה– אם ישנו ספק מחד במידה ולא צפה נוכל להפעיל את "חזקת המודעות"-  התוצאה טבעית להתנהגותו… מאידך נוכל לטעון כי צפה את התרחשות התוצאה ונבדוק אפשרות לייחס פזיזות {סעיף 20א2} יתכן והיה אדיש- היה שווה נפש לגבי התרחשות התוצאה וייתכן והיה קל-דעת- כך שלא היה מעונין שהתוצאה תתרחש אך מוכן היה לקחת סיכון במודעות שהתוצאה עלולה להתרחש תוך תקווה שהתוצאה לא תתרחש .

קלות דעת מוגדרת כנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת תוצאה מתוך תקווה למנוען .

כלל – בת"ד לא נחפש אחריות קפידה אלא נחפש את המעשה = יס"נ.

כאשר יש לנו רשלנות רבתי או חמורה אז ניטה ליחס לאותו אדם בת"ד קטלנית מחש"פ , אזי לא יוגש נגדו כתב אישום בגרם מוות ברשלנות אלא בהריגה (מחש"פ) .

על מנת להרשיע בת"ד נצטרך:  א. קש"ס עובדתי.

                                                  ב.קש"ס משפטי.

קש"ס עובדתי – הגורמים בלעדן אין/סיבה בלעדיה אין דהיינו שרשרת גרימה-  נסעת ,בלמת , פציעה , לקח לביה"ח ,נפטר או צמח הקש"ס העובדתי מתקיים.

אם יש ניתוק עובדתי כלומר לא קיים קש"ס בין התאונה למוות קש"ס מתנתק בגלל חוסר סיבתי בשרשרת או גורם מתערב זר למשל ברק שפגע באמבולנס.

כמו כן לעיתים תהיה כל  השרשרת העובדתית ובכ"ז לא נרצה להטיל אחריות בפלילית ותעבורתית וזאת למרות שיש קש"ס עובדתי אך אין קש"ס משפטי כלומר האדם גורם אך לא אחראי וחוסר אחראיות  מתרחש בד"כ עקב העדר צפייה דהיינו חוסר היכולת לצפות , בדיני התעבורה  ישנו מושג –

"מצב של צפה אך לא יכול למנוע "

דוג'  – רכב נסע צריך לבלום , כאשר הוא נמצא במרחק בלימה סביר אך בעת הבלימה קרה משהו שלא יכלנו לצפות וכן גם לא היה ניתן למנוע ,למרות שנהיה מעורבים בת"ד עם פצועים נצא זכאים.

דהיינו צפינו את מרחק הבלימה נכון אך לא צפינו את האירוע המסוים.

פס"ד מנחה בנושא ,האם ניתן לצפות הכל ?

402/75 אלגביש אסתר  – מורה שיצאה עם תלמידים לשייט בכינרת, הייתה טביעה.

השופט שמגר – הכניס את מושג "צפיות של האדם הסביר", "צפיות", כמו כן הוא קבע שמידת הצפיות שנקבעת ע"י ביהמ"ש נקבעת ע"י ניסיון החיים של השופט. הגורם הזר במקרה של אסתר היה הרוח הלא צפויה שהחלה בכינרת, כל דבר שנכנס בגדר יכולת  האדם הסביר לצפות לא ינתק את קש"ס עובדתי ומשפטי ולכן אנו נטיל אחריות .

ש- מהם המקרים בהם יחשב "הגורם הזר" כמנתק הקש"ס ?

כמו כן יש לעשות הבדל בין "רשלנות חמורה" "לרשלנות", שמגר מגיע למסקנה שהכל ע"פ מבחן הצפיות.

שמגר קובע מסקנה במעשים מזיקים שהמזיק הראשון לא חייב בהם דוג' – אם ראובן נהג במהירות מופרזת ורשלנית ושמעון השליך עצמו לגלגלי רכבו של ראובן אזי ראובן לא יכל לצפות ז"א התאבדותו של שמעון ניתקה הקש"ס המשפטי ולכן ראובן לא אחראי .

ניתוק הקש"ס ע"פ שמגר – 1. אי אכפתיות לתוצאה.

2.                             מעשה רצוני – כגון התאבדות .
3.                      רשלנות בדרגה גבוהה .

השופט לנדוי – בפס"ד אלגביש, מגיע למסקנה כאשר אדם סביר לא צפה יש לשחרר את הנאשם מרשלנות.

דוגמאות "להלכת הצפיות" ע"פ הפסיקה:

182/72   גוסטני נגד מ"י 

אדם שמסר את רכבו לאדם שאין בידו רשיון נהיגה ביודעין  צריך לצפות .

61/82 ניר נ' מ"י

נהג המתקרב בנסיעה להולכי רגל עומדים והתנאי הוא שאף אחד מהם לא נותן סימן שהוא עומד לחצות את הכביש ואחד מהם פורץ ברגע האחרון, יראו בזה ניתוק הקש"ס .

דוג' – אדם השאיר ילדים באוטובוס ללא השגחה, האם צריך לצפות שהם ישחררו את בלם היד ?

84/85 ליכטנשטיין 

אדם  שנסע בכביש ת"א אשדוד במהירות גבוהה מאוד והיה לו תקר בגלגל.

482/83  סלים יוסף.

נהג צריך לצפות שמולו יתכן ויש נהג הנוהג ללא רשיון ובמהירות העולה על המותר.

סיכום – בפס"ד ליכטנשטיין + בפס"ד סלים באים ואומרים שאין מדקדקים אם נהג בשעת דחק בכביש והתנהגותו של הנהג כלומר "בין המייצרים " תנותח לפי האדם הסביר .

ד"נ 22/83 מ"י נ' אליהו בן עובדיה 

הקושי בפס"ד נובע מכך שבהמ"ש מחייב יש מאין, נהג אוטובוס לנסוע לאחור רק עם מכוון , במקרה של פס"ד הנהג דרס ילדה קטנה אבל גם פה יש לבדוק את הנסיבות העולות למרות שהנהג הסתכל ובדק לפני שעלה לאוטובוס, בכ"ז הרשיעו את הנהג בנימוק שאולי האשמה הייתה מינימלית אבל עדיין הנהג היה צריך לחשוב על האפשרות הזו ולקחת מכוון, הייחוד כאשר אתה נוהג בשטח מאוכלס.

פס"ד 732/77 גבריאל אדלר

אדם הופתע ע"י כלב מאי תנועה וכדי לא לפגוע בכלב נכנס בעמוד חשמל ונוסעת שישבה ליידו נפגעה, השופט ברק קבע כי – פעולת הנהג לא סבירה בכך שסטה .

ע"פ 212/72 סימן טוב נ' מ"י

מדובר על "צפיות" לעוברי דרך היורדים מאוטובוס ביהמ"ש העליון הגיע למסקנה שהמנוחה הייתה כה רשלנית ובלתי צפויה ולכן הנהג זוכה מכל אשמה .

חשוב ביותר!

558/97 רבקה מלנייק   (זהו הפס"ד הקיצוני ביותר של העליון בסוגיית הולכי הרגל)

זהו פס"ד קיצוני ביותר שיצא תחת ידו של בהמ"ש עליון בסוגיית הולכי הרגל , בהמ"ש מתייחס לרכב כאילו שיכול לעצור מיד במקום דהיינו עצירה פתאומית, ההלכה כיום שאין מזכים אדם שנסע במהירות העולה על המהירות הנכונה בנסיבות העניין, כלומר אם נכנס לכביש הולך רגל בנסיבות שהנהג כבר לא היה יכול לבלום הוא יורשע ואילו בעבר ראינו כי כאשר נהג לא יכול היה למנוע ת.ד ואפילו שנהג במהירות העולה על המותר זיכינו אותו .

– צפייה – אם אדם סביר יכול לצפות אזי יש קש"ס משפטי .

– אחריות מושגית = קיימת תמיד בין כל נהג לבין כל עובר דרך .

– אחריות קונקרטית = נבדקת לפי מה שמוצאים באירוע עצמו ועשויה להישלל ע"י אותו גורם זר מתערב .

– רשלנות תורמת .

גרימת מוות ברשלנות/הריגה

הריגה – אין קו תיחום ברור בין גרם מוות להריגה, הרשעה בעבירה מסוג הריגה דורשת מחשבה פלילית וזה דבר שקשה להגיע בתחום התעבורה, בהריגה אנו נמצאים בשדה אחר לגמרי ישנו מצב נפשי של פזיזות על שתי חלופותיה שהן קלות דעת או אדישות כאשר נקודת המוצא בתעבורה הוא שאין כוונה של ממש.

רשלנות – המעשה צריך להיות ברשלנות זאת אומרת העדר מחשבה פלילית.

עד לתיקון 39  השילוב היה למעשה בין אדישות רכיב התנהגות היה יורד לרשלנות רגילה.

במידה ונמצאים לפני 95 במחש"פ , קלות דעת חריגה נמוכה מבחינה נפשית נחפש רשלנות רבתי .

כיום למעשה נסתפק תמיד ברשלנות רגילה מבחינת התנהגות ביס"ע,

לאחר תיקון 39 מניחים שעושה היה מודע לאפשרות התרחשות התאונה.

לפני תיקון 39 הייתה מודעות לנזקי גוף , צפייה סובייקטיבית לנזק בגוף .

כיום הצפייה הסובייקטיבית היא מתבטאת בגרימת מוות דהיינו חמור יותר מחד ומאידך הקלנו בחומרת הנאשם . המבחן לצפייה סובייקטיבית הוא מבחן האדם הסביר, האדם מן הישוב.

הפסיקה גם מתלבטת מתי אירוע הוא גרם מוות ברשלנות ומתי הוא הריגה התפר באמצע משאיר חלל שאקדמיה של המשפט ובתי המשפט מנסים למלאו וזה בא לידי ביטוי בהבדלי הענישה שניתנים בעבירה של רשלנות לעומת הריגה.

פס"ד 3158/00 אוהד מגדיש נ' מד"י      (ההבחנה בין הריגה לבין גרם מוות ברשלנות)

זהו  פס"ד מנחה אשר מקיף ומפרט את סוגיית הרשלנות הוא נכתב לאחר תיקון 39 .

השופט אנגל רד שהוא המומחה בסוגיה זו. בפס"ד מובאת סקירה היסטורית פרטנית המסייעת כעוגן בכל מקרה בנושא הרשלנות , כמו כן מובאת הבחנה בין הריגה לבין גרימת מוות ברשלנות.

השופט אנגל רד מנתק מצד אחד את הסקת היס"נ מתוך היס"ע כלומר, כאשר הוא מסרב להסיק מסקנה מחומרה מסיומת של התנהגות הוא בסופו של דבר נאלץ לעשות זאת בפס"ד. אלא שהוא לא קורה לאותה חזקה "חזקת המודעות" אלא קובע שזוהי חזקה עובדתית המבוססת על ניסיון החיים והמוסקת מהנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה העומד לדיון בבהמ"ש.

אנגלרד מנתח את המצב שבו נהג הגיע לערעור בעקבות עבירת מהירות בכתב האישום הוא הואשם בנהיגה של 95 קמ"ש במקום 50 מהירות מותרת, בנסיעה הוא פגע בהולכת רגל מבוגרת על מעבר חצייה.

אנגלרד טוען כי : א. הנאשם מכיר את האזור .

ב. יודע כי מדובר בעיר .

ג. יודע נתונים נוספים כמו – שמתקרב לצומת עם מעבר חצייה ושמשמאל יש

בית ספר .

ומכאן שחזקה עליו שמכיר את הסכנות באזור זה, שהרי נהג מהישוב בנעליו אם היה נוהג במהירות מסוימת חזקה עליו שיודע כי עלולה להיגרם ת.ד עם נפגעים .

הערה – כמעט ואין מצבי אדישות לרוב מדובר בקלות דעת .

תאונות דרכים:

ש- מהי תאונה?

בפקודת התעבורה אין הגדרה מיוחדת לת.ד, הפרק שעוסק בתקנות התעבורה שמו גם תאונות והוא שנותן הסבר מה צריך לעשות בת"ד.

תקנה 144 (א) ת.ד שתוצאתה הריגה או פגיעה בגוף –  לעצור את הרכב להגיש עזרה רפואית ראשונה ומסירת פרטים למשטרה.

תקנה 145 ת.ד שתוצאתה נזק לרכב אחר או לרכוש אחר – קלה יותר נוהג רכב המעורב בת"ד ימסור פרטיו במידה יגרום הפרעה יוכל להזיז רכבו.

שני הסעיפים הללו הם הנחיות מה צריך לעשות בת"ד.

תקנה 146 חובת עזרה מצד נוהגי כלי רכב –  היא קדמה לחוק "לא תעמוד על דם רעך" .

סעיף 62 (7) לפקודה עבירות – " בהייתו נוהג ברכב , בשעה … ארעה תאונה לידם.. " כאשר העונש בגינה שנתיים.

סעיף 64(א) לפקודה הפקרה אחרי פגיעה – סעיף חמור ביותר נוהג רכב … ידע או שהיה עליו לדעת … דינו מאסר 7 שנים.

מהירות יכולה להיות מוסקת מאורך סימני הבלימה (ומעדויות של נהגים הוכחת סימני בלימה נעשית ע"י חוו"ד בוחן,

משך הבלימה מושפע מכוח הבלמים, איכות הצמיגים ובולמי זעזועים ומאיכותו של הכביש.

נחשב מרחק בלימה לפי טבלאות מיוחדות שיש בסוף מרחקי הבלימה נתיחה למקדם החיכוך של הכביש מקדם החיכוך – מצבו הכביש.

זמן התגובה + זמן הבלימה = זמן ומרחק עצירה.

נבדוק ראות – האם ניתן היה לראותה את הולך הרגל. נבדוק את מהירות החצייה של הולך הרגל – יש טבלאות תמיד נתן לנהג ליהנות מהספק.

שאלת המפתח היא – באיזו מהירות התאונה נמנעת ?

הבוחן יכול לעשות ניסוי לאחר מכן ולראות מה שאותו אדם לא ראה, אם עשה זאת בנסיבות אחרות (ירח מלא, פנס שרוף, הסתכלות מנק' אחרת).

לא תמיד זה פשוט – נניח יש עקול בכביש.

חשוב לבדוק – האם השוטר שישב בניידת וראה הכל לנגד עיניו – באיזה רכב ישב? באיזה גובה?(אם גבוה = טוב כי יש שדה ראיה טוב אבל אם הרכב נמוך), האם היו שלטים שהפריעו לשדה הראיה של השוטרים? אם בלילה האם הייתה תאורה (פנס שבור) וכ"ו .

– אם יש את מקום האימפקט + מהירות נוכל לדעת את נקודת הפגיעה.

– ע"י חול כנפיים שמצטבר על הגלגלים אפשר לדעת את מקום האימפקט.

– נקודת היציאה של הנוזל יכולה להיות נקודת העצרות הרכב או מקום האימפקט.

דוח/חוות דעת בוחן (ס' 27 לפקודה) .

סעיף 27 לפקודת התעבורה, הפקודה נוקטת בלשון דוח בוחן, מי נותן דוח ע"פ סעיף 27 (ג) דינו כדין עדות, לצורך ס' 237 לחוק העונשין .

דוח בוחן מסתיים במילים " אני חתום מטה " , בוחן תנועה מחווה דעתו מקצועית , נותן חוות הדעת מחליפה את העדות בבית המשפט.

אם הגשנו לבהמ"ש חוות דעת מומחה והצד השני לא ביקש לחקור עלייה אז חוות הדעת יכולה להתקבל לאמיתות תוכנה.

חוו"ד מומחים = כל הפסיקה שמתייחסת לחוו"ד מומחים, (קדמי) "על הראיות" תשנ"א (91) 392.

הדרישה מנותן חוות הדעת דורשת תום לב גבוהה וזאת בשל שהמומחה מכוון את ידו הארוכה של בהמ"ש או את עינו של בהמ"ש בנושא מקצועי מסיום.

הבעיה – שהבוחן אינו אובייקטיבי אלא זה שוטר עם 3 כובעים: א. שוטר .

ב. חוקר .

ג. איש מקצוע אובייקטיבי ונטול

פניות שנותן חוו"ד על הגורמים

ל ת.ד .

דו"ח בוחן מוגש לביהמ"ש ע"י בוחן התנועה שערך אותו .

ש- מהו המסמך הזה – דו"ח ?

ש- מהו דו"ח מבחינה ראייתית ?

מסמך נכתב ע"י אדם לאדם מסוים – האם זה דו"ח ?

ס' 27 לפקודה – המסמך קרוי דו"ח בוחן .

ס' 27 (ג) לפקודה –  דין הדו"ח כדין עדות (זה חשוב לעדות שחר) תקנות התעבורה, בסוף יש את נוסח דו"ח בוחן, "מדף 1050" והוא עצמו מצוי בנוסח מסוים שסיומו סיומת ששמורה לחוו"ד מומחה, הדו"ח מסתיים במלים – מחוה דעתי המקצועית ונותן חוו"ד זו במקום עדות בבימ"ש לכן, המסמך שלפנינו הוא חוו"ד כמשמעותה בס' הראיות.

חוו"ד בס' הראיות חשיבותה רבה, יש לה כוח ראייתי משלו זה לא עוד מכתב שנמסר לביהמ"ש מסמך כזה ברגע שהוגש ואין צורך להגישו עם עד – אם הנאשם לא יחקור בחקירה נגדית, זה יהיה הסכמה לתוכן המסמך/חוות הדעת וסימן שהסכים לאמור בו .

* אי חקירה נגד חוו"ד = הסכמה לאמור בחוו"ד .

לא תמיד ישנה מסקנה בחוו"ד הבוחן שאז לא תיקבע אחריות .

אם לא נחקור אותו, דבריו יתקבלו לאמיתות תכנם אפשר יהיה להביא חוו"ד נגדית ולסתור.

כששומעים דו"ח בוחן = חוו"ד מומחה.

מומחה אפילו שאינו מטעם ביהמ"ש, מענף מסוים, (רפואה,צמיגים) כל מומחה שחיוה דעתו חב כלפי ביהמ"ש בתו"ל ברמה גבוהה מאוד, כי הוא משמש בידיעתו המקצועית את זרועותיו של ביהמ"ש .

אם נפגע תו"ל של מומחה/שביהמ"ש לא מאמין לו – נגדעת חוות דעתו מהשורש.

אם נרצה שיהיה מומחה שניתן לסמוך עליו – הוא צריך להיות אובייקטיבי ונטול אינטרס.

לבוחן תנועה יש שותפות בחקירת התיק, אין לו אינטרס אך הוא מופיע בביהמ"ש כחוקר שיוצא לשטח כשכלי הרכב שם, מצלם את הזירה, עורך תרשימים וסקיצות וגובה עדויות הוא מעורב לא רק בהפיכת חמר גולמי למסקנות אלא בעיצוב ואיסוף החומר כשכבת הבסיס, ממנה יבנה חוו"ד.

כשמומחה בא מטעם ההגנה ויבקש להכין חוו"ד עבור הנאשם – הוא יסתמך על מה שאסף בוחן התנועה .

לכן, חשוב לעשות עבודה יסודית בשטח:

א. בדיקה לא מקצועית תטעה את הבוחן המשטרתי בהפכו את הנתונים למסקנות ותגרום אולי לעיגולי פינות וקיצורי דרך.

ב. עניין שעשוי לפגוע בבחינת נזק ראיתי לנאשם עצמו שמשום שהשטח לא נבדק טוב הוא לא יוכל להוכיח יותר מאוחר את חפותו.לכן, בוחן יפרט את כל חמר הגלם והדרך שהביאוהו למסקנה ויחשוף כל מסמך אמור בתוך תיק לעיון הצד השני (זכות העיון).

כולל נוסחאות וכל מידע רלוונטי בדרך למסקנה כאשר לבסוף צריכה להיות מסקנה, אם אין – אין חוו"ד, לא צריך רק נתונים. זו מהות חוות הדעת.

חשוב – בחוו"ד בוחן יש חובה לכתוב מסקנות אחרת זו לא חוו"ד, אם לבסוף אין מסקנות אזי השופט יעשה שימוש בחזקות ואז הדו"ח ללא המסקנות הופך להיות ראיות .

אם בוחן הוא רק חוקר שאוסף נתונים – לא נזקק לחוו"ד. חוו"ד מצריכה ידע מקצועי + הסקת מסקנות (כולל מסקנה לפיה לא ידוע מה גרם לתאונה).

יתכנו מסקנות ביניים – אז זה לא שאין חוו"ד.

למשל – קביעת מקום הפגישה/התאונה, אפשר לומר – האימפקט היה בנק' X כך נוכל לומר שיש חוו"ד או שלעתים, יש רצף ראייתי של נתונים אבל אין רצף משפטי ולא ניתן לקבוע אחריות משפטית אז ניתן לתת מסקנות ביניים.

ש- האם נתיר חקירה ראשית ע"י מגיש החוו"ד ?

המסמך עצמו זו העדות הראשית והצד השני יעבור ישר לחקירה נגדית אלא שבפסיקה קבעו – שניתן לשאול שאלות הבהרה על חוו"ד שתבחן אז – האם יגרם עוות דין וקיפוח של נאשם ?

אולם שאלות הבהרה מסוג זה בעייתיות משום שיגרעו מצד הנאשם לראות המסמך כי עשויות להיווסף ראיות חדשות בגלל ההבהרה כי חסר פרטים ואז יוצא שהנאשם מופתע = פגיעה בזכות העיון של הנאשם .

התיישנות

ש- עד מתי אפשר להגיש כתב אישום לעבירה ?

יש מס' הישנויות :

א. התיישנות עבירות חסד"פ סעיף 9 :  1. פשע- 10 שנים .

2. עוון 5 שנים .
3. חטא 1 שנה .

ב. התיישנות פסקי דין .

ג. התיישנות רישום הפלילי .

1. התיישנות עבירות – יש התייחסות לכך שעבירות התעבורה ככלל יהיו עבירות מסוג עוון אנו דברנו על עד מאסר שנתיים, גם על הפקודה וגם על התקנות.

אלא שתיקון 39 נכנס לתוקף 23/08/1995 סווג את ברירת המשפט וקנסות העירייה כחטא.

עינינו של החטא הוא לא רק בהתיישנות ההרשעה ואם גזר הדין מתישן אזי אין אפשרות לרשויות המדינה לגבות את תשלום הקנס.

ז"א ישנה חשיבות מרובה לסוג העבירה שהרי במידה והיא התיישנה אזי אין אפשרות להגיש תביעה (כתב אישום) מעבר לזמן שנקבע .

לאורך תיקון 39 ועד ליום 27/1/2000, אין מחלוקת שקנסות העירייה וברירות המשפט של פק' התעבורה סוגו כעבירות מסוג חטא .

ש- מה קרה בשנת – 2000 ?

התקבל בכנסת תיקון לסעיף 62 לפקודת התעבורה שמעלה את גובה הקנסות שביהמ"ש יכול להטיל בעבירות של ברירת משפט וכתוצאה מכך חזרו גם עבירות ברירת משפט להיות מסוג עוון .

זאת הייתה כוונת המחוקק. החוק נקרא חוק לתיקון התעבורה התשס"א 2000 לא היה ספק שכוונת המחוקק והמשטרה שיזמה את התיקון להכניס את עבירות התעבורה לעוון כדי שהגשתם תיארך.

2. התיישנות פסק דין/ואכיפתו :

ש- מתי פס"ד מתיישן ואי אפשר לאוכפו?

התיישנות של גזר הדין באופן שאי אפשר לפעול על פיו:

סעיף 10 לחסד"פ מדבר על התיישנות עונשים :   פשע 20 שנה

עוון 10 שנים

חטא 3 שנים.

כלומר לדוגמא חטא – אי אפשר לאחר 3 שנים לאכוף אותו או לאסור עפ"י הגדרה של הסעיף  אומרת עונש שהוטל לא יתחילו בביצועו, ואם נפסק ביצועו לא ימשיכו בו אם מיום שפסק הדין נעשה לחלוט, או מיום ההפסקה, הכל לפי המאוחר יותר, עברו : בפשע – 20 שנים, בעוון – 10 שנים, בחטא – 3 שנים .

כלומר אם הרשויות טיפולו באכיפה מיום הפעולה האחרונה של הרשות אנו סופרים את ה-3 שנים אם לא עשו דבר אזי לא ניתן יהיה לגבות דבר בחטא.

בג"צ 1618/97 יצחק שצי נ. עירית ת"א

עיקר הדיון הוא אומנם על תחולה רטרואקטיבית של סווג עבירות שהמחוקק מקל בסיווגם,

אם ב-95 הורידו עבירה שנחשבה כעוון לחטא אז טענו שבגלל ההקלה צריך להכילה רטרואקטיבית אבל יש כאן התייחסות בבג"צ מה רשות אמורה לעשות כדי לאכוף את ביצוע פס"ד וממתי הוא נחשב כמתיישן, בעניינינו הפס"ד דן בהתיישנות מכל סוג שהוא .

סעיף 62, 68 לפקודת התעבורה – הם המקור להתייחס לפק' עצמה כמקור לכך שעבירות התעבורה הם מסוג עוון ולא חטא.

דוג' – אם פעם קנס על אי אחיזת ההגה ב 2 ידיים היה 40 ₪ וכיום זה מינימום 100 ₪ זה נחשב כעוון ז"א עוון על כל המשתמע מכך בסוגיית ההתיישנות .

3. התיישנות המרשם הפלילי (חוק מרשם פלילי)

באופן שאי אפשר יהיה להגיש את המרשם הפלילי כראיה לצורך העונש, המשטרה מחויבת לנהל רישומים על הרשאות ועונשים של ביהמ"ש בפלילים בשל פשע ועוון.

ס' 14 לחוק המרשם הפלילי: לא יימסר מידע לביהמ"ש אם עברו מיום פסק הדין .

א. במקרה שהוטל מאסר עד 1 שנה – התקופה שהוטלה + 7 שנים.

ב. במקרה שהוטל מאסר עד 5 שנים  – התקופה שהוטלה  + 10 שנים.

ג. אם הוטל עונש שאינו מפורט אזי יהיה 7 שנים (לכל הנ"ל חריגים).

ש- מה משמעות ההתיישנות ?

אם בתוך תק' ההתיישנות אותו אדם הורשע שוב כלומר : תמשיך התקופה בהרשעה הראשונה כולל התק' השניה עד סוף התקופה השניה ז"א זה איפוס של התקופה השניה ומה שנספר עד כה נמחק כי העבירה השניה קוטעת את מירוץ הזמן של העבירה הראשונה .

ש- מתי ההרשעה תמחק ?

אחרי תקופת ההתיישנות חלים כללים מסוימים כלפי המדינה, אבל לביהמ"ש לוקחים את תקופת ההתיישנות + 10 שנים.

כלומר התיישנות שהייתה 7 שנים בתוך 7 שנים לא עברנו עבירה על זה מוסיפים 10 שנים ואז 17 שנה אחרי ההרשעה תחשב מחוקה. ולא יימסר מידע עליה אלא יימסר רק לגופים מיוחדים כמו שב"כ וכו'. מסקנה –ב 7 שנים מתיישן   ב 17 שנים (הכל ביחד) נמחק.

המרשם התעבורתי נפרד לחלוטין מהמרשם הפלילי. לעיתים בעבירות חמורות כמו נהיגה ללא רשיון או בריחה משוטרים אנו נקבל מרשם פלילי יחד עם המרשם התעבורתי .

שכרות

סעיפים 62(3) לפקודת התעבורה סעיפים 64 ב' – מי שנתון תחת השפעתו של משקה או סם, וניתן להוכחה בביהמ"ש תופס (לצאת מאיפוס) שוטר רשאי לדרוש …… הפקודה נותנת הוראת גג ולא מגדירה את הבדיקות הממשיות שאנו צריכים לעשות.

ס' 64 ב (1) לפקודה –  נפטר אדם עקב תאונת דרכים רשאי השוטר ליטול דגימת דם על מנת לדעת אם היה שיכור. כמו כן ניתנה סמכות מיוחדת לשר התחבורה – ובריאות להתקין תקנות על אלכוהול וסם.

סעיף 62 – העונש הוא מאסר שנתיים על נוהג בשכרות.

תקנות התעבורה

תקנה 169 (א' – ו') לתקנות התעבורה מתייחס לבדיקות השכרות.

בסעיף 169 א' –  יש הגדרה של מה זה אלכוהול, הגדרה של בדיקת נשיפה, מעבדה וכו'.

המידה הקובעת 50 מיל גרם אלכוהול ב- 100 מיללטר דם או ריכוז אויר של אלכוהול בנשיפה לינשוף.  מגיעים לכמות הנ"ל ב 2 פחיות בירה במהלך שעה .

ס' 169 ב' – קובע לא ינהג אדם בדרך או במקום ציבורי ולא יניעו אם הוא שיכור לבעל רכב לא ירשה לשיכור לנהוג בו, זה הסתבכות פלילית.

ס' 169 (ג) לבדיקת שכרות (הסעיף הבעייתי) היה לשוטר חשד בדיקת דם / שתן (חדר מיון) בדיקת נשיפה תעשה במקום השטר מצא את הרכב או שהחליט השוטר, בדיקת דם תעשה בחדר מיון.

ש – האם ניתן היום במד"י בחקיקת משנה לחייב אדם בבדיקה פולשנית ?

פס"ד קטלן בג"צ 355/79 + פס"ד חורי, נ. מ"י 663/81

בקטלן – ביהמ"ש קובע באמרת אגב שחדירה לתוך גוף האדם מתאפשרת רק ע"י המחוקק הראשי ולא בתקנות משנה כמו בפק' התעבורה לעניינינו .

פס"ד 4050/00 נומדר – נאשם שנערכו לו בהסכמתו בדיקות נשיפה שלא הצליחה, הוא סירב לעשות בדיקה שניה ואח"כ סירב לבדיקת דם .

השופט אור הדרישה של השוטר יכול שתהייה למספר בדיקות ולא לסוג אחד או לניסיון אחד. כלומר הוא מתייחס לכל סוגי הבדיקות ובלי לתקוף ישירות את השאלות החוקתיות נותן הכשר לתקנות.

3 חודשים לאחר מכן

פס"ד גנדי זוציוב 7306/00 מערער על פסילה מנהלית עד תום ההליכים לביהמ"ש העליון.

השופט טירקל אמר לא מצא מקום לדון בדברים הללו אבל המערער יכל לדון בהם בהמשך (לעניין התקנות ולבדיקות) האם הם יכלו לתקן תקנות (השרים בריאות ותחבורה) בדיקות פולשניות ?

בד' שכרות מתבצעת ע"י מכשיר שנקרא ינשוף. המכשיר עובד בשיטת מדידת ריכוז אלכוהול באויר נשוף מוציא תדפיס נייר הקביל בביהמ"ש. יכול לעבוד כמכשיר נייד/נייח.

עקרון פעולתו, בתא המדידה מבוססת על בליעה אופטית של אור אנפרא אדום, המכשיר ידוע כמכשיר אמין. ני סוגי מכשירים בשימוש.

תקיפה תוצאות המכשיר יכולה להעשות רק ע"י בקשת חוברת הפעלה ובנוסף נוהל הפעלה של המשטרה. כאשר המשטרה לא עומדת במדריך ההפעלה ניתן לתקוף הממצאים ברמת אי אמינות הבדיקה.

כל המכשירים האלקטרוניים צריכים לעמוד בכללים שנקבעו בפסיקה כדי שאפשר יהיה להפעילם ולקבוע ממצאים לגביהם. הכללים נקבעו בפס"ד בראונשטיין.

אם אין מכשיר ניתן :

לקחת לתחנה לעשות הבד'.

לדרוש מתן בד' דם ושתן.

אם אין מכשיר, דם, שתן ורוצים להעמיד לדין אדם החשוד שנוהג בגילופין.

ניתן לעשות לו בד' מאפיינים, הונהגה בעקבות הפסיקה וממלאים טופס בד' מאפיינים. השוטר צריך להריח ריח אלכוהול מהפה, התנהגות הנבדק.

הדוח לא עומד בפני עצמו יש לקבל עדות השוטר כפי שרשם בדוח. בד"כ יש יותר משני שוטרים.

גם בלי דוח מאפיינים ניתן להרשיע בשכרות על סמך עדות אנשים שהיו בחברת הנאשם.

כל עוד אין אינדיקציה מדעת שהיה יתר מ-50 מ"ג אלכוהול בדם, יוחזק הנאשם כנוהג תחת שפעת משקאות משכרים ולא שיכור.

פס"ד מנחה בעניין קביעת שיכרות הוא פס"ד בר"ע 666/86 עודה מ' מ"י מ (4) 663, מבסס היכולת להסיק השפעת משקאות משכרים מבלי להזדקק למכשירים אלקטרוניים.

פס"ד אליהו חוג'ה נ' מ"י ע"פ 140/98 נב' (ד) 225, לא היתה בדיקה. יש הבחנה מהו היס"נ שמקימה החזקה של השיכרות. אדם נהג בדרך י"ם-יריחו, כשהוא שיכור, התנגש באופנוע. תאונה קטלנית.

בבי"ח – העידו שהריחו אלכוהול, הנאשם רקד בבי"ח, גם בתחנת הדלק לפני התאונה היה הנאשם במצב רוח ורקד גם שם. הצטברות העדויות הביאה להרשעתו. היס"נ – קלות דעת והורשע בהריגה

ירמיהו בן איסק נ', מ"י 5002/94

פס"ד לעניין ביקורת או תקיפה של מכשיר ינשוף. חובתה של התביעה כי נוהל הבדיקה נשמר בקפדנות וצריכה להראות שהבדיקה נעשתה כהוראות מחוקק המשנה, עקב בצד אגודל. כשהתוצאות נרשמות בתע"צ – (תעודת עובר ציבור).

יש הסבר מהי שכרות, ומהו כניסה למצב אסור.

הגשת פסקי דין פלילים לבימ"ש בהליך אזרחי

פ"ד ….. במשפט פלילי ניתן להגשה כראיה בבימ"ש אזרחי ס' 42 א' לפי הראיות החוק אחרי שנוצרו בעיות מי שזוכה בהליך הפלילי נאלץ לעבור הכל בהליך האזרחי ס' 42 א' קבע – ממצאים ומסקנות של פ"ד חלוט במש' פלילי שמרשע נאשם יהיו תחילים כראיה לפי ….. אם המורשע חליפו הוא בעל דין המפשט אזרחי.

לעתים ת"ד …… בבימ"ש לתעבורה לפני שנידונה בבמ"ש אזרי כשנהג הורשע בפ"ד פלילי ונהג במעונין לקבל פצויים, … נגיע לבימ"ש לתביעות קטנות ובימ"ש רגיל בהליך אזרחי.

אפשר לעשות נגד המורשע תביעת ….  מצד חברת הביטוח – הן שלמו לתובע …..  להפרע מהנתבע.

נהג גרם להסדרי פצוי בין חב' בטוח.

האם הנהג זוכה אי אפשר להגיש את פסה"ד הפלילי בימ"ש אזרחיים מקבלים את פסקי הדין כפ"ד שלא ….. עליהם … יותר מראיה לכ'.

יש מקום לטעון טענות ולהגיש ראיות לסתירת פסה"ד –ס' 42 ב' ביהמ"ש בכל…. לעין בכ"א ובכל חומר שוהגש בדיון הפלילי.

זה טוב לצורך ……..

42 ג' – ניתן להביא ראיה כדי לסתור ראיות שהוגשו בהליך הפלילי אלא שזה דורש את הסכמה ביהמ"ש בהליך האזרחי. זה קורה בשמי שחייב בהליך הפלילי. (הנהג הוא לא מי שהתייצב בכליך האזרחי כשזה לא אותו בעל דין.

יש הליך פלילי ויש אזרחי.

בפלילי  יש הליך בין המדינה לאזרח. אותו אזרח הורשע, בת"ד מי שנפגע בת"ד בנזק רכוש מגיש תביעה אזרחית לפיצוי נג אותו אדם אותו אחד נתבע בהליך האזרחי שהורשע בפלילי, יוכל לבקש ל… ראיות שיסתרו את קביעת ביהמ"ש בהליך הפלילי.

ביהמ"ש בהליך האזרחי יוכל לתת לו אם לא היה מוצג בהליך הפלילי או שזה לא אותו נתבע שנתבע זה אי אפשר.

בפועל, משתמשים בסעיף רק לגבי הרשלנות התורמת.

פרק 17 בספר של קדמ' ע/' 1145 על הראיות שם דנו בהאם מדובר פה במשעה בי"ד 1 שמועבר לדיון שני תדמ' – לא מדובר במעשה בי"ד אלא בראיה כך שניתן לסכנה וכו', מספיק תביעות אחרות, גם לא הרשעה.

משקלו של פסה"ד שמוגש הוא רב.

ע"א 350/74 כ"ט (1) + 21, חב' מל"ט בע"מ.

המשפט הפלילי נאסף …. הוכחתי שראוי לא לבזבז ולכן זה יכול לשמש ראיה במשפט אזרחיף שכן בימ"ש מרשיע רק מי שאשמתו הוכחה לכן אין צישדוק להתעלם מכך לצורך שכנוע של בימ"ש אחרי.