תרגול דיני עונשין

דיני עונשין הם נישה במשפט בכלל ייחודית למול שאר ענפי המשפט. בשאר ענפי המשפט – סכסוכים בין אנשים ( משפחה, חוזים ) בעונשין מתמודדים פלילי מול המדינה. ישנה קובלנה וזהו ההליך היחיד שבו אזרח יכול לפתוח נגד אחר בהליך פלילי ( איומים, השגת גבול ). עיקר המעמסה היא על משטרת ישראל והפרקליטות, המאשימה היא המדינה הנאשם הוא הפרט. שלב מתקדם לאחר חקירת משטרה לעיתים לחקירה מתלווה מעצר החשודים במקרים רבים המעצר הוא שלב ביניים לפני הגשת כתב אישום. המשפט נפתח בכתב אישום הנקרא לנאשם ועליו להשיב לו, במידה והנאשם כופר בכתב האישום נפתח הליך הוכחות והצדדים עפ"י סדר מסוים מעלים עדים להוכחת הטענות ובית המשפט נותן הכרעת דין זיכוי או הרשעה. היה והנאשם נמצא אשם מתחילים טעונים לעונש, בשלב זה הצדדים מציגים טענות למתן העונש לקולא או חומרה וביהמ"ש נותן את גזר הדין, על פס"ד שכולל את הכרעת וגזר הדין ניתן להגיש ערעור לערכאה גבוהה יותר.

שוני נוסף בין האזרחי לפלילי בא לידי ביטוי באופציה של פשרה או גישור הקיימים בהליך אזרחי ובהליך הפלילי כמעט ולא ניתן ליישם אופציה זו. מרגע בו הוגשה התלונה האחריות לטיפול עוברת לידי המדינה ולאזרח לא ניתן להגיע לגישור או פשרה.

בראש הפירמידה:

חוק יסוד כבוד האדם וחירותו

חוק העונשין – ..\דיני עונשין\חוקים\חוק העונשין 1977 התשלז.doc נחלק לשני חלקים – הראשון – החלק הכללי – תוקן ב 1995 ונקרא תיקון 39 וחלקו השני – החלק הספציפי העבירות. בניהן קשר הדוק.

דיני עונשין מורכבים ממספר עקרונות בסיסיים :

סע' 1 עיקרון החוקיות – אין עבירה ואין עונש אלא עפ"י חוק או על פיו. כל התנהגות לא ראויה צריכה לבוא לידי ביטוי בחוק. כלומר כל מה שלא אסור – מותר.

            1.  אין עבירה ואין עונש עליה אלא אם כן נקבעו בחוק או על-פיו.

לעיקרון החוקיות 3 מרכיבים:

א.   רכיב הגדרת העבירה

ב.  רכיב הזמן – חייב שבזמן ביצוע העבירה ( איסור ) האיסור יהיה קיים. אין ענישה רטרואקטיבית. מוסדרת בס' 3-6 סע' 3 קובע את הכלל שאין עונשין למפרע, סע' קטן 3א' חוק שיוצר עבירה יחול תמיד מיום פרסומו או מיום תחילתו לפי המאוחר בניהם.

סע' 3 ב' קובע שחוק קיים שהחמיר את העונש לא יחול על עבירה שנעברה קודם לפרסומו. סעיף זה לא חל על עדכון ברירת קנס. ( אם העלו את הקנס כהחמרת ענישה – לא יחול )

3.  (א)       חיקוק היוצר עבירה לא יחול על מעשה שנעשה לפני יום פרסומו כדין או יום תחילתו, לפי המאוחר.

  (ב)          חיקוק הקובע לעבירה עונש חמור מזה שנקבע לה בשעת ביצוע העבירה, לא יחול על מעשה שנעשה לפני פרסומו כדין או לפני תחילתו, לפי המאוחר; אך אין רואים בעדכון שיעורו של קנס החמרה בעונש.

שני חוקים שלא כלולים בכלל (אי החלת חוק רטרואקטיבית) זה הם החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם והחוק למניעתו של פשע השמדת עם. שני חוקים אילו זוכים להתייחסות שונה כי עקרונותיהם נובעים מהחוק הבינ"ל הכללי. עבירות אלו נוגדות את כללי המוסר הבינלאומי ולכן ניתן להכיל אותם באופן רטרואקטיבי.

סע' 4 מדבר על מציאות שבה בוטלה העבירה לאחר עשייתה, האחריות הפלילית עליה מתבטלת וכל ההליכים נפסקים וכן כל רישום או עונש נפסקים ונמחקים. לדוגמא – ביטול חוק לקיום מפגשים עם אש"פ, אייבי נתן נידון למאסר, כאשר בוטל החוק הוא שוחרר.

4[1].      נעברה עבירה ובוטל בחיקוק האיסור עליה – תתבטל האחריות הפלילית לעשייתה; ההליכים שהוחל בהם – יופסקו; ניתן גזר-דין – יופסק ביצועו; ולא יהיו בעתיד עוד תוצאות נובעות מן ההרשעה.

סע' 5 לחוק – עוסק במצב שלאחר שבוצעה העבירה בוצע שינוי בחוק.  קיים חילוק בין:

א.  מצב בטרם פס"ד חלוט – האחריות לעבירה, סייגים לאחריות פלילית לעונש יחול על העניין הנדון החיקוק שמקל עם העושה.

ב. מצב בו שינוי החיקוק לאחר פס"ד חלוט – במידה ולאחר מתן פס"ד חלוט שונה החוק והעונש המרבי הוא קל מהעונש שהוטל, אזי ישונה העונש לעונש המרבי בחוק המתוקן בכדי להקל עם הנאשם.

5.  (א)       נעברה עבירה ובטרם ניתן פסק-דין חלוט לגביה, חל שינוי בנוגע להגדרתה או לאחריות לה, או בנוגע לעונש שנקבע לה, יחול על הענין החיקוק המקל עם העושה; "אחריות לה" – לרבות תחולת סייגים לאחריות הפלילית למעשה.

     (ב)       הורשע אדם בעבירה בפסק דין חלוט ולאחר מכן נקבע לאותה עבירה בחיקוק עונש, שלפי מידתו או סוגו הוא קל מזה שהוטל עליו – יהיה עונשו העונש המרבי שנקבע בחיקוק, כאילו הוטל מלכתחילה.

סעיף 6 הוא חריג לסע' 4,5 – כל ההקלות בסעיפים אלו לא יחולועל עבירות המשתנות מזמן לזמן או שהן בתק' מסויימות – תוקפן בזמן קבוע ( הדלקת אורות בחורף, במצב מלחמה – חייבים להאפיל את האורות )

6.  הוראות סעיפים 4 ו-5 לא יחולו על עבירה לפי חיקוק שנקבע בו או לגביו שיעמוד בתוקפו לתקופה מסוימת, או שנובע מטיבו שהוא נתון לשינויים מזמן לזמן.

ג.                   מקום – העבירה יכולה לחול רק אם במקום עשייתה חל החוק וניתן להעמיד לדין בתחומי המדינה, שנם חריגים שגם אם בוצעה בחו"ל ניתן להעמיד את האדם לדין.

על מנת שהעבירה תהיה בתוקף היא חייבת בפרסום ברשומות, חזקה על אדם שמרגע שהחוק פורסם הוא יודע.

תחולה                                                                                    

העבירה יכולה להתבצע במדינת ישראל במדינה אחרת או באזור שאין בו שום טריטוריה ( ים ) בתוך המדינה זו תחולה טריטוריאלית מחוץ לארץ זו עבירה אקסטרה טריטוריאלית בחוק העונשין עבירה טריטוריאלית היא עבירת פנים והיא מוסדרת בסע' 7 א ו 12 לחוק העונשין. עבירה אקסטרה טריטוריאלית היא עבירת חוץ ומוסדרת בסע' 7 ב.

חלה על כל עבירה שמתבצעת כולה או מקצתה בשטח המדינה והחידוש של חוק העונשין מופיע בחוק העונשין בס' 7 א 2

7.           (א)      "עבירת-פנים" —

(1)          עבירה שנעברה כולה או מקצתה בתוך שטח ישראל;

(2)          מעשה הכנה לעבור עבירה, נסיון, נסיון לשדל אחר, או קשירת קשר לעבור עבירה, שנעשו מחוץ לשטח ישראל, ובלבד שהעבירה, כולה או מקצתה, היתה אמורה להיעשות בתוך שטח ישראל.

(ב)      "עבירת-חוץ" – עבירה שאיננה עבירת-פנים.

(ג)      "שטח ישראל", לענין סעיף זה – שטח הריבונות של מדינת ישראל כולל רצועת מימי-החופין שלה, וכן כלי-השיט וכלי-הטיס הרשומים בישראל.

יוסי ומשה מתכננים בלונדון לחטוף איש עסקים למטרת כופר, החטיפה אמורה להתבצע בישראל, למרות שמעולם לא היו בישראל, זוהי עבירת פנים מכיוון שחלקה או מקצתה היו אמורים או התבצעו בישראל.

תחולת עבירת פנים –

1. חוק העונשין כולו חל על אותה עבירה.
2. מדינת ישראל במציאות כזו לא מתחשבת בדין זר ( לא מתחשבת אם ישפטו גם במקום אחר ).
3. כאשר העבירה היא עבירת פנים היא חלה על כל אדם ללא אבחנת מוצא, אזרחות.
4. לא משנה איזו סוג עבירה בוצעה למדינת ישראל יש סמכות להעמיד לדין.

שטח ישראל –

1. שטח הריבונות של מדינת ישראל כל השטח הטריטוריאלי עליו חלה הריבונות הישראלית כולל רצועת החוף 12 מייל. כולל כלי שייט וטייס הנושאים דגל ישראל, כולל שגרירויות ישראל בעולם.

תכולת עבירה אקסטרה טריטוריאליות

13.  (א) דיני העונשין של ישראל יחולו על עבירות-חוץ נגד —

(1)   בטחון המדינה, יחסי החוץ שלה או סודותיה;

(2)   סדרי המשטר שבמדינה;

(3)   הפעילות התקינה של רשויות המדינה;

(4)   רכוש המדינה, כלכלתה או קשרי התחבורה והתקשורת שלה עם ארצות אחרות;

(5)   רכוש, זכויות או פעילות תקינה של איגוד או גוף שפורטו בסעיף קטן (ג).

(ב)    דיני העונשין של ישראל יחולו גם על עבירות-חוץ נגד —

(1)   חיי אזרח ישראלי, תושב ישראל או עובד הציבור, גופו, בריאותו, חירותו או רכושו, באשר הוא כזה;

(2)   חיי יהודי, גופו, בריאותו, חירותו או רכושו, באשר הוא יהודי, או רכוש מוסד יהודי, באשר הוא כזה.

(ב1) דיני העונשין של ישראל יחולו גם על עבירת חוץ שהיא עבירה על חוק איסור הכחשת השואה, התשמ"ו-1986.

(ג)    "איגוד או גוף" לענין סעיף קטן (א)(5) —

(1)      ההסתדרות הציונית העולמית;

(2)      הסוכנות היהודית לארץ ישראל;

(3)      קרן קיימת לישראל;

(4)      קרן היסוד – המגבית המאוחדת לישראל;

(5)      גוף מבוקר, כמשמעותו בחוק מבקר המדינה [נוסח  משולב], תשי"ח-1958.

שר המשפטים רשאי, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לקבוע בתקנות איגודים או גופים נוספים לענין סעיף זה.

התכולה הפרויקטיבית – הגנתית – סע' 13 לחוק קובע שעבירות שנעברו מחוץ לישראל נגד העם היהודי, אזרח ישראלי או מדינת ישראל באשר הם כאלה יחול עליהם החוק הישראלי.

1. משמעות הזיקה הזו מבחינת דיני מדינת ישראל

א.                  חלה על עבירות ספציפיות – סוג העבירות ולא על כל העבירות.

ב.                  העבריין שמבצע את העבירה – פרסונה, כל אדם באשר הוא מ.י. יכולה להעמידו לדין.

ג.          המדינה כאשר מתבצעת עבירה שנופלת לגדרי הסעיף האם המדינה מתחשבת בדין זר – לא! גם אם יעמוד לדין במדינה זרה מדינת ישראל

ד.         בפעולה פרויקטיבית כמו גם בשאר התכולות האקסטרה טריטוריאליות – מאחר ומ.י. שולחת את זרועותיה אל מחוץ לישראל, כתב אישום יכול להיות מוגש רק באישור מראש ובכתב של היע"מ.

התכולה הפרסונאלית פסיבית סע' 14 עבירות שנעברו בחו"ל נגד אזרח או תושב ישראל.

א.         עפ"י תחולה זו מדובר שאזרח או תושב ישראל היה קורבן לעבירה בחו"ל שהעובדה שהוא אזרח או תושב היא מקרית ובלתי רלוונטית למבצע העבירה.

ב.          תחולה זו חלה רק על עבירות הפוגעות בבריאותו,גופו וחירותו של אותו קורבן. ושעונש המאסר הוא שנה או יותר. סע' 14 חל על כול מי שמבצע עבירה.

ג.           התחולה היא תחולה שיורית – סמכות מדינת ישראל מתחשבת מה יקרה עם אותו אדם בדין הזר. אומר סע' 14 שמדינת ישראל תחיל את חוקיה רק אם התנאים הבאים יתקיימו במצטבר:

• העבירה שנעברה היא עבירה באותה מדינה.
•  באותה מדינה זרה אין סייג לאחריות פלילית ביחס לעבירה.
• הועמד העבריין לדין במדינה הזרה וזוכה או הורשע וריצה את עונשו לא ניתן להעמידו לדין.
• במידה והעונש על העבירה נמוך במדינה הזרה יותר מהניתן בישראל העונש המרבי יהיה כמו במדינה הזרה.

14.     (א)  דיני העונשין של ישראל יחולו על עבירות-חוץ נגד חיי אזרח ישראלי או תושב ישראל, גופו, בריאותו או חירותו, שהעונש המרבי עליהן הוא מאסר שנה או יותר.

(ב)  נעברה העבירה בשטח הנתון לשיפוטה של מדינה אחרת, יחולו עליה דיני העונשין של ישראל רק בהתקיים כל אלה:

(1)                    היא עבירה גם לפי דיני אותה מדינה;

(2)                    אין חל לגבי העבירה סייג לאחריות פלילית לפי דיני אותה מדינה;

(3)                    האדם לא זוכה כבר ממנה באותה מדינה או, אם הורשע בה, לא נשא את העונש שהוטל עליו בגללה.

(ג)   לא יוטל בשל העבירה עונש חמור מזה שניתן היה להטיל, לפי דיני המדינה בה נעברה העבירה.

תחולה פרסונאלית אקטיבית – עבירות שעבר אזרח או תושב ישראל כאשר האזרחות או התושבות היא בזמן עשיית העבירה או לאחר מכן . סע' 15.

• תחולה זו חלה על כל עבירה מסוג עוון או פשע.
• חל רק על אזרח או תושב ישראל.
• החוק יחול במידה ובאותה מדינה זרה אין סייג לאחריות פלילית ביחס לעבירה בסייג אחד התנאי שנקבע בסע' 14 ב 1 שהעבירה תהייה עבירה גם במדינה הזרה לא יחול אם נעברה על אדם שבזמן ביצוע העבירה היה אזרח ישראלי. ישנן מס' עבירות המוגדרות בסע' 15 ב'
• תכולת כל העבירות אקסטרה טריטוריאליות מחייבות אישור של יע"מ.

15.     (א)  דיני העונשין של ישראל יחולו על עבירת-חוץ מסוג פשע או עוון, שנעברה בידי אדם שהיה, בשעת עשיית העבירה או לאחר מכן, אזרח ישראלי או תושב ישראל; הוסגר אדם מישראל למדינה אחרת בשל אותה עבירה ונתן שם את הדין עליה, לא יחולו עוד עליה דיני העונשין של ישראל.

(ב)  הסייגים האמורים בסעיף 14(ב) ו-(ג), יחולו לגבי תחולת דיני העונשין של ישראל גם לפי סעיף זה; ואולם, הסייג האמור בסעיף 14(ב)(1) לא יחול אם העבירה היא אחת מאלה, והיא נעברה על ידי מי שהיה בזמן עשיית העבירה אזרח ישראלי:

(1)      ריבוי נישואין לפי סעיף 176;

(2)      עבירה לפי סימן י' לפרק ח' שנעברה בקטין או בקשר לקטין;

(3)      הוצאה אל מעבר לגבולות המדינה לפי סעיף 370;

(4)      גרימה לעזיבת המדינה לשם זנות או עבדות לפי סעיף 376ב;

(5)      סחר בבני אדם לפי סעיף 377א.

סע' 16 עבירות נגד משפט העמים – מדובר על מצב שמ.י. תעמיד לדין רק במקום שבו היא התחייבה באמנה רב צדדית ופתוחה להצטרפות ורשאיות להגיש כתב אישום בגין אותה עבירה. לדוג' – אמנה לדיכוי הפשע השמדת עם.

אמנה נגד סמים נרקוטיים.

• סוג העבירות הוא ספציפי רק כאלו הנמנות עם האמנות.
• כל אדם שיעבור עבירות אילו ניתן להעמידו לדין.
• התחשבות בדין הזר – כמו בסע' 14 למעט תנאי אחד – בעבירות לפי משפט העמים לא מתחשבים אם במדינה שבה נעברה העבירה בחוק אוסר על אותה ההתנהגות.
• היע"מ מפקח נותן אישור סע' 9 ב'

16.     (א)  דיני העונשין של ישראל יחולו על עבירות-חוץ אשר מדינת ישראל התחייבה, באמנות בינלאומיות רב צדדיות ופתוחות להצטרפות, להעניש עליהן; והוא, אף אם נעברו בידי מי שאינו אזרח ישראלי או תושב ישראל, ויהא מקום עשיית העבירה אשר יהא.

(ב)  הסייגים האמורים בסעיף 14(ב)(2) ו-(3), ו-(ג) יחולו לגבי תחולת דיני העונשין של ישראל גם לפי סעיף זה.

תחולה שילוחית סע' 17 – סעיף סל המכיל את כל העבירות שלא כלולות בסע' האחרים עבירות שמי התחייבה להכיל את דיני העונשין שלה על עבירות חוץ או להפעיל עונשים שנקבעו במדינות זרות כך שהעבריין ירצה את עונשו בישראל.

תחולה זו חלה על סמך בקשה ממדינה זרה ועל בסיס של הדדיות גם במקרים שסע' 13-16 לא חלים.

• במדינה הזרה חלים דיני עונשין עבור עבירה זו
• מדובר בתושב / אזרח ישראל החי בישראל
• מדינת ישראל תחיל את דיניה ובלבד שהמדינה המבקשת תוותר על דיניה בעניין הנדון.

17.     (א)  מדינת ישראל רשאית להתחייב באמנה בינלאומית להחיל את דיני העונשין שלה על עבירת-חוץ או להחיל את הוראות סעיף 10, לבקשת מדינה זרה ועל בסיס של הדדיות, גם במקרים אחרים מאלה האמורים בסעיפים 13 עד 16, ובלבד שנתקיימו כל אלה:

(1)                    על העבירה חלים דיני העונשין של המדינה המבקשת;

(2)                    העבירה נעברה בידי אדם הנמצא בתוך שטח ישראל והוא תושב ישראל, בין אם הוא אזרח ישראלי ובין אם לאו;

(3)                    בכפוף למיצוי הדין בישראל כלפי האדם, תוותר המדינה המבקשת, בבקשתה, על תחולת דיניה היא בענין הנדון.

(ב)  לא יוטל בישראל בשל העבירה עונש חמור מזה שניתן היה להטיל לפי דיני המדינה המבקשת.

(ג)   כל שאר התנאים ייקבעו באמנה.

סע' 24 לחוק העונשין מגדיר את סוגי העבירות:

24.     אלה סוגי העבירות לפי חומרתן:

(1)                    "פשע" – עבירה שנקבע לה עונש חמור ממאסר  לתקופה של שלוש שנים;

(2)                   "עוון" – עבירה שנקבע לה עונש מאסר לתקופה העולה על שלושה חודשים ושאינה עולה על שלוש שנים; ואם העונש הוא קנס בלבד – קנס העולה על שיעור הקנס שניתן להטיל בשל עבירה שעונשה הוא קנס שלא נקבע לו סכום;

(3)                    "חטא" – עבירה שנקבע לה עונש מאסר לתקופה שאינה עולה על שלושה חודשים, ואם העונש הוא קנס בלבד – קנס שאינו עולה על שיעור הקנס שניתן להטיל בשל עבירה שעונשה הוא קנס שלא נקבע לו סכום.

לעבירה פלילית ישנם ארבעה יסודות

1. ערך מוגן – כל עבירה שהמחוקק קבע אותה כאיסור פלילי, ובאה להגן על ערך כלשהו שחשוב לחברה.    לדוגמא – רצח- הגנה על קדושת החיים.
2. היסוד העובדתי – עיקרון העל שעומד בבסיס היסוד העובדתי – אין עונשין על דברים שבלב – בהעדר התנהגות הנקלטת בחושי הסביבה, במציאות האובייקטיבית אין עבירה – לדוגמא: אדם חושב יום יום לרצוח את הבוס שלו, כל זמן שהמחשבה בראש שלו לא ניתן להעמידו לדין. אין עבירה ללא אשמה – בכדי להרשיע אדם בעבירה יש להוכיח כי יש לו יחס נפשי לאותה עבירה. היסוד העובדתי מוגדר בסע' 18

סימן א': היסוד העובדתי שבעבירה

3.מיום 23.8.1995

4.תיקון מס' 39

5.ס"ח תשנ"ד מס' 1481 מיום 23.8.1994 עמ' 351 (ה"ח 2098)

1. הוספת סימן א'

18.           (א)   "פרט", לענין עבירה – המעשה בהתאם להגדרתה, וכן נסיבה או תוצאה שנגרמה על ידי המעשה, מקום שהן נמנות עם הגדרת אותה עבירה.

(ב)  "מעשה" – לרבות מחדל, אם לא נאמר אחרת.

(ג)   "מחדל" – הימנעות מעשייה שהיא חובה לפי כל דין או חוזה.

7.מיום 23.8.1995

8.תיקון מס' 39

9.ס"ח תשנ"ד מס' 1481 מיום 23.8.1994 עמ' 351 (ה"ח 2098)

1. הוספת סעיף 20רכיב המעשה הוא עצם העבירה והוא חייב להתקיים בכל עבירה, המרכיבים הנוספים הם נסיבה ותוצאה והם לא חייבים להתקיים בכל עבירה. כשאנחנו נפגשים מול עבירה הנטייה הראשונה היא לראות כיצד כל נתוני האירוע משתלבים לתוך העבירה – טעות קריטית !!!

דוג' – בשעת לילה מאוחרת אדם כועס מאוד על הבוס שלו, החליט לפגוע בו לכן נסע לחנות , קנה נבוט, ארב לבוס בפתח הבית עם האלה. כשהגיע הבוס חבט בברכו. האדם עומד לדין באשמת תקיפה. כאשר באים לנתח את העבירה צריך לראות באיזו אשמה הוא מואשם – כל פרטי הסיפור אינם רלוונטים למעט התקיפה עצמה.

כלל בניתוח עבירה – תמיד אחרי קריאת האירוע, מחפשים את השאלה ואז מנתחים את הסעיף שעליו שואלים לאחר מכן חוזרים לעובדות.

רכיב ההתנהגות – אקטיבי, פאסיבי ( מחדל ) – כל מעשה שניתן לבצע באופן אקטיבי או באופן פאסיבי. דוג' סע' 333 "החובל" – פעולה אקטיבית – אדם המכה את חברו. קבלן החופר בור, משאיר אותו פתוח ללא כיסוי וללא שלט, נפל ילד לבור ושבר רגל – התנהגות פסיבית. למחוקק לא נוח להעמיד לדין אדם על אי עשייה, בהתנהגות מחדלית אומר המחוקק שלא אכפת לו ממעשי האדם אלא לבצע התנהגות מסוימת ולכן מצמצם את חירות האדם בצורה משמעותית. לכן בא המחוקק ומגביל את החירות של אדם רק במקום בו הוא מחויב בחוזה או דין – אחריות הקבלן לסגירת הבור.

עבירות מיצב ועבירות אחזקה – עבירות שאין בהן התנהגות –

עבירת מיצב – המצאות במקום או במצב מסויים – סע' 200 חזקת סרסרות – אדם שגר עם זונה – יש חזקה שהוא סרסור, לכאורה לא ביצע דבר, הוא גר במקום – זו עבירה, בכדי שלא יחשב עבריין עליו לא להיכנס למצב או לצאת ממנו.

עבירת אחזקה – אדם מחזיק בביתו מחסן נשק, עצם האחזקה זו עבירה,

האבחנה בין עבירה התנהגותית לעבירה תוצאתית – המבחן הוא לא עפ"י האירוע הנתון אלא אך ורק עפ"י הגדרת העבירה בחוק בלבד !

אדם עומד לדין על עבירת סמים חברו מנסה לעזור לו ע"י פניה לעד המרכזי ואומר לו שישלם לו אם לא יגיע לדיון. העד אכן לא הגיע אבל החבר נתפס והועמד לדין על שיבוש מהלכי משפט – סע' 244 "העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת, דינו – מאסר שלוש שנים; לעניין זה, "הליך שיפוטי" – לרבות חקירה פלילית והוצאה לפועל של הוראת בית משפט." עבירה התנהגותית כי לא נדרשת תוצאה אלא רק התנהגות.

מי שגרם בזדון נזק לרכוש שהוא בשימוש כוח מזויין או סיכן בזדון את האספקה לכוחות המזויינים, דינו – מאסר שבע שנים. במידה ואין נזק לא ניתן להעמיד לדין. – עבירה תוצאתית

רכיב נסיבות –

לא הכרחי שבכל עבירה תהיה נסיבה אולם עבירה ללא נסיבות היא נדירה, מאחר והנסיבות "צובעות" את האירוע באופן פלילי. לעושה אין שליטה על הנסיבות – בהתנהגות – יש אפשרות לבחירה – לעשות או לא לעשות, בנסיבות – אין שליטה – אין אפשרות בחירה. הנסיבות עונות על השאלה מה היו המאפיינים בעת ביצוע ההתנהגות – המקום, כלפי מי, מיהו העושה.( עבירת שוחד כלפי עובד ציבור בלבד ).

הבועל אשה –

א (1)                 שלא בהסכמתה החופשית;

בועל – התנהגות

שלא בהסכמתה – אם יש הסכמה – אין עבירה.

אישה – אם לא אישה – אין עבירה.

נסיבה – "שלא כדין" – יש הסוברים שהיא מיותרת – והיא קיימת רק מאחר והיא תרגום לחוק המנדטורי. ישנם הגורסים שיש משמעות מאחר ויש מקומות בהן ההתנהגות מותרת ( לדוג' תחרות איגרוף ).

בעבירה זו לא נדרשת תוצאה. ( למרות שבמציאות יש תוצאה – נזק נפשית/פיזית ) – עבירה התנהגותית.

ב (3) תוך גרימת חבלה גופנית או נפשית או הריון;

בעבירה זו נדרשת תוצאה – או חבלה גופנית / נפשית או הריון .

המבחן החשוב ביותר – הבחנה בין עבירה התנהגותית לתוצאתית – לא בודקים את האירוע אלא על העבירה – האם העבירה דורשת בהגדרתה שתתקים תוצאה – שינוי במציאות שהתקיימה.

סע' 452 –

452.   ההורס נכס או פוגע במזיד ושלא כדין, דינו – מאסר שלוש שנים, והוא אם לא נקבע עונש אחר.

חייבת להיות תוצאה של הרס החלון – אין הרס אין עבירה.

סע' 192

המאיים על אדם בכל דרך שהיא בפגיעה שלא כדין בגופו, בחירותו, בנכסיו, בשמו הטוב או בפרנסתו, שלו או של אדם אחר, בכוונה להפחיד את האדם או להקניטו, דינו – מאסר שלוש שנים.

המאיים – התנהגות

נסיבות – אדם, פגיעה, גופו, חרותו, בנכסיו, בשמו ובפרנסתו.

בעבירה זו אין הגדרת תוצאה !!! – מאחר ובהגדרת עבירה זו לא נדרשת תוצאה.

אמרנו שהרכיב הנסיבתי זה איזושהי עובדה פיזית הקיימת בעולם שהיא לא ההתנהגות הנאשם ולא התוצאה שנגרמה מהתנהגותו. יכול להיות מצב מבלבל בו הרכיב הנסיבתי הוא סוג של עובדה הקיימת בעולם אבל שנובעת מהתנהגות של הנאשם הרבה לפני ביצוע העבירה.

סעיף 176

עברת ריבוי נישואין- פוליגמיה

"נשוי הנושא אשה אחרת, ונשואה הנישאת לאיש אחר, דינם – מאסר חמש שנים."

הרכיב ההתנהגותי- נושא

נסיבה- אישה אחרת

נסיבה- נשוי

אדם נשוי, זה עובדה הקיימת בעולם זה נבע מזה שהוא התחתן פעם, בעת הפעולה הוא נשוי. זה נסיבה קיימת בעולם הנובעת מהתנהגות קודמת, כרגע אנו קוראים לזה נסיבה. לכן לפעמים ההבחנה בין רכיב התנהגותי לרכיב נסיבתי היא הבחנה קצת מבלבלת.

קשר סיבתי – כאשר יש עבירה תוצאתית – נדרש קש"ס בין ההתנהגות לבין הנסיבות.

קשר סיבתי עובדתי – מביא את העובדות בלבד – בוחן את השאלה העובדתית – האם ההתנהגות של העושה היא זו שגרמה לתוצאה, מבחן אילמלי – אלמלי ההתנהגות היתה נגרמת התוצאה – אלמלי זרקתי אבן היתה נגרמת התוצאה – לא – יש קש"ס, המבחן משתנה בהתאם לצורת ההתנהגות –

אקטיבית – ( 58:00 ) מבחן האילמלי –

פסיאיבית – מבחן ההשמטה – משמיט את ההתנהגות ובוחן האם העבירה מתבצעת.

מחדל – מבחן ההמרה – אם אני מחזיר את האירוע וממיר את העדר ההתנהגות באקטיבית האם היתה מתבצעת העבירה.

מספר גורמים שאינם שותפים:

גורמים משלימים – שניים או יותר גורמים שהובילו לתוצאה – מוגדרים כמשלימים כשכל אחד לבדו אינו יכול לגרום לתוצאה אלה יחד.

דוג' – לבורנטית השאירה חומר נדיף שיכול להדלק, השרת נכנס עם סיגריה והתפוצץ הבנין – אין בינהם קשר, אם כל אחד מהגורמים היה בהתנהגות לבדו לא היתה תוצאה ולכן עושים מבחן אלמלי.

גורמים מצטברים – כל אחד שלעצמו יכול היה לגרום לתוצאה – מבחן האלמלי אינו מספיק משום שאם נפעילו ואותו בלבד נגיע למצב שבו אין קש"ס ביחס לאף אחד מהגורמים. אלא במצב של גורמים מצטברים האם די בהתנהגות של כל אחד מהגורמים כדי לגרום לתוצאה. מבחן הדיות ( די )

דוג' – א' יורה בב' פוצע אותו אנושות, בכוחותיו האחרונים הוא מדדה לכביש ונדרס למוות – מבחן האלמלי לא עובד מאחר והוא יכול היה למות בכל אחד משני המצבים, לכן לא ניתן להוכיח קש"ס בשני המקרים. לכן מפעילים את מבחן הדיות – האם די בהתנהגות היורה לגרום למוות – כן, האם די בהתנהגות הדורס לגרום למוות – כן.

גורמים חלופיים ( היפוטתים ) – שניים או יותר גורמים שרק חלק מהם גרמו לתוצאה וחלק לא התממשו – פה המבחן הוא שוב האלמלי.

דוג' – לזאב הרבה אוייבים, יוסי מתכנן לירות בו ואורב לו בכניסה לבית, מוטי מצמיד לו מטען לדלת הבית ונמרוד מחכה שיעבור בכביש וידרוס אותו – לבסוף נמרוד הרג את זאב – הגורמים שלא התממשו הם היפוטתים  – כלומר אין כלפיהם קש"ס.

קש"ס משפטי – בוחן את השאלה האם אדם צריך לצפות את התוצאה שנגרמה או גם את הדרך שבה היא נגרמה. הבעיה מתעוררת כשיש גורמים זרים מתערבים:

דוג' – א יורה בב' וצופה את התהליך שבמקרה פגיעה ב' ימות, ב נפגע ולא מת בדרכו לביה"ח האנבולנס עשה תאונה והוא מת בתאונה – מבחן הצפיות – אם השינוי הוא טבעי ואנושי ולא יוצא דופן באופן מיוחד אדם צריך לצפות מציאות שונה מהדרך שבה הוא צפה שהתוצאה תקרה. אם המציאות היא יוצאת דופן לגמרי.

בוחן:

413ב. (א) הגונב רכב, דינו – מאסר שבע שנים.

(ב)  הנוטל רכב ללא רשות מבעליו, והוא מעבירו למקום אחר או לאדם אחר בנסיבות המצביעות על כוונה שלא להחזירו לבעליו, אף אם עשה כל אחד מאלה על-ידי אחר, דינו כדין גונב רכב.

א.                  הגונב – התנהגות, רכב – נסיבה

ב.                  מעבירו למקום אחר – תוצאה

תרגול היסוד העובדתי:

159.    (א) המפרסם או משעתק אמרה, שמועה או ידיעה העלולות לעורר פחד ובהלה בציבור או להפריע את שלומו, והוא יודע, או יש לו יסוד להניח, שהן כוזבות, דינו – מאסר שלוש שנים.  התנהגותית.

נורמה אוסרת – 159 (א)

התנהגות – מפרסם / משעתק

נסיבות – אמרה, שמועה, ידיעה, כוזבות.

תוצאה – תוצאה בכוח – תוצאה שהסעיף מתייחס אליה אבל אינה חייבת להתרחש במציאות די בכך שיש פוטנציאל לגרום לתוצאה – עלול לעורר פחד / בהלה / או להפריע לשלומו.

108.   (א)  מי שגרם בזדון נזק לרכוש שהוא בשימוש כוח מזויין או סיכן בזדון את האספקה לכוחות המזויינים, דינו – מאסר שבע שנים. התנהגותית

נורמה אוסרת – סע' 108 (א)

התנהגות – גרם, סיכן,

נסיבות –  לרכוש שבשימוש כח מזוין , אספקה לכוחות מזוינים.

תוצאה – נזק

קש"ס – אלמלא – אלמלא התנהגותו היה נגרם נזק לרכוש – כן – אין קש"ס, לא יש קש"ס.

תמיד שיש עבירת תוצאה חייב להיות קש"ס

244.   העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת, דינו – מאסר שלוש שנים; לענין זה, "הליך שיפוטי" – לרבות חקירה פלילית והוצאה לפועל של הוראת בית משפט. – התנהגותית

נורמה אוסרת – סע' 244

התנהגות – העושה,

נסיבות –  דבר, ( בין בסיכול … אחרת )

יסוד נפשי – בכוונה למנוע / להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין.

תוצאה –

קש"ס –

ניתוח אירועון

דוד מתהלך ברחוב לפתע חוטף התקף לב, שלמה עובר אורך ברחוב ממשיך בדרכו למרות שראה את דוד הוא אינו מושיט עזרה ואינו מזעיק עזרה – דוד נפטר – עבירת מחדל

סע' 1 לא תעמוד על דם רעך.

סע' 298 הריגה.

נורמה אוסרת – סע' 1 לא תעמוד על דם רעך

התנהגות – אי הושטת עזרה

נסיבות –  אדם, הנמצא לנגד עיניו, עקב אירוע פתאומי בסכנה חמורה ומיידית, לחייו, כאשר לעיל ידו להושיט, אינו מסתכן או מסכן את הזולת.

יישום –

התנהגות – שלמה התעלם מנפילתו של דוד

מקור החובה – בתוך העבירה עצמה " חובה על אדם " ( מחדלית )

נסיבות – דוד, מוטל על הרצפה לנגד עיניו של שלמה, עקב התקף לב ( פתאומי בסכנה ), לא התקשר לאמבולנס,אין סיכון לזולת.

298.   הגורם במעשה או במחדל אסורים למותו של אדם, יאשם בהריגה, ודינו – מאסר עשרים שנים.

נורמה אוסרת – סע' 298

התנהגות – הגורם ( במעשה או מחדל = סע' 18 )

נסיבות –  אסורים, אדם

תוצאה –  מוות

יישום:

התנהגות – התעלמות מדוד – פאסיבית

מקור חובה – כשחובת "עשה" בעבירה מחדלית היא חובת עשה כללית היא לא יכולה לשמש כמקור חובה לפעול לעבירות אחרות לכן מאחר וסע' 1 לא תעמוד על דם רעך החובה המופיעה בו היא לכל אדם – כללית לא יכול לשמש כמקור חובה לפעול לעבירת ההריגה. למרות שהתעלם אין מקור חובה לפעול ולכן יהיה פתור מהריגה.

נניח ששלמה רופא – אם הוא רופא חובה עליו לפעול מכוח תפקידו.

דוד – מת

קש"ס – אלמלא – התנהגות מחדלית – אם לא היה מתעלם האם דוד היה מת – קיים סיכוי סביר שבמידה והיה מטפל לא היה מת. לכן ניתן להאשימו בהריגה.

מלכה נוהג במכוניתו ופוגע במיכל שנופלת ושוברת את ידה בבה"ח ידה גובסה ואחרי שבוע הוחלף הגבס בעת ההחלפה חדר חיידק לגופה של מיכל וכעבור שבוע נפטרה. כעת מואשת כגורם מוות ברשלנות.

התנהגות – גורם

נסיבות – אדם

תוצאה – מוות

קש"ס – אלמלא – פגע למיכל, תוצאה סופית מיכל מתה, האם הפגיעה גרמה למוות – התשובה היא לא. אבל ניתן לטעון כי אלמלא הפגיעה במיכל האם המוות היה נגרם? לא, אם לא היה פוגע לא היתה מתה מהחידק? – לא ולכן יש קש"ס עובדתי, האם ניתן להטיל אחריות צריך להוכיח קש"ס משפטי, – מבחן הצפיות – האם מותה של מיכל היה צפוי – מחד לא צפוי כי רק לאחר החלפה של הגבס חדר החיידק, מאידך ניתן היה לצפות מאחר ובה"ח הוא מקום עמוס בחיידקים.

קש"ס משפטי

צפיות סבירה – מבחן המהווה דרך ביניים בין התעלמות מתהליך הגרימה לבין צפיות מלאה לתהליך הגרימה – לפי מבחן זה אדם נדרש לצפות אירועים שמידת קרות היא סבירה. אם הסבירות נמוכה כדוגמת התפרצות הר געש – המבחן צופה את תהליך הגרימה של הנאשם.

כלל הגולגולת הדקה – כלל זה נסמך על טענת הנאשם – אני לא יכולתי לצפות מוות של הקורבן מאחר ולא ידעתי שהוא סובל ממום מיוחד או רגישות מסוימת. כלל זה אומר שעל הנאשם לצפות רגישויות סבירות של הקורבן כלומר תופעה הקיימת בקרב הציבור.  פס"ד ביניאשבילי – שדד עם חבריו קשישה, כאשר כפתו אותה היא נפטרה, התברר כי סבלה ממחלת לב וההתרגשות גרמה למותה, טען הנאשם כי כיצד עליו לדעת כי סבלה ממחלת לב? ולכן נאמר "גולגולת דקה" היא רגישות סבירה עדיין קיים קש"ס משפטי. בגולגולת דקה עדיין ישנה אחריות פלילית.

כלל גולגולת דקיקה – כאשר רגישות הקורבן היא מבחינה הסתברותית לא סבירה. כאן הקש"ס מתנתק ואין אחריות פלילית.

בעבודה יש לנתח את האירוע ואז ליישם – כלומר יש להביא מחד גיסא ומאידך גיסא לכל חלקי הניתוח הטכני – אין צורך להכריע. צריך להגיע לקש"ס משפטי.

לא ייצא אדם סם מסוכן ולא ייבא אותו בין במעשה ובין במחדל אלא אם הותר הדבר בפקודה (הסמים)

נורמה אוסרת –

התנהגות –  מייבא, מייצא ( מעשה, מחדל )

נסיבות –  אדם, סם מסוכן,

תוצאה –  ייבוא- העברה ממקום למקום( לפי קדמי ) – לא נכון לשיטתנו !!!

עבירה התנהגותית – ייבוא וייצוא – התנהגות ולכן עבירה התנהגותית.

שרון ותומר החליטו בנפרד לגרום למותם של הנוסעים בטיסה, שרון הטמינה פצצה ותומר דאג שמיכל הדלק ימולא למחציתו, מעל האוקיינוס נגמר הדלק והמטוס החל ליפול, בצלילתו התפוצצה הפצצה. בדיעבד התברר שטמפ' המים הייתה נמוכה כך שבכל מקרה איש לא היה שורד. למי ניתן לייחס אחריות משפטית.

נורמה אוסרת – 300(א)2

התנהגות –  הגורם

נסיבות –  אדם

קש"ס – מבחן האלמלא – מאחר וישנם גורמים מצטברים יש לבחון מבחן אחר

מבחן הדיות – כשיש שני גורמים או יותר שכל אחד מהם יכול לגרום לתוצאה מבודדים כל גורם ובודקים האם האלמלא מתקיים.

תוצאה- מוות

ניתוח אירוע למבחן:

נער שנמצא תחת משמורת חוקית של עמי ותמי והמשמורת הזו היא לא חוקית פורמאלית – אין חתימת שופט על צו אפוטרופסות אבל מזה מספר שנים מגדלים אותו עמי ותמי עפ"י אישור הרשויות. אותו נער היה אמור לחגוג 16 שנה, לפי הלוח הגרגוריאני היה תאריך הלידה יום לאחר המסיבה ולפי הלוח העברי היה תאריך הלידה שבועיים מיום המסיבה. הוא אומץ לאחר שהיה נתון באשפוז פסיכיאטרי ושוחרר לאחר מס' שנים במצב תקין. עמי ותמי עשו הפקה גדולה לאירוע שבו הופיע אומן אורח. אותו אומן אורח ניסה מתוך רצון להנעים את זמנו של הנער, לפתות אותו ולהוציאו ליום כיף, לאחר שניסה לשכנעו ללא הצלחה ולאחר שידע שהנער אוהב חיות הציע לו לראות את הארנבות והנחשים שברכבו של האומן. הנער נעתר, הפיתוי החל ב 23:50 בצאתם מהבית הם נתקלים בעמי שהוא קצת שתוי, הם מנפנפים לו לשלום הוא מהנהן חזרה והם יוצאים. רוצים להעמיד את האומן לדין על עבירה – פיתוי קטין מתח לגיל 16 או אינו שפוי בדעתו הנמצא תחת השגחת אפוטרופוס, וההוצאה מהמשמורת היא ללא הסכמת האפוטרופוס.

התנהגות –  המפתה,

נסיבות –  קטין מתחת לגיל 16, אינו שפוי בדעתו, הנמצא במשמורת חוקית של אפוטרופוס,

תוצאה- הוצאה ממשמורת חוקית, יציאה עצמית של הנער בשל הפיתוי.

קש"ס – אלמלא הפיתוי לא היה יוצא הנער ממשמורת חוקית.

קש"ס משפטי – מבחן הצפיות – לא מתקיים.

יישום:

1. התנהגות:

א.                  האמן = עבריין – מנסה לפתות את הנער לצאת ליום כיף.

ב.                  האמן – מפתה את הנער בעזרת בעלי חיים.

1. נסיבות:

א.         נסיבה – קטין – בעבירה ספציפית זו מדובר על קטין שלא מלאו לו 16 – האם הנער קטין עפ"י האירוע? – תלוי – עפ"י איזה לוח קובעים את הגיל – חוק הפרשנות קובע לפי הלוח הלועזי. האם עפ"י הלוח הלועזי היה קטין? מחד המסיבה התחילה לפני גיל 16 וכן גם הפיתוי, מאידך העבירה הושלמה ונמשכה לאחר שמלאו לו 16.

ב.                  נסיבה חלופית – אינו שפוי – בשעת הפיתוי מצבו הנפשי תקין – אינה מתקיימת.

ג.          נסיבה נוספת -נמצא במשמורת של אפוטרופוס– מצד אחד הרשויות הכירו בהורים כהוריו המאמצים מצד שני אין חתימת שופט – עפ"י פרשנות דווקנית – אין חתימה אין אפוטרופסות !

ד.         נסיבה נוספת – ברשות האפוטרופוס – מצד אחד – לא קיבל אישור לצאת מצד שני הוא נפנף לו לשלום ועמי הנהן בהסכמה(העובדה שהיה שתוי

1. תוצאה – מתקיימת – יציאה ממשמורת חוקית
2. קש"ס – אלמלא פיתה אותו לא היה יוצא ממשמורת חוקיות.
3. קש"ס משפטי – צפיות – תהליך הגרימה מתקיים בכל מקרה לכן לא צריך מבחן זה.

היסוד הנפשי:

מגלם את עיקרון – אין עבירה ללא אשמה

אדם יכול לבצע יסוד עובדתי במלואו – ללא יחס נפשי כלפי העבירה אין לא אחריות פלילית

דוג' – אדם לוקח טלפון מאדם אחר מאחר שהיה בטוח שזה המכשיר שלו – אם אין מודעות שהמכשיר אינו שלו – אין מודעות לנסיבת הסכמת הבעלים כי חשב שזה שלו.

הרציונל – אדם בעל בחירה חופשית ויש לו את האפשרות לבחור בין עשיית מעשה או להימנע,  ממנו החברה לא מסוגלת לסבול כי יפגע במודע בערך מוגן של החברה. סע' 19-22 הם המגדירים את היסוד הנפשי.

סע' 19 אדם מבצע עבירה רק אם עשאה במחשבה פלילית, זולת אם —

(1)                    נקבע בהגדרת העבירה כי רשלנות היא היסוד הנפשי הדרוש לשם התהוותה; או

(2)                    העבירה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.

לפי סע' 19 אם העבירה הספציפית קבעה בכותרתה או בהגדרתה כי זו עבירת רשלנות או קפידה לא צריך מחשבה פלילית.

הכלל – כל עבירה – מחשבה פלילית – מינימום

חריג כשרשום במפורש בהגדרה

1. רשלנות

1. אחריות קפידה

יחס סובייקטיבי של העושה כלפי רכיבי היסוד העובדתי של העבירה ביחס לנורמה האוסרת אין דרישה להוכיח כי העושה יהיה מודע לעבירה הקבועה בחוק – אי ידיעת החוק אינה פותרת מעונש.

סע' 20 מהי מח"פ – סעיף 20-

א.         מחשבה פלילית – מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה, הנמנים עם פרטי העבירה, ולענין התוצאות גם אחת מאלה:

1. 1.                  כוונה – במטרה לגרום לאותן תוצאות;
2. 2.                  פזיזות שבאחת מאלה:

א.                  אדישות – בשוויון נפש לאפשרות גרימת התוצאות האמורות;

ב.                  קלות דעת – בנטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות גרימת התוצאות האמורות, מתוך תקווה להצליח למנען.

ב.                  לענין כוונה, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן.

ג.                   לענין סעיף זה-

1. 1.         רואים אדם שחשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות כמי שהיה מודע להם, אם נמנע מלבררם;
2. 2.                  אין נפקה מינה אם נעשה המעשה באדם אחר או בנכס אחר, מזה שלגביו אמור היה המעשה להיעשות.

מתחלקת לשניים:

א.         מישור הכרתי תודעתי – מודעות לכל רכיבי היסוד העובדתי, קרי, מודעות לטיב ההתנהגות לקיום הנסיבות וצפיות אפשרות התרחשות התוצאה.

ב.                  מישור חפצי – מישור רצוני – בעבירת תוצאה בלבד – דורש יחס רצוני לעבירה – כוונה, אדישות, קלות דעת.

אדישות – לא אכפת מה יקרה אח"כ. אדם עוקף בפס לבן, לא אכפת לו אם תגרם תאונה.

קלות דעת – לא רוצה בתוצאה פועל מתוך תקווה לא מציאותית שהתוצאה לא תתרחש – לדוגמה אדם נוהג ב 2 לפנות בוקר וחוצה באור אדום הוא צופה באפשרות כי עשויה להיות תאונה אבל יש לו תקווה שהתוצאה לא תתרחש.

רשלנות – מצב שבו יש חסר במודעות ביחס לאחד מהרכיבים של המח"פ או לכולם או חסר ביחס לצפיות. אחרי שמצאנו שיש חסר של העושה יש לבדוק האם אדם מהישוב בנסיבות העניין יכול היה להיות מודע לאותו חסר.

דוג' – אדם עובד במפעל קרטונים שבו מכונה מזיקה ויש לשים מגן, הפועל האחראי על המכונה בסיומו של היום לא שם את המגן, כתוצאה מכך אחד העובדים נחבל. העובד הניח כי העובד שאחריו ישים לב וישים מגן, הוא לא צפה את התוצאה – סובייקטיבית, השאלה היא האם אדם סביר היה יכול לצפות את התוצאה –אם כן= רשלנות, אם לא=שגגה. האפשרות לבחון את העבירה ברשלנות בכך שיש עבירת רשלנות.

ניתוח אירוע:

שלומי מקבל צו הריסה מהעירייה – הוא מחליט ל"טפל" בראש העיר האחראי על הוצאת הצו, שלומי מחליט להזהיר את ראש העיר ומניח מתחת למכוניתו של ראש העיר מטען שמתפוצץ וגורם לקטיעת יד של אדם. שלומי עומד לדין על עבירה לפי :

סע' 329 א (1) (א)     העושה אחת מאלה בכוונה להטיל באדם נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה, או להתנגד למעצר או לעיכוב כדין, שלו או של זולתו, או למנוע מעצר או עיכוב כאמור, דינו –  מאסר עשרים שנים:

(1)                                        פוצע אדם או גורם לו חבלה חמורה, שלא כדין;

נורמה אוסרת: 329 א(1) + 34 כ"ד

התנהגות: עושה,פוצע, גורם.

נסיבות: אדם, שלא כדין.

תוצאה: חבלה חמורה. פציעה

קש"ס: עובדתי – מבחן אלמלא, משפטי- מבחן הצפיות.

י. נפשי: סע' 19 עבירה שותקת – מח"פ

מישור הכרתי – מודעות לטיב המעשה

מודעות לטיב הנסיבות

צפיות אפשרות התרחשות התוצאה

מישור חפצי – די בפזיזות מסוג קלות דעת- מאחר ואין דרישה מן המחוקק לדרישה חמורה יותר מסתפקים בעבירה הבסיסית ( המינימאלית )

יישום

התנהגות: הנחת מטען מתחת לרכב.

נסיבות: אדם – ראש העיר, ילדים

תוצאה: חבלה חמורה – קטיעת יד – מום קבע

קש"ס: אלמלא הנחת המטען לא היתה נקטעת היד. משפטי –מאחר שתכנן להזהיר צפה שיגרם נזק.

י. נפשי: מישור הכרתי – מודעות לנסיבה – ידע כי ראש העיר או ילדיו יעלו לרכב. צפיות – צפה כי תקרה תוצאה, יכול היה להניח כי אם יטמין מטען יתכן כי מישהו ייפגע.

מישור חפצי – קלות דעת – נטל סיכון בלתי מציאותי שהתוצאה לא תתרחש.

אירועון

רחל אמורה לחזור מטיול מהודו, בעמדת מסירת המזוודות פונה אליה אדם זר ושואל אותה אם תוכל להעביר מזוודה המכילה חפצים אישיים, רחל מהססת ואז אותו אדם מציע לה 1000 דולר תמורת ההעברה רחל מסכימה וכאשר עוברת במסלול הירוק מתברר כי במזוודה סחורה הטעונה מכס האם ניתן להעמידה לדין בעבירת עפ"י סעיף "המייבא טובין הטעונים מכס דינו מאסר 5 שנים"

ניתוח העבירה:

נורמה אוסרת – העבירה

התנהגות – מייבא

נסיבות – טובין , החייבים במכס

תוצאה – אין

יסוד נפשי – שותקת – סע' 19 מח"פ – מודעות לטיב ההתנהגות ולטיב הנסיבות – במצטבר.

יישום:

• התנהגות – הביאה מזוודה מהודו לישראל – מייבא
• נסיבות – המזוודה הכילה טובין החייב במכס.
• מודעות לטיב ההתנהגות – כן – אפילו קבלה כסף.
• מודעות לקיום הנסיבות – לא –
• האם מתקיימת עצימת עיניים – כן, חשדה ונמנעה מלברר.( שני מבחנים – קיומו של חשד – סובייקטיבי – האם היא עצמה חשדה, הימנעות מבירור – סע' 20(ג)(1) – כמוהו כמודעות )

לכן ניתן להניח כי תורשע בעבירה האמורה.

טעות במצב דברים – נניח שאדם רואה מישהו מותקף, לפי הבנת המצב כנראה שיש להגן על צד ג' בעוד שבפועל מדובר בזה שנראה תוקף שהוא בכלל מתגונן מצד ג' שהכה אותו קודם.

תוצאה היא עתידית, עצימת עיניים היא מודעות בהווה.

משה הומלס פנה לדוד חברו ההומלס וסיפר שדודתו הזמינה אותו לשמור על ביתה בהעדרה והוא הציע לדוד להצטרף, שהגיעו לבית אמר משה לדוד ששכח את המפתחות וביקש ממנו שיעזור לו לעלות דרך החלון תוך כדי פריצתו, דוד נענה לבקשה והם התגוררו בבית שבועיים, במהלך שהותם ביקש משה מדוד שלא ידליק את האור מאחר והדודה קמצנית. השכן ממול הזמין משטרה שעצרה את השניים שעומדים לדין בעבירה  406 ב' ו405

405.   (א)  השובר חלק חיצוני או פנימי של בנין, או פותח – במפתח, במשיכה, בדחיפה, בהרמה או בכל דרך אחרת – דלת, חלון, תריס או כל דבר שנועד לסגור או לכסות פתח בבנין או פתח הנותן מעבר מחלק לחלק בבנין, נקרא פורץ.

           (ב)  המכניס לבנין חלק מגופו או מן הכלי שהוא משתמש בו, נקרא נכנס.

           (ג)   הפורץ ונכנס או פורץ ויוצא, נקרא מתפרץ.

           (ד)  הנכנס לבנין באיום, בתחבולה, או בקנוניה עם אדם שבבנין, או נכנס לארובה או לפתח אחר של הבנין העומד פתוח דרך קבע לצורך מסויים וכרגיל אינו נועד לשמש לכניסה, רואים אותו כאילו פרץ ונכנס.

406.   (א)  הנכנס למקום המשמש למגורי אדם או לתפילה, או הנמצא בהם, בכוונה לבצע גניבה או פשע, דינו – מאסר חמש שנים.

           (ב)  המתפרץ למקום כאמור בסעיף קטן (א) בכוונה לבצע גניבה או פשע, או המתפרץ מתוכו לאחר שביצע בו גניבה או פשע או נכנס אליו לשם כך, דינו – מאסר שבע שנים.

90א.   בכל מקום בחיקוק שנחקק לפני תחילתו של חוק העונשין (תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), תשנ"ד–1994 (בפרק זה – חוק העונשין תיקון מס' 39), ושבו היסוד הנפשי שבעבירה בא לידי ביטוי במונח –

 (2)           "בכוונה" – מקום שהמונח אינו מתייחס לתוצאת המעשה הנמנית עם פרטי העבירה, יתפרש המונח כמניע שמתוכו נעשה המעשה או כמטרה להשיג יעד כפי שנקבע בעבירה, לפי ההקשר;

נורמה אוסרת : 406 ב' + 405 + 90(א)(2)

התנהגות: המתפרץ – לפי 405 ג – הפורץ ונכנס, 405 א השובר חלק חיצוני

נסיבות: למקום המשמש למגורי אדם

תוצאה: אין

י. נפשי: בכוונה לבצע גניבה / פשע

יישום:

דוד – החבר של משה ( האחיין )

התנהגות: שבר חלון –פורץ, ונכנס – מתפרץ

נסיבות: בית הדודה – מתקיים.

יסוד נפשי – בכוונה – מישור הכרתי –

א.                  מודעות לטיב ההתנהגות – מתקיימת מודעות של דוד לכך שנכנס לבית ושבר חלון – מישור הכרתי מתקיים.

ב.         מודעות לטיב הנסיבות – לפי 90 (א )– מטרה – לא מתקיים, יש לבדוק את הלכת הצפיות – לפי 20 ב – צפיות התרחשות התוצאה – הלכת הצפיות משמשת כתחליף למטרה ( ולא רק ביחס לתוצאה כפי העולה מס' 20ב' )

ישנם שתי גישות – גישת המלומדים – כשם שמכילים את הלכת הצפיות ביחס לתוצאה ניתן להכילה גם ביחס למטרה.

גישת הפסיקה – תלוי בתכלית החקיקה – משתנה בהתאם לעבירה ולתכליתה. פס"ד עג'מי – צילם במצב אינטימי וטען שלא התכוון להרגיזה –לפי ביהמ"ש די בכך שהוא צפה קרוב לוודאי שהתוצאה תתקיים – נתקבלה הלכת הצפיות, פס"ד בורכוב –לשון הרע ( וגם פס"ד ביטון וגלילי ) תכלית העבירה לא מאפשרת תכולה של הילכת הצפיות כתחליף למטרה הנדרשת בעבירה.

לכן יש לבדוק האם לדוד יש מודעות קרובה לוודאי שהוא מבצע פשע – לא בטוח.

27.5.2010

כוונה תחילה – קיימת רק בסע' 300 (א)(2) המושג כוונה תחילה מוסדר בסע' 301 ביחס לכל אחד מהתנאים הפסיקה והספרות חלוקים כיצד לפרשם:

הכנה – הכנת מכשיר ( לדוג' סכין ) הפסיקה קבעה שבעקבות הסיפא די בכך שהכנתי כלי לביצוע העבירה כדי להגדיר את העבירה ככוונה תחילה, האבסורד הוא שאדם שהואשם בחניקה די בלחיצה ראשונה על הצוואר זו ההכנה. הספרות (פלר ) טוענת כי ההכנה היא הכנה נפשית – הרישה של ההכנה זה שהוא הכין עצמו לקראת הביצוע, הספרות טוענת כי אם לא הכין עצמו נפשית אין הבדל בין כוונה תחילה לכוונה ספונטאנית. פסיקה – הכנה פיזית, ספרות הכנה נפשית.

העדר קינטור –  יש להוכיח יסוד שלילי שהקורבן לא קינטר את המבצע, לפי הפסיקה יש לבחון בשני ממדים:

סובייקטיבי – בעיני המבצע.

אובייקטיבי – אדם סביר בנסיבות העניין יכול היה להיות מקונטר ממעשה שכזה – אזואלוס.

הספרות קובעת כי מדובר רק במימד סובייקטיבי,

החלטה- לאור המחלוקות הקודמות – הפסיקה אינה מפרידה בין הכנה להחלטה

1. 1.      גורם בכוונה תחילה למותו של אדם

בכוונה תחילה – עבירה תוצאתית ויש להוכיח מודעות + כוונת תחילה (אבל לא הולכים לסעיף 20א אלא לסעיף 301) [סעיף 216- לפקודת החוק הפלילי לא תורגם לעולם!]

סעיף 301:

"כוונה תחילה: לענין סעיף 300, יראו ממית אדם כמי שהמית בכוונה תחילה אם החליט להמיתו, והמיתו בדם קר, בלי שקדמה התגרות בתכוף למעשה, בנסיבות שבהן יכול לחשוב ולהבין את תוצאות מעשיו, ולאחר שהכין עצמו להמית אותו או שהכין מכשיר שבו המית אותו."

מדבר על 3 יסודות:

1. החליט להמיתו– החלטה להמית. כוונה להמית לפי סעיף 20א1
2. 2.                  העדר קנטור
3. 3.                  הכנה

יש להוכיח שהנאשם החליט להמית + העדר קנטור + הכנה – חלק מהיסוד הנפשי של כוונה תחילה. ביסודו- כוונה להמית.

מדוע הסעיף מיושן וכיצד היה צריך לשנות אותו-

כי בעצם היסוד הנפשי של עבירת הרצח היא כוונה. כוונה תחילה היא בעצם כוונה שזה הרכיב המנטאלי + 2 רכיבים שהם רכיבים נסיבתיים. היה בעצם צריך לומר- הגורם מוות במצב שבו אין קנטור מתוך.

העושה מעשה הגורם בכוונה מוות במצב שבו לא היה קנטור והנאשם הכין (התנהגותי) הוא רוצח ודינו מאסר עולם. ואז היינו אומרים בעצם שה'עושה מעשה'= רכיב התנהגותי, מוות= תוצאתי, הגורם= קש"ס, במצב שבו לא היה קנטור= נסיבתי, בכוונה- יסוד נפשי.

זה הסיבה 3+1 עבירה של כוונת תחילה (בעיני רבין זה כוונה). צריך לנסחה כעבירה של לך לסעיף א. אין דרגה יותר גבוהה מכוונה אין יסוד נפשי יותר גבוה.

ניקח 2 אנשים- הרוצח של קנדי- לקח רובה צלפים חיכה וירה, זה ללא קנטור. עניין אזואלוס- שלף את האקדח ורצח את אשתו, ההבדל הוא הרכיב הנסיבתי- ההבדל בין רצח לבין הריגה.

סעיף 20 ג 2-

"אין נפקה מינה אם נעשה המעשה באדם אחר או בנכס אחר, מזה שלגביו אמור היה המעשה להיעשות."

מקרה לאוטין שהעבריין ניסה להרוג עבריין אחר ופגע בגב' לאוטין והרגה. הוא יכול לטעון כי לא הייתה כוונה, סע' 20 ג 2 קובע שאין זה משנה זה כאילו שהייתה כוונה ניתן להעביר את הכוונה מנשוא הרצח לנרצח. הייתה אפשרות נוספת להתמודד עם מציאות זו והיא לפצל לשתי עבירות – לגבי זה שרצה להרוג יועמד על ניסיון ולגבי זה שהרג יואשם בהריגה. יכולה להתקיים בשני תנאים מצטברים:

1. 1.   זהות באובייקט שהוא נשוא העבירה – זהות בין הקורבן המיועד לקורבן בפועל – רוצה לפגוע    ב א' ופוגע ב ב' , ירי על אדם ופגיעה באדם אחר לעומת ירי על אדם פגיעה בפרה.
2. 2.   זהות איכותית בתוצאה – אותה תוצאה צריכה להתקיים, רוצה להרוג ורק פוצע קשה אין תוצאה זהה ניתן להאשימו רק בחבלה חמורה וגם בניסיון לרצח.

לא הוכח רצון בתוצאה אבל מוכח כי צפה את התוצאה קרוב לוודאי = כוונה,

ברצח לא חל מאחר ורצח דורש כוונה תחילה, פס"ד אלימלך – רצח בכוונה תחילה הוא אות קיין, מדובר בעבירה חמורה ולכן חייבים להוכיח כוונה תחילה.

בעבירות מטרה – האם הלכת הצפיות יכולה להחליף את המטרה

רותי רוצה לחבול חבלה חמורה במיטל ומחליטה לשלוח עמטפת נפץ, היא מכינה ועומדת בתור בדואר, עוד שתי דקות יגיע תורה באשנב ועוד שבועיים יגיע המכתב למיטל, כשמיטל תפתח תתפוצץ המעטפה ותחבל, בעודה עומדת בתור נתפשה ע"י המשטרה, האם ניתן להעמידה בניסיון חבלה חמורה.

נורמה אוסרת –סע' 333. סע' 25, 34 כ"ד

התנהגות – החובל

נסיבות – חברו, שלא כדין

תוצאה – חבלה חמורה ( לפי סע' 34 כ"ד )

קש"ס –אלמלא, קש"ס משפטי – צפיות.

יסוד נפשי – עבירה שותקת סע' 19 – מח"פ, די בפזיזות מסוג קלות דעת.

יישום:

התנהגות – הכינה מעטפת נפץ, עמדה בתור לשלחה – לא מתקיים

נסיבות – חברו – מיטל, שלא כדין – מתקיים

תוצאה – לא מתקיים

קש"ס – לא מתקיים

נגזרות – מאחר ומדובר במבצע יחיד בודקים את ניגזרת הניסיון

יש לבחון ביסוד העובדתי : האם ההתנהגות שבוצעה נכנסת למתחם הניסיון.מבחנים בין הכנה לניסיון

מבחן המעשה האחרון – מהפסיקה האנגלית – רובינסון – התנהגות תחשב כנסיון רק אם העושה ביצע את המעשה האחרון לביצוע העבירה. – נדחה ע"י הפסיקה הישראלית.

מבחן הקירבה להשלמת העבירה – עד כמה קרובה היתה להשלמת העבירה – מצד אחד עמדה רגע לפני השליחה כך שהיתה מאוד קרובה לביצוע מצד שני המכתב היה אמור להגיע רק עוד שבועיים כך שייתכן שהקרבה היא די רחוקה.

מבחן תחילת ביצוע – פס"ד סריס – הניסיון מתחיל שהתנהגות העושה נמצאת בתוך שרשרת מעשים שלולא הופרעו היו מובילים להשלמת העברה – מבחן המקובל בפסיקה – מתקיים.

מבחן חד משמעו – ההתנהגות תחשב כניסיון כשהיא מגלה באופן חד משמעי כשכוונתו היתה לבצע את העבירה – במבחן זה אנו מתעלמים מהיסוד הנפשי של העושה – לא נתייחס למציאות שיש הודאה של העושה בעבירה – בודקים רק את ההתנהגות האם יש רצון לפגוע או שלא – הכינה מעטפה, כתבה כתובת ועמדה בדואר לשלוח – המעשים מעידים חד משמעי שהיא רצתה לפגוע.

מבחנים לטיב ההתנהגות

הטיב בוחן את השאלה הבאה –האם מבחינה אובייקטיבית ההתנהגות יכולה להוביל לתוצאה – באירוע שלנו יכולה להוביל לתוצאה, תוצאה צליחה.

מצד שני יכולה להיות תוצאה בלתי צליחה

ניסיון לא צליח – עובדתי – סע' 27 – .   הוראה שבה נקבע לעבירה עונש חובה או שנקבע לה עונש מזערי, לא תחול על נסיון לעבור אותה. העושה טעה או לא מודע למציאות הדברים האובייקטיבית – פס"ד גרציאנו – הוא רוצה להביא סמים מחו"ל, המשטרה יודעת על הכוונה ולפני שהוא מגיע לארץ מחליפה המשטרה את הסם בעמילן תירס, הוא מגיע לארץ עובר במכס ושמח שהצליח, ביציאה נעצר ע"י המשטרה. – העבירה לא מושלמת – כי יסוד עובדתי של הכנסת סם לא התקיים. בכל זאת הניסיון עניש.

ניסיון לא צליח מבחינה חוקית – אדם רוצה לבצע התנהגות שהוא בטוח שהיא עבירה, בחוק לא קיימת עבירה. לא נעברה עבירה אין ענישה.

נסיון לא צליח כתוצאה משימוש באמצעים אבסורדים –כישוף, אמצעים לא גורמים לנזק

יסוד נפשי של העבירה

מטרה להשלים את ההתנהגות-התנהגותית

מטרה שהתוצאה תתרחש – תוצאתית

במישור החפצי – די בקלות דעת – במקרה שלנו יש רצון – שלב מתקדם. היא רוצה בהתרחשות המטרה, אם אין מטרה ניתן לבדוק את הלכת הצפיות.

יסוד נפשי מתקיים, יסוד עובדתי מתקיים – ניתן להרשיע בעברת הניסיון.

• הניחו כי רותי נבהלה מכמות האנשים שהיו בסניף הדואר ובנוסף עלו בליבה ספקות לגבי מעשיה, לכן החליטה רותי לחזור הביתה ללא שליחת המעטפה האם ניתן עדיין להרשיע אותה בניסיון.

סע' 28. מי שניסה לעבור עבירה, לא יישא באחריות פלילית לנסיון, אם הוכיח שמחפץ נפשו בלבד ומתוך חרטה, חדל מהשלמת המעשה או תרם תרומה של ממש למניעת התוצאות שבהן מותנית השלמת העבירה; ואולם, אין באמור כדי לגרוע מאחריותו הפלילית בשל עבירה מושלמת אחרת שבמעשה.

תנאי ראשון – האם נכנסת העבירה למתחם הניסיון

תנאי שני – יש להוכיח עובדתית כי חדלה מהשלמת המעשה, או שהשלימה את ההתנהגות היא עשתה מעשה שימנע את התוצאה

תנאי שלישי – מחפץ נפשו –מיוזמתו, בחירה חופשית ולא מישהו שאמר לו.

תנאי רביעי – סוגיית החרטה – פס"ד נחושתן – השופט קדמי קובע – חרטה יכולה להיות מכל מניע –כדאיות, כלכלי ולאו דווקא חרטה מוסרית, בפס"ד מסרוואה – ניסה לאנוס, היא ידעה אומנות לחימה והיכתה אותו בתגובה, הוא טען התחרטתי – השופט אילן – החרטה צריכה להיות מוסרית –מהפך נפשי אצל העושה.

דוגמא – החליט להתפרץ לבית כנסת לגנוב קופת צדקה, הוא נכנס פנימה, הקופה מול ארון הקודש, הוא רואה את ארון הקודש ומתחיל לבכות, הוא מסתובב ויוצא ללא גניבה – הוא יועמד לדין מאחר ועבירת ההתפרצות הושלמה. ניתן לקבל פטור עקב חרטה, אבל אם השלים עבירה אחרת הוא יישא באחריות מלאה לגבי העבירה שהושלמה. ההלכה שנקבעה היא הלכת מסרוואה.

רותי חדלה מיוזמתה ונמצאת במתחם הניסיון – יש היסוס, ופחד, מהטעם הראשון לפי נחושתן לא תועמד לדין עפ"י מסרוואה כנראה שתועמד לדין.

תחום של ניגזרות מהעבירה העיקרית – מספר אנשים העוברים עבירה יחד, יש לסווג את כל העוסקים בעבירה מאחר שדין כל אחד שונה – מבצע, משדל, מסייע

מבצע מורכב משלוש אפשרויות – מבצע עיקרי, לצידו יש מבצע בצוותא – לא בהכרח ביצע את היסוד העובדתי אך עשה מעשים לצורך השלמת העבירה ( נבדוק אבחנה בין מבצע בצוותא למסייע ), מבצע באמצעות אחר – המבצע לא עושה דבר ביחס ליסוד העובדתי, יד ארוכה – כלי בידיו. סע' 29 ג ילד שנשלח לגנוב מחנות אינו נושא באחריות אבל זה ששלח אותו הוא בעל אחריות מלאה.

(ג)   מבצע באמצעות אחר הוא אדם שתרם לעשיית המעשה על-ידי אדם אחר שעשאו ככלי בידיו, כשהאחר היה נתון במצב כגון אחד המצבים הבאים, כמשמעותם בחוק זה:

(1)  קטינות או אי שפיות הדעת;

(2)  העדר שליטה;

(3)  ללא מחשבה פלילית;

(4)  טעות במצב דברים;

לצד המבצעים ישנם צדדים נוספים משניים:

המסייע – סע' 31 קובע שהמסייע הוא צד משני לעבירה  מי אשר, לפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה, עשה מעשה כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו, או למנוע את תפיסת המבצע, גילוי העבירה או שללה, או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה, הוא מסייע. הסיוע מורכב מיסוד עובדתי ונפשי אלא שלא כמו בעבירה רגילה כאן היסוד העובדתי והנפשי מורכבים מאלמנטים שונים.

יסוד עובדתי – התנהגות מסייעת – סיוע פיזי או רוחני , התנהגות המאפשרת, מקלה, מאבטחת את הביצוע ועוד. ההבדל בין מסייע למשדל הוא הזמן בו נותן את התרומה הנפשית למבצע – ( שידול- נטע את הרעיון לביצוע העבירה ), הסיוע יכול להיות לפני במהלך ואחרי ביצוע העבירה, ( לדוגמה הברחה מהזירה בתנאי שתוכנן מראש), אם הסיוע הוא לאחר המעשה ללא קשר למעשה זוהי עבירה אחרת.

סיוע פוטנציאלי – הסיוע לא חייב להתממש די שיש בהתנהגות פוטנציאל מסייע (פס"ד פלונית, פוליאקוב ), גם אם הסיוע לא יצא לפועל מסיבות שקרו בעת ביצוע העבירה מספיק שבהתנהגות היה פוטנציאל לסיוע. בסיוע לא צריך תוצאה.

יסוד נפשי של המסייע – הכרתי וחפצי

מודעות – הכרתי

א.                  מודעות לעצם מעשה הסיוע,

ב.                  מודעות שבמעשה יש פוטנציאל לסייע,

ג.                   מודעות לכך שמדובר בעבירה קונקרטית

ד.                  מודעות שהמבצע עתיד לבצע את העבירה

מודעות – חפצי

א.                  עפ"י פס"ד פוליאקוב – אין צורך במישור חפצי.

ב.         עפ"י פס"ד אילוז אליאס, הובאה גם כדעת מיעוט בפוליאקוב – מעבר למישור ההכרתי צריכה להיות למסייע כוונה שהעבירה תבוצע.

ג.          עפ"י פס"ד פלונית – נדרש מישור הכרתי+מטרה לסייע. מטרה שהעבירה תבוצע – למסייע יש מטרה שהעבירה תבוצע ( פגיעה במעסיק ).

סיוע יכול להיות רק בעבירות עוון או פשע

שידול – עפ"י סע' 30 המביא אחר לידי עשיית עבירה בשכנוע, בעידוד, בדרישה, בהפצרה או בכל דרך שיש בה משום הפעלת לחץ, הוא משדל לדבר עבירה  תרומה במישור הנפשי בלבד,

ישנם שני סוגי שידול:

א.                  נטיעת הרעיון לביצוע העבירה – שידול חזק

ב.                  הכרעת כף המאזניים לטובת העבירה – שידול חלש

יסוד עובדתי:

א.         תחילת ביצוע עיקרי של העבירה (מה קורה אם יש שידול אבל לא בוצעה העבירה – ניסיון שידול ) זהו החריג בנגזרות שיש נגזרת על נגזרת. תחילת ביצוע – ניסיון לבצע את העבירה ע"י המבצע.

ב.         קשר בין מוחי – השפעה של המשדל על המשודל, כך שיש סיבה בלעדיה אין לולא המשדל המשודל לא היה מבצע את העבירה. השידול צריך להיות לעבירה קונקרטית

ג.                   המשודל הוא אוטונומי – כלפי אדם שהוא בר עונשין.

יסוד נפשי:

היבט הכרתי וחפצי

הכרתי – מודעות

א.                  מודעות להתנהגותו המשדלת

ב.                  מודעות שהמשודל בר עונשין

ג.                   מודעות לכך שהמשודל טרם החליט לבצע עבירה

ד.                  מודעות לעבירה קונקרטית

ה.                 צפיית האפשרות שהתנהגות המשדל תביא לידי ביצוע העבירה.

מישור חפצי – פס"ד אסקין – מעבר למישור ההכרתי

א.                  כוונה לשדל.

ב.                  כוונה שתבוצע העבירה.

יש קושי להבחין בין סיוע למבצע בצוותא – אין תשובה חד משמעית בכל המקרים:

ישנם מספר מבחנים חלקם בספרות חלקם בפסיקה:

א.         מבחן השליטה – פרופ' קרמניצר ייבא את המבחן מגרמניה –מבצע בצוותא – אם הוא אדון העבירה, בעל השליטה, בעל זכות ווטו על העבירה, יחסו הסובייקטיבי הוא כשל מבצע, יש לו עניין בביצוע העבירה.

ב.         מבחן הבידוד – פרופ' גור אריה ופלר – לוקחים את התנהגות העושה ובודקים אם התנהגות זו יכולה להיחשב שעברה את מתחם ההכנה ואז יחשב מבצע, אם עדיין במתחם ההכנה יחשב מסייע – יש לבחון עפ"י מבחן תחילת הביצוע. פס"ד סריס.

גל מספק מפתח:

מבחן שליטה – האם אדון העבירה

מבחן הבידוד – האם התנהגותו של גל היא במתחם הניסיון=מסייע, אם עברה לשלב הביצוע = מבצע,

מבחן תחילת הביצוע – שרשרת הפעולות עד לביצוע לולא הופרעו.

ג.                   אופי התרומה והקרבה לעבירה – מהפסיקה – הפסיקה לקחה את שני האלמנטים הללו ובדקה אותם:

1. תרומה במישור העובדתי והיחס שלה לגבי הביצוע.
2. האם X חלק ממעגל הפנימי של העבירה שותף לתכנון או שהוא קטן ורחוק מהתכנון.

נוכחות בזירת האירוע היא אינדקציה ולא מחייבת

דוג' – 4 אנשים רוצים לבצע שוד הראשון והשני מתכננים את הביצוע, הראשון מגיע עם הפתק לקופאי, שני מאבטח אותו בכניסה, שלישי גם מאבטח, רביעי אוסף מל"מ. יום הביצוע מגיע, כל אחד מבצע את תפקידו, במהלך הבחירה פוגשים אדם חמישי שמבריח אותם מהזירה.

הראשון – מבצע – יסוד עובדתי

השני – מבצע – שותף לתכנון, אדון העבירה, נמצא בזירה, מעגל פנימי.

שלישי – אין לו שליטה, הוא אינו אדון העבירה, בידוד – העבירה הייתה יכולה להיות מושלמת ללא הופרעה – מתקיים. לכן יש לבדוק האם מסייע – ( יסוד עובדתי / נפשי )

רביעי – מסייע

חמישית – יש לבחון האם מסייע

אחריות נגררת – סע' 34 א רבתי – תוך כדי ביצוע עבירה מתוכננת בוצעה עבירה נוספת שונה – מרחיב אחריות פלילית – כל המעורבים השתתפו בעבירה אזי הם שותפים לעבירה הנוספת.

34א.   (א)  עבר מבצע, אגב עשיית העבירה, עבירה שונה ממנה או נוספת לה, כאשר בנסיבות הענין, אדם מן היישוב יכול היה להיות מודע לאפשרות עשייתה —

(1)                    יישאו באחריות לה גם המבצעים בצוותא הנותרים; ואולם, נעברה העבירה השונה או הנוספת בכוונה, ישאו המבצעים הנותרים באחריות לה כעל עבירה של אדישות בלבד;

(2)       יישא באחריות לה גם המשדל או המסייע, כעבירה של רשלנות, אם קיימת עבירה כזאת באותו יסוד עובדתי

על העבירה להתבצע ע"י המבצע העיקרי, העבירה הנוספת מתבצעת אגב ביצוע העבירה העיקרית

תרגול הכנה לבחינה:

מנחם רוצה לשווק ביצים, אליהו מספר לו שניתן לרכוש בזול ממוחמד בקלקיליה ואף מספק לו מספר טלפון של מוחמד, מנחם מעניין את ברוך בעסקה, ברוך נענה להצעתו של מנחם ומנחם סוגר את העסקה עם מוחמד על הכמות והמחיר, הכמות מספיקה למכירה גדולה, העסקה נסגרת למרות ששניהם יודעים שהביצים נשמרות בתנאים לא הולמים ולא בקירור, כמו כן הם יודעים שבנסיבות דומות אירעו מספר מקרה מוות בעבר. מנחם פונה לאחיו משה בעל משאית ומבקש שישאיל לו את המשאית להובלה למס' חודשים, משה המרותק לביתו לאחר תאונה מסכים לאחר היסוס רב לאור עברם הפלילי הרב של אחיו וברוך מתוך כוונה שהפעם הם יפעלו כחוק ויחזרו למוטב. ביום הראשון בו אמורה להתבצע העבודה ברוך נוסע לקלקיליה חובר למנחם שמשווק את הביצים בשווקים, ברוך כדי לתת לביצים מראה חוקי מחליט על דעת עצמו לפרוץ למחסני תנובה וגונב חותמות שיווק.

לבחון את האחריות של ברוך, מנחם, אליהו ומשה כלפי העבירות הבאות:

המשווק ביצים ללא אישור מהרשויות דינו מאסר שנה

407 ב – התפרצות לבניין שאינו מקום מגורים או תפילה – אין צורך לנתח עבירה עצמה – ברוך מבצע האם ניתן להטיל אחריות על האחרים?

ניתן לנתח בשני אופנים:

1. כמו בעבודה ואז להמשיך לשאר המרכיבים
2. לסווג את השותפים לעבירה – עפ"י המבחנים

נ' אוסרת – העבירה עצמה.

התנהגות –המשווק

נסיבות – ביצים ללא אישור מהרשויות.

תוצאה – לא נדרשת תוצאה, השיווק אינו תוצאה מאחר ולא השתנה משהו במציאות מעבר לשיווק.

יואב אכל ביצים וקיבל קלקול קיבה – עבירה שלא בהגדרת העבירה ! לא רלוונטי.

קש"ס – לא רלוונטי

יסוד נפשי – שותקת – 19 מח"פ – אין רכיב חפצי – לא עבירת תוצאה – מישור הכרתי בלבד.

יישום

מנחם – מבצע עיקרי – יצר קשר, סגר מחיר עניין את ברוך לקח משאית ושיווק את הביצים

התנהגות – מכר ביצים

נסיבה – ביצים שמכר מנחם הן ללא אישור – מתקיים.

יסוד נפשי – מודעות לטיב ההתנהגות – יש, מודעות לטיב ההתנהגות – יש – יסוד נפשי מתקיים.

האם יש לנתח משדל אצל מנחם? כלל ההיבלעות – כשיש פעולות של אדם שחלקן מובילות לביצוע העבירה במלואה כמבצע עיקרי או בצוותא כשבצד זה הוא מבצע עבירות נגזרות מאחר והנגזרת נבלעת בביצוע העיקרי. לכן אין צורך לבצע ניתוח לעבירה הנגזרת.

ברוך-

יסוד עובדתי – יש לבדוק את חלקו בביצוע – האם התנהגותו עונה על ההתנהגות – העמיס את הביצים, נתן רכב למנחם ששיווק, גנב חותמות – יש לבדוק מבחנים בין משדל למסייע –

מבחן השליטה – יחשב למבצע אם יש לנאשם על אופן הביצוע – ווטו על הביצוע, אדון העבירה, יחס סובייקטיבי-העבירה היא שלו או שרק רצה לעזור לחבר, הגמוניה על העבירה, האם הוא חלק מהתכנון – עפ"י מבחן השליטה – אמנם מנחם הוא הבוס הגדול – הוא שותף לתכנון, מקבל חלק מהרווח לכן ניתן לטעון שהוא מבצע בצוותא, מצד שני אם הוא לא היה, אז מנחם היה לוקח מישהו אחר לכן ניתן לטעון שהוא מסייע.

מבחן ההכנה והניסיון ( בידוד )– אם כל הפעולות שלו הן במסגרת הכנה לביצוע – יחשב כמסייע, אם עבר את מתחם ההכנה יחשב כמבצע בצוותא. שרשרת הפעולות – הניסיון מתחיל שהתנהגות העושה נמצאת בתוך שרשרת מעשים שלולא הופרעו היו מובילים להשלמת העברה.- מבחן תחילת הביצוע – פלר –

מבחן הפסיקה – מבחן משולב – אופי התרומה של העושה – נבחן גם בפן העובדתי וגם בפן הנפשי , מבחן הקרבה – כמה מרגיש קרוב לעבירה – מעגל פנימי או חיצוני – מרגיש נספח.

לפי מבחנים אלו ניתן להגדיר את ברוך כמבצע בצוותא. לאחר שנראה כי הוא מבצע בצוותא ביסוד העובדתי מנתחים את היסוד הנפשי:

יסוד נפשי – שני תנאים –

א.      יסוד נפשי של העבירה עצמה – מודעות לטיב המעשה ומודעות לטיב הנסיבות.

ב.      בנוסף מודעות לכך שהוא פועל בצוות – עוד מישהו פועל איתו.

במקרה שלא יודעים האם מבצע או מסייע –

משה –

יסוד עובדתי – לפי כל המבחנים הוא מסייע. לא היה בתכנון, נתן משאית – הכנה, הוא במעגל חיצוני אין לו תרומה לביצוע העבירה.

סע' 31 – סיוע פיזי – נתן משאית,

נסיבות – מבצע עיקרי – מנחם

עבירה קונקרטית – שיווק

עבריין קונקרטי – מנחם, ברוך.

לפני/ בשעת ביצוע – נתן משאית לפני הביצוע,

יסוד נפשי – מודעות העושה לטיב ההתנהגות ולפוטנציאל לסייע.

מודעות לעבירה קונקרטית – אין מודעות, יש היסוס ולכן יש עצימת עיניים- חשד ולא בדק – אולם לא מדובר בידיעה על עבירה קונקרטית לכן לא רלוונטי. לכן כשאין מודעות לעבירה קונקרטית – לא ניתן להאשימו כמסייע.

מטרה לסייע – יש מטרה לסייע לאח שלו.

אליהו –

יסוד עובדתי – נטע את הרעיון אצל מנחם – שיווק ביצים שלא כדין – ואף נתן לו מס' טלפון – יש לבחון כמשדל.

יש לבחון כי יש ביצוע עיקרי – יש ביצוע – מנחם שיווק ביצים שלא כדין, מעבר לכך יש להוכיח כי המשדל נטע את הרעיון או הכריע את הכף אצל המשודל ושהמשודל הוא בר עונשין במידה ולא המשדל הופך להיות מבצע באמצעות אחר.

יסוד נפשי – משדל – מודעות לכך שהוא משדל, מודעות שיש משודל בר עונשין, מודעות שהמשודל טרם החליט לבצע עבירה. מודעות לפרטי העבירה, ובנוסף מטרה לשדל ומטרה שהעבירה תבוצע. יש לבדוק את הלכת הצפיות.

ישנה עבירת הפריצה למחסני תנובה – ברוך מורשע ( נתון ) – יש לבחון אחריות נגררת – מאחר ויש עבירה שונה סע' 34 א'

ישנם 4 תנאים:

1. עבר מבצע – מאחר וברוך מבצע בצוותא ולכן מתקיים, מבצע העבירה המקורית מבצע את העבירה הנוספת.
2. עבירה היא שונה או נוספת – מתקיים

אדם מהישוב היה יכול לצפות את ביצוע העבירה בנסיבות העניין – אם מתקיים נשאלת שאלת האחריות – המבצע של העבירה המקורית יישא באותה אחריות – גם ברוך וגם מנחם.