דיני תעבורה – השופט אלון אופיר

דיני תעבורה – השופט אלון אופיר
5 (100%) 1 vote

 

שיעור מס' 1

 

דיני תעבורה – ענף בעץ הפלילי

במשפט 3 עצים מרכזיים:

עץ אזרחי – ענייני כסף, בין אזרחים, חברות, הליכים פיסקאליים

עץ מנהלי – בג"צ, בימ"ש מנהלי, בין אזרח לרשות

עץ פלילי – הגזע המרכזי הוא חוק העונשין.

פקודת התעבורה – חקיקה ראשית בעלת אופי פלילי – היא ענף של אותו עץ פלילי (בימ"ש שלום לתעבורה – הליך פלילי מתנהל כמו סד"פ)

תקנות התעבורה (חקיקה משנית) – בעלת אופי פלילי – המדינה לרוב מתנהלת לפי התקנות. מכיל כ-500 תקנות. ההבדל ביניהם הוא ברמת החקיקה, חקיקה ראשית מול משנית.

עבירות תעבורה –עבירות מסוג "אחריות קפידה". כמעט כל עבירות התעבורה הן אחריות קפידה, נעדרות יסוד נפשי. מספיק שתובע יוכיח מעבר לכל ספק סביר את היסוד העובדתי וביהמ"ש צריך להרשיע.

סדר הדין החל הוא סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב 1982 ותקנותיו.

 

"מהלך חיים" של תיק תעבורה בבית המשפט

  1. מתחיל על פי רוב במפגש חשוד – שוטר.
  2. האינטראקציה הזו בין שוטר לחשוד זוהי למעשה חקירה משטרתית! כל מה שאנו אומרים נרשם על ידי השוטר ויכול לשמש כנגדנו. מדובר עדין בחשוד, כיוון שלא הוגש כתב אישום. בתום האירוע שהשוטר מתעד בכתב הוא מקבל החלטה אם להגיש כתב אישום. כתב אישום של תעבורה נרשם בזירה, בשטח, הזמנה לדין בכתב אישום ומוסר לחשוד בידיים את תאריך המשפט (יום הקראה – זימונים להודות או לכפור בכתב האישום)! זה הליך מיוחד לא קורה בשום תחום של העץ הפלילי.
  3. הגשת כתב אישום – השוטר מוסר לחשוד את כתב האישום, לך לביהמ"ש ותשכנע אותו.
  4. מימוש זכויות הנאשם – זכות העיון ס' 74 לחסד"פ – כל אזרח רשאי להגיע למשרדי התביעה או המשטרה ולצלם את תיק התביעה – כל החלק של השיחה עם המוקד, השוטר לא נתן לנו וההעתק הזה נמצא במערכת "דותן" סרוק – חומר הראיות נמצא במשרדי המשטרה וממתין ליום המשפט. כעו"ד, לא מתחילים לגעת בתיק לפני שביצענו זכות עיון – ולא אומרים ללקוח מה סיכויי התיק. זהו כלל ברזל! עו"ד שלא בודק את הראיות מתרשל והסיכוי לנהל את התיק ללא ראיות הוא אפסי.
  5. שלב ה"הקראה" בבית המשפט – מגיע צוות של תביעה שמבצע מיון ראשוני ומקשיבים לכל אזרח עוד לפני שמגיעים לשופט. חלק מהתיקים נסגרים על ידי התובע בו במקום כי האזרח נותן גרסה שנראית לו הגיונית (אזרח שלא עצר בתמרור עצור כי אשתו הייתה לקראת לידה ומביא אישור שאשתו ילדה בסיכון והוא עצמו אזרח שומר חוק). בשלב זה של השיחה עם התובע זהו שלב קריטי ואפשר לסיים את התיק. קורה לא בהרבה תיקים כי התובעים מאוד מנוסים ומבינים מתי "עובדים" עליהם ומתי מדובר בטיעונים אמיתיים.
  6. לאחר שהתובע ניהל את השיחה והחליט לא לסגור את התיק התובע עשוי להציע הסדר טיעון לפי הראיות שיש לו בתיק. מאשימים מישהו על 160 קמ"ש, התובע יודע ששבועיים לפני זה החליטו שיש בעיה עם הכיול של המכשיר – התובע יודע, האזרח ועו"ד לא יודעים ויש לו יתרון. הוא מבין שיתכן ולא יצליח במשפט ומציע במקום 160 קמ"ש – 135 קמ"ש + 3 חודשי פסילה ואני עושה לך טובה. עו"ד של הנתבע מכיר את הסיפור אומר בוא נסגור על קנס של 250 ללא נקודות ונסגור שאני עשיתי לך טובה. כותבים את ההסדר בכתב ומביאים לשופט כדי שישמע את הצדדים ויאשר את ההסדר, מקשיב לנימוקים של הצדדים ומאשר. אם האזרח מודה ביהמ"ש מדלג לטיעונים לעונש (לא צריך לקבוע אם האזרח אשם או לא). לרוב אנשים לא מודים והתשובה הזו לכתב האישום נקראת "כפירה" – היא נרשמת בתיק ביהמ"ש.
  7. שלב ההוכחות + סיכומים – לכל אזרח כשעה וחצי. היו גם 20 שעות שיפוט לא בשיטת הסרט הנע – כמה זמן שצריך. ביהמ"ש שומע את כל העדים של התביעה וההגנה. הרבה הסדרי טיעון מתקיימים תוך כדי שלב ההוכחות, כשהתביעה רואה שההגנה "מרסקת" לה את העדים.
  8. הכרעת דין – ביהמ"ש מחליט אם הנאשם אשם או זכאי.
  9. במידת הצורך – אם ביהמ"ש מחליט שהנאשם אשם מתקיימים טיעונים לעונש.

 

דיני תעבורה – בזיקה למשפט מנהלי

אזרח נסע 140 קמ"ש – השוטר באותו רגע תפס את הזכות לקחת את הרישיון ומזמן את האזרח לשימוע בפני קצין בדרגה של מפקח . הקצין מחליט החלטה מנהלית – אם לפגוע בזכות יסוד של האזרח "זכות התנועה" – לוקח לו את הרישיון ומפקיד אותו (פסילה מנהלית). האזרח מוזהר שאם הוא ינהג בזמן פסילה הוא יעצר – אחד העונשים מאסר. פגיעה מאוד קשה בזכות יסוד. כתוצאה מאותה זכות דרקונית שנתנו לשוטר יש לביהמ"ש השלום לתעבורה כובע בג"צי לעניינים מנהליים והוא מבקר את השוטר – את תקינות ההליך האם פעל בסמכות, האם העבירה מאפשרת פסילה מנהלית (תוספת הרביעית בפקודת התעבורה), והאם בוצע שימוע (זכות שנולדה בפסיקה לא רשומה בחוק – הוכרה כזכות יסוד של אזרח) אם לא היה שימוע ההליך הוא בטל מעיקרו או ניתן לריפוי. האזרח יכול לערער על צו הפסילה ואם הוא פונה לביהמ"ש האזרח נקרא "מבקש" ולא נאשם (לא הוגש כתב אישום) – איזה "טענות חכם" הוא מעלה כנגד צו הפסילה המנהלית (כנגד הרישיון שנלקח ממנו), איזה טענות חכם מעלה התובע המשטרתי שמגן על פעולת השוטר. בנתיים הוא לא אשם, אין עונש. אך אם בסופו של יום האזרח יודה, והענישה שחו צפויה להיות פסילה מנהלית, הוא רשאי לבקש לקזז את הפסילה המנהלית ולרוב ביהמ"ש יעתר לבקשה, אלא אם כן מדובר בעבריין תנועה. ביהמ"ש קובע פיצויים לפי ס' 80 לחוק העונשין – ביהמ"ש בודק אם התביעה פעלה בשרירות לב כלפי האזרח – אם כן – ביהמ"ש יפסוק לו פיצויים. אם אזרח יתבע על נזק את המשטרה הוא יפסיד. לרוב אין פיצוי בכלל. האירוע של הפסילה המנהלית עובר בקרה מראש של ביהמ"ש ואם ביהמ"ש חושב שהמשטרה טועה הרישיון מוחזר לאזרח.

400 הרוגים בשנה – האיזון בין זה לבין זכויות אזרח – הכנסת כדי לצמצם את ה-400 הרוגים מאפשרת פגיעה בזכויות אזרח. מדובר באירוע חירום וזה מחייב לנקוט באמצעים שיש בהם פגיעה באזרח. הכנסת לוקחת את ההשלכות האלה בחשבון.

 

תאונת דרכים – אירוע משפטי מורכב

מפגש: רכב-רכב או רכב-הולך רגל (לרוב) יש גם עם רכבת וכו'.

תאונת דרכים "מייצרת", כמעט תמיד, הליכים משפטיים:

הליכים אזרחיים – תביעות כספיות רכושיות

תביעות נזיקין לפי חוק הפלת"ד

אירוע כזה הוא אירוע כספי – כל ההליכים הכספיים אינם קשורים לביהמ"ש השלום לתעבורה.

כתב תביעה זה לא כתב אישום – כתב תביעה הוא הליך שעוסק בכסף. כתב אישום – מדינת ישראל מאשימה אזרח כנגד חוק עונשין וענפיו.

הליכים פליליים – הגדרת כתב אישום ע"י המדינה נגד גורם התאונה.

ביהמ"ש השלום לתעבורה – עבירות של עד 7 שנים מאסר.

תיקים של הריגה מגיעים למחוזי.

עבירת הפקרה – עד 9 שנים מאסר (סמכות מיוחדת שניתנה לביהמ"ש השלום לתעבורה)

 

ניהול תיק תאונה בהליך תעבורתי

מתעכב על השורה האחרונה של המצגת:

השיטה המשפטית בישראל היא אדוורסרית – תפקיד הסנגור זה לשכנע את השופט שאתה צודק. ווכחנות, התעקשות מיותרת, חוסר שליטה במצב המשפטי, בראיות, מביא להחלשה של שכנוע ביהמ"ש בתיק המנוהל על ידם. צריך תוך זמן קצר לשכנע את השופט שהטיעון שלנו נכון, צודק, הגון יותר. אם הצלחנו להביא את השופט להבנה הזו – ניצחנו את התיק. הצגה תמציתית ומשכנעת גם אם מבחינה משפטית נקייה היא אינה נכונה – אפשר להבליט ולהביא את ביהמ"ש להבין שדווקא המצב הנהוג בחוק ובפסיקה הנוכחיים אינו מתאים למקרה שלנו. להראות שהמצב המשפטי שאנו מציגים הוא הדבר הנכון. לשכנע שהמצב העובדתי היה אחר – למשל: עבירת סירוב לבדיקת אלכוהול – אם אזרח לא קיבל מידע מהשוטר שהוא יחשב שיכור אם לא יעשה את הבדיקה- לא מדובר בעבירת סירוב. השוטר טוען שכן אמר. שום שוטר לא יגיד שהוא שיקר. אם הסנגור יביא את ביהמ"ש להכרה שהאדם לא קיבל את ההסבר ואם קיבל, לא הבין זאת כפי שצריך להבין – הספק הסביר הזה יביא למוטט את כל התיק של התביעה.

 

עבירות מהירות – פרקטיקה ומשפט

תיק מהירות הוא אירוע טכני, בעקרון המשטרה מפעילה מכשיר, אותו מכשיר מזהה את המהירות, אז מקבל העבריין זימון לבימ"ש או דו"ח ברירת משפט – תשלום קנס במקום כתב אישום – במהירויות נמוכות.

הוכחה שמכשיר לא עשה את הפעולה שנטענת צריך להכיר את חוברת ההפעלה של המשטרה על המכשיר (ביה"ס לשוטרים) איזה בדיקות הוא צריך לעבור לפני המשמרת ואחרי, כדי לדעת שהוא לא התקלקל, האם לחץ על כפתור מסוים, אפשר לעבור ממדידת מהירות למדידת מרחק וצריך לדעת זאת, האם השוטר הוסמך בכלל להפעלת מכשיר לייזר. הפעלת מכשיר ממל"ז אפשר לראות את תעודת ההסמכה שקיבלת? תעודה חתומה על ידי ניצב משנה ממשטרת ישראל. הקשבה לחקירות נגדיות של שוטרים בביהמ"ש. במסגרת חוק חופש המידע מותר לבקש את הספרות המקצועית שמלווה את המכשור – נמצא גם באינטרנט.

 

נהיגה במצב שכרות

להבדיל מעבירות תעבורה אחרות, נהיגה בשכרות כרוכה בעונשים חמורים מאוד, הכרה של שיטות מדידת האלכוהול בהן עושה שימוש משטרת ישראל, החקיקה והפסיקה קריטיות.

בתיקי שכרות כשאדם נמצא שיכור בנהיגה הענישה מתחילה ב- 24 חודשי פסילה בפועל וכל תהליך קבלת רישיון נהיגה מחדש + בדיקה רפואית ברח' הארבעה בת"א אם בכלל האדם כשיר לקבל רישיון נהיגה. לכן יש אינטרס גדול לצאת מתיק כזה. לכן בתיקים כאלה לרוב הנאשמים מיוצגים בבימ"ש.

 

הליכי מעצר בדיני תעבורה

מעצר ימים – די נדיר. מעצר עד תום ההליכים – בקשה כזו נשמעת בפני שופט תעבורה. דמה מאוד להליך פלילי רגיל, הליך מקביל לבקשת מעצר עד תום ההליכים בסדר דין הפלילי הרגיל.

שאלת מסוכנות עומדות במרכז ההליך.

 

נהיגה בזמן פסילה

למעט עבירה של גרימת מוות ברשלנות והפקרה, נהיגה בזמן פסילה היא החמורה ביותר. בעבירה זו יש גם יסוד נפשי של ידיעה על עצם פסילת המקור. התיקים האלה הם "אש" לקחת אותם רק אחרי שיש וותק בתחום ולא כשאנחנו חדשים! ניהול לא נכון של תיק כזה האדם יכול למצוא עצמו מהר מאוד מאחורי סורג ובריח.

 

הפקרה לאחר פגיעה

ניהול תיקים אלו מבוצעים על ידי הפרקליטות ולא המשטרה. היכולת שלהם מוקפדת יותר כי הם מנהלים מעט מאוד תיקי תעבורה וההכנה שלהם מאוד טובה.

הכרה של יסודות העבירה – יסוד נפשי המבדיל אותה מעבירה של עזיבת מקום תאונה ללא השארת פרטים – עבירה הרבה יותר קלה שאין בה עונש מאסר. אין צורך בפינוי, אף אחד לא נפגע – עזיבת מקום תאונה.

יסוד נפשי של נפגע או עשוי היה להיפגע – מספיק יסוד נפשי של אדם שעשוי היה להיפגע!

הכרה של החקיקה והפסיקה באשר להתנהגות המהווה הפקרה לאחר פגיעה קריטי – ההלכות של ביהמ"ש העליון משתנות על בסיס יומי – תחום מאוד דינמי!

 

סמכויות – נלמד בשבוע הבא!

מה הסמכות של השופט לשמוע את ההליך שהולכים לשמוע, מה הסמכויות של השוטר, מה הסמכויות של התובע לבקש מאסר (אחריות קפידה אי אפשר לבקש מאסר בפועל!!!) עם כל הכבוד לחברי המלומד אדוני השופט אני חושב שחברי קצת לא הבין את חוק העונשין…. העבירה הינה מסוג עבירה קפידה ולא מאפשר מאסר בפועל ולכן אני מבקש למחוק את ה….

 

 

 

 

שיעור מס' 2

 

הליכים מנהליים – סמכויות

לכאורה – לא נקבע שאכן נעשתה העבירה. על פי רוב בתיקי תעבורה יינתן זימון למשפט במקום בו התבצעה העבירה ולא במקום מגוריו של הנהג.

עבירה שבוצעה באותו מחוז שיפוט, פונים לנשיא ביהמ"ש. כשרוצים לעבור ממחוז למחוז, חייב לפנות לנשיאת ביהמ"ש העליון. סמכות הנשיאה להעביר את התיק הוא מס' 78 של חוק בתי המשפט. התשובה מתקבלת תוך 48 שעות. הליך פשוט, בפקס, כאשר הבקשה חייבת לכלול הצהרה שהנאשם מתכוון להודות.

כדי שהנשיאה תסכים להעביר את התיק ממחוז למחוז צריך לציין שהנאשם מתכוון להודות בעבירה, כי היא לא תסכים במקרה שהוא מתכוון לנהל משפט (שהוא הליך ארוך) כי זה לא הגון כלפי כל העדים שצריכים להגיע רחוק רק כי זה נוח לו. אם הוא מודה מנהלים רק טיעונים לעונש בלבד ולא מנהלים את כל המשפט.

 

סמכויות שופט תעבורה

ס' 25 לפקודת התעבורה מפרט את הסמכויות.

עבירות שבל"ר שימוש ברכב ללא בעלים.

כל בקשה שמעוניינים לבקש עבור הנאשם, או כנגד הנאשם, הם בקשות כאילו אנחנו עומדים מול שופט שלום רגיל עם כל הסמכויות וכל סדר הדין הפלילי הרגיל.

בית משפט שלום תעבורה יושב כבג"צ קטן – בודק החלטות של רשויות מנהליות, משטרה, רשות הרישוי והאם זה תקין מבחינת משפט מנהלי.

(הערה טריקית: בהליך פלילי לא קיים הליך של כתב הגנה)

 

סמכות של שוטר כלפי אזרח

החוקים מתחלקים לחוק המרכזי שהוא פקודת התעבורה ותקנות. בסוף הפק' יש תוספות (רשימת מכולת עם רשימה של עבירות – התוספת הרביעית). התוספת הרביעית מכילה רשימה של עבירות. הרעיון של המחוקק היה לקבוע כלל בחוק שאם העבירה שלכאורה בוצעה נמצאת בתוספת הרביעית – השוטר יכול לתפוס את הרישיון של הנהג. אם היא לא שם, אותו שוטר נעדר סמכות. לדוגמא: אי פתיחת איתות – לא מופיעה בתוספת הרביעית ולכן השוטר חורג מהסמכות שלו אם לקח את הרישיון לנהג.

התוספת השביעית – עבירות שעל בסיסן מותר לתפוס את הרכב ולהשבית אותו לתקופה של 30 עד 60 יום.

 

סמכות של קצין משטרה כלפי אזרח – בהמשך

 

סמכויות רשות הרישוי – בהמשך

רשות הרישוי – רשות עם סמכויות דרקוניות ורחבות בהקשר להחזקת רישיון נהיגה של אזרח, עם מעט בקרה.

 

 

דיני תעבורה – בזיקה למשפט מנהלי

כאשר אזרח מבצע עבירה שנמצאת ברשימה, מ"י יכולה להתחיל לחשוב על הפעלת סמכויות, קצין בדרגת מפקח לפחות יכול לקחת רישיון נהיגה. כדי לקחת רישיון נהיגה (לפסול אותו בהליך מנהלי) צריכות להתרחש אחת משתי סיטואציות – או שביצע לכאורה עבירה שנמצאת בתוספת הרביעית או שהוא היה מעורב בתאונת דרכים – לא משנה אם התאונה גרמה לפגיעה בפח או באדם. (הנה מאור, רן עכשיו אמר שלפי פסקי הדין צריך להראות מסוכנות)

פסילת רישיון רכב – עבירות בתוספת השביעית

ס' 47 לפק' התעבורה –מאוד חשוב, הבסיס החוקי להפעלת הסמכויות.

יסוד סביר להניח – עבר לנגד עיניו – נהרג אדם או נחבל או ניזוק רכוש – רשאי (לא חייב)

אם לקח את הרישיון הוא צריך לתת את לאזרח אישור להמשך נהיגה עד לשימוע. לא חייב לתת לו אישור.

 

בתאונה קטלנית יפסול את הנהג מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 90 יום – שיקול דעת לא קיים! בתאונת דרכים קטלנית אין לקצין שיקול דעת! חייב לפסול את הרישיון אם הוא סובר שיוגש כתב אישום. יש תאונות בלתי נמנעות – ילד קפץ לכביש כאשר נסעתי בצורה תקינה לחלוטין ולא יכולתי לראות את הילד.

טיעונים על צורת האכיפה של השוטר – יכול לשכנע את הקצין לא לפסול את הרישיון בשימוע.

השימוע הוא הליך מהותי צריך לחשוב טוב טוב מה אומרים, מותר לייצג לקוח בהליך השימוע ולדבר בשמו עם קצין המשטרה. בתאונה קטלנית המעורבות של עו"ד פחות יכולה לעזור כי אין לקצין הרבה שיקול דעת. בד"כ קיימת זכות עיון, אם העיון יכול לשבש את ההליך החקירה, ניתן למנוע ממנו לעיין בחומר החקירה.

 

תאונה קטלנית – 90 יום

תאונה רגילה – 60 יום

עבירות מהתוספת הרביעית – 30 יום

אי אפשר לקצר את התקופה או לשנות אותה. זמנים קבועים ומוגדרים

 

פסילת רישיון בהעדר נהג

הפסילה לא התחילה להימנות עד שהאזרח יגיע למשטרה שהוציאה את צו הפסילה והפקיד שם את הרישיון הפסילה לא תגמר אף פעם, אפילו שנה. אם הרישיון כבר אצל המשטרה לא צריך להפקיד את הרישיון, אבל אם השוטר/הקצין לא לקח לו את הרישיון בשטח הוא צריך להגיע להפקיד. אין הודעה אחרי השימוע לא על ההחלטה של הפסילה ולא על הצורך לבוא להפקיד את הרישיון!!!

 

בקשה לביהמ"ש לפסילה מנהלית כוללת:

  1. הבקשה עצמה
  2. העתק צו הפסילה
  3. העתק הדוח
  4. ייפוי כוח כאשר הבקשה מוגשת על ידי עו"ד– חשוב מאוד!! אחרת ידחה על הסף.

תאריך לדיון בבית משפט תוך 7 ימים. ב-7 ימים הללו אסור לו לנהוג. אפשר להגיש אחרי קבלת התאריך להקדים את הדיון אם יש נסיבות מיוחדות: עבודה, בריאות וכו'. הבקשה להקדמה חשוב שתהיה אחרי קבלת התאריך הראשון לדיון ולא ביחד.

השאלה של איכות הראיות היא קריטית – בעיה היא, שאין לנו עדין את הראיות!!! אין לנו את התוכן של מה שהשוטר כתב, נתוני המדידה של הממל"ז, אין לנו את נתוני כתב האישום. לנסות להוציא מהאזרח את הנתונים לגבי מה שקרה. איזה מכשיר היה לו, מה היה כתוב בצג של המכשיר? שוטר חייב להראות לאזרח מה כתוב בצג. טענה שיוצרת כרסום בראיות, לא מבטל לגמרי את ההליך המנהלי.

כאשר מדובר במדידת לילה בממל"ז – חלק מהתנאים הוא שהקטע של המדידה צריך להיות מואר. ללכת למקום ולהביא צילום או אישור ממע"צ שבכל הקטע הזה אין תאורת רחוב מלאכותית – ואז מגיעים עם חומר חזק! שיכול להחליש את איכות הראיות של המדינה. ביהמ"ש לא מתעניין במה אומר האזרח, יותר בהליך המשטרתי. כדאי להקליט את השוטר.

טענות המתייחסות לשאלת מסוכנות – עבר תעבורתי , וותק בנהיגה. ככל שיש לו עבר תעבורתי כבד, ככה יחמירו איתו. נהג חדש – שנתיים מיום קבלת הרישיון – סיכויי קבלת הבקשה קטנים. בתור סנגורים, עדיף לא לציין זאת בבקשה, אולי התובע לא ישים לב.

תאונה קטלנית – הפרקליטות מייצגת לרוב.

 

הדיון בביהמ"ש מתקיים במעמד שני הצדדים. אם מבקש הגיש בקשה ולא הגיע, ביהמ"ש יש סמכות לקבל את הבקשה בהעדר צד אחד. התובע הוא פרקליט שוטר. שלושת הנושאים העיקריים בהליך של תיק תעבורה:

  1. שאלת תקינות ההליך המנהלי – האם הקצין הוא בדרגת מפקח (אין "על תקן"), האם התקיים שימוע (לא התקיים למרות שהוא הגיע), האם נרשמו נימוקים לפסילה? זה הנושא הראשון שצריך לתקוף. אם ביהמ"ש ימצא פגם לא ממשיכים הלאה, מחזירים את הרישיון. פגיעה בזכויות יסוד – חופש תנועה (מאט אותי, פוגע בשגרת החיים שלי), חופש עיסוק (נהג מקצועי – משאית, אוטובוס, פגיעה ביכולת לפרנס את המשפחה שלו). זה לא ביטול זכויות אלא פגיעה, חייב להתקיים בהתאם לכללים שנקבעו בחוק. בהעדר חתימה של קצין, עשוי להיפסל כל ההליך. לא סיטואציה שבה האזרח בוחר שלא להתייצב בפני קצין, אלא סיטואציה שבה הקצין זלזל בהליך ולא דאג להחתים. ביהמ"ש מקשיב לאזרח, אין העדפה חד משמעית למילה של שוטר, הכל בלב פתוח ונפש חפצה. בש"פ אלעיסאוי וב"ש אורן חזן פסקי דין חשובים ! חשוב לקרוא אותם. כל פסקי הדין באותה מצגת לקרוא ולהפנים, חשוב למבחן. אם יש טעות שניתן לרפא, פגם טכני, ניתן יהיה להמשיך, לרוב עם ההליך המנהלי. אם זה משהו מהותי, סביר שביהמ"ש יבטל את כל ההליך.
  2. ראיות לכאורה – התובע מגיש את הראיות ואז מתקיים הדיון האם מדובר בראיות לכאורה. אז מתקיימת פיקציה משפטית, בההנחה שכל הראיות נכונות, האם על בסיס כל זה ניתן לקבוע שהבנאדם אשם, מדובר בראיות לכאורה, אם לא אז זה לא ראיות לכאורה. פס"ד בן שלום – זיעזע את המבחן לעיל ואומר שדי בראיות גולמיות שמאפשרות רק לקשור את העבירות למבקש. מספיק שהתובע יראה זאת כדי לעבור לשאלת מסוכנותו של המבקש
  3. מסוכנותו של המבקש – במצגת.

שיעור מס' 3

תיק תעבורה בהליך פלילי בבימ"ש-

תיקי תעבורה הם תיקים פליליים לכל דבר- בהתאם לסד"פ, אך הם שונים מכתבי אישום פליליים רגילים. התיקים הנפוצים ביותר הן דוחות-

  1. ברירת משפט– ס' 228 לחסד"פ, מפגש אזרח שוטר שבעקבותיו השוטר מאשים בעבירת תנועה אך לא מה שראוי לבוא בפני בית משפט אלא לשלם קנס- תשלום הקנס הוא הודאה והרשעה. בנוסף הקנס מייצר רישום הרשעה (ניקוד) במערכת משרד הרישוי ולא קשורה למערכת בתי המשפט. (מגיע ל- 36 נקודות אוטומטית הרישיון נשלל בשלילה מנהלית למשך 3 חודשים). יש אזרחים שטוענים שהשוטר טעה ואז שמורה להם הזכות להגיש בקשה להישפט תוך 90 יום מיום קבלת הקנס, אם הבקשה הוגשה לאחר מועד זה הבקשה תידחה אוטומטית (ישנה פרוצודורה שמאפשרת הגשת בקשה במועד מאוחר יותר- ס' 232 לסד"פ).
  2. המסה העיקרית של הדוחות המגיעים לבימ"ש שלום לתעבורה הם דוחות מסוג הזמנה לדין, האזרח לכאורה ביצע עבירה- עבירה שלשוטר אין שק"ד הוא מחויב להזמינו לבימ"ש. חומרת העבירה מכתיבה אופציה אחת בלבד זימון לביהמ"ש, כאשר שוטר פוגש את האזרח לא ניתן להגיד שהוא מוסר לאזרח דוח אלא כי הוא מגיש כתב אישום לאזרח (בלעדי לעבירות תעבורה).

דוח מסוג הזמנה לדין = כתב אישום.

כתב אישום נושא תאריך עם הזמנה לבימ"ש ואף את מקום ביהמ"ש, לאחר שהאזרח מקבל את הכתב אישום- כ.א מגיע לתובעים של המשטרה שם עוברים על הראיות של השוטר ומחליטים ע"י הפעלת שק"ד- האם יש סיכוי סביר להרשעה בבימ"ש כתוצאה מהדוח, האישור ע"י חתימה של התובע על ההזמנה לדין- אם תובע לא חתם על ההזמנה- כתב האישום פסול אין לו תוקף, כתב האישום תקף רק כאשר תובע במינוי מפכ"ל חתם על הדוח. (פגם בהליך- פגם טכני שמטרתו רק למשוך זמן עד אשר יאושר).

  1. כתבי אישום לאחר תאונה- לאחר קרות התאונה מגיע בוחן תנועה לזירה, מייצר ראיות בשטח שמאוספות ומועברות בתיק חקירה ליחידת התביעה, שם יושב תובע מנסח כ.א. ומחליט לגבי שני שאלות: הראשונה- כנגד מי יוגש כתב אישום- מי הגורם המרכזי האחראי לביצוע התאונה? השאלה השנייה- אילו סעיפי אישום מתוך החוק נייחס לאותו נאשם פוטנציאלי- יש תאונות שהוגשו 2 כתבי אישום או 3 אם התובע מחליט שלכל אחד מהנהגים המעורבים בתאונה יש תרומה שווה או מרכזית להתרחשות התאונה, כאשר שיטת המחשבה של התובע שמגישים כתב אישום כנגד הגורם המרכזי בתאונה, בהחלט יהיו תאונות שהם הנהג המעורב הוא בעל רשלנות תורמת– ע"פ רוב לא מגישים כתב אישום כנגדו
  2. תיקים שהם- פ.ל.- תיק של סוג עבירה פלילית, מוגשים כתבי אישום על עבירה של נהיגה בזמן פסילה- אחת מהעבירות החמורות ביותר, כמעט תמיד המדינה עותרת על רכיב של מאסר בפועל. כתבי אישום מיוחדים כינוי- פ"ל. שיטת המשפט שלנו מחזיקה בגישה לפיה כאשר ביהמ"ש קובע שאדם לא ינהג, ואם הוא מפר את אותה קביעה, אם המערכת תתייחס בסלחנות לאותה התנהגות, אין טעם להליך. יוצרים הרתעה בענישה של נהיגה בזמן פסילה.

זכויות וחובות אזרח ביחס לדוחות תנועה-

*זכותו של כל אדם להגיע לידי הליך שבסופו שופט יכריע לגבי שאלת האשם, זכות זו היא כלל לגבי כל הליך תעבורתי גם כאשר מדובר בדוחות קנס, אם אדם ירצה להגיע לידי שופט יגיש בקשה. אין מצב בו שוטר מגיש קנס ובכך מסתיים ההליך תמיד יש אפשרות לערער ולהגיע לשופט שיקבע לגבי שאלת האשם. (כל אדם גם אם לא אזרח). כאשר אדם מקבל הזמנה לדין משוטר ומבקש להישפט הסכום של ברירת משפט לא קיים מאותו רגע, האדם מול שופט ולשופט יש הסתכלות על העבר התעבורתי של האדם (לוקח סיכון- שהענישה לא תסתיים בקנס הקבוע בדוח).

* זכותו של כל אזרח לטעון להתיישנות של עבירה מסוגברירת משפט, אם כתב אישום הוגש יותר משנה לאחר ביצוע העבירה.מרגע שאזרח מבצע עבירה לכאורה מתחיל לעבוד שעון של שנה- למשטרת ישראל יש שנה להגיע לבימ"ש ולהגיש כתב אישום- חשוב במיוחד במסגרת עבירות מצלמה בה אין מפגש אזרח- שוטר, אבל לגבי עבירות מצלמה יש שני שעונים נוספים בחוק- למשל ברגע שרכב מצולם ע"י מצלמה יש משטרת ישראל מחוייבת תוך 4 חודשים לשלוח הודעה לאזרח שידע על כתב אישום- לא קיבל הודעה תוך 4 חודשים על הצילום, משטרת ישראל מנועה מלהגיש כתב אישום. במידה ויש חריגה מלוחות הזמנים-יש עילה לטענה מקדמית מסוג התיישנות.

בסיטואציה בה מפנה אזרח לס' 27א לפקודת התעבורה תקופת ההתיישנות תחל לשנתיים. חשוב גם ס' 225(ב)(א) לחסד"פ.

הכנת תיק להליך הקראה-לאחר קבלת חומר הראיות יש לבחון את סעיפי האישום בכתב האישום המיוחס, יש להכין מראש את תשובת הנאשם לאישום כאשר המדובר בתשובה אשר מהווה כפירה מפורטת בעובדות האישום, יש לבדוק את רשימת עדי התביעה ביחס לראיות (תובע מול סנגור) ומומלץ להכין מראש יומן ובדיקת מועד להוכחות.

תאריך להקראה- מענה, ומשום מה עו"ד לא מבינים את המועד הזה יש להכין עבודה מאוד מדוקדקת להליך ההקראה- לאחר קבלת חומר הראיות- ממליץ לבדוק את הנתונים בכתב אישום- חלק ראשון העובדות, חלק שני סעיפי האישום, איזו עבירה ביצע הלקוח – ההבנה שלהם מכתיבה את האסטרטגיה של התנהלות הסנגוריה מול התביעה.

מו"מ מול התביעה- על אותה התנהגות אפשר לייחס סעיפי חוק שונים, ענישה שונה והיסודות להוכחת העבירה הם שונים. (התנהגות שהיא לכאורה בלתי זהירה יכולה לייצר 2 סעיפים שונים- עבירה של נהיגה בלתי זהירה ע"פ תקנה 121(ג) או נהיגה בקלות ראש ס' 62(2) לפקודה- המשמעות שרף הרשלנות בתקנה נמוך מהפקודה, רף הענישה גם הוא שונה ע"פ הפקודה יש חובת פסילה).

בתשובה לתגובה לאישום ההתייחסות היא למסכת העובדות- מאוד חשוב לדעת על מה לכפור, מאוד מסוכן לטעון לכפירה כללית- אם יתברר בהוכחות לאחר מכן שחלק מהדברים התרחשו מראה את טענות הנאשם באור בעייתי, ועל חובות ההוכחה שעומדות על התביעה. צריך למקד את הכפירה לנקודות מסוימות- הסיכוי לעזור ללקוח גדול יותר מאשר בכפירה כללית. בהליך ההקראה יש לבדוק גם את רשימת העדים אשר יוזמנו להוכחות- כאשר הכפירה ממוקדת יש אפשרות לא לזמן את העדים אשר לגבי העדות שלהם אין מחלוקות (לדוגמא עד לצורך זיהוי).

לאחר שנגמר שלב המענה לאישום- יש לקבוע זמן להוכחות ניהול נכון של משרד הוא לדעת מראש מתי תאריך פנוי. (תאריך הוכחות לא מזיזים, הקראות בד"כ ניתן להזיז).

אי התייצבות נאשם בהליך תעבורה-

ככל שנאשם לא התייצב להליך הקראה, הוכחות או טיעונים לעונש, רשאי ביהמ"ש לדון בענייניו בהעדרו. תנאי מוקדם- זומן כדין והוזהר מפני שיפוטו בהיעדרו. נאשם אשר נפשט בהעדרו רשאי להגיש בקשה לביטול פס"ד אשר ניתן בהיעדרו.

סייג- חסד"פ ס' 130 +ס' 240(א)(3)- יש הבדל בין המשך של הליכים- לצורך כך דרושה אזהרה כתובה שאם לא יתייצב אשפוט בהעדר, לא רשם בפרוטוקול מנוע מלשפוט, לעומת זאת בדו"ח ראשוני לא צריכה אזהרה מספיק שלא מתייצב מספיק להתייחס אליו כמי שהודה יורשע ויישפט בהעדרו. עבירה של תאונת דרכים בה נגרמה חבלה ביהמ"ש מנוע מלשפוט אדם בהיעדרו ע"פ חוק, עד לאחרונה ביהמ"ש דן כשגרה בעבירות של שכרות, שינוי ע"פ בימ"ש מחוזי באר שבע- אין למנות עבירה זו כעבירה קלה לפי ס' 240, ועל כן יש להוציא צו הבאה.

ס' 240- נאשם רשאי להגיש בקשה לפסילת פס"ד שניתן בהעדרו בקשה נפוצה- פס"ד סוריאה ההלכה -אילו פרמטרים ישקול בימ"ש- האם ההיעדרות נבעה מסיבה שלא תלויה בו, האם נגרם לאותו אדם עיוות דין כתוצאה מהפס"ד- מבחנים חלופיים לא מצטברים.

הבקשה לאותה ערכאה שניתן בה הפס"ד.

 

פרשת תביעה-

במסגרת פרשת התביעה ינסה התובע להוכיח את האישום מעבר לכל ספק סביר. במהלך פרשת התביעה ינסה הסנגור בעזרת חקירה נגדית והתנגדויות להראות סתירות ואי דיוקים בראיות התביעה. אחד הכללים החשובים בחקירה נגדית- לעולם אל תשאל משהו שאתה לא יודע מראש מה התשובה. התנגדויות מיותרות מביאות את ביהמ"ש למצב שהוא לא נינוח- מראה על התנהלות של התיק בצורה לא מקצועית. במהלך פרשת התביעה אסורה הגשת כל ראייה שיש בה משום הפתעה להגנה.

טענת אין להשיב לאשמה-

עם סיום פרשת התביעה ולאחר שמכריז התובע "אלה עדי" רשאי הנאשם (הסנגור) לטעון טענת "אין להשיב לאשמה". ב"כ המדינה ישיב לטענה זו בד"כ במקום. בית המשפט יבחן את הטענה כאשר די בראיות דלות לכאורה אותן הציגה המדינה כדי לחייב נאשם להשיב לאשמה.(הפרק בספר של קדמי על סד"פ- מאוד ברור ותמציתי)

פרשת ההגנה-

במהלך פרשת ההגנה רשאי אך לא חייב הנאשם להעיד. בחירת נאשם שלא להעיד עשויה לחזק את ראיות התביעה נגדו. ההחלטה לתת להעיד או לא להעיד- החלטה קריטית בתיק(ישנם אנשים שנלחצים מעצם המעמד לוקחים סיכון שזה יחזק את ראיות התביעה) לאחר עדות הנאשם רשאי הנאשם להעיד עדים מטעמו כולל עדות מומחים (דבר נפוץ). הנאשם רשאי להפתיע את התביעה ואינו חייב למסור לתביעה את ראיותיו מראש (למעט חוות דעת מומחה- חובה ע"פ חוק למסור לתביעה מראש).

סיכומים-

לעולם תגיש המדינה סיכומיה ראשונה בין אם המדובר בסיכומים בע"פ ובין אם בכתב. ההגנה תסכם אחרונה. אסור להוסיף ראיה או עדות שלא נשמעו במהלך פרשת התביעה וההגנה לסיכומים (מאוד חשוב), לגיטימי להוסיף פסקי דין ומאמרים אך לא ראיות. על הסיכומים להיות קצרים ולהימנע מציטוט הפרוטוקול.

ראיות לעונש-

במידה והנאשם מורשע, וטרם ישמעו הטיעונים לעונש, ראשית המדינה ואחריה ההגנה להגיש ראיות לעונש. בשלב זה ניתן להעיד קורבנות עבירה וכן עדי אופי. בשלב זה יוגשו הרשעות קודמות, תמונות ומסמכים.

טיעונים לעונש-

אין לנסות ולשכנע בשלב משפטי זה כי נאשם אשם או שאינו אשם. שלב הכרעת הדין ויש לרכז הטיעונים לשאלת העונש הראוי בלבד. לצורך שלב משפטי זה יש להצטייד בפסיקה לפי כלל אחידות הענישה ובטיעונים המתייחסים לעברו התעבורתי והפלילי של הנאשם, לנסיבות חייו ולמידת הסיכון שגרם. לפני שלב זה ניתן לבקש ולשלוח את הנאשם לתסקיר שרות המבחן למבוגרים במידה והכון התסקיר הטיעונים יתייחסו אליו.שלב קריטי לשאלת הענישה- גם אם הוחלט שלקוח אשם. פס"ד פלונית- שיקולים להסדר טיעון.

הליכי ערעור

לאחר שנהיתן גזר דין או הכרעת דין הכוללת זיכוי, רשאי נאשם או תובע (תוך 45 יום) להגיש הושעת ערעור לביהמ"ש המחוזי. הודעת הערעור יכול שתהיה ביחס להכרעת הדין עצמה או ביחס לגזר הדין בלבד, או להגיש ערעור על שניהם. הודעת הערעור צריכה להתייחס לשאלה- היכן טעה בית משפט קמא? לא חייבים להתייחס לכל נושא הראיות- חשוב להסביר איפה ביהמ"ש טעה. בימ"ש מחוזי יבחן איפה בימ"ש טעה או לא טעה ויבחן רק זאת ולא את כל הראיות והעדים מחדש הוא יבחן רק את עניין הטעות ולכן הכנה כזו היא קריטית משום שטיעון בערעור הוא חצי שעה.

הליכי ערר-

לא ניתן להגיש ערר בהליכי ביניים הקשורים לניהול תיק תעבורה אלא אם מדובר בבקשה לפסלות שופט או ערר על החלטה הקשורה לזכות עיון בחומר הראיות-מאחר ואנו בהליך פלילי- אם שופט פסל התנגדות- אי אפשר להגיש ערר למעוט 2 מסלולים- פסלות שופט לביהמ"ש העליון ההליכים נפסקים וממתינים לתשובה. ביחס להליכים מנהליים או הליכי מעצר קיימת זכות ערר ללא מגבלה עד לביהמ"ש העליון (מעצר עד תום ההליכים). צד רשאי לבקש עיכוב ביצוע החלטה המשנה סטטוס לצורך הגשת ערר, לדוגמא- כאשר שופט מחליט לשחרר אדם שהתביעה מבקשת מעצר עד תום ההליכים רשאית התביעה לבקש עיכוב ביצוע וכעניין שבשגרה בתי משפט מאשרים זאת.

שיעור מס' 4

חקירת תאונות דרכים– מצגת מספר 4

בוחן תאונה (שקף 2) : הוא איש משטרה שעובר הכשרה שקרובה לשנה, עפ"י רוב זה אנשים מאוד מקצועיים שעוברים השתלמויות. תפקידו של הבוחן הוא להגיע לתשובה המרכזית בתאונת דרכים- מה קרה ? הבוחן לא צריך להגיד מי אשם, אלא ביה"מ יקבע. תפקידו של הבוחן הוא לתאר ולהסביר בביה"מש מה קרה וביהמ"ש יגזור מכך את מסקנתו מי אשם בתאונה. הבוחן צריך ללמוד את הזירה ולהבין אותה, הוא צריך לאסוף את כל הממצאים האפשריים בזירת התאונה, לפרשם ולנתחם. כדי לקבוע מה קרה עליו לבצע שיחזור של התאונה (לא מדובר בשיחזור אחד).

ניתוח לשיחזור תאונה (שקף 3)

בעזרת הממצאים ,בעיקר האובייקטיבים, יכול חוקר תאונה לענות על שתי השאלות המרכזיות : כיצד התרחשה התאונה וכיצד היה ניתן למנוע אותה.

שיחזור התאונה מבוצע לאחר קביעת מהירות וכיווני נסיעה, ומיקום האימפקט- נק' המפגש- ההתנגשות בין 2 כלי הרכב. (יש לזה חשיבות קריטית..נבין בהמשך)

הוא צריך לקבוע את שדה הראיה, התנהגות המעורבים, תשתיות, מזג אויר.

השיחזור מבוסס בכללים- בחוקים פיזיקליים כמו חוק ניוטון, חוק התנע, חוק שימור האנרגיה ומודלים שונים שפותחו במהלך השנים. נדבר על החוקים בכלליות בהמשך.

ההגנה עפ"י רוב מתכווחת עם הבוחן וממצאיו ובד"כ ההגנה מביאה מומחה מטעמה.

בוחן התאונה הוא עד מרכזי בתיק!

יש אמירה שגרסאות הנהג עפ"י רוב ניחנות בחוסר דיוק וחוסר נאמנות, אולם צריך להבין שבחלק גדול מהמקרים נהג שבא להעיד בביהמ"ש לא תמיד בא לשקר. הרבה אנשים באים ומתארים מה שחוו , אך לפעמים אנשים לא מבינים מה קרה בארוע, לפעמים הדמיון מתעתע שכן מדובר באירוע מהיר ופתאומי. יש רק דבר אחד שבסופו של דבר לא משקר- הזירה עצמה! זה הלב של התיק לקביעת מסקנות ועובדות וסביב חקר הזירה והבנת הממצאים נמצאות גם העדויות עצמן אשר העדויות תמיד נלקחות בערבון מוגבל ע"י ביה"מש.

 

סוגי ממצאים אובייקטיבים : (שקף 5)

– סימני צמיגים

-חריצים

– שברים ונוזלים על הכביש.

-נזקים

– מיקומם הסופי של כלי הרכב- יש לשים לב שהמיקום ההתחלתי במהלך תאונה משתנה לאחר האימפקט.

– טכוגרף- מכשיר שנמצא במשאיות ואוטובוסים עפ"י רוב, זה מעין קופסא שחורה שמתעדת את מהלך הרכב בדקות האחרונות שלפני התאונה.

– מצב הנהג- מבחינת המיקום שלו ברכב, פגיעותיו, סימנים בגוף או בגופה.

– מצב התשתית- כולל תאורה- תאורת יום, תאורת לילה, תאורת שמש, תאורת פנסים.

– מצבו המכני של כלי הרכב.

– מזג האוויר.

אלו רוב הממצאים האובייקטיבים, עם זאת יש כניסה מאסיבית בשנים האחרונות גם לתחום של חקירה פורנזית– כלומר סימני די אן איי- סימני דם. לפעמים טוענים שבע"ח רץ לכביש ולכן יש צורך להשתמש בבדיקת דם ושיער. כמו כן יש מקרים בהם אחד הנהגים נהרג והנהג שנותר בחיים מנסה להאשים את המת בתאונה ולכן יש צורך לבדוק כתמי דם ברכב ומיקומם- לא מזמן הוכרע ככה תיק.

הבהרה של המרצה- צריך להבין שתאונת דרכים זו תאונה פתאומית להבדיל מעבירות פליליות של פשע או עוון. אף אחד לא מחליט בבוקר שהיום הוא יעשה תאונה. הדבר הוא טראומתי וכרוך בהרבה סבל לצדדים ולמשפחתם ולכן ביה"מ יהפוך כל אבן ויבחן כל דבר בכדי להגיע למסקנה ולאמת, ואם צריך לזכות- יזכה. הזיכוי יהיה אם יעלה ספק סביר– מספיק שיש ספק סביר הנאשם יזוכה עם כל הכאב שבדבר. יש לזכור גם שביה"מ לא חוקר אלא מתייחס למה שמובא בפניו- השיטה האדוורסרית.

כלל הדרך- כלל שקודם התגבש במשפט האזרחי בנזיקין ונשאב אל המשפט הפלילי. רכב שנוסע על הכביש צריך לנסוע בנתיבו ועל הכביש בצורתו הרגילה,ואם התברר שהוא התהפך או סטה מנתיבו- כלומר ארוע תאונתי, והבוחן המשטרתי לא מצא ממצא אובייקטיבי שגרם לאותה סטייה (אין שמן על ,מערכות בלימה לא קרסו וכד') האשם הוא של אותו נהג שסטה מהכביש אלא אם כן הוא הוכיח שסיבה אחרת גרמה לסטייה. ז"א- נטל ההוכחה מתהפך ועובר על הנאשם.

פירוט הממצאים האובייקטיבים :

סימני צמיגים (שקף 6-7)

אחד הממצאים הנפוצים ביותר בזירות תאונה. בשקף אפשר לראות סוגי סימני צמיגים שונים שניתן למצוא בזירות תאונה, למשל סימן של משאית- רואים פסים של שני צמיגים. הסימן המאופיין בקווים אלכסוניים מרוסקים (שחור לבן) נקרא- סימן דחיפה, וזה מתרחש אך ורק כשאר רכב מגיע לאיזו עקומה בדרך ,מאבד אחיזה עם הכביש ומתחיל לבצע החלקת צד. במצב זה הגלגל נותן קפיצות מהירות וקלות על האספלט בזמן שהוא ננעל ויוצר את הסימן דחיפה.

איך נוצים סימנים אלו ? הרי לא כל פעם שלוחצים על דוושת הבלם הרכב משאיר סימנים. כדי שיווצר סימן מסוג כזה על הכביש, הצמיג צריך להנעל ולהפסיק להסתובב ומתחיל להתבצע חיכוך בינו לבין השמטח (אספלט, בטון). בעצם כדי שיווצר סימן של צמיג צריכים להתקיים מספר תנאים –קודם כל הצמיג חייב להיות נעול, וברגע שהצמיג נעול הוא מתחיל להחליק משום שהרכב ממשיך לגרור את הצמיג על האספלט עד שהגומי מגיע למצב של התחה- הגומי הופך ממוצק לנוזל. אותו נוזל נמרח על המשטח עליו הצמיג נע ומשאיר סימן שהוא בעצם פעול יוצא של החתך של הצמיג. יש לשים לב שהצמיג צריך לנוע עד שהוא מגיע לטמפ' של ההתכה, וזה לוקח יותר מבשנייה הראשונה- מה ניתן ללמוד מכך ? שאם סימן מתחיל בנק' מסויימת, זה אומר שהנהג הביא את הרכב למצב של נעילת גלגלים לאו דווקא באותה נקודה, אלא בנקודה לפני כן. הבוחן לוקח סרט מידה או גלגלת ומודד את מרחק הסימן, אח"כ לוקח את הנתון הזה ומציב בנוסחא ומגיע למסקנה שרכב היה במהירות-X. אבל לפעמים מאוד נוח להגנה או לתביעה שהסימן יהיה ארוך יותר כדי להראות שהנהג החליק קודם- לפעמים זה ההבדל בין הרשאה לזיכוי בתיק. במקרים כאלה יהיה נבון מצד ההגנה להגיד לבוחן שהוא טעה במדידת המרחק. יש מכשיר בארץ שנקרא אקדח בלימה– מבצעים ניסוי בלימה, מרכיבים המכשיר על רכב- ואותו אקדח בלימה נותן נקודת צבע על האספלט בנקודה בה הגלגל ננעל ואז אפשר להוסיף את אותו קטע בלתי נראה בו הרכב היה כבר במצב נעילה גלגלית וצריך להוסיף אותו לסימן הבלימה כדי שנגיע בנוסחא האמיתית לחישוב המהירות המדוייק בה הרכב היה נתון באותה תאונה. מעט מאוד עו"ד עושים בכך שימוש בביה"מ.

דבר ראשון שיש לבדוק כסנגורים או תובעים זה האם יש ברכב מערכת ABS מערכות שתפקידין לנעול ולשחרר במהירות רבה את גלגלי הרכב ומאפשרות המשך היגוי במהלך בלימה (ללא המערכת לא משנה לאן נזיז את ההגה ,הרכב ימשיך לנוע עם התנועה הראשונית במצב נעילת הגלגלים). המערכת בעצם שומרת על שליטה מסוימת של הנהג ברכב. ואם יש מערכת איי בי אס- אז קודם כל אין ערך לסימן הבלימה וגם הסימן יהיה אחר- מקוטע שבנוי ממקטעים שחור לבן. ברגע שיש סימן כזה אין דרך לחשב את מהירות הרכב מסימני הבלימה ויש ללכת לשיטות אחרות לחישוב המהירויות של הרכבים המעורבים בתאונה.

שקף מס'- 7 : מצד שמאל רואים צילום של זירה אמיתית בה התרחשה תאונת דרכים. צריך להבין שהסימנים בזירה עפי רוב הם לאו דווקא סימנים כמו שראינו קודם- ישרים, ברורים, אלא הזירה הרבה יותר מורכבת. השקף ממחיש איך אפשר להבין מסימן מה קרה פה- רואים שיש סימן ישר מה שאומר שמסימן זה ניתן ללמוד שהרכב נע כשגלגליו נעולים, כלומר בתהליך בלימה, ויש גם סימן סטייה- קוראים לארוע הזה שבר. איך יכול להיווצר שבר מסוג זה ? היה איזשהו ארוע אלים ששינה לרכב בבת אחת את התנועה לצד. ניתן לראות את נק' האימפקט בין שני הרכבים. הבוחן מאתר זאת ומראה בביה"מ את נקודת האימפקט. ניתן לראות בשקף שנהג אחד כלל לא בלם- כנראה ניכר או נרדם. (עכשיו הוא מראה קטע וידאו של בלימה ואתם בטח מנחשים איזו צמרמורת זאת בהקלטה!!!!)

סימן הטבעה על גוף\בגד (שקף 8)

לכל צמיג יש תבנית מדרס אופיינית. אם יש מעבר צמיג על בגד או גוף- ניתן לראות תבנית זו מוטבעת על גוף האדם או הבגד. בוחן שלא משווה סימנים אלו לא עושה עבודתו כמו שצריך. יש פה יכולת לקשור רכב מסוים לארוע מסוים באמצעות סימנים אלו- דבר הכרחי בעיקר בתאונות פגע וברח.

חריצים :

חריצים בכביש- נושא קשור אגבית לצמיגים, אך נושא קריטי בפני עצמו. אלו חריצים בכביש- ניתן למצוא בזירת תאונה סימנים מאופיינים בצבע לבן. אלו סימני חריצה והם נוצרים כתוצאה ממפגש של מתכת עם הכביש. כאשר רכב פוגש רכב אחר בתאונה חזיתית- כתוצאה מעוצמת המפגש החלק הקדמי של הרכב יורד לכיוון האספלט והחלק האחורי של הרכב מתרומם מעלה. כתוצאה מהירידה הזו של הרכבים במפגש- החלקים התחתונים הקדמיים של הרכב שהם חלקי מתכת, יוצרים מפגש בין מתכת קשה לאספלט. מפגש זה יוצר את סימני החריצה וכמעט תמיד נמצא סימנים כאלה בנק' האימפקט. ברגע שרואים סקיצה של תאונת דרכים הדבר הראשון שסנגור או תובע מחפש זה אם יש חריצים לבנים בזירה- זו כמעט תמיד נק' האימפקט.

חריצת ג'אנט– צמיג יושב על חלק מתכת שנקרא בשפה המקצועית- ג'אנט. אם נוריד מאותו ג'אנט מתכת את הצמיג, אותו ג'אנט יצור על הכביש חריצה ארוכה. למה זה חשוב ? בהרבה מקרים עולה טענה של הנהג שאומר שהתפוצץ צמיג והוא לא אשם. לכן, בוחן שחוקר תאונה של סטייה מנתיב יודע שמה שחשוב זו לא נק' האימפקט, אלא מה שלפני. אם הבוחן ימצא לפני נק' האימפקט סימני חריצה- הוא ידע שהתפוצץ צמיג ואותו אדם כנראה לא אשם.

נזקים : (שקף 10)

-מסייעים לקבוע מיקום וזווית יחסית של כלי רכב זה כלפי זה בעת ההתנגשות.

-מסייעים לקבוע מסולו ונתיב התקרבות של כלי רכב לקראת מגע ראשוני.

-מסייעים לקבוע את מקום המגע הראשוני עפ"י מסלולי ההתקרבות והנזקים.

-מסייעים לקבוע מהירות מינימום על פי עומק הנזק.

 

מהפרקטיקה והנסיון – המרצה אומר שנדיר שניתן להבין לפי הנזקים עצמם את מנגנון התאונות. אך יחד עם זאת, יש תאונות בהן אין ממצאים של סימנים שאפשר להבין דרכם את מהירות כלי הרכב ולכן יש תוכנה חדשה שנקראת קראש- אפשר להזין את נתוני עומק הנזק ולקבל נתון לא רע לגבי כלי הרכב המעורבים. יש מעט מאוד תאונות שעושים את זה כי ההפעלה לא זולה. אך לרוב לא ניתן להגיע לתשובה חד משמעית וההגנה תנסה לסתור את הנתון.

 

הבחנה בין נזקים ישירים ועקיפים : (שקף 11)

נזק ישיר- נזק שנגרם ברכב במישרין מתוצאת ההתנגשות וממנו ניתן ללמוד על תהליך התרחשות התאונה.

נזק עקיף– נזק שנגרם ברכב או ברכוש בתוכו שלא כתוצאה מההתנגשות, וממנו אין ללמוד על תהליך התרחשות התאונה.

נזק לרכוש– נזק שנגרם לרכוש מחוץ לרכב- ישיר או עקיף.

 

ההבנה איזה נזק אנחנו רואים ולאן לסווגו(כעקיף או ישיר) היא קריטית-למשל, לפעמים רכב מתנגש בהולך רגל ולנהג יש טענה שההולך רגל חצה את הכביש מימין לשמאל ולא משמאל לימין- זה משמעותי משום שאם ההולך התפרץ מימין- לנהג לא היה זמן תגובה, אך אם הגיע משמאל- לנהג היה זמן להבחין בו במשך הליכתו בכל הנתיב השמאלי- זמן תגובה יותר ארוך. אז איך יודעים מה נכון (נניח שההולך מת)? מחפשים סימני נזקים ברכב. למשל, פנס שבור. אנחנו צריכים לבדוק האם מדובר בנזק ישיר כתוצאה מהתאונה או נזק עקיף (אולי הפנס היה שבור מקודם?).

 

שברים ונוזלים בזירה (שקף -12)

מנוע של רכב הוא יצור מכני שכדי שימשיך לעבוד בצורה יעילה יש מערכות שמן ומים שהן מערכות סגורות. כתוצאה מזה שמנוע הוא גוף חם, הנוזלים שנמצאים בתוכו הם בטמפרטורה מאוד גבוהה. ברגע שרכבים מתנגשים באימפקט קשה, חלקים כמו רדיאטור א אגן השמן מתבקעים וכתוצאה מכך הנוזלים יוצאים בבת אחת לכיוון האספלט ומכתימים אותו. לכן נמצא סימנים אלו בזירה. יש לשים לב שנק' האימפקט היא לא הנקודה הסופית שבה ימצאו כלי הרכב. לפעמים יש שובל- הנוזלים לא יוצאים בבת אחת אלא יוצרים שובל משום שהרכב ממשיך לנוע ,ומהשובל הזה ניתן להבין את המנגנון של התאונה.

(עכשיו סרטון בו רואים איך חלקי הרכב הקדמיים יורדים כלפי מטה בהתנגשות במהירות 60 קמ"ש)

 

מיקום סופי (שקף מס' 13)

המיקום הסופי של כלי הרכב גם הוא מאוד חשוב. עפ"י החוק בארץ אסור להזיז כלי רכב אחרי תאונה עד קבלת אישור משטרתי.

המיקום הסופי מסייע בחישוב מהירות עפ"י חוק שימור התנע (עובר על השקף במהירות)

סך התנע MV של כלי הרכב לפני ההתנגשות שווה לסך התנע של כלי הרכב אחרי ההתנגשות. במערכת שבה אין כוחות חיצוניים (סגורה), יישמר התנע הכללי.

-להדביל מאנרגיה שמשנה צורתה התנע הוא נשמר.

מבחנים בשני סוגי ההתנגשות :

התנגשות אלסטית– התנגשות שלאחריה חוזרים הגופים לצורתם המקורית.

התנגשות פלסטית– התנגשות שלאחריה אין הגופים חוזרים לצורתם המקורית.

-חוק שימור התנע חל על שני סוגי ההתנגשות משום שברוב המקרים מגלים הגופים תכונות של אלסטיות ופלסטיות. תאונת דרכים בעיקרה פלסטית משום שהרכב כמעט ואינו חוזר למצבו המקורי לאחר ההתנגשות. (פרט להתנגשויות במהירות נמוכה מאוד).

בגדול- אוספים נתונים מהזירה ומציבים בנוסחא ולפי הנתונים האלה אפשר ללמוד הרבה מאוד על מהירות כלי הרכב כשאר אין נתונים אחרים מהזירה בנוגע למהירות.

 

טכוגרף (שקף 14)

יש הרבה מאוד סוגים ,מכשיר שממוקם במשאיות ואוטובוסים בעיקר.

מה שחשוב בטכוגרף זה מהירות הנסיעה יותר מאשר מרחק הנסיעה. יחד עם זאת, כאשר נסתכל בטכוגרף אנחנו מקבלים סוג של דיסקה עגולה מנייר וברגע שהרכב מתחיל לנסוע יש מחט שמתחילה לעלות למעלה לפי קווי המהירות- ככל שהמהירות עולה המחט מטפסת ויוצרת תרשים. כשיש סימן רטט- זה מעיד על התנגשות. המפתח לטכוגרף הוא אוניברסלי. אם נניח לשוטר נראה שהנהג עייף, הוא יכול לבדוק את זמני המנוחה לפי הטכוגרף- את רציפות פעילות המסעית. מיד לאחר תאונה- בוחן תנועה או שוטר שקיבל הסמכה להיות גם בוחן, יכול לתפוס את דיסקת הטכוגרף כראיה. גם ניתוח הטכוגרף זו שאלה- בישראל יש מכשיר הגדלה מחברת סימנס גרמניה שעובד בארץ מאז ,2003 והוא מאפשר קביעה מדויקת לצורך שיחזור תאונות דרכים. הטכוגרף נשלח למקרוסקופ מיוחד להגדלה וניתן לראות לרמת הבורג מה קרה בכל דקה ודקה. כמובן שאז עולות טענות של כיול וכדומה.

מצבו המכאני של הרכב (שקף 16-17)

לא תמיד יכול בוחן לבחון את מצבו המכאני של הרכב.

סוגי כשלים :

כשל צמיגים

כשל מערכת בלמים

כשל מערכת היגוי ומתלים

כשל מערכת תאורה

כשלים אחרים

 

תפקידו של הבוחן הוא לא רק למצוא נתונים מהזירה אלא גם לחפש איזו מערכת אולי כשלה ברכב, הוא חייב להגיע למערכות הבלימה, לבחון כשלים במערכת ABS וכמו כן גם צריך להכריע האם זה הגורם לתאונה.

 

חישוב מהירות עפ"י מעוף הולך רגל- אפשר לחשב את המרחק ביחס למסה של גוף הנפגע, להגיע למיקום הסופי של המסה ולפי המרחק של הגוף שאותו נפגע עבר כתוצאה מהפגיעה לחשב את מהירות כלי הרכב כדי לדעת אם יש אשם או אין אשם.

 

ישנם מכשירי מדידה שאפשר להרכיב על הרכב :

מכשיר ה VERICOM – משתמשים בו הרבה בארץ. הוא מאפשר לדעת את מקדם החיכוך של הכביש- רמת החיספוס של האספלט עליו נע הרכב.

 

שיעור מס' 5

תיקי תאונות דרכים-

בתיקי התאונות, על פי רוב, האזרחים שמעורבים הם לא עברייני תנועה טיפוסיים, כלומר, כמעט בכל תחום פלילי יש עבריין טיפוסי, רצידיוויסט, מי שנוהג לנסוע מהר באופן קבוע, מי שנוהג לעקוף וקו לבן רציף הוא בגדר המלצה עבורו, בדר"כ נחזור ונראה אותו בבית משפט עם גיליון הרשאות שמן. כל דו"ח תנועה מהווה הרשעה בתעבורה גם אם בחרת לשלם את הקנס בדואר ולא להגיע לביהמ"ש.

כיום מתבצע מבצע גדול של משרד הרישוי אשר מפעיל את סמכותו מכוח סעיף 56 לפקודת התעבורה– הליך מנהלי של פסילה על סמך מספר מסוים של הרשעות, עד כדי פסילה לצמיתות, הנהגים הללו נתפסים כמסוכנים ויש רצון להורידם מהכביש לפני שתתרחש תאונה קטלנית, על זה נדבר בהמשך הקורס.

נחזור לענייננו- את העבריינים הרצידיוויסטים אנחנו נראה על פי רוב בעבירות שאופייניות בדוחות, לעומת זאת, בתאונות דרכים קשה למצוא קשר ישיר בין התנהגות כביש רצידיוויסטית לבין גרימת תאונה, אמנם יש מחקרים שאומרים אחרת, אך מניסיוני בבית המשפט- לרוב מדובר בנהגים בעלי עבר תעבורתי נקי. זאת משום שתאונות דרכים נגרמות על פי רוב על פי כתוצאה מרשלנות רגעית, חוסר תשומת לב לשנייה או שתיים על הכביש.

המסמך המשפטי הראשון שנתקלים בו בעקבות תאונת דרכים הוא הגשת כתב אישום לאחר תאונה. לאחר סיום חקירת תאונה נאסף כל חומר הראיות ומועבר ליחידת התביעות של משטרת ישראל. ב-90% מהתאונות במדינת ישראל הגוף שבוחן את הראיות ומגיש כתב אישום לבית המשפט הוא יחידת לשכת התביעות של משטרת ישראל. בכל אזור בארץ יש יחידה ספציפית כזו, באזור הדרום מדובר בלשכת תביעות תנועה נגב, אשר אחראית על כל אזור באר שבע, לה יש יחידה קטנה יותר שנלוות אליה ונקראת יחידת תביעות תנועה לכיש אשר אחראית על קריית גת, אשדוד ואשקלון. באילת- יש יחידה עצמאית נפרדת- שני תובעים. לכל יחידה כזאת יש ראש לשכה, שהוא קצין, על פי רוב בדרגת רפ"ק, יש לו תובעים אשר כולם למעט בודדים הם עורכי דין, בדר"כעו"ד מאוד מנוסים. יחידת התביעות בוחנת את חומר הראיות, אם מתעורר צורך היא שולחת את התיק להשלמות חקירה וחייבת לקבל החלטה בסוף הערכת החומר, היא מהווה סוג של מסננת משפטית, שוקלת את הראיות ובוחנת האם על פי הראיות שבפניה יש סיכוי סביר להשיג הרשעה בבית המשפט- זהו המבחן המשפטי שעומד בפניה. במידה ומגיעים למסקנה שיש מקום להגשת כתב אישום, התובע בוחר את סעיפי האישום על פי שיקול דעתו ומנסח את כתב האישום.

השלמות חקירה-

בין קבלת חומר הראיות ללשכת התביעות על ידי היחידה החוקרת ועד לשלב שבו מתקבלת ההחלטה להגיש כתב אישום, יש שלב ביניים שנקרא השלמת חקירה. להשלמת חקירה יש השפעה קריטית לניהול תיק בבית המשפט. כאשר בוחן תאונות דרכים מסיים חקירה של תיק תאונה הוא אוסף את חומר הראיות שהוא בחן לתיק אשר מוגש ללשכת התביעות. תובע אשר נוטה לכיוון הגשת כתב אישום, בוחן את הראיות ושם לב שרכיב מסוים בעבירה שהוא סבור שצריכה להיות חלק מכתב אישום לא נחקר כמו שצריך, לדוגמא, הוא שם לב שחסר משהו בחומר הראיות- למשל עד שהיה בזירה ולא נחקר. חשוב לציין כי בדיני ראיות ישנה הלכה של בית המשפט העליון שקובעת כי צד שלא הביא עד לעדות בבית המשפט כאשר הוא יכול היה להביא את אותו עוד, קמה חזקה כי אותו עד היה מעיד לטובת הצד שכנגד, תומך בראיות של הצד שכנגד.

במקרה כזה, בית המשפט יצא מנקודת הנחה שלו העד היה מעיד הוא היה תומך דווקא בראיות של הצד השני וכך מסבירים את העובדה שהצד הראשון בחר שלא לזמנו. זה יכול גם לפעול לרעת נאשם אשר לא מביא עד שהיה לצידו בעת התאונה, בית המשפט יתייחס להתנהגות הנאשם כהסתרה של ראיות וזה יפעל לרעתו ויחליש את גרסתו. בעקבות ההלכה לעיל, התובע שמכין את כתב האישום משמש כמעין בקרה על מנת שלא נהיה בסיטואציה שבה בית המשפט יחשוב שהתביעה מנסה להסתיר ממנו ראיות, ולכן הוא מנסה להגיע לחקירה רחבה ככל שניתן של התיק. התובע משמש סוג של בקרה, ביקורת על עבודתו של הבוחן. התובע מכין מזכר, מסמך פנימי משטרתי, מסביר לבוחן איזה חקירה נוספת יש לערוך ומעביר אליו את התיק להשלמת חקירה. לפעמים אותן השלמות חקירה זה בדיוק נפתח שמאפשר להגנה לעורר את הספק הסביר בתיק.

למשל אם מדובר בשוטר שהגיע ראשון לזירת תאונה, לא בוחן, שוטר תנועה שהודיעו לו בקשר על התרחשות התאונה. השוטר מגיע לזירה, חוסם את התנועה והוא עד לדברים שהוא רואה בזירה. הבוחן שמגיע לזירה מאוחר יותר לא חשב שיש איזושהי נחיצות לגבות עדות מאותו השוטר. הוא מסיים את החקירה ומעביר את התיק ללשכת התביעות שם העבודה נערמת, כעבור מספר חודשים התיק מגיע לבדיקה של התובע ששם לב שעד מרכזי שנכח בזירה לא נחקר.

אנו נמצאים בסיטואציה בה התיק נשלח להשלמת חקירה וגביית עדות מאותו עד פוטנציאלי לפעמים חצי שנה לאחר האירוע. נשאלת השאלה האם אותו שוטר יהיה הגון וירשום על גבי המזכר את התאריך האמיתי בו מתבצעת גביית העדות, חצי שנה לאחר התאונה, או שהוא יתעלם מהנתון הזה ולא ירשום תאריך על המזכר, במקרים חריגים של שיבוש מהלכי חקירה אף רושמים תאריך רטרואקטיבי. לכן סנגור שבוחן תיק, הדבר הראשון שהוא בודק זה דווקא ההשלמות חקירה, משום שהראיות החלשות של התביעה בדר"כ מסתתרות בנקודות האלה.

על פי רוב חקירות נגדיות מתחילות בדיוק מהשאלות הללו- תאריך המזכר וכו'. ההגנה מתחילה לבנות את הספק שהיא מחפשת בתיקים, שואלת בחקירה נגדית איך יתכן שהשוטר, לאחר מספר כה רב של תאונות דרכים זוכר פרטים ספציפיים על תאונה ספציפית שהתרחשה לפני חצי שנה. אם מדובר בעדות שנעשית על פי כלל הקפאת הזכירה שבעבר- כאשר מדובר בשוטרים מקצועיים שעובדים יום יום בשטח ונחשפים לתאונות רבות, יוצאים מנקודת הנחה שהם לא מסוגלים לזכור את האירועים שהם היו עדים להם בזמן העדות. לכן הם מנסחים סוג של הקפאת זיכרון מהעבר שלהם על ידי דברים שהם כותבים בשטח. להבדיל מעדים אחרים אשר מעידים באופן פרונטאלי בלבד, מבלי שיוגשו לידי בית המשפט מסמכים מהחקירה שלהם, במקרה של עדות של שוטרים, כל הדברים שהם כתבו מוגשים לבית המשפט כראיה ומעבר לזה הם גם מעידים בעל פה. בשיטת המשפט שלנו, מותר לעדים לעיין במסמכי החקירה שלהם לפני העדות.

מבנה טכני של כתב אישום-     יפרט בתחילתו את נתוני הצדדים:מדינת ישראל נגד ישראל ישראלי, יכלול תיאור של עובדות המקרה ובחלקו האחרון יכלול תיאור של הוראות החיקוק שמהוות עבירה בהתאם לעובדות המקרה. אותו מערך עובדתי יכול לשמש בסיס למספר סעיפי אישום חליפיים.

במהלך משא ומתן בין צדדים לתיק רשאית המדינה לתקן הן פרק העובדות והן את פרק הוראות החיקוק בכתב האישום. המשמעות לכך שאותו מערך עובדתי יכול לשמש בסיס למספר סעיפי אישום חליפיים היא שכאשר מוגש בפני התובע תיק המקרה אשר מציג בפני את עובדות האירוע, הוא יכול לייחס בעקבותיו עבירה שהיא נהיגה בחוסר זהירות, תקנה 21ג בתקנות התעבורה מייחסת חוסר זהירות.

באותה נשימה, יכול התובע להחליט לייחס לאותו אירוע עבירה של נהיגה בקלות ראש, סעיף 62(2) בפקודת התעבורה. על ההבדל בין הסעיפים ניתן לנהל הרצאה שלמה. קשה לתת הגדרה מדויקת וברורה על ההבדל בין הסעיפים אך מבחינת הנאשם מדובר בהבדל תהומי: אם תיוחס עבירה של נהיגה בחוסר זהירות- מבחינת החוק אין חובת פסילה, התיק יכול להסתיים בענישה הכוללת קנס ופסילה על תנאי.

לעומת זאת עבירה של נהיגה בקלות ראש היא עבירה שעל פי חוק יש חובה לפסול- פסילת מינימום של שלושה חודשים, בדר"כ הענישה היא מעבר לתקופה הזאת. לכן סעיף האישום שבחר התובע על בסיס אותה מסכת עובדתית הוא קריטי עבור הנאשם, משנה תוצאה בתיק. לכן כאשר סנגורים מגיעים לפגישה עם התביעה לפני שתיק מגיע לשלב ההקראה בבית המשפט, בידיעה שהלקוח שלהם כנראה הולך "לחטוף" בבית המשפט, הם ינסו לשכנע את התביעה שסעיף חוק אחר מתאים יותר לאותו מערך עובדתי-מדובר בסוג של אומנות. צריך להגיע למפגשים הללו בלשכת התביעות עם פורטפוליו מוכן, רשימה של ליקויים שנמצאו בתיק, עם פסיקה קודמת שתומכת בכך שאותם ליקויים יביאו לזיכוי בתיק. במקרה בו תובע מחליט להחליף את הסעיפים או לסגור את התיק עליו לתת דין וחשבון לממונים עליו. עיקר העבודה של הסנגור בחקירה נגדית, גם בפגישה בלשכה טרם הוגש כתב האישום וגם בבית המשפט, היא לנסות להראות שיסודות העבירה שיוחסה לנאשם לא הוכחו.

עוד קצת על טקטיקה בהקשר של פסילה מנהלית- פסק דין שיצינסקי– הלכה של העליון שכאשר מגיע צד להליך בבקשה לביטול פסילה מנהלית ראוי שהתביעה תחשוף בפני הצד השני את הראיות שנמצאות בפניה. סנגור חכם יגיש בקשה כזו לאו דווקא בשביל ביטול הפסילה אלא רק בשביל להיחשף לחומר הראיות בשלב מוקדם ולבנות טקטיקה עבור הלקוח שלו עוד לפני שהוגש כתב אישום. תובע שמסרב להציג ראיות, צריך להציג אותן בפני בית המשפט ולהראות שבחשיפתן יש חשש לשיבוש הליכי חקירה.

חזרה לכתב האישום- בשלב זה המרצה מראה וידאו של תאונה ומסביר כי כשהבוחן מגיע לזירת התאונה, יש בזירה גורמים שונים, אנשים ורכבים אשר מקשים על עבודתו. בתוך כל הבלגן הזה הוא אמור לבחון את זירת האירוע. במקרים נדירים כמו אלה שיש וידאו של התאונה, אותו וידאו מגיע לידי התובע ומשמש כראיה מוצקה מאוד. התובע מנסח את כתב האישום ומיקום התאונה הוא זה שמכתיב בתיקי תאונות את הסמכות המקומית לבית המשפט למרות שמבחינת החוק אפשר להגיש גם לפי מקום מגורי הנאשם. התביעה לעולם בוחרת במקום האירוע בגלל הנגישות של העדים שהיו מעורבים בתאונה (שוטרים שחקרו את האירוע) חוץ ממקרים חריגים.

בצד שמאל של כתב האישום מופיע מספר ההליך שעל פיו ניתן ללמוד מתי הוגש כתב האישום לבית המשפט.לתאונות דרכים לעולם יקראו או ת"ד(תאונת דרכים) או נ"ב– נזק בלבד- כאשר מדובר בתאונה שבה לא נפגע אדם בגוף, לא ניגש אף אדם להיבדק בבית חולים אך בכל זאת המדינה החליטה להגיש כתב אישום. כאשר אדם ניגש לבית החולים להיבדק זה הופך את התיק לת"ד.

למה יש חשיבות לדעת את תאריך הגשת כתב האישום? למשל על מנת לבדוק אם חלה התיישנות. תקופת ההתיישנות לגבי תאונות דרכים (עבירה מסוג עוון)- אם חלפו 5 שנים מיום מועד האירוע עד למועד הגשת כתב האישום- יש לטעון להתיישנות והתיק ייסגר.

בכתב האישום ניתן להבחין כי המאשימה היא מדינת ישראל והיא מיוצגת על ידי לשכת התביעות. לאחר מכן, מופיע שמו של הנאשם, מספר תעודת הזהות שלו, יש נתון של ותק הנהיגה שלו וחשוב לשים לב שאין טעות בתאריך המופיע בכתב האישום משום שזמן הנהיגה על הכביש משפיע על ההתייחסות של בית המשפט לאירוע. לאחר מכן, בכתב האישום מפורטות עובדות המקרה, מספר הרכב וכו'.

חשוב לבחון האם העובדות המתוארות בכתב האישום מדויקות, לשים לב לפרטים הקטנים באותן עובדות בהתאם להוראות החיקוק שנבחרו על ידי התובע. כדי לשכנע את התביעה, לפני שמגיעים לבית המשפט, שיש מקום לתיקון כתב האישום ולבחור בהוראות חיקוק חמורות פחות, יש להגיע עם נתונים משפטיים שמגובים על פי רוב בפסיקה. יש לא מעט פסקי דין שבהם בתי משפט קבעו שמסכת עובדתית מסוימת מתאימה לסעיף מסוים, למשל לנהיגה בחוסר זהירות במקום לנהיגה בקלות ראש. אם התובע לא השתכנע, יש לנסות לשכנע את בית המשפט. בית המשפט בודק האם העבירות שכתובות בכתב האישום הוכחו מעל לכל ספק סביר בהתאם ליסודות העבירה.

מיד עם הגשת כתב האישום נולדת זכות עיון להכנת תיק התאונה לניהול. עיון יבוצע מכוח סעיף 77 בחוק סדר הדין הפלילי וכולל העתקת תמונות ומייל דיגיטלי. אופייני לתיקי תעבורה, כמעט בכל תיק תאונה יהיו תמונות שחוקר צילם במסגרת חקירתו בזירה, לפעמים בפורמט של תמונות נייר וניתן לצלמם. היום בדר"כ התמונות צרובות על דיסק וניתן לשכפל אותו, בהתאם ישנם גם שחזורי וידאו אשר אפשר ומומלץ לצלם.

לאחר איסוף הראיות על ידי ההגנה יש לקבל החלטה בשאלת הכפירה או הודאה באישום, מדובר בהחלטה מאוד חשובה, חשוב לערב את הלקוח בהחלטה הזו ולקבל את הסכמתו כמובן. כאשר מחליטים על הודאה, כמעט תמיד יש לפנות ללשכת התביעות ולהגיע להסדר טיעון. בית המשפט הוא לא צד להסדר הזה בין התביעה להגנה, חשוב לציין שהסדר הטיעון הוא חוזה לכל דבר ועניין. מרגע שנחתם אותו ההסדר, הוא מובא בפני בית המשפט אשר שואל את הנאשם האם ההסדר הזה הוא על דעתו ועליו להתרשם מתשובת הנאשם כי הוא מעוניין בהסדר וחייב להודיע לו שהוא אינו מחויב בהסדר ויכול לחרוג ממנו.

נשאלת השאלה האם בית המשפט יקבל או לא יקבל את הסדר הטיעון, מדובר בנושא מאוד מורכב שמלווה אותו פסק דין של העליון- פס"ד פלוני– שם בהחלטה ארוכה ומנומקת של הנשיאה בייניש נקבע שהכלל הוא שבית המשפט יטה לקבל הסדרי טיעון אלא אם כן הוא חש שהסדר הטיעון חורג מרף הענישה המקובל בצורה קיצונית או בלתי מתקבלת על הדעת. כאשר מובא בפני בית המשפט הסדר טיעון הוא טרם ראה את חומר הראיות, טרם שמע את העדים, כל מה שיש בפני הוא כתב האישום(תיאור עובדות המקרה) ועל כן, בשיטה אדוורסרית, הוא בעצם נשען על יושרתו ושיקול דעתו של התובע בהסדרי הטיעון.

לפעמים מדובר בהסדרי טיעון מקלים אשר מכעיסים מאוד את המעורבים וגורמים להם לתחושה שהמערכת כשלה. לפעמים התביעה יודעת שיש לה כשל ראייתי חמור בתיק, אך בנסיבות בהן מדובר בתאונה חמורה עם מספר נפגעים, היא מעדיפה להגיע להסדר טיעון, אמנם יותר מקל אך עדיף מאשר להגיע לזיכוי בבית המשפט. כפי שאמרנו, ההגנה צריכה להחליט האם הנאשם יודה או יכפור בכתב האישום.

במקרה של כפירה מכינים אסטרטגיה של ניהול ובמקרה של הודאה יש להכין אסטרטגיה של טיעונים לעונש. יש הבדל תהומי בין שני המצבים הללו- במקרה של אסטרטגיית ניהול- הכנת ראיות, חוות דעת מטעם ההגנה, ניתוח של הראיות, תסקיר לעומק של הנאשם. לעומת זאת אסטרטגיה של טיעונים לעונש היא אסטרטגיה משפטית בעיקרה, מחפשים פסיקה צופה ענישה דומה למקרה הזה, מקרים דומים בהם הענישה על נאשמים במקרים דומים היא ענישה מקלה, מנסה כל אלמנט שעשוי לפעול לטובת הנאשם- מצב בריאותי, כלכלי, למשל במקרה של החרמת רכב- לבחון אם יש מישהו אחר במשפחה שזקוק לרכב ולא קשור לעבירה, או מישהו שכל חייו עבד כנהג מונית ואינו יודע לעשות דבר אחר. המשקל שיינתן לכל טיעון לעונש תלוי בנסיבות כל מקרה.

בניהול פרשת התביעה תהיה חקירה ראשית ונגדית של בוחן, חקירת עדי ראיה, יוגשו מסמכים רפואיים שיש להם רלוואנטיות חשובה מאוד בניהול התיק, יתקבלו תמונות ומוצגים מהזירה. חקירה נגדית של בוחן תאונה- זה לב ליבו של עבודת הסנגור בתיק תאונת דרכים. חקירה נכונה של בוחן משטרה יכולה לסגור תיק בזיכוי או הרשעה.

פס"ד סולימאן אבו-ג'ודה– פסק דין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע לאחר שבית משפט השלום הרשיע אדם בגרימת תאונה, המחוזי השתכנע כי עצם העובדה שבוחן לא יצא לזירה על מנת לחקור אותה והסתמך על עדויות והראיות שהביאו בפניו יש בה כדי לעורר ספק סביר באשר למהלך/התרחשות התאונה. פסק דין מנחה וחשוב בתעבורה אשר קובע שהגעה של בוחן לזירת תאונה הוא אלמנט שהוא קריטי לצורך מנגנון התאונה. בית המשפט המחוזי קבע שייתכנו מצבים בהם יהיה ניתן להכריע בשאלת האשם בתאונה גם ללא נוכחות ובדיקה של בוחן בזירת התאונה, אבל יש בכך כדי להחליש בצורה ניכרת את איכות הראיות שבידי המדינה. דו"ח בוחן הוא מסמך משטרתי קבוע, מובנה. כל דוחות הבוחנים בנויים כטופס ריק שאותו הבוחן ממלא (מודפס או ידני) הוא כולל ניתוח מובנה של חקירת אירוע תאונתי, בדו"ח יירשמו פרטי המעורבים, נתוני הרכבים, תיאור הזירה, רחוב, נתוני שדה ראיה, ממצאים ומיקומם ומדידות שבוצעו בזירה. תמונות, סקיצות, ניסויים (למשל ניסוי בלימה או ניסוי שדה ראיה) יתקבלו בנפרד מדוח הבוחן ומשום שהם מהווים חלק קריטי מהראיות חשוב לוודא שהם לא מתפספסים כתוצאה מרשלנות.

חקירת עד ראיה לתאונה- עד יכול וצריך לתאר את שראה, שמע והרגיש בחושיו- זהו תפקידו של העד. אין לשאול עד שאינו בוחן בתאונה שאלות שבמומחיות. ראוי וצריך לחקור עד על בסיס עדותו הכתובה במשטרה. בהתאם לסעיפים 74 ו 77 בחוק סדר הדין הפלילי כל עד יכול וצריך להעיד אך ורק אם לעדותו קדמה עדות במשטרה. חשוב להדגיש כי התביעה לא יכולה לזמן עד שלא נחקר קודם במשטרה – ההגנה יכולה לטעון שהסתירו מפניה ראיות- בסיס לערעור במידה ויאפשרו לעד להעיד. על בסיס עדות זו מתנהלת החקירה של ההגנה בניסיון לסתור אותה בבית המשפט.

אם מתגלות סתירות בין העדות המוקדמת לבין העדות בבית משפט יש לבקש ולהגיש את העדות הכתובה כראיה. התביעה לא רשאית להגיש את העדויות הכתובות לבית המשפט, היא מביאה עד שמעיד פרונטאלית. העדות הכתובה לא מצויה בפני המשפט אלא רק בפני התביעה וההגנה. רק כאשר יתגלו סתירות בין העדויות, רשאי הסנגור לבקש ולהגיש את העדות הכתובה לבית המשפט כהוכחה לכך שהעד למשל משקר- והעדות הזו הופכת להיות חלק מחומר הראיות של ההגנה בתיק.

במהלך פרשת ההגנה במידה והנאשם יבחר להעיד הוא ייחקר בחקירה ראשית ונגדית על ידי הצדדים, הנאשם אינו חייב להעיד במשפט שלו, אם בחר שלא להעיד עצם ההחלטה הזו עשויה לשמש לחיזוק ראיות התביעה נגדו. חקירה נגדית של נאשם על ידי תובע תתבצע על בסיס חקירתו המוקדמת במשטרה שמצויה בידי התביעה ובידי בית המשפט.

כאשר נאשם נחקר על ידי חוקר משטרתי, בוחן או חוקר אחר, התביעה מביאה את אותו חוקר לבית המשפט ובאמצעותו מגישה את עדותו של הנאשם כראיה מטעם התביעה בתיק, זו העדות היחידה שיש לתביעה זכות להגישה כעדות כתובה במסגרת פרשת התביעה. בעקבות חקירת נאשם בה עולות שאלות ביחס למסקנות הבוחן יצא בית המשפט מדי פעם לביקור במקום, הליך מאוד נפוץ בתאונות דרכים ככל שהתאונה חמורה יותר כך יטה בית המשפט להגיע לזירה בעצמו.

יש להתכונן משפטית להליך הזה של ביקור במקום, חשוב לבדוק את הראיות לפני הביקור, לבחון את הזירה. לזירה מגיעים השופט, הקלדנית, הנאשם, התובע והסנגור, נרשם פרוטוקול ומתנהל דיון הלכה למעשה בשטח עצמו.

חוות דעת מומחה הגנה– כשם שהתביעה מגישה דוח בוחן כך גם הנאשם רשאי להגיש חוות דעת מומחה מטעם ההגנה. על ההגנה להגיש חוות דעת זו לתביעה מראש כדי לאפשר לתובע הכנת חקירה נגדית של מומחה ההגנה. למעט במקרה הזה של הגשת חוות דעת ההגנה לא צריכה לחשוף שום ראיה שיש לה לצד השני. הבסיס של ניהול הגנה במשפט זה שהיא מפתיעה את הצד השני כל הזמן, חוץ מחוות דעת מומחה שם היא מחויבת להעביר לצד השני על מנת שניתן יהיה לנהל משפט. כלל בסיס בהליך פלילי- ההגנה לא מחויבת לחשוף שום חומר לתביעה והתביעה מחויבת לחשוף הכול בפני ההגנה. חוות דעת ההגנה נרכשת על ידי הנאשם אך במהותה עליה להיות אובייקטיבית ונטולת ניסיון להטות מסקנות.

סיכומי הצדדים בתיק תאונה- חל איסור מוחלט להוסיף לסיכומים ראיות או חוות דעת שלא הוגשו במהלך פרשת התביעה או ההגנה בתיק. אין טעם לצטט חלקים נרחבים של הפרוטוקול, יש להפנות לפסקה ושורה. אין טעם לצטט חלקים ארוכים של פסיקה, יש טעם להפנות לפסיקה ולצרף אותה באופן מלא לסיכומים. אם בוחרים לצטט מפסק דין יש לצרף את הפסיקה במלואה על מנת שבית המשפט יתרשם מהציטוט בקונטקסט של פסק הדין. ניתן לצרף לסיכומים הדמיה של התאונה אשר מציגה את גרסתו של צד מסוים בהליך- הדמיה כזו יכולה לשנות את תפישתו של ביהמ"ש לגבי האירוע.

שיעור 6 –

 

תאונה קטלנית זה מושג נפוץ לתאר מצב בו אדם איבד את חייו, מי שיבחר לעסוק בתחום הזה יראה שהתיקים שעוסקים בתאונות קטלניות יש עליהם את האות ק' בגדול, זה הסמל שלהם. תאונות קטלניות זה בד"כ האירוע העצוב ביותר שביהמ"ש נאלץ להתמודד איתו. אף אחד מהצדדים לא רצה שהאירוע הזה יתרחש. להבדיל מאירועים פליליים אחרים שגם בהם מאבדים אנשים את חייהם, לפעמים במהלך שוד, אונס, רצח. אבל באירועים האחרים היה גורם שהשתתף באירוע הזה שהיה לו רצון שיתרחש אירוע אלים, לא תמיד הייתה כוונה לגרום מוות בסופו של דבר. ואז זה לא בהכרח רצח, אבל גם אם הייתה מודעות לאפשרות של גרימת מוות כתוצאה מביצוע עבירה פלילית, עדיין מעורב בזה מבחינה פלילית איזשהו יסוד נפשי פלילי של בנאדם שרצה לעשות עבירה. לעומת זאת כשאדם מעורב בתאונת דרכים זה לא אירוע מתוכנן, ולכן כשאירוע כזה מתרחש, ואדם מאבד את חייו באירוע כזה זו טרגדיה נוראית. קודם כל למשפחה של אותו אדם שאיבד את חייו אבל גם ופחות יודעים וכותבים על זה בתקשורת, יש טרגדיה נוראית גם במשפחה של הנאשם.

 

המקום בו התרחשה התאונה הופך מיד לזירה פלילית, מן הסתם יגיע בוחן תנועה, בד"כ הזירה תיסגר, לא תמיד, בד"כ. בוחן שחוקר זירת תאונה קטלנית יעבוד תחת לחץ זמן. ואם מוצאת מהזירה גופה קיימת פעילות רבה סביב הגופה שלא קיימת בתאונה רגילה. ראשית, פעולות זיהוי. לפעמים מדובר באדם בודד ברכב, וצריך לדעת במי מדובר. ולפעמים אי אפשר בגלל מצב הגופה לדעת במי מדובר, וצריך התערבות של זק"א שיגיעו לזירה, ולעשות פעולת זיהוי כמו אחרי פיגוע. צריך להיות תיעוד מצולם של מיקום המדוייק של הגופה בזירה. איסוף ממצאים פורנזיים. ממצאים פורנזיים – כתמי דם, שיער, טביעות אצבע לפעמים צריך לאסוף בתאונה. כל תאונה ונסיבותיה. והאיסוף הזה הוא לפעמים קריטי, להבנה מי נהג ברכב, או לזהותו של האדם. לפעמים רק בעזרת ממצאים פורנזיים מצליחים לזהות את הגופה. מסירת הודעה מהירה למשפחה. המשטרה מתעסקת בזה ברגישות רבה, יש קצין בכל מחוז שזה תפקידו, אנחנו רגילים לקונוטציות האלה בעיקר באירועים בטחוניים, במלחמות. אבל המלחמה הזו גובה כל שנה בין 300-500 הרוגים בצורה רציפה כבר מספר שנים. מסירת הודעות למשפחה זה דבר שקורה כמעט כל יום בישראל. ויש גם את עניין מסירת הגופה לנתיחה במכון המשפטי.

 

נתיחת גופה – אם המשפחה מתנגדת להליך הזה, כמעט בכל המקרים המשטרה לא תשלח את הגופה לנתיחה. חשוב לדעת את זה. בהיעדר של נתיחה של גופה, כמעט ולא ניתן לקבל תשובה ברורה וחד משמעית בנוגע לסיבת המוות. בהיעדר נתיחה על פי רוב במכון לרפואה משפטית יערכו בדיקה ותיאור חיצוני של הגופה, ולא סיבת המוות. פתולוג תפקידו לבצע נתיחה של גופה של אדם אחרי שהיא מגיעה אליו, כתוצאה מכל אירוע. הוא רופא, והוא לא קוסם, הוא לא יכול להגיע לקביעה חד משמעית אלא אם יש לו מספיק נתונים. הפתולוג הראשי בישראל הוא פרופ' היס. כל פתולוג שתביאו לעדות בביהמ"ש יגיד שבלי "פתיחה" של הגופה, חקירה פנימית, הוא לא יכול לקבוע חד משמעית אם המוות נגרם כתוצאה ממכה יבשה שאדם קיבל בראש,

ישנם לא מעט תאונות שמוגדרות כ"תאונה עצמית" רכב שבו היה אובדן שליטה, הרכב מתהפך ללא מעורבות של רכב אחר. וצריך לבדוק אם אותו אדם קיבל התקף לב או אירוע מוחי/אובדן הכרה, וכתוצאה מזה הוא איבד את השליטה ברכב, הרכב התהפך, ונוסע שישב ברכב מצא את מותו, או אפילו הנהג מצא את מותו. וצריך לקבוע האם המוות נגרם כתוצאה ישירה מהתאונה או שהמוות קדם לזה ולאחר מכן התרחשה התאונה.

עניין נפרד, לפעמים אדם, באופן תיאורטי, יכול להיפגע מאוד קל בתאונה, ובגלל טיפול רפואי לא נכון/כושל בדרך נגרם מוות. אנחנו רואים הרבה פעמים אירועים קטלניים בביהמ"ש שנגרמים לאחר שהולך רגל קיבל פגיעת גפיים תחתונה, במיוחד אצל אנשים מבוגרים, ברגע שהשוק ברגל, מקבלת מכה מפגוש של רכב, ונשבר בתוך העצם יש חומר שומני, מעין מח, שהוא חומר רך, נסחף בתוך הגוף, בזרם הדם, ונוצר מצב שנקרא תסחיף ריאתי, ואחרי זה נגרם מוות מאוד מהיר של אותו אדם. נכון שיטענו בביהמ"ש שהיה אירוע שרשרת שבסופו של דבר גרם למוות, אבל בהחלט יכולה להיות סיטואציה של פגיעה קלה, ולאחר מכן טיפול רשלני, הזרקת חומר לא נכון/אי הזרמת חמצן שצריך/הפסקה של מתן חמצן מחוסר תשומת לב בבי"ח, וגרימת מוות. ותיכף ניראה אם מנותק הקשר הסיבתי למוות או לא במקרים כאלה.

נחזור לנתיחת גופה, בלא נתיחת גופה כל פתולוג שיגיע לביהמ"ש יקבע שהוא לא יכול לקבוע בודאות את סיבת המוות, וללא סיבת המוות עלול להיווצר קושי של התביעה להוכיח האם המוות נגרם כתוצאה מהתאונה או לא.

משטרת ישראל מאוד כבולה ביכולת שלה לפעול בניגוד לעמדת המשפחה. קיימת אפשרות לפנות לביהמ"ש ולבקש צו בניגוד לעמדת המשפחה. משטרת ישראל כמעט אף פעם לא נוקטת בצעד הזה, למשל אם יש חשד שלא מדובר בתאונה אלא ברצח. אם המשטרה חושדת שמנסים להסוות אירוע של רצח בתאונה, סביר שהמשטרה כן תפנה לביהמ"ש. אבל בגלל שיש במדינה שלנו רגישות דתית, המרצה חושב שהמשטרה פועלת חכם כשהיא מכבדת את רצון המשפחה ומבצעים רק בדיקה חיצונית של הגופה. צריך להבין שהרבה פעמים המשפחות מתקשות להבין למה התביעה נאלצת לעשות הסדרי טיעון, לפעמים מקלים מאוד. הרבה פעמים הסיבה לכך היא שנוצר להם קושי אמיתי להוכיח קשר סיבתי בין המוות לגרימת תאונה. ואותו קושי נובע מסירוב המשפחה לערוך נתיחה לגופה. הרבה פעמים הנציג המשטרתי שמגיע למשפחה אומר להם ומסביר להם את החשיבות של ביצוע נתיחה לצורך קביעת סיבת המוות, ושעלול להיווצר קושי משפטי רב מאוד בהמשך התיק כתוצאה מהעמדה שלהם. אי אפשר לבוא בטענות למשפחה כזו, היא עוברת אסון טראומתי, לפעמים מדובר באדם צעיר/ילד, כרגע לא מעניין אותן ההליך המשפטי, הן באבל שלהן. אבל אי אפשר להתעלם מזה אחרי כמה חודשים בשלב ההליך המשפטי, אם אין חוו"ד רפואית של המכון לרפואה משפטית שקובעת את סיבת המוות, סיבת המוות נשארת לא ידועה בתיק הזה, וביהמ"ש צריך לקבוע האם הוכח מעל לכל ספק סביר שהמוות באירוע הזה נגרם כתוצאה ישירה מהתאונה.

בהיעדר סיבת מוות ברורה יכול הנאשם לכפור בקש"ס בין המוות לתאונה, גם אם תוכח רשלנות או פזיזות מצד הנאשם, ללא קש"ס לא תהיה הרשעה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות/עבירת הריגה. זה קשה להגיד את זה אבל זו האמת.

 

רשלנות רפואית בטיפול – סעיף 309 לחוק העונשין, רשלנות רפואית לא תנתק קשר סיבתי למוות. בהחלט יכולים להיות אירועים אחרים שיתרחשו לפני/אחרי התאונה שינתקו קשר סיבתי, אנחנו לא נרחיב על זה, יש לא מעט דוגמאות בנושא. אבל צריך להבין שיכול להיות מצב שאמבולנס שהגיע לשטח וטיפל בפגוע טיפול רפואי שהוא לא נכון, ויוכח שהטיפול היה לא נכון. כמעט תמיד אותה רשלנות רפואית לא תנתק את הקשר הסיבתי למוות. הקונספט באירועים האלו אומר שרשלנות תורמת של גורם נוסף באירוע מהסוג הזה לא מנתקת את הרשלנות של הרשלן המרכזי, הראשון. מי שלמד את זה דרך פלר, פלר זה התנ"ך.

 

הליכים מנהליים בתאונה קטלנית – נהג שחשוד בגרימת תאונה קטלנית ככל שמצבו הגופני יאפשר את זה, ולפעמים מצבו הגופני של הנהג לא מאפשר, בהנחה שמצבו מאפשר את זה הוא יפסל מלהחזיק רישיון נהיגה ע"י קצין בדרגת פקח לפחות, למשך 90 יום. אין סמכות מינהלית לפסול פחות או יותר מהתקופה הזו. מדובר בתקופה קבועה. זה שונה ממצב תאונה רגיל או מאירוע של דו"ח תנועה ששם יש לקצין משטרה שק"ד האם לפסול בתאונה ל-60 יום/בדו"ח ל-30 יום, די במעורבות בתאונה קטלנית כנהג כדי שיהיה בסיס להחלטת הקצין הפוסל. כלומר, מספיק שתהיה מעורבות. ביהמ"ש העליון קבע הלכה שנקראת הלכת הצינון.

מי שמעניין אותו לקרוא זה נקרא פס"ד ארנפריד, כבוד השופטת דורנר, לפיה ראוי לצנן, נהג שהיה מעורב בתאונה קטלנית, גם אם הראיות נגדו בשלב זה קלושות. ביהמ"ש העליון הולך בחשיבה מאוד נבונה והוא אומר כך- אדם שמעורב באירוע קטלני על הכביש, מדובר באירוע מאוד טראומתי. אדם מן הישוב לא רגיל לראות גופות, בן אדם כזה בין אם הוא אשם ובין שהוא לא אשם, ואת זה נברר בהליך המשפטי. הוא חווה עכשיו טראומה כזאת קשה שאם נאפשר לו עכשיו לנהוג רגיל, התגובות שלו כאדם סביר על הכביש יהיו נורמליות. הוא מפוחד יותר, הוא עלול להגיב בקיצוניות לאירועים רגילים על הכביש. רק כתוצאה ממצבו הנפשי כמי שהיה מעורב בתאונה קטלנית. ולכן ביהמ"ש העליון אומר, זה נכון לצנן אותו, להרחיק אותו מנהיגה, בראייה חברתית כוללת, לפעמים זה פוגע ביכולת הפרנסה, זה ללא ספק פגיעה בזכויות יסוד שלו, יש כאן מגבלות ששמים עליו עוד לפני שבכלל שהוא אשם, ויש כאן בוודאי ובוודאי לפני שבדקנו לעומק אם יש נגדו ראיות לכאורה, אבל ביהמ"ש כאשר מגיע אליו בן אדם בבקשה לביטול פסילה מינהלית מתחשב בנושא הזה של הצינון, וגם אם הוא סבור שיש ראיות קלושות/אין ראיות כמעט בכלל, ביהמ"ש סבור שיוגש כתב אישום נגד אדם אחר, עצם הרעיון לצנן את אותו נהג ולהרחיק אותו לתקופה מסויימת, ביהמ"ש רשאי לקצר את התקופה הזו להבדיל מקצין המשטרה. אבל להשאיר אותו 30-45 יום רחוק מההגה ולו כדי להרגיע אותו מבחינה נפשית.

בטוח שבתור עו"ד תצטרכו להגיש בקשה מהסוג הזה, בקשה לביטול פסילה מינהלית בביהמ"ש, אתם צריכים להגיע ולהכין את הלקוח/ה לאפשרות שביהמ"ש גם אם הוא ישתכנע שלא יוגש כתב אישום נגד הלקוחות שלכם, לו בגלל הלכת הצינון, סביר שהוא לא יחזיר את הרישיון באופן מיידי. אז נהג שנפסל בהליך מינהלי בעקבות תאונה קטלנית רשאי לפנות לביהמ"ש בבקשה לביטול הפסילה המינהלית.

ביהמ"ש יבחן את קיומן/היעדרן של ראיות לכאורה נגד המבקש, וכן יבחן את שאלת מסוכנותו על רקע נסיבות התאונה, עברו התעבורתי של המבקש, שיקולי צינון ילקחו בחשבון. ד"א בקשה לביטול פסילה מינהלית יכול שתוגש היום לביהמ"ש באמצעות מערכת נט.המשפט ישירות מהמשרדים שלכם. או באמצעות פקס, בקשה מהסוג הזה צריך להגיש ב-3 עותקים, לצרף את צו הפסילה שקיבל אותו אדם (המקור שלו הוא במשטרת ישראל), ונימוקים לבקשה. הבסיס הראשוני לדיון יהיה קיומן/היעדרן של ראיות לכאורה, על זה יתקיים הדיון הראשון, ולאחר מכן, בהנחה שיש ראיות לכאורה, ביהמ"ש עובר לבחון את שאלת המסוכנות, כאשר שיקולי הצינון הם כמו ענן מעל כל הדיון. כך שגם אם יתברר שלא מדובר בנהג מסוכן מבחינת העבר שלו, וגם אם הראיות הן לא מי יודע מה נגדו, עדיין שיקולי הצינון ישאירו איזושהי תקופה של פסילה.

המרצה מזכיר לנו שבקשה לפסילה עד תום ההליכים היא בקשה שיכול שתגיע רק עם כתב אישום. בידיוק כמו בבקשה למעצר עד תום ההליכים. זה הליך מקביל. כשהמדינה מבקשת מהלך דרקוני של פסילת אדם עד תום ההליכים, שזה אגב לא הליך מינהלי, זו החלטה שיפוטית. זאת לא משטרת ישראל כבר, פה ביהמ"ש מחליט על הפסילה, זה חייב לבוא יחד עם הגשת כתב אישום, וכמעט תמיד בתאונות קטלניות בתקופת הזמן שסמוכה למועד התאונה עדיין אין כתב אישום כי ברקע מתנהלת עדיין חקירה, ברקע התביעה עדיין אוספת ראיות ובונה את התיק לקראת כתב אישום. ואחרי שיש לה מוצר מוגמר היא מגיעה לביהמ"ש עם 2 מסמכים, כתב אישום ובקשה לפסילה עד תום ההליכים.

כאשר ביהמ"ש רואה שיש ראיות לכאורה הוא מניח שיש בתיק הזה בסיס לפרקליטות להגיש כתב אישום, אני עדיין לא יודע אם יחליטו בסוף להגיש או לא, אני עוד לא רואה הכל. יכול להיות שבסוף החקירה יתברר שלא מגישים – שהראיות שהיו בפני ביהמ"ש הן לא הראיות המלאות, או חישובים שונים שיעשה בוחן לפי הממצאים שמצא יובילו למסקנה הפוכה/אחרת, או שימצאו גורם זר שהוא זה שגרם תאונה, התפוצצות של צמיג למשל, נוזלים שעשו להם בדיקה במעבדה משטרתית, למשל שיתברר שעל הכביש היה שמן שהוא שגרם להחלקה מדובר באירוע מורכב, חוקרים אותו, אם מגיעים למסקנה ברורה שזה האדם שהמשטרה סבורה שגרם לאירוע היא תגיש כתב אישום יחד עם בקשה לפסילה עד תום ההליכים.

 

כתב אישום בעבירה של גרימת מוות ברשלנות – כתב אישום הכולל יחוס לעבירה של גרימת מוות ברשלנות לאדם יוגש לבית משפט השלום לתעבורה, מאחר ומדובר בעבירה מסוג עוון, העונש המקסימלי על עבירה מסוג עוון הוא 3 שנות מאסר, מאחר והעבירה לא מוגדרת כעבירה מסוג פשע היא לא נכנסת לביהמ"ש המחוזי. כתב האישום יפרט את היסוד העובדתי של העבירה, את החריגה מרף ההתנהגות הסבירה – הנאשם התרשל בכך שעשה את הפעולות האלה והאלה, כתב האישום יטען שהתנהגות הנאשם במעשה/מחדל כתוצאה מתאונה שלה גרם נגרם מוות למנוח.

מבחינת היסוד העובדתי בעבירה, הסיפור, תיאור המקרה, באיזה כביש/שעה התרחש האירוע, באיזה סוג רכב נהג הנהג הרלוונטי, ומתחילים לתאר באופן כללי את מה שהנהג עשה מבחינה התנהגותית, הנהג נסע במהירות של 130 קמ"ש, ותוך כדי נסיעה סטה מנתיבו לנתיב הנגדי עד שהתרחשה התנגשות חזיתית עם רכב עם הפרטים האלה שהגיע מהכיוון הנגדי. ואז התובע צריך לבוא ולהסביר למה התיאור הזה בעצם הוא תיאור בעייתי, למה הוא לא בסדר. ואז התובע מפרט, הנהג התרשל בכך ש-נהג מעל המהירות המותרת, שסטה שלא כדין ושלא כצורך מנתיב נסיעתו, יכולה להיות סטיה עם צורך, למשל אם רץ לו ילד לכביש, אז היה צורך שלא לפגוע בילד, ואז הסטיה היא כן ליגיטימית, אבל אם לא הייתה שום סיבה שתצדיק את זה, אז סטיה מהכביש היא סוג של התרשלות משום שמדובר בהתנהגות שחורגת ממה שקבוע בתקנה 40א לתקנות התעבורה שאומרת שאסור לסטות בלי סיבה מנתיב התעבורה ולכן יש בתיאור בכתב האישום את החלק השני שמסביר במה הנהג התרשל. ואז אנחנו מגיעים לחלק שקושר בעצם את האירוע של המוות שגם הוא מתואר בכתב האישום.

כתוצאה מהתנהגות הנאשם המתוארת בחלק העליון נגרם מותו של (שמו של המנוח) לפעמים מדובר בתאונה עם מס' נפגעים. והתובע צריך לטעון בכתב האישום שאותו מוות נגרם כתוצאה ישירה מהתנהגות הנאשם, כך בנוי תמיד כתב אישום שנראה בנושא של גרימת מוות ברשלנות.

טעות בניסוח בכתב האישום ואי הכנסה של עובדה רלוונטית לכתב האישום יכולה להפיל תיק בביהמ"ש מבחינת התביעה, מנקודת ראות תביעתית, ולכן ניסוח של כתב אישום כזה זו פשוט עבודת אומנות מבחינה משפטית. לכל פרט ופרט יש חשיבות אדירה אחר כך במשפט. אם תובע שוכח לציין מצב תאורה/תשתית/כביש בזירה. אם תובע שוכח לציין שמדובר בכביש תקין, יבש, אם הדברים האלה לא נכללים בכתב האישום הנאשם פטור מלכפור בהם הוא יכול אחר כך מבחינתו לטעון במשפט מה שהוא רוצה, טענות הפוכות וזה יכול להכניס את התביעה למגננה ולכן בד"כ כתבי האישום מנוסחים בפרקליטות ע"י תובעים ותיקים, שיש להם ניסיון, גם אם נותנים לתובעים צעירים לנסח כתבי אישום הם עוברים לאחר מכן בקרה ובדיקה של תובע בכיר שבד"כ מנהל את המחלקה המיוחדת הזו.

הסוג השני של כתבי האישום הם כתבי אישום בעבירה של הריגה – כסניגורים ותובעים פחות תיראו את כתבי האישום האלה, רוב האירועים שגורמים למוות של אדם מסתיימים בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, אבל ישנם כתבי אישום שמוגשים בהם כתבי אישום של הריגה. כתב אישום המייחס לאדם הריגת אחר יוגש לעולם בביהמ"ש המחוזי, משום שמדובר בעבירת פשע, עד 20 שנות מאסר. כתב האישום יכלול תיאור עובדתי של התנהגות הנאשם, יסוד עובדתי, יסוד נפשי של פזיזות, שזו מודעות + אדישות לתוצאה הקטלנית, וטענה של קשר סיבתי בין ההתנהגות הספציפית לבין התוצאה הקטלנית.

בד"כ סנגורים בעבירת הריגה כאשר יש תיק עם ראיות מוצקות ומבוססות מה שהם מנסים לעשות זה להגיע למצב שהעבירה תומר לגרימת מוות ברשלנות. החלק הרגיש זה בד"כ היסוד הנפשי, זה לא פשוט להוכיח את האלמנט הזה בביהמ"ש מעל לכל ספק סביר, התביעה חוששת שבסופו של דבר היא תאבד את כל התיק כיוון שלא הצליחה להוכיח את היסוד הנפשי. אם התביעה משוכנעת שמדובר בעבירת הריגה עם ראיות מוצקות וטובות הם לא יעשו הסדר. בהרבה מקרים פרקליט המחוז בעצמו מעורב בהחלטה הזו ולוקחים החלטה בצורה מנותקת מהלחץ האדיר שמפעילה עליהם המשפחה, שמעורבת בזכות, מכוח חוק, בהליך הזה.

הכנת תיק תאונה קטלנית לניהול בביהמ"שפרקליטות דבר ראשון שהיא עושה זה הכנה של כל הראיות, עוד לפני שמוגש כתב אישום, על פי רוב כאשר מתחילה חקירה של תאונה קטלנית נוצר כבר בשלבים הראשונים קשר בין הבוחן שחוקר את התיק לבין פרקליט שנמצא במחלקה הספציפית הזאת שעוסקת בניהול התיקים האלה בביהמ"ש. ואז אחרי שמתגבש תיק מגיע אותו בוחן ויושב עם הפרקליט שאמור לנהל את התיק ועוברים על הראיות, אומר הפרקליט איפה הוא צריך שיחקרו עוד, כיווני חקירה שהוא חשב עליהם, נותן לבחן סוג של רשימת מכולת, שולח אותו לעבוד, ואז חוזר שוב לתובע, עוברים שוב על התיק, עד שהתובע מרוצה ואומר שמבחינתו מיצו את החקירה והוא צריך לקחת החלטה איזה כתב אישום הוא רוצה להגיש כאן.

 

סעיף 2 – הכנת כתב אישום רלוונטי לפי סוג העבירה, החלטה קשה (גרימת מוות ברשלנות/הריגה). כמעט תמיד פרקליט המחוז מעורב. והסניגורים לא מעורבים בכלל. סעיף 3 – בקשה שפסילה עד תום ההליכים נגד הנאשם. שתוגש יחד עם כתב האישום. לעולם מוגשים שני המסמכים האלו יחד לביהמ"ש, לשני שופטים שונים, אם בקשה לפסילה עד תום ההליכים מוגשת לשופט אחד, לעולם התיק העיקרי ינוהל ע"י שופט אחר. הסיבה לכך היא שמי שדן בבקשה לפסילה עד תום ההליכים מן הסתם רואה את הראיות, מקבל לידיו את עברו התעבורתי של המשיב (בינתיים הוא "המשיב", בתיק העיקרי הוא "הנאשם"), ולכן מתגבשת אצל שופט כזה איזושהי עמדה לגבי אותו אדם. כאשר שופט דן אדם הוא צריך להיות נקי לחלוטין מבחינת הידע שלו כלפיו. כדי שההליך של אותו אדם יהיה הגון. התקשורת לצערנו מפרסמת פרטים על עברו התעבורתי של הנהג כבר כמה שעות אחרי התאונה, יש פה שאלה כבדה של סוב יודיצה, ויש שאלה איך אותו אדם יכול באמת לקבל הליך הוגן בביהמ"ש, כאשר בכל העיתונים כתוב העבר התעבורתי. שופט הגון בד"כ משתדל כמה שפחות לקרוא ולהתעסק בעניין הזה, ואפשר להפריד. כשאתה רוצה לדעת אם אדם אשם או לא אתה לא מתעסק בעבר שלו, אתה מתעסק בראיות. נכון שהמסביב של התיק הוא קשה, המשפחה באולם עם התמונות ועם החולצות, והבאז התקשורתי, אבל בסופו של דבר ההחלטה היא ניתוח משפטי קר, יש מעין קופסא, שהפרקליטות צריכה למלא אותה. הנושא של העבר התעבורתי בכלל לא נמצא שם ולכן אפשר להתנתק מכל המסביב.

כמעט ולא מגישים בקשות למעצר עד תום הליכים בתיק של תאונה קטלנית. אלא אם כן המדובר באירוע שהוא מוביל לתיק הריגה. ז"א שהתנהגות הנאשם היא שיצרה את המסוכנות שלו שגרמה לתאונה, למשל, נהג שנהג שיכור, נהג שנהג 140-150 קמ"ש, שיש סכנה להשאיר אותו חופשי, שההתנהגות שלו מעידה על כך שהוא עלול להוות סכנה לאחרים, הוא אדם שיגישו בקשה למעצרו עד תום ההליכים. או בעבירות של הפקרה יחד עם גרימת מוות, בשאלת מעצר השאלה היא לעולם שאלה של מסוכנות. ניתן לקבל גם חלופות, למשל מעצר בית. בד"כ לא מדובר על מסוכנות אלא על אירוע של רשלנות רגעית. אתה כן שולל ממנו את היכולת להמשיך לנהוג, אבל אם הוא ילך למכולת/לעבודה שלו, באירועים האלה הוא לא מסוכן. כל אדם נהנה מחזקת החפות.

עדכון וליווי משפחת המנוח – נדבר בהמשך על חוק זכויות נפגעי עבירה שנכנס לתוקף בשנת 2001, ועשה מהפכה, היום מרגע שמתרחש האירוע הקטלני משפחת המנוח נמצאת בקשר מתמיד עם הפרקליט שמנהל את התיק, מקבלת עידכונים על דיונים שמתקיימים בביהמ"ש, רשאית להביע את עמדתה בצורה מסויימת במידה ומתגבש הסדר טיעון.

הכנת עד – אותו פרקליט שמכין את התיק צריך להכין עדים לפני עדותם הראשית בביהמ"ש, לא מדובר חלילה בשיבוש הליכי משפט, זה לא שפרקליט יושב עם עד ואומר לו "תשמע, חשוב לי מאוד שתגיד שראית אותו נוסע מהר, כי אין לנו ראיות לזה ואם אתה תגיד תהיה לנו ראיה" פרקליט שאומר כזה דבר לעד עובר בעצמו עבירה פלילית של שיבוש הליכי משפט. חובתו של פרקליט להכין עד לפני חקירה ראשית, והכוונה בכך היא להציג בפני את הגיליון של ההודאה שלו במשטרה כפי שנגבתה בחקירת החוקר/בוחן. אותו עד ישב לפני שהוא מגיע לפרקליט, עבר חקירה משטרתית, מסר את עדותו, והיא נכתבה/הוקלדה. לפעמים מקליטים ומצלמים עדויות. נותנים לעד לקרוא את מה שהוא אמר במשטרה ועושים סימולציה, נניח שהעד בביהמ"ש וצריך להעיד, שיספר מה שכתוב. ואז לפרקליט יש את היכולת להתרשם עד כמה העד אומר דברים נכונים ואמינים. עד כמה העד זוכר את האירוע בצורה מדוייקת. ואסור לשכוח שמדובר באירוע מאוד טראומתי, מתרחש בשניות, צעקות, רעש, דם, אירוע לא פשוט. ואדם שמעורב באירוע מהסוג הזה לפעמים מערבב דימיון מציאות, לפעמים משנה את סדר הדברים, וזה מאוד חשוב לפרקליט שהדברים יובאו בפני ביהמ"ש, בצורה סדורה, מאורגנת ושיעשו רושם בביהמ"ש של עדות אמינה וטובה שאפשר להישען עליה, ולכן הכנת עד לפני העדות שלו בביהמ"ש, ולא הדרכת עד, רענון הזכרון שלו ולא בניית התיק יחד איתו, היא קריטית, חשובה, והפרקליטות חייבת לעשות את זה. ניראה לפעמים שבגלל לחץ של עבודה הפרקליטים לא מספיקים להיפגש עם עדים לפני העדות שלהם בביהמ"ש, וממש לפני העדות הפרקליט מבקש סליחה מביהמ"ש, ומבקש 5-10 דקות כדי לצאת עם העד, ובמסדרון של ביהמ"ש לתת לו לקרוא את העדות שלו. פרקליט שעובד כך לא עובד בצורה נכונה, לא עושה את העבודה שלו בצורה רצינית כמו שצריך, אבל אי אפשר לבוא אליהם בטענות, יש להם עשרות תיקים לנהל במקביל, לפעמים יום אחרי יום.

 

בסופו של דבר אחרי שהפרקליט עושה את כל עבודת ההכנה הזו יש את הניהול המרכזי של התיק בביהמ"ש, אותו פרקליט צריך להגיע לביהמ"ש ולהתמודד פיזית עם חקירות ראשיות ונגדיות של העדים בביהמ"ש, לאחר מכן כמובן הגשת סיכומים בתיק, ניהול של תיק כזה זו עבודה לא פשוטה בכלל. חקירות ראשיות ונגדיות בחקירה ראשית לא דומות בכלל מבחינת האיכות שלהן, והעומק שלהן לתאונות "רגילות". החקירות שהמשטרה עושה בתאונה קטלנית הן חקירות עומק, משקיעים בהן הרבה מאוד משאבים.

 

שאלה – האם באמת השיקולים שהתביעה לוקחת כשהיא בוחרת להגיש כתב אישום על הריגה או גרם מוות ברשלנות האם הם שיקולים נקיים? האם תובע לא יבחר בכוונה בהריגה, אומר לעצמו אני אתחיל גבוה ואח"כ יש לאן לרדת. למה להתחיל ישר בגרימת מוות ברשלנות? אז לפעמים השיקולים לצורך קבלת ההחלטה הם שיקולים באמת נקיים, ולפעמים אלו שיקולים טקטיים. זו שאלה מצויינת שרלוונטית להתנהגות של הפרקליטות בישראל בכלל, אפשר לשאול את אותה השאלה גם לגבי תיקי רצח. לעניות דעתו של המרצה המצב הזה קיים, המרצה מניח שהפרקליטות מערבת גם טקטיקה משפטית בהחלטות שהיא לוקחת. האםמ זה ראוי והגון או לא הגון? למעשה ניתן להגיד שאם הפרקליטות סבורה שיש לה ראיות לגרם מוות ברשלנות למה שתגיש על הריגה? למה שתיצור לנאשם בעיה שהיא בעצם לא קיימת, והיא בעצמה יודעת שהראיות מתאימות לגרם מוות ברשלנות. זו תהיה תמימות לומר שזה לא כך, אבל הפרקליטות מייצגת צד, את המדינה, תפקידה בסופו של דבר הוא להשיג הרשעה, להשיג את הענישה הקשה ביותר שהיא יכולה להגיע אליה. המרצה מניח שבתיקים של תאונות מאוד קשות, הרבה הרוגים, תהודה תקשורתית גדולה, בתיקים כאלה הפרקליטות לא תפסול על הסף את האפשרות של לכוון הכי גבוה שאפשר, גם אם הם סבורים שהסיכויים להרשעה בעבירה הזו הם נמוכים, ואחרי זה בלית ברירה הם ירדו אולי לגרימת מוות ברשלנות. למשפט יש שני צדדים.

 

הגנה הדבר הראשון שהיא עושה זה התגוננות מפני בקשה לפסילה עד תום ההליכים. במהלך ההליך הזה עפ"י פס"ד שנמצא בסילבוס יש לכם זכות לבקש לראות את חומר הראיות. ומכיוון שהוגש כבר כתב אישום הזכות שלכם לא נשענת רק על צישינסקי אלא היא נשענת על סעיפים 74+77 לחוק סדר הדין הפלילי, ז"א, מכיוון שכבר הוגש כתב אישום אז יש לכם זכות בהליך כזה לראות את חומר הראיות. צריך לדעת שהחוק תוקן לאחרונה בעניין של בקשה לפסילה עד תום ההליכים בתאונות קטלניות ספציפיות, החוק הנוכחי קובע שנאשם יפסל באופן אוטומטי עד תום ההליכים, בחוק הם לא קראו לזה עד תום ההליכים, השתמשו במונח של עד למתן גזר דין בעניינו. יפסל עד מתן גזר דין בעניינו אלא אם כן הנאשם הוכיח בביהמ"ש שהוא לא מסוכן. המחוקק העביר את נטל ההוכחה אל כתפי הנאשם. מהרגע שהגש כתב אישום נגד אדם שמייחס לו גרימת מוות ברשלנות/הריגה, אוטומטית ביהמ"ש יקבל את בקשת התביעה לפסול אותו מלנהוג עד למתן גזר דין בעניינו אלא אם כן הנאשם יגיע לביהמ"ש ויוכיח שהוא לא מסוכן. מדובר היום במצב שהוא כמעט בלתי אפשרי לנאשם בתיק כזה, לשכנע את ביהמ"ש שהוא לא מסוכן, ולכן כמעט בכל תיק היום שעוסק בתאונה קטלנית נאשם מאבד את רישיונו עד לסיום ההליכים נגדו. למרות שמדובר פה בפגיעה בזכות יסוד (– חופש התנועה, אם הוא צריך לנהוג בעבודתו אז זו גם פגיעה בחופש העיסוק). הכנסת קבעה שמדובר פה בסיכול ממוקד של הנושא של נהיגה של אותו נאשם עד למתן גזר דין בעניינו אלא אם הנאשם הוכיח שהוא לא מסוכן.

נכון לכרגע המצב הוא שאדם שלכאורה גרם למותו של אדם בתאונה יפסל מלהחזיק רישיון נהיגה עד למתן גזר דין בעניינו, זה המצב המשפטי נכון להיום.

 

דבר שני שעושה סניגור שמטפל בתיק זה צילום חומר הראיות במסגרת זכותה עיון, כתוצאה מחומר הראיות שהוא מקבל לידיו, כולל תמונות, קטעי וידאו אם יש – לכם בתור סניגורים חשוב שיהיו ראיות אחד לאחד כמו שיש לתביעה! (לא להתקמצן ולא לחפף!).

 

ואז, צריכה להתקבל החלטה במשרד, כפירה או הודאה. בד"כ החלטה כזו מתקבלת לאחר שמנוהל מו"מ עם אנשי הפרקליטות, ז"א אחרי שיש לכם את הראיות בידיים, מרימים טלפון לפרקליטות, מתאמים פגישה, יושבים עם הפרקליט הממונה, ורואים לאן נושבת הרוח. כשמדברים זה כבר טוב ללקוח שלכם, אם רואים שהפרקליטות בתיק הזה לא הולכת להתקפל בשום דבר, מרגישים שיש להם תיק חזק, הם לא מתרשמים מאיזה חצי קלף שהראתם להם שיש לכם בידיים. בשלב הזה בד"כ ניתן את ההמלצה ללקוח אם ללכת על כפירה או הודאה בתיק. המרצה סבור שלזהות של הסניגור שבא לדבר עם הפרקליטות יש השפעה על המו"מ, מי שיגיד שלא, לא אומר את האמת. לא מדובר בשם של העו"ד. אין בהכרח קורולציה ישירה בין הפרסום של משרד כזה או אחר במדינה ליכולת המשפטית שלו בביהמ"ש. שם לפעמים נבנה מניהול יחסי ציבור נכונים של משרד, ממזל להגיע ללקוחות הנכונים, מקשרים כאלה או אחרים עם העיתונות, זה בהחלט לא משפיע על יכולת משפטית של ניהול תיק בביהמ"ש. והמרצה אומר לנו חד משמעית שכשמגיעים לביהמ"ש מה שקובע זה רק היכולת המשפטית. סניגור שעושה את העבודה שלו בצורה מקצועית וטובה סביר שיזכה בתיק בביהמ"ש, וסניגור שלא, לא. וזה לא משנה עד כמה הוא לובש חליפות נוצצות או עד כמה התקשורת אוהבת/לא אוהבת אותו. בפרקליטות יודעים מצויין מה שווה כל סניגור שמגיע אליהם למו"מ, ומעריכים נכון את ה"אויב" שלהם בביהמ"ש. אם הם יודעים שסניגור בא עם עוצמה משפטית וידע רחב והוא יודע לקחת בוחן משטרתי ו"לפרק" אותו בחקירה הנגדית, אז הם מבינים שחכם להם יותר להגיע להסדר כזה או אחר בתיק. זה ליגיטימי לגמרי להכניס שיקולים כאלה למו"מ בין משרדים. באותה מידה סניגור שמעריך האם לכפור/להודות בתיק שוקל גם מי הוא הפרקליט שעומד מולו. יש פרקליטים מקצועיים, טובים, עם הרבה ניסיון, שיודעים לשכנע את ביהמ"ש שהנאשם אשם בצורה מאוד טובה. זה ליגיטימי. לפעמים סניגור ישב עם הלקוח שלו ויגיד לו, תשמע, לצערי קיבלת את הפרקליט הכי טוב שלהם, הבחור הזה יודע את העבודה, אי אפשר לסובב אותו, אין לנו ברירה חייבים ללכת להודאה ולנסות להקל בטיעונים לעונש. במקרה של כפירה, יש אפשרות של הכנת חוו"ד הגנה, זו שאלה של כסף. ברור לחלוטין שנאשם שיש לו יכולת כלכלית להכין לעצמו חוו"ד הגנה טובה משפר את מצבו במשפט, ויוכל להוכיח את טענותיו בצורה טובה יותר. חוו"ד הגנה – של מומחה מטעם ההגנה. זה עולה כסף. מי שמשלם את זה, זה הנאשם. יכול גם להיווצר מצב שיביאו חוו"ד הגנה לביהמ"ש והיא תדחה.

 

סעיף 80 לחוק עונשין – שם אפשר לבקש הוצאות (פס"ד מקמילן – מנתח את המצב מתי יפסקו הוצאות לנאשם ומתי לא). בגדול הנאשם יצטרך להוכיח שכתב האישום הוגש נגדו ללא שום בסיס, שנגרם לו עוול. אם היה בסיס משפטי, היינו, תובע סביר בנעליו של התובע היה מגיש כתב אישום אז לא יפסקו לנאשם הוצאות. הסיבה לכך היא כלכלית.

(הידעת? במשרד פרטי תרוויח פי 5,6 משופט!)

 

חקירה של מומחה יכולה להתחיל בבוקר מוקדם ולהסתיים ב- 17:00-18:00 בערב, כשכל הדיון מוקלט כדי לחסוך את זמן ההקלדה, נכנסים למשפט שאמר מומחה שקוראים לו פריד, שכתב ספר ענק באנגליה על חקר תאונות דרכים, האם סימן בלימה מסויים יכול לגרום לסיטואציה של סבסוב רכב, ומתנהל לפעמים דיון של 3 שעות על השאלה הזו. עם מומחה מפה ומומחה מפה, ותמונות גדולות שמביאים לביהמ"ש, וסרטונים, ויוצאים לשטח, למגרש החלקה ורואים איך זה קורה בשטח, התיקים האלו הם לא סרט נע, על תיק כזה, של תאונה קטלנית, יכולים לשבת לפעמים 30 ישיבות, של יום שיפוט שלם. כשקובעים לשופט דיון בתאונה קטלנית זה יום שלם שהוא מתעסק רק בתיק הזה, אין לו עוד דיונים באותו יום. מתחילים ממש מוקדם בבוקר, לא יוצאים לפני שעות אח"הצ המאוחרות, זה יום מתיש, אבל אין בורג, אין אבן/דף/ראיה/מוצג, שלא בודקים אותו מכל כיון, שלא הופכים אותו. זה אירוע מאוד מאוד יסודי, מדובר פה בחיים של בנאדם.

 

במקרה של כפירה וניהול, בד"כ הסניגור ימליץ על חוו"ד הגנה, ההחלטה הסופית היא של הלקוח. יש הכנה של עדי הגנה, וגם כאן חל בידיוק אותו הכלל שחל לגבי הפרקליטות, אסור בשום פנים ואופן להדריך/לשבש לעד את העדות, ביהמ"ש לא תמים, הוא מבין שאם אישתו/חבר טוב שישבו איתו ברכב (בד"כ זה מישהו קרוב לנהג, אלא אם הוא אסף טרמפיסט) מן הסתם הם לא ירצו להעיד לרעתו. ירצו לתמוך בעדות שלו, וביהמ"ש מודע לעניין הזה ויודע מה לסנן מהדברים, מה הגיוני ומה לא, מה משתלב עם הראיות ומה לא, ותמיד נקודת הבסיס, הראיה של ביהמ"ש המרכזית זה הראיות מהזירה עצמם. סימן בלימה לא משקר. ומיקום של שברים ומיקום של שמן, והמצב הסופי של כלי הרכב, אלו עובדות. אם ראיות מסויימות של עד, מתאימות לראיות שנאספו בזירה מיד עדות כזו מקבלת מעמד של עדות מרכזית נכונה בתיק. אם העדויות שהוצגו בביהמ"ש כלל לא תואמות את הממצאים מהזירה עולים לביהמ"ש סימני שאלה, פה מישהו כניראה מעגל פינות, מכניס דימיון, מספר לא בידיוק את מה שהוא ראה כדי להגן על צד מסויים בתיק, עדויות שמעלות סימני שאלה מורחקות מהזירה המשפטית. ביהמ"ש אוסף באותה קופסא שדיברנו עליה קודם את הראיות המוכחות מהזירה, עליהן הוא בונה את העדויות שמשתלבות עם הממצאים הפיזיים מהזירה, ואז הוא שואל את עצמו בסוף, האם כאן יש לי מספיק ראיות כדי לקבוע אשמה מעל לכל ספק סביר. אם התשובה היא כן יש הרשעה, אם התשובה היא אולי יהיה זיכוי מחמת הספק, אם התשובה היא לא, יש זיכוי.

 

אשת הנהג, הפרקליטות לרוב לא תרצה להעיד אותה כיוון שסביר שהיא לא תעיד נגד בעלה. עדי ראיה שהיו בסביבה – יתכן שהמשטרה בחקירתה (הרשלנית) לא הגיע לאיזה עד ראיה, ואותו סניגור חרוץ הגיע למצב שכאשר דרסו את הולך הרגל, הייתה גברת פורמה שישבה בקומה ה-3 במרפסת עישנה סיגריה, וראתה את התאונה, והסניגור הלך ודפק על דלתות, חיפש אחר עדים לתאונה, והיא אמרה לו כן, ראיתי, את מוכנה לספר לי מה ראית? הסניגור מקליט, והוא שומר אותו כעדת הגנה, כקלף מנצח בתיק, הוא לא חושף לתביעה, הוא לא מגלה לה על העדה הזו. וזה ממש כמו שאתם רואים בסרטים, רואים תיק חקירה מסודר, ופתאום הסניגור אחרי עדות הנאשם אומר, אני מבקש בבקשה להעיד את הגברת הזאת, מגיעה גב' פרומה, היא לא מכירה אף אחד מהצדדים, אומרת, אני יושבת במרפסת, מעשנת סיגריה, ופתאום אני רואה את הילד הזה רץ כמו משוגע אחרי הכדור לתוך הגלגלים, מסכן, בחיי זה מסכן.. והתובע יושב ותולש לעצמו שיער, כי הוא מבין שהלך לו התיק. כמובן שנעשית בדיקה מאוד יסודית לראות שאין מעוניין, כלומר, שאין איזה קשר, שאף אחד לא קיבל משהו בתמורה לעדות הזו, לתביעה יש זכות לבצע חקירה סמויה/לידע את אותו עד, אבל אם בסופו של דבר מדובר בעד טוב שההגנה מצאה, זה חלום, זה עד שמזכה תיק! לכן הכנה של תיק הגנה הוא חיפוש, סניגור שחושב שחומר הראיות שלו זה רק מה שיש לו במסגרת זכות עיון לא עשה את העבודה שלו נכון. זה חלק מהחומר שאתה יכול להגיע אליו, אחרי שקיבלת את החומר הזה אתה צריך לשבת ולחשוב מה אני יכול לעשות עכשיו לטובת הלקוח שלי שעדיין לא נעשה בתיק. אסור לסניגור לדבר עם עד של התביעה!! רק עד שלא נמצא ברשימת העדים של התביעה הסניגור יכול לדבר איתו. העבודה של הסניגור היא לאו דווקא לסתכל ולראות את הראיות שהוא מקבל מהתביעה אלא לחפש בראיות את אותו הדבר שניראה מוזר, לחפש בראיות את אותו דבר שיכול לתת לו איזה כיוון של הגנה ללקוח, וסקרנות. לא לקבל דברים כמובן מאליו, לקחת את הכל כלא מובן מאליו.

 

יכול להיות עד שלא ירצה להגיע להעיד בביהמ"ש, ואז ביהמ"ש יכול להוציא לך צו הבאה. כדי שתוכל להביא עד הגנה, עליך להפקיד במזכירות ביהמ"ש את ההוצאות שלו, משלמים לו עבור היום הזה. רק אחרי הפקדת ההוצאות ביהמ"ש מזמן אותו, אבל אם אתה עושה את התהליך הזה דרך ביהמ"ש אתה חושף שיש לך עד כזה. אתה יכול להביא את עד ההגנה ואחר כך להפקיד את הוצאותיו במזכירות. זה מוסדר בחוק. צו הבאה זה רק ם העד מסרב לבוא. ברגע שאתה מכריז על מישהו כעד הגנה התביעה מנועה מלדבר איתו, היא רק יודעת שאתה רוצה להביא מישהו, אבל היא לא יודעת מה הוא הולך להגיד, ואתה גם לא חייב להגיד לתביעה מה הוא הולך להגיד, ואפילו זו תהיה טעות להגיד לתביעה. למרות שלפעמים, יש לך עד הגנה, שדיברת איתו, ואתה יודע שיש לו עדות בסדר, אבל היא לא פצצה, ואם הוא יעלה לחקירה נגדית סביר שהתובע יגמור אותו, ויביא אותו למצב שהוא לא יודע מה נכון ומה לא נכון. עצם זה שיש לך כזאת עדות, ואתה מעלה אותה לתצהיר, למשל, של אותו בן אדם, זה קלף נהדר למו"מ. לפעמים אתה מגיע עם העדות הכתובה הזאת כתצהיר לתביעה, ואתה בא עם המסמך הזה למשרדים של הפרקליטות ואומר לתובע, תיראה איך לא עלית על זה! איזה רשלנים אתם, זאת פשוט שערוריה, אתם תצטרכו למכור פה חצי פרקליטות כד לשלם הוצאות ללקוח שלי. ואתה רואה את התובע מתחיל להתכווץ, הולך לפרקליט המחוז, אומר לו בוא נעשה משהו. ולפעמים עדות כזאת, שעל הדוכן היא מתפרקת תוך כמה דקות, לפעמים זה חכם יותר לעבוד בטקטיקה הזאת.

 

הכנת חקירה ראשית ונגדית של כל עדי התביעה – חשוב מאוד! סניגור שבונה על היכולת שלו להגיע לביהמ"ש, מנוסה ככל שיהיה, ולאלתר, מה שנקרא פישינג, זה לא מתאים לתאונה קטלנית. בתאונה כזאת חושבים מראש על כל שאלה, בונים עצים, לא מתחילים בזמן החקירה לעלעל בניירות, סניגור שניראה לא יציב, מחזק את העד, ועד שמרגיש חזק על הדוכן זה רע להגנה. ההגנה צריכה להגיע למצב שהעד לחוץ, מתפתל, מזיע. זאת חקירה נגדית טובה. שהעד מתפרק. בדיקת האפשרות לביקור במקום, בזירת האירוע. יכול לבוא ביוזמה של אחד משני הצדדים בתיק או ביוזמת ביהמ"ש, עדיף שהיוזמה תבוא מהסניגור, ככה הוא יכול לתזמן את הביקור לנקודת הזמן שמתאימה לו במשפט. אבל אי אפשר לתת כאן כלל מוחלט זה קשור לתיק הספציפי אותו אנחנו מנהלים.

 

במהלך פרשת התביעה יעיד התובע את עדיו, בד"כ עפ"י סדר הופעתם בכתב האישום, כל עד יחקר בחקירה ראשית ע"י התובע, במהלכה תאסר הפניית שאלות מנחות. אסור לתובע בחקירה ראשית להנחות את העד! דוגמא: (תזכרו תמיד את הדוגמא עם הגשם)

שאלה מנחה – נכון שירד גשם באותו היום?

שאלה לא מנחה – תאר לי את מזג האויר באותו יום. – ליגיטימי.

כשתובע שואל שאלה מנחה הסניגור מתנגד! ההחלטה בהתנגדות תינתן במקום ע"י ביהמ"ש. והוא לא חייב לנמק את ההחלטה לדחיית/קבלת ההתנגדות במקום, ביהמ"ש רשאי לתת נימוקים להחלטתו גם בהכרעת הדין. עד שנחקר בחקירה נגדית של הסניגור, במהלכת מותרת הנחיה של העד, ולא הטעיה, אסור לטעון דברים שלא היו ולא נבראו, מתוך ניסיון להטעות אותו. אבל בהחלט מותר/צריך/ראוי/נכון להנחות אותו. חקירה נגדית נכונה ע"י הסניגור היא חקירה עם שאלות מנחות!

 

כאשר יש סוללה/רשימה שהתביעה רשמה אותם כעדים בתיק, כל ההודאות שהם מסרו במשטרה הם הודאות שיועברו לסניגור במסגרת זכות עיון, אבל אלה מסמכים שלא יוגשו לביהמ"ש כי כל עד כזה צריך להעיד פרונטלית בביהמ"ש, אלא אם כן, ההגנה מסכימה להגשת ההודאה של אותו עד במקום עדותו הראשית. לפעמים עדיף להסכים ולהגיש רק את ההודאה של אותו עד. כי בעדות ראשית עד עלול לפעמים להוסיף דברים שלא כתובים בהודאה, ולפעמים זה חכם כן להסכים לזה וישר לעבור לחקירה נגדית. במסגרת פרשת ההגנה יכול אך לא חייב הנאשם להעיד, נאשם לא חייב להעיד. מטעם הנאשם יכול להעיד מומחה לחקר תאונות או כל עד אחר, כל עדי הנאשם יחקרו ע"י הסניגור בחקירה ראשית, ואילו הפרקליטות תחקור את אותם העדים בחקירה נגדית. הנאשם רשאי להפתיע את המדינה ולא למסור לה את רשימת העדים מראש (גב' פורמה), למעט עדות מומחה. עדות מומחה ממטעם ההגנה חייבים למסור לצד השני לפני שמגיע השלב הזה במשפט, כדי לאפשר לתובע להתכונן, ולמוד את התיק.

 

חוק זכויות נפגעי עבירה תשס"א 2001 מגדיר קרובים של המנוח בדרגה ראשונה כמי שהחוק ח עליהם. הם יקבלו עדכון מהפרקליטות על כל דיון, התפתחות במסגרת הסכם טיעון, הם רשאים לומר את עמדתם הפרקליטות אינה חייבת לקבל את עמדתם. נפגעי העבירה הם אינם צד להליך עד לאחר הכרעת הדין. למשפחות הנפגעים בתאונות קטלניות יש מעורבות רבה מאוד, אבל, המעורבות היא לא בשאלה האם אותו אדם ימצא אשם או לא אשם בתאונה, חד משמעית. אם בסופו של דבר הראיות לא הגיעו לרף של מעל ספק סביר, הנאשם יזוכה עם כל הצער שיש למשפחה בעניין. ביהמ"ש הוא חדר ניתוח שמנתח ראיות בצורה קרה, משפטית, עפ"י הראיות שהובאו בפניו. אם ביהמ"ש מחליט להרשיע, הפרקליטות מבקשת כמעט מיד מביהמ"ש בשלב הראיות לעונש נציגים של המשפחה, זה ליגיטימי שהמשפחה תספר את האובדן שהיא חוותה. אבל זה לא שיקול בענישה. השיקולים הם רף הרשלנות, עבר תעבורתי, רקע משפחתי ואישי שלו (מינורי), וגם עדות המשפחות. זה שלב קורע לב במשפט, אין מישהו עם עיניים יבשות באולם. כסניגורים אתם צריכים להיות מוכנים לקבל קללות, יריקות, לפעמים גם חיתוך צמיגי רכבים. אם אתם לא מסוגלים להתמודד עם המשפחות, אל תלכו לתחום הזה. בתיקים האלה יש שכר טחה מאוד גבוה לסניגורים אבל עלינו להבין שאנחנו מאותו רגע המגן, ואנחנו נספוג את הזעם והכאב של אותה משפחה. ההתנהלות הנכונה היא לא לוחמנית, אלא עם הרבה רגישות, להסביר להם שאתם לא הולכים נגדם, אלא מבצעים את תפקידכם, וכל אדם זכאי להגנה. זה חלק מהמקצוע בתחום הזה ואין מה לעשות.

 

ענישה לאחר הרשעה בתאונה קטלנית – לצורך קביעת סוג ומידת העונש הראוי יכול שישלח נאשם לקבלת תסקיר (חשוב מאוד) של שירות המבחן למבוגרים או לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות שירות. אלו שני דברים שההגנה יוזמת אותם, דורשת אותם, זה חשוב מאוד כשמדובר בדבר נורמטיבי. תסקיר של אדם נורמטיבי שמנהל חיי חברה תקינים זה חובה של ההגנה לבקש כזה דבר. חוו"ד של הממונה על עבודות שירות זה איזשהו אישור לביהמ"ש אם הוא ירצה לגזור מאסר של עד חצי שנה, בפני עבודות שירות עדיף שיהיה בפני ביהמ"ש את האפשרות הזו כחלק מרכיבי הענישה. ענישת מורשע תישקל אגב שקילת שיקולי הרתעה, גמול, שיקום, נסיבות אישיות, נסיבות ביצוע העבירה, עברו התעבורתי של הנאשם ונסיבות נוספות העולות משלב הראיות לעונש. החלק הכי קשה זה שיקולי עונש. חושבים על כל יום, משווים למקרים אחרים, בודקים, עבודה עם המון רגישות.

 

חנינה – אדם אשר הורשע רשאי לפנות בכתב לנשיא המדינה ולבקש חנינה. לנשיא המדינה סמכות לחון את הפונה ולמעשה לבטל את ענישתו. כמעט ולא קיימת חנינה ביחס למי שהורשע בגרימת מוות אגב תאונה. כאשר נגרם מותו של אדם הקרוב לנאשם בקרבה ראשונה (בן, בת או רעייה/בעל) ניתן לפנות בבקשה לעיכוב הליכים ליועמ"ש.

 

 

שיעור מס' 7

ניהול תיקי מהירות בבימ"ש

מעל 30% מתיקי בימ"ש לתעבורה הם תיקי מהירות, אירועים איזוטריים של מהירויות נמוכות, ועד תיקי "טייסים" שעוברות את ה – 170 קמ"ש – עש שלשה או ארבעה תיקים בשבוע. כאשר מיוחסת מהירות כזו לנהג/ נהגת, מדובר באירוע דרמטי, כיוון שבעת הרשעה הענישה היא קשה מאוד, נהגת שניתן גזר דינה לאחר שנסעה 183 קמ"ש נפסל רישיונה ל – 10 שנים + 3000 ₪ קנס. כסנגור, חשוב להבין כיצד להתמודד עם האירוע הזה.

תיקי מהירות נחלקים לסוגים שונים.

  1. הדוחות הנפוצים ביותר שנהג "זוכה" לקבל הם דוחות מסוג "ברירת משפט" – עבירות קנס. היינו שוטר מבצע מדידת מהירות, מהירות שהיא ברף כזה המאפשרת לנהג לשלם קנס ולסיים את האירוע עם הרשעת תעבורה. בכך למעשה האזרח מוותר על זכותו מכח החוק להישפט בבית משפט.

המונח ברירת מפשט נובע מכך שלנהג יש ברירה – או לשלם קנס או לבקש להישפט.

  1. סוג שני של דוחות הם דוחות מסוג "הזמנה לדין", במהירויות מסוימות, החורגות מרף מסוים, המחוקק שולל מהאזרח את הברירה – היינו לבחור האם להגיע לביהמ"ש בין לאו, ובו במקום הנהג מקבל "כתב אישום והזמנה לדין" הכולל את תאריך המשפט, סוג ביהמ"ש ומיקומו. מאותו רגע הנהג לא יקבל זימון נוסף בדואר. במידה והנהג לא יגיע לביהמ"ש, לביהמ"ש סמוכת לשפוט אותו בהיעדרו.

שני סוגי הדוחות הללו נחלקים בתוכם לשני סוגים, חלקם נובעים ממפגש שוטר – אזרח, מדידה בוצעה ובהתאם לתוצאתה מקבל הנהג את אחד מבין שני הדוחות שהוזכרו לעיל. הסוג השני של הדוחות, אשר גם בהם יש דוחות מסוג הזמנה לדין ומסוג ברירת משפט, הם דוחות הנובעים מפעילות אכיפה אוטומטית, בדר"כ מדובר במצלמה מסוג FA6, אותן מצלמות אלקטרוניות, שחלקן עדין עובדות עם פילם ישן, מבצעות אכיפה אוטומטית, הנתונים מגיעים למרכז בירושלים ומשטרת ישראל מעבדת את התמונות, הופכת אותן לראיות ושולחת הזמנות לבתים של בעלי הרכב.

תיקי מצלמה –

יוצרים דוחות מסוג ברירת משפט, וכן הזמנות לדין. כאשר מתקבל דוח מסוג ברירת משפט לאזרח יש 90 יום להגיש בקשה להישפט – בדואר רשום. אי הגשת הבקשה בזמן משאירה פתח צר לסנגור, המאפשר הגשת בקשה מאוחרת להישפט, דרך ס' 230 לחסד"פ, המאפשר פרוצדורה של פנייה לביהמ"ש עצמו – "הגשת בקשה להישפט באיחור" ולהסביר מדוע אותו אדם לא עמד לא עמד בזמן אותו הקציב המחוקק להגשת הבקשה. (דף הבקשה עצמו נמצא על גב הדוח, יש למלא בו את הפרטים הרלוונטיים ושלוח אותו כדואר רשום, כאמור.)

 

המבחנים להפעלת אפשרות של הארכת המועד להישפט צרים. רק במקרים חריגים בהם יתברר שנגרם עיוות דין לנאשם. למשל כאשר מדובר בדוח של נהג שצולם באמצעות מצלמה והוא קיבל את הדוח לביתו כתוצאה מכך שהוא הבעלים הרשום של הרכב, הוא בכלל היה בחו"ל במשך כל 90 הימים הללו ומי שנהג ברכב בכלל היה מישהו אחר – אשתו, בנו, חבר שהושאר אצלו הרכב. אותו אדם צריך ללכת לאדם שנהג ברכב ולבקש ממנו לכתוב לחתום על תצהיר לפיו הוא זה שנהג ברכב אזי, מוגשת בקשה הנשענת על אותו תצהיר. סיטואציה שאינה נדירה, בדר"כ ביהמ"ש ייעתר לבקשה כזו. מלבד מקרים מיוחדים, מדובר באירוע נדיר בו ביהמ"ש ייעתר לבקשה זו. לאחרונה התפתחה תופעה, בשל שיטת הניקוד (דוחות של קנס על סך 250 ₪ אינם מייצרים נקודות, דוחות של קנס על סך 750 ₪ מייצרים 8 נק' ודוחות של הזמנה לדין מייצרים 10 נק'), אנשים אשר רכבם נתפס בעין המצלמה (דוחות מצלמה), וצברו 36 נק' צריכים להפקיד רישיונם במשרד הרישוי למשך שלשה חודשים. האנישם הללו מנסים לצאת מהעניין ופונים לעו"ד, וכידוע עוה"ד בארץ יצירתיים – הם מגישים בקשה לפי ס' 230, עם תצהיר שחתומה עליו סבתם, אמם וכד' (מה שעבד בהתחלה לא רע עד שהתביעה החליטה לחקור בחקירה נגדית את החתומים על התצהירים הללו. התופעה נרגעה בשל התובנה הזו של התביעה, גם ביהמ"ש ער לעניין הזה – זוהי כמובן עבירה פלילית).

חציית רף מהירות מסוים, המהווה מעבר לדוח מסוג הזמנה לדין, מחייב את משטרת ישראל להודיע לנהג הרלוונטי, תוך ארבעה חודשים מיום צילום הרכב, על קיומו של הדוח ועל כך שיוזמן לדין בעתיד. אין חובה להודיע תוך מה יהיה תאריך המשפט, אלא לידע האזרח על כך שבפרק הזמן טרם מתחילה לחול תקופת ההתיישנות תשלח אליו הזמנה למשפט. אם משטרת ישראל לא עמדה בחובה זו היא מנועה מלהגיש נגד אותו אדם כתב אישום. נהג אשר קיבל הודעה בדואר רשום כאמור, רשאי לפנות לממת"ן (גדעון גורס כי שינו את המרכז אליו פונים בבקשה זו, המרצה אינו מודע או מודה לשינוי זה, אבל אמר כי בין כך ובין כך, שם הגורם אליו יש לפנות מצוין בטופס הבקשה אשר על גבי הדוח) תוך 30 בצירוף תצהיר כאמור לעיל. (בנודע שלאלה של שירלי – מה קורה אם אדם לא מוכן לקבל דואר רשום. תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי מקימה חזקת ידיעה גם אם אותו אזרח סירב לקבל. ביהמ"ש שופט אדם זה בהיעדרו במקרה שכזה). להבדיל מדוח ברירת משפט בו העבירה המיוחסת היא מסוג חטא (שהן עבירות קנס) ותקופת ההתיישנות עליו היא שנה אחת, עבירה מסוג הזמנה לדין תהיה עבירה מסוג עוון אשר תקופת ההתיישנות החלה עליה היא חמש שנים.

העניין של התיישנות הוא קריטי ויש לשים לב אליו. בעבירות שהן מסוג ברירת משפט, כאשר ביקש אדם להישפט, מרגע הגשת הבקשה יש תקופת זמן בת שנה אחת למשטרה, במסגרתה היא צריכה להגיש כתב אישום, לעומת זאת, בעבירה מסוג עוון למשטרה יש תקופת זמן של 5 שנים להגשת כתב אישום (הערת אגב – המועד לבדיקת תקופת ההתיישנות הוא המועד בו כתב האישום מקבל חותמת של ביהמ"ש, ולא המועד בו הוצא, במקרים של עבירות מפגש שוטר – אזרח) – זאת בכפוף לכך שמדובר בעבירת מצלמה בה היא מחויבת להוגיע לאזרח על כך שיש עבירה כזו תוך ארבעה חודשים. בעבירות מהירות שצולמו במצלמה, מסוג ברירת משפט (חטא), במקרים בהם הנהג אשר בבעלותו הרכב הנדון הגיש בקשה לשינוי שם הנהג על סמך תצהיר שהגיש זה ש"באמת" נהג ברכב בעת ביצוע העבירה, תחול תקופת התיישנות של שנתיים. עבירה מסוג זה מקימה את זהות הנאשם מכח רישום הבעלות ברכב המופיע ברשות הרישוי, על כן הודעות ישלחו אל ביתו של הבעלים הרשום במשרד הרישוי, אם הרכב רשום על שמם של שני אנשים, ישלח הדוח אלך מי שרשום ראשון, וזאת אלא אם יוכיח כי העביר את החזקה ברכב אחר טרם ביצוע העבירה. מדובר באחריות מוחלטת של הנהגים (להבדיל מאחריות קפידה). ז"א שברגע שרכב עבר באדום/ נסע מהר וצילמה אותו מצלמה, רואים את בעליו כאילו הוא נהג בו. גם אם הנהג הזה מגיע לביהמ"ש ומראה ע"פ החותמת בדרכון שלו שבכלל לא היה בארץ באותו זמן, אא"כ יביא בפני ביהמ"ש תצהיר מפיו של אדם אחר לפיו הוא נהג ברכב, הבעלים יוחזק כאשם. נטל ההוכחה הוא על כתפיו של הנאשם להוכיח שהוא איננו הנהג. (אגב נטל ההוכחה המוטל על הנהג הנאשם להוכיח שהחזקה ברכב עברה לאחר הוא מעל מאזן ההסתברויות, 51%- כמו במשפט אזרחי, ולא מעבר לכל ספק סביר).

תקנה 54(א) לתקנות התעבורה

תקנה זו מהווה בסיס לכל עבירות המהירות, החל מדוחות ברירת משפט ועד לתאונות קטלניות, למעט תקנה 51 לתקנות התעבורה, עבירת סל, המדברת על נהיגה במהירות בלתי סבירה אשר אופיינת כאשר מדובר בתאונות דרכים ולא מצליחים לקבוע מה הייתה המהירות הלכה למעשה, אך ברור כי מדובר במהירות שהיא בלתי סבירה. בכל פעם כאשר יש נתון מהירות מדויק לרכב מסוים, התקנה הרלוונטית תהיה תקנה 54 (א) תקנה זו היא רחבה ומפורטת. רף המהירות המיוחס בתוך/ מחוץ לעיר יקבע את סוג הדוח. עד 130 קמ"ש במקום 90, ועד 80 קמ"ש במקום 50 קמ"ש יקבל נהג דוח מסוג ברירת משפט. היינו רק מעל למהירויות הללו יוזמן נהג לביהמ"ש. (אגב – עד 115 זה קנס של 250 ₪, כך שאין ניקוד, בטווח שבין 115-130 קמ"ש מדובר בקנס של 750 ₪ ו8 נק').

סוגי מכשירים לאכיפת מהירות

משטרת ישראל עושה שימוש במספר מכשירים המשמשים למדידת מהירות כלי רכב:

  • LTI-20-20 מד לייזר המכונה ממל"ז, הנפוץ יותר.
  • מצלמה נייחת מסוג FA 6 – שיפור של מולטנובה, מצלמה ישנה יותר, ה – FA 6 היא המצלמה הנמצאת לאורכם של כבישי ישראל.
  • B-3 מכשיר מסוג "דבורה", יושב בתוך רחב, לאט לאט מחליך את הלייזרים.

מד הלייזר

מכשיר אמריקאי, הוותיק ביותר הנמצא במשטרת ישראל, למשטרה יש כ – 119 מכשירים כאלה. בחלק והעלון של המכשיר יש לו כוונת טלסקופית, דרכה השוטר מסכל ורואה את רכב בהמטרה. ישנה אינספור טענות העולות בבימ"ש לפיהן היו הרבה רכבים על הכביש – שוטר יכול לבחור רכב מתוך שיירה של רכבים רכב ספציפי אחד!! יש על כך גם פסיקה של ביהמ"ש העליון (פס"ד גבראיל), טענה כזו תידחה בביהמ"ש, אא"כ השוטר לא ציין שהוא בחר ברכב במדובר מתוך שיירה של רכבים!

 

 

כולל את המרכיבים הבאים:

  • עינית כוון הכוללת ציין מטרה.
  • גוף המכשיר הכולל מעגלים פנימיים ועדשות שידור וקליטה.
  • פתיל הזנה גמיש עם תקע מצת (ניתן להפעלה מסוללה נטענת או שקע מצת הרכב )

עקרון פעולה :

מדידת זמן מעוף פולסי לייזר (באור אינפרא-אדום) אל המטרה, חישוב הטווחים אל המטרה בהתבסס על מהירות האור, מנתונים אלו חישוב מהירות המטרה.

וביתר בהירות, עיקרון פעולתו של הלייזר הוא שליחת סדרת פולסים מהירים של אור בלתי נראה לכיוון המטרה, אשר אותו החזר של 36 פולסים ששולח המכשיר, המכשיר קולט את ההחזר ומבצע חישוב באלגוריתם פנימי, המחשב את קצב מהירות ההחזר של הפולסים. (אגב, משבשים למיניהם שאנשים מתקנים על רכבם עוזרים להם לעיתים רחוקות, שכן קצב מהירות האור הוא 300,000 ק"מ לשנייה (300,001) סימן לכך שמכשיר משובש הוא ERROR 07).

יש הבדל גדול בין גלאי מכמונות – שהוא חוקי, שכן זכותו של האזרח לאסוף מידע, לבין פעולה של שיבוש, שהיא עבירה פלילית של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. לפיכך שוטר שרואה E 7 רשאי לעצור רכב שהוא חושד בו, לבצע חיפוש חיצוני (ברכב, שכן המשבשים נמצאים בחלקיו החיצוניים של הרכב, ניתן לראות דוגמאות במצגת), עיכוב הרכב לצרכי חקירה, ואם יתברר שהופעלה מערכת שמשבשת את הפעילות המשטרתית ניתן להגיש כתב אישום. בפס"ד גבריאל לוי (בסילבוס) נקבע כי על המכשיר להיות מוחזק בצורה יציבה, ישנן שלש דרכים לייצב את המכשיר; על חצובה (בארץ לא משתמשים בזה), כת נפתחת (כמו רובה), ללא כת, בהישענות על רכב. יש למצוא נקודת משען שתייצב את הרדידה. ביהמ"ש העליון לא הצליח לקבוע מהי באופן חד משמעי מהי הצורה היציבה ביותר, נעשו ניסויים שהורה עליהם והגיעו למסקנה כי למרות שניתן למדוד עם הממל"ז עד טווח של 600 מטר, קבעו שיהיה ניתן למדוד איתו עד 300 מטר, ז"א שמדידת הממל"ז מוגבלת לטווח של 300 מטרים. למדידת לילה הוסיפו תנאים נוספים; שטח המדידה חייב להיות מואר והרכב הנמדד חייב להיות בודד, שלא כמו במדידת יום. כאמור, על השוטר לציין את הפרמטרים הללו בדוח. באם לא ציינם, תהא המדידה פסולה. בפס"ד הנ"ל נקבע כי אם המדידה נעשית בטווח של 300 מטר, גם אם לא השתמשו באחת משיטות הייצוב הנ"ל, המדידה מספיק יציבה וברורה בטווח זה, כדי שגם אם יעמדו בצורה חופשית ויתנו "לזירה" לאקדח – שהיא המילה המקצועית למדידה. הלזירה היא תקינה, זהו טווח סביר. בנוסף אסור שתהיה הפרעה בין בקו הראייה שבין השוטר לרכב שנמדד, אם יש עיקול וכד' זה בסדר, העיקר שלא יפריע בקו הצילום, גם רכב עשוי להפריע.

בכל אופן, הוכחת תקינותה של מדידת לייזר בנויה על שילוב בין דברים אותם רשם השוטר בדוח לדברים שהוא מעיד עליהם בביהמ"ש ולקיום התנאים שקבע ביהמ"ש בפס"ד גבריאל לוי, ארבע בדיקות למכשיר בתחילת משמרת, ארבע בדיקות בסוף משמרת, שהשוטר מחויב לבצע ולרשום אותן בדוח. כאשר שוטר עוצר נהג ורושם לו דוח הוא מחויב להראות לנהג, אם דרש זאת הלה, את המהירות בה נסע ואת המרחק הנמדד מהניידת לרכב, ז"א שלא חייב להראות, אבל אם ביקש הנהג אסור לסרב לו. השוטר אינו מחויב להציג בפני הנהג את שאר הבדיקות שביצע במכשיר – הוא כן מחויב לרשום אותן (בדוח פנימי כזה – ב"כרטיס המכשיר", לא בדוח שהוא נותן לאדם), באם לא רשמן, ובמהלך המשפט יתגלה כי לו בוצעו בדיקות, כולן או מקצתן, הדוח כולו יתבטל. בכדי שאדם יוכל לראות את הדוח הפנימי הזה עליו להשתמש בס' 74+ס' 77 לחסד"פ ולדרוש להגשים את זכות העיון שלו ולצלם את הראיות.

שאלה ראשונה ששואל תובע בחקירה ראשית בבימ"ש את העד שבא לפעיל מכשור בביהמ"ש היא – "איזו הכשרה יש לך להפעלת המכשיר?" אם תובע שכח לא שאול שאלה כזו ולא הוכח במהלך המשפט שאותו נותן עדות עבר הכשרה להפעלת המכשיר, כל העדות של אותו שוטר היא תנאי. (מאחר והממל"ז עובד בטכנולוגיה של לייזר לא מושפע מקווי מתח גבוה.

המכשיר הנפוץ ביותר היום הוא מכשיר הנקרא ממא"ל מולטנובה 6FA. מצלמה דיגיטלית לרוב, יש עדין כמה בסטילס אבל הם הולכות ונעלמות.

ייעוד: מדידת מהירות אוטומטית בהפעלה מעל גבי עמוד.

תוצאת מדידה: תצלום ונתונים.

כמות מכשירים: 16 מערכות , 40 עמדות. ההפרש בין כמות המערכות לבין כמות העמדות נובע מכך שיש הרבה מצלמות דמה. (עלות 300,000), לעיתים מניידים את המצלמות מעמדה לעמדה.

המצלמות החדשות, הדיגיטליות, מחוברות ברשת למוקד להפקת דוחות – בירושלים ובבית דגן, כך שהצילום מופיע באון מיידי במערך רישום דוחות. בעבר ועדיין היום לעיתים רחוקות יש מצלמות בהן מצלמה עם פילים (ז"א בדר"כ לא יעזור לשרוף/ לעקור/ לירות במצלמה). המערכת החדשה תייצר כמויות גדולות של תיקים בבתי משפט. הרעיון הוא ליצור כבישים אלקטרוניים, כאשר כל מספר מצומצם של מאות מטרים תהיה מצלמה פעילה. כך שלא יהיה ניתן לפתח מהירות.

מודד מהירות תוך שימוש באפקט דופלר לרוחב הכביש, המערכת כוללת את המרכיבים הבאים:

תא חיבורים תחתון, בו מותקנת המערכת הממוחשבת, האנטנה, המטען וסוללת הגיבוי.

חלק אמצעי המשמש להעברת הכבלים בין תא החיבורים התחתון לארגז החיצוני.

ארגז חיצוני בו מותקנת המצלמה והמבזק.

המכשיר החדש ביותר שיש למשטרת ישראל נקרא מכשיר B 3, מכשיר הדבורה, המופעל מתוך רכב משטרתי. למטרה יש כיום 36 מכשירים כאלה. המכשיר משדר קרן בתדר קבוע לאורך הכביש . מתקבל החזר מהמטרה הנמדדת בתדר שונה מתדר המקור. הפרש התדרים הינו תדר הדופלר, ובאמצעותו מחושבת מהירות המטרה. המכשיר מזהה את כיוון התנועה הנמדדת בצורה אוטומאטית, או על פי בחירת המפעיל. התנאי להפעלת המכשיר הזה הוא שהרכב המדד הוא בודד. מכשיר זה הוא המכשיר החדש ביותר בארץ, רק עכשיו החלה להתגבש פסיקה לגביו.

כל נושא המכשור המשטרתי, בא לידי ביטוי בפרשת ברואנשטיין ע"פ 5345/90, חייב להכיר אותה, מדברים על פסה"ד הזה כל יום בביהמ"ש. בו נקבעו כל העקרונות בנוגע לממא"ל – מכשיר מדידה אלקטרונית.

חזקת האמינות לממל"ז נקבעה בפרשת גבריאל לוי – הילכת "המסה הקריטית", אם לאורך כ"כ הרבה שנים בתי משפט הרשיעו על סמך המכשיר הזה ע"פ עדותם של מומחים, הרי שהתגבשה "מסה קריטית", לפיה מכשיר הממל"ז הוא אמין וטוב לבדיקת מהירות.

שאלת אמינותו של הממל"ז עומעמה בפרשת עמיקם לוין (מחוזי באר-שבע) – כיול המכשיר וכיול ממא"ל כסוגיה חדשה, מר לוין התעסק במדע הנקרא מטאורולוגיה של מכשירים, בשאלת כיול מכשירים (כיול – בדיקת אימות דיוק מול אב מידה ידוע מראש (מכשיר שהמהירות שלו ידועה) במעבדה מוסמכת ולא בדיקת תקינות כמו אלה המתבצעות בתחילת ובסיום משמרת – גם אם השוטר אומר לך שהוא ביצע "כיול", הוא לא בהכרח מתכוון לכיול כפי שנדרש.) החלטת העליון אמורה להתקיים בימים אלה בנוגע לפרשה דומה אך לא זו. (משטרת ישראל לא מבצעת כיול למכשירי הממל"ז, לכן סגן הנשיא לנסמן קבע כי ברגע שהמשטרה לא עושה בדיקות כיול לממל"ז לא ניתן להישען על התוצאה שלו כתוצאה מדויקת להוכחה בהליך פלילי, החלטה זו אומצה ע"י השופטת ברקאי למחוזי, בקשת רשות ערעור הוגשה לביהמ"ש העליון, אך מר לוין נפטר במהלכה, ולא היה ניתן לקבוע, בלעדיו, הלכה חד משמעית בתיק. תיק נוסף ודומה הוגש ע"י אישה נאשמת בשם דרזדן שהעלתה את אותה הטענה שהעלה לוין, והוא עומד תלוי בביהמ"ש העליון, מחכים להלכה בנושא הכיול. טענה בנוגע לכיול עולה מדי יום בביהמ"ש, סנגור שלא מעלה אותה ולא מכיר את הפסיקה בנושא, כורת ענף מרכזי מבסיס הייצוג.

נכון לכרגע, ההלכה המנחה לגבי תיקי לייזר היא של ביהמ"ש המחוזי בבאר שבע בפרשת עמיקם לוין, פסק דינה של כב' השופטת ברקאי, שאימצה את קביעת בימ"ש השלום וקבעה באופן חד משמעי כי לא ניתן להישען על מדידת לייזר כיום אא"כ משטרת ישראל ביצעה כיול למכשיר, מה שמשטרת ישראל לא עושה, שכן היא טוענת שאין צורך לעשות זאת. כל מי שבא לביהמ"ש טוען את הטענה הזו, יש סיכוי שביהמ"ש יזכה אותו על בסיס החלטתה של הש' ברקאי. כמובן שלא כולם יודעים את זה.

אמינות מכשיר הדבורה נקבעה לראשונה בפס"ד מ"י נ' ציטרון (בימ"ש לתעבורה – החלטה של המרצה!) והוא פס"ד היחידי בו נקבעה אמינותו של מכשיר הדבורה. הוא אינו מופיע בסילבוס והמרצה אמר שיביא לנו אותו בשיעור הבא. כל האכיפה של הדבורה נשענת על פסה"ד הזה, הוא נמצא כמשכיר אמין שמתבצע בו כיול כנדרש, למעט בעיה אחת- המכשיר מודד כל תנועה שנעה בטווח מאוד רווח לכיוון הדבורה לצורך הדגמה אם תנוע רכבת או רכב אחר ינוע בשטח והוא נמצא בתחום שדה הראייה של המכשיר, עלולה להיות טעות מדידה, ולכן לצורך הפעלת מכשיר הדבורה השוטר חייב לציין או למדוד בתנאים בהם הרכב הנמדד הוא בודד – כולל צידי הדרך; 50 מ' מצד ימין, 50 מ' מצד שמאל. בכדי לוודא שהמדידה היא תקינה ביהמ"ש רשאי לצאת לשטח ולראות את תא המדידה, לראות האם קיים פוטנציאל לכך שרכב ינוע במרחק של פחות מ – 50 מ' מתא המדידה לצידי הדרך, אם יש פוטנציאל שכזה, המדידה תהא פסולה. למעט זה מדובר במכשיר מדויק מאוד שעבר בדיקות רבות ע"י משטרת ישראל. ניתן לקרוא את ההחלטה בפרשת ציטרון, שם גם הובהרה סוגיית הכיול לגבי מכשיר הדבורה, נקבע, להבדיל מקביעות בית המשפט המחוזי בפרשות בילה דומב ועמיקם לוין.

דרך אגב, כל מה שאמר המרצה לגבי כיול הממל"ז רלוונטי גם לגבי פסה"ד שניתן גם הוא ע"י הש' לנסמן ואושר גם הוא ע"י הש' ברקאי – פס"ד בילה דומב.

כך שלסיכום משטרת ישראל יכולה לעבוד בצורה בטוחה עם הדבורה, אבל לא עם מכשיר הממל"ז (עמיקם לוין), ולא עם ה 6FA (בילה דומב).

שיעור 8 –

 

המשך תיקי תעבורה

בעבירות מהירות לקצין לאור חומרת העבירה יש את שיקול הדעת לפסול ל-30 יום או לא לפסול בכלל. לא יכול לפסול לפחות ימים או יותר ימים אפילו אם נהג 200 קמ"ש בכביש שצריך לנהוג 90 קמ"ש. כסנגור של החשוד יש אפשרות לשוחח עם הקצין בשימוע, אך אין זכות לחשוד לסרב לשימוע בגלל שאין לו סנגור.

 

הליכים מנהליים בתיקי מהירות (שקופית1 )

לקצין משטרה בדרגת מפקח לפחות סמכות להורות על פסילה מנהלית של נהג אשר ביצע לכאורה עבירת מהירות מסוג "הזמנה לדין" וזאת למשך 30 יום בלבד. הקצין אמור לשמוע את הנהג בצורה חופשית ולאחר מכן לבדוק את העבר התעבורתי שלו במסוף, כשמדובר במהירות גבוהה מאוד אז העבר התעבורתי לא רלוונטי. תקינות ההליך המנהלי תלויה בקיומו של הליך שימוע לנהג טרם ההחלטה המנהלית.

לנהג זכות פנייה לבית המשפט אשר יבחן את תקינות ההליך המנהלי.

 

130 במקום 90 או 150 במקום 110 140 במקום 100 80 במקום 50

 

תקיפה והגנה – הליך מנהלי (שקופית 2-4)

החלק הראשון של שקופית 1- התפקיד של התביעה בהליך מסוג זה של ביטול הליך מנהלי, כדי להכין את עצמה לאותו דיון עליה   להוכיח שיש בידיה שני אלמנטים:להראות שיש בידיה את הנתונים של הבדיקות של המערכת ועותק של העבר התעבורתי של אותו נהג במידה ולא תגיע עם עותק של העבר התעבורתי של הנהג בית המשפט יצא מנקודת הנחה שאין לנהג עבר.

מרגע בקשת הדיון – תוך שבוע בדיוק יתקיים הדיון. אם מגישים בקשה ביום שני הדיון יתקיים ביום שני.

כדאי לבקש שהדיון יתקיים כמה שיותר מהר, כדי שהתביעה לא תגיע מסודרת. רצוי להגיש בקשה ביום ראשון כדי שיהיה דיון ביום ראשון בגלל שלאחר יום שבת התביעה פחות מאורגנת (טקטיקה לסנגור) או ביום עמוס לתביעה של המשטרה (אפשר לראות באינטרנט) גם זהות התובע חשובה. עדיף לחכות לפעמים יום יומיים על מנת "ליפול" על התובע שרוצים או יום עמוס וכו.

פרשת שגיבהלכת הראיות הגולמיות – עד לפני שנה ביהמ"ש היה בוחן אם בתיק התביעה יש ראיות לכאורה לפי הדין הרגיל (סיטואציה שביהמ"ש בהנחה שהוא מאמין לכל הראיות האם על בסיס זה אפשר לבסס כתב אישום ולבסס הרשעה? אם כן – אז יש ראיות לכאורה, אם לא – אז אין ראיות לכאורה).

המבחן הזה בוטל או רוכך על ידי ביהמ"ש בפס"ד שגיב (החלטה חשובה) – ביהמש העליון בא ואומר שכאשר מדברים על הליכים מנהלים הוא מוריד את הרף שהתביעה צריכה להביא לבית המשפט, לא צריך ראיות רגילות אל ראיות גולמיות כמו לדוגמא- די בהתרשמות של שוטר שהנהג שלנגד עיניו ביצע עבירת מהירות (איך שוטר יכול להתרשם ממהירות של רכב?!). מדיניות של החמרה מול עבריני תנועה.

מנסים להקל על הפרוצדורות על השוטר.

 

 

נכון להיום די בהתרשמות אינדיבידואליות של שוטר כי רכב נסע במהירות מופרזת כדי לבסס מבחן של ראיות גולמיות גם אם אין בידי המדינה נתוני כיול או בדיקות מלאות למכשור איתו נאכפה עבירת המהירות.

נקודה חשובה – כי בעקבות הלכת שגיב – הלכת הראיות הגולמיות – גם אם חסרה בדיקה כלשהי של המכשיר עדין ביהמ"ש יקבע כי יש ראיות (עד לפני שנה מספיק שהשוטר ישכח לסמן וי והכל היה קורס והיום יראו זאת כטעות טכנית בלבד שניתן לתיקון בדרכים המקובלות) ומסתפקים בהתרשמות של השוטר.

מצד אחד יש פגיעה בוטה בזכויות יסוד על ידי הליך מנהלי דרקוני , אך מצד שני כשיש 400 הרוגים בממוצע כל שנה –אז מתחילים לחשוב מה יותר חשוב.

בית המשפט לדעתו של המרצה מתאים את עצמו לסביבה, וזה לגיטימי ומתבקש לדעתו. מזכיר את התפיסה הציבורית- שמחמירה עם השופטים ובית המשפט כאשר הם לא תמיד יודעים את כל העובדות, ולא תמיד העיתונות כותבת על עונשים מחמירים אלא לרוב על עונשים מקלים ושוב הכל תלוי בנסיבות ובעובדות המקרה שהציבור לא יודע.

* בשלב הזה של השיעור הוא מדבר על סטיגמות- מנפץ את כל הסטיגמות שנאמרו בשיעור- צבע עור, מוצא, נהג חדש, נשים, גברים וכו… כולם מבצעים עבירות בלי הבדל, אין יותר או פחות.

 

שאלת מסוכנות המבקש תבחן לאורם של 2 פרמטרים: (שקופית מס' 4)

  1. נסיבות ביצוע העבירה– בית המשפט יבחן את רף המהירות המיוחס ביחס לקו ברירת המשפט, כלומר 130 במקום 90 קנס, 131 זימון לבית משפט. בית המשפט בוחן את העבירה ביחס ל130 ולא ביחס ל90 בגלל שב90 הוא לא היה מגיע בכלל לבית המשפט. הכנסת הגדירה את רף הענישה 130- קנס ו131- פסילה בפועל. לדעת המרצה אין פרופורציה ולכן הענישה בהתאם ככל שהמהירות תטפס כך הענישה תטפס. (750 ואח"כ קנס גבוה יותר, קנס ופסילה על תנאי, פסילה, שלילה וכו).

פסילה מנהלית לא מהווה מקדמה על חשבון הענישה (פס"ד רז בוליו, שיעור 1).

  1. עברו התעבורתי של המבקש– בית המשפט יבחן את כמות העבירות של המבקש ביחס לוותק הנהיגה תוך התייחסות לעבירות מהירות.
  2. נסיבות אישיות יקבלו משקל נמוך

 

"טריק משפטי" שסנגורים עושים בבית משפט- כאשר מוגשת בקשה לדיון (תוך שבוע) הנהג אוחז בידו את ההזמנה למשפט, אותו נהג אוחז שני מסמכים – צו פסילה והזמנה למשפט. סנגרו שמגיש בקשה רשאי לנצל את הדיון שיש לו בית המשפט על ביטול השלילה המנהלית כדי לבקש להקדים את הדיון בתיק העיקרי ואף לעבור עכשיו לדון . הסנגור יודע מראש שלפי המבחנים של הראיות לכאורה ועבר תעבורתי אין סיכוי לבקשה לביטול הפסילה המנהלית אבל הוא מגיש את הבקשה כדי שתהיה לו הזכות לדיון בתיק העיקרי.

קודם כל הוא לוקח את ה30 יום של הפסילה המנהלית ומוסיף לדיון בתיק העיקרי, התביעה גם בעד בגלל שהעוצמה ההרתעתית של הענישה כשנהג נענש כשזה קרוב לזמן ביצוע העבירה חזק יותר מאשר משפט אחרי שנתיים.

סנגור שנוקט בדרך הזו, זה נבון אם הוא יכול להעריך שהענישה שבית המשפט ייתן במקרה הנדון היא סבירה.

נאשם ש"מעניש" את עצמו שבא לבית המשפט ואומר טעיתי תן לי את מה שמגיע לי, בית המשפט יקל בהתאם בגלל שהוא הודה בהליך מהיר.

 

כפירה בתיקי מהירות

בכפירה ספציפית– אם הנהג כופרה בעובדה שהוא נהג הוא לא מעלה בכלל את השאלה של הכיול, ולכן יש להעלות את טענת הכפירה בכיול המכשיר. חשוב מאוד בשלב ההקראה בבית המשפט לא לכפור כפירה כללית ומצד שני כפירה ספציפית צריכה לכלול את כל המרכיבים של כתב ההגנה בתיק.
*כ.א- כתב אישום, עד שלב הכפירה רשאית המדינה להודיע על תיקון את כתב האישום אך לאחר הכפירה נדרשת בקשה ספציפית שלה לתיקון כתב האישום. אם הנאשם או הסניגור נתן תשובה לאישום תהיה אותה פרוצדורה על תיקון, על ידי בקשה ספציפית. לנו כסנגורים כדי להשיב כמה שיותר מהר לאישום על מנת לסנדל את התביעה משינו כתב האישום מתי שבא להם.

 

נטל ההוכחה-

דוגמא: אם המדינה טוענת שמכשיר הממל"ז הוא טוב למדידת מהירות, אם נאשם רוצה לטעון כנגד אמינות המכשיר הנטל הוא עליו להביא עדים מומחים ובעזרת העדים המומחים לסתור את המכשיר די ב51% .

פס"ד מחוזי הוא לא הלכה מחייבת אלא מנחה.

 

פרשת התביעה בתיקי מהירות-

תע"צ- תעודת עובד ציבור

התביעה לא צריכה להביא מעבר למה שרשום בסעיף הראשון שום דבר, ניתן לחקור את מי שרשם את התעצ, יביאו את השוטר שרשם את התעצ.

בתיקים אלה יש אינסוף שיטות לערער את התמונות על ידי שיבוש איכות התמונות- לחות, רטיבות, רכב נוסף שיש את אותו מספר רכב, טענות כרימון.

 

מפגש של שוטר נהג-

פס"ד בראונשטיין- נקבע ההלכה בנוגע לנקודה "המכשור נבדק כנדרש בתחילת המשמרת ובסיומה (יתכן ותידרש גם בדיקה תקופתית- את זה קבע הפס"ד מתי צריך להביא את הראיה ומתי לא).

"כלל הקפאת הזכירה שבעבר"- הוא אמר שהוא הסביר את זה בשיעורים הקודמים.

חקירה נגדית- בקיאות במכשור ובנהלים תעזור לסנגור בתיק ואף להוביל לזיכוי של הנאשם.

 

טענת אין להשיב לאשמה

נדיר טענה כזו מתקבלת בבית המשפט.

 

פרשת ההגנה בתיקי מהירות

נאשם לא צריך להפליל את עצמו הוא יכול לומר שהוא לא נהג במהירות שהתביעה נוהגת ולענות לשאלה של התביעה ולהגיד באיזה מהירות הוא כן נסע או לא לענות על מנת לא להפליל את עצמו.

טענות הנאשם כנגד תנאי המדידה ראוי כי יתמכו בראיות עצמאיות מצידו:

אם טוענים את הטענות המנויות במצגת בע"פ שוות כקליפת השום צריך לתמוך, ביקור במקום או להביא צילום וידאו, אישור מהכמון המטאורולוגי וכו. צריך להכין את עצמנו לטענות האלה.

 

סיכומים בתיקי מהירות– אין צורך לכתוב סיכומים ארוכים.

 

שיעור 9

עד לפני 4 שנים נהג שהיה נתפס תחת השפעת אלכוהול הענישה הצפויה הייתה בין 6 חודשי פסילה נכון להיום עומד על מינימום 24 חודשי פסילה ולאחר מכן צריך לעבור את כל מבחני הרישוי ובדיקות במכון הרפואי בת"א (שוקלים האם אפשר לתת לו לעבור שוב מבחני רישוי), ברמות אלכוהול גבוהות ישנו גם מאסר (עם השלכות פליליות).

שוטר מבצע בשטח בדיקת אלכוהול- או שמדובר בשקית או שמדובר במכשיר אחר הנקרא ינשופון – פיה קטנה עם שקית שצמודה אליה, נותן אינדיקציה לשוטר אם צריך לבצע בדיקה מקיפה יותר לאותו אדם

בדיקות נשיפון (לא ינשוף- נשיפה בשקית)- ב- 2009 – 55,473 בדיקות.

בשנת 2010 בוצעו מעל 100000 בדיקות ינשוף מתוכן נמצאו מעל 12000 חשודים כשיכורים (הוגשו כתבי אישום).

לעבירה של נהיגה בשכרות או תחת השפעת אלכוהול נלוית גם תפיסה של הרכב בנוסף על השלילה ולא משנה מיהו הבעלים של הרכב.. למרות שמדובר בקניינו של אדם הכנסת קבעה שהדבר עומד בפסקת ההגבלה -לתכלית ראויה, הסכנה והעליה בכמות תאונות הדרכים והקטל בכבישים לאור נסיעה תחת השפעת אלכוהול. הרכב יאוחסן למשך 30 יום ואותו האדם יצטרך לשלם על כל יום "חניה". כמעט 40% מהשבתות הרכב בישראל מתבצעות בגין עבירה במצב שכרות- אלו הליכים נפרדים שלא בהכרח קשורים לתיק העיקרי

מבחינת החקיקה פק' התעבורה עברה תיקון משמעותי- 72, וזה מה שנלמד. החלקים החשובים סעיף 64 ב(א)(1) בפק' – שוטר רשאי לדרוש מנוהג רכב או ממונה הרכב לתת לו דגימה של אויר… ראשי לדרוש מתן דגימה לפי סעיף זה אף בהעדר חשד כי נעברה עבירה לפי פק' זו. בהתאם לתיקון אין שום צורך ששוטר יצפה או יחשוד בהתנהגות ע"מ לבקש ביצוע דרישה זו, יכול לבצע בצורה שרירותית/אקראית לחלוטין. האירוע הוא אירוע די דרמטי, לא ברור ששוטר יהיה רשאי לעצור/לעכב אדם משגרת חייו ולבצע בדיקה שיש בה אלמנט משפיל לא פשוט ובכנסת היו לא מעט דיונים על עניין זה.. החקיקה עברה מהר מאוד מה שמסביר את הסתירה אל מול סעיף 169 ד שנשאר בעינו ואומר כי- היה לשוטר חשד סביר.. רשאי לדרוש ביצוע הבדיקה. מצד אחד הוראת חוק ראשית – פק' התעבורה- לא צריך שום רקע/חשד או מבחן ע"מ לבדוק ומצד שני תקנה של הוראות חוק ראשי כן המשאירה חשד סביר.. בתי המשפט יוצאים מנק' הנחה כי חלה טעות אצל המחוקק וכי כוונתו לא היתה ליצור סתירה. בנוסף מתייחסים לתקנה כמשהו שלא עבר תיקון לעומת פק' התעבורה שכן עברה.

קודם כל עלינו להבין מיהו שיכור ע"פ החוק? זהו סטאטוס, מצב הגדרה משפטית בעלת הרבה משמעויות. בחוק העונשין בנסיבות מסויימות לגרור פטור מאחריות פלילית

ע"פ פק' התעבורה, סעיף ס' 64 ב (א)-

  1. מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על רכב. נהיגה ע"פ פסיקה רק כשיושב על כיסא הנהג והרכב מונע!!! לא מדברת על בדיקה די בזה שיכתוב בהצהרה ששוטר צפה בו כשיושב על כיסא הנהג ושותה משקה משכר, אין צורך בבדיקה. מהו משקה משכר- לא נקבעה הגדרה, בחוק מופיע שמשקה משכר יקבע ע"פ מדבקה של רמת השיכר שיש על הבקבוק. (בעיות ראייתיות להוכחת התכולה של הסעיף- אין אכיפה דרך הסעיף הזה).
  2. מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן.סם מסוכן- בהתאם לפקודת הסמים המסוכנים מי שבבדיקת דם או בשתן ימצאו אצלו שרידים של סם יחשב כשישור (יש כתבי אישום).
  3. מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה…- הסעיף המרכזי שבאמצעות המשטרה עובדת כיום מנסה למצוא ערך באותה דגימה ואם הערך גבוה מהרמה שנקבע בחקיקה בנשיפה- 240 מיקרו, בדיקת דם- 50 מ"ל בליטר דם.
  4. מי שנתון תחת השפעת משקה משכר או סם מסוכן ובלבד שבבדיקת המעבדה לא נמצא שריכוז האלכוהול בדמו נמוך מהסף שנקבע בתקנות לפי פסקה (3). בתנאי שאין בדיקת מעבדה שמראה שהערך נמוך. די בבדיקות מאפיינים (הליכה בקו ישר, עצימת עיניים ונגיעה) סעיף זה קצת מורכב להבדיל משלושת המצבים הראשונים הנתונים מדדים מדוייקים סעיף זה הוא סעיף סל לפי המחוקק כי מספיק שהשוטר יביא ראיות כי נהג או נהגת נמצאים תחת השפעת משקה/סם ובתנאי שאין בדיקת מעבדה שמראה את זה, די בהתרשמות השוטר בדיקת המאפיינים ע"מ להרשיע בעבירה של שכרות.. ולכן הסעיף הזה הוא סעיף שמשטרת ישראל לא עושה בו שימוש רב אבל בתי המשפט בבחינת תיקים בנהיגה של מצב שכרות לא פעם נשענים על בדיקת המאפיינים (אם מצויה בסל הראיות) במידה ולא ניתן להישען מבחינה טכנית על בדיקת הינשוף. אם מורשע דרך סעיף 4 היכולת של המדינה לעתור לענישה מחמירה היא קטנה יותר.

ס' 64 ד(א)- "סירב נהג לתת דגימה יראו אותו כמי שעבר עבירה…"- חזקה משפטית שהוא שיכור, אבל– ס' 64ב(ב2)- "שור הדורש מהונג רכב… לתת לו דגימה…. יודיע לו את מטרת נטילה הדגימה, יבקש את הסכמתו ויסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה….."- תנאים שהשוטר חייב לקיים בכדי שתעלה העילה של שכרות מכוח סירוב להיבדק. (חייבים להסביר בשפת החשוד). די לכך ששוטר לא יפעל לפי תנאים אלה וכל התיק בטל מבחינה משפטית אין משמעות לסירוב. לשוטר שיקול דעת אם לעכב או לעצור את הנהג בכדי למנוע פגיעה בציבור. לנהג/ת שלא דוברים עברית יסבירו להם את זה בשפתם! יש לשוטר נוסח בערבית, רוסית ואמהרית…

כיצד מתבצעת בדיקת האלכוהול לנהג? החוק- דם , שתן, נשיפה ורוק, הלכה למעשה רק אויר נשוף ודם יתבצעו בשטח! ס' 64 ב (3ב)- נטילת הדגימה תעשה באופן ובמקום שיבטיחו שמירה מרבית על כבוד האדם, על פרטיותו ועל בריאותו ובמידה המועטה האפשרית של פגיעה, אי נוחות וכאב. סעיף זה לא מבוצע בשטח הלכה למעשה מדובר בפגיעה קשה בכבודו של אותו אדם (שולפים אותו מקבוצה של חברים, ממשפחתו ביציאה מארוע משפחתי..) לא סעיף שיכול להוביל לזיכוי, למרות שבפועל יש תלונות של אזרחים.. ביהמ"ש העבירו ביקורת על ההתנהלות והיום נראה כי חל שיפור בהליכים.

האם הוראות חוק החיפוש יחולו לעניין לקיחת דגימת אלכוהול? עד לחקיקתו של סעיף ס' 64 ב (ו) חיפוש בגוף חשוד (בהתאם לפסיקה של ביהמ"ש העליון בפרשת לאוניד לוין) ביהמ"ש העליון שהגדיר בדיקת דם שנלקחת מנהג/ת כחיפוש בגוף חשוד ובכדי לדרוש אותה נדרש אישור קצין משטרה בדרגת מפקח שיקח החלטה ויורה על בדיקה שכזו (ע,פ סד"פ) בעקבות החלטה זו של העליון הכנסת התעוררה ואמרה שלא יתכן ולכן חוקקו את סעיף 64 ב(ו) הקובע – "הוראות חוק החיפוש לא יחולו על נטילת דגימת נשיפה, דגימת רוק, דגימת שתן או דגימת דם לפי ס' זה" (ביטול פרשת לאוניד לווין) כל שוטר רשאי לדרוש את נטילת הבדיקה ללא קצין משטרה.

ס' 64 ג קובע כי חלה חובת רישום דין וחשבון על מהלך נטילת הדגימה כולל חתימה של נוטל הדגימה ונותן הדגימה. דין וחשבון חייב לכלול את הפרטים הבאים: שמו ופרטי זהותו של האדם ממנו נטלה הדגימה הנסיבות לנטילת הדגימה והתוצאות של הדגימה אם נתנו במקום, תאריך שעה ומקום בו ניטלה הדגימה שמו וכשירותו/דרגתו של נוטל הדגימה זיהוי אישי פרסונלי של מי שעמד מול אותו הנהגת וכן נלווים/נוסעים ברכבו של הנהג.. ע"פ החוק חובה להעביר העתק של דו"ח זה לאדם ממנו נטלה הדגימה- בהרבה מהמקרים לא קורה וניתן לעשות מזה מטעמים בביהמ"ש, ליקוי חמור אם לא נמסרה ההודעה אבל פגם לפי סעיף זה לא יפיל את התיק מיד אבל רצף אירועים שלא עבדו לפי הנהלים יטילו ספק סביר (נאמר, בנוסף לא רשמו פרטי הנלווים וכל השאר כן כנראה שלא יפילו את התיק)- נזק מצטבר!

 

 

דרישות החוק ביחס לאופן ביצוע הבדיקה- תקנה 169 ז –

  1. מגדירה כי בדיקת נשיפה תבוצע לאחר שהמכשיר ביצע בדיקת אוויר חופשי מאלכוהול שתוצאתה נמוכה מ-50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אוויר נשוף- מכשיר הינשוף הוא מכשיר שיש לו סוג של אף/רגש לסביבה ברגע שלוחצים על כפתור ההפעלה המכשיר מבצע בדיקה של האוויר שמצוי בסביבה החופשית של המכשיר כי אם אנחנו מצויים בתחנת דלק/בתוך פאב האוויר עצמו רווי באדי אלכוהול, המחוקק רצה להגיע למצב שהאוויר שהמכשיר קלט הוא רק האוויר שיצא מאותן ריאות של הנבדק וגם אם קלט מהסביבה זה נמצא ברמת אלכוהול נמוכה שלא משפיעה על בדיקה, ולכן תנאי לתקינותה של הבדיקה היא שהמכשיר מראה בלנק סמפל של פחות מ-50 מק"ג אלכוהול בכל פלט שיוצא מהמכשיר מופיעה למעלה המילה "בלנק" עם אחוז האלכוהול באויר- לרוב אפס.
  2. בדיקה כפולה לפחות של ריכוז אלכוהול בדוגמת כיול סטנדרט סמפל בתחום של 240-480 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף, אסורה סטייה גדולה מ- 10% בין הבדיקה לדוגמא הנמדדת. לפני ששוטר יוצא עם מכשיר הינשוף לשטח הוא צריך לבצע לו בדיקה כאילו מולו בן אדם שנמצא תחת השפעת אלכוהול, עלינו לקחת ערך של אלכוהול נתון שאנחנו יודעים בוודאות מהו למדוד אותו ולראות שהמכשיר נותן את אותו ערך בצורה מדוייקת ואז נדע שהמכשיר בסדר (בלון גז המצוי בתחנות משטרה המכיל אלכוהול ברמה ידועה) כיול המכשיר הכרחי לבדיקת נהג! פלט הכיול הופך להיות חלק מהראיות המופיעות בפני ביהמ"ש. בדיקות אלו מחויבות על פי חוק לפני בדיקת נהג עם מכשיר! אם ההגנה תוכיח כי אחת מבדיקות אלו לא בוצע- התיק נופל .
  3. ביצוע בדיקה כפולה לנהג עצמו- החוק מחייב 2 פלטים ואסור שהפער יהיה סטייה של 10% בין תוצאות הבדיקה. נהג שלא מצליח לנשוף למכשיר- מכשיל בדיקה יכול להיאשם כמסרב לבדיקה עם הנפקות המשמעותית, ע"פ פס"ד שניתן בת"א, נהג שמודיע כי מוכן לבצע בדיקת דם ושוטר מסרב- בעיה ראייתית וסביר שהנהג יזוכה (על הבקשה לבוא מיידית).
  4. בהתאם לתקנה 169 ט אין חובה להציג את תוצאות הבדיקה באמצעות פלט המכשיר וניתן להגיש אותן לבית המשפט באמצעות דוח של שוטר או מזכר שלו. המזכר צריך להיות חתום וכולל תאריך ופרטים אישיים של המבצע. אין שימוש בסעיף הזה ע"פ רוב מוגשים הפלטים.

המכשיר, "דרגר" מכונה ינשוף, נכנס לעבודה בשנת 2000,

  1. אושר ע"י דר' אלמוג ראש המעבדה הטוקסיקולוגית.
  2. המכשיר הוכנס לשימוש בארץ בהסתמך על אמינותו בחו"ל- לא נבדק ולא אושר ע"י גוף רשמי ישראלי מעולם.
  3. המכשיר מיוצר ע"י חברת דרגר.

 

  1. מבצע פעולות מדידה בתא מדידה שמבוססות על בליעה אופטית של אור אינפרא אדום בדיקה I4 ההפחתה בעוצמת קריאת האור נגרמת כתוצאה מהאוויר הנשוף ורמת האלכוהול שבו, זרימת האוויר נמדדת בתא נוסף בו יש חיישן אלקטרו כימי הבודק גם הוא את רמת האלכוהול באוויר הנשוף. בהתאם לטענת החברה שתי בדיקות נפרדות אלו נותנות תוצאות מדויקות של רמת האלכוהול באוויר הנשוף.
  2. חישוב התוצאה מבוצע באמצעות מיקרופרוססור של חברת "אטארי" ומדובר באלגוריתם שהוא סוד מסחרי.
  3. המכשיר מתאים עצמו לפיזיולוגית הנשימה של הנבדק, עוקב אחר תהליך הנשיפה ומודד את נפח האוויר הננשף. – אם ניקח כוס וודקה ונגרגר אותה בפה נהיה בטוחים שהאדם שיכור, המכשיר בנוי בצורה כזו של פרבולה – מתעלם מהאויר הראשוני ובודק את האוויר המגיע מתוך הריאות. תהליך ספיגת האלכוהול, פס"ד סנפירי- מתאר ברמת הבורג את תופעת קצב קליטת האלכוהול בגופו של נהג המכשיר יודע לקחת את האוויר מהריאות.
  4. המכשיר יכול להיות מופעל ממתח רשת והן ממתח מצברי הניידת ישנה חשיבות לסעיף שכן ניתן לומר כי כויל לפי גוף חשמלי אחד ובשטח הופעל ונמדד בעזרת גוף חשמלי אחר.
  5. המכשיר מדפיס את תוצאות הבדיקה ומשך מחזור בדיקה אופייני הוא כ- 3 דקות. יש לזה חשיבות רבה משום שכל בדיקה שמבוצעת לנבדק יש תיארוך וזמן ברמת הדקה אם רואים שתי בדיקות אחת אחרי השנייה – מדליק נורה אדומה!
  6. המכשיר עצמו מחייב בדיקת כיול אחת ל-24 שעות אם כזו לא בוצעה לא ניתן יהיה להפעיל את המכשיר. המכשיר מחייב בדיקה תקופתית כל חצי שנה.שני הסעיפים לעיל מתוכנתים בתוכנת המכשיר עצמו. (אינדיקציה לשוטר).
  7. בחוברת הפעלת המכשיר נדרשת המתנה של 15 דקות לפני הבדיקה כדי לוודא שהנהג לא הקיא, לא שתה ולא אכל, כמו כן אסור לעשן 5 דקות לפני הבדיקה.
  8. יש לבצע שתי בדיקות נשיפה כדי לקבל תוצאה (תרשם הנמוכה מבין השתיים בכתב האישום) כאשר בכל בדיקה יש לעשות שימוש בפיית נשיפה חדשה (חובה!). (חולי סכרת השפעה על תוצאות הבדיקה).
    *** בשלב זה יש ויכוח של הילה עם המרצה על החלפת פיות וויכוח מייגע שלי על אחוז האלכוהול שסוטה ב- 2-3 אחוזים מהמוגדר בחוק יחד עם בדיקת מאפיינים תקינה להפליא.. ועוד ויכוחים על מי שיודע לשתות או לא גודלו של האדם וכו'… סיפורים על יפנים שמגבילים את הנעת הרכב לאחוז האלכוהול בדם…   מעל עשרים דקות!!!****
  9. המכשיר הישראלי (דגם IL) הוא מכשיר ספציפי מוזמן ובו מודולים מוזמנים ייחודיים לישראל. במכשיר הישראלי אין מודול של מדידת טמפרטורה כפי שיש במכשיר הגרמני.
  10. המכשיר הישראלי עובר בדיקה חצי שנתית המכונה בדיקת תקינות במעבדה של משטרת ישראל, אולם אין המדובר במעבדה שהוסמכה ע"י הרשות הלאומית להסמכת מעבדות לפי תקן 7015 שהוא התקן הבינלאומי המקובל בעולם. על בסיס הסעיף הזה נטענו רוב הטענות בפרשת עוזרי! הטענות שמדובר במכשיר שלא עובר בדיקות וכיול מסודר במעבדות מוסמכות.יש תקן עולמי (הנ"ל), משטרת ישראל משום מה לא אימצה תקינה זו בכדי לבדוק את כיול המכשיר ולכן נפתח פתח רחב מאוד לטענות הגנה בבתי המשפט שנטענות עד היום.
  11. בהתאם לדרישות היצרן יש לבצע בדיקת כיול מול אמת מידה אחת ידועה מראש , רמת גז ידועה… (נ"ל) ברמה של 350 מיקרוגרם. משטרת ישראל מבצעת את הבדיקה מבלון גז יבש שמיוצר על ידי חברה אנגלית שנקראת ספנדק שהיא זו שמספקת את תעודת הכיול של הגז בבלון במקומות אחרים בעולם כמובן שהבלון עובר בדיקת כיול מאמתת אצל חב' אחרת (בלונים יקרים יותר ) על פניו נראה כי משטרת ישראל עובדת ע"פ נהלי החב' ודרישות היצרן אך המכשיר אינו מכויל לפי תקן איזו 7015, התקן הבינלאומי.

שיעור 10

 

פסיקה רלוונטית לינשוף

הינשוף מיוצר בגרמניה ומדינות נוספות בעולם רכשו את ה- dragger.

החלוצה – ארה"ב בניו-ג'רזי – והיא דנה בביהמ"ש בנושא הכיול של המכשיר. אחרי כ-6 שנים מצאו את המכשיר כאמין לחלוטין, אך נקבעו לו מגבלות הפעלה מסויימות: חובות מודול מדידת טמפרטורה, כיול חצי שנתי ומגבלות נפח נשיפה בין גברים לנשים.

כיול ≠תקינות!

כיול = בדיקה מול אב מידה מדוייק.

פרשת עוזרי – עסק באופן אגבי בפרשה שעסק בה השופט King.

בישראל לא מבוצע כיול חצי שנתי, אלא בתחילת משמרת, אפשר להתווכח אם מדובר בכיול כדין, יש רק הכרעה של המחוזי בפרשת עוזרי.

אין הבדל בבדיקה בין גברים לנשים – וזה משאיר מקום להגנה נגד המכשיר.

באנגליה – לא הכניסו הבדלים בין נשים לגברים, נפח נשיפה שונה, לא חייבו מד טמפרטורה.

בישראל

פרשת עודה ב-1986 היא הראשונה שנידונה בנושא ושם נקבע:

  1. אין צורך בבדיקה מדעית לצורך הקביעה כי אדם שיכור כהגדרתו בחוק.
  2. התביעה יכולה להישען על ראיות נסיבתיות ועדויות כגון תאור השוטר את החשוד או תוצאות בדיקות מאפיינים לצורך ביסוס הטענה כי אדם שיכור.

רע"פ רן קפלן נ' מדינת ישראל 2010 – העליון מבסס את הלכת עודה.

סלוצקי בבאר שבע – קבע שאין חשיבות מה בודקים קודם (מאפיינים או ינשוף) – בעיקרון בודקים קודם מאפיינים ואח"כ ינשוף.

רן קפלן עושה 2 דברים חשובים:

  1. מבססת את הלכת עודה – בדיקות דם (עוד לפני הינשוף)
  2. מוסיף הלכה נוספת חשובה מאד – כי יש תופעה של נהגים שלא משתפים פעולה – גם אם סירבו לשתף פעולה, גם אם אחרי שעה וחצי הוא מסכים להבדק = עבירת סירוב. לא סביר שאחרי שעה וחצי תסכים להבדק. ביהמ"ש רוצה להבהיר שמי שמנהל את האירוע זה השוטר ולא האזרח. כמה דקות התלבטות, בירורים – זה סביר. מעבר לכך – הנהג צריך לדעת שהוא לוקח סיכון, שהדבר יחשב סירוב ואין חובה לבדוק אותו גם אם שינה את דעתו.

אי אפשר לכפות על חשוד לעשות משהו בניגוד לרצונו (דחיפה של פיית מכשיר הדרגר בכוח לדוגמא) אבל שוטר לא מבקש, אלא דורש. תגובת הנהג יכולה להיות או הסכמה או סירוב – שלאחר שהשוטר מסביר לנהג את המשמעות נוצרת עבירה חדשה של סירוב.

בבדיקות דם חייבת להיות הסכמה, אי הסכמה = סירוב כמו בנשיפה. אבל מה קורה אם אדם עבר ת"ד ונלקחו ממנו דמים לצורך אחר – האם המשטרה יכולה לקחת את הדם לד"ר גופר, מנהל המעבדה הטקסולוגית לטובת בדיקת אלכוהול. האם בביהמ"ש אפשר להציג זאת כראיה? = פרי העץ המורעל, בארה"ב זה פוסל את כל ההליך, אדם שנעצר בלי שהוקראו לו הזכויות (הלכת מירנדה). בישראל –לא! יהיו סיטואציות שראיות כאלה יתקבלו, כי בישראל לא התקבל פרי העץ המורעל, אבל יש את הלכת יששכרוב (החייל שלא אמרו לו על זכות ההיוועצות בעו"ד והודאתו נפסלה)– יכול להיות שלא יתקבל כראיה קבילה. גם אם ביה"ח בדק את הדם בנושא אלכוהול – אפשר לטעון נגד הבדיקה: אם בכלל זו הבדיקה שלו, אם זה היה בתנאי מעבדה מדוייקים ומתאימים להליך פלילי!!! רק במעבדה של ד"ר גופר כשאליו זה עובר בצורה מסודרת עם הליך מסודר ומתועד. אם שוטר לוקח את הדם שנלקח בבי"ח בהליך מסודר לד"ר גופר ללא הסכמה של הנהג = בעיה חוקתית שאין לה עדין תשובה!

Lex spesialy – אם יש עבירה ספציפית אין להאשים בעבירת סל, אלא בעבירה הספציפית.

עפ"ת 10-11-37606 גולדשטיין נ' מד"י- פסיקה של בית משפט מחוזי.

  • החלטה מיום 23.1.11
  • שוטר חייב לשקול בקשה של נהג לבצע בדיקת דם תחת בדיקת נשיפה.
  • דחיית בקשת הנהג לביצוע בדיקת דם צריכה להיות משיקולים ענייניים- השיקולים צריכים להיות מתועדים ורשומים.
  • אין לנהג זכות בחירה בין בדיקת דם לנשיפה. הבחירה היא של השוטר.
  • היעדר שקילת בקשת הנהג לביצוע בדיקת דם עשוי להשפיע על הענישה שתיגזר. (במקרה זה 3 חודשים)- אדם שמסרב לבדיקת אלכוהול קמה לגביו חזקה שהוא שיכור ופה בא ביהמ"ש ואומר כי אם אותו אדם מסרב לנשוף ומבקש לבצע בדיקת דם והשוטר לא שוקל את הדברים בצורה עניינית- בסיטואציה כזו הענישה שונה- במקרים רגילים הרף הוא 24 חודשי פסילה ואילו כאן שלושה חודשים בלבד. (הוגשה בקשת ערעור לעליון- זו עדיין לא ההלכה)

ענישת מינימום – זו ענישה שביהמ"ש מתחיל ממנה, אבל לביהמ"ש יש שיקול דעת ויכול לתת פחות תחת נימוקים. זה מה שביהמ"ש קבע בגולדשטיין הסיבה היא שבית המשפט בא לומר כי זה שאתה שוטר אתה לא מנהל את העולם, ואתה לא אומר לא בלי להסביר ושולח את האזרח בהרגשה שהוא סתם צריך לקבל את מרות השוטר.

עד לאחרונה נהנה מכשיר הינשוף מחזקת אמינות כתוצאה ממספר החלטות מנחות של בתי משפט מחוזיים בירושלים, ת"א, מרכז ובאר-שבע.

ראהע"פ 40420/07 (מחוזי ירושלים) שלם נגד מד"י

ב"ש 92994/07 (מחוזי ת"א) יחיד יוסף נגד מד"י

ע"פ 4291-10-07 (מחוזי מרכז) ענקי נגד מד"י.

 

פרשת עוזרי – עו"ד קולגר מת"א החליט להכנס חזיתית בטענה שהינשוף אמין. לקח תיק עקרוני ושכר 9 מומחים בתחומים שונים: כימיה, פיזיקה, תורת המדידות ועוד – שכר את שירותיהם לקבל חוו"ד על צורות הבדיקה, ההפעלה, הכיול שלו – ובנה טענת הגנה מאוד מבוססת. ביהמ"ש השלום בירושלים הבין שמדובר בתיק עקרוני שאפשר לעשות מה שהשופט king עשה בארה"ב ולבדוק באמת את אמינותו של כלי הינשוף.

מסקנת ביהמ"ש – יש להעלות את רף האכיפה מ-240 מיקרוגרם ל- 400 מיקרוגרם.

עלתה שאלה מה קורה לגבי אנשים שנמצאים בכלא על פי הרף הקודם, ומה קורה עם תיקים בקנה, ומה עושים בשטח? איך מודדים נהג חשוד ומה עושים לנהג עם 350 מיקרוגרם? האם משחררים אותו?

מדובר בהרכב מיוחד של 3 שופטי תעבורה, ששמעו מומחים מהארץ ומחו"ל (הוטסו מגרמניה). גם המשטרה הבינה שמדובר בעניין רציני, החלטה מקיפה ורצינית שאי אפשר להתעלם ממנה.

התביעה הגישה ערעור והחליטה שברגע שזה בערעור – היא לא משנה שום דבר, המשטרה ממשיכה כרגיל, אבל ביהמ"ש החליט להכניס את התיקים הללו להקפאה.

לעולם אדם נידון ואם הוא מורשע על פי המצב המשפטי ביום שבו נגזר דינו, למעט מצב שבס' 5 בחוק העונשין– המשפט מתנהל והחוק משתנה – האדם ידון לפי החוק החדש.

חזרה לפרשת עוזרי

ביהמ"ש המחוזי בירושלים התכנס בהרכב של שלושה שופטים ביניהם השופט מרזל – ושינה את הרף ל-290.

משטרת ישראל משנה את הרף מ-240 ל-290 למרות שהחוק עדין לא השתנה. המחוקק מחכה להחלטה של העליון בנושא, כדי לשנות את החוק.

מה קורה לנאשמים שבטווח בין 240 ל-290?

בעקרון כל שופט מחליט על דעתו, בהתאם לדוח המאפיינים – ההתייחסות לבדיקה היא כראיה מחזקת והתיק יבחן בעיקר על פי דוח המאפיינים.

 

בדיקת שכרות באמצעות דוח מאפיינים

בהתאם להחלטות והלכות חד משמעיות של בית המשפט העליון, ניתן לבסס הרשעה בעבירה של נהיגה במצב שכרות על בסיס דוח מאפיינים בלבד או התרשמות כתובה ומפורטת של שוטר ממצבו של החשוד.

(ראה – ע"פ 424/90 גנני לב נגד מד"י, רע"פ 3503/04 יוסף אהרון נגד מד"י ובהחלטה של העליון מיום 10.8.08 בבש"פ 6595/08 יעקובסון נגד מד"י.)

עפ"ת 10-08-20830 הורנשטיין נגד מדינת ישראל (מחוזי ב"ש) – 1.12.10

בית המשפט המחוזי מגדיר מחדש את משקל הראיות לצורך הוכחת עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

ריח אלכוהול מפיו של החשוד יחד עם עיניים אדומות, דיבור כבד והתנהגות רדומה (כאשר הנאשם טען ששתה בקבוק בירה אחד) לא די בהם לצורך הרשעה בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

זו החלטה של המחוזי אך הפרקליטות לא ערערה ולכן זהו פס"ד מנחה אך לא מחייב. (בשלום אלון אופיר הרשיע)

ישנו הבדל גדול בענישה בין סע' של נהיגה בשכרות לסע' של נהיגה תחת השפעת אלכוהול ואין הלכה מסודרת לגבי העניין הזה שמסדירה את הפרמטרים ע"פ ניתן להגדיר האם להאשים בשכרות או שמה רק בנהיגה תחת השפעת אלכוהול.

 

"אגדות עם"

  1. על בדיקת הנשיפה להיות במקום בו נעצר הנהג-לא נכון .

סעיף 64 ב (ב3) (2) בפקודה קובע- "נטילה של דגימת נשיפה תעשה בידי שוטר, ברכב בו נהג או נסע האדם שממנו נדרשת הדגימה, סמוך לו או במקום אחר שיורה השוטר" .

  1. אסור לבדוק אדם במקום בו מצויים שיכורים נוספים מחשש לאדי אלכוהול באוויר- לא נכון

מכשיר הינשוף מבצע בדיקת "בלנק" אוטומטית טרם הבדיקה ואם יש אדי אלכוהול באוויר הבדיקה לא יכולה להתבצע.

  1. אסור לעכב חשוד יותר מחצי שעה לצורך בדיקת אלכוהול לא נכון

אם המעוכב הפך לחשוד בעיני השוטר הרי שסעיף 64 ב (ב5) בפקודת התעבורה קובע –

"לצורך נטילת דגימה…מוסמך שוטר לעכב את האדם שממנו נדרשת הדגימה לפרק זמן כאמור בסעיף 73 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים)…"

(סעיף זה מאפשר 3 שעות עיכוב + הארכה ע"י קצין)

  1. אסור לבדוק מספר חשודים זה אחר זה עם ינשוף- לא נכון

תקנה 169 ז (א) קובעת מפורשות –   "הבדיקה במכשיר לבדיקת נשיפה של נבדק אחד או נבדקים אחדים, זה אחר זה, באותו מקום, תיעשה לאחר ביצוע פעולות אלה…"- הטענה תיבדק לגופה על מנת לבדוק שהבדיקה נעשתה ע"פ הנהלים ובצורה מדוייקת.

5.חובה על מי שעורך את הבדיקה להמתין עם הנבדק 15 דקות לפני הבדיקה- לא נכון

בהתאם לנוהל המשטרתי הנגזר מהוראות היצרן, יש לוודא כי הנבדק לא הקיא, אכל או עישן לפני הבדיקה.
אין כל חשיבות לזהות המוודא כי הנבדק אכן לא הקיא או אכל לפני הבדיקה. בהחלט יכול שוטר או אדם אחר (כולל הנבדק עצמו) להעיד כי לא הקיא, אכל או עישן 15 דקות לפני הבדיקה.

  1. 6. דרושה כשירות מיוחדת כדי לרשום דוח מאפיינים או כדי לתאר נהג החשוד כמי שמצוי במצב שכרות-   לא נכון

כל אדם ובכלל זה שוטר, מתנדב או עד אקראי רשאי לרשום מזכר או לתת עדות ביחס למצבו של נהג הנראה לו שיכור. עדות זו קבילה ובית המשפט ייתן לה משקל מתאים לאחר שתעבור מבחן של חקירה נגדית.

  1. מכח החוק ניתן ללמוד כי המחוקק מכיר בסטייה אפשרית של 10% בתוצאה שמספק המכשיר-נכון!
    מתקנה 169 ב ניתן ללמוד על סטייה מוכרת ע"י המחוקק של 10% בתוצאה שמנפק מכשיר הינשוף.

8.שוטר חייב לאפשר לנבדק המבקש זאת, לבצע גם בדיקת דם לגילוי אלכוהול במיוחד אם הבדיקה נכשלת. לא נכון

שוטר רשאי לפי שיקול דעתו המוחלט לדרוש מנבדק בדיקת נשיפה או דם או שתן או רוק.
אין כל חובה להיעתר לבקשת נבדק לבצע בדיקה מסוג אחר. אין כל חובה לקחת נבדק לבדיקת דם חליפית גם אם החשוד מבקש זאת.

(ראה תקנות 169 ה' + 169 ג)

* בכפוף לפרשנות של פסק דין גולדשטיין- (צריך נימוקים מהותיים).

 

שיעור מס' 11

הנקודה הכי קריטית שאדם צריך עו"ד זה – מעצר!

לכן הליכי מעצר בתעבורה עו"ד צריך לשלוט טוב טוב בחוק ובפסיקה, ויכולת חשיבה מהירה(הכי חשוב). משחק שחמט של הסניגור נגד התובע מול ביהמ"ש.

חוק המעצרים החדש שינה מאוד את הכללים ובתי משפט עובדים לפי החוק, ויש לא מעט שחרורים בעבירות תעבורה.

הדבר הראשון שצריך לבדוק זה סמכויות.

סמכויות שוטר ביחס לחשוד בביצוע עבירת תעבורה

חל חסד"פ , חל באופן מלא(סמכויות אכיפה מעצרים) -1996 – אין חוק מיוחד לתעבורה ואפשר להשען על פסיקה פלילית רגילה.( כל ההלכות חלות גם על מעצרי תעבורה בנושא זה).

בכל זאת יש משהו שונה – תקנה 9(ב) – מבססת סמכות עיכוב (ולא מעצר) של שוטר כלפי כל נהג.

מה אומרת תקנה 9?

ניסוח קצת בולשיביקי…. "נוהג ברכב או אדם שיש לו שליטה על הרכב ונמצא בקירבתו יציג (לשון של ציווי אין לו אופציה אחרת) כל רישיון או תעודה אחרת לכל אדם שאושר לכך ע"י הרשות (מי זו הרשות? האח הגדול) לכל שוטר או בוחן הנושא עימו תעודת שוטר לפי דרישתם (לא בקשתם)".

משפחה שנוסעת בחזרה מליל הסדר עם ילדים שישנים מאחורה – ושוטר יכול לאמר להם להציג מסמכים (בעצם הוא מעכב אותם) מבלי כל סיבה. יכול להציג תוך 5 ימים, אם לא יעשה זאת, יוגש כלפיו כתב אישום.

 

עיכוב חשוד במקום – ס' 67 – בחוק החדש של המעצרים. צריך יסוד סביר לחשד כדי לעכב אדם, לא סתם.

עולה שאלה אם יש בסיס חוקי לתקנה 9 לאור ס' 67? יש סתירה בין 2 הסעיפים. למה ששוטר יעצור אותי סתם, כשאני ממהר ולא עשיתי שום דבר בכביש?

למה בכל זאת עושים זאת?

כי כשעושים זאת מגלים הרבה עבירות בפועל: אנשים שנוהגים בזמן פסילה, ללא ביטוח חובה וכו'. אבל יש עם כך בעייתיות בין תקנה 9 לחוק התעבורה והחוק החדש של חוק המעצרים. אולם לסתירה זאת אין תשובה ברורה במשפט.

 

אפשר לטעון שס' 67 גובר על תקנה 9 לאור היותו החוק החדש שסותר ולאור חוקי היסוד – יהיו שופטים שיקבלו זאת.

 

 

מעצר ימים

לאחר שאדם עוכב והוחלט במשטרה שיש סיבה להחזיקו עצור – עוברים לסוג של אירוע שנקרא בשטח "מעצר ימים". מבנה משפטי שונה לחלוטין מ"מעצר עד תום ההליכים".

המטרה כאן היא חקירתית ולא שום דבר אחר!

לשופט תעבורה אין סמכות לדון בהליך מעצר ימים, אלא שופט מעצרים תורן.

קורה בדר"כ במעורבות בתאונה קטלנית או הפקרה. המשטרה רוצה להשלים את החקירה וחוששת משיבוש של החקירה ומסבירה למה מבקשים עוד זמן לצורך החקירה.

אין עדין כתב אישום – ולכן ס' 77 ו-74 של חשיפת חומר החקירה עדין לא חל, והסניגור עיוור. יכול לשאול את החוקר מספר שאלות, כשחלק מהתשובות של החוקר יהיו שהוא לא יכול לענות כי זה יחבל בחקירה.

בדר"כ ביהמ"ש יסכים להמשך המעצר, אך בצורה מאוד מצומצמת – הרעיון לא להחזיק סתם אנשים במעצר.

 

הצהרת תובע

הארכת מעצר של עוד 5 ימים, לא לצורכי חקירה, אלא כדי להשלים מהלך מנהלי של איסוף החומר להגשת כתב אישום.

לאחר שקילת איכות הראיות ע"י המדינה ,ביצוע השלמות חקירה והערכת סיכויי הרשעה יכול שיוגש כתב אישום נגד חשוד שיהפוך לנאשם. ברגע שהוא הופך להיות נאשם חלקים אחרים של החוק מתחילים להיות תקפים ולחול לגביו. יחד עם כתב האישום ישקול התובע את המסוכנות של אותו נאשם ועליו להחליט החלטה נוספת: האם יש מקום להגשת בקשה נלוית ( אצל שופט תעבורה ולא אצל תורן מעצרים) של מעצר עד תום ההליכים ( הליך מקביל לכתב האישום).

 

מעצר עד תום ההליכים – מול שופט תעבורה

בשלב זה הסניגור נמצא בעמדה הרבה יותר חזקה מבחינה משפטית – כבר יש לו זכות לראות את חומר החקירה.

הליך שיעשה רק ביצוג של עו"ד, יש הרבה מאוד נאשמים שלא רוצים לקבל עו"ד בטענה שהם לא אשמים, ובלית ברירה ביהמ"ש מקבל את הבקשה הזו.

עושה טעות חמורה, כי יכולים לקבל סניגור ציבורי!!!

שפה/ז'רגון של ביהמ"ש – לבקש מהתובע את תיק החקירה, תובע פחות נחמד ינסה לעכב זאת עד הדיון. לנסות תוך דקות להבין מה כתוב ולעמת עם הלקוח שלנו – ותוך דקות להגיב.

הרבה סנגורים לא רוצים להגיב תוך דקות ומבקשים דחיה וזה לא טוב, כי הלקוח נשאר במעצר – וזה לא טוב!!! זה כלוב!

סנגור טוב צריך להתעקש לראות את התיק לצורך טיעונים בבימ"ש תוך כמה דקות.

נהיגה בזמן פסילה, שכרות, הפקרה, תאונה קטלנית – אפשר ללמוד תוך דקות, הפסיקה היא פסיקה, שנמצאת במחשב, או זמינה בדרך אחרת, תחת היד.

לגשת לעצור לדבר איתו, זה תקין ולגיטימי, לעשות זאת בשקט ובנימוס בלי להפריע לתיקים אחרים, התפקיד שלנו הוא לעזור ללקוח שלנו.

השאלה הבא: הולכים לתיק העיקרי או לתיק המעצר.

תיק מעצר עד תום ההליכים

תיק עיקרי – התיק שבו יש כתב אישום

כשהתביעה מגישה בקשה למעצר עד תום ההליכים, היכולת הזו היא כשיש בסיס לכתב אישום,

מותר לסנגור לאמר שמוותרים על הדיון במעצר עד תום ההליכים וקופצים לתיק העיקרי.

היכולת שלנו להחליט בין שני התיקים היא קריטית ( גם מבחינת התובע זה מאד חשוב).

 

מתי נעבור לתיק העיקרי?

כשהולכים ללקוח שלנו והוא רוצה להודות (אסור להודות בשמו) – למה? כי במקרה כזה פעולה כזו עשויה במקרים מסויימים להוביל לשחרורו ממעצר או להעברתו למעצר בית.

אין אסון יותר גדולמבחינה משפטית מהודאה שאינה אמיתית – אסור לבימ"ש לקבל זאת – כי יעשה עוול לאותו אדם, כשהוא יסתובב עם זה כל החיים!

יש מצבים בהם נאשמים מודים בעבירה שהם ביצעו כי הציעו להם הסדר טיעון טוב ולא משתלם להם לנהל תיק הוכחות, מערך השיקולים הפרטי הזה אינו מעניינו של בימ"ש, אבל אם ביהמ"ש מבין שיש כאן אדם שברור שלא עשה את העבירה, אסור לביהמ"ש לקבל את ההודאה הזו (לרשום כפירה), ולקבוע שיתנהל תיק הוכחות.

שמים את בקשת המעצר בצד, לפעמים נמחקת ומקריאים את כתב האישום.

 

דיון במעצר עד תום ההליכים

השאלה הראשונה שתופנה לסנגור (ולא למדינה) – שאלה שניה למעשה אחרי השאלה אם אנחנו רוצים לעבור לתיק העיקרי: "האם אתה מסכים שיש ראיות לכאורה נגד הנאשם?"

התשובה לשאלה הזו צריכה להנתן אחרי שהסנגור ראה את חומר החקירה, ואם השופט ראה שהוא עונה "כן" בלי שהוא קרא את החומר, ביהמ"ש יחקור את הסניגור, איך הוא יכול לתת תשובות, בלי שיש לו ידע?

הבסיס לדיון הוא מה שיש בידי התובע ולכן גם אם ביהמ"ש ממהר ושואל את השאלה – צריך לאמר אני עוד לא יכול לתת תשובה, אני חייב לראות את חומר החקירה, כמעט תמיד ביהמ"ש יסכים. אפשר לבקש אפילו חצי שעה ללמוד את החומר. אם לא יתן להתלונן לכל מי שצריך, לא לוותר על היכולת לייצג טוב את הלקוח שלנו.

אם התשובה חיובית – תשאר שאלת המסוכנות מבחינת חלופות המעצר. בא כוח המשיב (לעומת המבקשת) הסכים שיש ראיות לכאורה ועוברים לשאלת המסוכנות.

תשובה שלילית – דיון על שאלת הראיות – דיון מעניין יותר, רצוי לא לוותר על הדיון הזה.

 

שאלת מסוכנות – 2 פרמטרים עיקרים ו-1 פחות:

  1. נסיבות – על אותה עבירה, נסיבות שונות – מסוכנות שונה (שיכור כלוט, שהתפרע מול השוטרים זה שלא היתה תאונה קטלנית זה רק עניין של מזל לעומת מישהו שמצאו אצלו רמת אלכוהול נמוכה יחסית) שיכור כלוט – בחר להיות שיכור. הוא יותר מסוכן מאדם שגנב בלבד. ככל שהאירוע דרמטי יותר (דקירה וכו') אפשר לאמר שנסיבות המסוכנות קטנה יותר, מאשר אדם שאימץ לעצמו אורח חיים של שיכור.
  2. פרמטר נוסף – למסוכנות – זה דפוס ההתנהגות של האדם – העבר התעבורתי/פלילי שלו. אם יש עוד תיק שכרות , או נהיגה בזמן פסילה הוא יותר מסוכן.
  3. נסיבות אישיות: יקבלו משקל נמוך – סטודנט למשפטים, בא מבית טוב, זה לא המשקל.

 

לטעון שיש נסיבות נוספות וצריך לתת פרשנות אחרת לנסיבות.

לעשות פילוח אחר של העבר התעבורתי שלו: נכון שיש לו עוד עבירה של נהיגה בשכרות, אך היום הוא בן 30 וזה הוא היה בן 17.

הצגה נכונה של הנתונים יכולה להראות שהוא לא מסוכן ואפשר למצוא חלופה אחרת.

 

דיון בשאלת קיומן או העדרן של ראיות לכאורה

אפשר לטעון שאין כלל ראיות

אפשר לטעון שיש ראיות אך ניתן להבחין בכירסום מהותי באיכותן – סתירות בין עדויות, חוסרים שנמצאים לצורך עבירה מושלמת (אין טופס כיול של מכשיר הינשוף), המדינה נעדרת את המסמך הזה ועוד כמה ראיות כאלה יראו שאין מספיק בסיס להמשך מעצר.

פס"ד בראונשטיין –   לפיו כאשר יש חסרון של מסמך ,המדינה יכולה להשלים בשלב מאוחר יותר.- הוא כרסום מהותי כי נכון לעכשיו המדינה נעדרת את אותה ראייה. מציאה של עוד מספר אלמנטים כאלה בתיק החקירה יכול ליצור את אותו כרסום שיוביל את ביהמ"ש למסקנה שיש לבחון חלופות מעצר.

 

חלופות מעצר

חובה על ביהמ"ש לבחון חלופות (פס"ד רד בין יפעת – ביהמ"ש העליון על ידי ביניש ביהמ"ש לתעבורה צריך למצוא כל חלופה חוץ ממעצר מאחורי סורג ובריח).

תסקיר – דחיה של שבועיים עד 3 שבועות, בינתיים הם במעצר, שקשים יותר ממאסר!

לא למהר ללכת לכיוון הזה, לנסות לשכנע את ביהמ"ש לבחון את החלופות בביהמ"ש עצמו – אבל לפעמים אין ברירה להסכים לתסקיר.

 

חלופות פוטנציאליות

התנהגות נבונה של סנגור – לבוא לדבר עם העצור למטה בקומה 2-. תן לי טלפונים של המשפחה, תעזבו הכל, בואו לאולם!!! למצוא ערבים במהירות! להכין רשימה של כל החלופות כבר בדיון הראשוני!

  • מיקום ברור ומדויק למעצר בית – שיש כתובת ידועה לנעצר – לפעמים יש עצורים שאין להם כתובת מסודרת – גר בפזורה. למצוא פתרונות יצירתיים להראות שיש כתובת מסודרת, כדי שהמשטרה תוכל לעשות מעקב ולראות שהוא אכן במעצר בית. זה שאין לו כתובת מסודרת זו לא סיבה למעצר.
  • ערבים ללא עבר פלילי – שלוקחים אחריות על העצור. לא להביא ערבים שיש להם עבר תעבורתי!!! לבדוק זאת לפני הדיון! כי התביעה תבדוק זאת. לא להביא אנשים קרובים מידי: אמא, אשה, בן. אלא אדם רחוק יותר: חבר, אדם זר. שיש יותר ביטחון שיסגיר את זה שהנאשם יצא את ביתו, ידווח לביהמ"ש – הוא הצהיר שיעשה זאת, ולצורך כך הוא "שם" כסף, שהוא מסכן.
  • הצגת אופציה לאיזוק אלקטרוני – על רגלו של עצור, ואז יש יכולת פיקוח של חברה פרטית, האם הוא עוזב מתחם. זה בתשלום וגם שיש קו בזק באותו בית, אי אפשר בטלפון סלולרי. אבל חכם להציע זאת גם בתיקים כבדים.
  • בדיקה מוקדמת של תעודות הזהות של הערבים המוצעים מול מחשבי התביעה – עם כל טענה צריך לגשת למסוף שיש בבימ"ש השלום לבדוק את ת.ז. של הערבים המוצעים, לא להיות מופתעים!
  • הכנת ערבות כספית להפקדה במזכירות – להכין את המשפחה לכך. יש לביהמ"ש בעיה עם זה, כי לא מידת עושרו של אדם צריכה להשפיע על מעצרו.

ביהמ"ש רוצה להשיג אפקט הרתעה מול אותו אדם – וצריך להראות שזה ירתיע את הלקוח שלנו, יהיה לו לא נעים מול הערבים וכו'.

התפקיד של הסניגור לעשות את כל הרשימה הזו – להביא ערבים וכו'. לפעמים חכם לבקש דחיה של יום, כדי להסיג את המערך הזה. זה עדיף מאשר לבוא לא מוכנים וביהמ"ש ידחה את הדיון בשבוע.

אם נבקש נכון ונסביר נכון – שופט יסכים להגיע גם ביום שישי וגם במוצ"ש. להתעקש עם השופט, שלא ידחה זאת מיום חמישי ליום ראשון, לאמר לשופט בצורה מנומסת שיגיע ביום שישי, אפילו שהוא לא אמור לעבוד – טיעון נחוש והחלטי, להגיש ערר על תשובה שלילית – לא לוותר!!! לדעת שאנחנו במלחמה!

 

משפט התחיל תוך 30 יום ונעצר אדם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו קמה חובה מכוח החוק שמשפטו יתחיל תוך 30 יום אם לא התקיימה ההקראה תוך 30 יום- מחכים בשקט ומגישים בקשה לביהמ"ש לשחרר אותו לאלתר!! ע"פ חוק ביהמ"ש מחוייב.

בקשה לעיון חוזר- נעצר אדם עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ניתן בחלוף זמן או בשינוי נסיבות לבקש עיון חוזר בתנאי מעצרו או שחרורו. בקשה זו תתקיים בנוכחות הצדדים ובנוכחות העצור . שאלת חלוף הזמן ונסיבות היא שאלת הסף הראשונה בה יכריע ביהמ"ש.

נעצר אדם עד תום ההליכים – לא לעזוב אותו, להמשיך להגיש בקשות לביהמ"ש לעיון חוזר בתנאי מעצרו/שחרורו!

שינוי נסיבות – הבית התפרק מבחינה כלכלית – מצדיק דיון נוסף.

מצאת חלופה יותר טובה! לבקש עיון חוזר!

 

בקשה לעיכוב ביצוע- אם יחליט ביהמ"ש על שחרורו של אדם באופן מלא או בתנאים יכול שתבוא בקשה לעיכוב ביצוע החלטה לצורך הגשת הערר לביהמ"ש המחוזי. החלטה על עיכוב ביצוע יכולה להינתן מיוזמת ביהמ"ש בד"כ עד 24. גם התובע יכול לבקש עיכוב ביצוע וביהמ"ש בד"כ יעתר לבקשה כזאת.

 

לבקש לתחום בזמן ( זכותו של הסניגור) – היום עד שעה 14:00 התביעה תאמר אם היא מתכוונת להגיש ערר או לא!

דיון בביהמ"ש המחוזי יתקיים בדן יחיד בדיון תיבחן השאלה אם הייתה טעות בהחלטת ביהמ"ש קמא ביחס להערכת הראיות או מידת מסוכנותו של העורר. ביהמ"ש המחוזי יכול שיחליט החלטה עצמאית ויכול שיחזיר את התיק לביהמ"ש השלום עם הוראות. על החלטה זו ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון.

שינוי בחוק – עד לאחרונה ערעור לעליון היה בזכות. לאחר השינוי בחוק – מגישים בקשה ברשות ולא בזכות.

זכות – חייבים לדון

ברשות – יכולים לשקול לפני אם לקבל או לא.

 

שיעור 12 – נהיגה זמן פסילה

המבחן ברובו אמריקאי, יהיו שאלה או שתיים פתוחות. שאלות שיוגבלו במקום, פרטים נוספים על המבחן ימסרו שבוע הבא היות ועדיין יש חילוקי דעות ביני לבין העוזרת המשפטית שאמורה לבדוק את המבחנים, אם כי אני בעצמי פדנט ואני מתכוון לעבור על כל בחינה ובחינה בעצמי J.

היום אנחנו נדבר על הנושא השני בחשיבותו אחרי שיכרות, זאת מבחינת זמן ההתעסקות איתו בביהמ"ש והחשיבות שלו מבחינת הענישה שניתנת לאנשים המורשעים בעבירה זו – נהיגה בזמן פסילה.

קיימים 3 מוקדים בבימ"ש שלום לתעבורה שההתעסקות בהם היא מרובה וצורכת את משאבי הזמן הגדולים ביותר : גרימת מוות ברשלנות, נהיגה בשכרות ונהיגה בזמן פסילה.

בעבירת נהיגה בזמן פסילה – הענישה ביחס לעבירה היא קשה, חלק מהמקרים כאשר אדם מורשע הוא מוצא את עצמו מרצה מאסר בפועל.

כאשר נאשם מגיע לביהמ"ש עם עבירה זו היא מגיע לרוב כשהוא מיוצג ע"י עורך דין, בקרים בהם הנאשם מגיע ללא ייצוג והתביעה מודיעה שהיא מתכוונת לבקש עונש מאסר, חלה חובה על ביהמ"ש למנות לנאשם סנגור מטעם הסנגוריה הציבורית שייצג אותו בהליך. נאשם שמגיע עם תיק כזה גם אם לא עשה שיעורי בית לפני הדיון, הוא מבין את החומרה תוך דקות ספורות.

ההתעסקות שלכם כסטודנטים למשפטים עם העבירה הזו, מי שיעסוק בתחם יצטרך להכיר את הנושא לעומק, לא מדובר בתיק שבו הסכנה היא פסילת רישיון נהיגה, השאלה המוטלת כאן היא האם הלקוח ילך לבית הסוהר או לא, מי שבוחר להתעסק בתיק מזוג זה, צריכים להיות מאוד זהירים ומוקפדים, טעות שלכם עלולה להוביל אדם לבית הסוהר.

 

נהיגה בזמן פסילה כרוכה בסטטוס רישיון הנהיגה, בשנתיים האחרונות מדינת ישראל עברה שינוי במבנה רישיונות הנהיגה, היום רישיונות נהיגה מחולקים לדרגות בהתאם לסוג הרכב הרלוונטי, הדרגות הועתקו מאירופה (רשימת דרגות חלקית מפורטת במצגת). כאשר בא אליכם לקוח עם כתב אישום שמאשימים אותו שהוא נהג ברכב זמן פסילה, אחד הדברים שצריך לבדוק זה אם הפסילה שלו חלה על כל דרגות הרישיון או שהיא סווגה לסוג רישיון מסוים, לפעמים יש טעות של המשטרה\התביעה כאשר היא מגישה כתב אישום על נהיגה בזמן פסילה, כאשר יש הגבלה אך ורק לדרגה מסוימת ולא לכלל הדרגות.

 

סמכות להורות על פסילת רישיון נהיגה, ס' 35 לפקודה. מגדיר את סמכותו של ביהמ"ש לפסול את רישיון הנהיגה. בסמכותו של ביהמ"ש להורות על פסילה לצמיתות או לתקופה מוגבלת, פסילה לצמיתות היא אירוע נדיר בביהמ"ש, בתי משפט משתדלים לא ללכת לכיוון הזה כיוון שמדובר בהחלטה מאוד קשה, בנאדם שמקבל עונש שהוא לצמיתות הוא אדם שסגרו לו אור בקצה של מנהרה, הוא עלול להיכנס למצב של ייאוש, היות ולא משנה כמה ישפר את דרכיו וכמה יכפר על הטעות שלו, הוא לעולם יישאר ללא רישיון נהיגה, ללא יכולת הניידות והתנועה, שהוגדרה כאחת מזכויות היסוד של האדם.

זה שבתי המשפט נמנעים אין זה אומר שאין להם את הסמכות הזו, יכולים להיות מקרים שבהם פסילה לצמיתות היא פתרון למקרה מסוים, בדר"כ תאונות קטלניות ביותר.

ישנן תאונות בהן אדם גרם למותו בתאונה של קרוב משפחה מקרבה ראשונה, אם – ילד, בעל – אישה וכו', מקרים אלה הם מקרים קשים העומדים בפני ביהמ"ש, ישנן שתי דרכי התמודדות ם מקרים מעין אלה: הדרך הראשונה, התיק מועבר לטיפולו של היועמ"ש, אשר מכריז על עיכוב הליכים בתיק, נכון שמדובר בעיכוב אך לא חוזרים להליכים בתיק זה. הדרך השנייה, אדם מגיע לביהמ"ש, מגיע להסדר עם התביעה, מוותר לצמיתות על רישיון הנהיגה ואז התביעה מוותרת על אלמנט המאסר של הנאשם. ישנה רגיעה ציבורית שהאם האשם לא יחזור לנהוג ומנגד לא יינתן עונש שמתאים לסיטואציה מורכבת ומסובכת מעין זו, אין עונש קשה יותר לאדם מזה שהוא גרם למותו של אדם קרוב אליו.

אדם שקיבל פסילה לצמיתות במקרה כמו תואר הנ"ל, יכול כעבור זמן סביר בו קיים את הפסילה כהלכה, לפנות לנשיא המדינה לחנינה ויש סיכוי סביר שיוכל לקבל חנינה ולקבל חזרה את רישיונו.

ההחלטה על פי איזו דרך לפעול היא תלוית סניגור, אין סדר פעולה, אין חמור יותר וחמור פחות, לרוב אף היועמ"ש מתנה את עיכוב ההליכים בהפקדת הרישיון. אם לא צלחה אף אחת משתי הדרכים הנ"ל אז התיק יתנהל ובזמן הטיעונים לעונש יתחשבו בנסיבות המיוחדות, המטרה היא לוותר על המאסר בפועל.

 

פסילה היא לא רק מלהחזיק ברישיון נהיגה, אלא גם מלקבל רישיון נהיגה, אין שום מניעה לפסול אדם ללא רישיון נהיגה.

בביהמ"ש בישראל אין סמכות על סנקציות לאדם במקומות אחרים בעולם, הפסילה היא רק לארץ, אך אם נפסלתם בישראל, בהרבה מקומות בעולם הרישיון הבינלאומי מותנה בכך שיהיה לכם רישיון ישראלי בתוקף. אם יש אדם אשר מגוריו מתחלקים בין שתי מדינות (ישראל וארה"ב למשל) ורישיונו נפסל בארץ, הוא יכול להוציא רישיון נהיגה בארה"ב, לעבור תיאוריה וטסט וכך נמנע הצורך ברישיון נהיגה בינלאומי ואת התנייתו ברישיון נהיגה ישראלי בתוקף.

 

בהתאם לסעיף 41(א) בפקודה, לא תחול פסילה שניתנת על ידי ביהמ"ש על רישיון צבאי אלא אם נקבע כך מפורשות על ידי ביהמ"ש, הרבה נאשמים שהם חיילים, הם לא יודעים שאם הם אוחזים במקביל רישיון נהיגה צבאי, בצה"ל יש רשות נפרדת אשר מעניקה רישיונות צבאיים, הם לא יודעים שהפסילה לא חלה על הרישיון הצבאי שלהם. ההנחה מאחורי המחשבה הזו כנראה שלא להפריע לצה"ל לעבוד, היות ואנחנו תמי נמצאים במצב חירום, של כמעט מלחמה.

 

בהתאם לסעיף 46 לפקודה, רשאי ביהמ"ש להורות על פסילה עד לתום ההליכים המשפטיים. בדומה לפסילה מנהלית, תיבדק שאלת המסוכנות.

אם הוגש כתב אישום נגד האדם ומיוחסת לו עבירה חמורה, ברורה הבקשה לפסילה עד לתום ההליכים, היות והאדם מסוכן ורוצים להרחיק אותו מהכביש.

למה בקשה כזו יכולה להיות מוגשת על ידי ההגנה?

הרבה פעמים הנאשמים מנהלים את התיק בביהמ"ש בניהול טקטי, הם יודעים שבסופו של יום יצטרכו לרצות ענישה, הם מבחינת נוחות חייהם מעוניינים לרצות את הענישה בזמן הנוח להם, יקזזו להם בעונש את הפסילה עד תום ההליכים, לכן בהרבה פעמים הסנגור מבקש את הפסילה עד לתום ההליכים, המדינה יכולה להתנגד לבקשה, היות ולא מעוניינים שהנאשם ישחק עם ההליך ויקבל את העונש בתקופה הנוחה להם.

קשה מאוד לשכנע את ביהמ"ש לקבל את הבקשה הנ"ל מטעם ההגנה, יש נטייה לחשוב שיש פה משהו לא כשר, לא טהור. אם אתה חושב שאתה אשם, בוא תודה ונעבור לשלב הטיעונים לעונש. על מנת שבקשה כזו תאושר יש צורך לשכנע את ביהמ"ש במניעים העומדים מאחוריה, להוכיח את ניקיון הכפיים של הנאשם, שלא מדובר בעקיפת הפסילה.

החלטות של פסילה עד תום ההליכים היו כאלה רבות לפני הלכת "אבו צ'עלוק" ואחרי הלכת אבו צ'עלוק לבסוף רוב השופטים בישראל התיישרו סביב החלטת ביהמ"ש העליון ותוחמים את הפסילות האלה בזמן. בעבירות חמורות זה נע בין 6-12 חודשים ובעבירות קלות יותר הדין הוא 6 חודשים.

פסילה עד תום ההליכים תוגבל בזמן, ביהמ"ש העליון קבע שאין זה ראוי להורות על פסילה שאינה מוגבלת מזמן כאשר נהנה האדם מחזקת החפות בקשר לעבירה המיוחסת לו, ביהמ"ש העליון לא קבע מסגרת זמן מוגדרת מבחינה מספרית אלא מסגרת אותה יגדיר ביהמ"ש בכל מקרה לגופו, כל זה למעט פסילה עד תום ההליכים במקרה של גרימת מוות ברשלנות ובחוק נרשם שהפסילה עד מתן גזר דין סופי בעניינו. למעט הפסילה הזו כל הבקשות למתן פסילה עד תום ההליכים הן פסילות שיוגבלו בזמן כאשר הזמן הוא בד"כ סביב ה-6 חודשים.

פסילה עד תום ההליכים שלא נקבעה בזמן, החוק קובע שהיא תפקע תוך 6 חודשים.

 

נהיגה בזמן פסילה:קצין משטרה בדרגת מפקח יכול להורות על פסילת רישיון לתקופה של עד 90 יום, פסילה מנהלית. נהיגה בזמן פסילה מנהלית תחשב כעבירה מושלמת של נהיגה בזמן פסילה. אין הבדל משפטי בין פסילה שמקורה בהחלטה שיפוטית לבין זו שניתנה בהחלטה מנהלית של קצין משטרה. ההתייחסות של הציבור לחשיבות שונה של הגורם הפוסל היא טעות קשה, אותה ענישה תינתן בין אם הגורם הפוסל היה קצין במשטרת ישראל, פקידה במשרד הרישוי או שופט.

 

פסילת רישיון מטעמי כושר:

סעיף 51 לחוק התעבורה: "רשות הרישוי רשאית לפסול אדם להחזיק רישיון נהיגה לצמיתות או לתקופה מסוימת, או עד למילוי תנאים שיקבעו בהחלטה אם היא משוכנעת שבעל רישיון אינו ראוי לנהוג מחמת כושר נהיגה לקוי"

סעיף 56 לפקודת התעבורה: "הייתה רשות הרישוי משוכנעת כי בדרך נהיגת בעל רישיון יש משום סכנה לעוברי דרך, או שבעל רישיון פרוע או מופרע, רשאית היא בהחלטה מנומקת ולאחר שימוע לפסלו מלהחזיק רישיון נהיגה".

תקנות אלה אשר מופיעות בפקודת התעבורה נותנות לרשות הרישוי סמכות שהיא דרקונית, רחבה מאוד שיכולה לפגוע בזכות יסוד של אזרח לתנועה, להחזיק רישיון נהיגה. מדובר בחוק ישן שחוקק ב 1963 וכנראה הוא תרגום לא מוצלח של חוק ממדינה אחרת ורשות הרישוי פועלת לפי הנחיות האלה.

כאשר רשות הרישוי מחליטה לפסול פסילה למנהלית היא עושה זאת על בסיס עבר תעבורתי, המסקנה שלהם שנהג הוא פרוע נובעת מפילוח ממוחשב ובהתאם לכמות התוצאות קובעת את הרף שאינו נסבל להתנהגות ראויה במדינה וכך מחליטה על פסילות מנהליות לנהגים אלו. לנהגים אלו יש צורך לנהל שימוע ובתומו יקבע אם רישיונם יפסל ואם כן, לאיזו תקופה. ההליך לפיו פועלת רשות מובילה לפסילות ארוכות מאוד עד לשלילה לתקופה של 5-15 שנים. אך מצד שני "ההליך שננקט בהתאם לסעיף 56 יפקע בתוך 30 מיום ההחלטה על הפסילה אלא אם פעלה הרשות והגישה בקשה לאישור ביהמ"ש". ז"א רק אם ביהמ"ש מאשר את ההחלטה כנכונה ומדויקת, רק אז ההחלטה תקבל תוקף. במהלך ה 30 יום הנהג הנפסל רשאי גם כן לפנות לביהמ"ש לצורף בקשה לבטלות הפסילה, הדיון מתבצע מול שני הצדדים, כאשר את הרשות המנהלית מייצג תובע משטרתי ולא מגיע פקיד מטעם משרד הרישוי. ביהמ"ש יבחן את השלילה בקריטריונים של המשפט המנהלי. אין פה שאלת אשם. ביהמ"ש השלום שם כובע של מיני בג"צ ובודק את תקיפות ההליך המנהלי.

במסגרת דיון פסילה לפי סעיף 56 לפקודת התעבורה, פסילת נהגים מסוכנים, צריך ביהמ"ש לבדוק את ההליך מבחינת הפרוצדורה, ז"א:

  1. קיום שימוע תקין לנפסל – שמעו את הנפסל, ביצוע תיעוד כתוב לשימוע, אין שימוע בע"פ.
  2. שקילת שיקולים רלוונטיים שאינם שיקולים זרים.
  3. קיום חובת הנמקה בכתב- לא מספיק לרשום שלאור העבר התעבורתי הוחלט לפסול את הרישיון, צריכה להיות הנמקה שאדם סביר שיקרא אותה יבין מדוע הרישיון נפסל.
  4. בדיקת סבירות ההחלטה – האם זמן הפסילה מתאים מבחינת סבירות לעבר התעבורתי של אותו אדם.

ביהמ"ש רשאי במסגרת ההחלטה הסופית לשנות את זמן הפסילה, יש לו סמכות מלאה להתערב, בעצם האכיפה, בעצם הפסילה עצמה ויכול לקבוע שכל הבסיס להחלטה אינו נכון ולבטל את כולה.

 

יסודות העבירה של נהיגה בזמן פסילה

מדובר בעבירה מסוג אחריות קפידה, על המדינה להוכיח את היסודות הבאים.

  1. האדם נפסל בהליך שיפוטי או מנהלי מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה.
  2. דבר הפסילה הודע לנאשם.
  3. הנאשם נהג ברכב לאחר שדבר הפסילה הודע לו.

לצורך הוכחת הפסילה עצמה מחויבת המדינה להביא ראיות ממשיות (מסמכי מקור או תע"צ (תעודת עובד ציבור) רלוונטי) מהם ניתן ללמוד כי אכן הוטלה פסילה ע"י ערכאה או רשות המוסמכת לפסול את הרישיון. . הגנה לגיטימית יכולה להיות תקיפה ישירה של תקפות ההחלטה במקור. לדוגמא: עובד משרד הרישוי צריך להכין מסמך המעיד על כך שהוא עובד ציבור של משרד הרישוי וכי רישיונו של הנפסל אכן נפסל. להגנה ניתנת האפשרות לחקור את אותו עובד ציבור ולבדוק אם בכלל יש לו סמכות לפסול את הרישיון ובמידה ואין לו סמכות אז כל ההליך בטל מעיקרו כי בסיס לכתב האישום. קבלת טענה לפיה פסילה שניתנה היא "בטלה מעיקרה" עשויה להוביל לזיכוי של הנאשם. "בטלות יחסית" לא תוביל לזיכוי.

דוגמא לבטלות מעיקרה: שופט תעבורה מקיים דיון בתיק בו היו חבלות של ממש בהעדרו של הנאשם ומחליט לפסול את רישיונו. לפי החוק לא ניתן לפסול רישיונו של אדם בתיק עם חבלות של ממש אם הנאשם לא נכח בדיון, לכן ההליך הוא בטל מעיקרו, הוא לא תקין וכל תיק התביעה מתמוטט באותו הרגע.

דוגמא לבטלות יחסית: אם אדם נפסל בהליך מנהלי ע"י קצין משטרה וצו הפסילה עצמה הוא פגום בכך שלא נרשמה דרגת הקצין ועולה השאלה אם הפסילה היא בתוקף או לא כתוצאה מדרגת הקצין? האם הייתה סמכות לפסול? זוהי בטלות יחסית. אבל המדינה רשאית להביא לעדות את קצין המשטרה שיעיד על דרגתו וסמכותו לפסול. זה פגם שניתן לריפוי במהלך ההליך ולא מוביל אוטומטית לזיכוי הנאשם.

 

תקיפת הטענה כי דבר הפסילה הודע לנאשם

אין טעם משפטי לעסוק בשאלה הסובייקטיבית האם הנאשם ידע או לא ידע על הפסילה.

הדיון לעולם יהיה סביב השאלה האם הודע לנאשם על הפסילה או האם חלה כלפיו חזקת הודעה על דבר הפסילה.

 

חזקת הודעה

לא חלה חובה על התביעה להוכיח ידיעה פוזיטיבית של הנאשם על הפסילה.

די בידיעה קונסטרוקטיבית הנשענת על חזקת ידיעה כדי שיתמלאו יסודות העבירה בעניין זה.

נוכחות נאשם בדיון משפטי או הליך מנהלי בו הוצהר ע"י הגורם הפוסל על החלטת הפסילה, די בה כדי להקים את היסוד העובדתי הנדרש. אלו מקרים פשוטים, נוכחות פיזית של הנאשם בזמן מתן ההחלטה על פסילה. מספיק להביא פרוטוקול דיון בו המציין כי הנאשם היה נוכח בדיון.

משלוח הודעה על החלטת פסילה בדואר רשום מקים חזקת ידיעה קונסטרוקטיבית שדי בה כדי לבסס הרשעה בעבירה זו. אם ביהמ"ש מחליט לדון אדם בהעדרו לפי סעיף 6 לחוק הפלילי ופוסלת את רישיונו ומזכירות ביהמ"ש שולחת לאותו אדם את ההחלטה במכתב רשום, חלה עליו חזקת הידיעה הקונסטרוקטיבית כי ידע את דבר הפסילה. דבר מאוד לא פשוט, לפעמים אנשים מחליפים כתובת או זוגות בהליכי גירושין ואז הבעל או האישה עוזבים את כתובת המגורים. ביהמ"ש מודע לבעייתיות של החזקות הללו וביהמ"ש משתמש בהם מאוד בזהירות. כל חזקה ניתנת לסתירה ונטל ההוכחה הוא על הנאשם.

 

יסוד הנהיגה ברכב

על המדינה להוכיח פוזיטיבית כי הנאשם נהג ברכב.

בהתאם לפסיקה ישיבה בכיסא נהג של רכב כאשר הרכב מונע תחשב כנהיגה ברכב – מספיק שהרכב מונע והאדם בשלילה ניתן להגיש נגדו כתב אישום על נהיגה בזמן פסילה.

דחיפתו של רכב אף אם אינו מונע תחשב כנהיגה ברכב.

 

אחריות מכח חזקת הבעלות

בצריך עיון האם ניתן ליחס עבירה מסוג זה לבעלים של רכב אותו צילמה מצלמה אלקטרונית ללא מפגש נהג-שוטר. האם ניתן לפי חזקה זו להגיש כתב אישום נגד נהג שנמצא בתקופת פסילה? כעיקרון אין מניעה משפטית לייחוס עבירה זו מכח חזקת הבעלות אך עלולה להיות בעיה אם מדובר בחזקה כפולה שנשענת גם על הודעה על עצם פסילה. אם אנחנו נמצאים בסיטואציה שחזקה ראשונה באה ממצלמה של משרד הרישוי וחזקה שניה באה מכך ששלחו הודעה שנשלחה בדואר רשום, לשלוח אדם לכלא…השופט אופיר עוד לא נתקל בשופט שהיה לו את האומץ לעשות זאת. לדעתו יש גבול כמה אפשר להקים חזקות לאדם בעבירה כ"כ חמורה.

לחליפין – ייחוס עבירה בהשען על חזקת הבעלות לאחר מרדף שלא הסתיים במעצר.

 

חישוב תקופת פסילה

פסילה תחל מיום מתן גזר הדין אלא אם קבע בית המשפט אחרת בהליך של עיכוב ביצוע.

יחד עם זאת, פסילה תחל להימנות רק מיום הפקדת הרישיון במזכירות בית המשפט (או במשטרה בהליך מנהלי)

במקום הפקדת הרישיון רשאי נפסל שרישיונו אבד או פקע להגיש תצהיר בהתאם לתקנה 557 (ב) בתקנות התעבורה. אדם שמתעלם ולא מפקיד את רישיונו יכול להיות פסול גם 10 שנים.

 

פסילה עקב ניקוד הנובע מעבירת תעבורה

רשות הרישוי רשאית להורות על פסילה המוגדרת "אמצעי תיקון" כלפי נהג שצבר 36 או יותר נקודות.

לצד חלק מעבירות התעבורה הוצמד ניקוד אשר נרשם לחובת נהג מיד עם תשלום דוח/מעבר מועד התשלום/רישום הרשעה הנובעת מהליך משפטי. חשוב לדעת כי גם אם בתום הליך משפטי לא נפסקה שלילה אך הייתה הרשעה, עדיין ירשמו לנהג נקודות ואם היו לו נקודות קודמו ובעקבות ההרשעה יהיו לו 36 נקודות או יותר עדיין הנהג יקבל שלילה ל-3 חודשים כאמצעי תיקון של משרד הרישוי. סנגורים צריכים להיות מודעים לכך כי ביהמ"ש לא גוזר ניקוד כי אין לו סמכות לזה אבל הניקוד נלווה לעבירה מכח חוק.

אין דרך לתקיפת אמצעי התיקון אלא בפנייה לבג"ץ. בדרך כלל הפתרון בא דרך סעיף 230 בחוק סדר הדין הפלילי. סעיף זה מאפשר לאדם שקיבל דו"ח תנועה, למשל של חגורה ולא שילם אותו, דרך סעיף זה ניתן להגיש בקשה לביהמ"ש השלום לתעבורה להארכת מועד הזמן להישפט, אם ביהמ"ש מאשר זאת בנימוקים מתאימים, הנקוד מתבטל כי זה הליך שיפוטי ואז ניתן להגיע להסדר חדש עם התביעה להמיר את העבירה לעבירה ללא ניקוד, נפתרה בעיית הניקוד.

 

ענישה ביחס לעבירה של נהיגה בזמן פסילה

רע"פ 6115/06 מדינת ישראל נגד אבו לבן מהווה את פסק הדין המנחה לעניין הענישה בתיקים מסוג זה. ביהמ"ש החליט בפס"ד זה כי הענישה תהיה אינדיווידואלית לפי הקריטריונים האלה:

  1. אירוע ראשון מסוג זה (נהיגה בזמן פסילה) ללא מאסר מותנה ברקע כאשר הנאשם נורמטיבי יסתיים על פי רוב ללא מאסר בפועל או עם מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות.
  2. אירוע שני או עבר תעבורתי מכביד עשוי להסתיים במאסר בפועל.

 

 

 

שיעור מס' 13

הפקרה לאחר פגיעה – תיקים מתוקשרים בד"כ וזה שיקול אצל הרבה משרדי עו"ד, כי לפי האתיקה של עורכי הדין, אסור למשרד עו"ד לפרסם את עצמם.

משרדים חדשים מייצגים תיקים כאלה הרבה פעמים בגלל הפרסום ולא בגלל הנושא המשפטי.

הסיבות לכך שעבירות אלו מתוקשרות:

סלידה של הציבור- אדם נוטש אדם אחר כדי למלט את עצמו, ובאופן טבעי יש סלידה מכך, והתקשורת אוהבת לפרסם משהו שמאוד אוהבים או שונאים.

האלמנט השני הוא הענישה – האם ביהמ"ש ייתן ענישה חריפה וישיב לו כגמולו, או שהענישה תהיה זניחה, ואז שוב תעורר זעם.

נתחיל מהחוק:

ס' 64א(א) לפקודת התעבורה.

לעבירת הפקרה 3 יסודות מצטברים.

  1. מעורבות נוהג בתאונה

לא משנה אם הנהג גרם לתאונה, כדי להוכיח הפקרה. זו טעות של הרבה סנגורים שחושבים שאם הם יוכיחו שהלקוח שלהם לא גרם לתאונה הם "יצילו" אותו. אם הוא גרם לתאונה – מקסימום יקבל כמה חודשי פסילה, וצריך להקדיש לכך כ- 10% זמן ניהול, וכל השאר לעניין המרכזי שהוא ההפקרה.

מהי מעורבות בתאונה?

בעבירות הפקרה יש חובת מאסר, ולכן הבדיקה של התקיימות יסודות העבירה נעשית בזהירות רבה מאוד, והשאלה של המעורבות, יש לגביה פרשנות רבה. לפעמים מחליטים כך ולפעמים אחרת, אין אחידות בפסיקה, זה נתון לפרשנות ספציפית לכל מקרה. אין הלכה מובנית בנושא זה.

פס"ד מיטל אהרונסון – לקרוא!!! מאוד חשוב!!! ניתוח המעורבות.

אפשר להאשים בעבירת הפקרה באמצעות חזקת הבעלות (ס' 17). אולם, רק במקרים נדירים ביהמ"ש ילך על חזקת הבעלות לנושא ההפקרה.

ס' 27– חזקת הבעלות – הבעלים צריך להוכיח למי הוא נתן את הרכב. כי רכב זה כלי מסוכן, כמו אקדח.

  1. ידע או היה עליו לדעתשעשוי היה להיפגע אדם.

השאלה המשפטית היא האם אדם מן היישוב בנעלי האדם הנאשם יכול וצריך היה לדעת האם עשוי להיפגע אדם. נבחנת כל מקרה לפי נסיבותיו.

" עשוי"- אין חובת הוכחה פציעה או פגיעה הלכה למעשה, די בהתכנות לפגיעה– בעבירה של הפקרה. סנגורים טועים בכך שחושבים שאם האדם לא נפגע פיזית, זה שהוא שוחרר מבי"ח לא אומר כלום.עבירת הפקרה רגילה – יכולה להתקיים גם אם לא נפגע אדם בפועל, רק עשוי היה. אין צורך בתוצאה. העבירה היא עצם ההפקרה.

מספיק שיש התכנות לפגיעה – הנהג חייב לעצור במקום.

  1. לא עצרבמקום התאונה= לא עמד על תוצאות התאונה. לא די בעצירה קינטית (פיזית).

2 תנאים: (מצטברים)

–לעצור.

–לעמוד על תוצאות התאונה. (תוספת פסיקתית)

"לא עצר" = "לא עמד על תוצאות התאונה"

הנאשם יכול לנסות לסתור ולהראות שכן עמד על תוצאות התאונה. נבחן בפן אובייקטיבי ובפן סובייקטיבי.

ס' 64 א (ב)– סעיף נדיר, אך מגיע גם כן – סוג חמור יותר של עבירת הפקרה.

"…בתאונה נפגע אדם" = 9 שנים. (לא "עשוי להפגע") = 7 שנים.

חובת מאסר! ב-2 המקרים.

הפער בין 2 העבירות תמיד שנתיים, גם אם ביהמ"ש קבע פחות שנות מאסר.

תקנה 144(א)–"עזיבת מקום תאונה" – עבירה ש"מתחבאת" והרבה שופטים שואלים מה ההבדל בינה לבין עבירת הפקרה?

התקנה מחייבת נהג שהיה מעורב בתאונה שכתוצאה ממנה נהרג או נפגע אדם.

פער מאוד קטן בהתנהגות מול פער עצום בענישה (3 חודשי פסילת רישיון מול 7-9 שנות מאסר)!!!

סניגור צריך לדחוף לתקנה הזו!

לא לחשוב על מצב של הרשעה וזיכוי בלבד, אלא על אופציות נוספות כמו זו – של פסילה.

ענישה

מאוד נדיר שגוזרים ענישה מקסימלית.

הענישה תמיד אינדיבידואלית, תלוית נסיבות – פרשת נאווה אפרתי: אישה מבוגרת שנהגה ברכב, בעלה לצידה, שמעה מכה תוך כדי נסיעה, הגיעו הביתה, החליטה לחזור לזירה, כי הרגישה שפגעה במשהו. התברר שערפה לאישה את הראש. הנהגת נכנסה להלם, בעלה לקח אותה ונסעו לדווח במשטרה.כל היסודות של עבירת ההפקרה התקיימו, אך ביהמ"ש מבין שמקרה זה בעל נסיבות מיוחדות. ביהמ"ש היה כבול לחובת מאסר ונתן לאפרתי מאסר ליום אחד.

בית משפט שוקל גם אלמנטים של גיל, גם מין (גבר/אישה), אימא לשלושה ילדים קטנים, מניקה – יש לזה גם השפעה. מסתכלים על מידת הענישה גם על הסביבה.

ניהול תיק הפקרה בבית המשפט

תיק הפקרה יכול להתנהל במחוזי (עבירת הפקרה חמורה של 9 שנות מאסר = 64א(ב)) יש אפשרות בחירה או בשלום (עבירת הפקרה רגילה של 7 שנות מאסר [64 א (א)] או החמורה של 9 שנות מאסר) – לפי החלטה של הפרקליטות, לסניגור עדיף שיתנהל בשלום, כי הענישה שם לרוב נמוכה יותר, המחוזי רגיל לעבירות כבדות עם ענישה כבדה.

-לרוב עבירות תעבורה נעדרות יסוד נפשי (אחריות קפידה). בעבירת הפקרה ישנו יסוד נפשי- "ידע או היה עליו לדעת".

המבחן

חלק א'- 10 שאלות אמריקאיות. 40%. על כל נושא יש שאלה. יתכנו כמה תשובות נכונות, ולכן יש לסמן את התשובה הכי נכונה.

חלק ב'- קייס – לחשוב בצורה של סנגור, איזה עצות נותנים ללקוח ואלו פעולות משפטיות יש לעשות כדי לחלץ אותו או לשפר את מצבו מבחינה משפטית. 60%

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*