דיני תעבורה – סיכום

עבירות הנוגעות ממצב הרשיונות- נהיגה ללא רישיון:

אז כמובן ישנם הרבה סוגים של רשיונות ואנחנו נטפל בחלק מהם ולא נכנס לסוגים מיוחדים.

נהיגה ללא רשיון בניגוד לס' 10(א) לפקודת התעבורה:

רכיב היסוד העובדתי ß נוהג רכב מנועי (לכאורה מדובר על עניין פשוט אבל מה זה נוהג? האם אדם היושב ברכב מנועי הוא נוהג? האם אדם בירידה בלי שהרכב מונע נוהג?יש לבדוק מהי ההגדרה של נוהג ומהי ההגדרה של רכב)—אינו בעל רשיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג (יש לנו סוגים של רכבים וצריך שלא יהיה לו רשיון לאותו רכב. האם אמבולנס פרטי שלא רכב ביטחון הנוהג בו אדם שאין לו רשיון, ביהמ"ש קבע כי זו עבירה)  שלא בהתאם לתנאי הרשיון.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה. לא צריכה להיות כאן מחשבה פלילית. פס"ד דויטש  זה פס"ד ישן משנת 66 ובו נקבע כי נהיגה ללא רישיון זו אחריות מוחלטת שהפכה לאחריות קפידה אחרי התיקון. בפס"ד הזה דנים לא רק בעבירה של נהיגה ללא רישיון אלא מתן הרשאה לאדם אחר לנהוג ללא רישיון.

באופן עקרוני עבירה של תעבורה אדם צפוי לשנתיים של מאסר או לעונש גדול יותר הנקבע לעבירה ספציפית שנראה בהמשך אבל הבסיס שנתיים מאסר. הקנס על העבירות מפנה אותנו לחוק העונשין ויש שם מדרג של קנסות לפי שנות המאסר  ס' 61  לחוק העונשין. פעם היה קבוע בס' 62  לכל עבירות התעבורה 100 אלף לירות או משהו כזה והיו מפנים לס' 61 כלומר הקנסות בהתאם עכשיו הכניסו סידור מסוים לעבירות קנס, לקחו עבירות קנס והפכו אותם לברירות משפט כלומר נותנים לך לשלם קנס ויש לך ברירה לבטל את הקנס ולהישפט וזו ברירת משפט, אם אתה משלם את הקנס אז נגמר הסיפור. בעבירות תעבורה אחד העונשים הקלאסיים זה שלילת רישיון. יש פסילה מנהלית ופסילה שיפוטית, צריך לעשות הפרדה.

מתן הרשאה לנהוג למי שאין לו רישיון נהיגה בניגוד לס' 10(ב) לפקודת התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיß בעל רכב או מי שבידו שליטה על הרכב— הרשה לאחר לנהוג ברכב מנועי — המורשה אינו בעל רישיון נהיגה תקף לאותו סוג רכב או שלא בהתאם לתנאי הרישיון.

יש יסוד עובדתי פוזטיבי ויש יסוד עובדתי נגטיבי, יסוד התנהגותי ויסוד נסיבתי. התנהגותית זה שהרשה לו לנהוג כאשר אתה בעל השליטה זה נסיבתי וזה יסוד נגטיבי כי הוא לא פעיל, היסוד השני הנסיבתי שהמורשה אין לו רישיון לאותו סוג רכב ואז זו עבירה התנהגותית כי אתה נותן רשות לאדם לנהוג כאשר אין לו רישיון.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה. פס"ד דויטש נ' מ"י  מדבר, המערער העסיק נהג משאית שמעולם לא קיבל רישיון נהיגה וזה שהרשה לו הורשע בעבירה של 10(ב) לפקודת התעבורה. השאלה העיקרית בביהמ"ש היא האם העבירה היא מסוג אחריות מוחלטת שלא נדרשת מחשבה או שזו אחריות הדורשת מחשבה פלילית, אם אין בעבירה המילה רשלנות אז בזמנו זה היה או מחשבה פלילית או אחריות קפידה. בביהמ"ש העליון ביהמ"ש נהג כהרגלו והשופט בנזון מביא את העובדות והוא דן בעניין ובאם לקבוע שזו אחריות מוחלטת או אחריות פלילית. השופט אומר כי הרישא של הס' הזה לא קיבעת צורך בכוונה או בידיעה כלשהי, האיסור נראה כמוחלט, כך אומר השופט, וזה מתחזק מהסיפא של אותו ס', מה היה כתוב בסיפא? כי הסיפא קובעת הגנה אפשרית דהיינו שהנאשם נקט בכל האמצעים הסבירים כדי שהאדם שאינו בעל רישיון נהיגה לא יוכל לנהוג ברכב, וזה מזכיר לנו את היסודות של אחריות קפידה כלומר אם אתה נותן לאדם לנהוג ברכב יכול להתגונן בכך שלא הרשית לו ואז היסוד העובדתי לא מתקיים, דבר שני זה לנקוט בכל האמצעים כדי לא לאפשר לאותו אדם לנהוג. השופט קבע בביהמ"ש שפה העבירה של מתן הרשאה זו אחריות מוחלטת, היום פסה"ד שבאו לאחר מכן 33278/07 אטיאס שרון שופט דלית ורד דנים בעבירה של 10(ב) ושם כנגד הנאשם במקרה הזה הוגש כתב אישום. הנאשם טען כי לא התיר למשיח לנהוג בקטנוע וכי לא ידע שאין לו רישיון לאותו קטנוע אבל ידע שיש לו רישיון לקטנוע אחר, השופטת כאן מציינת שמדובר על עבירה לאחריות קפידה והיא אומרת ראו פס"ד דויטש כלומר בשנת 2007 מסתמכים על פס"ד דויטש ופסה"ד הזה הוא רלוונטי. והיא אומרת כי היא מאמינה כי המשיח לא אמר לבעל הקטנוע כי אין לו רישיון נהיגה ואומרת כי משיח הטעה את הנאשם אבל אין לפטור את הנאשם מאחריות המוחלטת המוטלת עליו. אז המחוקק אומר: א. לא ידעת. ב. לא התרשלת בזה שלא ידעת. ג. צריך להוכיח כדי לצאת זכאי שעשית הכל. יש עוד מבחן אמצע צריך להוכיח כי עשית כל שניתן כדי למנוע שהוא ינהג ברכב ללא רישיון.

מתן הרשאה לאחר לנהוג רכב ללא רישיון נהיגה בניגוד לס' 10(ב) + ס' 36ב(ג) לפקודת התעבורה:

רכיב היסוד העובדתיß בעל רכב או מי שבידו שליטה על הרכב – הרשה לאחר לנהוג ברכב מנועי – המורשה אינו בעל רשיון נהיגה תקף לאותו סוג רכב או שלא בהתאם לתנאי הרשיון.

היסוד הנפשי הנדרש ß ביודעו שלמורשה אין רשיון נהיגה – עבירה זו מבוססת על מחשבה פלילית. כלומר אם יש לנו עבירה של ידיעה משמע שהעבירה הבסיסית היא אחריות קפידה ואת זה אנחנו יודעים מפס"ד דויטש. ומה דינו? שלוש שנים מאסר! ואם הוא היה קטין אז זה 5 שנים מאסר! פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משלוש שנים, אולם רשאי בית המשפט בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק דינו לפסוק מאסר על תנאי! וזו כבר עבירה מסוג פשע ! הפסילה היא כי אדם לא כשיר לנהוג אבל מה שהופך את זה לעבירה מסוג פשע זו העבירה של החמש שנים מאסר. מוסמך שופט לתת הנחות בתנאים מיוחדים, אין עונש מינימום חוץ מרצח, בכל מקרה שיש עונש מינימום כמו תקיפת שוטר, שמורה לשופט הסמכות לתת פחות מנימוקים מיוחדים שיירשמו ועל זה יש ביקורת.

מתן הרשאה לאחר לנהוג רכב ללא רישיון נהיגה בניגוד לס' 10(ב) + ס' 36ב(ג) לפקודת התעבורה:

רכיב היסוד העובדתיß בעל רכב או מי שבידו שליטה על הרכב – הרשה לאחר לנהוג ברכב מנועי – המורשה אינו בעל רישיון נהיגה תקף לאותו סוג רכב או שלא בהתאם לרישיון – המורשה היננו קטין שאינו יכול לקבל רישיון נהיגה.

היסוד הנפשי הנדרשß ביודעו שלמורשה אין רישיון נהיגה—עבירה זו מבוססת על מחשבה פלילית. דינו 5 שנים מאסר.

נהיגת רכב בזמן פסילה של רישיון נהיגה עבירה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיß הודע לו כי נפסל מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה או נוספו תנאים ברשיונו – נוהג ברכב שנהיגתו אסורה בלי רשיון לפי הפקודה או בניגוד לתנאים שנוספו ברשיונו – בזמן שהפסילה או התנאים עדיין בתוקפן. אחד כזה נתפס כשהוא נוהג ברכב ונהיגתו אסורה! אם אדם נפסל לסוג מסוים של רכב ונתפס נוהג בסוג אחר אז אין זו עבירה.

היסוד הנפשי הנדרשßיודע כי נפסל – עבירה זו מבוססת על מחשבה פלילית. כל עוד לא הודעת לו על הפסילה, הפסילה עדיין לא בתוקף, יש כמובן מצבין שלא הודעצ לו וזה כן בתוקף ועל זה נדבר בהמשך. אם קצין קובע פגישה עם נהג רכב ואותו נהג לא מתייצב לפגישה, המחוקק קבע כי יש לצאת מנקודת הנחה כי הרישיון פסול וזה ייחשה כידיעה  ס' 47 נגיע לזה יותר מאוחר.

כאשר אדם בא לביהמ"ש והוא נשפט בנוכחותו אז מודיעים לו להפקיד את רשיונו, נגיד יצא מביהמ"ש והיה מבוהל ולא ידע מה קורה איתו ועולה לרכב ונוסע ולא מפקיד את רשיונו במזכירות, כשתופסים אותו נוסע הוא בפסילה! כי השופט הודיע לו, המחוקק לא אומר איך להודיע או מי צריך להודיע. אם אדם נשפט בהעדר והשופט פוסל ושולח לכתובת לא מעודכנת אז אחד כזה אומר "לא ידעתי" , אם אדם לא בא לביהמ"ש הוא נפסק כמי שיודע ועליו ללכת למזכירות ביהמ"ש לברר את פסה"ד שלו. נניח הוא נוהג ונתפס והוא אומר אנילא יודע! אומרים לו עכשיו אתה יודע ורושם דו"ח הודעתי לו שהוא פסול ועליו להפקיד את הרישיון אבל אם שלחו לכתובת ויש אישור מסירה כי אחד מבני משפחתו קיבל את פסה"ד שיש שלילה אבל הנוהג לא ידע שמגר קבע כי הוא נוהג בפסילה כי הוא צריך לדאוג לפסה"ד שלו. כי אומר ביהמ"ש אם לא ננהג ככה אז לא תוכל לאכוף את הדין על אף אחד כי תמיד יהיו טענות של "לא ידעתי".

בפס"ד משנת 2007 ד"ר טרנבוים 804/06 עקל חוסיין  העמידו אותו לדין על נהיגה בזמן פסילה, על פי עובדות המקרה זה מקרה מעניין השאלה היא לשוטה, הנאשם נידון שלהיגה בזמן פסילה והגיש ערעור, ביצוע הפסילה נדחה עד לערעור, ביהמ"ש המחוזי אמר אני אמציא לכם פס"ד בדואר, אחרי שבועיים הערעור נדחה והפסילה נכנסת לתוקפה, הסניגור לטענתו לא קיבל את ההחלטה של ביהמ"ש המחוזי ביהמ"ש יוצא מנקודת הנחה כי הסניגור לא קיבל את ההחלטה ויש עכשיו פס"ד של הערעור שדחה את הערעור כלומר הפסילה בתוקף. אחרי שנתיים עוצרים את האדם ואומרים אתה נוהג בפסילה, אז הוא אומר אני לא ידעתי! ואני מחקה שנתיים לדעת מה נקבע, האדם והעו"ד חיקו שנתיים ולא קיבלו, עכשיו האם האדם הזה נוהג בשלילה או לא נוהג בשלילה? כשמדובר בידיעה ישנה הנחות משפטיות, יש מצב של עצימת עיניים, יש מצב של ידיעה קונסטרקטיבית אתה נמנע מלברר ומעדיף לא לבדוק וזה נקרא עצימת עיניים, אדם העוצם עיניו מלדעת מוחזק כמי שיודע. ד"ר טלנבוים עושה שימוש באותה הנחה של ידיעה או עצימת עיניים שדינה כדין ידיעה של ממש, הוא אומר החלטתי היא שאין לקבל טענת הסניגור בכך שלא ידע, מי שאיננו מתעניין במשך שנתיים בתוצאות ערעורו איננו אלא עוצם עיניו מראות, מדוע לא ניסו הנאשם ובא כוחו לברר פס"ד זה, ולכן הוא קובע כי הודע לנאשם ומרשיעו נוהג בפסילה.

לעומת זו במקרה אחר זוכו, כלומר זה עניין של נסיבות! ע"פ 70398/08 השופטת יהודית אמסטרדם, גיל ברודו  גיל היה מיוצד ע"י עו"ד דוד גולן שעוסק רק בתעבורה הוא אחד מעו"ד היותר מוקרים בתחום התעבורה, השופט שניהל את המשפט שבו פסל את הערעור הפרוטוקול שנוהל שם היו שם שתי ישיבות ולא היה ברור בישיבה הראשונה מי הופיע ובישיבה השנייה לא כתוב שהסניגור מופיע, כתוב שהסניגור מבקש דחיה והשופט דחה את הבקשה ולא כתוב מי הסניגור שהופיע. במצב הזה לא ברור מי, ביהמ"ש מצא לנכון  להגיד שיש ספק לידיעה בפסילה ולכן זיקה אותו. בפס"ד ביהמ"ש הלך לכיוון שמחמת הספק נתן לו ליהנות מהספק.

נהיגת רכב בזמן פסילה של רישיון הרכב עבירה בניגוד לס' 67 לפקודת התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיß הודע לו כי נפסל מהחזיק רשיון רכב – משתמש באותו רכב או מרשה להשתמש בו – בזמן שהפסילה עדיין בתוקפה. יש גם פסילה מנהלית וגם פסילה שיפוטית.

היסוד הנפשי הנדרש ß יודע כי רשיון הרכב נפסל – עבירה זו מבוססת על מחשבה פלילית.

נהיגה ללא רישיון רכב תקף או מתן הרשאה לאחר לנהוג ללא רישיון תקף עבירה בניגוד לס' 2 לפקודת התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיßנוהג רכב או מרשה לאחר לנהוג ברכב שברשותו – הרכב לא נרשם לפי הפקודה או שאין לעיו רישיון רכב תקף שניתן לפי הפקודה.

היסוד הנפשי הנדרש ß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

כדי להתגונן צריך להוכיח לא ידעת ולא התרשלת ועשית כל שניתן.

שימוש ברכב שעליו ניתנה הודעת אי שימוש עבירה בניגוד לתקנה 308(ד) לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיßנמסרה על הרכב הודעת אי שימוש (רק בעל הסמכת יכול לתת הודעה כזו כמובן ולא כל שוטר- לא כתוב למי נמסרה אז מין הסתם נמסרה לאותו נוהג רכב)– השתמש אדם ברכב (לאו דווקא זה שנמסרה לו ההודעה) שלא לשם נסיעה לתיקונו או לשם מילוי התנאים שפורטו בהודעה או כדי להביאו למשרד הרישוי לשם בדיקה נוספת.

היסוד הנפשי הנדרשßעבירה זו מבוססת על אחריות קפידה. (לפי פס"ד אוחנה נ' מ"י).

פס"ד 651/88 דניאל שדה נ' מ"י  ביהמ"ש העליון שמגר, באך וגולדברג (נדבר עליו בהמשך).

פסקי הדין שדנו בעבירה הזו פסקו שזו עבירה הדורשת מחשבה פלילית ולא אחריות קפידה. ההודעה צריכה להגיע לנהג, כתוב נמסרה הודעה ואם אתה נוהג ברכב ולך לא נמסרה ההודעה אז אתה לא ידעת, מי שנוהג צריך שתימסר לו ההודעה ויכול להיות שהוא עצם עיניים אבל העבירה הזו היא עבירה של מחשבה פלילית, אי אפשר להרשיע אדם באחריות קפידה פה. זו עבירה שהיא מתקיימת רק בסיטואציות מיוחדות. הנחה הפסוקה קבעה שהעבירה הזו תתבצע רק אם יש ידיעה על ההודעה, לא משנה אם העבירה היא על פי תקנה או פקודה.

פס"ד אוחנה בבימ"ש השלום אמרו שהדבר המינימאלי שאתה עושה ברגע שאתה עולה לרכב לא שלך, דבר ראשון אתה צריך לבדוק אחריות וטסט תקף, אין אפשרות לטעון שלא ידעת ולכן זו אחריות קפידה. בבימ"ש המחוזי בירושלים בניגוד לדעת השלום שקבע כי זו אחריות קפידה, במחוזי נקבע כי יש לעשות הבחנה בין נהיגה ללא רישיון רכב, לבין נהיגת רכב שעליו ניתנה הודעת אי שימוש. למי ניתנה הודעת אי השימוש? ברור שהיא ניתנה למישהו והוא עצמו עובר את העבירה. כלומר פה צריכה להיות הודעה של עצם אי השימוש. ואז זה הגיע לעליון לשופטת בבייניש ונאור, ושם הם אומרים כי המדיניות בעבירות מהסוג הזה צריכה להיות לטובת הציבור, כלומר לתת הגנה לציבור מפני מישהו הנוסע ברכב לא תקין.

כלומר יש לעשות איזון, טובת הציבור יותר חשובה! הרי הקביעה היא קביעה של מדיניות, אחריות הקפידה נבעה הרי מאיזון בין אינטרסים, אינטרס הציבור מול אינטרס הפרט.

יש לנו כלי רכב שנמצאים על הכביש וזה מסכן את הציבור במובן זה שרכב בלתי תקין ההנחה היא שיגרום לתאונה. ולכן ביהמ"ש העליון קבע כי זו אחריות קפידה.

נהיגה ללא ביטוח, עבירה בניגוד לס' 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי :

רכיבי היסוד העובדתיßהשתמש או גרם או הניח לאחר להשתמש – ברכב מנועי – כשאין על שימושו שלו או של האדם האחר באותו רכב פוליסה בת תוקף.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

אדם הנוהג ללא רישיון נהיגה הוא נוהג ללא ביטוח כי הפוליסה מותנית בזה שהנהג הוא בעל רישיון נהיגה.בשנת 75 בא החוק של פיצויים לנפגעי פיצויים, מה הקשר בין חובת הביטוח לבין הפלת"ד? חקיקה באמצעות תזכור, יש לנו פקודה שאנו מצפים שהיא קבע מה שצריך לגבי ביטוח ובאיזה סיטואציה צריך אדם להיות מבוטח ואם אין לו ביטוח הוא עובר עבירה? אתה מצפה שלפי פקודת הביטוח יהיה ההסדר של הביטוח כמו לפני שנת 75 לפני הפלת"ד ומאז סיבכו לנו את החיים.

הדרישה לגבי ביטוח לפי הוראה ס' 3(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי:

פוליסה לפי דרישותיה של פקודת זו היא פוליסה שהוציא מבטח שהיה מורשה בשעת הוצאתה והיא מבטחת את.. (זה ס' המפרט מהם הדרישות של הפוליסה כדי שנגיד שהוא עומד בתנאי הביטוח, כלומר ס' 2 אומר שצריך שיהיה ביטוח אבל ס' זה אומר מה צריך להיות בפוליסה, ופה אני נזרק לפלת"ד).

1. בעל הרכב והנוהג בו – מפני כל חבות שהם עשויים לחוב לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים.(כדי לדעת מה הביטוח שצריך להיות לי אומרים אתה צריך לעשות ביטוח שיכסה את הנזקים שאדם יהיה זכאי להם לפי חוק זה, כדי לדעת מה ביטוח חובה צריך לכסות אומרים יש ללכת לפלת"ד ותראה באיזה סיטואציות זה צריך להיות מכוסה בפוליסה, כדי שנדע מה היקף הפוליסה אז הפוליסה צריכה להיות כזו המכסה את כל הפלת"ד אבל לא רק, הפלת"ד פטר אותנו מלהוכיח רשלנות מה שהיה קיים קודם אבל כשהוא הגיע הוא לא פתו אותנו מהנישה הזאת, אם הפלת"ד לא מכסה נלך לפקודת הנזיקין רשלנות כלומר הפוליסה צריכה לכסות את כל הפלת"ד וחוקים אחרים, והביטוח צריך לכסות גם את בעל הרכב הנוהג בו כלומר הפוליסה צריכה לכסות גם הבעלים וגם כל אדם אחר הנוהג ברשות הבעלים) ומפני חבות אחרת שהם עשויים לחוב בשל נזק גוף שנגרם לאדם אחר ע"י השימוש ברכב מנועי או עקב השימוש בו.
2. בעל הרכב הנוהג בו וכל אדם הנוהג בו בהיתר ממנו – מפני נזק גוף שנגרם להם בתאונת דרכים כמשמעותם בחוק.

לעניין זה "נזק גוף" ו "שימוש ברכב מנועי" – כמשמעותם בחוק הפיצויים לנפגעי ת"ד.

החבות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים:

אחריות נוהג ברכב לפי ס' 2 לחוק הפיצויים..

• המשתמש ברכב מנועי (להלן הנוהג) חייב לפצות את הנפגע על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב.

א1. הנוהג ברכב ישראלי חייב לפצות נפגע שהוא ישראלי או תייר חוץ על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב אף אם התאונה אירעה באזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית או באזורים או בשדה התעופה ויראו את התאונה כאילו אירעה בישראל.

לבחינת היקף החבות ויסודותיה, מן הצורך לדון בכל רכיב מרכיבי ההגדרה.

החבות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה 1975:

הגדרת המושג "תאונות דרכים":

"תאונת דרכים" – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי.

הגדרת המושג "שימוש ברכב מנועי":

"שימוש ברכב מנועי" – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד.

הגדרת המושג "רכב מנועי":

"רכב מנועי" או "רכב" – רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית, לרבות רכבת, טרקטור, מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מיכני בכביש ורכב נגרר או נתמך על ידי רכב מנועי, ולמעט כסא גלגלים, עגלת נכים ומדרגות נעות.

הגדרת המושג "נזק גוף":

"נזק גוף" – מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי לרבות פגיעה בהתקן הדרוש לתפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף הנפגע בעת אירוע תאונת הדרכים.

ההלכה הפסוקה הכירה בליקויים נפשיים שנגרמו לקרובי משפחה מדרגה ראשונה (פס"ד אלסוחה ואח' נ' עזרין דוד דהאן).

שיעור – 3

עבירות הנובעות ממצב הנהג, הרכב והדרך:

נהיגה בחוסר בקיאות ברכב או בשימוש בו בניגוד לתקנה 25 לתקנות התעבורה:

זו תקנה המדברת על נהיגה עם חוסר בקיאות ברכב, אנו מדברים על התנהגות ברכב.

רכיבי היסוד העובדתיß נוהג ברכב – אינו בקיא בהפעלתו ובשימוש בו.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

אם עוצר אותך שוטר והוא בוחן, ושואל אותך למה משמש כפתור מסוים ואתה אומר אני לא יודע. במה הנהג צריך להיות בקיא בדיוק? כמעט ואין פסקי דין שבהם הואשם אדם בעבירה כזו. יכולה להיות סיטואציה שמייחסים לאדם עבירה כזו, וכאשר עושים זאת צריך לרשום בדוח בדיוק מהו לא ידע, ויבוא ויטען כי זה לא הכרחי לנהיגה, האם ידיעה מסוימת זו חשובה והכרחית לנהיגה ולבטיחות? ואיך אי ידיעה זו מבכנת את הנהיגה בדרך.

כשאדם נכנס לעקומה צריך לדעת להיכנס במהירות איטית ולצאת במהירות מתאימה, וכשאדם אינו יודע לעשות זאת אז הוא אינו יודע לתפעל את הרכב ואינו בקיא בשימוש בו.

הייתה תאונה באזור תעשייה בנהריה אישכר, גברת אחת מפורסמת מגיעה עם הרכב שלה ופונה למקום העבודה שלה ומגיעה למקום בו אין חובה לעצור את הרכב כדי לפנות שמאלה אבל היא כן עוצרת ומתחילה לנסוע כאשר אופנוע מגיע ממול מכיוון ראש הנקרה ושדה הראיה שלה שם 200 מטרים לפחות ואז מגיע רוכב האופנוע ונוסע והוא רואה שהרכב עומד וכשהוא מתקרב הרכב מתחי לפנות שמאלה וחוסם לו את הרכב, הוא זרק את עצמו מהאופנוע אבל נהרג, זה גרם מוות ברשלנות. ההגנה לקחה את האנשים הכי ידועים בתחום, לויתן היה סניגור, ולקחו את ד"ר בכר מהטכניון והוא הכין שם תיק כדי להוכיח שהנוסע נסע 150 קמ"ש. איך ניסו להוכיח את המהירות שלו על פי נוסחה בתחום הפיזיקה.

היא לא ראתה את האופנוע! למרות שהוא היה במקום על פי החישובים היא הייתה חייבת לראות אותו! היא פנתה שמאלה מבלי לדעת שאומנוע מתקרב. הייתה לה מגבלה בראייה וכתוצאה מזה נהרג אדם.

נהיגה כשהנהג נמצא במצב העלול לסכן עוברי דרך בניגוד לתקנה 26(1) לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיß נוהג רכב – הוא שרוי במצב העלול לסכן עוברי דרך. מה זה נמצא במצב העלול לסכן עוברי דרך? זה סעיף סל כללי ולא מדבר על מקרים ספציפיים.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירהזו מבוססת על אחריות קפידה.

נהיגה כשהנהג אינו מסוגל לנהוג ברכב בבטחון סביר בניגוד לתקנה 26(3) לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיß נוהג רכב ואינו מסוגל לנהוג ברכב בבטחון סביר מחמת מצב נפשי או חולשה או ליקוי גופני.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

כלומר ראינו כבר את התקנה הכללית, שהוא לא מסכן עוברי דרך ויש כאן יותר ספיקלציה של מצבים, יכול להיות שאותו אדם מזועזע מידיעה והוא בדרך, אז אדם כזה בדרך כלל לא שם לב לדרך ומה שמעניין אותו זה להגיע לבית החולים. אדם גם יכול להיות עם חולשה כללית או שמפעת וכדומה, אז המחוקק יכול להגיד במצב כזה אסור לך לנהוג. כל מקרה לגופו.

נהיגה כשהנהג נמצא במצב השולל ממנו שליטה ברכב בניגוד לתקנה 26(4) לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיß נוהג רכב – נמצא במצב השולל ממנו – את השליטה ברכב – או את ראיית הדרך או התנועה בה.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

שוב זה יחסית הגדרה כללית שיכול לנבוע ממצב הרכב, אדם נוסע עם איזשהו מטען שמחסה לו שדה ראיה ימין ושמאל אבל זה מאוד כללי, אין פה מה לתווכח, לזה אפשר להכניס המון מצבים.

איסור נהיגה כשהנהג נמצא תחת השפעת סמים או משקאות משכרים בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיßנוהג רכב – נתון תחת השפעת סמים משכרים או משקאות משכרים [לפי ס' 38(1) לפקודה ובהתאם לס' 4 לתוספת הראשונה – דינו לפסילת מינימום של 3 חודשים].

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

כאשר אתה מצפה להסדר נורמטיבי אתה מצפה מהמחוקק לקבע את הנורמה והכל, אבל פה יש לנו את פקודת התעבורה ותקנות התעבורה, בשתיהן יש מלא הוראות המטפלות בנהיגה בשכרות, ויש מין מצב שמרוב הוראות וסעיפים אתה לא יודע איפה אתה נמצא, ופה באמת קשה מאוד למי שלא בודק ונכנס לעניין להבין מה רוצים מאיתנו.

מבחינת היסוד העובדתי התביעה צריכה להוכיח שהוא נוסע במצב שהוא נמצא תחת השפעה. הוא נוהג ברכב ועכשיו, זה יסוד נגיטיבי שאומר, שהוא נמצא במצב שהוא תחת השפעה בלי לקבוע מה גודל ההשפעה, של סמים או של אלכוהול. הוא נמצא במצב שהוא לא יכול לשלוט ברכב או עלול לסכן עוברי דרך,אבל המחוקק לא מסתפק בהוראה הכללית אלא רוצה להגיד לנו שאת זה אסור לעשות. היות ולא קבעו לנו מה מידת ההשפעה אז לגבי כמות האלכוהול יש לנו מדדים, אבל לגבי סמים וגם אלכוהול, אפשר להרשיע אדם בגלל שהוא נוהג תחת השפעת אלכוהול כשהוא שיכור עם פסילה של שנתיים מינימום הוא רק תחת השפעה שזה 3 חודשים.

בעניין הסמים נאמר בפסיקה דבר פשוט, כל כמות שנמצאת בדם ולא משנה אם השפיעה עליך או לאו , אם אחרי בדיקה נמצא בדם (או בשתן או ברוק) שלו סמים אז הוא נוהג תחת השפעה, אבל הוא צריך להוכיח שהיה תחת השפעה, ואיך מוכיחים? זו באמת בעיה. המחוקק לא יצר את הקביעה הזו. היה יכול להגיד לנו "נמצא בדמו שרידים של סמים" אבל הוא נמנע מלהגיד את זה, לא מספיק שהתובע יוכיח שנמצאו שרידי סם אלא צריך להוכיח שהוא היה תחת השפעת שרידי אותו סם. התוצאה לא תמיד מלמדת על רשלנות  פס"ד יארי  אדם שנסע 130 קמ"ש אין מסכנה אוטומאטית של מהירות מופרזת אז הוא נהג ברשלנות, לא! יכול הוא לנסוע גם ללא רישיון אבל בתאונה ספציפית זו הוא לא התרשל אלא הצד השני!

המחוקק יוצא מתוך הנחה שאם התביעה תוכיח שהיית תחת השפעה של סם, יוצאים מתוך הנחה שאדם הנמצא תחת השפעה בלי לדעת הוא אמור לדעת, זה נובע מאחריות קפידה. כאשר מסממים אדם יש סייג לאחריות פלילית. אם שמים לאדם סם ששמו במשקה והאדם לא מרגיש, האם הוא יכול לטעון טענה זו של שכרות? המחוקק לא עושה את ההבחנות האלה! התביעה יוצאת מתוך הנחה שאותו נהג אמור להרגיש.

איסור נהיגה בשכרות בניגוד לס' 62(3) לפקודת התעבורה:

ס' 39א. הורשע אדם על עבירה כאמון בס' 62(3), דינו – בנוסף לכל עונש אחר – פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה – פסילה לתקופה שלא תפחת על ארבע שנים].

רכיבי היסוד העובדתי ß נוהג רכב או ממונה על רכב – בדרך או במקום ציבורי – בהיותו שיכור ["שיכור" ו "ממונה על רכב" כהגדרתם בס' 64ב].

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

פה יש לנו תנאי של דרך בניגוד לתקנה הקודמת. פה אדם נוהג כשהוא שיכור וזו עבירה חמורה יותר מאדם הנמצא תחת השפעת אלכוהול.

נהיגה בשכרות

הגדרת המושג "שיכור" כהגדרתו בס' 64ב לפקודה:

הגדרת המושג "שיכור":

העונש של כולם זה אותו דבר, שנתיים שלילת רישיון.

(1)          מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על הרכב. (אדם נוהג ושותה בקבוק בירה ונוהג תוך כדי נהיגה, שר התחבורה צריך לקבוע אחוס אלכוהול למשקה מסוים).

(2)          מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן;

(3)          מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה (120), בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת (כאן זה סם מסוכן ללא כמות , כאן לא מעניין אותי השפעה בניגוד ל(4) שבו זה שווה או גבוהה לאחוז, פה אין צורך להוכיח השפעה!)

(4)          מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או תחת השפעת סם מסוכן, ובלבד שבבדיקת מעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף שנקבע בתקנות לפי פסקה (3). (זה כמו 26(2) אבל פה נעשתה בדיקה, ואם זה מתחת לאותו אחוז ייכנס לס' 26(2), אבל שם לא נעשתה בדיקה ולא יודעים מה קורה איתו אדרבא, כאן נעשתה בדיקה והוא נחשב פה לשיכור, אז מה ההבדל ביניהם? המרצה מציג את שתי ההוראות, לפי הפסיקה כפי הנראה ההבדל הוא במידת ההשפעה של האלכוהול, כאשר ההשפעה היא קלה הולכים לס' 26(2))

(3א)       אחד המנויים להלן שלפי דגימת נשיפה בגופו מצוי אלכוהול בריכוז העולה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף, או לפי דגימת דם בריכוז העולה על 10 מיליגרם אלכוהול ב-100 מילילטר דם.

(א)          נוהג חדש.

(ב)          נהג שטרם מלאו לו 24 שנים. [אנשים אלה הם בדרך כלל נהג חדש, שני נוסעים, 26, 23 ושניהם נתפסו ב 30 מיליגרם אלכוהול, ה-25 ילך הביתה כי צריך 50,לא‼ העובדה שאדם נמצא מתחת לאחוז הנקבע בסדר אבל יש לנו את ס' 26(2) הנוהג תחת השפעה, אפשר להוכיח שכרות גם בכלים אחרים ולא רק בדיקה מדעית, ניתן לעשות בדיקת מאפיינים, שני הנהגים האלה בן ה- 25 אם אין מאפיינים המראים השפעה הולך הביתה, בן ה- 23 מותר לו רק 10 אז הוא שיכור ונשלל הרישיון לשנתיים]

(ג)           נהג בעת נהיגה ברכב מסחרי או ברכב עבודה שמשקלם הכולל המותר לפי רישיון הרכב עולה על 3,500 קילוגרם- [כשהוא עמוס! כשהוא לא עמוס הוא כמעט חצי,אם זה עולה על 3,5 אז ב- 10 מיליגרם הנהג כבר שיכור, כלומר מה עשה המחוקק פה?

(ד)          נהג בעת נהיגה ברכב ציבורי.

הגדרת המונח "ממונה על הרכב":

(1)          מי שעוסק בהוראת נהיגה, בעת שהלומד נהיגה נוהג ברכב, [מורה לנהיגה שיכור]

(2)          מי שיושב לצדו של נוהג חדש ברכב, לצורך מילוי חובת הליווי לפי סעיפים

12א1 או 12א2;

הגדרת המונח "משקה משכר":

משקה שריכוז האלכוהול בו גבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת; לענין זה, רישום ריכוז האלכוהול על גבי מכל המשקה יהיה ראיה לכאורה לריכוז האלכוהול המצוי במשקה.

הגדרת המונח "סם מסוכן":

כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, למעט סם שקבע שר הבריאות ובתנאים שקבע.

בדיקת שכרות לפי הפרק השישי לתקנות התעבורה הגדרת מושגים לפי תקנה 169א לתקנות התעבורה:

ראה סמכויות השוטר לדרוש בדיקת נשיפה, בדיקת רוק, בדיקת שתן, ובדיקת דם לפי ס' 64ב(א1),(א2),(ב),(ב1),(ב2),(ב3),(ב4) ו-(ב5) וכן תקנה 169ג(א).

אלכוהול– כוהל אתילי, אתנול, אתיל אלכוהול.

בדיקת נשיפה– בדיקת אויר נשוף של אדם באמצעות מכשיר שאישר שר הבריאות, בהתייעצות עם שר התחבורה, בהודעה ברשומות, והמכשיר מראה את ריכוז האלכוהול באויר הנשוף או את שווה ערכו בדמו של הנבדק בדוגמה של נשיפה שסיפק אותו נבדק.

ריכוז אלכוהול בגוף– ריכוז אלכוהול בדגימת אויר נשוף או בדגימת דם, העולה על אחד מאלה, לפי העניין: 1. 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

2. 50 מיליגרם אלכוהול במאה מילילטר דם.

אדם שיש לו 250 לכאורה הוא עבר את העבירה ומצאו לו בבדיקת דם 60 מיליגרם, מה הבעיה? הבעיה היא ציבורית מהם הכלים שבאמצעותם יכולה המשטרה לבוא ולהגיד לנו מה היה אחוז הזה ומה הייתה הכמות הזו? נושא הנשיפת נמדד באמצעות מכשיר. ישנן התלבטויות בהלכה הפסוקה ביחס לינשוף, כדי שביהמ"ש יוכל להרשיע אדם צריך להוכיח בפניו שהמכשיר שבאמצעות קיבל את האמצעים, מבחינה מדעית הוא צריך להראות וגם להפעיל אותו עלפי התנאים, כלומר התוצאה לא אמינה, צריך לעבור בדיקות תכופות לפני הפעלתו כדי לבדוק שהוא תקין ורק אחרי לבדוק לפיו, צריך דבר ראשון להוכיח שתוצאתו אמינה, דבר שני שילוב בין תקינות המכשיר לבין עדות השוטר. ייזר לדוגמא זה כאשר שוטר נמצא במכשיר ומזהה מהירות ועל פי עדותו צריך להגיד איזה רכב זה שנסע במהירות הזו ולכן זו אמינות השוטר מול אמינות המכשיר גם. לשוטר יש זכות לעשות בדיקת ינשוף גם בלי שיהיה חשד סביר לשכרות של נהג.

אדם המסרב להיבדק עובר עבירה מעצם הסירוב והסירוב שלו ייחשב שהוא שיכור, חזקה שהוא שיכור, מה עוד אם זה בא עם בדיקת מאפיינים כאשר שוטר כותב דוח מאפיינים.

איסור נהיגת רכב בהשפעת משקה או סם מעל המידה הקבועה בניגוד לתקנה 169ב לתקנות התעבורה

: תקנה זו באה להגיד לנו משהו שאנחנו כבר יודעים אותו בס' 62(3) לפקודה.

רכיבי היסוד העובדתי ßנוהג רכב או מניעו (פה נעשית הבחנה בין נוהג לבין מניע בניגוד לס' 62(3)) בדרך או במקום ציבורי כשהוא שיכור – בעל רכב או הממונה עליו הרשה לשיכור לנהוג בו – לעניין סעיפים 62(3) או 64ב לפקודה ופרק זה יראו אדם שיכור אם הוא נתון תחת השפעה של סמים משכרים או מסוכנים או אם ריכוז האלכוהול אצלו עולה על המידה הקבועה.

היסוד הנפשי הנדרשßעבירה זו מבוססת על אחריות קפידה. [אני בעל רכב רואה אדם שיכור, ואומר לשני קח אתה תנהג, זה כאילו אני עובר את העבירה, אסור לי להרשות לו לנהוג! התחום הזה של התעבורה המחוקק אומר מדובר בביטחון הציבור ולא משחק ילדים, מטילים על הנהג חובות מוגזמות אולי אבל אם לא נעשה את זה נפגע בשלום הציבור ובביטחונו, אני לא התרשלתי ולא ידעתי שהוא שיכור ועשיתי כל הניתן כדי למנוע ממנו לנהוג, אם אתה זורק את המפתחות לאותו נהג מהחלון האם ניתן להרשיע אותו? הוא לא ידע! בעל הרכב לא חייב להיות נוכח ברכב! ] {בתקנה 308א פס"ד אוחנה  בעליוןשל 3 שופטים שקיבלו את דעת שופט השלום שקבע כי זו אחריות קפידה, במחוזי קבעו מחשבה פלילית, בביהמ"ש העליון נקבע מספיק אחריות קפידה וזה ניתן בשנת 77', העליון אומר לא יכולים להרשות לעצמנו שאדם יקח רכב בלי לבדוק שיש לו רישיון בעל תוקף אלא שיבדוק גם אם אין עליו הודעת אי שימוש, המחוזי אמר לא חייבים להטיל חובה כזאת על הנהג, העליון אמר שכן!}

את ההוראות הנוגעות לנהיגה בשכרות נעצרים כאן.

נעבור כרגע להלכה הפסוקה– בחורה בשם מיכל 5227/08 פס"ד ג'ובראן בעליון  מיכל אמדורסקי נוהגת רכבה בשכרות תחת השפעה גם, היא טענה שהשופטרים התנכלו לה בגלל שהיא אישה מפורסמת והתבקשה לתת בדיקת נשיפה, כאילו ניסתה ולא הצליחה, השופט לא האמין לה בבימ"ש השלום וכתב כי היא התחכמה, כלומר לא נעשתה בדיקת נשיפה ומה שנשאר כאן זו בדיקת מאפיינים, על סמן המאפיינים שהעבירו איתה את המבחן היא נמצאה כי היא נוהגת תחת השפעת משקאות משכרים, הערעור למחוזי נדחה וגם הערעור לעליון נדחה, בסוף היא קיבלה פסילה של שנתיים. ביהמ"ש לתעבורה העדיף את גירסת השוטרים. השופט הג'ובראן דחה את הערעור. אמר השופט ג'ובראן כי יש שתי שיטות בדיקה של שיטה מדעית וגם שיטה לא מדעית של בדיקת מאפיינים , אומר השופט ג'ובראן בסוף, לגופו של עניין דין הבקשה להידחות כי ביהמ"ש קבע לא פעם שאין מניעה להוכיח את השכרות לאו דווקא בבדיקה מדעית, אין זו בדיקה של מבחן אולטימטיבי, כשביהמ"ש בא להפעיל את ההרשעה עצמה של בדיקת מאפיינים צריך לבדוק כי אין טעות ולכן בסופו של דבר הורשעה.

פס"ד שופטת רחל ברקעי 6559/09 מיכאל ליבקין נ' מ"י פה נכנסה הלכה שנקראת

הלכת עוזרי

ביהמ"ש השלום בירושלים במקרה יוצא דופן ישבו 3 שופטי תעבורה בתיק אחד של בדיקת הינשוף, טלנבוים, ריבלין ואביטל חן, הם הגיעו למסקנה שבוודאי אם מוכיחים בפני ביהמ"ש שהאיש היה לו מעל 240 מיקרוגרם הוא נוהג בשכרות, השאלה מה שולי הבטיחות שצריך לקחת במכשיר הזה? כלומר אין מכשיר זה מדויק, השופטים הגיעו למסקנה שכדי להרשיע אדם צריך 400, המחוקק קבע 240, הם אמרו צריך 400, על פס"ד זה הוגש ערעור לביהמ"ש המחוזי, ביהמ"ש המחוזי חפר ובדק ואמר לא 400 אלא 290, בינתיים היו פס"ד לפני עוזרי ואחרי עוזרי, ביהמ"ש כאן הרשיע בנהיגה בשכרות על פי המבחן לפני עוזרי במחוזי ואחרי עוזרי בשלום, לאחר הלכת עוזרי בוטלה ההרשעה של נהיגה בשכרות (פסילת רישיון לשנתיים) ונכנסה לתוקפה הרשעה של נהיגה בהשפעת אלכוהול 26(2) שזו עבירה יותר קלה ולא פסילה של שנתיים , כדי להיות על הצד הבטוח, זיכו פה השופטת זיכתה מהרשעה של נהיגה בשכרות שזה שנתיים מינימום של פסילה ועברו לעבירה הקלה יותר של השפת אלכוהול.

נהיגת רכב הנמצא במצב העלול לסכן עוברי דרך בניגוד לתקנה 27(א) לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיßנוהג רכב – רכב הנמצא במצב העלול לסכן עוברי דרך.

היסוד הנפשי הנדרשßעבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

נהיגת רכב שמבנהו אינו בהתאם להוראות הפקודה או התקנות בניגוד לתקנה 27(ב) לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיßנוהג רכב – מבנה הרכב, ציודו, סימונו ונשיאת מטענו – אינם בהתאם להוראות הפקודה או התקנות לרבות – תנאים בהיתר או ברישיון.

היסוד הנפשי הנדרשßעבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

החזקת מערכת אורות במצב בלתי תקין בניגוד לתקנה 96 לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיß נוהג רכב – השתמש ברכב – מערכת האורות שבו אינה מותקנת – אינה פועלת כהלכה.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

אי הארת רכב מנועי בניגוד לתקנה 97(א) לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתי ßנוהג רכב מנועי – בזמן תאורה – כשפנסי החזית ו/או הפנסים האחרויים ו/או לוחית הזיהוי האחורית – אינם מאירים.

היסוד הנפשי הנדרשßעבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

נהיגה כשהדרך או הרכב במצב השוללים ממנו שליטה ברכב בניגוד לתקנה 27(ג) לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיßנוהג רכב מנועי – הרכב או הדרך נמצאים במצב השולל ממנו שליטה ברכב, או ראיית הדרך, או התנועה בה – לרבות כל דבר שיש בו כדי להגביל אל הראות או את ראיית הדרך או התנועה בה מן השמשה הקדמית או האחורית של הרכב, אלא אם כן הותקנו ברכב מראות תשקיף.

היסוד הנפשי הנדרש ßעבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

• לקרוא לבד פס"ד 8614/10 עושים הבחנה בעקבות הסוגיה שאין לה עדיין פיתרון סופי, של הינשוף. יש הבחנה בין נהיגה בשכרות 62(3) שזה מינימום שנתיים שלילה. לבין נהיגה תחת השפעת משקה משכר שזה מינימום 3 חודשים 26(2) לתקנות.
• לקרוא לבד פס"ד עפ"ת 27570/11/10 מ"י נ' נדב מדובר על כך שאם אתה כבר מבצע בדיקה תדאג לקיים את הכללים שהבדיקה באמת תהיה בדיקה על פי הכללים כי אם לא התוצאה תיפסל, לשמור על כללי הבדיקה! יש הבחנה בין מצב של נהיגה בשכרות ונהג הנמצא תחת השפעת משקה משכר.

ביהמ"ש דיבר לאורך כל הדרך על כך שלא בהכרח צריך להוכיח שכרות אדם בבדיקה מדעית, אין חובה, ניתן להוכיח גם דרך בדיקת מאפיינים אבל אז יש טופס משטרתי שיש למלא ואז ביהמ"ש אם הוא נותן אימון בהתרשמות הסובייקטיבית של השוטר.

שיעור – 4

עבירות הנובעות מהתנהגות בדרך:

עבירות אלה לא נמצאות רק בפקודת התעבורה ובתקנות, הן נמצאות גם בחוק העונשין, ס' , 332,338,304 וכדומה.

הסעת רכב שעמד בצד הכביש לפני שהבטיח אי סיכון בניגוד לתקנה 66 לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיßהסיע רכב – הרכב חנה או עמד בצד הכביש – לפני שהבטיח כי אפשר להיכנס למסלול התנועה ללא סיכון, או ללא הפרעה לעוברי דרך. האם זו עבירה התנהגותית או תוצאותית? האם צריך להוכיח שהוא גרם בפועל לתוצאה? לא! לסיכון או להפרעה, ולכן זו עבירה התנהגותית. האם מי שלא מבטיח שניתן להיכנס למסלול התנועה עובר עבירה? כן! הצורה שבה הוא יצא, לאילו היה שם מישהו הוא היה מסכן אותו!

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

החובה להחזיק בהגה או בכידון בניגוד לתקנה 28 לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיß נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה – אולם רשאי להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה –בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב, 1. לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית. 2. לא ישלח ולא יקרא SMS.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

בתקנת משנה זו- "דיבורית"- התקן המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו.

יש פסיקה בקשר לעניין הזה של הדיבורית, אם זה אוזניה אחת וכדומה, לא נכנס לזה.

"טלפון"- מכשיר המיועד לתקשורת אשר קיימים בו לחצנים לחיוג.

ביהמ"ש קבע כי מי שעומד ברמזור אדום הוא בתנועה כי הרמזור יכול להתחלף מיד לירוק!

נסיעה אחורנית ללא צורך בניגוד לתקנה 45 לתקנות התעבורה:

זו אחת העבירות היותר בעייתיות ומזיקות ביותר. בדרך כלל אנחנו עירנים לסביבה, כאשר אנחנו נוסעים בהילך אחורי, עם כל המיומנויות שלנו לפעמים אין לנו שליטה, ואנחנו משערים כמה פעמים לפי הרכב והדרך איך לצאת וכדומה, ויש בעיה גדולה מאוד.

רכיבי היסוד העובדתיßנוהג רכב – הסיעו אחורנית – שלא לצורך (מדובר בצורך תעבורתי בלבד!) או במידה העולה על הצורך, או לא נקט באמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע סיכון או פגיעה, הטרדה או הפרעה. נניח שיש צורך תעבורתי לנסוע אחורנית, אז לנסוע רק עד מידת הצורך ולא מעבר, וגם במצב הזה צריך לנקוט באמצעים הדרושים כדי למנוע הפרעה או פגיעה.

הנסיעה בהילוך אחורי ללא צורך שמתבקש, זה צורך תעבורתי, נניח שבאמת יש צורך אבל יש לנסוע רק במידת הצורך ולא מעבר, זה קורה לנו בעיקר ביציאה מחניון. וגם במצב הזה אתה חייב לנקוט באמצעים הדרושים לנסיבות הקיימות כדי למנוע סיכון או פגיעה, הטרדה או הפרעה. האם כדי לייחס עבירה כזאת צריך להוכיח שהנסיעה שלו גרמה לסיכון או פגיעה או הטרדה או הפרעה, המלל פה הוא מאוד רחב. כל מקרה לגופו! כשלא קורה אסון מילא, אבל כאשר קורה אסון בודקים, זה מה שקרה בפס"ד חדריה למרות שהוא משנת 83, זה יין שטעמו נותר עימו ומשתבח עם הזמן, עד שהגענו לדיון הנוסף, מתי בכלל מקיימים דיון נוסף? כאשר הסוגיה היא חשובה ובהרכב שלושה בעליון לא מסתפקים. המקרה הזה התחיל בבימ"ש השלון והנהג זוכה בגרם מוות ברשלנות, לא היה ספק כי הוא נסע אחורנית והשאלה הייתה האם הוא נקט בכל אמצעי הזהירות, לא הייתה מחלוקת שהוא חייב לנסוע אחורנית. הוא טוען כי לפני שנסע הוא עשה בדיקה סיבוב לאוטובוס. וזה מה שמביא את העניין הזה להיות עניין לא בעייתי אלא מחדד את המחלוקת ומהם האמצעים, עשה סיבוב ובדק והתניע ונסע טיפה קדימה אבל הצטרך לנסוע אחורנית ולא הייתה מחלוקת על כך. המחלוקת היא האם הוא נקט באמצעים הסבירים? מה שקרה זה שילדה בת 6 נדרסה ולא ידוע מאיפה יצאה והשערת בימ"ש השלום שהיא יצאה משביל מתוך הבית, והשאלה היא מה האמצעים שנהג כזה צריך לנקוט כדי לומר כי מדובר בגרם מוות בשלנות? ברור שהוא היה קונה את עבירה תקנה 45, אבל פה לא מדובר בעבירה הזאת אומנם אנחנו מדברים על יסודות העבירה הזו אבל כתוצאה מהנסיעה הזו נגרם מוות ועכשיו הדיון הוא במוות. שופט השלום ראה שהוא נקט באמצעים הסבירים. שאלה ראשונה זה כמה זמן עבר מאז שבדק עד שנסע, ככל שבדקת ועלית יכול להיות שזה מספיק זמן כדי שהילדה תעבור שם. שאלה שנייה היא שיש מציאות ויש צרכים ויש אינטרסים ואומר השופט כי יש מקומות שאין מי שיכוון אותך והאם בכל מקרה שאתה נוסע ריבירס צריך שמישהו יכוון אותך? התביעה טוענת שכן, ביהמ"ש אומר תלוי בנסיבות, יש נסיבות שכן ונסיבות שלא. פס"ד פריצקן ביקשו מפריצקר שיכוון אותו והוא דרס את המכוון וביהמ"ש אמר למי הנהג חב חובת זהירות? נהג חב חובת זהירות כלפי כולם חוץ מאותו אדם שבעצמו מכוון אותו. בפס"ד חדריה בשלום הוא זוכה, ערעור במחוזי זוכה, ערעור לעליון מזכים בדיון נוסף! איזה מרחק האדם עובר? עובר דרך 7 שופטים ועכשיו הגענו ל5 שופטים ו 3-2 מזוכה, איך עוסקים עם ההנמקה ואומר השופט שמגר, דיון נוסף זה עניינו מהם אמצעי הזהירות שעל נהג להסדיר לפני שהוא נוסע אחורנית? אומר השופט שמגר לעניין המרכיבים של הבדיקה, לפי דעת הפרקליטות אמצעי הזהירות הסביר זה העמדת מכוון, נקיטת אמצעי זהירות זה יצמצם את מקרה הפגיעה. במקרה הזה כאשר מדובר בשטח יחסית גדול צריך מישהו שישמש לו כעיניים, אם אתה נוסע אחורנית ואתה לא שולט אתה לא יכול להמשיך לנסוע. אומר שופט שמגר כי צריך לבדוק לפי זמן  וגם מקום האירוע וגם סוג הרכב. יש בפסה"ד ניתוח של כל אחד מהמרכיבים האלה. אין להצדיק נסיעה עוורת של נהג !כל מקרה לגופו! ביהמ"ש מנתח את הסיטואציה ומגיע למסקנה לחזור ולאמת את ההרשעה של שופט השלום. שופט שמגר מסכם את העניין של אמצעי זהירות ואומר בס' 16 לפסה"ד כי יש להחשב בנסיבות הקונקרטיות בשעת המקרה. הציפייה של הנהג צריכה הייתה להיות מובנת לאור המקום.. יש לקרוא את פסה"ד. ביהמ"ש אומר דבר פשוט, תיקח את כל הנתונים של הרכב הזמן והמקום וזה מכתיב לך אתץ אמצעי הזהירות שאתה צריך לנקוט.

פס"ד רביבו משאית שנכנסה 80 מטר למקום בו אי אפשר לעשות פרסה ויוצאים משם רק בנסיעה אחורנית, וכל זאת כדי להוריד ארגז אחד של קרטוני חלב, בנסיעה אחורנית דרס אישה. אותו נהג הורשע בהריגה. ביהמ"ש דן בכל אותם אמצעי זהירות כאשר הוא נסע ברברס ואחרי נסיעה של 60 מטר הוא פגע בילדה בגלגלים האחרונים ואחר כך בקדמיים, הגיע לכביש, הסיט את רכבו שמאלה ונסע ובכלל לא הרגיש שהוא דרס אותה. הבחור רביבו הוריד את הקרטון, היא יצאה ממכולת ויצאה ולא ראתה את המשאית, הוא נסע עם הגב אליה ופוגע בה. מה הסגיר את נוסע המשאית? היו מצלמות הבטחה של האולם אירועים ובהם ראו את כל האירוע. צריך לקרוא את פסה"ד.

היסוד הנפשי הנדרשßעבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

ביהמ"ש בשום מקרה לא קבע שנהיגה ברברס צריכה מכוון. ההלכה קובעת שכאשר אדם נוסע נסיעה לאחור חייב לנקוט באמצעים הדרושים כדי למנוע פגיעה במישהו.

אי ציות להוראות תמרור בניגוד לתקנה 22 לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתי ßעובר דרך — חייב לקיים את ההוראות הניתנות בתמרור – תהיה הגנה טובה לנאשם אם יוכיח שהתמרור הוצב, סומן או נקבע שלא כדין. – האותות הניתנים ע"י רמזור למעט אור צהוב מהבהב, יהיו עדיפים על כל תמרור הקובע מתן זכות קדימה.

חובת הציות לתמרור היא חובה כללית,פה נטל ההוכחה מוטל על הנאשם. כדי להציב תמרור מסוים צריכה להיות החלטה של וועדה ארצית כאשר בעצם מציבים תמרורים מה שמעניין את ציבור הנהגים זה שהתמרור על פי עיקרון תקינות המנהל התמרור מוצב כדין, כלומר לא צריך לחשוב אם הוא כן תקין או לא תקין, חזקת התקינות נקבעה במיוחד בתקנה 22.

מה שעולה מפסה"ד שהמרצה פירסם זה שאנשים לא יודעים שהתביעה צריכה להוכיח שזה הותקן כדת וכדין.  ישנו פס"ד שבו זיכו אדם שלא ציית לתמרור וזה בפס"ד ברונקש אילן הטעו את התוכנית שלפיה הוצב התמרור ולכן זיכו אותו. בפס"ד אחר נקבע עצם העובדה שלא מצאו את ההחלטה שלפיה הוצב תמרור זה לא פוגע בחזקת התקינות! אבל בפס"ד הזה האיש עשה כל שביכולתו כדי להגיד שלא ניתן להבחין בתמרור מסוים, בסופו של דבר ביהמ"ש זיכה אותו על סמך דו"ח שקיבל מכיוון שתמרור לא הוצב כדין, לפי העובדות הוא קיבל הודעת קנס, טען שהתמרור הזה לא נראה לעין וביקש הנאשם להעלות את טענתו בביהמ"ש,טענת התביעה: על הנאשם היה להוכיח שמדובר בתמרור לקוי, אבל טענה זו נדחתה. אומר ביהמ"ש שלמרות שהנאשם לא הוכיח אבל הוא עמד בנטל ועשה הכל כדי לנסות להוכיח שתמרור זה הוצב לא כדין, אומר ביהמ"ש כי הנאשם עמד בנטל איך מוכיחים שזה לא תקין, כי אין חזקת תקינות שתמרור הוצב שלא כדין וכל הטוען אחרת עליו הראיה והוא מפנה לפס"ד בעניין טרביגודה  זה פס"ד בימ"ש העליון, אומר טלנבוים שעל הנאשם לפנות למועצה האחראית לשילוט  אבל המועצה אומרת שהיא לא אחראית אלא החברה לדרכים, ואם כל אחד זורק את הנאשם למקום אחר אז נטל ההוכחה עובר לתביעה להוכיח שהתמרור כן הוצב כדין.

רע"פ 4142/05 טרביגודה נ' מ"י  סיפור זה הגיע לבימ"ש העליון, המבקש הורשע, ביקשו רשות ערעור על פס"ד תעבורה בתל אביב, המבקש הודה אבל טען כי התמרור סומן שלא כדין. אבל ברגע שהוא פנה למועצה ענו לו כי מפני שתמרור זה הוצב לפני מעל ל-20 שנה לא ניתן היה לאתר את הפרוטוקול שבוצע בעת הצבת התמרור, ביהמ"ש לתעבורה  בכל מקרה קבע כי על המבקש להוכיח כי אותו תמרור הוצב שלא כדין, השופט בבימ"ש העליון אמר כי דין הבקשה להידחות מכיוון שאי מציאת החלטה אין כדי לסתור את חזקת התקינות ולכן ההרשעה עומדת. מה ששונה לפסה"ד האחר זה ששם לא ברור מי המציא את התמרור ומי החליט בניגוד לפה שיועדים מי החליט אבל פשוט לא מצאו את הפרוטוקול. אומר עדיאל בעליון נקבע שכשלא מוצאים את הפרוטוקול שבו התקבלה החלטה להציב תמרור זה שלא איתרו זה לא סותר את חזקת התקינות. כדי להוכיח צריך להוכיח שתמרור זה הוא לא תקין, אבל בפס"ד עדיאל בכלל לא ידעו מי הרשות שהציבה את התמרור.

פס"ד מוזס גם אי ציות לתמרור וחזקת התקינות ונטל הוכחה על הנאשם להוכיח כי התמרור הוצב שלא כדין. היה פה סיפור שמה פתאום הפקחים וחוק עזר עירוני ויש פרוצידורות וטענו שבכלל תקנה 22 לא חלה בפיקוח עירוניים, אמר ביהמ"ש כי כן הפקחים מוסמכים גם לזה ודין הטענה להידחות. ביהמ"ש המחוזי התבסס על חזקת התקינות כדי לדחות אתתביעת המבקש.…. יש לקרוא פס"ד זה.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

אי ציות להוראות שוטר ובעלי תפקידים אחרים שמונו לשם כך בניגוד לתקנה 23 לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתי (א)ßעובר דרך חייב לציית – 1. להוראות שוטר במדים, שוטר שהזדהה בתעודת מינוי…. 1א. להוראות עובד במדים של רשות תימרור מקומית או מטעמה….

איתות וכדומה זה כמו רמזור, אם אתה לא מציית זה אחריות קפידה. לגבי אי ציות להוראות שוטר הוא צריך להבין שנתנה הוראה!

היסוד הנפשי הנדרשßעבירה זו מבוססת על ידיעה בדבר ההוראות שניתנו.

רכיבי היסוד העובדתי (ב)ßלאותו הניתנים ע"י שוטר במדים – הציות חובה גם אם מנוגד לתקנות או לתמרורים או להוראות כלליות….

היסוד הנפשי הנדרשßעבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

נהיגה במהירות בלתי סבירה בניגוד לתקנה 51 לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיßנוהג רכב – במהירות בלתי סבירה – בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה – באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב.

זו תקנה המדברת על כך שמצפים מאיתנו הנהגים שהמהירות שלנו תהיה סבירה בהתאם לתנאי הדרך ובאופן שתהיה קיימת שליטה מוחלטת של הנהג ברכב. יש מהירות מותרת אבל היא מותרת רק אם אין חובה המחייבת אותך לנסוע לאט יותר, כלומר אם יש הולכי רגל המהירות שלך צריכה להיות יותר איטית. עבירה זו היא עבירה התנהגותית, המהירות שלךלא מתאימה ואתה נוסע במהירות כזו שאין בידך אפשרות לשליטה מוחלטת לפי הנסיבות כמו מזג אויר וכדומה.

היסוד הנפשי הנדרשßעבירה זו מבוססת על אחריות קפידה. כלומר המהירות צריכה להיות סבירה! פה יש איזשהו שק"ד או התחשבנות, על פי מה אני קובע אם המהירות שלי סבירה? בהתאם ליכולת שלי לשלוט ברכב, שבנהיגה שלי לא ייפגע אף אדם, זה מה שנקרא מהירות סבירה, לשלוט ברכב שהנהיגה שלי באותן נסיבות לא תגרום לנזק.

נהיגה במהירות מעל למותר בניגוד לתקנה 54 לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיßנוהג רכב – במהירות מעל למותר בהתאם לסוג הרכב וסוג הדרך.

היסוד הנפשי הנדרשßעבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

המהירות המירבית המותרת בקמ"ש לפי תקנה 54 לתקנות התעבורה:

חציית כביש שלא בבטיחות בניגוד לתקנה 110(א) לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיßחצה אדם כביש – לפני שבדק את מצב התנועה בו ונוכח שאפשר לחצותו בבטיחות. כלומר הולכי רגל יכולים גם לקבל דוחו"ת! כאשר אדם יורד לכביש הוא מסכן גם את עצמו וגם את הרכבים מצביבו.

היסוד הנפשי הנדרשßעבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

חציית כביש שלא בבטיחות בניגוד לתקנה 110(ד) לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתי ßחצה אדם כביש – שלא בבטיחות סבירה – שלא בקו יש והקצר ביותר בין קצות הכביש – או התעכב בכביש שלא לצורך.

היסוד הנפשי הנדרשßעבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

ירידה ממדרכה שלא בבטיחות בניגוד לתקנה 111 לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיßהולך רגל יד ממדרכה או ממקום מבטחים אחר שבדרך – באופן פתאומי או מבלי שנקט בזהירות מספקת – בשעה שרכב מתקרב אליו ממרחק שאין סיפק בידי נוהג הרכב לעצור את הרכב כדי למנוע תאונה.

זה בא למנוע תאונה כתוצאה מהתנהגות רשלנית של הולך רגל. האם ניתן להרשיע הולך רגל בהריגה ברשלנות לפי תקנה זו? כן.

רוכב על סוס, במקום מסוים, משהו כמו 200 מטרים בקריית ביאליק בעל סוס מגיע מצפון וחוצה כביש לדרום, יורד מהסוס לפני שהוא עולה על הכביש ומחזיק בו במושכות והסוס אחריו, כאשר הרוכב כבר מגיע לצד השני והסוס עדיין בצד הראשון, מגיע נהג רכב זקן ונפגש עם הסוס וקורה אסון, והיו מלא מעורבים התאונה, הסוס מת וגם הנהג מת באותה תאונה, העמידו לדין את בעל הסוס. הרוכב טען שנהג הרכב נסע במהירות מופרזת ולא היה בכלל בקרבתו כדי שתהיה תאונה והיה במרחק גדול שלא היה ניתן לראותו ברגע שחצה את הכביש. השופט הגיע לביקור במקום האירוע, ולפי התרשמותו של השופט נקבע שהנהג כן היה במקום ונהג במהירות המותרת באותו קטע ולכן נקבע שהרוכב נהג באי זהירות והורשע בגרם מוות ברשלנות.

היסוד הנפשי הנדרשßעבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

ירידה ממדרכה שלא בבטיחות בניגוד לתקנה 113(א) לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיßהולך רגל חצה כביש—במקום בו מותקן מעקה בטיחות בצד הכביש – גדר או צמיחה בשטח הפרדה שבדרך, אף אם אלה אינם מונעים את החציה.

היסוד הנפשי הנדרשßעבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

שיעור – 5

עקיפה מסוכנת בניגוד לתקנה 47(ד) לתקנות תהעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיßנוהג רכב – עקף רכב – הדרך לא הייתה פנויה במרחק מספיק כדי לאפשר לו את ביצוע העקיפה ואת המשכת הנסיעה – בבטיחות – ללא הפרעה וללא סיכון לנסיעתו של רכב אחר – וללא הפרעה אחרת לתנועה מכל כיוון.

היסוד הנפשי הנדרשßעבירה זו מבוססת על אחריות קפידה. המושג "עקיפה" שלה הסטיה, שלב המעבר, שלב חזרה לנתיב.

פס"ד סעיד – משיב עקף משאית וגרם למוות של אנשים, בעליון יושב השופט שמגר ובייסקי, מי שכותב את פסה"ד שחשוב לנו ללמוד אותו זה השופט שמגר. מה הוא אומר? אדון סעיד נהג רכב, ונאמר שהוא עקף רכב, "עקיפה" מתי אנחנו יכולים להגיד על מישהו שהוא ביצע "עקיפה" ? יש גם ניסיון ויש ביצוע מושלם של עקיפה, מה זה עקיפה? סטיה, מעבר וחזרה. באיזה שלב יש עקיפה מושלמת? אם התכלית לא הושגה, בתקנה זו ברגע שאתה חוסם את הרכב ופתאום קוראת תאונה אז אתה ביצעת את העקיפה כי ברגע שנוצר המצב של חוסר בטיחות או ההפרעה או הסיכון לא כתוצאה אלא כהתנהגות ואז ברור שכשיש עבירה תוצאותית כתוצאה מהעיקה מוכיח את העקיפה באופן ברור, המיקום של התאונה עם הרכב העוקף לא צריך להיות בסוף המעבר, המחוקק רצה למנוע פה סיטואציה שאדם עושה עקיפה ובזה הוא גורם הפרעה. בפס"ד סעיד עולה השאלה, הוכח שהנהג שבא ממול היה ללא רישיון, וגם נטען שהוא נהג במהירות נפרזת. האם זה מנתק את הקשר התוצאתי בין העוקף הרשלן לבין התוצאה של גרם המוות? שלון ומחוזי אמרו שכן, עליון אמרו שלא, שמגר אומר, (סעיף 5 לפס"ד) כל אמת שנוהג עוקף מכונית, חובתו היא לא להפריע לתנועה שבאה ממול, ואין הוא רשאי לבצע עקיפה אלא אם יש לו שדה ראיה מתאים, הנהג חייב לקחת בחשבון את כל סוגי הנוהגים, אם מישהו סוטה באופן העלול לגרום לסכנה לתנועה הבאה ממולו, זה מביע לסתימת נתיב הנסיעה הנגדי ולהתנגדות אם הרכב הבא ממול לא רק עובר עבירה על תקנה 40 אלא גם נושא באחריות התאונה, הכל בהתאם לנסיבות העניין. מעשה רשלנות של אחר אין בו כדי לשחרר את מי שאינו נוהג בזהירות מאחריות, הנהג העוקף צריך לחזות את מעשה הרשלנות של האדם האחר, צריך שגם המעשה הרשלני האחר נמצא במתחם הסבירות של האדם הסביר, סיכומו של דבר, חסימת הכביש הייתה ע"י גורם, חומרת מעשהו של הנהג  שנהג במהירות לא היה בה כדי לסלק את הקשר הסיבתי בין הסטיה שמאלה לבין התאונה ועל כן צריך להרשיע את סעיד בגרם מוות ברשלנות, אין חשיבות לכך שגם המנוח גרם לתאונה. קש"ס במקרה זה בא לידי ביטוי בנהיגה בתאונה אבל זה יכול לבוא ברשלנות מכל מני סיטואציות אחריות ובכולם יש קש"ס המורכב ממבחן האלמלא והצפיות וקש"ס בין ההתנהגות לבין התוצאה, ויש מצב שגורם זר מצערב המנתק את הקש"ס. במקרה שלנו אין מקרה כזה, במקרה אחר ישאלו את אותה השאלה, זו שאלה הנשאלת לכל מקרה ספציפי.

רכב נוסע וסעיד יוצא לעקיפה, רכב נמצא בשול עמד לקנות משהו, כשסעיד נמצא במחרק של כ-10  מטרים לפניו ואז הרכב העומד בצד מזנק לכביש. האם סעיד אמור לצפות? אם זה קורה זה מנתק את הקש"ס

פס"ד ריכטר וגם בעניין פס"ד סעיד, יש עניין נוסףשעלה, שאלה של מהו השלב שבו העוקף צריך לעשות את החישוב ולהחליט על העקיפה? מהו השלב שבו הוא צריך להחליט אם הדרך פנויה או לאו? השלב הקודם לתחילת העקיפה בשלב זה העוקף צריך לראות ולהעריך מה יכול להתפתח לפני שהוא מבצע את העקיפה, הוא חייב להסתכל ולהעריך.

עקיפה אסורה במצבים שונים בניגוד לתקנה 47(ה) לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיßנוהג רכב – עקף או ניסה לעקוף או הסיט רכבו שמאלה או ימינה כדי לעקוף רכב או בעל חיים, באחד מאלה: 1. הראות לקויה, או שדה הראיה חסום או מוגבל. 2. נמצא אחרי תמרור א-30 ועד אחרי מפגש מסילת ברזל.

רכיבי היסוד העובדתיßמתקרב למעבר חצייה ועד שעבר את המעבר – הוא עובר בתוך צומת או אינו משלים את העקיפה לפני הגיעו לצומת – הוא חוצה קו הפרדה רצוף אלא אם כן בסמוך לו בצידו הימני נמצא קו קטעים.

היסוד הנפשי הנדרשßעבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

מעשה פזיזות ורשלנות בניגוד לסעיף 338(א)(1) לחוק העונשין:

זה מעשה פזיזות ורשלנות, דן בכל מני סיטואציות ואחת מהן נוגעת לנהיגת רכב ולכן זה מעניין אותנו.

רכיבי היסוד העובדתי ßהעושה אחת מאלה – בדרך שיש בה כדי, לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה – נוהג רכב או רוכב בדרך ציבורית.

היסוד הנפשי הנדרשßעבירה זו מבוססת על רשלנות רבתי.

על המילה נוהג רכב או רוכב בדרך ציבורית, בזה בפסיקה נטענה הבחנה מסוימת, כלומר כאשר מדובר בנהג רכב אנחנו לא מחייבים שהמקרה יהיה דווקא בדרך ציבורית. דרגת הרשלנות היא מעל לרשלנות הנמוכה ביותר אבל היא לא חייבת להגיע לרמה הגבוהה ביותר. אם אני לוקח שלוש עבירות בחוק העונשין שהן קרובות אחת לשנייה, מבוססת על רשלנות בהקשר של פגיעה באדם או סכנה לפגיעה באדם כאשר בכל מקרה המחוקק רוצה למנוע פגיעה באדם ולא רכוש. שלושת העבירות האלה הן 304, 338, 341 שמדבר על נזק גוף לאחר כתוצאה מרשלנות. על העבירה של 304 העונש הוא 3 שנים, על העבירה הזו כאן העונש הוא 3 שנים, על עבירה של 341 הדין הוא מאסר שנה. אם אדם גרם חבלה ברשלנות זה מאסר שנה, זו עבירה תוצאתית, 304 היא עבירה תוצאתית של מוות. העבירה הזו לא דורשת תוצאה של כלום, זו עבירה התנהגותית והעונש שלה שווה לעונש של גרם מוות ברשלנות, מכאן הפסיקה בעצם כשניתחה את העבירה הזו קבעה שהיא צריכה דרגה יותר גבוהה. זה מוצדק לבקש מידת רשלנות גבוהה יותר כי העונש הוא 3 שנים! נךלמד מפסקי הדין שיש חזקה עובדתית שמיישמים אותה על הנהג כי בסופו של דבר איך אתה מוכיח שהוא היה מודע לאפשרות? הרי כל נהג טוען לא ידעתי ולא ראיתי, אבל אומרים לו כל אדם היה רואה סכנה, יש חזקה שאנחנו קובעים שהוא היה מודע ולכן נדרשת רשלנות קצת יותר גבוהה.

פס"ד עאסם שופטת נאור כותבת את פסה"ד הזה. הורשע מערער בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה עפ"י ס' 332, אז או שיש לנו 338(א)(1) נוהג בפזיזות עד כדי סיכון, שהיא עבירה התנהגותית, נכון שיש פה תוצאה מסוימת כי יצרת סיטואציה של סיכון חיי אדם, אבל לא צריך להוכיח כי נגרם נזק כלשהו אלא שהיה פוטנציאל לסיכון חיי אדם. גם ב 332 מדובר בסיכון ואין צורך בתוצאה, ובהרבה מאוד מקרים יש תוצאה.

סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה בניגוד לס' 332(2) לחוק העונשין:

רכיבי היסוד העובדתיßהעושה אחת מאלה מניח דבר על נתיב התחבורה או כלי התחבורה – מטפל בנתיב תחבורה או כלי תחבורה או כל דבר שעליהם או בקרבתם: 1. בדרך שיש בה כדי לפגוע בשימוש החופשי והבטוח של נתיב התחבורה. 2. כלי התחבורה או בבטיחותו של נוסע כאמור. 3. כדי לסכן את השימוש או הבטיחות האמורים.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על כוונה ספציפית. מהות ה"כוונה": לפגוע בנוסע בנתיב תחבורה או לפגוע בכלי תחבורה או לסכן את בטיחותו.

לא ממש מביאים אנשים לדין בכל הסיטואציות האלה ולא מספיק אוכפים את העבירה הזו! במקרים הקיצוניים עושים את זה אבל במקרים הרגילים לא כל כך. מהי מהות הכווה הנדרשת כאן? אם 338 מבוססת על רשלנות, אז כאן אנחנו דורשים כוונה לפגוע. אתה צריך להוכיח שאותו אדם עשה את המעשה כדי לפגוע בנוסע בנתיב תחבורה או כדי לפגוע בכלי תחבורה, לא באנשין אלא בכלי עצמו. העבירה הזו היא קשה מאוד ודינה 3 שנים!

אחרי שאנחנו רואים את המבנה של שתי העבירות האלה נראה איך יישמו אותם בפסקי הדין.

פס"ד אלעאסה 20 שנה אז זה מתחיל במחוזי ולא בשלום, הורשע במחוזי בעבירה 332, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, גזרו עליו 46 חודשי מאסר. ביום מסוים בלילה נהג שעימו שני נוסעים, שוטר הבחין במערער כשהוא פונה ימינה תוך דחיקתו של מישהו אחר לכביש. שוטר הורה למערער לעמוד בצד. קבע ביהמ"ש כי המערער הבחין בניידת והחליט להימלט במהירות, שוטר בעקבותיו. במהלך המרדף חצה המערער באור אדם וזה שבא בירוק בלם אותו, לאחר מכן המשיך ועקף מצד ימין, המערער הכחיש את כל הטענות ואמר כי השוטר מתנכל לו. בגזר הדין ביהמ"ש מחליט להחמיר בענישה בסיטואציות אלה, פה מדובר בהתנהגות. אומר ביהמ"ש קמא קבע עובדתית ככה וככה אבל המסקנה המשפטית אומר הסניגור זה לא 332 אלא 338, זה לא עד כדי כך, כי צריך היה להוכיח כוונה לפגוע והוא כולה רצה לחזור הביתה בשלום. אומר ביהמ"ש נאור, עבירה זו היא עבירת התנהגות, שהיסוד הנפשי הנדרש לקיומה הוא מטרה של העושה לגרום לתוצאות המעשה. נבדוק עכשיו אם יש את זה, לשם התקדמות העבירה על המדינה להוכיח כי העושה שאף לכך כי תתמש פגיעה בנוסע, זה לא אומר שהוא הצליח אבל זו הייתה מטרתו. נקבע כי הלכת הציפיות חלה בעבירה של סיכון חיים, כלומר ניתן להרשיע בעבירה זו גם נהגים שנוהגים באופן מסוכן שפועלים ברמה של ציפיות כי חייהם של חפים מפשע יסוכנו בכביש. כלומר כשאתה מודע להסתברות או האפשרות שייפגע מישהו אז אתה מתכוון לפגוע, אם יש מבחן של קרוב לוודאי. קיבעתו של ביהמ"ש קמא כי היסוד הנפשי הזה מקובל עלי הסניגור טען כי כשהוא חצה את האור האדום בוצע בזהירות תוך שק"ד, אומר הסניגור כי הוא נכנס בזהירות.

פס"ד אלקורעאן  מביאה את הפס"ד בו בוצעה הבחנה ונאמר, עבירות העוסקות בנהיגה רשלנית 338, מטפלות בנהג סביר שבשל נסיבות שונות ביצע עבירה בזמן נהיגה, אולם עבירה לפי 332 מדבר על נהג לא תמים מתמקדת בנהג שידע על הפסול בנהיגתו ולמרות זאת לקח סיכון לפגוע באנשים חפים מפשע אשר עלולים להינזק בשל התנהגותו הפרועה.

שיעור – 6

עבירות הנובעות מתאונות דרכים:

נהיגת רכב ברשלנות בניגוד לתקנה 21 (ג) לתקנות התעבורה:

זו בעצם תקנה של סעיף סל המטילה על הנהג חובות מוחלטות.

רכיבי היסוד העובדתיßנוהג רכב – בקלות ראש או בלא זהירות, או ללא תשומת לב מספקת בהתחשב : בכל הנסיבות ובין השאר בסוג הרכב במטענו, בשיטת בלמיו ומצבם, באפשרות של עצירה נוחה ובטוחה והבחנה בתמרורים, באותות שוטרים, בתנועת עוברי דרך ובכל עצם הנמצא על פני הדרך או סמוך לה ובמצב הדרך.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו הינה עבירה התנהגותית ומושתת על היסוד הנפשי האובייקטיבי, דהיינו יסוד הרשלנות, אין פה אחריות קפידה, אבל אתה לא יכול להגיד שאתה לא ראית אותו! אם אתה רואה שיש ארגז באמצע הכביש, אין סיכוי שאתה לא עולה אם זה לילה ואתה נוסע במהירות 90 ועם אור דרך, ואז אין סיכוי שאתה לא עולה על אדם שנדרס קודם.

נזקי רכוש לא זוכים לכבוד המגיע להם בעבירות האלה. תקנה זו מטילה חובה אולי מעל ליכולת של הנהג הממוצע, אולי החובה הזו היא כמעט אבסולוטית, המחוקק הרי שואף לשלמות, המחוקק יוצא מנק' הנחה שלפעמים יכול אתה להיכנס למצב שבו אין לך שליטה. אם אהת מוכיח שלא התרשלת ועשית כל שניתן אז זו אחריות קפידה, וברשלנות עוד יותר. האם האדם הסביר היה צריך לנקוט באמצעי שאתה לא נקטת, עבירה זו לא באה כעבירה עצמאית בשום מקרה, רק כשקרתה תאונה אז מוסיפים את הסעיף הזה.

גרימת נזק לאדם או לרכוש ע"י עובר דרך בניגוד לתקנה 21 (ב)(2) לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיßנוהג רכב – התנהג באופן שגרם נזק לאדם או לרכושו, או נתן מקום לגרימת נזק כאמור – קיים קש"ס בין ההתנהגות לבין התוצאה.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה. הוא לא התנהג באופן רשלני אלא גרם. לא חייב להיות מגע בין הרכב לנפגע! המחוקק מעביר את נטל ההוכחה באחריות קפידה על הנאשם, הוא אומר כי חזקה משפטית שהתרשלת, אם אתה טועם שלא תוכיח שלא ידעת ולא התרשלת ועשית כל הניתן כדי למנוע את העבירה הזו.

פס"ד לאון נ' רינגר וגם פס"ד מלכה. נדבר עליהם בהמשך.

אי עצירה במקום התאונה או קרוב לו ככל האפשר, או הזזת הרכב בניגוד לתקנה 144(א)(1) לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתי ßנוהג רכב המעורב בתאונת דרכים – כתוצאה מהתאונה נהרג אדם או נפגע – לא עצר מיד את הרכב במקום התאונה או קרוב לו ככל האפשר—או הזיז את הרכב ממקומו כשלא היה צורך להשתמש ברכב למילוי חובותיו לפי פסקה (2) או שלא לפי הוראת שוטר.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה – נהג שהזיז רכבו, ניתנת לו האפשרות להתגונן בכך, שהזיז את הרכב לצורך מילוי חובותיו, או שעשה זאת לפי הוראת שוטר.

תקנה 145, תקנה ללא נפגעים אלא עם נזק בלבד. בדרך כלל נהגים מקבלים דוחות תנועה על עבירות כאלה ואחרות שלא גרמו לתאונות, כגון עבירות מהירות או רמזור או עקיפה וכדומה, כשכבר קוראת תאונה ומישהו מתקשר למשטרה אומר יש פה תאונה, אם אין נפגעים אז לוקחים פרטים וזהו. במה המשטרה מטפלת? בעבירות שעוד לא גרמו בכלום, למשל נסע במהירות מופרזת גם אם הנהג לא סיכון אף אחד אבל הוא מקבל גוח על מהירות אבל נסע באותה צורה וסטה ופגעאבל במזל אף אחד לא נפגע אז המשטרה אומרת תחליפו פרטים וזהו, כלומר המשטרה לא אוכפת ולא כלום! חייבים לבחון את הסוגיה הזו בכבדות ורצינות ומישהו צריך לתת את הדעת על העניין הזה ולקבוע נהלים אחרים.

בזמנו נוהג רכב שגרם לתאונת דרכים, המחוקק שינה את הניסוח וויתר על הגרם לתאונה, כל אחד יראה את עצמו שהוא לא גרם אלא אם ברור שהוא גרם.

חובות נהג המעורב בתאונות דרכים בה נפגע אדם בניגוד לתקנה 144(א)(2) לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיßנוהג רכב המעורב בתאונת דרכים כתוצאה מהתאונה נהרג אדם או נפגע – לא הגיש לכל אדם שנפגע עזרה מתאימה ובמיוחד לא פעל למניעת נסק נוסף לנפגע או לא הגיש לנפגע עזרה ראשונה שביכולתו לגיש לפי הכשרתו.

היסוד הנפשי הנדרשßעבירה זו מבוססת על אחריות קפידה—לא הזעיק למקום שירותי הצלה, אמבולנס, משטרה ומכבי אש – לא המתין ליד הנפגע עד להגעת שירותי הצלה או אין אמבולנס ולא דאג להעברת הנפגע ברכב מתאים אחר לתחנת עזרה ראשונה, לבי"ח או לרופא. אלה הן בעצם עבירות מחדל. מה תכליתו של החוק הזה בעצם? למה אדם צריך לעזור במקום?

יש מצב בו בא המחוקק ואומר שעבירה זו היא עבירת עוון של שנתיים מאסר, אנחנו יודעים כבר שעבירה על תקנה לא יותר מ-6 חודשי מאסר (ס' 22 לחוק העונשין) קובע שאדם שעבר עבירה על תקנה עונשו לא יותר מ 6 חודשי מאסר אלא אם החוק קובע אחרת.

הפקרה אחרי פגיעה – אי עצירה במקום תאונת דרכים בניגוד לסעיף 64א(א) לפקודת התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיßנוהג רכב המעורב בתאונת דרכים – בנסיבות התאונה היה עשוי להיפגע אדם – לא עצר במקום התאונה או קרוב לו ככל האפשר כדי לעמוד על תוצאות התאונה – דינו מאסר שבע שנים, עם קנס או ללא קנס ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא ייתן עליו צו מבחן.

היסוד הנפשי הנדרשßעבירה זו מבוססת על ידיעה. לאמור "ידע" זהו יסוד נפשי סובייקטיבי או על רשלנות לאמור "שהיה עליו לדעת" זהו יסוד נפשי אובייקטיבי. כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם.

עבירה זו בחלקה דומה לתקנה 144, גם פה המחוקק מתייחס לתקנה ומטיל חובה לעצור ולהגיש עזרה, אבל המחוקק אומר לנו כאן 7 שנות מאסר למי שלא עוצר ואם לא הגשת עזרה 9 שנים. מה ההבדל בין עבירה לפי תקנה 144 לבין תקנה זו,יש הבדל בין שתי תקנות אלה, בעבירה לפי 64 למרות ה-9 שנים מוסמך לדון שופט התעבורה, סמכות השופט לא מוגבלת בשנים אלא במהות, שופט תעבורה מוסמך לדון בכל עבירות התעבורה. האם שופט שלום יכול לדון בעבירה של הפקרת פצוע עם 9 שנים? יש מחלוקת בעניין. יש פס"ד של שופט ממן בנצרת שאומרת שבימ"ש שלום יכול לדון בתקנה זו. בתקנה 144 היה כתוב נפגע אדם או נהרג, פה היה עשוי להיפגע אדם, כלומר אין חובה שהוא נפגע כלומר זה אפילו יותר קל והתביעה לא צריכה להוכיח שנהרג אדם ומספיק שהיא תוכיח כי בנסיבות העניין היה עשוי להיפגע אדם, אם לא נפגע ולא נהרג אז תקנה 144 לא תופסת אבל יש תחולה לתקנה 64א, זה נראה לנו אבסורד. מה העבירה היותר חמורה? פה אני צריך להוכיח שהוא ידע או היה עליו לדעת, כלומר זו עבירה דו ראשית יכולה להיות מבוצעת כשיש מחשבה פלילית, ידע שבנסיבות התאונה עשוי להיפגע אדם, גם אם לא ידע היה עליו לדעת. אומר המחוקק כי התובע צריך להוכיח כי ידע או היה עליו לדעת. כלומר כאשר עושים הבחנה בין שני הסעיפים האלה, אם נסיבות התאונה הם שהוא ידע או היה עליו לדעת בנסיבות אז זה תקנה 64, פה המחוקק בא להעניש את הנאשם כאשר זה כל כך אכזרי שהוא ידע שאדם עשוי להיפגע והוא בורח ומשאיר אותו לבד.

הפקרה אחרי פגיעה – אי הגשת עזרה לנפגעים בניגוד לסעיף 64א(ב) לפקודת התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתי ßנוהג רכב המעורב בתאונת דרכים – בתאונה נפגע אדם – לא הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה , לרבות הסעתו לטיפול רפואי – דינו מאסר תשע שנים, עם קנס או ללא קנב ובלבד שלא יוטל עליו מאסר על תנאי בין כעונש יחיד ובין כעונש נוסף ולא יינתן עליו צו מבחן.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על ידיעה. לאמור "ידע" זהו יסוד נפשי סובייקטיבי או על רשלנות לאמור "שהיה עליו לדעת" זהו יסוד נפשי אובייקטיבי. כי בנסיבות המקרה נפגע אדם.

חובות נהג המעורב בתאונת דרכים בה נפגע אדם:

גרם מוות בהרשלנות:

רכיבי היסוד העובדתיßגרם מוות – תוך שימוש ברכב (סעיף 64 לפקודת התעבורה) – קיים קש"ס בין ההתנהגות לבין התוצאה.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו הינה עבירה התנהגותית המושתתת על היסוד הנפשי האובייקטיבי דהיינו: יסוד הרשלנות.

שיעור – 7

קלטת חסרה

מתי העבירה מבוצעת?

פס"ד נאוה אפרתי ביהמ"ש השלום מגיע למסקנה כי קשר סיבתי מתנתק ולכן הוא מזכה אותה.

ביהמ"ש מתוך ההנמקה שלו השופט בתעבורה לקח יותר מדי לעניין שהיא הייתה בהיריון. היא הייתה בהיריון והיא פחדה והיא בכל זאת חזרה כלומר לא ממש ליבה היה גס, היא הרגישה את המכה והבינה את העניין. בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם ולכן חובה לעצור ולבדוק.

מבחינת היסוד הנפשי היא ידעה, נגיד שהגברת לא ידעה אבל היה עליה לדעת, המחוקק פה יצר עבירה, די שהמחוקק אמר שהיה עליו לדעת וזה יוצר עבירה של רשלנות והמחוקק קבע כי העונש 7-9 שנים. זה מבחן של ידיעה ממש כלומר מחשבה פלילית. עשוי היה להיפגע אדם או היה עליו לדעת, המחוקק פה יצר עבירה עם אותה אחריות ואותו עונש, די שהיה אומר לנו כי בנסיבות העניין היה עליו לדעת כי הוא יוצר עבירה של רשלנות. התביעה לא הוכיחה כי היא ידעה אבל היה עליה לדעת.

יסודות 64 לעומת תקנה 144– ככל הנראה כי בפס"ד זה השופט ריחם על האישה, ורצה לבוא לקראתה ולמרות שהוא כתב כי היסודות מתמלאים אבל הרשיע את האישה בתקנה 144 בגלל שהוא ריחם עליה ונתן לה עונש מאוד קל.

שופטת ביהמ"ש השלום אומרת לנו כי נמנע מלהרשיע את המשיבה כפי שהתחייב מהעובדות שקבע.יש כתב אישום והשופט קוהע כי יסודות העבירה התקיימו, האם השופט יכול לתת עונש של עבירה קלה יותר? לדעת השופט המניע היה פחד סובייקטיבי שלה ולא כוונה או רצון להתחמק. בעונש אתה יכול להבין ולהוריד ולנמק, אבל עיקרון שלטון החוק אומר כי אם אדם הורשע בעבירה ויסודות העבירה מוכחים חייבים להרשיע באותה עבירה ולא במשהו קל יותר. השופטת אומרת כי המניע אינו אלמנט לעבירה, השופט אמר כי דבר זה אינו משחרר את הנאשמת מהרשעתה ועניין זה ייקח בחשבון לעונש, השופטת אומרת כי כל יסודות העבירה של 64 מתקיימים ואין להרשיעה בתקנה 144.

אמרנו כי לגבי תקנה 144 היסוד הנפשי הנדרש אחריות קפידה, המחוקק בדרך כלל לא מטיל חובות על אנשים. אמרנו שזו עבירה שאנחנו ניחס לאדם כאשר לא ידע ולא היה עליו לדעת. אם לא ידע ולא היה עליו לדעת אין 64. לפי דעת המרצה ההבחנה בין שתי התקנות: לפני התירון אומר השופט עמית,היה מחבן ברור כי 64 זה גרם לתאונה ו 144 מעורב בתאונה אבל אחרי התיקון המרצה אומר כי ההבדל בין 144 לבין 64, אם ב144 לא ידע ולא היה עליו לדעת אז אם ידע מייחסים לו 64. ס' 184 לחסד"פ קובע כי שופט רשאי להרשיע אדם בעבירה אחרת או נוספת או שונה מזו שיחסו לו בכתב האישום בתנאי שניתן לנאשם הזדמנות להתגונן. בוודאי שגברת נאווה קיבלה הזדמנות להתגונן מתקנה 144 ולכן שופט השלום יכול היה לומר כי יש לו ספק אם ידעה או היה עליה לדעת ולכן לא ארשיע לפי 144 וברחתי לתקנה 64, אז היו אומרים ששגה בשק"ד ולא מהבחינה המשפטית, ובפועל אמרו לו בעליון כי טעה מבחינה משפטית.

פס"ד וייצמן: שני זוגות חזרו מבילוי באזור תל-אביב, בצומת חדרה עמד שוטר שניסה לעצור את המכונית לבדיקה, הנהג פגע בשוטר ואחד הנוסעים אמרו לו "סע סע" ונטשו את הזירה והחביאו את הרכב בקיסריה, לאחר מכן מצאו אותם והאשימו את הנהג בגרם מוות ברשלנות ואת הנוסעים הרשיעו בסיוע במחדל. ס' 31 לחוק העונשין מדבר על סיוע במחדל. עולה פה השאלה של הסיוע לאדם אחר לבצע עבירה. מהם יסודות הסיוע? אפשר לסייע לאדם במעשה ואפשר לסייע במחדל גם, מדובר פה בהפקרה וברגע שאתה מפקיר פצוע אתה לא ממלא חובה, יש לנו עבירה שצריכה להתבצע ע"י אדם מסוים והחובה מוטלת על נוהג הרכב, זה שנוסע לצידו או מאחוריו הוא בוודאי לא נוהג ברכב, החובה הזו לא מוטלת עליו כי הוא לא הנוהג ברכב! אין מחדל אלא אם כן יש חובה והחובה יכולה לנבוע מהדין או מהתנהגות. ואז אם אתה מפר את החובה אתה נושא באחריות והשאלה לגבי הנוסעים היא מהו מקור החובה? חשין דן בשלוש אסקולות, אסקולה אחת אומרת שצריך למצוא חובה שבדין  אסכולה שנייה אומרת שאפשר למצוא חובה לא בדין אלא בהקשרים נסיבתיים כאלה וחובות שקשורות ביחסים בין המעורבים בתאונה, או מה חובותיו של אב נלווה, בעצם אני לא צריך לחפש את החובה אצל המסייע אלא החובה צריכה להיות אצל העבריין העיקרי ואין חובה של המסייע, ואסכולה שלישית קובעת שאני לא צריך לחפש את החובה אצל המסייע אלא אצל העבריין העיקרי, אני מחפש יסודות של סיוע העבירה ס' 32 דן בהלכת הסיוע, ואם אני מיחס סיוע לאחר אני לא צריך לחפש את החובה אצל המסייע. חשין אומר כי הסיוע הוא במעשה, אבל מה קורה עם הנוסעים השותקים? כדי להגיד שהיו חייבים לעשות משהו צריך להראות מקור חובה! וגם עמית אומר את זה, אי אפשר לייחס לאדם עבירה אם לא מצביעים על מקור המחדל,ואם אני יכול להגיד שהוא מסייע הוא אמור לענות על הגדרת "סיוע", כדי שאתה ששותקים ברכב היו חייבים לעשות משהו צריך להראות מקור חובה. אם בגלל שהפר את חובתו לא תעמוד על דם רעך מייחס להפקרת פצוע אז מה עשינו פה? המחוקק לא יחס את העבירה הזו של ההפקרה על מי שהיה ברכב ולא נהג. השופט חשין אומר שבכל זאת אולי יש חובה, חובה הנובעת מזיקה. האם אלה שישבו שם ולא נהגו ברכב נייחס להם חובה כלשהי? ומה גבולות אותה חובה? מעשה לרבות מחדל, אם אין חובה אין מחדל! חשין אומר כי חבותם היא תלוית נסיבות, אמנם הנוסע אינו נוהג ברכב אבל הוא בכל זאת יש לו יכולת להשפיע על הנהג. השופט חשין כי בית הבנות לבין הנהג יש השפעה. השופט חשין אומר, כי בין אם נלך בדרכה של הסכולה השנייה או השלישית כולנו נסכים כי מצויים אנו על הגבול שבין דין העונשין לבין טריטוריה שהיא מחוץ למשפט כמו מוסר, או תפיסת עולם וכדומה, בתחום שבו חובות של מוסר הופכות חובות של חוק, הכרעות מוסריות עירקיות. בריחתו של הנהג היא מעשה אנטי מוסרי מובהק, האם הנוסעים האחרים נייחס להם חובה כלשהי ואם הם נושאים בחובה אז מה גדריה של אותה חובה? בלי חובה אין אחריות! מעשה לרבות מחדל אם אין חובה אין מחדל! והוא מחפש את החובה למחדל. נניח שאב נותן לבנו לנהוג ברכבו ואב יושב בצד בנו, האם הבן יישא באחריות והבן יהיה פטור? לא כך הדבר! לפי העובדות השופט אומר יקבע את החובה! כל מקרה לגופו. עד שלא נבחן את העובדות מקרוב לא נדע להשיב על השאלה. אמנם הנוסע נקלע לדברים שאינם בשליטתו, אבל יש לו יכולת להשפיע יותר ממישהו שנמצא מחוץ לרכב ויכולתו להשפיע מייחדת אותו לעצמו, מילים באוזני הנהג יכולות להשפיע, והששופט חשין אומר כי בין הבנות האלה לבין הנהג יש להן השפעה והקרבה שלהם מפה אני למד על החובה ומשאיר את ההרשעה על קנה. אומר חשין בס' 67 לפסה"ד, על הנוהג ברכב בהעדר קשר קודם כלשהו בין הנוהג לבין הנוסע (טרמפיסט למשל שלא מכיר את הנהג לא יכול להשפיע) ואם עוצר חייל לטרמפ ועולה קצין היושב לידו וקוראת תאונה להוא מעורב ולא עוצר במקום, האם החייל הוא טרמפיסט? כל מקרה לגופו! יש  לבדוק תמיד נסיבות ולא בכל מקרה קיימים יחסים שהנוסע יכול להשפיע על הנהג.

יש לקרוא את פסה"ד הזה, הוא חשוב

והמרצה מציע לשנן אותו לעתיד.

המרצה מחזיר אותי לס' 31 לחוק העונשין שדיברנו עליו, מי שעה מעשה (מעשה 13(ג) לרבות מחדל), אצל המסייע אנחנו מחפשים את העבירה הפלילית, כדי לייחס עבירה של מסייע, הוא צריך להיות בעל מחשבה, גם לעבירה זו יש אחריות קפידה, עשה כדי לאפשר, להגן, לאבטח או כדי למנוע או לגרום בדרך אחרת לתנאים לביצוע העבירה, נניח אורנה וקרן חזקו התנהגות הנהג הבורח, המעורבות של המסייע היא בלתי ישירה כמובן אלא מעורבות עקיפה, שותף המצוי מחוץ למבצעים בצבתא הוא גורם חיצוני אינו משדל ואינו גורם אלא רק מסייע, תרומתו היא בכך שהוא מסייע במעשה או במחדל לביצוע העבירה. הוא בגדר עזר נפשי או פיזי בחיזוק התנהגות מבצע העבירה.

למעשה לצורך הענייןהמרצה יסתפק בוייצמן, ואת השאר יש להשלים לבד.

אותן שאלות עולות פסה"ד (פס"ד ימיני) וכולם דנים לגבי מקור החובה ורובם מתלבטים, בסופו של דבר השופט עמית לדוגמא מביא את פרשת וייצמן בס' 31 אומר כי מביא את הגישות השונות כמו חשין, יש לנו שתי עקרונות מצד אחד לקיחת אחריות ומוסריות, ומצד שני יש לנו את עיקרון החוקיות ואי אפשר להטיל חובה כאשר זאין חובה בחוק. מצואים אנו כדברי בימ"ש בעניין וייצמן על הגבול שבין דיני העונשין לבין חובות של מוסר אנושי שבבסיסן הדרישה דחף שמא אך הדחף הטבעי לעצור את הרכב ולסייע לנגע. המחדל של ימיני דומה לנסיבות של וייצמן, ימיני היה מודע לתאונה ובחר לשתוק ולא דיווח למשטרה להבדיל משתי הנושאות בפרשת וייצמן דמיני היה דומיננטי, אומר השופט עמית אלך בעקבות הלכת וייצמן, הוא סוקר פסקי דין רבים וחשב אולי ללכת בדרך חדשה ובסוף הוא חזר למקור של וייצמן, והוא אומר כי הלכת וייצמן פיתחה שורשים וכך נלך בעקבותיה, פרשנות מרחיבה של ס' 34א, הוא אומר כי בחר לא לאמץ אחת הגישות ומותיר זאת בעיון, אבל בעיקר מאמץ את הלכת וייצמן.

וייצמן משנת 2001 וזה משנת 2010, הוא אמר כי בפס"ד שניתן ביום 12.01.11 שההלכה הזו של וייצמן היא ההלכה והוא עדיין מנסה להתמודד על המבחנין ומביא את הסכולות, בסופו של דבר מה שהיה זה מה שיהיה והוא אומר כי כדאי שהמחוקק ימצא פיתרון לדבר.

כדי לייחס לאדם סיוע במחדל צריך להצביע על מקור החובה לפי ס' 18 לחוק העונשין, את החובות הן הוראה שבדין, אבל המחוקק לא התכוון למשל בחובה של אל תעמוד על דם רעך תפעל במסגרצ ס' 18ג. ולכן מה שיש לנו בעצם, אם אנחנו רוצים לדון בשאלה, האם חוק העונשין אוכף מוסר? זו מחלוקת ושאלה פילוסופית האם משפט צריך לאכוף מוסר? התשובה היא שהמוסר שונה מאדם לאחר ולכן קשה באמת לאכוף מוסר. אומר לנו ביהמ"ש גם חשין וגם עמית אומרים שיש דברים שהם בקונצנזוס ומעוררים סלידה שבנפש, להפקיר אדם פצוע ולא לעשות כלום לא מקובל ולכן הם קובעים חובה מהלכה פסוקה, הפסיקה אינה יוצרת חוק אבל בכל זאת יש מצבים בהם המחוקק לא נותן לנו מענה וביהמ"ש חייב להתערב.

פס"ד מלכה  נהג טנדר פגע בילד והילד נפדע ביד ותקופה מאוחרת יותר התגלתה אצלו מחלת טיטנוס ורצו לבדוק קש"ס, פצע סגור אין סיכוי לטיטנוס, ופה במקרה הזה היה לילד פצע פתוח וחלה בטיטנוס. שם דיברו על הגולגולת הדקיקה ואומרים כי אם הרופאים לא היו מסוגלים בכלל לשער שזה יקרה אז מה ניתן לצפות מנהג? בסופו של דבר הוא זוכה. דובר על ביהמ"ש העליון.

פס"ד ליאון נ' רינגר  עניין הגולגולת הדקה, כאשר אתה נפגש באדם שאתה פוגע בו צריך לקחת בחשבון שזה האיש הכי רגיש בעולם. פה אנחנו מדברים על דיון נוסף.

בשני המקרים האלה כאשר אתה פוגע באדם אתה אחראי כלפי האיש היות שאתה לא בוחר בפגוע ואתה מקבל אותו כפי שהוא ויש להתייחס אליו ברגישות.

אם נדבר עכשיו על רשלנות בנהיגה ואחריות לגרם מוות ברשלנות או הריגה, שאלה עקרונית, האם הפרת הוראות נהיגה כגון נהיגה ברכב שהבלמים שלו לא תקינים או נהיגה באור אדם או לא לעצור בשלט עצור, האם עצם הדבר שאתה מפר  הוראה חקוקה בתום התעבורה פירושו של דבר שאתה התרשלת וכתוצאה תישא באחריות לתאונה וגרם מוות ברשלנות וכיוצא בזה?

פס"ד ליכטנשטיין בשעה שהוכח שהנהג נסע במהירות מופרזת ברור שאפשר היה לטעון שניתן לצפות את הטקר וזה דבר שאינו תלוי בנהג, אבל הטענה הייתה שהמהירות המופרזת היא זו שגרמה לתאונה ואלמלא המהירות תוצאות התאונה היו שונות. איזה עיקרון לומדים מפסה"ד הזה? העיקרון שנקבע פה הוא עצם הפרת חובה חקוקה אינה מצביעה על רשלנות. זה רק שיקול או נתון שיכול להשפיע כדי להגיע למסקנה שהאיש רשלן, לא כל מי שמפר חובה חקוקה הוא רשלן. הפרת חובה חקוקה תקנה 28(ב) אבל זה לא אומר שמדובר על גרם מוות ברשלנות. ביהמ"A אומר שכאשר יש כזו הפרה זה שאדם קורה לו טקר זה במסגרת הציפיות של כל נהג, צריך תמיד לצפות כשל בדרך, אומר ביהמ"A כי אם ככה כשאתה לוקח לעצמן לנסוע 125 קמ"ש אתה צריך לקחת החשבון מה יקרה אם תיתקל במשהו שתצטרך לעצור את הרכב ואיך תוכל להשתלו על הרכב במקרה הזה? ופה באה הרשלנות. ז"א לומדים פה כי עצם הפרת חובה חקוקה זה אינו מצביע אוטומאטית על רשלנות אלא שאת הרשלנות צריך להוכיח מעבר להפרת חובה חקוקה.

פס"ד מייק לונסון  נכנס באור אדום במהירות לא מתאימה והועמד לדין, הורשע בכאילו "רצח ברשלנות" אין להם עבירה של גרם מוות ברשלנות כי כדי להרשיע אדם בגרם מוות ברשלנות צריך להוכיח רשלנות שולית שהיא מעל לרשלנות הרגילה שמתאימה לדין. אצלנו במדינה גרם מוות ברשלנות רמת הרשלנות הנדרשת היא זהה לגרם מוות ברשלנות בנזיקין כלומר יש אותן יסודות.  בעניין הזה ביהמ"ש מציין פסיקה שהפרת חובה חקוקה כגון נסע באור אדום ובמהירות לא מתאימה, זה רשלנות מאלי ואז הביאו לו פסיקה ובסופו של דבר מגיע למסקנה כי פה הוכח קיומה של רשלנות פלילית ולכן הרשיעו אותו. שופט המיעוט אמר כי הרשלנות לא מגיעה לכדי רשלנות פלילית אלא נמוכה יותר. בעניין הזה צריך לראות כמה דברים שנאמרו.

מדובר על הריגה של אדם ע"י רשלנות פלילית, ומהי אותה רשלנות מוגדרת בפס"ד אחר? הפרה הזו נחשבת רק לחזקה לכאורית לקיומה של רשלנות אבל זה לא מוכיח רשלנות, בדיוק כמו שנאמר בפס"ד ליכטנשטיין. רשלנות פלילית קיימת כאשר לא מדובר על כוונה ספציפית ולא משתמעת אבל מה כן יש? אלא שיש חוסר התחשבות באחרים כאשר מדובר בסטייה חמורה מתחת לנורמת התנהגות הנדרשת מאדם סביר בנסיבות אלה. כלומר זה לא הגיע לכדי ידיעה סובייקטיבית, שם צריך להוכיח רשלנות זועקת! בישראל אין צורך להוכיח את זה.

גם פה כמו שם עצם הפרת חובה חקוקה לא מצביעה אוטומאטית על רשלנות. אצלנו יש 3 דרגות של גרם מוות רשלנות, הריגה ורצח. אצם הרשלנות לא מחייבת ידיעה אלא סטייה חמורה מנורמת התנהגות. בארה"ב אתה עדיין צריך את הסטייה החמורה שמצופה מאדם הסביר ולא מחשבה פלילית. אותה הגדרה מביא אותה שופט קרטר, ושופט המיעוט שאומר לנו בסוף פסה"ד כי ראיה שיש בה כדי להוכיח או להראות רשלנות רגילה היא לא מספקת לכדי רשלנות קרמינאלית. לדעתי המדינה הצליחה להוכיח רשלנות רגילה ולא פלילית ולכן ההרשעה צריכה להתבטל.מדברים על מה היה לפני תירון 39, הייתה עבירה של הריגה בס' 219 לחוק העונשין שבוטל קבע שהריגה הינה רשלנות רבתית, ומאז התיקון כדי להרשיע בהריגה צריך להוכיח ידיעה סובייקטיבית של נסיבות וגרימת התוצאה, רשלנות אינה מספיקה ומאז שהז בוטל אין לנו יותר הריגה שמבוססת על רשלנות רבתית. בהריגה צריך להוכיח מחשבה פלילית.

יש עוד שלושה פס"ד,דנים שאלה של מה ההבחנה בין ס' 304 לבין ס' 298 גרם מוות ברשלנות לבין הריגה פס"ד חוג'ה וגם פס"ד ירון מלכה  ואחת השאלות האם יש חזקה של ידיעה ממשית, האם מרשלנות מסוימת אני יכול להסיק שהוא ידע או לא? יש מחלוקת בין השופטים, כאשר אדם גורם לתאונת דרכים נניח עקף בפס לבן האם זה אוטומאטית ידע שתהיה תאונה וייפגע מישהו והוחזק כמי שידע? ביהמ"ש ענה על זה בחיוב ואומר למה בכלל יש פס לבן? אומרים כי עבירה בפס לבן זו סכנה! פס"ד בועז  בחור שירד בפרויד ועבר לצד השני אומר השופט נאמן שזיכה אותו מהריגה והרשיע אותו בגרם מוות אומר שלא הוכיחו את היסוד הנפשי הנדרש ושהאדם היה מודע לנסיבת ולאפשרות גרימת התוצאה והשאלה מהי התוצאה הנדרשת? בעניין הזה לאור הנסיבות הסיק מסכנה זו. בביהמ"ש העליון השופטת אומרת כי בנסיבות האלה בוודאי שהוא היה כמי שידע!

שיעור – 8- וגם חלק משיעור 9(תחבורה צבורית)

עבירות בתחום התחבורה הציבורית:

כאשר אחנו דנים בתחבורה ציבורית, מאילו היבטים ניתן ללמוד את הנושא? המחוקק לקח לעצמו פרוילגיה להסדיר בחוק/תקנות וצווים מי בכלל רשאי להפעיל תחבורה ציבורית מכל סוג שהוא. בין אם זה אוטובוסים וקווי שירות. המחוקק צריך להסדיר גם בתחום המשפט המנהלי למתן רשיונות להפעלת קווי שירות. לגבי מוניות יש סוגים שונים של רשיונות, הסוג הקלאסי זה נסיעה מיוחדת, כאשר מדובר על מונה עם נוסע פרטי. גם למוניוצת ישנו הסדר של קווי שירות בקוויום מסוימים, למשל יש קוו שירות חיפה-נהריה. הנושא השני שצריך להיות מוסדר, מי בכלל רשאי להיות נהג שירות? זה תחום שחייבים להסדיר. דבר שלישי זה היחסים בין מפעיל השירות לבין הנוסעים, כמו לקבוע מחירים, תחנות וכדומה. יש לקבוע כללי התנהגות לנהגים כלפי הנוסעים ולהפך. הנושא הרביעי זה רמת המחירים, כמה ניתן לגבות עבור נסיעות אלה ואיך מקפידים שזה יקרה.

בכל התחומים האלה כדי לחפש תשובה, האם ישנו חוק אחד שבן יש תשובה לכל השאלות האלה? (לקנוס יכול רק שופט ולא אחר!) יש חוק עבירות מנהליות, ועפ"י החוק הזה ניתן לתת קנס. התחבורה הציבורית מוסדר בכמה הוראות חיקוק. החוק המרכזי ביותר זה תקנות התעבורה שבהם יש פרק שלם.

ישנו חוק שמסדיר את העניין הזה, חוק הפיקוח על צרכים ושירותים, זה חוק שחל כאשר המדינה נמצאת במצב חירום. כל מה שנרצה לדעת, חוק הפיקוח בא להסדיר את הנושא ולקבוע תקנים ומחירים.

למשל אדם שמתקן את הרכב בבית, האם הוא מנהל מוסך כן או לאו? כן! זה ניהול מוסך! כאשר אדם פותח מכלול ומתקן, המחוקק אומר לי כי זה בגדר מוסך בביתו.

נתחים התקנות התעבורה ונמשים וחוק הפיקוח והצווים. כאשר לדוגמא מעמידים לדין נהג אוטובוס אז מיוחסים להם עבירות בניגוד לתקנה או בניגוד לצו או בניגוד לחוק וכדומה, כלומר יש כמעט 7 סעיפים של הוראות חוק שונות, השופט אולם מרשיע פעם אחת ומעניש פעם אחת לעבירה על אחת ההוראות. החבות נובעת מהוראה מסוימת שמתייחסת אליה.

הפסיקה בעניין הזה היא בעיקר בימ"ש שלום ומחוזי. המחוקק קבע עבירות ספציפיות לנהגים השונות מאלה שלאדם פרטי. מכיוון שנהנג אחראי על הנוסעים ויש עליו חובה לשמור על הנוסעים.

חובות בעל רישיון כפי שנקבע בתקנה 399 לתקנות התעבורה:

ישנה תקנה שקובעת בפרק המוניות שקובעת כי תקנות אלה החלות על אוטובוסים חלות גם על המוניות.

רכיבי היסוד העובדתיß בעל רישיון קו (כמו אגד למשל)- יפעיל את השירות שעליו ניתן לו רשיון באורח : תקין, סדיר ורציף, בצורה מבטיחה נסיעה נוחה ויעילה בהתחשב בצרכי הציבור.

יקיים את ההוראות שניתנו לו בכתב ע"י הרשות בקשר לניהול השרות ופעולתו על פי הפקודה ועל פי חלק זה.

מה זה "בצורה מבטיחה" ו"נסיעה יעילה ונוחה ובהתחשה לצרכי הציבור" איך נבין את זה? במה צריך להתחשב בדיוק? מה ביהמ"ש אמר?

תיק תחבורה ירושלים 178/08 שאלה שעולה בפנינו קשורה בזה שאינם מגיעים בזמן ומגיעים מאוד עמוסים ומרוקנים בתחנות ואינם מקבלים נוסעים חדשים, אותו אוטובוס יצא במועד נגיד והוא נוסע לאט מגלל מצב התחבורה העמוס, וכך הוא מגיע באיחור לתחנה ומתמלא במהירות ולא מסכים לקבל נוסעים חדשים. דרך אגב, אותו נהג לא חייב לקבל נוסעים חדשים אם הוא מלא ורשאי רק לרוקן, וגם אם אין לו מקום לעצור הוא לא חייב לעצור. במקרה הזה נהג האוטובוס לא עצר בתחנה אלא במרחק ממנה והוריד מספר נוסעים ולא אסף חדשים, כנגד הנאשם הוציאו כתב אישום המייחס לה אי עמידה בתנאין באופן סדיר, ואי עצירה לאיסוף נוסעת (האשימו פה את אגד ולא הנהג) הנהג לא עבר עבירה, לו יש כללים ויש להאשים את אגד. עבירה זו ייחסו אותה רק לאגד. האם אגד עובר את העבירה בכך? אומר השופט טלנסוים כי יש שתי שאלות: שאלה ראשונה ומרכזית, כיצד יש לפרש את תנאי רשיון קו שירות בתחבורה ציבורית? ואיך אתה צריך להתארגן כדי לתת שירות בהתחשב בצרכי הציבור? אומר השופט כי תכלס בצורה הזאת הנוסעים לא מקבלים את השירות. השופט אומר כי מוטלת חובה על החברה לתת שירות יעיל, תקין ונוח כגודל צרכי הציבור, יש לקחת בחשבון כי בנתינת שירות יש לתת אותו בהתאם לצרכי הצבירו ולכן בעל הרשיון עליו להוציא מספרים של קווים בהתאם לנוסעים הנוסעים באותו צו. שאלה שנייה זה האם כאשר אוטובוס עמוס רשאי הוא להוריד נוסעים במקום אחר ולא בתחנה? הם לא עוצרים הרי בתחנה כדי שלא יתנפלו עליהם. ביהמ"ש מרשיע והוא כמובן הולך למסגרת המשפטית הנוגעת לעניין, הולך  לס' 7א לצו הפיקוח, ותקנה 335, ותקנה 399, ומצטט את התקנה וזה בעצם הבסיס לדיון שלנו. הוא אומר מהי הפרשנות אומר כי מדובר על תכלית פשוטה של תחבורה, זולה יעילה ומוסדרת המותאמת לצורכי הציבור, ועל ביהמ"ש להגן על אותם נוסעים הנזקקים לתחבורה ואם לא נותנים להם את זה אנחנו מקשים על חייהם. צריך להגן על החלשים.

תקנה 428ג קובעת כי אין חובה לעמור אם אין מקום פנוי, אבל כשיש נוסעים אז איפה צריך להוריד אותם? אומר ביהמ"ש כי יש להוריד אותם בתחנה! המציאות מצביעה על כך שעובר זמן בין קביעת תנאים, כלומר ביום מסוים בודקים את הצרכים בקו, לפעמים יש צורך בשינוי לפי כמות הנוסעים. אומר ביהמ"ש כי כאשר אומר המחוקק "לבתחשב" זה מצריך עדכון מתמיד לכמות הנוסעים בקו המסוים. אומר ביהמ"ש כי ההגיון של העניין הוא לשרת את הציבור ואם אתה לא משרת את הציבור לפי צרכיו אז עברת עבירה. לפעמים התנאים לא מתאימים לציבור, והאם אגע עמדה בחובתה כאשר הוציאה 5 אוטובוסים לשעה? והתשובה היא לא כי היה צורך בכמות גדולה יותר.

ברישיון יש תנאים, אבל לפעמים יש למחוקק מילים רחבות מדי כמו למשל נימוס ואדיבות.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

פס"ד בביהמ"ש השלום בנצרת 9445/07/08 פה השופטת זיכתה את הנאשם מס' 2 הנהג ומרשיעה את הנאשמת 1 קווית תחבורה ציבורית בע"מ, הוגש כתב אישום, אי עמידה בתנאי רשיון בתנאים של פעולה באופו סדיר, ואי עמידה בתחנה לאיסוף נוסעים. מה חובת הנהג לעומת חובת בעלת הקוו? (יש לקרוא את פסה"ד הזה!) נהג אוטובוס אינו חייב לעצור בתחנה כאשר האוטובוס מלא! מה שנקבע כרגע, אנחנו שואלים את עצמנו כרגע מהי חובת הנהג לעומת חובת בעלת הקוו, זה פס"ד דומה לפס"ד טלנסוים. נהג אוטובוס לא חייב לעצור בתחנה, (המשך מסומן *)

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוס ומוניות):

רכיבי היסוד העובדתיßס' 2 לא יפעיל אדם שירות הסעה באוטובוס, ולא יסיע באוטובוס, אלא לפי רשיון שניתן לפי חלק ה' לתקנות התעבורה ובהתאם לתנאי הרישיון.

ס' 3 לא יפעיל אדם שירות הסעה במונית, ולא יסיע במונית, אלא אם ניתן על המונית רשיון מונית ולפי תנאי הרישיון.

ס' 3א  רשיון מונית ורשיון קו שניתנו לפי תקנות התעבורה דינם כרשיון שניתן לפי צו זה.

ס' 4 שירות יופעל ע"י מפעיל שירות ועובדיו לפי הוראות תקנות התעבורה.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

הצו הזה מפנה אותנו לתקנות התעבורה, כאשר אנחנו מעמידים אדם לדין אנו מעמידים אותו לס' אלה בזיקה לתקנות התעבורה.

צו פיקוח על מוצרים ושירותים (הסעה באוטובוס ומוניות):

רכיבי היסוד העובדתיßס' 5(א)  לא יסרב מפעיל שירות הסעה באוטובוס או עובדו להסיע מכל תחנה בקו השירות שלו אדם המבקש לנסוע באוטובוס והמוכן לשלם את שכר ההסעה שנקבע, אלא אם אין מקום באוטובוס לנוסע נוסף או אם המקום שמור באופן סביר לנוסעים בתחנות הבאות של הקו.

ס' 5(ב) לא יסרב מפעיל שירות הסעה במונית או עובדו, בלי סיבה סבירה, להסיע, בהסעה המותרת לו אדם המבקש לנסוע במונית והמוכן לשלם את שכר ההסעה שנקבע לו או להוביל את מטענו.

ס' 6  לא ידרוש אדם, לא יגבה ולא ירשה לאחר לדרוש או לגבות בעד הסעה באוטובוס או במונית שכר הסעה העולה על השכר שנקבע לפי חיקוק.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

חובות בעל רשיון כפי שנקבע בתקנה 401 לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיß בעל רשיון, לא יתנה לנוסעים כל תנאי בקשר לנסיעה או בדבר אחריותו להם או לחפציהם, זולת תנאים שאושרו בכתב ומראש ע"י הרשות. או תנאים שנקבעו בפקודה או בתקנות אלה, וכל תנאי שהותנה בניגוד לאמור בטל.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

כלומר אסור לבטל קוו בגלל חוסר נוסעים אלא אם קיבלו היתר להפסיק את הקוו או להפעיל קוו ובתנאים אלה ואלה אתה רשאי לא להפעיל את הקוו. נגיד יש רעידת אדמה והכבישים נעלמו והאוטובוס לא יכול לעבור, יכול הוא לא לעבור אך עליו להודיע.

(המשך פסה"ד *)בדומה לפסה"ד של השופט טלנבוים פס"ד  שניתן בבימ"ש השלום בנצרת, 9445/07/08 זו פסיקה יחסית חדשה, נהג אוטובוס אינו חייב לעמוד בתחנה כאשר יש אפס מקום אבל יש חובה להודיע כי אין מקום ולדווח להגעת אוטובוס חדש! השופטת מפנה לעבירה לפי ס' 2 לצו הפיקוח, ובזיקה לתקנה 335 תקנות התעבורה, אי הפעלת שירות סדיר ואי עצירה, מה קהיא אומרת בקיצור, כי יש כאן עובדות שהן לא במחלוקת, המתלוננים המתינו לתחנה לאוטובוס אשר יוצא בשעה כך וכך והוא בא פעם בשעה! הנהג הבחין במתלוננים אבל לא עצר והמשיך בנסיעתו ולא נשלח להם רכב חילופי. אלה העובדות, מה אנחנו עושים עכשיו תקנה 428(ג) קובעת (התקנה נמצאת בהמשך) בתחנות שלא צוינו כתחנות מיוחדות יעצור אוטובוס אלא אם אין מקום פנוי באוטובוס. חובתה של הנאשמת נהג אוטובוס שלא נותרו בו מקומות מסוימים אכן אין חובה עליו לעצור, מה באשר לנוסעים שאין להם מקום? האם יש חובה למצוא פיתרון לנוסעים מפנה לתקנה 399(א) ופה רשום כי יש להתחשב בצרכי הציבור פס"ד דו  ביהמ"ש העליון אמר באותה פרשה 222/78 אומר שם ביהמ"ש כי הצווי בתקנה 399 כי בעל הקו יפעיל את השירות באופן סדיר ותקין, הוא על פניו בלתי מסוייג, מדובר על אחריות מוחלטת, אולם כאשר הנוסע נזקק, הוא אמור לדעת כמעט בוודאות כי ייאסף בשעה קבועה, זה שירות יומיומי וזכותו של הציבור שנהג הקוו יעמוד בחובתו אף באופן לא סביר. בפסה"ד שלנו הנאשמת 1 לא התחשבה בצרכי הציבור, חובה הייתה על הנאשמת למצוא פיתרון חילופי ובהקדם ואף מעבר למאמץ סביר מכיוון ששירות זה יכול להיות חיוני לפרנסת הנוסעים. הייתה עליה למצוא מיידית להסעה חילופית! היה על הנהג להודיע לנוסעים מדוע הוא לא אוסף אותם ומתי תבוא הסעה חלופית.

לכל קוו יש לו"ז עם מספר ומפורט בו יציאות ותחנות, לפעמים בגלל עבודות בכביש סוגרים מסלול מסוים ופותחים מסלול אחר ומודיעים לציבור על השינוי בזמנים. אם קוו לא יוצא בזמן ויצא בפער של שעה, אז זו עבירה של מפעיל הקו.

אם אוטובוס נתקע דבר ראשון יבדקו אם אם היו צריכים לבדוק שלא תהיה תקלה באוטובוס, ואם ביקשו רכב חלופי לנוסעיף, יבדקו למה אוטובוס נתקע ואם לא התרשלה בעצם זה שהאוטובוס נתקע כי אם כן היא לא הפעילה את השירות באופן תקין.

34201/05/10 זה ערעור של קווי תחבורה ציבורית ושם השופטת אמרה שהיו צריכים לדאוג לתחבורה תחליפית וכי שעה יכול להאריך גם לשעתיים אם האוטובוס השני היה גם מלא. ביהמ"ש המחוזי אישר את פסה"ד של ביהמ"ש השלום (יש לקרוא את פסה"ד)

חובות בעל רשיון כפי שנקבע בתקנה 403 לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיßבעל רשיון, לא ידרוש ולא יגבה, ולא ירשה לאחר לדרוש או לגבות, (1) בעד נסיעה שלא צויינה בתעריף המאושר, סכום העולה על שכר הנסיעה שנקבע לה, אם נקבע. (2) בעד נסיעה שצויינה בתעריך המאושר סכום העולה על שכר הנסיעה שצויין כאמור.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

אם לנסיעה קבעו תעריף מסוים, אסור לגבות מעבר.

חובות הנהג הכרטיסן ועובדי השירות כפי שנקבע בתקנה 416 לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיß(א) הנהג הכרטיסן והעובד ינהגו כלפי הנוסעים באדיבות ובנימוס.

(ב) הנהג והכרטיסן יפעלו באופן שיש בו כדי להבטיח כי הנוסעים יגיעו למטרתם בנוחות, במהירות ובבטיחות.

תקנה 418 נהג לא ישוחח בזמן הנהיגה עם אדם אחר, לרבות עם הכרטיסן, אלא אם היה הדבר דרוש באותה שעה לביצוע תפקידו או בקשר לנסיעה, ובלבד שבשעת השיחה לא יפנה את ראשו אל בן שיחתו.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה. חובות אלה חלות גםעל נהגי מוניות כאמור בתקנה 504(ב).

ע"פ 8511/96  ביהמ"ש העליון,קדמי, דורנר וגולדברג. אגודה שיתופית ויחד עם אחד מנהגיה שהוא נאשם 2, מי שמערער זה דן אגודה שיתופית, הואשמו בהתנהגות בלתי הולמת באוטובוס בניגוד לס' 4 לצוו הפיקוח בזיקה לס' 39ב לחוק הפיקוח כי בעלת הקוו היא בעצם אחראית לעבירה שנעברה ע"י הנהג… (עברנו בכיתה לס' 39ב *)… פה בסעיף הזה חסר לנו משהו, הרשלנות פה נעלמה לנו, אבל בעיפים אלה נמצאים משנת 57 ותיקון 39 משנת 95, מה שזה אומר, שהמחוקק ידע מה זה אחריותצ קפידה לפני התיקון, כלומר אחריות מוחלטת עם רשות להתגונן אם לא ידעתם ועשיתם כל שניתן כדי למנוע. נעברה עבירה לפי חוק זה בידי עובד במהלך עיסוקו או בידי מורשה, שהוא פועל בתחום תפקידה ….ס' 39ב לחוק הפיקוח, בעצם ביהמ"ש אומר כי הוא דן עפ"י 39ב ואומר כי עבירה נעברה ע"י נהג שנהג בשירותיה ומעביר אותנו לס' 416 לתקנות התעבורה, בבסיס כתב האישום עומדת התלונה של המתלוננת שעולה לאוטובוס ומחזיקה בידה תינוק, הנהג לא הרשה לה לעלות אבל חזר ופתח את הדלת ונתחיל לנסוע לפני שישבה, וכשהיא רצתה לרדת הוא נהג בה בחוזר נימוס ולא נתן לה לרדת בדלת הקדמית. ביהמ"ש זיכה את האגודה והרשיע את הנהג בביהמ"ש הלשון. במחוזי המדינה ערערה על זיכוי האגודה, ביהמ"ש אומר כי מרחיק לכת להטיל אחריות כזי על אגודה בגלל התנהגותו של הנהג. ישנן עבירות שהנהג עובר שמייחסים גם לאגודה ויש עבירות שאין לייחס לאגודה ורק לנהג כמו למשל עבירה באור אדום או נסיעה במהירות מופרזת.  אם הנהג לא רוצה להסיע נוסע ואומר לו אני לא רוצה לקחת אותך, האם זו עבירה שיש ליחסה לאגודה? שופט השלום חשב שזה מרחיק לכת להרשיע את האגודה. המדינה ערערה לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב, ביהמ"ש קבילת את הטענה להטיל אחריות פלילית על האגודה וקיבל את הערעור, וקבע כי ס' 4 מטיל על האגודה אחריות פלילית שילוחית, ישנן עבירות שנובעות מהפרת התנאים שברשיון הנהג, וישנן עבירות שלא קשורות ורשיון הספציפי הזה כמו נסיעה באור אדם ועקיפה בקו ישר אז במצב כזה מאשימים את הנהג בלבד ולא את האגודה. אומר ביהמ"ש שצריך לעשות הבחנה בין עבירות המטילות אחריות גם על האגודה לבין עבירות שלא מטילים גם על האגודה. מה טענו בערעור? טענות המערערת מתחלקות לשתי כיתות, הטענה העיקרית מרכזת את הטענות כנגד האחריות של המערערת להפרת הוראות ס' 4 והשנייה בעצם יורדת לעניין של חוקיות של ח"י כב"ח, נתרכז בטיעונים הראשונים ובאיזו מידה המערערת אחראית לפי ס' 4? שופט קדמי מפנה אותנו לפירוט כל הסעיפים הנוגעים לעניין, לפי ס' 4… ותקנה 416א… מה שביהמ"ש אומר זה שס' 4 מטיל על מפעיל השירות לפעול לפי התקנות וכמו שקבע ביהמ"ש המחוזי כי יש להבחין בין תקנות הפעת השירות לבין תקנה המדברת על הפעלת הרכב. סיכום הדברים: מדובר פה בהפרת תקנה 416 לתקנות התעברוה, המדבר על התנהגות כלפי הנוסעים ולא מדבר על כללי הנהיגה אלא כללי ההתנהגות כלפי הנוסעים.

ס' 416, עבירה של נהג על פי זה מחייבת גם את האגודה, כמובן יכולה הנאשמת לעשות משהו כדי לא להיות מורשעת לפי תקנה 416, כמו הדרכה ופיקוח, האם נגזר דינה של החברה בכל מקרה שנהג עובד עבירה כזאת או שיכולה להבטיח את עצמה מהתנהגות מסוימת ואז צהיה פטורה? יכולה להיות פטורה אם ביהמ"ש קובע כי היא עושה את כל הניתן.

בימ"ש שלום מצא שהנאשמת נוקטת בכל האמצעים הסבירים ע"י הדרכה ועיון וביקורות על מנת לוודא כי הנהגים יתנו שירות טוב, אבל האגודה לא עמדה במידה ההוכחה על מנת לזכות בפטור. עמדתו של ביהמ"ש המחוזי אומר השופט כי, היא נכונה והמערערת לא הוכיחה כי נקטה בכל האמצעים הסבירים.

בס' 23 לחוק העונשין  אומר כי גם תאגיד יכול לשאת באחריות שילוחית, אבל זה לא המקרה שלפנינו, כי במקרה שלנו אנחנו מדברים על אחריות ישירה של התאגיד.

פס"ד של ביהמ"ש העליון על התנהגות מצד נהג מונית הנוגעת לאדיבות ונימוס, מה בכלל נכנס לעניין הזה? רע"פ 2788/00 מפי השופט לוין, הוגשה בקשת רשות ערעור, הגברת אביבה לוי ואחותה נגשו למונית וביקשו מנהג המונית להעיל את המונה, לאחר דיון קצר הפעיל המבקש את הממונה, ואז שאלה האחות האם הוא חייב להפעיל בלי שיבקשו ממנו, ואז אמר לה הנהג "הנהג יכול להוריד אנשים מסריחים מהמונית שלו" המבקש לא מכחיש שאמר את הדברים האלה, והורשע הנהג בהתנהגות בלתי אדיבה ומנומסת לפי תקנה 416(א), הערעור במחוזי נדחה, מה טען המבקש לערעור בעליון? עומדת לו הגנה מן הצדק והוא אומר כי בחוק זה עמום, מה זה אדיבות ונימוס? חוק הרי צריך להיות ברור ודווקני, ביהמ"ש מצטט את הביטוי התנהגות אדיבה ומנומסת, ואומר כי ביטויים אלה אינם שכיחים בחוק הפלילי, תהיה אשר תהיה המחלוקת אשר עשויה להתעורר בעתיד וטבעי שמחלוקות אלה תתעוררנה, ואין ספק כי מדובר על נהג אשר נהג בצורה בלתי אדיבה ועל כן אין לתת לו הגנה.

חובות נהג אוטובוס כפי שנקבע בתקנה 425 לתקנות התעבורה:

רכיבי היסוד העובדתיß(א) לא ינהג נהג באוטובוס אלא לאחר שנוכח תחילה, ע"י הפעלה או בדרך שאלה מנהג אחר שמרשותו קיבל את האוטובוס, בתקינותם של: (1) פעולת ההגה והבלמים. (2) פעולת מד-לחץ האויר של הבלמים. (3) מערכת החשמל והאורות- אם הוא עומד לנהוג בזמן התאורה. (4) פעולת הפתיחה והסגירה של הדלתות והחלון שלשעת סכנה. (5) פעולת הצופר. (6) פעולת מגבי השמשות.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה. חובות אלה חלות גם על נהגי מוניות כאמור בתקנה 504 (ב).

חובות הנהג והכרטיסן כפי שנקבע בתקנות דלהלן:

רכיבי היסוד העובדתיßתקנה 431 לא יסיעו נהג או כרטיסן נוסעים יותר מהמספר שנקבע ברשיון הרכב, אם נקבע. תקנה 433  (א) הנהג, הכרטיסן, הקופאי וכל עובד שירות, לא ידרשו ולא יגבו מנוסע אלא שכר נסיעה שנקבע לאותה נסיעה. תקנה 434 (א) נהג וכרטיסן חייבים להסיע כל נוסע המוכן לשלם את שכר הנסיעה, בכפוף לאמור בחלק זה. (ב) הנהג והכרטיסן חייבים להסיע נוסע שהציע שכר הנסיעה בשטר שערכו לא יעלה על מכפלת תעריף הנסיעה בעשר.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

יכולה לעלות שאלה של כן מסיע אותך או לא מסיע אותך, חייבים להעלות את כל הנוסעים וכמובן בתנאים מסוימים. העבירה לפי (א) זה אחריות קפידה. חייבים להסיע נוסע שמוכן לשלם שכר נסיעה בכפוף לאמור, הוא מוכן לשלם אז הם חייבים להסיע, אם מחיר הנסיעה הוא הטווח עד פי 10 אז חייבים לתת עודף, מעבר לזה לא!

חובות הנהג כפי שנקבע בתקנה 462:

רכיבי היסוד העובדתיß(א) לא יסיע נהג באוטובוס, ולא ירשה הנהג… להכניס אליו בעלי-חיים, אלא אם גדלם מאפשר להניחם על ברכי הנוסע או להחזיקם בידיו, ובלבד שכלבים המוסעים כאמור ישאו זמם על פיהם ויהיו קשורים ברצועה ובעלי חיים אחרים יהיו מצויים בתוך תיבה או סל באופן המונע אפשרות של פגיעה או הטרדה לנוסעים. (ב) הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על הסעת כלב של עיוור המלווה את העיוור אם הכלב קשור ברצועה.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

הרעיון הוא שהכלב או בעל החיים האחר לא יפריע לנוסעים האחרים, כלומר נוסע אסור שיוטרד ע"י כלב של מישהו  אחר שנוסע באוטובוס, וכמובן כל מקרה לגופו של עניין. ואם מדובר בעיוור אז כמובן יתישב צמוד למעבר למקום הנכים והכלב ישב לידו.

חובות הנהג כפי שנקבע בתקנה 465:

רכיבי היסוד העובדתיßלא יסיע נהג ביודעין באוטובוס ולא ירשו הנהג והכרטיסן להכניס לאוטובוס כסאות נוספים למושבים הקבועים.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על מחשבה פלילית.

ביודעין, ולכן זו מחשבה פלילית. חייבים להוכיח שהוא ידע, לא יכול להיות שסדרן יכניס 10 כיסאות במעברים והנהג ידיע לא ידעת! פה צריך להוכיח שהאו ידע שהכניסו כיסאות מעל למותר.

התנהגות הנוסע וחובותיו כפי שנקבע בתקנות דלהלן:

רכיבי היסוד העובדתיßתקנה 447 הנוסע יציית להוראות בעל הרשיון שאושרו ע"י הרשות ולהוראות עובדי השירות הדרושות לסדר ולבטיחות בנסיעה ובאוטובוס (זה מין ס' סל לציית להוראות). תקנה 499 (א) נוסע הנכנס לאוטובוס יגיש לנהג כרטיס בר תוקף לנסיעתו, או ירכוש ממנו כרטיס. (ב) לא ישנה ולא ישחית נוסע כרטיס מתוך כוונה להונות (דרושה כוונה להונות, ברור שעבירה זו מחייבת כוונה פלילית, לא מספיק מחשבה פלילית אלא יש להוכיח כוונה פלילית להונות, יש כאלה שחשבו בתום לב שהתאריך לא השתנה).

תקנה 450  נוסע שלא הגיש לפי דרישת עובד השירות הממונה על כך את כרטיס הנסיעה אשר נראה מתוכו כי שימש לאותה נסיעה כאמור בתקנה 449 ישלם לידי הנהג, הכרטיסן או המבקר את שכר הנסיעה וכן תשלום נוסף בשיעורים אלה: (1) בנסיעות עירוניות – כפל השכר בעד הנסיעה מהתחנה בה עלה הנוסע עד תחנת הייעוד שלו. (2) בנסיעה בינעירונית – מחצית השכר בעד הנסיעה מהתחנה שבה עלה הנוסע עד לתחנת הייעוד שלו (נגיד נוסע אין לו  כרטיס, עכשיו הם יכולים לדרוש לשלם תוספת לכרטיס וזה בעצם קנס, קנס מנהלי שמשלם בנסיעה עירונית כפל ובניסעה בין עירונית מחצית, ברמה הרעיונית המחוקק קובע סנקציה למי שלא שילם, ואז הסנקציה היא לשלם כפול, מה קורה אם הוא לא משלם את השכר הכפול אז הוא ביצע עבירה בניגוד לתקנה 450).

היסוד הנפשי הנדרשßעבירה זו מבוססת על מחשבה פלילית.

התנהגות הנוסע וחובותיו כפי שנקבע בתקנות דלהלן:

רכיבי היסוד העובדתיßתקנה 452 (א) לא ישוחח אדם עם נהג האוטובוס בזמן הנסיעה, אלא לשם בירור, שאלות הקשורות בנסיעה שהיה הכרח בהן באותה שעה. תקנה 453 לא יוציא אדם כל חלק של גופו מבעד לחלון האוטובוס בזמן הנסיעה. תקנה 455 (א) לא יפעל נוסע בצורה העשויה לגרום נזק או אי נוחות בלתי סבירה לכל נוסע אחר. (ב) לא יעורר הנוסע רעש בכלי, במכשיר או בדרך אחרת , לבדו או עם נוסעים אחרים, אפ הדבר הוא למורת רוחם של נוסעים אחרים. תקנה 456  (א) לא יירק אדם באוטובוס. (ב) לא ילכלך אדם אוטובוסו ולא ישליך בו פסולת, אלא למקום שהותקן לצורך זה באוטובוס, אם הותקן. תקנה 458 לא יזרוק אדם אל מחוץ לאוטובוס כל חפץ אם הדבר עלול לגרום רוגז, נזק או סכנה לאדם או לרכוש.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוסת על אחריות קפידה.

אם זה בנסיעה בכלל אסור לזרוק כלום, אבל לפי תקנה זו גם אם אוטובוס בעמידה ומישהו זורק משהו מהחלון עדיין נוסע באוטובוס יעבוד על תקנות אלה.

התנהגות הנוסע וחובותיו כפי שנקבע בתקנות דלהלן:

רכיבי היסוד העובדתיßתקנה 460 נוסע באוטובוס שיש לנהג, לכרטיסן או למבקר יסוד לחשוד בו, כי עבר על תקנות אלה,חייב, לפי הדרישה, לזהות את עצמו ולמסור את כתובתו לנהג, לכרטיסן או לשוטר, ע"י תעודה מתאימה או ע"י אישור מאת אחד הנוסעים שזיהה עצמו ע"י תעודה. תקנה 461 לא ירשו הנהג והכרטיסן להיכנס לאוטובוס כל אדם: (1) שלובשו עשוי לזהם או להשחית את בגדי הנוסעים האחרים או את ריפודי האוטובוס, ובפרט כשבגדיו מלוכלכים בצבעים, בשמנים או בפיח. (2) שאין לבוש לגופו. (3) נמחקה (4) שהוא במצב של שכרות. (5) שהוא מעשן סגריה, סיגר, או מקטרת דלוקים. (6) שהוא נועל לרגליו מיתקן המשמש להחלקה או לגלישה (המחוקק לא אומר לנו על איזה לבוש מדובר כאשר הוא אומר "אין לבוש לגופו", לפעמים אוטובוסים נוסעים לים במיוחד ואז יש כאלה שעולים לאוטובוס בלי חולצה, האם זה בסדר? כל עוד זה לא הגיע לפס"ד ששופט ניתח את העניין של מה באמת המחוקק רצה פה, אז בינתיים אין תשובה חלוטה בעניין הזה).

היסוד הנפשי הנדרשß תקנה 460  מבוססת על מחשבה פלילית ותקנה 461  מבוססת על אחריות קפידה.

ישנה פסיקה, האם העובדה שיש כנס מנהלי הופך את העבירה ללא עבירה אלא משהו מנהלי, האם זה ברמה הפלילית או הנהלית? אדם שמוסיפים לו את ה-50% בנסיעה, יושב שוטר תעבורה ונותן לו דו"ח, אז השאלה האם יש פה עבירה פלילית גם אחרי שהוא משלם את המחיר הכפול וניתן להביא אותו לדין? העובדה שאדם עכשיו משלם 20 ₪ במקום 10ש"ח האם הוא עבר עבירה? מה אומרת תקנה 499(א)? אומרת כי יגיש לנהג כרטיס בר תוקף לנסיעה, אם אדם נכנס ולא מגיש ולא רכש, תקנה 459 אומרת מה דינו של אחד כזה? נוסע שלא הגיש לפי דרישה ישלם לידי הכרטיסם תשלום נוסף בשיעורים הנ"ל, אם האדם לא שילם יש להביא אותו לדין להפרה, ואם הוא שילם איזו עבירה הוא עבר אם בכלל? אומרת הפסיקה בעניין הזה, ההתנהגות של אדם פועלת בשני מישורים, מישור אחד זה המישור האזרחי של מה אדם חייב וכדומה, והסנקציה של זה פועלת בתחום האזרחי, אולם תחום הפלילי עומד בפני עצמו!

חובות בעל רשיון ונהג מונית כפי שנקבע בתקנות דלהלן:

רכיבי היסוד העובדתי ßתקנה 498  לא יסיע אדם נוסע במונית ולא יניח בעל מונית לאחר להסיע בה אלא לפי רשיון הסעה שניתן עליה ובהתאם לתנאיו( כלומר זה כללי לפי תנאי הרשיון). תקנה 501 (א) בעל מונית או מי שהמונית בשליטתו לא יעשה בה כל שימוש זולת מתן שירות לציבור ויסיע בה כל נוסע המוכן לשלם את שכר ההסעה. (ב) נהג המונית, בעל הרשיון וכל מי שפועל מטעמו, לא יסב, בלי סיבה סבירה, לרבות חשש לבטחונו, להסיע נוסע ומטענו. (ג) לא יסיע נהג המונית בנסיעה מיוחדת נוסע נוסף על מזמין הנסיעה והנלווים אליו, זולת אם ביקש זאת המזמין.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

פה יש בעיה, נהג מונית יסיע כל מי שמוכן להסיע אותו, נניח בעל מונית מוזמן לעשות נסיעה מיוחדת מטירת הכרמל, והוא רואה חברה של סכנת נפשות המוכרים לו מהטלוויזיה והוא רואה שהוא בצרות ורוצים שיסיע אותם לרח' שמן, עכשיו הוא מבין אבל הוא לא יודע, הוא רק משער שיש פה סכנה, הוא לא מוכן להסיע אותם מה קורה במקרה הזה? לא יסרב בלי סיבה סבירה לרבות חשש לבטחונו! זה התעורר, על פי החוק מותר להחרים את הרכב כאשר נהג מסיע למשל שב"כים, אותו נהג מונית הגיע לביהמ"ש ואז דנו בשאלה מה נהג מונית צריך לעשות? הוא עתר לביהמ"ש ואז הוחלט להחזיר לו את הרשיון אבל עלתה שאלה מה יעשה נהג מונית שצריך להסיע, לא יסרב בלי סיבה סבירה, לפעמים הסיבה יכולה להתעורר רק אם הוא עושה חקירה או בירור, באיזו מידה הוא צריך לעשות את הבירור?

חובות בעל רשיון ונהג מונית כפי שנקבע בתקנה 500:

רכיבי היסוד העובדתיß(א) בעל מונית חייב להתקין בתוך המונית- (1) לוחית קבועה בתוך המונית בחלק העליון של העמוד שבין הדלתות בצד ימין ובה יצוין מספר רשיון להפעלת המונית וכן שם בעל המונית באותיות עבריות ולטיניות, רקע הלוחית יהיה לבן וצבע האותיות והספרות יהיה שחור, גובה האותיות והספרות יהיה 10 מ"מ לפחות ורוחבן 3 מ"מ לפחות. (2) מיתקן בחלק העליון של העמוד שבין הדלתות בצד שמאל, אליו יוכנס כרטיס ובו יצוין שמו של הנוהג במונית באותיות עבריות ולטיניות, רקע הכרטיס, צבע האותיות וגודל האותיות בו יהיו כאמור בפסקה (1). (ב) לא ינהג אדם מונית אלא אם כן הותקנו בה לוחיות וכרטיס כאמור בתקנת משנה (א).

היסוד הנפשי הנדרשßעבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

חובות בעל רשיון ונהג מונית כפי שנקבע בתקנות דלהלן:

רכיבי היסוד העובדתי ß תקנה 503 (א) לא יסיע אדם נוסע במונית בנסיעה מיוחדת אלא בדרך הקצרה ביותר האפשרית בנסיבות אותה שעה ואותה נסיעה, ולא ישהה בדרך יותר מהזמן הדרוש באותן נסיבות כדי להגיע למחוז חפצו של הנוסע. (ב) נהג מונית שהעלה למונית שלו נוסע כדי להסיעו למקום במסלול נסיעה שרצה אותו נוסע, יסיעו למקום באותו מסלול נסיעה. תקנה 504 (א) נהג מונית יעזור לנוסע, במידת הצורך, בהכנסו למונית ובצאתו ממנה, בהטענת מטענו ובפריקתו. (ב) מבלי לגרוע מהאמור בתקנת משנה (א), יחולו הוראות תקנות 416, 417, 418, 419, 420, 422, 425, 425א, 426, 427, 436, 437, 439, 441, 443, 444, על נהג מונית ועל כל אדם אחר העובד בהפעלת שירותי נסיעה במונית בשינויים המחויבים.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

חובות בעל רשיון ונהג מונית כפי שנקבע בתקנות דלהלן:

רכיבי היסוד העובדתיßתקנה 509 לא יסיע אדם נוסע במונית אלא אם כן הותקן בה מונה והמונה מופעל בה בהתאם לתקנות אלה. תקנה 510 (א) לא יסיע אדם נוסע במונית בנסיעה מיוחדת אלא אם כן מופעל המונה בהתאם להוראות התוספת הרביעית, חלק ב'. (ב) (1) על אף האמור בתקנת משנה (א), על פי דרישת הנוסע, בנסיעה מיוחדת ממקום למקום מהמקומות המפורטים בחלק ב' בתוספת לצו פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים (מחירי נסיעה במוניות) יפעיל הנהג את המונה רק כדי להפיק את מחיר אותה נסיעה מהמחירון וחשבונית שתומצא לנוסע בתום הנסיעה, לא יגבה הנהג בעד הנסיעה שכר הסעה העולה על מחיר הנסיעה שנקבע במחירון.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

האם כאשר אדם מבקש מהנהג לא להפעיל את המונה ומסכימים ביניהם סכום מסוים נחשבת עבירה? השופט חשין אמר בפס"ד שרעבני (זה פס"ד שבטוח יהיה במבחן) זה פס"ד שחייב להיות! ועולה פה שאלה, האשימו אותם בשתי עבירות, לקחו על הנסיעה 50 ₪ ולא הפעילו את המונה, מה אמרו? היה כאן הסכם בין קרגן לבין חברת המוניות, אנחנו מכירים בחופש ההתקשרות עיקרון על! מה השאלה המשפטית שעולה כאן בעצם? והשופט חשין אומר את זה בעצם? לעניין אי הפעלת מונה האם זיכו? השופט חשין מונה את התנאים של תקנה 510(ב). איזו שאלה בעולם המשפט זה מעורר מבחינת אופי וטיב ההסדר המשפטי? יש פה סוגיה הנלמדת בהרבה מאוד תחומים, האם ההסדר הוא קוגנטי או דיספוזיטיבי? למשל מקימים עמותה אז יש תקנון מצוי שאם לא קבעו תקנון לעמותה זה יהיה תקנון, אם לא הגישו תקנון אז הנה זה התקנון, כמובן שהתקנון דיספוזיטיבי וניתן להתנות עליו, אנחנו יודעים שאפשר להתנות על סמכות השיפוט, אפשר לקבוע סמכות שיפוט מקבילה או ייחודית, אם קובעים בהסכם שכל סכסוך בינינו יטופל וינוהל אך ורק בביהמ"ש בחיפה אז זה תופס, ולכן באמת נשאלת פה שאלה, יש הסכם, האם הוא גובר על ההסדר שבחוק? כלומר אם ההסדר הוא דיספוזיטיבי ההסדר גובר ולהיפך, אומר השופט ישנם 3 תנאים וזה קוגנטי ולא ניתן להתניה! אומר השופט חשין שזו הוראה שמי שפועל בניגוד לה לא יכול לחשוף בצל עניין זה, כלומר ההסכם הזה לא יתפוס. טובת הציבור מחייבת פיקוח על הענין הזה ואם אין פיקוח זו תהיה בעיה.

חובות בעל רשיון ונהג מונית כפי שנקבע בתקנות דלהלן:

רכיבי היסוד העובדתיßתקנה 498 לא ידרוש אדם ולא יגבה ולא ירשה לאחר לדרוש או לגבות- תקנה 512 (1) שכר הסעה או שכר המתנה יותר מכפי שיראה המונה בסיום הנסיעה. (2) בנסיעה שבה לפי דרישת הנוסע לא הופעל מונה- שכר הסעה יותר מכפי שנקבע במחירון לאותה נסיעה. (2א) בנסיעה לפי הסכם כאמור תקנה 510(ב)(2)- שכר הסעה העולה על הקבוע בהסכם. (3) כל תשלום אחר שאיננו קבוע בשכר ההסעה.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

זה סוגר מעגלים שבסופו של דבר כל נוסע ישלם את מה שצריך וכל נהג יקבל את מה שמגיע לו.

חובות הנוסע במונית כפי שנקבע בתקנות דלהלן:

תקנה 508  הוראות התקנות (בין השאר) דלהלן יחולו על נוסע במונית, בשינויים המחויבים:

תקנה 447 הנוסע יציית להוראות בעל הרשיון ולהוראות עובדי השירות הדרושות לסדר ולבטיחות בנסיעה במונית.

תקנה 452 (א) לא ישוחח אדם עם נהג המונית בזמן הנסיעה, אלא לשם בירור שאלות הקשורות בנסיעה שהיה הכרח בהן אותה שעה.

תקנה 453 לא יוציא אדם כל חלק של גופו מבעד לחלון המונית בזמן הנסיעה.

תקנה 455 (א) לא יפעל נוסע בצורה העשויה לגרום נזק או אי-נוחות בלתי- סבירה לכל נוסע אחר. (ב) אין לעורר רעש למורת רוחם של נוסעים אחרים.

תקנה 456 (א) לא ירק אדם במונית. (ב) לא ילכלך אדם את המונית ולא ישליך בה פסולת, אלא המקום שהותקן, אם הותקן.

תקנה 461 לא יכנס ערום, או בלבוש העשוי לזהם, שכרות, מעשן, במחליקים.

חובות בעל רשיון ונהג מונית כפי שנקבע בתקנה 505:

רכיבי היסוד העובדתיß השתמש אדם במונית שלא בהתאם להוראות חלק זה, יראו את בעל המונית (זו כבר אחריות שילוחית של בעל המונית) כאילו הרשה את השימוש בה כאמור, זולת אם הוכיח היפוכו של דבר.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

כדי להשלים את התמונה של פרק התחבורה הציבורית.

חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים. חוק זה קיים כאשר יש במדינה מצב חירום ונוגע להמון תחומים, חלק מהם זה גם העניין של תחבורה ציבורית, מטעם חוק הפיקוח ניתנו צוים…

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ובמוניות).

חוק הפיקוח על מחירי מצרכים ושירותים.

חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים.

פס"ד נוגה נוגה בעלת המונית, הבן שלה בשריון הוא מעסיק נהגים והמפעיל בפועל, דיברו על אחריות מעביד ולזה מגיעים דרך ס' 39ב בהמשך…

הגדרות ותחולה:

סעיף 1 הגדרות בחוק זה:

"שכר" כל תשלום כסף, או תמורה אחרת, בעד עשיית שירות.

"חוק זה" לקבות תקנות שהותקנו והצווים שניתנו על פיו.

המרצה מביא את ההגדרות האלה כי זה מאוד חשוב, אם אין בתקנות עבירה מסוימת, בתקנות נגיד הנורמה נמצאת אבל העונש לא כתוב, נגיד מי שעבר על סעיפים אלה או חוק זה, חוק זה לרבות התקנות!

סעיף 2 חוק זה לא יחול אלא בתקופה שקיים במדינה מצב של חירום בתוקף הכרזה לפי ס' 9(א) לפקודת סדרי השלטון והמשפט.

סעיף 3 לא ישתמש שר בסמכותו לפי חוק זה, אלא אם היה לו יסוד סביר להניח שהדבר דרוש לקיום פעולה חיונית, למניעת הפקעת שערים וספסרות או למניעת הונאת הציבור.(זה אומר שאפשר לתקוף בבג"ץ גם בתקיפה ישירה לתקיפה עקיפה, את זה לומדים במשפט המנהלי. אם היה לו יסוד סביר להניח שהדבר דרוש, מה זה סביר ומה זה דרוש? מה המבחן של "דרוש"? מה זה חיוני? למה זה חיוני שאני אסדיר מחירים ודברים כאלה? שר שבא להתקין תקנות על פי הדבר הזה, באיזה מבחנים הוא צריך לעמוד? צריך לעמוד במבחן של דרוש, ושל חיוני, וכל כך הרבה מבחנים נוספים.

חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים סעיף 39:

רכיבי היסוד העובדתיß(ב) מי שעשה אחת מאלה: (1א) פעל בענין הטעון רשיון או היתר לפי חוק זה, ללא רשיון או היתר בני תוקף. (2) הפר תנאי של רשיון או היתר שניתן לפי חוק זה, דינו- מאסר שלוש שנים או קנס 100,000 לירות (₪). (ג) מי שעשה אחת מאלה, דינו מאסר שנה או קנס 50,000 לירות. (4) עבר על הוראה מהוראות חוק זה שאינה מפורטת בסעיפים קטנים (א) או (ב).

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

אנחנו יודעים כי עבירה שנקבעה בתקנות מבחינת מאסר לא תעלה על 6 חודשים אלא אם יש הוראה מפורשת אחרת.

חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים סעיף 39א:

רכיבי היסוד העובדתיßנעברה עבירה לפי חוק זה בידי חבר בני-אדם, יאשם בעבירה גם כל אדם אשר בשעת ביצוע העבירה היה, באותו חבר בני-אדם, מנהל מפעיל, שותף-למעט שותף מוגבל- או, עובד מנהלי בכיר האחראי לאותו תחום.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה [לאמור: אם לא הוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה.]

צריך לשים לב כאשר מדובר בבעלים או מנהלים. פה מחוקק נקט בלשון של אחריות קפידה כי בלי זה היינו אומרים אחריות מוחלטת, הוא נתן להם הזדמנות להתגונן אם לא הוכיח שהבעירה נעברה שלא בידיעתו! ונקט כל האמצעים הסבירים לאבטחה. האם שינוי הנוסח משנה את המבחנים או לא?

חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים סעיפים 39ב ו- 39ג:

רכיבי היסוד העובדתיßסעיף 39ב נעברה עבירה לפי חוק זה בידי עובד במהלך עיסוקו של מעבידו, או בידי מורשה כשהוא פועל בתחום תפקידיו, יאשם בעבירה גם מעבידו או מרשהו. (יש פה הגנה מסוימת לעובד). סעיף 39ג תהיה הגנה לעובד או למורשה הנאשם בעבירה לפי חוק זה, או יוכיח שפעל בשם מעבידו או בשם מרשהו ובהתאם להוראותיו, וכי האמין בתום לב שאין במעשהו משום עבירה על חוק זה.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה [לאמור: אם לא יוכיח שהעבירה נעברה שלא בידיעתו ושנקט כל האמצעים הסבירים להבטחת שמירתו של חוק זה.]

פס"ד קוססבילי (פס"ד חשוב שהמרצה מבקש לעיין בו)

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ומוניות):

רכיבי היסוד העובדתיßסעיף 2 לא יפעיל אדם שירות הסעה באוטובוס, ולא יסיע באוטובוס, אלא לפי רשיון שניתן לפי חלק ה' לתקנות התעבורה ובהתאם לתנאי הרשיון. סעיף 3 לא יפעיל אדם שירות הסעה במונית, ולא יסיע במונית, אלא אם ניתן על המונית רשיון מונית ולפי תנאי הרשיון. סעיף 3א רשיון מונית ורשיון קו שניתנו לפי תקנות התעבורה דינם כרשיון שניתן לפי צו זה. סעיף 4 שירות יופעל ע"י מפעיל שירות ועובדיו לפי הוראות תקנות התעבורה.

היסוד הנפשי הנדרשß עבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעה באוטובוסים ומונית):

רכיבי היסוד העובדתיß סעיף 5(א) לא יסרב מפעיל שירות הסעה באוטובוס או עובדו להסיע מכל תחנה בקו השירות שלו אדם המבקש לנסוע באוטובוס והמוכן לשלם את שכר ההסעה שנקבע, אלא אם אין מקום באוטובוס לנוסע נוסף או אם המקום שמור באופן סביר לנוסעים בתחנות הבאות של הקו. סעיף 5(ב) לא יסרב מפעיל שירות הסעה במונית או עובדו, בלי סיבה סבירה, להסיע, בהסעה המותרת לו, אדם המבקש לנסוע במונית והמוכן לשלם את שכר ההסעה שנקבע לו או להוביל את מטענו. סעיף 6 לא ידרוש אדם, לא יגבה ולא ירשה לאחר לדרוש או לגבות בעד הסעה באוטובוס או במונית שכר הסעה העולה על השכר שנקבע לפי חיקוק.

היסוד הנפשי הנדרשßעבירה זו מבוססת על אחריות קפידה.

המשך שיעור – 9

הליכים שלפני המשפט – ניסוח כתבי אישום והגשתם:

הגשת כתבי אישום בעבירות תעבורה שלא גרמו לתאונת דרכים:

שר המשפטים רשאי לקבוע שעבירה על הוראה פלונית, שאיננה פשע, היא עבירת קנס, דרך כלל או בתנאים או בסייגים שקבע ס' 221(א) לחסד"פ. ß אי בקביעת עבירה כעבירת קנס או בקביעת גובה הקנס על עבירה כאמור, כדי לשנות את סיווג העבירה כאמור בס' 24 לחוק  ס' 221(ב1) לחסד"פ.

סוגי העבירות על פי דרך האכיפה והטיפול:

1. עבירות – ברירת קנס ס' 222 לחסד"פ.
2. עבירות – ברירת משפט ס' 228(א) לחסד"פ.
3. עבירות – הזמנה לדין ס' 239 לחסד"פ.

הגשת כתבי אישום בעבירות תעבורה שלא גרמו לתאונת דרכים:

עבירות – ברירת קנס ס' 222 לחסד"פ. ß לפי טופס 8  תקנה 39 לחסד"פ אופציה זו לא מיושמת ע"י המשטרה. ß היה לשוטר יסוד להניח כי אדם פלוני עבר עבירת קנס ß רשאי הוא למסור לו הזמנה בנוסח שנקבע. ß בהזמנה יואשם המוזמן באותה עבירה ותינתן לו הברירה לשלום קנס  בשיעור שנקבע במקום להישפט על העבירה האמורה. ß קביעת עבירה כעבירת קנס אין בה כדי לגרוע מסמכותו של התובע להגיש בשל עבירה כזאת כתב אישום, אם הוא סבור שבנסיבות העבירה מחייבות בירור המשפט. ס' 225(א) לחסד"פ.

חקירה וטיפול בעבירות תעבורה שלא גרמו לתאונת דרכים:

עבירה – ברירת משפט ס' 228 לחסד"פ-

1. לפי טופס 8א תקנה 39 לתסד"פ.
2. (א) עבירת קנס שהיא עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה וכן עבירת קנס אחרת שקבע שר המשפטים. ß הם עבירות של ברירת משפט ß ויחולו עליהן הוראות ס' זה וסעיפים 229 ו 230.
3. (ב) היה לשוטר או למי שהוסמך כאמור בס' 222, יסוד להניח כי אדם פלוני עבר עבירה של ברירת משפט ß רשאי הוא למסור לו הודעת תשלום קנס, ההודעה תהיה בטופס שנקבע ויפורטו בה העבירה ושיער הקנס שנקבע לה.

הגשת כתבי אישום בעבירות תעבורה שלא גרמו לתאונת דרכים:

עבירות – ברירת משפט ס' 228 לחסד"פ-

1. לפי טופס 8ב תקנה 39 לתסד"פ.
2. (ג) היה למי שרשאי למסור הודעת תשלום קנס כאמור בס' קטן (ב) יסוד להניח שהעבירה נעברה בנסיבות שתובע הודיע כי הן מחייבות בירור המשפט, ß לא ימסור הודעת תשלום קנס, אלא הזמנה למשפט.
3. היתה העבירה עבירת תעבורה והיה למי שהוסמך למסור הוסעת תשלום קנס יסוד להניח שהעבירה נעברה בנסיבות מחמירות כאמור בס' 29 לפקודת התעבורה. ß ס' 29(א) לפקודת התעבורה היה לשוטר יסוד להניח כי אדם עבר עבירת קנס וכי התקיימו נסיבות מחמירות הקשורות באותו אדם או בביצוע העבירה, יודיע לו כי יוגש נגדו אישום ותימסר לו הזמנה למשפט לפי חסד"פ. ß לא ימסור הודעת תשלום קנס אלא הזמנה למשפט.

הגשת כתבי אישום בעבירות תעבורה שלא גרמו לתאונת דרכים:

עבירות – ברירת משפט ס' 228 לחסד"פ. ß (ד) קביעת עבירת קנס כעבירה של ברירת משפט, אין בה כדי לגרוע מסמכותו של תובע להגיש בשל אותה עבירה כתב אישום, אם הוא סבור שנסיבות העבירה מחייבות את בירור המשפט, ß ובלבד שטרם נמסרה הודעת תשלום קנס לפי ס"' (ב).

הגשת כתבי אישום בעבירות תעבורה שלא גרמו לתאונת דרכים:

עבירות – ברירת משפט ס' 229 לחסד"פ. ß ס' 229(א) לחסד"פ מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, ישלם, תוך תשעים ימים מיום ההמצאה, את הקנס הנקוב בהודעה, לחשבון שצויין בה, זולת אם פעל באחת מדרכים אלה:

1. הגיש לתובע, תוך 30 ימים מיום ההמצאה בקשה לביטול כאמור בס' קטין (ג).
2. הודיע, תוך 90 ימים מיום ההמצאה, בדרך שנקבעה בתקנות, שיש ברצונו לבישפט על העבירה.

מי שהגיש בקשה לביטול כאמור בפסקה (1) לא יהיה רשאי להודיע על רצונו להישפט כאמור בפסקה (2). ß אלא תוך 30 ימים מיום המצאת ההודעה על החלטת התובע בענין הביטול.

הגשת כתבי אישום בעבירות תעבורה שלא גרמו לתאונת דרכים:

עבירות – ברירת משפט ס' 229 לחסד"פ.

ס' 229(ב) לחסד"פ  לא שילם אדם את הקנס במועד ולא הודיע שיש ברצונו להישפט על העבירה, תיווסף על הקנס תוספת פיגור בשיעור האמור בס' 67 לחוק העונשין, ß גביית הקנס תיעשה כאמור בסעיפים 68 ו-70 לחוק העונשין, וס' 69 לאותו חוק לא יחול ß רשאי תובע לפטור מתוספת הפיגורים- ס' 229(ו).

סעיף 229(ג) לחסד"פ תובע רשאי לבטל הודעת תשלום קנס אם:

1. נוכח כי לא נעברה עבירה.
2. כי היא נעברה שלא בידי מי שקיבל את ההודעה.
3. אם היה סבור שבנסיבות המקרה אין ענין לציבור בהמשך ההליכים.

הודעה על רצון להישפט –סעיף 230 לחסד"פ.

הודיע אדם לפי ס' 229(א) שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו. ß ביהמ"ש רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בס' 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו.

הורשע אדם בבית המשפט על העבירה ונגזר דינו לקנס ß לא יפחת הקנס מהסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס, אלא אם כן ראה ביהמ"ש נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.

סדרי אישום והמצאת מסמכים ס' 239 לחסד"פ:

1. בעבירה לפי פקודת התעבורה או התקנות לפיה פקודת העיריות ופקודת ביטוח רכב מנועי.
2. בעבירה שנקבעו כעבירות קנס או לפי חיקוק אחר ששר המשפטים קבע לכך.
3. רשאי שר המשפטים לקבוע בתקנות סדרי אישום והמצאת מסמכים, אף בסטיה מהוראות חוק זה.

סימן ד': סדרי אישום והמצאת מסמכים לפי סעיפים 222, 228, 239 לחוק- תקנה 38 לתקנות:

• בעבירה שסעיף 239 לחוק חל עליה, למעט עבירת קנס, רשאי שוטר למסור לאדם הזמנה למשפט אם היה לו יסוד סביר להניח כי הוא עבר עבירה כאמור.
• הזמנה כאמור בתקנת משנה (א) תהיה לפי טפסים 4 או 7א שבתוספת והיא תהיה חתומה ביד השוטר.
• לענין תקנה זו- שוטר לרבות: 1. אדם שהוסמך כדין למסור הזמנה דרך כלל או לענין מסוים. 2. לענין פקודת התעבורה או התקנות שהותקנו לפיה ופקודת ביטוח רכב מנועי, מי שבידו תעודה של סיירת הבטיחות בדרכים.

תקנה 39  הזמנה למשפט בעבירת קנס שיש עליה ברירת קנס לפי ס' 222 לחוק תהיה לפי טופס 8.

תקנה 40  הודעת תשלום קנס לפי ס' 2228 לחוק תהיה לפי טופס 8א שבתוספת.

תקנה 41:

• בעבירות קנס בשל העמדת רכב במקום שהעמדתו אסורה על פי חיקוק, מותר להצמיד לרכב הודעה על מעשה העבירה עם הודעת תשלום קנס לפי טופס 8א שבתוספת.
• לא שילם את הקנס ולא ביקש להישפט תישלח לו הודעת תשלום קנס חדשה. תהיה לפי טופס 8א שבתוספת.

תקנה 42(א) הודעה על בקשה להישפט לפי ס' 229(א) לחוק, תהיה על גבי הספח שבטופס 8א שבתוספת והיא תומצא לפי המען הרשום בטופס, תוך התקופה הקבועה בהודעה לתשלום הקנס תהיה לפי טופס 8א.

תקנה 42(ב) קבלה על משלוח ההודעה לפי תקנת משנה (א) בדואר רשום תהיה ראיה לתאריך המשלוח.

תקנה 44א בעבירות תעבורה שעליהן חל ס' 239א לחוק ובעבירות קנס רואים את ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההשמנה למשפט, לעניין עבירת קנס או ההזמנה למשפט, לענין עבירת קנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום.

תקנה 44ב הומצאה הזמנה למשפט לפי סימן זה, יוגש העתק ממנה לביהמ"ש שהנאשם הוזמן להתייצב לפיו.

תקנה 44ג הזמנה למשפט לפי סימן זה דינה כהזמנה למשפט וככתב אישום שהומצאה לנאשם כדין, ודין העתק ממנה משהוגש לביהמ"ש, כדין כתב אישום שהוגש לביהמ"ש כדין.

הגשת כתבי אישום בעבירות תעבורה שגרמו לתאונת דרכים

סעיף 11 לחסד"פ המאשים במשפט פלילי הוא המדינה והיא תיוצג בידי תובע שינהל את התביעה.

ס' 12 לחסד"פ – (א) ואלה התובעים

• היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו, ואלה הם:
• פרקליט המדינה, משנהו, פרקליטי המחוז ופרקליטים אחרים מפרקליטות המדינה ששר המשפטים קבע את תאריהם בצו שפורסם ברשומות.
• מי שהיועץ המשפטי לממשלה הסמיכו להיות תובע, דרך כלל, לסוד של משפטים, לבתי משפט מסוימים או למשפט מסוים.
• שוטר שנתקיימו בו תנאי הכשירות שקבע שר המשפטים בהתייעצות עם שר הפנים ונתמנה להיות תובע בידי המפקח הכללי של המשטרה.

סעיף 67 לחסד"פ  אדם שיש להעמידו לדין יגיש עליו תובע כתב אישום לביהמ"ש.

(ד)חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בס' קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית.

(א)רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך.

(ה)החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, מטעמים שיירשמו, כי הנסיבות מצדיקות זאת, רשאי הוא להגיש כתב אישום, בטרם חלפו 30 ימים ואף בטרם פנה החשוד כאמור בס' קטן (ד).

ס'  (א)62 לחסד"פ:

ראה תובע שהועבר אליו חומר החקירה שהראיות מספיקות לאישום אדם פלוני, יעמידו לדין, זולת אם היה סבור שאין במשפט ענין לציבור. ß ואולם החלטה שלא להעמיד לדין, בשל העדר ענין לציבור תהיה באישור בעל תפקיד כדלהלן:

1. פרקליט מחוז או פרקליט בכיר שהוא הסמיכו לכך- בעבירות פשע או עוון, שחומר החקירה בהן הועבר לטיפולו של פרקליט לפי ס' 60.
2. קצין משטרה המכהן כראש יחידת תביעות או תובע משטרתי בעיר שהוא הסמיך לכך – בעבירות פשע שחומר החקירה בהן הועבר לטיפולו של תובע משטרתי לפי ס' 60, וכן בעבירות עוון שחומר החקירה בהן הועבר לטיפולו של תובע משטרתי ע"י פרקליט מחוז לפי ס' 60.
3. קצין משטרה המשמש כתובע, שהמפקח הכללי של המשטרה הסמיכו לכך – בעבירות עוון שההחלטה בעניינן מתקבלת בידי בעל תפקיד כאמור בפסקאות (1) או (2).
4. קצין משטרה המכהן כראש יחידת תביעות – בעבירות לפי ס' 19 לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מגבלות, התשנ"ח-1998, או פרק ה'1א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965.

נתחיל בדבר המובן מאליו, כללי ועקרונות מסוימים בנושא של חקירה ואיסוף ראיות, מהכללי ניכנס לעניינים יותר ספציפיים. כל אדם רשאי להגיש תלונה! כאשר אדם רשאי להגיש תלונה, האם יש חובה שהמשטרה תחקור את התלונה הזאת? ס' 59 קובע כי חובה לטפל בתלונה! נניח כי נודע מכל מקור שהוא למשטרה על ביצוע עבירה, חייבת לפתוח בעבירה, אי אפשר להגיד לאדם כי הוא לא מעוניין לטפל, המינימום זה לרשום את דברי התלונה, את העדות. צריך להיזהר מפני טעות שהרבה עושים, מערבבים בין חובת תפקיד לבין סמכות, כאשר מדובר על תפקיד זה תפקיד! חובה, מטלה זה לא אמצעי, זה המהות, הכלים לבצע את זה יכולים להיות סמכויות ואמצעים. אולם העבירה שאינה פשע יכול השוטר לא לחקור אם ראה בדבר כי אין בו עניין לציבור, זו הוראה מבחינת החובה מחייבת לטפל, מה זה נקרא עבירה שאינה פשע, פשע זו עבירה שדינה מעל 7 שנות מאסר. האם באותו רגע השוטר יודע אם מדובר בעבירה פשע או לאו? האם הקצין כבר יודע באיזה עבירה מדובר? יש מקרים שאינם ברורים ועל הגבול ולא ברור אם מדובר בפשע.

כמה עקרונות בחקירה, כל עבירה יש לה זירה שבה היא מתבצעת, אם זו תאונה יש מקום מסוים ומדויק, התורה הזו היא כללית לכל סוגי הפשע, אבל גם בתחום התעבורה ישנה זירת אירוע בעיקר בתאונות דרכים אבל לא רק, גם בדו"ח תנועה רגיל יש זירה, האם יש עקומה או לאו, האם יש רמזור או לאו וכדומה, תמיד יש מקום שנקרא זירת הארוע. ישנה זירה ראשית שזה המוקד של הארוע, אבל חוץ מהזירה הראשית יש גם זירות משנה, אם נניח מדובר ברכב ממוסך גנבו את הרכב ולקחו אותו למקום אחר וזייפו כמה עניינים, האדון ויצמן שברח מהתאונה ניקה את הרכב, כל מקום ששם עשו משהו בהקשר לעבירה זה יכול להיות לפני הביצוע, בדרך לביצוע או אחרי הביצוע אלה הן זירות משנה. פה מדובר בסך הכל על מי שחוקר את הארוע, הוא צריך להבין שכשהוא מחפש את הראיות יוכל למצוא אותן לאו דווקא בזירת הארוע אלא גם בזירת משנה.

ישנן ראיות שבהן המבצע מטביע את חותמו, ישנן ראיות המטביעים סימנים על המבצע, לפעמים גובה הפגיעה וגובה הנזק מצביע שהיה מפגש בין רכב א' לרכב ב', נגיד צבע של המכונית וכדומה.

כל הראיות שמסביב רצוי שמי שחוקר את העניין יגלה אותן ויעשה בהן שימוש.

עקרונות הטיפול בראיות שונות:

מה יעשו השוטרים המגיעים ראשונים לזירה? מגיע בוחן לזירה והוא מכין דו"ח בוחן והוא קובע מקום ההשפעה, לפי מה שמצא על הכביש, גילוי ראיות והנצחתן. סוגי הראיות קובעים לך איך לאסוף אותן.

דוגמא: אתה מוצא ברכב חומר לבן בתוך שקית, צריך לבדוק את תוכן השקית, ואם אתה מקבל אינדיקציה שזה הרואין, זה מה שנקרא מיצוי הראיה. בהנחה שרכב הגיע בלילה ללא אורות, אומר הנהג כי הוא נסע עם אורות! אז בודקים את הנורה עצמה ואם היא הייתה חמה אז היא דלקה ולהפך, זה מה שנקרא מיצוי ראיה. אם הבוחן לא יקח את הראיות ולא יבדוק אותן אז לא יהיו, יגיע משפט ואין לך ראיות.

עקרונות הטיפול וראיות על פי מהותן:

ישנם מושגי יסוד, מושג הרלוונטיות המשפטית, כשיש חקירה היא צריכה להיות רלוונטית לגוף החקירה. כאשר אתה רוצה לגבות עדות מעד ראיה, מה אתה תשאל אותו? דברים רלוונטיים בלבד!

ישנן ראיות ישירות לעניין המוכיחות את הדבר, ראיות נסיבתיות וראיות ישירות. ראיה ישירה היא ראיה המוכיחה באופן ישיר יסוד מיסודות העבירה או הקשר בין העבריין לביצוע העבירה. ראיה נסיבתית לא מוכיחה באופן ישיר יסוד מיסודות העבירה אך ניתן להסיק ממנה מסקנה הגיונית על קיום יסוד מיסודות העבירה.