טבלת פסקי דין בדיני עונשין

נושא

פ"ד

עובדות

הלכה

עקרון החוקיות

אש"ד, מרכז זמני לתחבורה

מפורט בהרחבה במחברת הבחינה.

שבס

מפורט בהרחבה במחברת הבחינה.

פרשנות

אהובה לוי

אישה נהגה ברכב כשאוזניה אחת המחוברת לטלפון סלולארי צמודה לאוזנה. היא הועמדה לדין בגין העבירה עפ"י תקנה 169 לתקנות התעבורה, לפיה: "לא ינהג אדם ברכב ולא ילך עובר דרך בכביש כשלאוזניו צמודות אוזניות המחוברות למכשיר להשמעת צלילים או קולות, למעט אוזניות המחוברות למכשיר שמיעה רפואי".

עמדת הנאשמת: התקנה, לפי ניסוחה, אוסרת על הצמדת שתי אוזניות לשתי האוזניים, ואין היא חלה על הצמדת אוזניה אחת לאוזן אחת.

עמדת המדינה: בהתאם להוראותיו של סעיף 5 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, "יחיד" כולל "רבים" וההפך ועל-כן נקיטת הלשון "רבים" בתקנה הנ"ל כוללת גם "יחיד", לאמור – אוזנייה אחת הצמודה לאוזן אחת. התקנה חלה גם על היחיד.

א.   במידה וקיימות שתי פרשנויות אשר מגשימות את תכלית החוק בצורה סבירה, תיבחר הפרשנות המצמצמת המקלה עם הנאשם.

ההלכה מעוגנת ב§ 34(כא) לחוק העונשין, אך לא היה שימוש בה בפס"ד.

ב.      ביהמ"ש מעצים את עקרון החוקיות וקובע שאין לבצע היקשים בדיני העונשין.

ג.    במקרה דנן, ביהמ"ש קובע ששתי הפרשנויות סבירות. למרות שפרשנות המדינה מגשימה את תכלית החוק טוב יותר, מקבל את פרשנות הנאשמת (המצמצמת).

עצימת עיניים

הר-שפי

מרגלית הר-שפי הורשעה בביהמ"ש שלום בעבירת אי-מניעת פשע. היא הורשעה על כך שידעה שיגאל עמיר מתכננן לרצוח את יצחק רבין ולמרות זאת לא נקטה באמצעים סבירים כדי למנוע ביצוע הפשע. ערעורה נדחה במחוזי ולכן ערערה לעליון.

א.   חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר קיום הנסיבות שבהם תלויה העבירה שקול ל"מודעות", אלא אם הנאשם בירר את עובדות המקרה והפריך את חשדו. כלומר, "עצימת עיניים" שקולה ומהווה תחליף ל"מודעות".

הנימוק: אם חרף החשד, הנאשם לא בדק את חשדו מטעמי נוחות או שיקולים אחרים, פירוש הדבר שהשלים עם קיומם של התנהגות/נסיבות המקיימות את העבירה.

ב.   בעבירות השוללות עשיית מעשה ניתן להצדיק את השימוש בדוקטרינת "עצימת עיניים", אך לא ניתן להצדיק את השימוש בדוקטרינה כשמדובר בעבירות מחדל. זאת משום שעבירות מחדל מחייבות נימוק מיוחד וחזק לקיומן היות ופוגעות בחופש הפרט יותר מאשר האיסור לעשות מעשה.

עבירת אי- מניעת פשע מהווה עבירת מחדל ולכן לא ניתן להחיל עליה את דין "עצימת עיניים". במידה ותוטל הדוקטרינה על עבירות אלו, תיגזר על הציבור חובה שאינו יכול לעמוד בה וחירותו תיפגע בצורה בלתי סבירה.

הנימוק הרשמי של חשין- §20(ג) לחוק העונשין מהווה הוראה כללית, לעומת §262  (אי-מניעת פשע) המהווה הוראת חוק מיוחדת/ספציפית- כך, §20(ג) אינו חל על §262. כלומר §262 כולל רק מודעות ולא "עצימת עיניים".

ג.    במקרה דנן, הוכרע שהנאשמת הייתה מודעת (ידיעה ממשית וברורה) מעבר לספק הסביר, לכך שיגאל אמיר התכוון לרצוח את ראש הממשלה, ולא עשתה דבר כדי למנוע זאת.

הלכת הצפיות

ביטון נ' סולטן

המערערים ערערו על החלטתו של ביהמ"ש שלום- להרשיעם בעבירת איסור לשון הרע, בגין פרסום כתבה על אודות המשיבה. המחוזי דחה עת ערעורם.

ביהמ"ש דן בשאלה- האם יש להחיל את הלכת הצפיות על עבירת לשון הרע?

ההלכה המרכזית– אין להחיל את הילכת הצפיות בעבירת לשון הרע.

א.   יש להחיל את הלכת הצפיות בעבירות כוונה תוצאתיות, ואילו בעבירות מטרה יש לבחון החלה פרשנית על כל עבירה לגופה.

ב.    במידה ותוחל הלכת הצפיות על עבירת לשון הרע תיווצר הגבלה בלתי סבירה של חופש הביטוי.

ג.    איום על שלום הציבור (הערך המוגן), שלשם מניעתו נוצרה העבירה, מתממש במידה המצדיקה שימוש באיסור פלילי רק מקום שלפרסום נלווית כוונה של ממש לפגוע ולא דיי בצפייה בהסתברות גבוהה כדי להרשיע בעבירה.

ד.    פרסום לשון הרע בהיעדר כוונה לפגוע עשוי להיות פסול ומגונה, אך אין בכך כדי להכניסו לתחומה של העבירה הפלילית- ראוי לטפל בו במסגרת דיני נזיקין.

אלגד נ' משטרת ישראל

המערער, שוטר במקצועו, נפצע במהלך קטטה במועדון. המערער היה מעוניין להסתיר את דבר נוכחותו במועדון בליל הקטטה מחשש שייחשד שעבד במועדון ללא היתר מהגורמים המוסמכים לכל במשטרה. לכן, סיפר לממונים עליו במשטרה ולרופא שטיפל הבו כי נפגע בביתו. בשל כך הורשע המערער בעבירות של שיבוש הליכי משפט. הרשעתו אושרה בבית-המשפט המחוזי ומכאן מבקש לערער לעליון.

      כלל הצפיות, שנקבע בסעיף 20(ב) לחוק, מעמיד את הצפיות כשקולה ל"כוונה" כהגדרתה בסעיף 20(א)(1) לחוק. לפי כלל זה, צפיית התוצאה כקרובה לוודאי שקולה כנגד כוונה פלילית מקום שבו היא נדרשת בהגדרת העבירה אף שהעושה לא חפץ בתוצאה ואולי אף העדיף שלא תתרחש. כלל הלכת הצפיות מבוסס על כך שהפסול המוסרי והחברתי הטמון בהתנהגותו של עושה אשר צפה התממשות של יעד כאפשרות קרובה לוודאי, שווה ברמה הערכית לפסול הטמון בהתנהגות מתוך שאיפה להשגת היעד או להתממשותו. על-כן צפיית התממשות היעד המבוקש ברמת הסתברות קרובה לוודאי, כמוה כשאיפה להשגת היעד. מטעם זה בדרך-כלל תשמש הילכת הצפיות הפסיקתית תחליף ליסוד הנפשי של שאיפה להשגת היעד, כאשר שאיפה כזו אינה מתקיימת במלואה או אינה ניתנת להוכחה.

      במקרה דנן- ההתנהגות של אמירת שקר בזמן חקירה פוגעת בערך החברתי של גילוי האמת ועשיית משפט צדק. חזקה על המערער לדעת כי שקריו בחקירה עלולים באפשרות קרובה לוודאי לפגוע במטרות החקירה. לכן, יש להחיל את הלכת הצפיות בהקשר של עבירה זו (שיבוש הליכי חקירה).

קלות דעת

מגידיש נ' משטרת ישראל

המערער הורשע בהריגה לאחר שהרכב שבו נהג פגע בהולכת רגל שחצתה מעבר חציה וגרם למותה. המהירות המותרת בכביש בזירת האירוע היא50 קמ"ש, ומהירות נסיעתו של המערער לפני שהחל בבלימה הייתה לפחות95 קמ"ש. לטענת המערער, לא הוכחו היסודות הנפשיים להרשעתו בהריגה, להבדיל מהרשעתו בגרימת מוות ברשלנות.

      במרכזה של קלות-הדעת מצויה המודעות לאפשרות גרימת התוצאה ללא חפץ מצד העושה כי תוצאה זו תתרחש.

      ההבדל בין קלות דעת לרשלנות נעוץ בכך שרשלנות אינה דורשת מודעות לאפשרות גרימת התוצאה. הקושי בהפרדה ביניהם נעוץ בקביעת גבולות מודעות הנאשם.

      אחת הדרכים המקובלים להוכחת היסוד הנפשי היא הסתמכות על חזקות עובדתיות (ראיות נסיבתיות), כגון חזקת המודעות הכללית – מודעות האדם למשמעות התנהגותו מבחינת טיבה הפיסי, קיום נסיבותיה ואפשרות גרימת התוצאות הטבעיות העלולות לצמוח ממנה.

      בנוגע להיקף המודעות, העושה צריך להיות מודע לסיכון הקונקרטי הנוצר בנסיבות המקרה, אך לא לדרך המדויקת של השתלשלות האירועים שהובילו לתוצאה.

      במקרה דנן, לאור מודעותו למהירות המפורזת בה נהג באזור עירוני ולאור מודעותו לקיום מעבר חציה ובי"ס באזור זה, נוצרת חזקה עובדתית כי המערער נטל על עצמו סיכון בלתי-סביר לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית מתוך תקווה שהתוצאה ללא תתרחש.

רשלנות

בש (השופט כהן)

אדם העמיד מקרר בחצר ביתו, זוג פעוטות נכנסו לתוכו במהלך משחק ונחנקו למוות

מבחן "הציפיות הסבירה" הוא עפ"י קנה מידה אובייקטיבי, לפי מידות האדם "הסביר" ולא מידותיו של הנאשם.

ביהמ"ש עשוי להקפיד ולהחמיר בהגדרת הסטנדרט כדי שלא יקופחו חיי אדם.

מידת הצפיות נקבעת עפ"י ניסיון החיים והידיעה הכללית שבידי השופט.

(נקבע שמקרר נטוש מהווה מקור לסכנה לילדים שמטבעם נמשכים לשחק בו, ולפיכך מדובר בציפיות סבירה).

בש (השופט אגרנט)

אדם העמיד מקרר בחצר ביתו, זוג פעוטות נכנסו לתוכו במהלך משחק ונחנקו למוות

שאלת הסכנה הצפויה היא שאלה שבדין.

מבחן "הצפיות הסבירה" בנסיבות המקרה חייב להיות הערכה של ביהמ"ש ולא של אחרים. והשאלה מה היה צריך לצפות הופכת לעיתים לשאלת של מידה.

מבחן זה טומן בחובו מידה חיצונית רחבה אשר על ביהמ"ש להתאימה לנסיבות המיוחדות של כל מקרה.

במקרים מסוימים רשאי ביהמ"ש להיעזר בעדות מומחים לגבי מידת הסכנה הכרוכה בשימוש בחפץ מסוים.

יעקובוב

השופטת

דורנר.

אישה שהוכתה בידי בעלה במשך שנים ארוכות התאבדה בקפיצה מהחלון והוא הואשם בגרימת מוות ברשלנות

ממכלול הוראת סעיף 21(א) עולה כי השוני בין המונח "אדם מן היישוב" לבין "האדם הסביר", הוא סמנטי בלבד ואין בו כדי לשנות את אמות-המידה המקובלות לבחינת היכולת לצפייה סבירה של הסיכון.

לפיכך, אין בסעיף דרישה לצפיית סיכונים סבירים שבחיי היום יום, להבדיל מצפייה סבירה לסכנה קונקרטית הנובעת מן ההתנהגות בנסיבות הספציפיות.

הצפייה הסבירה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, שהיא עבירה תוצאתית, משקפת את הזיקה בין היסוד הנפשי לבין היסוד העובדתי, שכן היא משמשת לקביעת שני היסודות. </DIV>כך, במישור העובדתי בנסיבות המקרה הקונקרטי התנהגות שאדם סביר יכול וחייב היה לצפות כי עשויה היא לגרום לתוצאה הקטלנית, היא רשלנית. ואילו היסוד הנפשי מותנה בקיומה של יכולת סבירה להיות ער לטיבה של ההתנהגות, לנסיבות האופפות אותה ולאפשרות כי תגרום לתוצאה הקטלנית. מכאן, שנאשם שנמצא כי התרשל משום שהתוצאה הקטלנית שנגרמה עקב התנהגותו הייתה בגדר צפייתו הסבירה, אחראי לתוצאה שאותה היה חייב לצפות.

במישור העובדתי, הקשר הסיבתי אינו מתנתק גם אם הגורם הישיר למוות היה מעשהו של אחר שנעשה ברשלנות חמורה, בפזיזות או אף במתכוון, אם מעשה זה היה בגדר צפייתו הסבירה של העושה.

סבירות הצפיות נקבעת בסופו של דבר על-ידי בית-המשפט, לפי יכולת הצפייה של אדם מן היישוב משקפת את ערכי החברה ומטרותיה.

הוחלט- שלאדם מן היישוב ישנה יכולת לצפות שהתנהגותו האלימה והתעללותו בבת-זוגו עשויות להביא להתאבדותה. הצפיות הסבירה משקפת לא רק את הנורמות המוסריות הנוהגות, אלא גם מבוססת, עובדתית, על מציאות החיים.

צור

השופט

ויתקון

קבוצת מטיילים ירדה לנחל דרגות ושישה מהם טבעו בעקבות שטפון , המדריכים הועמדו לדין

בחינת התועלת מול הסיכון הסביר-

כדי להיות רשלן בעיני החוק, לא די בכך ש"אפשר היה לצפות את הסכנה", יש לשאול, אם סביר היה, בכל הנסיבות, להימנע מהפעולה היוצרת את הסכנה. הרבה פעולות, שהן חיוניות או רצויות לאדם יוצרות סכנות ואף-על-פי-כן אין אנו גורסים שלמען שלמות הגוף והנפש צריך או אפשר לוותר עליהן. כנגד גודל הסיכון הכרוך בפעולה מסוימת יש להביא בחשבון, בין היתר, גם את חשיבות הפעולה מבחינה חברתית, כדי לקבוע, אם סביר היה לדרוש הימנעות מהפעולה, מקום שאין דרך לבצע את הפעולה ללא סכנה.

במקרה הנ"ל הערך החינוכי שבחשיבות הפעולה- עריכת טיולים לשם הכרת הארץ,  עולה על שלילת הסיכון והמנעות מעריכת טיולים כאלה.

אחריות מוחלטת

גדיסי-

השופטים

אגרנט

וויתקון.

המערער נתפס נוהג בטרקטור כשהפנס האחורי הקבוע ברכבו לא האיר בעת שבלם את הרכב.

ביום המקרה תיקן מכונאי את הפגם שאירע בפנס הבלם אולם זה התקלקל במהלך הנסיעה בגלל הקפצת אבן שפגעה במערכת הבלימה.

אגרנט: 1. ה"רציה" הנדרשת בחוק  מתייחסת רק למעשה חיובי או למחדל מכוון,  אך לא למחדל המהווה יסוד של עבירת אחריות מוחלטת. כאשר מדובר במחדל והנאשם הפר את החובה הנדונה מפני שלא ידע על המצב העובדתי (שבגללו קמה החובה)  אין חשיבות לעניין של העדר ה"רציה".

2. משמעותה האמיתית של האחריות המוחלטת היא, שהאדם, אשר לא שמר על רמת הזהירות שקבע המחוקק, מוחזק כרשלן ושהנחה זו אינה ניתנת לסתירה.

עלולים להיות מקרים שבהם עשה אדם את הכול כדי לשמור ולהקפיד על רמת הזהירות הסטטוטורית אך נכשל בכך הודות לנסיבות מיוחדות שלא  מצביעות על כל אשמה רשלנית מצדו. במקרים אלו התוצאה היא בלתי צודקת.

3. ישנה הבחנה בין התערבות אדם שלישי, הפוטרת את הנאשם מאחריות גם בעבירה בת אחריות מוחלטת לבין התערבות גורם דומם שאינה פוטרת את הנאשם מאחריותו המוחלטת. לזה נוסף הסייג בדבר מצב שנוצר עקב השפעה לא-מצויה של איתני הטבע. ובכך למעשה הושג מעין איזון נסבל בין הצורך להטיל אחריות מוחלטת בעבירות מסוימות, כדי למנוע נזק חמור מן הציבור, ובין הכלל הגדול של המשפט הפלילי שאין אחריות ללא משגה.

במקרה הקונקרטי- מדובר באבן שקפצה בדרך ופגעה במערכת הבלימה של הרכב.  מדובר בסיכון רגיל, שהכרח הוא שהנהג היוצא לדרך מביאו בחשבון. לכן אין להעלות על הדעת, שהמחוקק לא התחשב בכך בקובעו את העבירה.

ויתקון– אנחנו מוכנים לשלם מחיר מסוים של אי צדק כדי להשיג תוצאות מבחינת אינטרסים חברתיים.

אחריות קפידה

אורן מתכות בנגב

השופט ברק

חברת אורן בנגב – מתכות בע"מ ומנהלה, הועמדו לדין כשהוגשו נגדם שני כתבי אישום. על פיהם לא הגישה החברה שמונה דו"חות תקופתיים. ביהמ"ש המחוזי

קיבל את הטענה כי העבירות לפי סעיפים 117(א)(4)ו-117(א)(6) לחוק מע"מ הן עבירות של אחריות קפידה ומכאן הערעור.

המסקנה המתבקשת הינה כי עבירות אלה דורשות מחש"פ – כלומר מודעות לטיב המעשה – ואין לראותן כעבירות של אחריות קפידה.

עבירות אלה אינן באות לקבוע רמת זהירות גבוהה, כאופייני לעבירות אחריות קפידה ואין עניינן בצרכי הציבור החדשים כחלק בהתפתחות במציאות חיי החברה, אלא נועדו למנוע פגיעה בקופה הציבורית.

בולט האופי השלילי שבהתנהגות שמהווה את העבירות והעונש בצידן- שנת מאסר- אינו קל ויש בו כדי להשליך על אופיין כעבירות של מחשבה פלילית.

לא כל עבירה שנקבעה כ"עבירה מינהלית", היא ממילא גם עבירה של אחריות קפידה.

כיום לא ניתן עוד לסווג כעבירות של אחריות קפידה, עבירות שלא סווגו כך לפני חקיקתו של סעיף 22 לחוק העונשין.

אין להבחין בין "הלכה פסוקה" לפני תיקון 39 או לאחריו. אך ניתן להשאיר עניין זה בצריך עיון.

מחדל

פרג' (שלום)

אב הוריד את בנו בן ה-12 באמצע כביש המנהרות ליד המחסום הצה"לי. הואשם בהפרת החובה של אחריות הורה לבנו

• הכרה בסע' 322 ו-32ע כמקור חובה של הורה לילדו או של אחראי על חסר הישע שבאחריותו.
• היס"נ הנדרש לעבירות אלו (§322 ו-§326)- הסתפקות בפזיזות בלבד

לורנס

גרימת מוות ברולטה רוסית- הנאשם העמיד פנים שהוא משתתף פעיל במשחק (בדק איפה הכדור)- אך לא בדר זאת גם כשהגיע תורו של מנוח, והעביר לו את האקדח הטעון.

• רציונאלים באי הטלת חובת הצלה כללית:
  • נימוק מהותי- פגיעה באוטונומיית הפרט
  • המציל המקלקל
  • טכני- לא ניתן לקבוע את מידת ההקרבה הנדרשת
• חובת הצלה בשל קרבה בין הצדדים (קרבה ביולוגית או קרבה מתוך הנסיבות)-> חובת זהירות של עוולת הרשלנות בדיני הנזיקין- על היוצר מצב מסוכן (עיגון במבחן הצפיות)- נאמר כאוביטר בלבד, לא הלכה.

פרידמן

בעקבות ניסיון תקיפה של אישה את בעלה- דקר אותה בעלה פעמיים. הבעל הציע לה עזרה אך היא סירבה לקבלה- ולבסוף היא מתה מאובדן דם.

• ביהמ"ש מעדיף להרשיע את הבעל במעשה ולא במחדל (היא מתה בשל הדקירה- מבטל את טיעון הבעל להגנה עצמית).
• במקום שבו מתממש סיכון שיוצר אדם במעשהו, רואים אותו כנושא באחריות למימוש הסיכון- חובת הצלה לזה שגרם למצב המסוכן. (שוב- נאמר כאוביטר)

ויצמן

במהלך נסיעה פרועה ברכב נפגע שוטר בטעות. כל יושבי הרכב הפקירו את השוטר ולא יצאו לעזור לו- ניתן להרשיע את יושבי הרכב (לא הנהג) במחדל- לא ניסו לעזור לשוטר.

• לא כל חובה בדין יכולה להיות חובה לשם הוכחת מחדל- יש לבחון את עוצמתה ואת תכליתה (גישת המסננת).
• לא ניתן להחיל את החובה שבחוק "לא תעמוד על דם ריעך" על עבירות הדין הפלילי הרגילות– אין התאמה בחומרת העונש.

עלי אחמד

בעת נסיעה השתחררו שני גלגלים של משאית נוסעת ופגעו ברכב אחר- מה שהביא למות הנהג.

3 ימים לפני התאונה- בעת בדיקת המשאית במוסך נאמר לבעלה כי עליו לחזק את ברגי הגלגלים- אך הוא לא עשה זאת.

• האם יכול שמקורה של החובה יהיה בהוראה או בהנחיה של מומחה לדבר או בנוהג כללי מקובל? תלוי נסיבות המקרה: יכול להיות נוהג ברור, הוראות יצרן, הוראה בטיחותית (לעומת "עצה טובה").
• בעניין הפס"ד עצמו- הוראות היצרן לא כללו הורה לבדיקה חוזרת, וכן לא ניתן היה לראות בהוראת בעל המוסך כמקור חובה בעצמו (בעיות אמינות).

כרמלי

הנכד שיכנע את סבתו לעבור לגור איתו- אך הוא הזניח אותה- ובעקבות זאת התדרדר מצבה. (עשה זאת ע"מ לשכנעה לשנות את צוואתה- ולהעביר לו מיליון ₪)

• כל חוזה אפשרי ע"מ לשמש כמקור חובה- גם חוזה מכללא.
• החובה מתוך §362 (אחריות לחסרי ישע) נובעת מהזיקה בין הצדדים: גם אם לא מדובר על מי שהוגדרו במפורש בחוק (הורה או אפוטרופוס חוקי)

הר שפי

הר שפי לא מנעה את רצח רבין למרות שידעה על כוונתו של יגאל עמיר.

• עבירת "אי מניעת פשע"- עבירת מחדל עצמאית, מטילה נטל נכבד על הפרט (לנקוט בכל האמצעים הסבירים ע"מ למנוע את הפשע)
• מחלוקת בין השופטים לגבי אופן פרשנות העבירה- האם בצמצום (בשל הפגיעה החמורה שהיא גורמת לחירות הפרט) או באופן רגיל, כלשונה (בשל החשיבות של מניעת פשעים)
• למרות הבעייתיות- אינם רוצים למחוק את העבירה ולהשאיר את החובה בגדר חובה מוסרית בלבד, בשל החשיבות הרבה במניעת פשעים (חשיבותה גם כחובה משפטית)

ניסיון

פקוביץ

פקוביץ+ שני שותפים אחרים קשרו קשר לזרוק ראש חזיר להר הבית ע"מ לעורר מהומות דמים

• דיון בעבירת הקשר (סוג של עבירת הכנה עצמאית). נדרש יס"נ כפול (כמו בניסיון)- כוונה להתקשר וכוונה שמטרת הקשר תוגשם.

הוכחת יס"ע- לא נדרשת רמת מסוימות גבוהה, וגם יש הקלות בדבר ההוכחה (צפוי                  שהקשר יעשה במקום פרטי וסודי).

• פרשנות "מקום קדוש" בחוק השמירה על מקומות קדושים- למרות שאין הגדרה מדויקת, ומדובר על מקומות ליהודים בלבד- ניתן לפרש את הביטוי בצורה מהותית ועקרונית- גם מקומות קדושים לשאר הדתות נכללים.

סריס

ניסיון לאונס שנקטע בשל מכונית שעברה במקום- בטרם התחיל להפשיט את הבחורה ולגעת באיבריה האינטימיים

• משתמש במבחן תחילת הביצוע ע"מ להבחין בין הכנה לניסיון: התנהגות שמהווה חוליה ראשונה בשרשרת חוליות התנהגותיות מתאימות שהיו מובילים לביצוע התנהגות היס"ע בעבירה.
• מרחיב את גבולות התנהגות העבירה- לא צריכה להיות המעשה המכריע או האחרון: לא תחילת המעשה האסור אלא תחילת הגשמת הכוונה.

קובקוב

רצה לזרוק בקבוקי תבערה על מסגד חסן-בק לאחר הפיגוע בדולפינריום. לאחר שהיגע וראה שהמקום מוקף שומרים החליט לוותר- נעצר בדרכו משם כשבכיסו הבקבוקים.

• מזכירה את הקשר בין היס"נ ליס"ע- ככל שמדובר שלב מוקדם יותר בעבירה, דרושה הוכחת יס"נ חזקה יותר.
• משתמשת במבחן תחילת הביצוע- מעשיו של הנאשם היו מוקדמים וראשוניים, ולא מהווים חלק מהביצוע (הליכה והכנת הבקבוקים בלבד). עם זאת, בשל הכוונה שהראה- ניתן להרשיע אותו בעבירת ההכנה– חומרים מסוכנים.

ברויאר

ניסיון לשוד- ברויאר בא לבנק בפעם הראשנה בכוונה להשלים את העבירה- אך ויתר בשל קהל רב מדי. מאוחר יותר- חזר לבנק ע"מ להשלים את זממו- אך נעצר כשידו סכין ופתק האומר כי זה שוד.

שימוש בשני המבחנים:

• קרבה להשלמה- עד כמה הוא היה קרוב לביצוע העבירה המוגמרת- מבחני זמן ומקום
• תחילת ביצוע- קפיצה איכותית בין מעשי ההכנה למעשי הביצוע. (במובן הרחב של יס"ע העבירה). (דומה יותר במשמעותו לקוד הפלילי לדוגמא- דרישה שהצעד יהיה משמעותי)

מחליטה להרשיעו- על בסיס שני המבחנים

ניסיון לא-צליח

גרציאנו

הנאשם נתפס עם שקיות קוקאין– אך למעשה הן הכילו קמח תירס: משום שהשוטרים החליפו את תכולתן.

 משום המערער חשב שמדובר בסם- ולכן התכוון לבצע את העבירה- ניתן לראות בניסיון הבלתי צליח כניסיון עניש.

פטור חרטה בניסיון

מצראווה

ניסיון אונס של טרמפיסטית שהסתיים בכך שהטרמספיסטית הצליחה להכות את הנאשם- עד שהוא ברח מהמקום.

• נטל הוכחת הפטור עקב חרטה הוא על הנאשם
• ·         החרטה צריכה לבוא מתוך שכנוע פנימי ולא מתוך קושי חיצוני

כלומר- מדובר בשני תנאים מצטברים (הדרישה לחרטה שונה מהדרישה לחפץ נפשו בלבד: לא רק שלא ע"י גורמים חיצוניים אלא גם אמיתית וכנה)

נחושתן

נסיון לחתום עם אדם הסכם כובל- אחד הנאשמים התחרט ולא רצה לעשות שאת בסוף.

• ניסיון ולא הכנה- עשו ככל שביכולתפ על מנת לגרום לאדם להתקשר איתם בהסכם זה.
• החרטה אינה חייבת להיות מוסרית– היא יכולה לבוא משיקולים כלכליים, חברתיים וכו'. (נאמר ברוח שלפני התיקון)
• הם זאת- החרטה היא אישית ופרטית- לא ניתן להשליך ממנה על גצדדים נוספים לעבירה.

סיוע

פוליאקוב

פוליאקוב ו-2 אחרים הורשעו ברצח זוהנ שעבדה במכון ליווי אליו היו קשורים. בנוסף הורשע גורייב בסיוע לרצח. 2 מהרוצחים והמסייע ערערו

מהות היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בסיוע לרצח:

• דעת הרוב מפי מצא- גישת המודעות : היס"נ הנדרש להשתכללות אחריות המסייע- מודעות בלבד (לעבירה ולסיוע). הגישה מרחיבה חלות הסיוע, פוגעת בע.החוקיות בהמשך נדחתה לטובת גישת הביניים של ברק בפלונית.
• דעת המיעוט מפי אנגלרד- גישת הכוונה: נדרשת כוונה לסייע וכוונה להשלמת העבירה נשוא הסיוע. ניתן להכיל הלכת צפיות (אפילו ברצח) מצמצמת הסיוע לא התקבלה.

ויצמן

נהג דרס למוות שוטר. חברו שלומי עודד בריחה, 2 בנות נכחו ושתקו. ה-3 הואשמו בסיוע להפקרה ולאי-דיווח. ערערו למחוזי ואח"כ לעליון

מקור חובה לעבירות מחדל, האם ניתן לסייע במחדל לעבירת מחדל:

• חשין: סיוע במחדל אפשרי. אי-מניעה עלולה להיחשב סיוע.
• 3 גישות למקו"ח סיוע במחדל:
• א) מקו"ח מפורש מהדין.
• ב) זיקה מיוחדת של המסייע לסכנה או לקורבן. אין הכרח למקו"ח בחוק. זו הגישה הנוהגת בפועל
• ג) כגישת פלר- אין צורך במקו"ח, הוא נגזר מהעבירה העיקרית. סיוג/ריכוך הגישה- מתאימה רק בנסיבות מיוחדות- זיקה מיוחדת של המסייע/ שליטה על הנעשה/ נסיבות מסוימות (במקרה דנן- ביצוע עבירת הפקרה של הנהג ועידוד מצד חברו לצידו. זו נבחרה במקרה דנן.

פלונית

חברה של פלונית רצח מדריכו בפנימייה. טרם הרצח יידע פלונית בתוכניתו והיא אף סייעה לו בתכנון ובהכנה (רכש סכין, בחירת בגדים). אמרה לו שאולי כדאי שיוותר, אבל סייעה לו להתעורר בליל הרצח וסייע לו להתנקות לאחריו. הואשמה בסיוע לרצח

ההלכה כיום בדבר יס"נ היסוע:

א.     מישור העבירה העיקרית– מודעות לאפשרות ביצועה ע"י המבצע (מודעות ליס"נ+ יס"ע)

ב.         מישור הסיוע–

א.      מודעות לטיב ההתנהגות המסייעת וליכולתה הפוטנציאלית לתרום.

ב.      מודעות לנסיבה "טרם ביצוע"- ידיעה שהעבירה העיקרית טרם התבצעה

ג.    ההחמרה- דרישת כוונה לסייע לגרימת התוצאה/ להשלמת התנהגות, כולל הלכת צפיות.

הכוונה הנדרשת היא לסיוע עצמו. לא נדרש מהמסייע יחס חפצי של כוונה לעבירה עצמה, אלא די במודעותו אליה

יוסופוב

עולה מרוסיה בקשר רומנטי עם ערבי, אשר ביצע סדרת ניסיונות לפיגוע בהם נכחה ביודעין, ובחלקם אף סייעה. בסופו של דבר ביצע פיגוע. נשוא ערעור- האשמתה בסיוע לניסיון רצח.

היס"ע הנדרש לסיוע:

• התנהגות שיש בה פוטנציאל לתרום לעבירה העיקרית ולקדמה. אין דרישה לקש"ס ולתרומה אפקטיבית בפועל.
• נוכחות לכשעצמה יכולה להוות סיוע. במקרה דנן סיוע פיזי (לוגיסטי).
• לנוכח בזירה קמה חזקת שותפות בביצוע שנטל הפרכתה עליו.

היס"נ הנדרש לסיוע:

• מודעות לטיב ההתנהגות המסייעת וכוונה לסייע למבצע העיקרי. כוונה לסייע ניתנת להחלפה בהלכת הצפיות- מודעות להסתברות של קרוב לוודאי לכך שפעולותיו תסייענה למבצע
• העבירה העיקרית- מודעות לעבירה העיקרית וכוונה לסייע למבצע במטרתו חרף המודעות להשלכות ולביצוע העבירה. המודעות ניתנת להחלפה בעצימת עיניים.

אדרי

המערערת, חברתו של אחד השודדים, ישבה במכונית בנסיעה למקום השוד, בעת השוד ובמהלך ההמלטות  והורשעה כמסייעת לשוד. לדבריה הבינה שמשהו "מסריח" רק כשהגיעו למקום. מאוחר בלילה. ידעה שעומדת להתבצע עבירה אבל לא איזו בדיוק. לא מחתה מפחד.

• ·     ההלכה: משקל נוכחות בזירת הפשע- אינה מובילה בהכרח להרשעה בשותפות בעבירה.
• ·         נטל הוכחת "תמימות" הנוכחות באירוע (מקרית וכד')- על הנאשם.
• ·     דעת רוב: אין בנוכחות גרידא בכדי לעשות אדם לשותף. אם מטרתו בשהותו אינה קשורה  לעבירה הנדונה- לא יואשם כשותף.

יש להוכיח שהנוכחות אינה מקרית ותורמת איכשהו לקידום העבירה. לחילופין- מחש"פ לקידומה/ חיזוק המבצעים. לנוכחות משקל ראייתי מסוים, היכול לאור נסיבות להתחזק כדי ראייה החלטית או להידחות נוכח הסברים סבירים.

• ·     אדישות אדם לעבירה המתקיימת בנוכחותו מפלילה. בענייננו- נוכחותה מסייעת "להתמים" העבירה בעת ביצועה
• ·     מיעוט (כהן):  נטל הוכחת "תמימות" הנוכחות לנאשם- פגיעה בחזקת החפות, חריגה מההלכה.

שידול

אסקין

פקוביץ ראה באסקין מנהיגו האידיאולוגי והיוזם, כשהוא עושה דברו. העלה בפניו רעיון לחלל קברי מוסלמים ואסקין הסכים ונתן לו כסף תוך איסור ליצור עימו קשר בנוגע לפעולה. בנוסף פקוביץ הצית סניף תנועת שמאל- מעשה שהיה על דעת אסקין ודווח לו בדיעבד.

ההלכה:

יס"ע נדרש לשידול:

1. השידול-  הבאת אחר לביצוע עבירה. בכל דרך המקיימת קש"ס בין השידול לביצוע.
2. אין תנאי שמקור היוזמה במשדל. כשהמשודל חייב הנעה מנטלית לבצע- עשוי להתקיים שידול גם כשהרעיון עלה בראשו, אך התגבשות להחלטה לבצע גרם השידול. מוכרע ע"פ נסיבות העניין.

יס"נ נדרש לשידול (דרישה מצטברת כפולה):

1. מודעות לכך שההתנהגות תוביל המשודל לביצוע עבירה- טיב ההתנהגות המשדלת וקיומו של אחר הזקוק להנעה מנטלית בכדי לבצע העבירה.
2. כוונה שתבוצע העבירה נשוא השידול ע"י המשודל.

הדרישה הכפולה מחמירה ומתחייבת מכך שמוטלת א.פלילית רק בגין השפעה על אחר ולאור עונשו הכפול של השידול (לעומת סיוע) .

סוגאקר

אדם שידל שניים אחרים לפגוע באחר באמצעות חומצה. בפועל לא הספיקו לפגוע כי הקורבן ברח.

ההלכה: ניתן להרשיע בשידול לעבירה, גם כשהמשודל לא השלים הביצוע, אלא ניסיון בלבד. עצם תחילת הביצוע לעבירה נשוא השידול מעידה כי השידול הצליח ואינו בגדר ניסיון לשידול.

פסיקה שאינה הלכה: בהתקיים שרשרת משדלים ניתן לייחס לראשון אחריות גבוהה ממשיכיו. טיעון חזק- סיבתיות: "נוטע הרעיון" והקרוב מכולם למבצע – זיקתו רבה יותר.

ביצוע בצוותא

מרדכי

מרדכי ועבודי שדדו חנות וטרם הביצוע ידעו שייתכן ויבוצע רצח במהלכו בעל החנות מת בעיקר ממכותיו של עבודי. המחוזי קבע שעבודי גרם למוות במזיד ומרדכי שותפו לרצח. מרדכי טען שהוא מסייע בלבד ולא מב"צ- אחריותו פחותה.

ההלכה: המבצעים בצוותא= גוף אחד המבצע עבירה. שניהם ראשיים ואחריותם ישירה. תרומתם "פנימית" והם שולטים בעבירה, ללא קשר לחלוקת העבודה הפונקציונלית.

• אחריות מופחתת למב"צ תחול (§34א- א.נגררת) רק כשהעבירה השונה/נוספת בלתי-מתוכננת ו"אדם מהיישוב" לא יכול היה להיות מודע לה. אם לקחו התרחשותה בחשבון (כלומר היו מודעים לה)  ואכן בוצעה ע"י אחד מהם- יישאו הדין כמבצעים בצוותא.
• חשין (מיעוט) מבחן העונש השערורייתי- החלטה האם השותף ראוי לעונש מלא, ולפי זאת קביעה אם הינו מסייע או מבצע במשותף. עקרון החוקיות- המלצה בלבד.

ביצוע בצוותא

משולם

חסידי משולם הסתגרו בביתו לפי הוראותיו. לאחר שנעצר ובעת שהיה מבודד מהם ירו לעבר מסוק משטרתי (בניגוד להנחיותיו)

שני מבחנים לביצוע בצוותא:

• מהות המעשה הנדרש (משפטי-מהותי)- תרומה כלשהי בשלב הביצוע. לא נדרשות נוכחות בזירה/ שותפות פיזית. די בכל מעשה השתתפות.

ביצוע בצוותא מבוסס על שליטה פונקציונאלית-מהותית על העשייה. ללא קשר לנוכחות

בעידן המודרני (טכנולוגיה)- נוכחות היא נסיבה ראייתית אפשרית בלבד. לא תנאי.

• קירבה למעגל המבצעים ויכולת השפעה (ראייתי-נסיבתי)- מבחן משולב כשקשה לאפיין התנהגות הנאשם. אם ביצע חלקו במזימה העבריינית או היה בעלת שליטה בעבירה- יורשע כמבצע.  מבחן השליטה אינו מכריע לבדו ואינו מרכזי אלא משמש לעזר.

çמי שבידו שליטה מלאה ואינו רק משדל/מכין אלא מפקח/מנחה= מבצע בצוותא. תשומת לב- היעדר שליטה אינו שולל סיווג כמבצע בצוותא בהכרח

על מבצע בצוותא ומשדל לעניין עבירה אחרת:

אחריות המב"צ חמורה מהמשדל כשאגב עשיית העבירה עבר אחד המבצעים עבירה שונה/נוספת. המבצע נושא באחריות מלאה לעבירה, כשדי בצפיות בכוח לאפשרות הסטייה מהתכנית. המשדל, מנגד, נושא באחריות לעבירה רק כעבירת רשלנות. ההבחנה בין השניים ערכית ולא מכנית.

• דעת מיעוט (דורנר)- מבצע בצוותא חייב בשותפות פיזית מינימאלית באירוע (כולל הנחיות/הוראות), אחרת ייחשב משדל. (משדל- תורם נפשית. מבצע בצוותא- פיזית)

הכרעות: דורנר= המנהיג משדל. חשין= מבצע בצוותא.

פלונים

4 נערים חברי "כהנא חי" תכננו פיגוע זריקת רימון בשוק ערבי. התכנון נעשה במשותף, בהובלת אחד מהם- טל, ותפקידיהם הוגרלו. טל הבריז מהפגישה ביום הביצוע וביקש לדחותו טלפונית. משסירבה החבורה, תגובתו- "תעשו". הפיגוע התקיים בלעדיו, תוצאותיו: 7 פצועים והרוג.

כל ה-4 הואשמו כשותפים בצוותא ברצח, ניסיון לרצח וקשירת קשר.

ההלכה: נוכחות בזירת האירוע/ תרומה פיזית אינן הכרחיות להרשעה כמבצע אלא יכולות להוות ראייה. תכנון נכנס לשלבי ביצוע העבירה. הקושי– קביעת הגבול בין מחשבה לתכנון

• החוק רואה במבצעים בצוותא גוף אחד, שלו זרועות שונות. פעולת כל זרוע משויכת לגוף כולו ולכ"א ממשתתפיו. ביצוע בצוותא מחייב תכנון משותף וחלוקת עבודה, ולאו דווקא אחידות במקום ובזמן.

• דיני הקשר: קושר יהיה אחראי לעבירה שלשמה קשרו או לעבירה שנעברה לקידום הקשר רק אם היה צד לעשייתה ולפי תפקידו (כמבצע בצוותא/ באמצעות אחר/ משדל/ מסייע)

עזיזיאן

המון חרדי התפרץ לדירות נוצרים ופגע ברכושם. עזיזיאן, נקלע לאירוע בעיצומו, נכנס לכ-10 דקות ונטל חפץ פחות ערך. הואשם בשלל עבירות כמב"צ. זוכה במחוזי (לא מעורב באידיאולוגיה או בתכנון).

המדינה מערערתç עזיזיאן מב"צ עם ההמון. נימוק: ייחודיות 'עבירת ההמון':

מצב בו יש לראות כל חברי ההמון כמב"צç מעודדים זה את זה להמשיך מעצם נוכחות ההמון שהם מרכיביו. מעורבות טרומית (בתכנון)- אינה רלוונטית.

ההלכה בפס"ד: תיתכן שותפות ספונטאנית אך מחייבת שותפות הן במעשה והן במחש"פ. חלה בכל מקרה והינה חריגה מהכלל לרוב.

• ·         ייתכן מצב שבאירוע שנעשה בחסות ההמון כל יחיד ייחשב אחראי כמבצע בצוותא
• הכרעת ביהמ"שç מתמקד ביס"נ- עזיזאן אינו שותף לכוונת ההמון, שהותו מקרית וקצרה. לא ניתן לבסס היס"נ בהתנהגותו מעל ספק סביר. נראה שאין מודעות להיות מעשהו מסייע

מיעוט (דורנר): מבצע בצוותא- פעל לצד ההמון.  אין דרישה שיבצע העבירה בנפרד, די שנטל חלק. בהצטרפות  ספונטנית, ברור שאין שותפות בתכנון והדבר אינו רלוונטי. מחש"פ היא פנימית. לחזקת המודעות משקל כמעט מכריע במעשה אקטיבי, חלה במקרה ההמון.

סלימאן

סלימאן מערער כנגד הרשעתו בשותפות לרצח. טוען שרק סייע ולא ביצע בצוותא. במקרה- לאור השתתפותו בתכנון ובביצוע ביהמ"ש דוחה עתירתו

ההבדלה בין צורות השותפות השונות פונקציונאלית- ישירים (מבצעים למיניהם) ועקיפים (מסייע ומשדל), אך עמומה וגבולית. מבחני העזר למב"צ:

1. יס"נ: עמידה בדרישות היס"נ, לרבות כוונה מיוחדת אם נדרשת (מסייע אינו נדרש).
2. יס"ע: מבחן השליטה על הביצוע- אלמלא תרומתו, הביצוע היה שונה משמעותית מהמתוכנן. אינו מבחן "בלעדיו אין". נוספים:

• המבחן הפונקציונאלי- למב"צ, בניגוד למסייע, יש תפקיד מסוים בעבירה.
• מידת התרומה להתהוות העבירה- מסייע משנית, מב"צ- עיקרית.

לוי

3 המערערים הינם שוטרים שחנקו למוות בחורה בעת שניסו לחלץ סם שחשדו שמוסתר בפיה. הורשעו בגרימת מוות ברשלנות, נדחו במחוזי ופנו לעליון

בעת מעורבות מס' אנשים בעבירה, הבסיס לא.פלילית נבחן ב-3 מישורים:

א.   בידוד חלק כ"א מהשותפים ובחינת היותו עבירה מושלמת, שהשת"פ אפשר הגשמתה. העבירה מצמיחה במקרה זה תוצאות כמספר השותפים.

ב.   בחינת פעולתם כגוף אחד שביצע עבירה. כלל העבירות שייכות לכולם ולכ"א בנפרד. התנאי לשותפות כזו- מודעות המבצעים לביצוע העבירה (כל יסודותיה). זו עבירת ביצוע בצוותא.

ג.    אם סטה אחד המעורבים במהלך הביצוע מהתכנית, וסטייתו שהובילה לעבירה, החסר ביס"ע מונע לכאורה הרשעת יתר המעורבים בעבירה המושלמת. אולם §34 (א.נגררת) מבהיר שבתנאים מסוימים גוררת השותפות אחריות ראשית אף מעבר לתכנון הראשוני.

ביהמ"ש קובע שכ"א מהשוטרים הורשע בעבירה המושלמת עצמאית- נהג ברשלנות מלאה בעצמו

אוביטר: ספק שניתן להרשיע בשותפות בעבירת רשלנות- דורשת מודעות ואילו רשלנות נטולת יס"נ

טעות במצב הדברים יכולה לעסוק ביס"ע העבירה או ביס"ע של סייג אחר לפליליות. טעות ביס"ע העבירה אינה סייג לפליליות, אלא שוללת התקיימות יסודות העבירה.

הלכה:  לא תיתכן טענת טעות שבעובדה בעבירת רשלנות- מתבססת על חוסר מודעות להסתברות

התוצאה כשאדם "סביר" היה צריך להיות מודע. הרשלן אינו מודע לעובדה שייטען שטעה בה

רב עבריינים

משולם

לעיל

לעיל

אחריות נגררת (א. שותפים לעבירה נוספת)

סילגדו

סילגדו קשר קשר עם שניים נוספים לביצוע שוד. בעת הביצוע נהרג בן הבעלים ונפצע בן נוסף. סילגדו מערער כנגד הרשעתו ברצח, כששותפיו הורשעו ברצח כמבצעם בצוותא, עפ"י §34 (אחריות שותף לעבירה נוספת)

אופן מימוש ס'34 והיותו חוקתי (מידתי, פגיעה פחותה וכד')

אחריות המבצעים בצוותא לעבירה שונה/נוספת נובעת מרציונאל הסיכון המוגבר- אין לשותפים שליטה מלאה על הביצוע, התפתחות העבירה והיכולת למנוע השלמתה/ להתחרט.

1. §34א מטיל אחריות רק על מי שבחר במודע להשתתף באירוע עברייני מקורי כמבצע בצוותא.
2. אם העבירה השונה/ נוספת מבוצעת ע"י המבצע העיקרי מתוך כוונה האחרים יישאו באחריות כעל עבירה של אדישות בלבד. מידת האחריות מותאמת למידת האשמה.
3. אם בוצעה עבירה נוספת/ שונה ויש לה עונש חובה, ניתן להפחית ממנו למבצעים בצוותא לפי §34א(א)(1).

ההכרעה- הסעיף חוקתי והיה עומד במבחן פסקת ההגבלה

דהן

שלושה שותפים הורשעו באונס. לאחר המעשה רק אחד מהם נישאר עם הבחורה וניסה להרוג אותה ע"מ להשמיד ראיות- מהי האחריות שתוטל על השניים האחרים?

• הצפיות הנדרשת לשם הפעלת §34א: נק' המוצא לבחינה היא במטען הסובייקטיבי שהיה לאותו מבצע ביחס לנסיבות הקשורות בעבירה+ לפי אמת-מידה אובייקטיבית "אדם מן היישוב".
• ביהמ"ש נותן משקל להיבט הנוכחות: מכיוון שלא היו נוכחים באירוע-> לא ניתן לומר שאדם סביר בהנעליהם היה צופה את העבירה הנוספת.

ברזובסקי

4 שותפים תכננו שוד. במהלך השוד, בו נכחו שלושה שותפים בלבד, החליטו לרצוח את הנשדד (זקן חביב)- שלושתם הורשעו ברצח. כיצד ניתן להרשיע את השותף הרביעי- שלא נכח בזירת האירוע.

• נוכחות השותף תורמת להבחנה האם ניתן היה לצפות בפועל (הלכת מרדכי-> אחריות לפי דיני השותפות הרגילים) או צפיה בכוח (לפי אדם סביר-> אחריות של עבירה נגררת).
• פסה"ד מהווה דוגמא נוספת בה אי נוכחות של שותף מצביעה על כך כי לא ניתן לייחס לו מודעות בכוח (מודעות לפי האדם הסביר- רשלנות) ולכן לא ניתן לייחס לו אחריות נגררת לעבירות הונספות.

סייגים לאחריות פלילית

רוזוב

אין צורך למבחן- בתיאום עם הדר

מנדלברוט

מיזאן

חמיס

עונשין מנק' מבט פמיניסטית

עאטף זאהר

בוחבוט

אזואלוס