הלכות פסיקה – דיני עונשין

הלכות פסיקה – דיני עונשין
5 (100%) 1 vote

פס"דהעובדותשאלה משפטיתהלכות הפסיקהסע' חוק רלוונטינושא
 א. מבוא: הגדרת העבירה הפלילית וגבולותיה    
ע"פ 706/86 צדקה נ' מ"יהמתלוננת,חברתו של המערער הובאה על ידו בליווי חברו לדירה שם קיימו צדקה והמתלוננת יחסי מין. המאורעות לאחר מכן -בעטיים הואשמו צדקה בסיוע לאינוס ואל פתאח באינוס.בתום דיון הוחלט להאשים צדקה בעבירה של עושק, ושיש לזכות את אל פתאח מכל אשמה.צדקה ערער על הרשעתו במעשה עושק.האם רק גינוי מוסרי יכול להוביל להרשעה בעושק או כל הרשעה אחרת?ש' לוין המערער הורשע בעושק מכיוון שהניצול המיני של המתלוננת לא היה לצורכיו שלו אלא לצורכי אחר, אך למרות שהמעשה מתועב אין עוצמת הגינוי המוסרי של התנהגות הנאשם יכולה לשמש קנה מידה לקביעת האחריות הפלילית. יש להגביל התערבות הדין ע"מ למנוע פירוש רחב מדי של הביטוי "ניצול מכוון של טעות הזולת".פרשנות מצמצמת  
ע"פ 1399/91 ליבוביץ נ' מ"יהמערער הורשע ע"פ הודאתו בביצוע עשרים ושנים מעשי שוד בנסיבות מחמירות. מעשי השוד בוצעו בסניפי בנק שונים בחלקם היה שימוש בנשק חם. הוחלט לגזור על המערער עשרים שנות מאסר בפועל. הערעור הוא על חומרת העונשמהו העונש הראוי לפי דרכי הענישה ומטרותיה בהתחשב במציאת האיזון הנכון בין חומרת הפשע לבין מטרות הענישה: חרטה ושיקום העבריין?מ' אלון למרות שמדובר בעבירות חמורות מאוד על העבריין לאו דוקא לקבל את העונש המקסימלי אלא העונש הראוי ע"פ דרכי הענישה ומטרותיה. יש לתת משקל מכריע לטיב ומהות חרטת המערער על העבר ולצורך בשיקומו העתידי. גבר הצורך להחזרת המערער למוטב על הצורך להרתיע הציבור למען יישמעו ויראו. הוחלט לנהוג ברוח מודה ועוזב- ירוחם, העונש הופחת.  
ע"פ 3031/98 מ"י נ' דן שבתאיהמערער הורשע בעבירות של אינוס ונסיון אינוס של אשתו לאחר שנקבע כי האירוע היה חד פעמי ולפניו קיים המערער אורח חיים נורמטיבי ללא רבב, ותסקיר שירות המבחן ציין כי מאסר בפועל יביא להדרדרות קשה במצב המערער. הוחלט שהמקרה אינו מקרה אונס טיפוסי בהתחשב בנ"ל ובהיות המתלוננת אישתו ושותפתו לחייםכיצד לשלב את תכלית הענישה שבראשה במקרה זה רעיונות הגמול וההרתעה הכללית עם רעיון שיקום העבריין?קדמי מתנגד לשינוי הדין-למרות החומרה במעשה, העונש שנגזר על המערער הוא מתון מכיוון שהמקרה יוצא דופן בהתחשב ברקע למקרה (עברו הנקי והנסיבות המיוחדות וסוג הקירבה בינו ובין המתלוננת אנגלרד יש לשאוף להרמוניה בין ערכים מנוגדים בדרך של השלמה. אין לתת פורקן לרגשות אישיים של נקמה או רחמים. אין עוררין על חומרת המעשה ויש להוקיעו אך בהטלת עונש יש להתחשב בחרטת הנאשם,עברו ואופיו למרות ההתחשבות בסבלו של קורבן הפשע .דורנר דעת מיעוט יש להחמיר בעונש המערער בשם הרתעת הציבור ומיגור תופעת האינוס  
 זכויות הנאשם ומעמד הקרבן במשפט פלילי    
בש"פ 3503/91 שוברט נ' צפרירבית המשפט השלום דחה את בקשתו של צפריר לעצור את שוברט עד סוף ההליכים בהליך של קובלנה.ערעור זה הינו על החלטתו של בית המשפט המחוזי לאשר את בקשתו לעצור את שוברט עד סוף ההליכיםהאם מוסמך בית המשפט בקובלנה פרטית לצוות על מעצרו של הנאשם עד לתום ההליכים בעילה של שיבוש הליכי משפט?אור ביסוד של מטרות המעצר עומד אינטרס הציבור. למרות שמבחינת הסמכות קיים דין אחד להורות על מיצר עד תום ההליכים אבל קיימות נסיבות מיוחדות הקשורות להליך של קובלנה פרטית.
בכל הנוגע לקובלנה יש מאפיינים מיוחדים באשר לדרך לשכנע את ביה"מ בקיום הראיות, במצב של קובלנה אין לקובל הפרטי כלים וסמכויות שבידי המשטרה על מנת לנהל חקירה קודם הגשת הקובלנה
מאפיין נוסף לקובלנה הינו שהדיון מנהל לאחר שפרקליט המחוז החליט לא נהל את התביעה מאחר שאין מספיק ראיות כך שנוצר מצב שבנסיבות אלה אין עילה לעצור את הנאשם עד תום ההליכים.
לא היה אף מקרה כזה של מעצר עד תום ההליכים בהליך של קובלנה.
ועתה משנקבעה סמכות ביה"מ לעשות זאת קיים חשש שקובלים למיניהם יעשו שימוש בסמכות זו ינצלו אותה לרעה ולכן ראוי להתריע מפני כך
  
דנ"פ 3750/94 פלוני נ' מ"יהקטינה הגיעה לגיל 14 במהלך המשפט,
לאחר שעדותה לפני חוקרת נוער,זיכרון הדברים והדין וחשבון הוגשו, לכן היא לא נקראה כעדה מן המניין מטעם התביעה למרות שהאיסור לפי סעיף 2 (א) לחוק הגנת בילדים איבד מתוקפו.
ביהמ"ש בערכאה קודמת לא ראה בכך עילה לפסילת דברי הילדה לפני חוקרת הנוער ועל כן הבקשה לדיון נוסף
האם חובה על התביעה להעיד קטין, שמלאו לו במהלך המשפט 14, אחרי שהודעתו בכתב הוגשה כבר לבית המשפט ע"י חוקר נוער?אם הילד הגיע לגיל 14 עדותו לפני חוקר הנוער של חוקר הנוער אינם נפסלים. נוסחו של סעיף 9 (עדות ע"י חוקר נוער קבילה בבימ"ש) רחב וכללי אך יש לפרשו על רקע מכלול הוראותיו של החוק, מטרתו החקיקתית ותפיסות היסוד שלנו בכל הנוגע לסדרי דין במשפטים פליליי."הגינות בהליך משפטי" נדרשת גם עבור הנאשם אך גם עבור הקורבן.כשנתגבש החוק להגנת הילדים חשבו על ילד או ילדה קטינים שעשויים להיות נתונים לחקירה ממושכת ללא כל פרופורציה.כבוד האדם הוא לא רק כבוד הנאשם אלא גם כבוד הקורבן. הבקשה לדיון נוסף נדחית.  
 ב. עקרון החוקיות    
רע"פ 1179/98 כהנא נ' מ"יהמשיב זוכה מאשמת המרדה.מם הערכים המוגנים בסע' המגדיר "המרדה"?הפירוש יעשה לפי בחינת החלופות בסעיף המבטאות את כוונת החוק ותכליתו על רקע המציאות בת זמננו ובהתחשב בעקרונות יסוד כמו לכידות חברתית ומניעת שסע חברתי: לא די שהאמירה תכלול פוטנציאל לעורר שנאה בין אדם פרטי לאחר אלא יש צורך שהיא תעורר פוטנ' לשנאה בין חלקי אוכלוסייה. טירקל וברק דעת מיעוט עבירת ההמרדה מעצם טבעה מוגבלת לסיכון סדרי הממשל והמשפט והערך המוגן בה הוא מניעת פגיעה ביציבות במשטר. יש לפרש לשון החוק בגישה מצרה כדי שהפירוש יעלה בקנה אחד עם תפיסות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית לרבות חופש הביטוי ועקרון החוקיות.136 
 כללי פרשנות    
ע"פ 787/79 מזרחי נ' מ" המערער היה אסיר בכלא שהורשה לצאת לחופשה מיוחדת בת יום ולא חזר בתום החופשה. לאחר מעצרו הוא הועמד לדין בגין בריחה וזוכה מעבירה זו. מדינה: ביצע בריחה ממשמורת חוקית למרות שחופשת אסיר לא מוגדרת ככזו.האם ניתן להגדיר "אדם בורח" כאדם הנמלט פיזית בלבד? האם ניתן לפרש חופשה מהכלא כ"משמורת חוקית"?ברק פרשנות מרחיבה למרות הטענה כי יש לפרש הוראה פלילית על דרך הצמצום יש לפרשו בדרך שתיתן משמעות הגיונית וטבעית ללשון החוק כדי להגשים את מטרת החקיקה יש לראות ב"משמורת חוקית" לא רק מצב עובדתי-פיזי בלבד, אלא מצב משפטי המתקיים גם כאשר לא מתקיים היסוד הפיזי,משמע- שלילת חופש תנועה אפילו אם לא קיימת שלילה בפועל.כשם שהמשמורת היא מצב משפטי ולאו דוקא כליאה פיזית כך גם בריחה היא השתחררות שלא כדין מכבלי הנורמה הכובלת בלא שתהיה מלווה בהימלטות פיזית.  
ע"פ 679/83 בורכוב נ' יפתיפת (עיתונאי) פרסם שתי כתבות אודות מעורבותו של בורכוב בזיוף. בורכוב טען כי עשה בכוונה (עבירה פלילית).כיצד יש לפרש את המונח כוונה?גולדברג יש לפעול לפי כוונת המחוקק וליצור איזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב.הבחנה קשה בין מניע לכוונה. יש לתת ליסוד "בכוונה לפגוע" פירוש של כוונה ישירה להבדיל מהלכת הצפיות שמשמעותה ידיעה שקולה לכוונה.נראה כי יפת פרסם את הכתבות מתוך המניע העיתונאי ולא מתוך כוונה לפגוע ולפיכך זוכה מהאשמה הפלילית.
ברק הלכה מחייבת החלת כלל הצפיות תיעשה לפי פרשנות משפטית.הפרשנות התכליתית ולא המילולית למילה כוונה היא החשובה. אין להחיל את כלל צפיות במקרה של עבירה לפי חוק איסור לשון הרע מכיוון שהאינטרס של חופש הביטוי המגן על עיתונאים גובר. הלכת הצפיות לא תחול על מניע אלא רק על מטרה כי היא יותר קרובה לתוצאה. הלכת הצפיות חלה רק על עבירות תוצאתיות ובעבירות התנהגותיות יש מקום לפרשנות משפטית.
אין להטיל על המערער אחריות פלילית ולכן הערעור נדחה.
  
ע"פ 4596/98 פלונית נ' מ"המערערת הורשעה בביהמ"ש המחוזי בתקיפת שני ילדיה ובהתעללות בהם, היא מערערת על הרשעה זו וטוענת כי היא נוקטת בשיטת חינוך נוקשה ומכה את ילדיה כאשר הדבר בלתי נמנע ואין זו התעללותאיך מגדירים "התעללות"? האם זה לגיטימי מבחינת ביהמ"ש "להעניש את המעניש" או "לחנך את המחנך"?ביניש פרשנות מרחיבה חוק העונשין אינו מגדיר את המושג "התעללות", המשמעות הלשונית של מושג זה לא מתאימה למשמעות המשפטית לכן את המשמעות המשפטית מפרשים ע"י חקיקה ופס"דים. אין לתת הגדרה כוללת (לשונית) אלא להעניק תוכן לעבירת התעללות תוך צעידה ממקרה  למקרה. מהחקיקה אפשר ללמוד שיש מגמה בחברה להעניש את המתעללים בקטינים ובחסרי הישע. אנגלרד פרשנות מצמצמת בעיניו יש חשיבות מכרעת לעקרון החוקיות בפלילים כפי שבא לידי ביטוי בסעיף 1 לחוק העונשין. מתנגד לנקודת המוצא של ביניש מכיוון שעקרון החוקיות מחייב כי העבירה תוגדר מראש בהגדרה כוללת. רואה בהגדרה המילונית בסיס. לא הוכח יסוד עובדתי של התעללות.  
 בהירות וודאות בניסוח החוק    
ע"פ 281/69 בר-שלום נ' מ"יהמערער הורשע בבית המשפט לתעבורה מאחר ולא ציית לתמרור שהיה במקום ואסר חניה "בין השעות 0700/1900" כשחנה בשעה 13:00כיצד יש לפרש את השלט בקריאה מימין לשמאל או להפך?אגרנט החוק לא היה מנוסח בבירור לכן הערעור התקבל: ביהמ"ש קמא סבר שיש לקרוא זאת משמאל לימין ואז אסור החנייה בין השעות שבע בבוקר לשבע בערב אך לדעתו ועפ"י חוות דעת יש לקרוא מימין לשמאל.  
בג"צ 7074/93 סויסא נ' היועמ"שמפכ"ל המשטרה קיבל הנחות בעת שהתארח בבית מלון והיועמ"ש החליט לא לנקוט נגדו בהליכים. מהי התנהגות שאינה הולמת שוטר ? ביהמ"ש נאלץ "לייבא" נורמות כדי לצקת תוכן בנורמה זו: הנורמות "יובאו" מהשירות הציבורי ומתפיסת היסוד שהציבור נאור,לכן פעילות שאינה הולמת היא פעילות המשתרעת על אותן פעולות שיפגעו באמון אותו נותן הציבור בעובדי שירות הציבור.יש להתחשב בנסיבות המיוחדות ( דרגה , מודעות וכו'). אין בערך מועט של טובת הנאה להצדיקה וככל שדרגתו של מקבל טובת ההנאה גבוהה יותר,הפגיעה בתדמית המשטרה גבוהה יותר.  
 איסור על חקיקה למפרע    
עע"א 1613/91 ארביב נ' מ"יהמערערת הורשעה בשוד מזויין ונסיון בריחה. לאחר ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרה ניתן לה רשיון חופש מטעם ועדת השחרורים. בתוך תקופת רשיון נשאה והחזיקה המערערת נשק שלא כדין. ביהמ"ש המחוזי זיכה אותה. המדינה ערערה לביהמ"ש העליון שקיבל את הערעור והתיק הוחזר לביהמ"ש המחוזי שיגזור את דינה. בעקבות זאת פנתה נציגת היועץ המשפטי לממשלה לוועדת השחרורים בבקשה לבטל את רשיונה של המערערת. דינה נגזר ל5 שנות מאסר מהן שתיים לריצוי בפועל. בעקבות זאת החליטה וועדת השחרורים לבטל את רשיון החופש של המערערת. הוראה זו חדשה והוחקה בתוך תקופת הרשיון,לאחר שהמערערת ביצעה את עבירה הנוספת, ולפני סיום תקופת הרשיוןהאם החוק חל רטרוספקטיבית או פרוספקטיבית  על מעשה נתון הקיים ביום הכנסו לתוקף?ברק : חוק פרוספקטיבי– משנה לגבי העתיד את המעמד המשפטי, תכונות משפטיות או את התוצאות המשפטיות של מעשים או מחדלים שנעשו/התרחשו לאחר כניסת החוק לתוקף.
חוק רטרוספקטיבי- חוק החל על מצב שהסתיים או על פעולה/התנהגות שהתרחשו בעבר.
החלה של חוק ביום הכנסו לתוקף על מעשה נתון הנעשה באותו יום היא לא רטרוספקטיבית או פרוספקטיבית אלא היא אקטיבית- בכך החוק תופס ברשותו את כל מי שמקיים את דרישות החוק ביום חקיקתו. יש לראות בכך שינוי האפקט המשפטי במצב קיים.
בכך מאזן בין החזקה שחוק לא יפעל למפרע (פגיעה ביציבות המשפט ע"י פגיעה ביסודות חוקתיים כמו שלטון החוק,וודאות המשפט ועקרונות יסוד כמו צדק,הגינות,אמון הציבור במוסדות השלטון) לבין עקרון החוקיות תחולת ותכלית החוק (מה החוק רוצה להשיג,צדק וכו').
  
 ג. ייחוד המעשה ומיקומו בזמן ובמרחב     
רע"פ 1178/97 גדליהו נ' מ"יהמבקש שלח מכתבי איום וביצע שיחת איום בטלפון כלפי המתלונן. שיחת הטלפון בוצעה כאשר המבקש שהה בגרמניה והמתלונן שהה בארץ.
בימ"ש קמא הרשיע את המבקש בעבירת איומים כי מקצת העבירה נעברה בארץ ולכן יש עליה תחולה טריטוריאלית מקומית והיא מוגדרת כ"עבירת פנים".
מהי תחולת העבירה: "עבירת חוץ" או "עבירת פנים" אם מקצתה נשמעה בארץ?ברק האיום נקלט בארץ, ולכן העבירה למעשה הושלמה בארץ. לפיכך "מקצת" העבירה נעברה בארץ, והיא "עבירת פנים".
עבירת האיומים אינה הופכת בכך לתוצאתית – לא נדרש שהאיום ישא פרי וישיג את תוצאתו. די בכך שהוא נקלט.
192 
דנ"פ 3371/98 אזואלוס נ' מ"יהמערער הורשע ברצח בכוונה תחילה של אשתו ושל מאהבה לאחר שירה בהם למוות כשראה אותם מתנשקים בכוונה לפניו (קנטור)האם יש קשר בין המרת סעיף האישום מרצח להריגה (עקב קבלת טענת הקנטור) לבין מידת העונש? קרי האם יש לראות במעשי הירי שני מעשים פליליים או אחד נוכח קינטור?לוין יש לקצוב עונש אחד שיבטא את חומרת התוצאה קטלנית. דורנר רצף התנהגותי כלפי מספר קורבנות הנעשה בהשפעת קנטור משותף מהווה מעשה פלילי אחד וזה הבדל בין הקנטור לרצח בכוונה תחילה.קדמי דעת מיעוט עונש מרתיע לא מאבד כוחו בעבירה על רקע של קנטור-ההפך הוא הנכון.שטרסברג כהן דעת מיעוט שני מעשי ההריגה נפרדים ועליהם יש לרצות העונש. שאלת הקנטור משפיעה על סוג העבירה,אך אינה משפיעה על מספר מעשי ההריגה. ברק דעת מיעוט אמנם כל אחד מהמעשים נהנה מהגנת הקנטור אך מדובר בשני מעשים פליליים. אחידות ההגנה אינה גוררת אחדות הפעולה  
דנ"פ 4776/02 קורקין נ' מ"יהעותר הורשע בישראל בעבירות סמים שעבר מחוץ לישראל לפי פקודת הסמים שלפיה אזרח ישראלי או תושב ישראל העושה מחוץ לישראל מעשה, העבירה תחשב כעבירת פניםמהי תחולת העבירה פנים או חוץ לפי חוק העונשין או פק' הסמים?חשין ההלכה שנקבעה עולה בקנה אחד עם לשון החוק ותכליתו. הפקודה יוצרת חזקה חלוטה לפיה נקבע כי זו עבירת פנים ולכן לא תתפוס בה הוראת עבירת החוץ בחוק העונשין38א לפקודת הסמים 
 ד. יסודות העברה הפלילית    
  מעשים    
ע"פ 104/89 דרורי נ' מ"יחמשת המערערים הואשמו בכתב האישום המקורי בהשתתפותם בפריצה לסניף בנק ובפריצה ל-169 כספות קטנות שהיו מושכרות ללקוחות הבנק. יוחסו להם  125 עבירות גניבה.המערערים טענו כי עובדות המקרה מגלות עבירה אחת של גניבה: למרות שהרכוש גנוב שייך לבעלים שונים העבירה נעשתה באותו זמן ומקום ומתוך כוונה אחת על כן יש לבטל ההרשעה בדבר גניבות מרובות ולהקל גם בעונשם. המדינה טוענת כי ביהמ"ש קמא צדק כשקבע שמדובר במעשי גניבה נפרדים.שאלת ריבוי עבירות הגניבה: האם מדובר בפעולה יחידה מתמשכת אשר פיצולה לתת פעולות אינו קביל או שמא מדובר בשרשרת פעולות עוקבות בה כל עבירה היא חוליה נפרדת?מלץ מבחן מעורב הכולל שני מבחנים                                               א. מבחן עובדתי- רציפות האירועים:
מכתיב את התנאי הבסיסי לפיצול האישום לעבירות רבות ע"י:
1. תמיכת הראיות באחת ויותר מהעבירות
2. ייחוס נקודות זמן שונות המצביעות על סיום כל עבירה
3. נטילה מכלי קיבול יחיד או רבים
4. האם הייתה לעבריין אפשרות פיזית סבירה משהתחיל בביצוע העבירות   להמנע מביצעו חלק מהן בגלל הסיכון להיות מואשם בחלק מהן ולא בכולן.
ב. מבחן מהות האינטרס הנפגע: ריבוי נפגעים נחשב כריבו עבירות כאשר אין זיקה אינטרסנטית בין הנפגעים.
המבחנים אינם עומדים בפני עצמם אך שקילתם יחדיו מובילה לפתרון המוכתב ע"י השכל הישר וההגיון.שני המבחנים תוצאתם שמבחינה עובדתית ניתן לראות בכל תת-עבירה (פריצה לכספת ביחס הפריצה לבנק) עבירה עצמאית (מבחן1 פיצול אישום),ובכך שבחרו לקוחות הבנק בכספות קטנות בחרו להתרחק מכל אינטרס משותף על כן אין זיקה אינטרסנטית בינהם (מבחן2 אינטרס הנפגע) ולמרות טענת המערערים כי פעלו נגד אינטרס יחיד והוא הבנק עצמו,בחירתם לפרוץ לכספות הקטנות ולא לכספת הגדולה שוללת טענה זו.
  
ע"פ 2831/95 אלבה נ' מ"יאלבה, רב ומורה הלכה בכולל שליד מערת המכפלה, הורשע במחוזי בפרסום מאמר בנושא "בירור הלכות הריגת גוי"-גזענות והסתה לאלימות. דינו נגזר ל-24 חודשי מאסר בפועל ו-24 חודשי מאסר על תנאי. הערעור מופנה כנגד ההרשעה ולחלופין כנגד חומרת גזר הדין.מהו המעשה הנדרש ע"מ שיתקיים היסוד העובדתי ב"המפרסם דבר" ?מצא פרסום כל דבר. תכלית החוק היא לאסור רק פרסום שנעשה במטרה להסית לגזענות. המחוקק לא ביקש לתלות את שכלול העבירה של הסתה לגזענות גם בכך שתוכן הפרסום יהווה הסתה לגזענות. ברק פרסום כל דבר בעל תוכן גזעני. יש לפרש את הדיבור "דבר" באופן שיאזן בצורה ראויה בין חופש הביטוי לבין האינטרס הציבורי. איזון זה מופר אם כל דבר נופל לגדר האיסור ובלבד שהוא מלווה במטרה להסית לגזענות.  
ע"פ 1742/91 פופר נ' מ"יהמערער הורשע ברצח 7 אנשים ונסיון לרצח של 10 נוספים ונגזרו עליו במצטבר שבעה עונשי מאסר עולם ו20 שנות מאסר בגין נסיון לרצח.
הוא הודה במעשיו ונמצא כשיר לעמוד לדין. התביעה ראתה במעשי הרצח נפרדים ועל כן ביקשה לגזור עליו 7 מאסרי עולם. הסניגוריה ביקשה לגזור עליו עונש אחד בגין כל העבירות. ביהמ"ש קיבל את עמדת התביעה מהנימוק שהנאשם יכל להרפות מההדק בכל שלב,והעובדה שהחליף מחסניות במהלך מקרה הרצח מעמידה כל רצח בפני עצמו למרות שבוצעו ברצף. מכאן הערעור.
האם יש לראות ברצף ההתרחשויות כאוסף של אירועים נפרדים או עבירה אחת?דורנר גישה פרגמטית,על פיה ישנן נסיבות בהן יהווה רצף התנהגויות מספר עבירות: המערער בחר את קורבנותיו,"ריסס" אותם והחליף מחסניות תוך כדי ולא הפסיק הטבח למרות שיכל.כל אחד מהקורבנות היווה מטרה בפני עצמה ולכל אחד מהנפגעים קיים אינטרס עצמאי לשלמות גופו.מסקנה זו הכרחית גם מנקודת מבט מוסרית המכירה בקדושת חיי אדם כערך יסוד. עונש יחיד למי שרצח רבים יגרום להחלשת משמעות ערך זה ויפגע במידת ההרתעה. חשין לא יהיה נכון להקיש מעבירות רכוש לעבירות הפוגעות בגוף האדם. ערך חיי אדם הוא העליון ועל כן בחינה מושגית אנליטית תכביד על הכרעת הדין לטובת הצדק. בכדי לבטא את הסלידה ממעשי הרג בייחוד מרובים, יש להטיל עליו עונשים מצטברים. לא ניתן לשפוך דם אדם אך כן ניתן להטיל עליו מאסרי עולם במצטבר.  
ע"פ 2213/00 מ"י נ' פלוניהמשיב ע"פ כתב אישום שהוגש  ב-99' נהג לבצע בגיסתו (ילידת 71') מעשי אינוס ותקיפה מינית במשך 7 שנים מאז היותה בת 10. בזמן הגשת התלונה למשטרה הייתה כשהמתלוננת בת 28. המשיב הואשם בגין המעשים שעשה החל מ-84' ואילך. המשיב טען שהעבירות התיישנו , המדינה טענה כי הוא ביצע מעשי שרשרת ותקופת ההתיישנות של המעשה האחרון בשרשרת הוארכה ע"פ עבירת האינוס-354.ביהמ"ש קבע שעבירת אינוס ע"י בן משפחה-351 הוסף לאחר ביצוע העבירות במיוחסות למשיב לכן אין להאריך תקופת ההתיישנות לכן כתב האישום בוטל ומכאן הערעורהאם סדרת המעשים שביצע במתלוננת מהווים עבירה אחת שתקופת ההתיישנות מתחילה לאחרביצוע המעשה האחרון? האם ההוראה על תחילת תוקפו של סע' 354 חלה על מעשים שבוצעו לפני חקיקת סע' 351?דורנר הארכת תקופת ההתיישנות מעבר לתקופה הקבועה בחוק, בין אם על יסוד דוקטרינת עבירת השרשרת (לכל העבירות המרכיבות אותה יש רקע מנטלי משותף והיא אינה ניתנת לפיצול וגוררת עונש אחד בלבד) ובין אם על יסוד דוקטרינת העבירה רבת הפריטים (כל אחד מהמעשים עומד בפני עצמו ולכל אחד מהנפגעים אינטרס עצמאי) ששתיהן לא הוגדרו בחוק ולא נקבעו השלכותיהן על תקופת ההתישנות – פוגעת בעקרון החוקיות ואין לקבלה. כל אחת מהעבירות עומדת בפני עצמה ותחילת תקופת ההתיישנות מיד בתום ביצועה. תחולת סע' 351 היא אקטיבית, ומכיוון שהמשיב הוא בן משפחה (ולכן סבלו הנפשי של הקורבן יותר חמור וקשה ) – תקופת ההתיישנות כן הוארכה בס' 354 לגבי עבירות האינוס והמעשה המגונה שיוחסו למשיב.
ביניש  יש לתת להוראת סע' 354 פרשנות המגשימה את תכליתה ועולה בקנה אחד עם לשון החוק.ולמעשי האינוס ומעשה מגונה- היו אסורים גם לפני חקיקת ההוראה בס' 351.המשיב אינו אמור לתת את הדין ע"פ יסוד מחמיר שהוסף לעבירות אך אין לו זכות ביחס לתקופת ההתיישנות כל עוד הוארכה התקופה בתוך התקופה שבה טרם התיישנה העבירה הקודמת. לכן עקרון החוקיות אינו נפגע וניתן להעמיד לדין את המשיב בגין העבירות המוזכרות בס' 351.
 354, 351 
 התנהגות ותוצאה    
ע"פ 697/98 סוסצקין נ' מ"סוסצקין הכינה כרוזים המבזים את האסלאם ואת המחזיקים בדת זו, אותם תלתה במרכז העיר חברון שתחת שליטה פלסטינית בעודה לבושה בחולצה צהובה של תנועת "כך" שהוצאה אל מחוץ לחוק כארגון טרור. היא הואשמה בין השאר על בסיס  פגיעה קשה ברגשות דת,דבר נדיר לכשעצמו והיה זה דיון ראשון בבג"ץ בהקשר לעבירה זו איסור פלילי רחב על פרסום שיש בו לפגוע ברגשות, לרבות רגשות דתיים, מצוי במסלול התנגשות חזיתי עם ערכיה היסודיים של מדינה דמוקרטית שבה מוכרת חרותו היסודית של אדם לנהוג ולהתבטא בהתאם להשקפותיו, אמונותיו וטעמיו, מבלי שהמדינה תטיל מגבלות על כך. יש להקפיד על כך שיסוד פלילי זה לא יפגע בחירויות יסוד בשיטת המשפט שלנו מעבר לנדרש למניעת פגיעות קשות ובלתי מוצדקות ברגשות הדת. השופטים קבעו, כי אין המדובר בעבירה תוצאתית וכי ממילא סוסצקין הואשמה בניסיון, שמטבעו אינו מתחשב בתוצאה. בשאלת קיום יסוד הפגיעה הגסה ברגשות הדת, אימץ בית המשפט את גישת הוודאות הקרובה ודחה את זו ההסתברותית.173 
 מחדלים    
ע"פ 115/77 לב נ' מ"יערעור המערערים וערעור נגדי על החלטת בית המשפט המחוזי שבה הורשעו חברת "רמדו" ומנהליה בניסיון לקבלת דבר במרמה וזוכו מעבירות זיוף והפצה של תעודות שקילה.האם מצד מנהלי החברה היה חוסר מעש או שנעשה מחדל שהוא בר עונשין?מעביד שיודע שעובדו עובר עבירה במסגרת תפקידו חייב למנוע זאת ולא יחשב למסייע- למנהלי החברה הייתה השליטה, הידיעה והמחדל המתבטא בעזרה פסיבית. אין המנהלים יכולים להסתתר מאחורי הפרגוד של התאגיד ומשפעלו בתחום הרשאתם שלא כחוק הם נושאים באחריות למחדלם.  
ע"פ 119/93 לורנס נ' מ"יהמערער שיחק עם המנוח באקדח משחק "רולטה רוסית", כשהגיע תורו של המנוח נפלט מהאקדח כדור והמית במקום את המנוח.  זאת, לאחר שהמערער, בתורו, סובב את תוף האקדח, בדק היכן נמצא הכדור, ולאחר שוידא כי זה אינו נמצא בתא שמול הנוקר הצמיד האקדח לרקתו ואז כיוון את האקדח לעבר הואדי ולחץ על ההדק.מהי חובת הזהירות שאי עשייתה הוא מחדל?לוין חובת הזהירות מוטלת על כל אדם כאשר המבחן הנו "הראייה מראש" או "הצפיות" של האדם הסביר.מבחן זה כולל שני רבדים:
1. עקרוני-מושגי: האם הסוג הכללי שאליו משתייכים המעורבים עשוי להקים חובת זהירות .2. ספציפי-קונקרטי: האם כלפי ניזוק פלוני בנסיבות של אירוע אלמוני קיימת למזיק חובת זהירות.
עולה כי קיימת חובת זהירות מושגית בין משתתף במשחק מסוכן לחברו וזאת לאור האיזון בין האינטרסים העומדים על כף המאזניים, לאור הצורך לצפות את הסכנה ולאור היכולת הסבירה לצפות את הסכנה הברורה הטמונה במשחק. מנסיבות המקרה דנן, עולה גם כי קיימת חובת זהירות קונקרטית של המערער, שכן יכול וגם צריך היה לצפות בנסיבות אלה את התנהגות  המנוח וכתוצאה מכך היה עליו גם לצפות את האפשרות הממשית ביותר להתרחשות התוצאה הקטלנית.
  
רע"פ 7519/97 שכטר נ' מ"יהמבקש אחראי על מתקן ספורט, שבו בריכה עם מתקן שאיבה. בעקבות תקלה שבכת הביטחון המכסה את המתקן נעתקה ממקומה, ונער שרחץ במתקן נשאב אל פתח המתקן ואיבד את הכרתו.
בימ"ש קמא הרשיע את המבקש בעבירה של חבלה ברשלנות, וביסס את חובתו של המבקש לדאוג לבטיחות המתקן. כמו כן קבע ביהמ"ש כי את אחריות המבקש ניתן לקבוע גם לפי מקורות אחרים הנמצאים מחוץ לחוק העונשין.
סע' 18(ג) מגדיר מחדל לפי "כל דין", האם ניתן לבסס חובה במקרה דנן על הגדרות הנמצאות מחוץ לתחום המשפט הפלילי?קדמי בעבר התקיימה מחלוקת בשאלה האם ניתן להרשיע בעבירת רשלנות על בסיס הפרת חובת זהירות הקבועה בחוק שמחוץ לחוק העונשין. תיקון 39 המגדיר את המושג מחדל, פותר לכאורה מחלוקת זו ומאפשר פניה "לכל דין" לקביעת קיומו של מחדל. ניתן לפיכך לפנות גם לחוקים אחרים על מנת לבסס חובה בעניין כל עבירת מחדל, לרבות רשלנות. מכאן נראה שניתן לבסס את הפרת החובה של המבקש גם על חובות הקבועות מחוץ לחוק העונשין.עם זאת, כיוון שניתן לבסס את החובה ל ס' 326 לפי נוסחו החדש, (אחריות לחפץ נייד או נייח שבשליטה) אין צורך להכריע במקרה זה בעניין ביסוס החובה על חוקים חיצוניים.
שטרסברג-כהן מכיוון שהבעיה נפתרה ע"י ס'326  יש להשאיר את השאלה בקשר לפניה למקורות חיצוניים בצריך עיון.
326,341 
ע"פ 3417/99 הר שפי נ' מ"יהמערערת הורשעה בעבירה של אי מניעת פשע משום שידעה כי יגאל עמיר מתכוון לרצוח את רוה"מ יצחק רבין ז"ל ולמרות זאת לא נקטה באמצעים סבירים למנוע זאת.האם יש לגיטימציה במחדל לפגיעה באוטונומיית הפרט ?חובות "עשה" מחייבות טעם חזק ומיוחד משום שהן פוגעות בחופש הפרט יותר מאשר האיסור לעשות מעשה. מטעם זה עבירות המחדל מעטות והענישה עליהן צריכה להיות בזהירות יתרה. המערערת ידעה על כוונת עמיר לרצוח ולא נקטה באמצעים סבירים למנוע הפשע.262, 20עצימת עיניים
רע"פ 3626/01 ויצמן נ' מ"יהמערערים נסעו ברכבו של חברם, שנהג ברכב בפראות ובמהלך הנסיעה פגע בשוטר אשר סימן לו לעצור. לאחר הפגיעה לא עצר הנהג את הרכב, וכל הארבעה המשיכו בנסיעה בלי לחוש לעזרת השוטר אשר נפטר מן הפגיעה. המערערים הורשעו בכך שסייעו לנהג במחדל לבצע עבירה של הפקרה לאחר פגיעה ועבירה של אי-דיווח.האם ניתן לסייע ע"י מחדל?חשין שלוש אסכולות להגדרת חובת הזהירות שהפרתה גוררת מחדל: 1.החובה המפורשת- אין אדם אשם בסיוע על דרך של מחדל אלא אם חייבו הדין מפורשות לעשות מעשה. אינה רלוונטית כיום. 2.הזיקה המיוחדת- חובת הזהירות עולה מתוך זיקה מיוחדת של המסייע אל הסכנה ואל קורבן העבירה. 3. הסיוע נגזר מתוך העבירה העיקרית- החובה העושה את פלוני מסייע נאלצת מתוך העבירה העיקרית וממידת קירבתו של פלוני למערכת העבירה. לפי שתי האסכולות האחרונות הנאשמים סייעו למבצע העבירה על דרך מחדל.  
ע"פ 6811/01 אחמד נ' מ"יבעת שנהג המערער במשאית השתחררו שני אופנים אחד מהם פגע בנהג והמיתו. שלושה ימים לפני התאונה החליף המערער את הצמיגים ובעל המוסך אמר לו כי יש לחזור ולהדק את הברגים לאחר נסיעה ראשונה.האם התקיים מקור חובה העונה על התנאי "כל דין" בכדי לבסס מחדל?טירקל תנאי להיווצרות עבירה של מחדל הוא שהמחדל יתבטא בהפרת חובה מפורשת לפעול בין שחובה זו מקורה בדין או בחוזה. משום שלא נמצא בכל דין קיים שהיה רלוונטי למערער חובת עשה שכזו הוא זוכה ממחדל וזוכה מגרימת מוות ברשלנות כי לא הוכח היסוד העובדתי.  
R. v. Millerהנאשם נרדם עם סיגריה שהדליקה את מזרונו. משהבחין בכך עבר לחדר אחר (בזמן שהמזרון בער) והמשיך לישון.האם להרשיע במעשה או מחדל?על הנאשם הייתה חובה לכבות את האש. מעשה לא מכוון (גרימת שריפה) שאליו מצטרף בשלב מאוחר יותר מחדל מכוון, ייחשב כולו כמעשה מכוון.  
 החזקה    
ע"פ 250/84 הוכשטט נ' מ"יהמערער הורשע בהחזקת סם מסוכן לאחר שחבר שלח על שמו של המערער ולפי כתובתו אך בלא ידיעתו חבילה מחו"ל, שהכילה סמים. אותו חבר גם אחז בידיו בשטר המטען של החבילה והוציאה מהמכס, לאחר שזייף את חתימתו של המערער על ייפוי הכוח. למערער נודע על החבילה מפי חברו, לאחר שזו הגיעה ארצה ולפני שהוצאה מהמכס. הוא כעס על חברו שסיבכו בפרשה אך לא גילה את דבר קיומה למשטרה. המערער גם הניח,כי החבילה תשוחרר מהמכס בלא התערבותו ע"י התחזות או זיוף חתימתו על גבי ייפוי כוח. החבילה שוחררה ע"י החבר מהמכס בזמן המערער שהה בחו"ל, לשם נסע על חשבונו של אותו חבר.האם עקרון השליטה, העומד במרכז הגדרתה של ה"החזקה" חל במקרה דנן?בן פורת עצם יכולתו של המערער למנוע מאחרים שחרור החבילה די בה כדי להפכו ל"בעל השליטה" בה.המערער עצם עיניו מהמתרחש ונתן לחברו לעשות בחבילה ככל העולה על רוחו מתוך ידיעה מראש, שחתימתו תזויף במטרה להוציא בדרך זו את החבילה מהמכס. ברק דעת מיעוט ההלכה כיום בהגדרתה של ה"החזקה"-עקרון השליטה,מורכב משני יסודות: 1.יסוד נפשי:מידת המודעות או הרצון לשלוט או להחזיק בנכס.2.יסוד פיסי: מושג השליטה אינו מוגבל לקירבה פיסית בלבד.השליטה בחפץ נובעת על-פי המציאות הלכה למעשה ולא על-פי הזכות המשפטית באותו חפץ.כדי לבסס החזקה קונסטרוקטיבית יש להוכיח "הסכמה"=הידברות מוקדמת או עסק משותף בין בני החבורה, אשר במהלכה נעשית החזקתו (הממשית) של האחד להחזקתו (הקונסט') של האחר.לא די רק בביטוי מנטאלי של הסכמה.במקרה דנן לא היתה למערער שליטה על החבילה, ולכל היותר היתה לו זכות משפטית עליה.ידיעתו על הסם בחבילה, בהעדר יכולת לעשייה פיסית בחפץ, אין בה כשלעצמה כדי לבסס שליטה=אין בכוחה לבסס החזקה ממשית. למערער לא היתה החזקה קונסט' בחבילה, הגם שידע על הסם המסוכן, שכן לא היתה לו הסכמה להחזקת הסם, המחייבת הידברות או הבנה מוקדמות.  
ע"פ 550/99 פדלון נ' מ"ישלושה נתפסו בהחזקת סמים למרות שהסם היה רק בהחזקתו הממשית של אחד מהם- תשובה, שטען לאי מעורבותם של השניים האחרים.האם ניתן לבסס הסכמה קונסטרוקטיבית של חבורה?זועבי  הוכח שהמערערים ידעו והסכימו להחזקת הסם בידי תשובה.
"ההסכמה " הנדרשת מצאה ביטויה בפגישות בין המערערים, עם תשובה בנסיעה וכשנתפסו.החזקתו הממשית של תשובה גרמה להחזקתם הקונסטרוקטיבית של המערערים.
המערערים יחד עם תשובה הוו חבורה אחת שפעלה למטרה מוסכמת אחת, הם ידעו והסכימו בינהם יחד עם תשובה על החזקת הסם שנתפס.
  
ע"פ 7362/01 אוסאמה נ' מ"יהמערער הורשע בעבירה של החזקת סם, לאחר שנתפס נוהג ברכב, ולרגליו שרוול ממעיל של המערער שהכיל הרואין. לטענת המערער, הרכב לא שלו, הבן של הבוס נתן לצורך עבודה. האם הייתה החזקה?טירקל די בכך שחפץ מצוי בידיו של אדם או נמצא בשליטתו כדי שתיווצר חזקה שבעובדה – המבוססת על ניסיון החיים והשכל הישר – כי החפץ מצוי בחזקתו.  
  נסיבות    
ע"פ 2/73 סלע נ' מ"יהמערער הואשם בבימ"ש השלום בעבירות מרמה,סחיטה ועושק, כאשר לקח מעדרו של אחר שתי כבשים שרעו בשטחו שלו, משנתבקש להחזיר אותן לבעליהן דרש מהבעלים כתנאי להחזרתן תשלום (כסף). הואשם מכיוון שלא היה רשאי להחזיק כספים כערבון לנזק שנגרם לו.האם רשאי בעליו של נכס לעשות דין לעצמו וליטול חזקתו ללא צו ביהמ"ש?זוסמן מגמות החוק נוגדות זו את זו- מצד אחד בעל הנכס הנפגע ראוי שיבוא על סיפוקו ויקבל חזקת הנכס בדרך המהירה, מצד שני העושה דין לעצמו מסכן את הסדר הציבורי. ע"פ חוק המקרקעין רשאי המחזיק להחזיק חזקה אע"פ שלא הוגו בדרך חוקית אך עובדה זו לא תקפה בענייני מיטלטלין.ניתן לפנות ע"פ חוק למשטרה אך בזאת אין פיצוי ציידי לנזק, אם בכלל. בחוק קיים סייג שנועד להרתיע את התופס מלהעמיד דרישה מוגזמת. אם היה מוכח שמערער נטל הכבשים ע"מ לסחוט מהבעלים סכום כסף היה ניתן להרשיעו אך הוא תפס הכבשים בכדי לקבל פיצוי על נזקו. קיסטר גישת המשפט העברי: אחריות הבעלים או המחזיק מבוססת על מעשהו הזדוני או התרשלותו בשמירה על בע"ח שהזיקו-מותרת עשיית דין עצמית אך זאת רק במקרה שהתפיסה היא להשבת נזק. המערער זוכה.12א 
ע"פ 103/88 ליכטמן נ' מ"יהמערער הוא עיתונאי שהתקשר אל שני קצינים מהיחידה לחקירות הונאה וביקש להיפגש עימם. באותה שיחה חש הקצין מאויים וכתב זיכרון דברים.קבילות הראיה והאיום הברור שהשתמע ממנה הביאו להרשעת המערער בעבירת איומים ובאישום נוסף הורשע המערער בסחיטה באיומים.אם האיומים נעשו "שלא כדין"? (האם נתקיימו יסודות עבירת האיומים?)גולדברג לעבירה שני יסודות- יסוד המעשה (האיום עצמו) והיסוד הנפשי (כוונה להפחיד ולהקניט…) תכלית האיומים היא שמבדילה בין איום לסחיטה באיום.הערכתו של האדם הסביר היא שתקבע את גודל האיום ולא רגישותו הסובייקטיבית של המאויים.מבחן עזר ברק : אם לדובר קיימת השפעה או שליטה על מימוש הסכנה עליה מתריע- הוא מאיים (ולא רק מזהיר), ומבחן הבוחן את המהות.בוטות אינה תנאי לאיום אך התניית הפגיש בפגיעה בשם הטוב היא סחיטה באיום.ברק רכיב עובדתי בעבירת האיומים הוא שהפגיעה תעשה "שלא כדין".פגיעה כזו לטענתו היא אם היא מהווה עוול ע"פ פקודת הנזיקין (שמגינה על ערכים זהים ודומים לאלו שמגן עליהם הדין הפלילי) אם המערער מעוניין להוכיח שפגיעה היא כדין (מותרת) עליו להוכיח קיום עניין ציבורי בפרסום האמת. על כן היסוד העובדתי מתקיים כי המערער רצה להסב לגוטמן נזק פומבי ולא בעזרת שימוש באמת (הוצאת לשון רע). באשר ליסוד נפשי- מתקיים מכיוון שלמאיים הייתה כוונה ומודעות ברמה גבוהה של הסתברות כי היעד של הפחד יתממש עקב האיום. בכך הוא פוגע בערכים מונים ע"י עבירת האיום: שלווה נפשית, ביטחון וחירות הפרט.428,192 
ע"פ 5224/97 מ"י נ' שדהאורהמשיבה הודתה במשטרה כי נהגה להפעיל כח כלפי ילדים שהפריעו לפעילותה כגננת בגן ועל כן הואשמה בעבירות תקיפה ובהתעללות בקטין ע"פ היא זוכתה במחוזי מעבירת התקיפה בטענה כי הם לא היו "שלא כדין" מכיוון שנעשו בכח מוגבל למטרות חינוכיות.האם מעשיה של המשיבה היו "שלא כדין"? (מקיימים את יסודות עבירות התקיפה וההתעללות בקטין?)דורנר עבירת התקיפה- התנאי "שלא כדין" מהווה חלק מהרכיב הנסיבתי של היסוד העובדתי בעבירה זו, והוא מתבסס על פקודת הנזיקין. למרות שבעבר היה נראה זה לגיטימי,כיום קיימות השקפות חינוכיות האוסרות על שימוש בכח לצרכים חינוכיים. על כן מעשי המשיבה הם בניגוד לדין,כי הם נוגדים את השקפה החברתית והנורמה בישראל ומהווים עבירת תקיפה.368,ג379 
 ה. עיקרון המזיגה     
ע"פ 334/74 ג'מאמעה נ' מ"יארוסתו של המערער נמצאה מתה בתוך באר. המערער נעצר והודה שרצח אותה. הוא הכה אותה ושחשב שהיא מתה זרק את גופתה לבאר אולם בנתיחה לאחר המוות התוצאה הייתה שהיא מתה מטביעה בבאר ולא מהמכות שלו. המערער טען כי מכיוון שלא הייתה בליבו כוונת קטילה אין חפיפה בין היסוד העובדתי והנפשי.האם מתקיים עקרון המזיגה? (סימולטניות=חפיפה בין יסוד נפשי לעובדתי)לנדוי יש להסתכל על כל מערכת המעשים כעל מסכת אחת ואין נפקה מינה שבפועל, מבחינה אובייקטיבית, השיג המערער את מטרתו מאוחר יותר מאשר האמין. כן הייתה כוונה להרוג וסדרת הפעולות של הנאשם שהיתה רצופה מבחינת הכוונה- השיגה את מטרתה.  
ע"פ 867/85 מחרבי נ' מ"יהמערער הורשע בשיבוש הליכי משפט לאחר שלבקשת אדם אחר החליף עמו המערער חלקי תת מקלע בם החזיק שלושה שבועות, למרות שהחל לחשוד לאחר ההחלפה כי החלקים שברשותו מעורבים בעבירת המתה שבובצעה בשכם.האם מתקיים עקרון המזיגה? (סימולטניות=חפיפה בין יסוד נפשי לעובדתי)שמגר הכרחי כי היסוד הנפשי ילווה בו-זמנית את האקט הפלילי אולם במקר זה הייתה החזקה מתמשכת של החלקים כאשר המחזיק הבין פשר ההחזקה. מכאן ניתן להסיק כי הכוונה חפפה את מועד החזקה וניתן להטיל אחריות פלילית.  
 ו.   סיבתיות     
ע"פ 418/77 ברדריאן נ' מ"ישניים דקרו את המנוח דקירות בעלות אופי קטלני וטענו איש איש לחפותו בטענה כי התוצאה הייתה מתרחשת מדקירת השני גם ללא דקירתם שלהם.האם הקש"ס מתנתק בגלל שתי פגיעות בו זמניות?שמגר כאשר מדובר על גורמים מצטברים:מספר פגיעות שנגרמו ע"י אנשים שונים, כאשר כל אחת מהן תרמה מהותית לאבדן החיים, הרי כל אחד ממבצעי הפגיעות ייחשב לגורם המוות. אין ליישם במקרה כזה את הכללים החלים כאשר פלוני נפגע ע"י פגיעה אחת ויחידה.  
ע"פ 341/82 בלקר נ' מ"יהנאשם השליך את אשתו מחלון ביתם וגרם ל למוות מוחי. אשתו נותקה ממכונת הנשמה ע"י רופאיה והמערער טען כי הניתוק הזה ניתק את הקש"ס בין מעשיו למותה.האם התערבות הרופאים ניתקה את הקשר הסיבתי ?שטרסברג – כהן אין פעולת הרופאים ניתקה את הקשר הסיבתי.
הגורם הזר המתערב היא דוקטרינה לא עצמאית על עובדה הנבחנת במישור הראיתי ומבחני הקשר הסיבתי הרגילים שהעיקרי בהם הוא מבחן הציפיות הסובייקטיבי. אין חשיבות לציפיות בדרך ההתהוות אלא רק בתוצאה.לולא מעשיו של המערער לא הייתה מתרחשת התוצאה הסופית ולולא התערבות הרופאים היה המוות מתרחש סמוך לתקיפה.במסגרת סעיף 309 אין במעשיהם של הרופאים לנתק את הקשר הסיבתי.
  
ע"פ 84/85 ליכטנשטיין נ' מ"יבזמן נהיגה התפוצץ צמיג ברכבו של המערער, המכונית התהפכה וזו שישבה לידו נהרגה. אין עוררין כי התפוצצות הצמיג לא היתה בשליטתו של המערער, אולם המערער נסע במהירות מופרזתהאם התפוצצות הצמיג ניתקה את הקש"ס?גורמים משלימים: מבחן האלמלא- כל אחד מהגורמים מהווה סיבה לתאונה בפני עצמו. אומנם הצטברות הגורמים היא שהביאה לתאונה אך כל אחד מהם היה הכרחי שבלעדיו התאונה לא הייתה מתרחשת.  
ע"פ 5870/01 מחמד חסיין נ' מ"המערער הואשם ברצח אחותו וטען כי הטיפול הרפואי לו זכתה בביה"ח היה רשלני וניתק הקש"ס בין מעשהו למותה.האם טיפול רפואי ניתק את הקש"ס ?על המבקש לטעון טענה של ניתוק קש"ס בשל טיפול רפואי יש להוכיח שני תנאים מצטברים: הטיפול הרפואי היווה גורם מיידי יחידי למוות, הטיפול יה רשלני באופן חמור.  
ע"פ 2130/95 בשיר נ' מ"יהמערערת הואשמה ברצח בכך שהמיתה יחד עם דודה, במכות אבנים ומקלות, את אשת אביה ושלושת ילדיה לנוכח איום לחייה מצד האב.האם קיים קש"ס בין מעשי המערעת למות הקורבנות?קדמי לא ניתן להוכיח כי מכותיה בלבד הרגו הקורבנות אך המערערת תרמה תרומה יעילה למותם ולכן קיים קש"ס כי היא השלימה את מלאכת ההרג. הייתה בה ההחלטה להמית ולכן היא מבצעת בצוותא.300(א)2, 29(א)בקש"ס
 גורם זר מתערב    
ע"פ 707/83 פטרומיליו נ' מ"יהנאשם הורשע בשוד והריגה לאחר שהקורבן נפטרה מהתרגשות שנבעה ממצב בריאות לקוי אך אמרה לפני מותה כי הנאשם כלל לא נגע בה.האם עיקרון "גולגולת דקה" חל כאשר סוג הנזק שנגרם שונה מן הסוג הנצפה?חריג ל"גולגולת דקה": לא מדובר בשוד אלא בגניבה לאור העדרות התנגדות הקורבן ואי קיום דרישת האלימות בהגדרת השוד. הבחנה זו רלוונטית לסוג התוצאה אותה היה צריך הנאשם לצפות: מאחר ומדובר בעבירת גניבה שהיא עבירת רכוש לא נראה כי הנאשם היה יכול לצפות את סוג וטיב הנזק (פגיעת גוף,מוות) לכן מבחן הצפיות לא התקיים והקש"ס נותק.  
ע"פ 7832/00 יעקובוב נ' מ"יהמבקש נהג להכות את אשתו עד שזו קפצה מהחלון והתאבדה.האם הקפיצה מהווה התערבות גורם זר שמנתקת קש"ס?ע"פ מבחן הצפיות האובייקטיבי היה על המבקש לצפות כי אשתו תשלח יד בנפשה בשל ההתעללויות החוזרות ונשנות בה, על כן הקפיצה אינה בגדר גורם זר שמנתק קש"ס. הורשע בגרימת מוות ברשלנות.  
 סעיף 309 לחוק העונשין    
ע"פ 70/69 סטרול נ' הי"מהמערער,לבורנט בבנק הדם העביר למנותח מנת דם שאינו מתאים מאחר ולא עקב אחר הנהלים וגרם למותו.האם ע"פ סע' 309 המעשה או המחדל לא היו גורמים למוות אילולא הצטרף אליהם מעשה או מחדל של אדם אחר?המערער לא נקט את הצעדים הדרושים לבדיקת הדם והוא אחראי לתוצאת מחדלו ואין חשיבות לאפשרות אם סמך או יכל לסמוך על כך שיבואו אחרים (אחות,רופא) ויבדקו אותו.  
ע"פ 311/72 צברי נ' מ"ישני המערערים הואשמו בגרימת מותה של המנוחה שאל ביתה הגיעו בכדי לקיים יחסי מין. המנוחה נמלטה מהחלון ונפלה אל מותה. סע' 309 כולל דרישה שהבורח יעשה את מעשה הבריחה כ"דרך טבעית בנסיבות".האם סע' 309 חל?בנסיבות המקרה, הקפיצה מהחלון שנבעה מפחד ונסיון להנצל הייתה טבעית ועל כן הקש"ס לא מתנתק.  
 ז. העדר שליטה    
 אוטומטיזם    
ע"פ 382/75 חמיס נ' מ"יהמערער השתתף בהפגנ נגד הריסת בית פגע בשוטרים וטען שפעל ללא שליטה מאחר והתעלף ממכות שקיבל.האם במקרה דנן היה אוטומטיזם? (המהווה חוסר שליטה כסייג לאחראיות פלילית)אוטומטיזם חיצוני יפוטר מאחריות רק אם יוכח כי המערער פעל בהעדר שליטה פיזית בנוסף לאיבוד כר או אי-מודעות למתרחש סביבו. ממצאים עובדתיים כגון שהמערער דיבר בזמן תרחשות מעידים על מצב תודעתי עירני והתנהגותו אינה פטורה מאחראיות.34זהעדר שליטה
 תרומת הנאשם לאירוע    
ע"פ 6380/98 פטושקין נ' מ"יהמערער איבד שליטה על רכבו תוך כדי שכרות, וגרם בכך למות חברו. המערער טען כי איבד את הכרתו בזמן הנהיגה עקב התקף אפילפטי. בייניש הוראת המחוקק בסעיף 34ט מוסבת כנגד מצב של שכרות מדעת ולא כנגד עשיית ולא כנגד עשיית המעשה הפלילי מדעת. אדם המניס עצמו למצב של שכרות נוטל בכך סיכון שאם יבצע עברה בהיותו בהשפעת שכרות, ישא באחריות פלילית. לכן אין צורך להוכיח כי בשלב בו נטל אדם משקאות משכרים, הוא צפה את ביצוע העבירה לאחר מכן.34טתרומת הנאשם לאירוע
 ח. המחשבה הפלילית     
 מהותה    
ע"פ 5612/92
מ"י נ' בארי
4 המשיבים הואשמו בבהמ"ש המחוזי באינוס, ניסיון אינוס ותקיפה מינית בסחיטה באיומים על רקע תלונתה של קטינה, המתייחסת לאירועים שהתרחשו במשך חמישה ימים רצופים שבמהלכם קוימו עמה שרשרת מגעים מיניים קבוצתיים שלא ברצונה והשמעת איומים כנגדה, תוך שהיא ניצבת מול חבורה מאורגנת המנצלת אותה מינית. לגרסת המשיבים, נעשו המגעים בהסכמתה המלאה של המתלוננת, ללא כל הבעת התנגדות מצדה וללא איומים מצדם.האם "עצימת עיניים" היא תחליף למודעות? ע"פ איזה מבחן?שמגר קובע את הלכת בארי: החלת המבחן האובייקטיבי– האם האדם הסביר במקומו של הנאשם יכול והיה צריך לדעת שקיים חוסר הסכמה מצד הנערה. (לאחר 39 הלכה זו כבר לא תופסת, היום סובייקטיבי). לפיכך אם היה צריך להיות או היה בפועל חשד,והנאשם לא נתן דעתו לכך- הוא היה מודע. "עצימת עיניים" בפני הכרה באפשרות קיומה של נסיבה הנמנית עם היסוד העובדתי שבעבירה, שוות ערך למודעות בפועל לקיום הנסיבה. "עצימת עיניים" תחליף למודעות בפועל = ידיעה.20(ג)1המחשבה הפלילית- מהותה
ע"פ 2831/95
אלבה נ' מ"י
הלכה מנחה
אלבה, רב ומורה הלכה בכולל שליד מערת המכפלה, הורשע במחוזי בין היתר בפרסום מאמר בנושא "בירור הלכות הריגת גוי"-גזענות והסתה לאלימות. דינו נגזר ל-24 חודשי מאסר בפועל ו-24 חודשי מאסר על תנאי. הערעור מופנה כנגד ההרשעה ולחלופין כנגד חומרת גזר הדין.האם ניתן להכיל את הלכת הצפיות המוגדרת בסע' 20(ב) (המשמשת כתחליף לכוונה) גם בעבירות התנהותיות בעלות כוונה מיוחדת?מצא: חובה להכיל את הלכת הציפיות על עבירות מטרה. המחוקק לא מבחין בין כוונה מיוחדת של מטרה או של מניע ודינם הוא אחד.פרסום הוא אמצעי להעלאת מילים או רעיונות. דבר מפורש ככל אמצעי המקיים את יסודותיה של הגדרת "פרסום". אין צורך ביסוד הסתברותי מאחר ומרכז הכובד בעבירה הינו בעצם הפרסום או בתוכנו ולא במטרתו הפסולה של המפרסם.
ברק: אין להחיל את הלכת הצפיות לפי סע '20(ב) על עבירות התנהגותיות בעלות כוונה מיוחדת באופן אוטומטי- ההחלה צריכה להעשות ממקרה למקרה בהתאם לפרשנות ולתכלית הראויה של האיסור הפלילי. הושאר בצריך עיון אם העקרון חל במקרה של הסתה לגזענות. ניתן לפרש הלכה מנחה זו גם כתביעה וגם כהגנה!
דורנר הלכת הצפיות תחול רק כאשר השגת התוצאה צומחת באופן טבעי מההתנהגות. כאשר השגת המטרה תלויה בגורמים אחרים משמע איננה טבעית, לא ניתן לצפות בדרגת וודאות שוות ערך לכוונה כי המטרה האסורה תתגשם.
גולדברג: מצדד בברק סע' 20(ב) אינו חל על עבירות מטרה אך ממשיכה לחול עליהן "הלכת הצפיות" המסורתית אשר נבחנת ע"פ לשון העבירה ותכליתה.
 20(ב), 90(א)כוונה מיוחדת
ע"פ 3040/99 טרבשי נ' מ"יהמערער הורשע בשוד לאחר שכשהוא מחזיק בידו מברג, איים על סוחר מכירות כי מכר סחורה לקונה אחר במחיר נמוך יותר,דחף אותו וגירשו מהמקום תוך איומים שיהרגו.האם מתקיים רכיב היסוד הנפשי הדרוש להרשעה בשוד?טירקל לא התקיים יסוד עובדתי של גניבה= לא התקיים שוד עובדתית. בכדי להוכיח יסוד נפשי של שוד יש להוכיח י"נ של גניבה: כוונה לגנוב ב1.מרמה2. אי תום לב 3.לשלילת קבע. אלו לא מתקיימים לכן אין י"נ. זועבי לא קיננה בלבו כוונה לגנוב-לא הוכח היסוד הנפשי הנדרש.383,402המחשבה הפלילית- מהותה
 כוונה וידיעה השקולה כנגד כוונה (הלכת הצפיות)    
ע"פ 4317/97 פוליאקוב נ' מ"יהמנוחה שהועסקה בזנות נחנקה למוות בהידוק חבל סביב צווארה.בתום החקירה הובאו לדין ארבעה: שלושה מהם הורשעו ברצח בכוונה תחילה והרביעי (דימה) בסיוע לרצח. בליל האירוע דימה היה הנהג ,והשלושה האחרים במהלך הנסיעה חנקו בפועל את המנוחה.האם הלכת הצפיות חלה על עבירת  הסיוע שהיא עבירת מטרה? האם המחשבה הפלילית הדרושה היא זו של המבצע העיקרי או שהיא שונה ממנה?אנגלרד מסכים עם מצא שניתן להחיל את הלכת הצפיות על עבירות הסיוע שהיא עבירת מטרה .אם ניישם את הלכת הצפיות על המסייע אז די באפשרות שהמסייע ראה מראש כאפשרות קרובה לוודאי כי מעשהו יאפשר למבצע העיקרי לבצע את הרצח והוא יורשע גם אם לא חפץ ברצח.קיימת זהות בין המחשבה הפלילית של המסייע ושל הנרצח.
אמנם נפסק שהלכת הצפיות אינה חלה על עבירת רצח אך יש להחיל אותה גם על המסייע.המחשבה הפלילית של מטרה הדרושה אצל המסייע חייבת להשתרע על ביצוע העבירה העיקרית עם זאת אין צורך כי אצל המסייע יתקיימו הרכיבים של כוונה תחילה.
במקרה זה המסייע שנכח בעת הרצח ראה מראש כאפשרות קרובה לוודאי כי מעשיו יקלו על ביצוע הרצח.
האפקטיביות של התרומה המסייעת אינה מהווה תנאי להטלת אחריות פלילית על המסייע די להראות כי המעשה היה מסוגל לסייע או כי המבצע העיקרי הסתמך על עשייתו.
300(א)2 31,32הלכת הצפיות/ סיוע
ע"פ 5446/99 אלימלך נ' מ"יהמערער הורשע בעבירת רצח לאחר שדקר את המנוח בעת ויכוח. בשיחת טלפון שנערכה מיד לאחר הארוע ובטרם מת המנוח מפצעיו, אמר כי הפעם נמנע מלהרוג המנוח אך בפעם הבאה ירצחו. האם ניתן להכיל את הלכת הצפיות על עבירת הרצח? (האם התקיימה במערער כוונת קטילה?)מצא אין להכיל את הלכת הצפיות כתחליף לכוונה על רצח, שהיא עבירה חמורה הנושאת אות קלון ועונש מאסר עולם חובה,מכיוון שלא קיימת הוראה מפורשת לכך בחוק.  בגלל ביצוען של שתי דקירות ביהמ"ש קמא ביסס הנחת כוונה,וזו ע"פ הלכת שמגר,ניתנת לסתירה ע"י ראיות נסיבתיות כגון שיחת הטלפון של המערער והעובדה שהרפה מן המנוח.300(א)2הלכת הצפיות סע' 20(ב)
ע"פ 679/83
בורוכוב נ' יפת
המשיב פרסם כתבה ובעקבות כך הגיש המערער קובלנה פרטית בגין הפרת סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע.
המערער טוען כי הוכח היסוד הנפשי בכוונת המשיב לפגוע בו וזאת ע"פ "הנחת הכוונה", או לחלופין ע"פ "הלכת הצפיות". המשיב טוען כפי שטען בהמ"ש קמא שלא הוכחה כוונתו לפגוע במערער.
כיצד יש לפרש את הביטוי "בכוונה לפגוע" בעבירה ההתנהגותית תחת "חוק איסור לשון הרע" בה נדרשת הוכחת כוונה מיוחדת? האם ניתן להחיל עליו את הלכת הצפיות?גולדברג יש לפעול לפי כוונת המחוקק וליצור איזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב.הבחנה קשה בין מניע לכוונה. יש לתת ליסוד "בכוונה לפגוע" פירוש של כוונה ישירה להבדיל מהלכת הצפיות שמשמעותה ידיעה שקולה לכוונה.נראה כי יפת פרסם את הכתבות מתוך המניע העיתונאי ולא מתוך כוונה לפגוע ולפיכך זוכה מהאשמה הפלילית.
ברק הלכה מחייבת החלת כלל הצפיות תיעשה לפי פרשנות משפטית.הפרשנות התכליתית ולא המילולית למילה כוונה היא החשובה. אין להחיל את כלל צפיות במקרה של עבירה לפי חוק איסור לשון הרע מכיוון שהאינטרס של חופש הביטוי המגן על עיתונאים גובר. הלכת הצפיות לא תחול על מניע אלא רק על מטרה כי היא יותר קרובה לתוצאה. הלכת הצפיות חלה רק על עבירות תוצאתיות ובעבירות התנהגותיות יש מקום לפרשנות משפטית.
אין להטיל על המערער אחריות פלילית ולכן הערעור נדחה.
 כוונה מיוחדת/ הלכת הצפיות
 כוונה תחילה    
 כוונה מיוחדת    
ע"פ 677/83 בורכוב נ' יפתיפת (עיתונאי) פרסם שתי כתבות אודות מעורבותו של בורכוב בזיוף. בורכוב טען כי עשה בכוונה (עבירה פלילית).מהי הכוונה הנדרשת להוכחה?גולדברג הבחנה קשה בין מניע לכוונה. נראה כי יפת פרסם את הכתבות מתוך המניע העיתונאי ולא מתוך כוונה לפגוע ולפיכך זוכה מהאשמה הפלילית. ברק הפרשנות התכליתית היא החשובה, ולא המילולית למילה כוונה,ניתן לפרש את הביטוי "כוונה" לעניין התוצאה, כחל לא רק על תוצאות שהעושה חפץ בהתרחשותן אלא גם על תוצאות שלא קיים רצון בהתרחשותן, אך קיימת מודעות להסתברות הקרובה לוודאי כי הן תתרחשנה. אולם מבחן הציפיות איננו בגדר חלופה המקבילה לכל אורך הקו להוכחת הכוונה הנדרשת בעבירה פלונית על יסוד החפץ בתוצאה.האפשרות ליישם את כלל הציפיות צריכה להיבחן מעבירה לעבירה, לאור מטרתה החקיקתית.במילים אחרות, יש לבחון שאלת התחולה של הילכת הציפיות לאור ההקשר החקיקתי בו מופיע הביטוי "כוונה".  
ע"פ 2/73 ליכטמן נ' מ"י הלכה מנחההמערער הורשע במחוזי כי איים לפרסם פרטים פוגעים נגד שני קציני משטרה אם לא ייפגשו עמו.מהו היסוד הנפשי הנדרש לעבירת איומים- האם ניתן להחליף כוונה במודעות לימימוש היעד? יסוד עובדתי: האם האיום הנו "שלא כדין"?ברק . היסוד נפשי מתקיים:יסוד הכוונה התמלא לא רק מראיית הנולד של התוצאה או השאיפה לה אלא כי קיימת מודעות ברמה גבוהה של הסתברות כי התוצאה/שאיפה(פחד) תתממש (עקב האיום).
יסוד עובדתי: רכיב עובדתי בעבירת האיומים הוא שהפגיעה תעשה "שלא כדין". חוק העונשין לא עוסק בסוגיה זו ולכן פונה ל"חוק איסור לשון הרע". אין בחוק היתר לאיומים ולפיכך מסיק שהאיום הנו שלא כדין.אם המערער מעוניין להוכיח שפגיעה היא כדין (מותרת) עליו להוכיח קיום עניין ציבורי בפרסום האמת.מתקיים כי המערער רצה להסב נזק פומבי ולא בעזרת שימוש באמת (הוצאת לשון רע)
192 איומים
428 סחיטה באיומים
כוונה מיוחדת
ע"פ 5640/97
רייך נ' מ"י
המערער הורשע בעבירות שונות על חוק ניירות ערך והתקנות שמכוחןהאם ניתן להחיל את הלכת הצפיות על עבירת מטרה? אם יש הבדל בין מטרה למניע ?אילן וזמיר  מניע=מטרה על אף שחוק העונשין מבדיל בינהן. ידיעה ברמה גבוהה של הסתברות שקולה כנגד כוונה. ניתן להחיל את הלכת הצפיות כאשר המטרה היא תוצאה טבעית של ההתנהגות האסורה וכאשר תכלית החוק היא מניעת תוצאה זו. העבירה היא התנהגותית מסוג מטרה וע"פ ברק בפס"ד פולק הכוונה המיוחדת הנדרשת היא מסוג מטרה ולא מניע ולכן אין להבחין בין מטרה למניע לעניין הלכת הצפיות. קדמי דעת מיעוט שני הרכיבים חלופיים.90(א)2 כוונהכוונה מיוחדת
ע"פ 6411/98 מנבר נ' מ"יהמערער הורשע בסיוע לאויב ובנסיון לסיוע, ובמסירת ידיעה לאויב בכוונה לפגוע בבטחון המדינה. ביהמ"ש קמא קבע כי מדובר בעבירה התנהגותית מסוג מטרה שבמסגרתה היסוד הנפשי הדרוש הוא מחשבה פלילית ברמה של כוונה מיוחדת. מאחר והוכח כי היה מודע לתוצאות החמורות של מעשיו לאור הלכת הציפיות נקבע כי התקיים היסוד הנפשי הדרוש,ברוח תיקון 39.האם הלכת הצפיות שחלה על עבירות תוצאתיות חלה גם על עבירות התנהגותיות (בטחון המדינה)? אור יש להחיל את הלכת הצפיות על עבירות בטחון המדינה בין מכח סע' 20ב ובין מכח הפסיקה-פס"ד ווענונו ומכח פס"ד אלבה שהכילה את הילכת הצפיות במקרים של עבירות מטרה. למרות שלא הוכח שהתקיימו אצל המערער מניע ורצון לסייע לאויב או לפגוע בבטחון המדינה, כן התקיים לגביו היסוד הנפשי של כוונה מיוחדת מסוג מטרה, מכיוון שהנסיבות מלמדות שהמערער הבין את התוצאות החמורות הנובעות ממעשיו וצפה אותן ברמת הסתברות גבוה ואע"פ כן ביצעם.20(ב)כוונה מיוחדת
ע"פ 2831/95
אלבה נ' מ"י
הלכה מנחה
אלבה, רב ומורה הלכה בכולל שליד מערת המכפלה, הורשע במחוזי בכל העבירות שיוחסו לו: פרסום מאמר בנושא "בירור הלכות הריגת גוי"-גזענות והסתה לאלימות, ניסיון לייצר נשק, התחקות אחר מקום מוגבל, הדחה בחקירה ושיבוש הליכי משפט.  דינו נגזר ל-24 חודשי מאסר בפועל ו-24 חודשי מאסר על תנאי. הערעור מופנה כנגד ההרשעה ולחלופין כנגד חומרת גזר הדין.האם ניתן להכיל את הלכת הצפיות המוגדרת בסע' 20(ב) (המשמשת כתחליף לכוונה) גם בעבירות התנהותיות בעלות כוונה מיוחדת?מצא: חובה להכיל את הלכת הציפיות על עבירות מטרה. המחוקק לא מבחין בין כוונה מיוחדת של מטרה או של מניע ודינם הוא אחד.פרסום הוא אמצעי להעלאת מילים או רעיונות. דבר מפורש ככל אמצעי המקיים את יסודותיה של הגדרת "פרסום". אין צורך ביסוד הסתברותי מאחר ומרכז הכובד בעבירה הינו בעצם הפרסום או בתוכנו ולא במטרתו הפסולה של המפרסם.
ברק: אין להחיל את הלכת הצפיות לפי סע '20(ב) על עבירות התנהגותיות בעלות כוונה מיוחדת באופן אוטומטי- ההחלה צריכה להעשות ממקרה למקרה בהתאם לפרשנות ולתכלית הראויה של האיסור הפלילי. הושאר בצריך עיון אם העקרון חל במקרה של הסתה לגזענות. ניתן לפרש הלכה מנחה זו גם כתביעה וגם כהגנה!
דורנר הלכת הצפיות תחול רק כאשר השגת התוצאה צומחת באופן טבעי מההתנהגות. כאשר השגת המטרה תלויה בגורמים אחרים משמע איננה טבעית, לא ניתן לצפות בדרגת וודאות שוות ערך לכוונה כי המטרה האסורה תתגשם.
גולדברג: מצדד בברק סע' 20(ב) אינו חל על עבירות מטרה אך ממשיכה לחול עליהן "הלכת הצפיות" המסורתית אשר נבחנת ע"פ לשון העבירה ותכליתה.
 20(ב), 90(א)כוונה מיוחדת
  פזיזות    
ע"פ 3841/94 מ"י נ' צלנקוהנהג יצא לעקיפה מותרת אולם במהלכה לא הבחין שהוא "חותך" נתיב פנייה שמאלה. אדם נהרג. הורשע במחוזי בגרם מוות ברשלנות.האם רשלנות (אי מודעות אובייקטיבית) יכולה להיות היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בעבירת הריגה (פזיזות= מודעות סובייקטיבית)?קדמי אין ספק שמדובר בהתרשלות רבתי, אולם בניגוד להלכת סובח אין לגזור מהתרשלות זו מודעות לסיכון ממשי הנדרשת להוכחת פזיזות.התרשלות בלבד אינה מספיק בכדי להרשיע בהריגה כל עוד לא שוכנע ביהמ"ש בקיום יסוד נפשי של פזיזות (נטילה מודעת של סיכון ממשי לבריאות אדם)פזיזות יש להוכיח באופן סובייקטיבי ולא ניתן לגזור אותה מרשלנות רבתי שהיא אובייקטיבית.
המערער הורשע ברשלנות ולא בהריגה.
304, 298פזיזות
ע"פ 4639/95 מלכה נ' מ"יהמערער הורשע בהריגה ובנהיגה בפזיזות לאחר שבעת נהיגה סטתה מכוניתו ופגעה חזיתית במכונית בה מצאו את מותם כל נוסעיה. הדיון נסוב על השליטה שהייתה למערער על סטיית הרכב.האם התקיימה פזיזות ? (או שהסטייה הייתה מתוכננת ורצונית)?המערער צפה את האפשרות שתיגרם תאונה ואפילו קטלנית, בהתחשבבמהירות בה נסע ובהתחשב ביסוד העיוני: הוראה האוסרת חציית קו פרדה רצוף מפקיעה כל שיקול דעת מהנג, נהג שהתעלם מהאיסור חזקה עליו כי היה ער לקרות תאונת דרכים פוטנציאלית. וביסוד העובדתי: מידת הסטייה מהקו גדולה ולכן נקבע כי המערער ידע את הסכנה הכרוכה בפעולתו ובכ"ז הימר ועל כן הוא פזיז. 388,(1)298פזיזות
ע"פ 4351/00 אבו אלהווא נ' מ"יבעקבות תגרה שפרצה בין שני המערערים,אב ובנו ובין המנוח הלם האב בעורף המנוח. הבן שהצטייד בסכין נחלץ לכלות זעמו במנוח ונעץ סכינו בירך המנוח שכתוצאה מכך מת מפצעיו. ביהמ"ש נמנע מלהרשיע הבן בהריגה מכיוון שקבע כי לא ניתן לקבוע בוודאות כי הייתה לו מודעות לעוצמת הפגיעה והשלכותיה. על כך מערערת המדינה.האם ניתן לבסס מודעותמצא ביסוס עבירת הריגה מותנה בקיום מודעות לאפשרות שהמעשה יביא לתוצאה=מות הקורבן, אין להסתפק בקיום מודעות לאפשרות שהקורבן יספוג חבלה גופנית אך קיומה של מודעות לחבלה חמורה עשויה להקים חזקת מודעות לאפשרות גרימת מוות. הנטל לסתור החזקה רובץ על מבצע ואם אין בידו לסותרה מן הדין להרשיעו בהריגה. בייניש עבירת ההריגה תכליתה הגנה לא רק על החיים אלא על שלמות הגוף. בדומה למצא יש להעזר בחזקות עובדתיות להוכחת היסוד הנפשי אך בנסיבות הקיימות (עוצמת דקירה,עומקה ומיקומה) אין צורך ליזקק למודעות לחבלה וניתן לקבוע מודעות לאפשרות גרימת המוות: אם אדם היה מודע ליסוד העובדתי בעבירה הוא היה מודע לגרימת התוצאה הטבעית העשויה לצמוח מהתנהגותו. פזיזות
 עיוורון מכוון (עצימת עיניים)    
ע"פ 538/89 ורשבסקי נ' מ"יהמערערים הורשעו בעבירה של מתן שירותי הדפסה להתאחדות בלתי מותרת ובהחזקת חומר השייך להתאחדות בלתי מותרת.מהי רמת החשד הדרושה כדי לענות על הדרישה לעצימת העיניים?בייסקי החשד צריך להיות מעשי רציונאלי ובדרגה גבוהה, אצל עושה המעשה עצמו, בהתחשב בגורמים סובייקטיביים העשויים לעורר אצלו החשד. המבחן מהו "חשד סביר" אינו מבחנו של האדם הסביר, כי החשיבות היא מהו החשד הרציונאלי אשר צריך להיווצר אצל עושה המעשה עצמו, ולא רק על פי המבחן של האדם מן הישוב. עצימת עיניים
ע"פ 3417/99 הר שפי נ' מ"יהמערערת הורשעה בעבירה של אי מניעת פשעהאם ניתן להחיל את "עצימת העיניים" על רכיב המודעו שבעבירת אי מניעת פשע (מחדל)?אין להכיל עקרון "עצימת עיניים" על רכיב המודעות של עבירת אי מניעת פשע משום שדרישה שכזו מפלוני לברר חשד בלבד היא מרחיקת לכת. במקרה דנן הוראת סע' 20 "עצימת עיינים"=חשד ומודעות היא הוראת חוק כללית, בעוד שהוראת סע' 262 אי מניעת פשע היא הוראת חוק מיוחדת והיא גוברת על הוראת החוק הכללית מתוקף העיקרון שהוראת חוק ספציפית גוברת על פרשנות דוקטרינה. ממצבור הראיות ניתן לראות כי כן היה חשד אצל המערערת="עצמה עיניה".262, 20עצימת עיניים
ע"פ 43369/96 מ"י נ' דיניץהמערער כיהן כיו"ר הסוכנות היהודית והואשם בקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות משום שעש שימוש בכרטיס אשראי של החברה לצורכיו הפרטיים ובעבירה של מרמה והפרת אמוניםע"פ איזה מבחן מבססים "עצימת עיניים" כתחליף למודעות?דורנר דעת מיעוט "עצימת עיניים"= הנאשם חשד בנוכחותה של העובדה הנידונה אך נמנע ולחקור הועיל ולא רצה לדעת. החשד צריך להתקיים אצל עוש המעשה, אך אם הוא טוען אחרת מסיקים קיומו של חשד סובייקטיבי על בסיס בחינה אובייקטיבית של הנסיבות שהיו ידועות לו. עצימת עיניים
 הוכחת המחשבה הפלילית    
288/78
איזדמיר נ' מ"י
המערער, שנהג להכות את אישתו בעבר, הכה אותה שוב והיא נפטרה מפצעיה. הוא הורשע ברצח וטען כי יש להרשיעו בהריגה מאחר ולא התכוון לגרום למותה.האם התקיימה כוונה להרוג?המכות היו כדבר בשגרה אצל בני הזוג ולכן גם הפעם התכוון להכותה אך לא להרגה, שכן אם רצה להרגה היה לוקח כלי המתאים לשם כך, למשל סכין.ההחלטה להמית מתקבלת כמסקנה מכל נסיבות המעשה וכן קשורה לטיב המכשיר בו בחר הנאשם לבצע את זממו. ההחלטה להמית לא מסתמכת אך ורק על החזקה שאדם מתכוון להשיג את התוצאות הטבעיות של מעשהו. הכוונה היא סובייקטיבית- בהתחשב בנסיבות ומה שטעון הוכחה הוא הלך רוחו של הנאשם.300הוכחת המחשבה הפלילית
ע"פ 410/85 בן שימול נ' מ"יהמערער גנב טיל לאו וחומרי חבלה והתכוון לפוצץ בית קפה אך המטען התפוצץ מחוץ למקום ופצע שני אנשים. בנוסף ירה טיל לאו, הרג אדם ופצע אחר. הורשע ברצח ובנסיון לרצחהאם התקיימה כוונה להרוג?גולדברג: אמנם המערער טוען שלא התכוון להרוג אולם לא הצליח להפריך את חזקת הכוונה ולהראות כי התכוון לתוצאה אחרת. התוצאה ה"טבעית" למעשה המערער הנה מוות ולכן רואים אותו כמי שהתכוון להרוג. הערעור נדחה. הוכחת המחשבה הפלילית
172/88
וענונו נ' מ"י
המערער הורשע בסיוע לאויב במלחמה, במסירת ידיעות סודיות בכוונה. המערער טען כי מניעו לא היה לסייע לאויב אלא מטרתו הייתה לחזק את המדינה.(יש צורך בביסוס מניע,על כן-) האם ניתן להחליף מניע בהלכת הצפיות ? (בהתחשב שזו לא עבירה תוצאתית)שמגר: יש להבחין בין כוונה למניע: המניע שייך לעולמו הפנימי של האדם. גם המניע וגם המטרה אינם מעלים או מורידים לעניין האחריות הפלילית. אין מקום לצמצום הלכת הצפיות לעבירות תוצאתיות בלבד. הסתברות גבוהה של ידיעה מתייחסת גם למטרה וגם למניע. הלכת הצפיות משמשת תחליף למניע ואף למטרה. הוכחת המחשבה הפלילית
  ט.  רשלנות    
 היבטי הרשלנות    
ע"פ 186/80 יערי נ' מ"יהמערערים נהג קטר ונהג משנה הורשעו בגרימת מותו ברשלנות של המנוח שנדרס ע"י הקטר בו נהגו.האם יש חובת זהירות כלפי מסיג גבול?ברק ע"פ חובת הזהירות המושגית (מבחן הצפיות האובייקטיבי) המערערים חייבים חובת זהירות כלפי המנוח. ע"פ חובת הזהירות הקונקרטית לא ניתן לקבוע בוודאות הדרושה כי המערערים יכלו לראות את המנוח בטרם נדרס = אין חובת זהירות. עקרונית צריך תופס לקחת בחשבון הימצאות של מסיג הגבול, אך יתכן הדבר, כי בנסיבות הקונקרטיות של המקרה, חובה כזו אינה קיימת, שכן המזיק לא צריך היה, בנסיבות המיוחדות של המקרה, לצפות לנוכחותו של מסיג הגבול. רשלנות
ע"פ 4188/93 לוי ואח' נ' מ"ישלושה שוטרים בעת נסיון למנוע מהמנוחה לבלוע סם הפעילו עליה לחץ פיזי שגרם לבסוף למותה.במידה ותבוסס רשלנות האם לייחס קש"ס למותה לכל הנאשמים או רק לחלקם?גולדברג כשמספר מעורבים בתוצאה אסורה פועלים בצוותא ניתן לבחון את הבסיס המשפטי להטלת אחריות פלילית על כל אחד מהם משלוש נקודות: 1.יש לבודד את חלקו של כל אחד מהמעורבים ולברר אם יש בו עבירה עצמאית ומושלמת, כאשר שיתוף הפעולה בין המעורבים יוצר את התנאים להגשמת העבירה המושלמת.2..המעורבים באירוע פעלו כגוף אחד, כאשר כל הפעולות מורכב מכל המבצעים בצוותא שייכות לכולם ולכל אחד בנפרד באותה מידה וכל הפעולות מתמזגות בפעילות הצוות בלתי ניתנת לחלוקה3.כאשר המאמצים של המעורבים היו למטרה מסוימת אלא שבמהלך הדברים סטה אחד מן המעורבים מהתכנית המקורית וסטייתו היא שגרמה לתוצאה האסורה. המערערים לא פעלו כשוטרים סבירים אלא בעוצמה חריגה ולכן התנהגותם נפלה מרמת הזהירות המצופה משוטר סביר.פעולת הייתה מצטברת.התגברות על כוח התנגדות הקורבן שנועדה לאפשר לאחר לבצע את זממו אינה שותפות לרשלנות אלא יצירת תנאים ההכרחיים להשלמת התנהגותו של אחר ולכן היא מקיימת את הקשר הסיבתי.ההלכה שלפי רשלנות מאוחרת של אחר לבדה אינה מנתקת את הקשר הסיבתי רלוונטית ולכן התנהגות כל אחד מן המערערים מהווה עבירה עצמאית ומושלמת של גרם מוות ברשלנות. רשלנות
 אמת המידה לבחינת הרשלנות    
ע"פ 876/76 וינגרטן נ' מ"יהמערער שהוא חשמלאי בכיר ומנהל מחלקה נשלח יחד עם קבוצת עובדים לתעשייה האוירית כדי לבצע עבודות בתחנת טרנספורמציה שהיא מתקן דרכו עובר חשמל בעוצמה גבוהה. תנאי מוקדם לביצועה של העבודה הוא ניתוקה של תחנת הטרנספו' מיתר מקורות הזרם כדי שהתחנה תדומם לחלוטין בעת שעובדים בה. במקרה הנדון הודיעו האחראים למערער כי הם ביצעו את הניתוקים,אך לא היה הניתוק מוחלט, ועקב כך המנוח התחשמל ומת. ביהמ"ש המחוזי הרשיע את המערער בעבירה של גרימת מוותהאם יכול והיה צריך המערער לחזות את הסיכון?שמגר אינו מקבל את טענת המערער כי הוא סמך על עובדי תע"ש בניתוק החשמל. המערער לא חולק על חובת הזהירות שהוא חב למנוח, מתוך יחס של מעביד כלפי עובדו.רמת הזהירות של המערער נבחנת ע"י השוואה לאדם הסביר ומכאן הבעייתיות- כאשר מדובר במנהל הסנטדרט של "האדם הסביר" עולה והחובה גדלה. כאשר מדובר במצבור והצטברות של סיכונים, אין חובת המנהל יוצאת מידיו כאשר הוא מסתמך על אחרים. האחרים לא סרים למרותו וגם לא דיווחו לו על הניתוק. רשלנות
ע"פ 119/93 לורנס נ' מ"יהמערער שיחק עם המנוח באקדח משחק "רולטה רוסית", כשהגיע תורו של המנוח נפלט מהאקדח כדור והמית במקום את המנוח.  זאת, לאחר שהמערער, בתורו, סובב את תוף האקדח, בדק היכן נמצא הכדור, ולאחר שוידא כי זה אינו נמצא בתא שמול הנוקר הצמיד האקדח לרקתו ואז כיוון את האקדח לעבר הואדי ולחץ על ההדק.האם יכול והיה צריך המערער לחזות את הסיכון כבלתי סביר?מבחן סבירות הסיכון: מבחן אובייקטיבי המאזן בין חומרת הסיכון והשאיפה לצמצמו לבין התועלת החברתית שתצמח מהגבלת ההתנהגות האסורה. משחק הרולטה הרוסית הוא סיכון בלתי סביר מפניו החברה שואפת להגן על עצמה ולכן היא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים למניעתו. במשחק זה הסיכון והחבלה אינם נלווים כמו במשחק ספורטיבי רגיל אלא ההימור על הסיכון הצפוי הוא מעיקרי המשחק. חלה חובת זהירות קונקרטית למניעת סיכון בלתי סביר שכזה. רשלנות
ע"פ 2635/95 לוטן נ' מ"יהמערערים הואשמו בגרימת מוות ברשלנות לאחר תאונה שאירעה בתחנת כח של חברת החשמל בה ניספו שניים. לוטן כיהן כמנהל התחזוקה בזמן הארוע.האם הייתה רשלנות?מצא חזקה על עובד המצווה ע"י הממונה עליו לבצע עבודה החורגת מפעילותו הרגילה כאשר הוא אינו מודע לסיכונים הכרוכים בה, לבקש הדרכה מהמעביד לגבי הזהירות הנדרשת ממנו.אך במקום בו המעביד לא קבע נוהל עבודה מסודר העובד יופטר מאשם. דינו של המנהל שונה- למרות שלא היה מודע לטיב הסיכון מחובתו לעמוד על עצם קיומו של סיכון. הוא אינו רשאי כמו עובד זוטר להניח הנחות- העדר מודעותו אינו פוטר מאחריות היה עליו לפנות לגורם בכיר ממנו. גולדברג דעה מנוגדת- יש לזכות המערערים כי האחריות כאן היא של חברת החשמל. רשלנות
ע"פ 7832/00 יעקובוב נ' מ"יהמבקש נהג להכות את אשתו עד שזו קפצה מהחלון והתאבדה.מיהו ה"אדם מן היישוב"?השוני בין "האדם מן הישוב" מהמונח המקובל בפסירה עד אז "האדם הסביר" הוא סמאנטי בלבד. רשלנות
 אחריות קפידה ואיסורים מוחלטים    
רע"פ 4184/02 לוי נ' מ"יהמבקש הואשם בכך שהרשה לאישה, העובדת במקום עבודתו לנהוג ברכבו, שעה שזו לא החזיקה ברשיון נהיגה בר-תוקף.העובדת יצרה בפני המבקש מצג לפיו היא מחזיקה ברשיון נהיגה. המבקש האמין בתום-לב כי העובדת  אכן מחזיקה ברשיון נהיגה. אולם הוא לא ביקש כי תציג אותו בפניוהאם לנאשם עומד הסייג שבסעיף 22 לחוק העונשין ?ע"מ לסווג עבירה כאחריות קפידה, צריך שיתקיים אחד משני תנאים: 1.כי נאמר במפורש על-ידי המחוקק כי עסקינן בעבירה שאינה טעונה הוכחת מחשבה פלילית או רשלנות. או 2.העבירה נחקקה עובר לכניסתו לתוקף של החוק, ונקבע בדין (לרבות בהלכה פסוקה) כי העבירה אינה טעונה הוכחת יסוד נפשי (תכליתו של תנאי אחרון זה="שלא לרוקן מתוכן שורה ארוכה של חיקוקים, לגביהם נקבע בהלכה הפסוקה, כי האחריות עליהם הנה אחריות מוחלטת") טענת המערער שנצמדה ללשון החוק אין בה להעלות או להוריד. המערער לא קִייֵם את הנדרש ממנו ועשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה. אחריות קפידה
רע"פ 1875/98 אורן בנגב נ' מ"יהמערערים הורשעו ע"פ הודאתם בעב' על חוק מע"מ. בערעורם למחוזי התקבלה טענה כי העבירות בהם הואשמו הן עבירות של אחריות קפידה ובהעדר מחשבה פלילית או רשלנות אין להטיל בגינן עונש מאסר.האם אלו עבירות אחריות קפידה?עבירות אלו אינן עבירות קפידה. מהפרשנות שלהם נובע כי הן דורשות מחשבה פלילית (מודעות לטיב המעשה). באות להגן על רכוש הציבור ולא לקבוע רמת זהירות גבוהה כאופייני לעב' אחריות קפידה. העונש בצידן-מאסר יש בו להשליך על כך שמדובר בעבירות של מחשבה פלילית. אחריות קפידה
ע"פ 1060/97 בן עטר נ' מ"יהמערער הינו בעלים והמחזיק של תחנת תדלוק למכוניות .בבדיקה נמצא כי הבנזין היה בעל אוקטן נמוך יותר מן הנדרש לפי התקן הרשמי והוא הועמד לדין והואשם לפי סעיפי חוק לחוק התקנים.המכל של הדלק אכן היה באוקטן תקין של 91 אך הוא הוזרם למיכלית מסוימת שהובילה את הדלק לתחנת המערער ושם היה דלק בעל אוקטן  נמוך מהתקן הרשמי.האם לנאשם עומד הסייג שבסעיף 22 ב לחוק העונשין ?זמיר הטוען טענה כאמור – עליו הראיה= נטל ההוכחה על הנאשם!!
מאחר והוא בעלי התחנה הוא בעל השליטה ולכן ניתן להניח כי עובדי התחנה לא יפעלו בניגוד להוראותיו.ביה"מ השלום האמין לו ולכן המסקנה שהמערער לא מהל באופן אישי והיא בוצעה לא על ידו ולא הייתה לו מחשבה פלילית אבל סעיף 22 ב דורש שהמערער עשה ככל שניתן למנוע את העבירה ועליו נטל ההוכחה.המערער לא הביא ראיה לכך שעשה ככל שניתן כדי למנוע מהילה ולכן אין הוא יכול להשתחרר מהאחריות לפי סע' זה.
 אחריות קפידה
ע"פ  26/97 לקס נ' מ"ישני המערערים הורשעו באשמת אי העברת ניכוי מס הכנסה בחברות בהן ניהלו. טענו לאחריות קפידה אשר לא כרוך בה מאסר.האם אלו עבירות אחריות קפידה?בעבירות של אחריות קפידה פטורה תביעה מהוכחת יסוד נפשי וע"י היסוד העובדתי קמה חזקה כי מתקיים יסוד הנפשי. בנסיבות של הודאה אישית במעשה אשר די בהן להביא להרשעה בעבירות של מחשבה פלילית יש גם לבסס עונש מאסר בעבירות של אחריות קפידה.22גאחריות קפידה
ד"נ 11/65 גדיסי נ' הי"מהמערער נתפס כשהוא נוסע בטרקטור ללא פנס בלם אחורי. לטענתו עקרון המצריך "רצייה" אצל הנאשם בשעת מעשה חל גם בעב' של אחריות מוחלטת בנוסף התערבות גורם שלישי- מכונאי מדגישה שהמערער לא ידע שהפנס מקולקל.האם יש מקום ליסוד נפשי באחריות מוחלטת?די שהוכח אקטוס ריאוס בכדי להוכיח עבירה של אחריות מוחלטת לכן אין חשיבות לטענת העדר ה"רצייה" שכן אין חשיבות ליסוד הנפשי. כשהגורם השלישי הוא עצם דומם כגון אבן שקפצה בדרך ופגעה במערכת הבלימה כמו במקרה דנן אין מקום להחלת הסייג (חל רק במקרים של מאורע בלתי רגיל). אחריות קפידה
 יא.  שותפות לדבר עבירה    
  שותפים לדבר עבירה    
ע"פ 3390/98 רוש נ' מ"יהמערערים קשרו קשר לביצוע שוד בחנות. השוד סתבך והמבצע העיקרי דקר את בעל החנות שהתנגד והוא הורשע ברצח. ביהמ"ש נמנע מלהטיל על המערער השני שהמתין במכונית אחריות כמסייע.האם חנניה מבצע בצוותא או מסייע?מי שנטל חלק בהחלטה משותפת לביצוע תכנית עבריינית ואף היה צד לביצוע ,אפילו אם תרומתו הפיזית אינה גדולה, שייך ל"מעגל הפנימי" של ביצוע העבירה ונושא באחראיות כמבצע בצוותא. המערער חנניה שחיכ בחוץ היה מבצע בצוותא אך בגלל שלא הוכח כי היה מודע להצטיידות המבצע העיקרי בפגיון לא יכל לצפות את הסטייה מתכנית העבריינית ולכן אין לייחס לו אחריות לרצח. שותפים לדבר עבירה
 משדל, מסייע ועבריין עיקרי    
ע"פ 303/82 אדרי נ' מ"ישני אנשים ביצעו שוד בדירת מגורים, חבר שלהם חיכה במכונית יחד עם חברתו, שהיא המערערת. המערערת (קטינה) הועמדה לדין בגין ביצוע שוד, כמסייעת משום שהיתה נוכחת במקום העבירה, כשהיא יושבת במחיצת מבצעי העבירה במכונית, ולנגד עיניה מתגבשים הדברים ומתארגן המעשההאם המערערת שותפה לדבר העבירה כמסייעת?הלכה היא בנוכחות גרידא של אדם במקום העבירה, בעת שמתבצע שם מעשה עבירה, אין כשלעצמה, כדי לעשותו שותף למעשה. אם יוכח כי האדם שהה במקום כדי לחזק את רצונו של עושה העבירה האמיתית, הוא ייחשב למסייע. מבחינת היסוד הנפשי- מספיק שהמסייע ידע שמדובר במטרה מפוקפקת ויהיה אדיש לכך. משדל מסייע ועבריין עיקרי
ע"פ 4389/93 מרדכי ואח' נ' מ"ישני המערערים תקפו ושדדו בעל חנות. במהלך התקיפה ריסק עבודי את גולגלתו של בעל החנות במוט ברזל שהיה עימו. מרדכי טען שלא ידע ול רצה שעבודי יהרוג את בעל החנותמבחן האחראיות הנגררת- האם אחראי מרדכי למות בעל החנות?ברק מציג 4 אפשרויות הנוגעות לאחריות נגררת: 1. כשהעבירה היא חלק מהתכנון המקורי, האחריות בגינה היא על פי דיני השותפות הרגילים, ואין תחולה של ס' 34א. 2. כשעבירה אינה חלק מהתכנון המקורי, אך העבריינים היו מודעים לאפשרות עשייתה – כנ"ל. 3. כשעבירה אינה חלק מהתכנון המקורי, ואף אין לגביה מודעות בדבר אפשרות עשייתה. עם זאת, אדם מן היישוב יכול היה להיות מודע לאפשרות עשייתה. אפשרות זו היא הנדונה בס' 34א. 4. העבירה הנוספת אינה חלק מהתכנון המקורי, אין מודעות בפועל לגביה ואין אף מודעות בכוח. במצב זה אין תחולה לס' 34א. במקרה דנן מרדכי מבצע בצוותא, חלה עליו אחריות נגררת לפי ס' 34א  והוא אשם ברצח. משדל מסייע ועבריין עיקרי
בש"פ 7389/96 שירזי נ' מ"יהמערער היה שותף לרצח בכך שסייע למבצע העיקרי להמלט מאזור הרצח וליצור אליבי. ביהמ"ש הרשיע אותו כמסייע "לאחר מעשה".האם ניתן להחשיב אדם כמסייע "לאחר מעשה"?גם הבטחה לפני מעשה או בשעתו לסייע, ואשר המבצע הסתמך עליה היא בגדר סיוע אפילו אם המבטיח לא עמד בדיבורו. השאלה היא אינה מועד הגשת הסיוע אלא מהו המועד בו ניתנה הבטחה להעניק סיוע, וזאת משום שעצם ההבטחה מחזק את רוחו של המבצע ומקל עליו ביצוע העבירה. המערער נתן ההבטחה מראש לכן הוא מסייע. משדל מסייע ועבריין עיקרי
דנ"פ 1294/96 1365/96, משולם נ' מ"יעותר התבצר עם חסידיו בביתו עם מצבור כלי נשק ובמהלך עימות עתידי עם המשטרה הורה לחסידיו לפתוח בירי .איזה תפקיד יש לייחס לעותר על כך שהורה על הירי  ולמרות שלא ירה בפועל ?דעת הרוב יש לראות בעותר מבצע בצוותא. משום מעמדו לא ניתן לראות בו משדל בלבד: הוא המנהיג= בעל תרומה פנימית לביצוע העברייני ואינו רק אדם חיצוני המבקש שאחר יבצע העבירה. מצא המבחן המשולב: א. מבחן הקירבה- זיהוי הרכיב ההתנהגותי, מעשה הנוגע לביצוע העבירה ומלווה ביסוד נפשי מתאים. ב. מבחן השליטה. (הירי היה חלק מהעבירה שתוכננה ע"י משולם ולכן אחראי גם לו.) דורנר דעת מיעוט יש לראות בו משדל מכיוון שלא השתתף בביצוע העבירה. משדל מסייע ועבריין עיקרי
דנ"פ 1294/96 1365/96, משולם נ' מ"יעותר התבצר עם חסידיו בביתו עם מצבור כלי נשק ובמהלך עימות עתידי עם המשטרה הורה לחסידיו לפתוח בירי .בעת שהמערער היה בפגישה עם מפכ" להמשטרה אחד המתבצרים נפצע ונפטר מפצעיו.האם חריגה מהתכנון המקורי נכללת בגדר העבירה המקורית או שהיא "עבירה שונה או נוספת" לה?כדי שהמבצע בצוותא יהיה אחראי לעבירה שונה או נוספת שבוצעה ע"י שותפיו די שתתקיים צפיות בכח אפשרות הסטייה מהתכנית המקורית. תכנית עבריינית טומנת סיכונים לסטיות במהלך ביצוע העבירה. סטיות אלו אינן נחשבות ל"עבירה שונה או נוספת" האפשרות שהמתבצרים יפתחו באש היוותה אחד הסיכונים שנכללו בתכנית המקורית שקבע העותר. לפיכך עותרים כמבצעים בצוותא אחראים לעבירה המתוכננת ולא לעבירה שונה או נוספת.34אעבירה שונה או נוספת
ע"פ 4424/98 סילגדו נ' מ"ישלושת המערערים שרו קשר לביצוע שוד והצטיידו באקדח. סילגדו ירה למוות בבעל החנות. שלושת המערערים הורשעו כמבצעים בצוותא ברצח ולכן גם ב"עבירה שונה או נוספת".דינו של המבצע בצוותא ליורה: גרימת מוות ברשלנות או רצח (="עבירה שונה או נוספת")? חוקתיות סע' 34אברק  סע' 34א "עבירה שונה או נוספת" הוא חוקתי מאחר שמקיים את כל תנאי פסקת הגבלה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. מטרתו מצטט את פרופ' גור-אריה לעודד עבריינים הפועלים בצוותא לביצוע עבירה "מקורית"- למנוע מאחד מהם אגב ביצוע העבירה המקורית את ביצועה של עבירה שונה או נוספת שאדם מן הישוב היה יכול להיות מודע לאפשרות עשייתה. הבוחר להשתתף בעבירה שיתופית חייב להביא בחשבון הסתבכות העניינים ואת האפשרות שיובא לדין בעבירה נוספת (כגון רצח) שאינה בשליטתו.= הרתעת כניסה מראש לעבריינות. שלושה מבחנים לחוקתיות: 1.מבחן האמצעי המתאים והרציונאלי להשגת תכלית החקיקה.2. מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה.3. מבחן האמצעי המידתי (במובן הצר) שבמסגרתו מתבקש איזון בין טובת הפרט לטובת הכלל.34אמשדל מסייע ועבריין עיקרי
ע"פ 1639/98 דהן נ' מ"יהמערערים הורשעו באינוס תיירת, בעוד השניים האחרים מחזיקים בה כדי למנוע את התנגדותה. בנוסף, אחד מהם חבט בראשה באמצעות קרש עץ, כיסה אותה ביריעת פלסטיק ודרדר אותה במדרון. בשל מעשים אלו הורשע בניסיון לרצח.האם המערער  שפיזית לא אנס את המתלוננת עדיין יכול לחשב כמבצע בצוותא? בייניש1 . ההבחנה בין ההשתתפות ב"מעגל הפנימי" ל"מעגל החיצוני" בביצוע העבירה קשורה לתפקיד שמילאו המשתתפים ביצוע העבירה עצמה והיא נבחנת, בין היתר, עפ"י השתתפותם של השותפים במעשים לקידום העבירה ובנטילת חלק במימושה. כאשר מס' משתתפים שותפים לתכנון, וממלאים תפקיד בהתהוות העבירה עצמה, יש לראותם כמבצעים עיקריים.  2. באשר לעבירה שונה או נוספת בנוסף למבחן האובייקטיבי יש להתבסס על המטעם הסובייקטיבי שהיה לאותו מבצע ביחס לנסיבות העבירה. המערער שותף בצוותא. משדל מסייע ועבריין עיקרי
ע"פ 320/99 פלונית נ' מ"יהמערערת הייתה חברתו של קטין אשר הורשע ברצח מדריך פנימיה בה שהו השניים. המערערת שמעה מפי קטין כי הוא עומד לרצוח את המדריך וביצעה עמו מספר פעולות לקראת הרצח כגון רכישת סכין בחנות.האם מתקיימים יסודות הסיוע לעבירה?1.המערערת הייתה מודעת לרצינותו של הקטין בכוונת הרצח ולכן התקיים יסוד המודעות= מודעות לכך שהמסייע תורם ליצירת תנאים לביצוע העבירה העיקרית ולכך שהמבצע העיקרי מבצע או מתכוון לבצע את עבירה העיקרית. 2. המערערת הייתה מודעת לכך שהתנהגותוה עשוייה להוות תרומה מסייעת לקטין בביצוע זממו. מודעות זו שקולה כנד המטרה לסייע לו בהגשמת חפצו.לפיכך המערערת הואשמה בסיוע. משדל מסייע ועבריין עיקרי
ע"פ 8469/99 אסקין נ' מ"יהמערער הורשע בשידול למעשה של כניסה ללא רשות למקום פולחן או קבורה ושידול להצתה  כאשר שידל את אחד מחברי תנועתו אותה הנהיג לבצע המעשים.כיצד יש לאפיין משפטית את מעורבותו של המערער בפרשות- האם מתקיימים יסודות השידול?בייניש באשר ליסוד הנפשי בעבירת השידול יש להוכיח שני דברים: 1.מודעות המשדל לכך שיש בהתנהגותו כדי להביא את המשודל לידי ביצוע העבירה. (מודעות לטיב ההתנהגות המשדלת ולקיום של אחר הזקוק להנעה מנטלית בכדי לבצע העבירה) 2. השידול צריך להיות מלווה ביחס שאיפתי שהעבירה תתבצע על כל יסודותיה ע"י המשודל.התנהגות המשדל צריכה להיות בעלת "אפקטיביות פוטנציאלית" העשויה להשפיע על המשודל לבצע את העבירה, כך שמתקיים קשר סיבתי בין ההתנהגות המשדלת לביצוע העבירה. לא הכרחי  שהיוזמה/רעיון לביצוע העבירה יהיו של "המשדל". משדל מסייע ועבריין עיקרי
רע"פ 3626/01 ויצמן נ' מ"ירכב ובו נהג ושלושה נוסעים פוגע בשוטר ונמלט מהמקום. האם שלושת הנוסעים ברכב הם בגדר מסייעים לעבירת ההפקרה ואי הדיווח?האם ניתן לקיים סיוע במחדל?בכל מקום שנכתב מעשה מדובר גם במחדל ולשם קיומו של מחדל יש צורך במקור חובה. חובה- לפי כל דין, ולפי פלר וחשין בפס"ד זה- אף העבירה הנדונה היא מקור חובה. ההבדל בין סיוע לעבירה לבין אי מניעת עבירה טמון במידת קירבתו של האדם לעבירה ולעובר העבירה. מי שהימנעותו מעשייה  הנה בכוונה לעזור לעבריין העיקרי, עושה עצמו צד לעבירה. משדל מסייע ועבריין עיקרי
ע"פ 11131/02 יוספוב נ' מ"יהמערערת הייתה בקשר רומנטי עם זייד, פלסטינאי תושב ג'נין. המערערת סייעה לו  בניסיונות לפגע. הנדון נכחה ב-2 הנסיונות לרצח: במסעדה ובדולפינריום באירוע השלישי בו רג זייד שוטר בביקורת רכבו היא לא נכחה אך זייד אמר לה פעמים רבות כי אם יתבקש להזדהות יתפוצץ עם המטען.האם מתקיימים אבל המערערת המרכיבים ההכרתיים הנדרשים לשם ביסוס סיוע?ריבלין
1. "עצימת עיניים" יכולה להוות תחליף למודעות לטיב ההתנהגות והן לנסיבה של ביצוע העבירה העיקרית.
2. במקום בו לא מתקיים יסוד המטרה לסייע ניתן להחיל את "הילכת הצפיות".
3. לא ניתן להאשים בסיוע עפ"י ידיעה על נכונות ערטילאית והיפותטית של המבצע לבצע עבירה. בנוסף, על המסייע להיות ער לאפשרות שהעבירה תבוצע, בעת שהוא מושיט את הסיוע.
 משדל מסייע ועבריין עיקרי
ע"פ 1285/03 עשור נ' מ"יהמערער,נהג מונית, הסיע שני מחבלים מתאבדים. לאחר הגעתם התפוצצו וכתוצאה מכך מצאו אזרחים רבים את מותם. המערער הודה בסיוע לרצחאם התקיים היסוד הנפשי בעבירת הסיוע? דורנר כאשר למערער אין מטרה לסייע ניתן להפעיל את הלכת הצפיות לפיה מספיקה מודעות המסייע לכך שהתנהגותו עלולה בדרגה קרובה לוודאי להוות תרומה למבצע העיקרי. לא רצה בביצוע העבירות אותן ביצעו המחבלים אך לא ניתן בכך לשלול את היסוד הנפשי כי מספיקה מודעות לאפשרות שהעבירות תבוצענה.יש להבחין בין מסייע מתוך רצון אמיתי למסייע שקלע עצמו למצב בו נאנס לסייע.31, 300צדדים לעבירה יסוד נפשי בעבירת סיוע
ע"פ 93/3596 אבו סרור נ' מ"יהמערער נלווה לשניים נוספים שתכננו ורצחו איש ביטחון, לא היה נוכח ברצח עצמו אך חיכה לשניים ליד מכוניתם ושימש כנהג מילוט ולבסוף שרף הראיות.(נמצא כמבצע בצוותא) האם הוא מבצע עיקריבצוותא או מסייע?מצא חלקו במעשה הרצח היה קטן יחסית לשאר המצעים כי לא נכח בו אך לא ניתן על כן לטעון כי היה רק מסייע. ע"פ מבחני הפסיקה של ברק הוא היה חבר בשלב התכנון משמע חבר במעגל הפנימי,והייתה לו שליטה על הפעילות כולה= מבצע עיקרי בצוותא ולא מסייע.29,31צדדים לעבירה סיוע או ביצוע בצוותא
 אחריות שותף למעשי שותפו    
ע"פ 377/67 דהאן נ' מ"ידהאן ובן הרוש שודדים בנק, במהלך הנסיגה יורה דאהן במנהל והורג אותו, המדינה מבקשת להרשיע גם את בן הרוש ברצח.מם התנאים לאחריות נגררת?התנאים להטלת אחריות נגררת לפי ס'  28 לפני תיקון 39: 1. פעולה בצוותא לביצוע עבירה 2. האם נעשתה העבירה במהלך הרדיפה אחר העבירה המקורית (יש לבדוק גם מטרות לוואי לעבירה) 3. ביצוע העבירה הנדונה היווה תוצאה מסתברת מרדיפת המטרה המשותפת 4. נוכחות. אחריות שותף למעשי שותפו
ע"פ 35/89 לוגסי ואח' נ' מ"ילוגסי וחברו בקשו לשדוד סופרמרקט בו עבד בעבר. המנהל והקב"ט נרצחו ע"י לוגסי האם השותף אחראי לרצח?שמגר רצח השניים הינו תוצאה מצטברת של המטרה המשותפת. רצח השניים היה יכול להצפות הן ע"י האדם הסביר והן ע"י החבר. אין זה משנה אם החבר נכח או לא במהלך הרצח. שניהם הורשעו. אחריות שותף למעשי שותפו
 יב.  נסיון    
 יסודות הנסיון    
180/83 סרור נ' מ"יהמערער הואשם בגניבת שני רימונים וניסיון לרצוח, המערער ירד במדרגות בעקבות המתלונן ובזמן שהתכוון לזרוק את הרימון הסתובב המתלונן ונתן לו אגרוף הרימון נפל והתפוצץ   ומלבדם שני אנשים  נפצעו בן פורת : האם פעולותיו יצאו מגדר הכנה לניסיון ?
לפי סעיף 33 יש המעשה צריך להיות גלוי, הדין בארץ אינו מקבל את כלל "המעשה האחרון "(הלכת רובינזון) ומהעשה המהווה התלת הביצוע אינו חייב להיות השלב האחרון בביצוע,גם שלבים ראשונים בביצוע יכולים להיות בגדר ניסיון ובלבד שהם קרובים להשלמת המעשה הפלילי.נקבע כי הקרבה של מעשה המערער לביצוע המושלם היא קרבה מספקת.
לעבירת הפציעה לא נדרשת כוונה ומספיקה פזיזות, המערער נהג בקלות דעת.
 יסודות הנסיון
לב ואחיו'המערערים הואשמו בזיוף מסמכים לחברת קצא"אניסיון או הכנה "לקבל דבר במרמה" ?בן פורת גם מעשים בדרך למטרה הסופית על אף שאינם " המעשה האחרון" ייחשבו כניסיון: לענין התעודות המזויפות שהיו מוכנות כאשר פרצה המשטרה- עבירת הניסיון הושלמה(גם בהתאם להלכת רובינזון).ע'521  
ע"פ 150/93 סריס נ' מ"יהמערער רדף אחרי בחורה ולפי דבריו רצה לקיים איתה יחסי מין, לאחר שתפס אותה הגיע רכב אל השניים והמערער ברח
ערעור המערער שלא הפשיטה ולא נגע באבריה ולכן לא נתקיימו יסודות הניסיון לאונס לכל היותר ניתן להאשימו בתקיפה.עירעורו נדחה, אך ערעור המדינה על קלות העונש נתקבל.
האם ניתן להאשימו בנסיון אונס?ברק  ניסיון משמעותו פעולה של אדם אשר מתחיל להוציא כוונתו לפועל באמצעי גלוי ובאמצעי מתאים אך לא מגשים את כוונתו עד כדיי עשייה.היסוד הנפשי הדרוש הוא בעל 2 יסודות: 1. היסוד הנפשי הדרוש לעבירה אותה מנסה לעבור 2. היסוד הנפשי הנדרש לעבירת נסיוןמטרה להשלים את העבירה: מטרה לבעול אישה ללא הסכמתה מתוך מודעות שהאמצעים שהוא נוקט יביאו לבעילתה.היסוד העובדתי:מעשה שהינו מעבר להכנה אך פחות מהשלמה: חוליה התנהגותית אשר אינה חייבת להיות המעשה האחרון אך כבר איננה בגדר "הכנה" והחוליות היו מגיעות להשלמת הביצוע ההתנהגותי אלמלא הופסקו.במקרה זה התקיים היסוד הנפשי ע"י אמירתו למשטרה שרצה זאת וכן היסוד העובדתי מאחר ורדף אחריה ותפס אותה. יסודות הנסיון
ע"פ 7399/95 נחושתן ואח' נ' מ"ינחושתן, חב' מעליות, ניסתה לשכנע חברה מתחרה לקיים עימה הסכם כובל, של אי תחרות, המנוגד לחוק ההגבלים העיסקיים. החברה סירבה ופנתה לרשויותהאם נסיונות השכנוע הינם בגדר נסיון לבצע עבירה?נסיון צריך להיות מעשה המבטא את תחילת תהליך הביצוע של העבירה המושלמת, ובלבד שיש בכך כדי לגלות בצורה חד משמעית את כוונת העבריין. כאשר מדובר בעבירה דו-צדדית, שהשלמתה מצריכה שיתוף פעולה מצידו של אדם נוסף ההופך גם הוא לעבריין, יש במאמץ לשכנע אדם כאמור לשיתוף פעולה, כדי להוות "נסיון" לעבור את העבירה. יסודות הנסיון
ע"פ 401/99 מצארווה נ' מ"יהמערער הסיע את המתלוננת , סטה לדרך צדדית והביע רצונו לקיים יחסי מין, היא סירבה, הוא יצא אחריה הכה אותה והיא הכתה אותו בחזרה עד שברח.טענות המערער: א. לא הוכחה כוונה ממשית לביצוע אונס. ב.טוען לפתור עקב חרטה.
הערעור נדחה.
האם התבצע ניסיון? האם יש זכאות לפטור עקב חרטה?אילן הנאשם ניסה לאנוס המתלוננת תוך שימוש בכח. השלמת העבירה נמנעה רק כי המתלוננת השיבה מכות קרי הייתה התנגדות בלתי צפויה וזו הסיבה היחידה לחוסר שלמות המעשה וקיום הנסיון בלבד. המערער כן רצה להשלימו אך נמנע בגלל כוחה הפיזי. טענה שלא הייתה לו כוונה ממשית אינה יכולה לבוא לצד טענה לפטור עקב חרטה משום שהן סותרות ,החרטה היא מהכוונה לבצע עבירה.עבירת האינוס דורשת מחשבה פלילית עם כוונה ממשית.נטל הוכחה בפטור עקב חרטה על הנאשם(במאזן ההסתברויות) .החרטה צריכה לבוא בגלל שכנוע פנימי ולא מתוך קושי חיצוני. (מתוך רצון חופשי). יסודות הנסיון
ע"פ 9511/01 קובקוב נ' מ"ילאחר הפיגוע בדולפינריום הגיע המערער למקום הפיגוע ועימו 10 בקבוקי נפט. הוא סגר אותם בבדים ופנה למסגד. כשראה שמקום כוחות משטרה גדולים ואין בו ערבים פנה עם שני בקבוקים לכיוון יפוהאם ניתן להאשימו בנסיון לגרום חבלה?עבירת הניסיון מתאפיינת בהעדר השלמת המעשה הפיזי ובגילוי ברור של היסוד הנפשי של כוונה. אשר לטיבו של היסוד הפיזי הנדרש בעבירת הניסיון, הרי שזה אינו ניתן להגדרה ממצה. אין חולק כי לשם ביצוע עבירת ניסיון נדרשת פעולה של אדם המהווה תחילת הוצאת הכוונה הפלילית לפועל במעשה גלוי לעין ובאמצעים המתאימים להגשמת המטרה. השאלה עד כמה יש בפעולה הגלויה כדי להוות תחילת ביצוע, תלויה בנסיבותיו המיוחדות של כל אירוע עברייני יסודות הנסיון
 נסיון בלתי צליח    
ע"פ 675/88 גרציאנו נ' מ"ינשלחה אל המערער חבילת סמים אך שוטרים תפסו אותה לפני שהגיעה לידיו והחליפו את הסם בחומר אחרהאם ניתן להאשימו בהחזקת סמים מבלי שהיו ברשותו?העיקר בעבירת הנסיון  הוא הכוונה הפלילית, הרצון לעבור את העבירה ועשיית מעשה גלוי בכיוון זה. זה לא משנה אם הנסיון בלתי צליח ומהן הנסיבות שגרמו לנסיון להיות לא צליח. נסיון בלתי צליח
 יג.  סייגים לאחריות פלילית    
 הגנת הצורך והגנה עצמית    
ע"פ 89/78 אפנג'ר נ' מ"ישני שוטרים הגיעו לבית על מנת לעשות בו חיפוש , לא היו לבושים מדים והשעה הייתה אחת בלילה , אחד מאורחי הבית תקף אותם טען להגנה עצמית.האם התקיימה הגנה עצמית?אלון וזוסמן המותקף יכול להגן על זולתו ועל הרכוש על אף שאין זה ביתו מכיוון שהיה לו יסוד להאמין אפילו שנייה לפני שזיהה אותם שאין אלו שוטרים, ולכן תגובתו טבעית.
אשר דעת מיעוט עצם צעקתו "בולשת " בולשת " מעידה שזיהה אותם.
הערעור התקבל.
 הגנת הצורך והגנה עצמית
ע"פ 5225/98 אלפסי נ' מ"יאלמליח התגורר זמנית במקלט, הגיע אליו חברו עישן סמים, אלמליח סרב לכך , אלמליח יצא האחר התגרה בו והוא חזר למקלט ורצח אותו , טען להגנה עצמית.האם התקיימה הגנה עצמית?מצא המערער יכול היה לסגת והוא חזר למקלט ועל כן לא תעמוד לו טענת ההגנה העצמית.הוא הביא בהתנהגותו הפסולה למצב זה.
הערעור נדחה.
 הגנת הצורך והגנה עצמית
 הגנת הכרח    
ע"פ 3964/00 חסוס מריה ופלונית נ' מ"יהמערערות תושבות קולומביה בחרו מתוך אינטרס כלכלי להעביר סם מסוכן לארץ. בהגיעם לארץ נתקפו חרטה והמלווה לא התיר להן לסגת מהעסקה. המערערות טוענות להגנת הכורח.האם חלה הגנת הכורח?שטרסברג כהן אין זכאות להגנת הכורח 1. לא מתקיים רכיב האיום המוחשי- רק מצוקה כלכלית שאינה מבססת הגנה. 2. נכנסו למצב בהתנהגות פסולה מרצון,האדם הסביר יכל לצפות עשיית מעשה אסור. 34יד, 34יבהגנת הכורח
ע"פ 1285/03 עשור נ' מ"יהמערער,נהג מונית, הסיע שני מחבלים מתאבדים. לאחר הגעתם התפוצצו וכתוצאה מכך מצאו אזרחים רבים את מותם. המערער הודה בסיוע לרצחהאם חלה הגנת הכורח?דורנר המערער לא רצה לסייע למפגעים ואף היו חיו מאויימים באופן ממשי ומיידי, אך הוא העמיד עצמו במצב זה תוך עצימת עיניים מההתנהגות המחשידה של הנוסעים,לכן הסכמת המערער להסיעם במונית שוללת הגנת הכורח. 34יבהגנת הכורח
ע"פ 93/3596 אבו סרור נ' מ"יהמערער נלווה לשניים נוספים שתכננו ורצחו איש ביטחון, לא היה נוכח ברצח עצמו אך חיכה לשניים ליד מכוניתם ושימש כנהג מילוט ולבסוף שרף הראיות.האם חלה הגנת הכורח?מצא לא התקיים תנאי קיום סכנה מוחשית: המערער לא היה "אנוס" הייתה קיימת בפניו אלטרנטיבה שלישית לפנות למשטרה, והסכנה לא הייתה מיידית הייתה לו שהות להרהר בעניין. 34יבהגנת הכורח
ע"פ 2130/95 בשיר נ' מ"יהמערערת הואשמה ברצח בכך שהמיתה יחד עם דודה, במכות אבנים ומקלות, את אשת אביה ושלושת ילדיה לנוכח איום לחייה מצד האב.האם חלה הגנת הכורח? קדמי לא הייתה "אנוסה" לבצע המעשה,היה בידה חלון זמן ואפשרות להמנע מעשיית המעשה = אלטרנטיבה שלישית. מסיבה זו לא חלה "מגבלת הסבירות" -אדם סביר כן היה פונה לעזרת השלטונות. כאשר מדובר בקיפוח חיי אדם יש להפעיל סייג הכורח רק כאשר ישנו עיקרון המיידיות (דרישה שבוטלה עם חקיקתו של סע' 34יב עקב תיקון 39).   שטרסברג-כהן יש להשאיר את השאלה אם יש מקום להשיב את "דרישת המיידיות" בצריך עיון. 34טז,34יבהגנת הכורח