בחינה בדיני עונשין – המכללה האקדמית ספיר

המכללה האקדמית ספיר

בית הספר למשפטים

דיני עונשין – פרופ’ בועז סנג’רו

בחינת ביניים – מועד א’, תש”ע

 

הנחיות – חשוב לקרוא!

  1. משך חלק זה  (ב’) של הבחינה שעה וחצי  (90 דקות).
  2. אין להכניס לאולם הבחינה חומר כתוב כלשהו. (סעיפי החוק הרלוונטיים מצורפים לבחינה).
  3. אין לחרוג מן המקום שמוקצב לכל שאלה, ואין הכרח לנצל את כולו. בשאלות שבהן אתם מתבקשים לבחור באחת מארבע אפשרויות, הקפידו לקרוא בעיון את כל האפשרויות, ולסמן בעיגול ובעט את התשובה הנכונה ביותר. (לכל שאלה יש לסמן תשובה אחת בלבד). יש להוסיף הנמקה רק בתשובות לשאלות שבהן התבקשתם לעשות כן. על ההנמקה להתייחס לתשובה שבחרתם, ולא לאפשרויות שפסלתם. אין לחרוג מן המקום שהוקצב להנמקה, ואין הכרח לנצל את כולו.
  4. כל דיבור וכל מגע בין הנבחנים אסורים לחלוטין. אם נתקלתם בבעיה בניסוח של שאלה, עליכם לפנות למשגיחים/ות או למורים/ות בלבד. הפרה של הוראות אלה היא גם עבירת משמעת.
  5. משקל כל תשובה 5נקודות, פרט לשאלות המסומנות אחרת.
  6. רישומי טיוטה ניתנים להיעשות מצידם השני של דפי הבחינה.
  7. שימו לב לכך שחלק מהשאלות מתפרשות על פני יותר מעמוד אחד (ולכן יש לוודא שאין אפשרויות נוספות בעמוד הבא).
  8. יש להשיב על כל השאלות.

 

********************************************************************************************************

חלק ב’

  1. שאול הועמד לדין על עבירה לפי סעיף 302 לחוק העונשין, הקובע כך:

“302. שידול או סיוע להתאבדות

המביא אדם לידי התאבדות, בשידול או בעצה… – דינו מאסר עשרים שנה.”

מהו הניתוח הנכון של העבירה?

א.   מדובר בעבירת תוצאה מסוג תולדה, הדורשת יסוד נפשי של מחשבה פלילית (מודעות), בהתאם לניתוח כדלקמן: התנהגות: “המביא”, “בשידול או בעצה”,  נסיבות: “אדם”, תוצאה (תולדה):  “התאבדות” (מותו של אדם, בדרך של התאבדות).

ב.    מדובר בעבירת התנהגותית, הדורשת יסוד נפשי של מחשבה פלילית (מודעות), בהתאם לניתוח כדלקמן: התנהגות: “המביא”, נסיבות: “אדם לידי התאבדות”, “בשידול או בעצה”.

ג.    מדובר בעבירת תוצאה מסוג תולדה, הדורשת יסוד נפשי של מחשבה פלילית (מודעות) + מטרה (כך יש לפרש את המילה “לידי”), בהתאם לאותו ניתוח שבסעיף א דלעיל.

ד.    מדובר בעבירת התנהגותית, הדורשת יסוד נפשי של מחשבה פלילית (מודעות)+ מטרה (כך יש לפרש את המילה “לידי”), בהתאם לאותו ניתוח שבסעיף ג דלעיל.

  1. איזה מן המצבים הבאים לא ייתכן?

א.      אדם הורשע על סמך “הלכת הצפיות” למרות שמדובר בעבירת מטרה.

ב.       אדם הורשע בעבירת מחשבה פלילית למרות  שהוכח שלא היה לו רצון לפגוע בערך המוגן.

ג.        אדם פעל בקלות דעת, חרף העובדה שלא צפה את התוצאה (ואולי דווקא בשל כך).

ד.       אדם הורשע על בסיס התנהגות מחדלית  בעבירה שדורשת כוונה.

נמקו: (3 נק’) בקלות דעת נדרשת צפיית התוצאה/ קלות דעת מוגדרת כמצב שבו אדם צפה את התוצאה .

 

  1. סעיף 134(א) לחוק העונשין (“פרסומי המרדה”) קובע:

המפרסם, מדפיס או משעתק פרסום ויש בו כדי להמריד, דינו – מאסר חמש שנים והפרסום יחולט“.

כיצד יש  לנתח את העבירה?

א.   מדובר בעבירה התנהגותית, בהתאם לניתוח כדלקמן: היסוד העובדתי: התנהגות – “המפרסם, מדפיס או משעתק”, נסיבות – “פרסום”, היסוד הנפשי הנדרש בעבירה: “מחשבה פלילית” (מודעות) + “מטרה” – “ויש בו כדי להמריד”.

ב.    מדובר בעבירה של תוצאה בפועל, בהתאם לניתוח כדלקמן: היסוד העובדתי: התנהגות – “המפרסם, מדפיס או משעתק”, נסיבות – “פרסום”, תוצאה – “ויש בו כדי להמריד”.  היסוד הנפשי הנדרש בעבירה: “מחשבה פלילית” (מודעות).

ג.    מדובר בעבירה של תוצאה-בכוח, בהתאם לניתוח כדלקמן: היסוד העובדתי: התנהגות – “המפרסם, מדפיס או משעתק”, נסיבות – “פרסום”, תוצאה בכוח – “ויש בו כדי להמריד”, קשר סיבתי בין ההתנהגות לבין הסכנה.  היסוד הנפשי הנדרש בעבירה: “מחשבה פלילית” (מודעות)+ מטרה – “ויש בו כדי להמריד”.

ד.    מדובר בעבירה התנהגותית, בהתאם לניתוח כדלקמן: היסוד העובדתי: התנהגות – “המפרסם, מדפיס או משעתק”, נסיבות – “פרסום ויש בו כדי להמריד”.  היסוד הנפשי הנדרש בעבירה: מחשבה פלילית (מודעות).

  1. אילו מהמצבים הבאים (כן)  ייתכן?

א.   אדם הורשע בעבירה הדורשת מטרה, כשבאשר לאותה מטרה הוחל התחליף המהותי של הלכת הצפיות ולחילופין עצימת עיניים.

ב.    אדם הורשע בעבירה אשר פורשה על-ידי בית-המשפט כעבירה של מחשבה פלילית למרות שבסעיף העבירה כתובות המילים “יש לו יסוד להניח”.

ג.        אדם הורשע בעבירת רשלנות תוך שימוש בחזקת המודעות.

ד.       אדם הורשע בהתבסס על “עצימת עיניים” ומבחן מהותי של “אדם מן היישוב”.

נמקו אך ורק את התשובה שלפיה מצב מסוים ייתכן (אין צורך בהנמקה של התשובות שלפיהן מצבים מסוימים לא ייתכנו)(3 נק’)                                                                                                                              

       ע”פ סעיף 90א(4) לחוק העונשין המילים “יש לו יסוד להניח”, משמעם חשד  (עצימת עיניים) . עצימת עיניים רלוונטית לעבירות של מחשבה פלילית בלבד.

  1. 5.   ציינו באשר לכל אחת מן האמירות הבאות, האם היא נכונה אם לאו. אם (ורק אם) סימנתם “לא נכון”, יש לנמק בקצרה.

א.   חזקת הכוונה הינה תחליף מהותי לכוונה. על פי החזקה, אם העושה צפה את התרחשות התוצאה בהסתברות קרובה לוודאי (כמעט 100%), נראה בו כמי שהתכוון/רצה בהתרחשות התוצאה. נכון / לא נכון.

נימוק: הלכת הצפיות היא התחליף המהותי לכוונה. חזקת הכוונה היא כלל ראייתי.

ב.    לצורך התקיימות התחליף  “עצימת עיניים”, לא די בחשד כללי ותיאורטי, אלא נדרש חשד מסוים ומוחשי – של העושה או של אדם סביר במקומו. נכון / לא נכון.

נימוק:  עצימת עיניים נבחנת סובייקטיבית ולא אובייקטיבית לכן אין מקום לדבר על האדם הסביר .

ג.    החלת התחליף של עצימת עיניים על עבירות המחדל, מטילה על העושה נטל נוסף, המחייב אותו לברר אודות התקיימותה (או אי התקיימותה) של הנסיבה המחשידה. נכון / לא נכון.

נימוק:                                                                                                                     .

 

ד.    על עבירות מטרה תמיד ניתן להחיל את התחליף של הלכת הצפיות. באשר לעבירות הדורשות כוונה, קיימות 2 גישות. על פי האחת, ניתן תמיד להחיל את התחליף של הלכת הצפיות. על פי השנייה, יש לבחון כל מקרה לגופו. נכון / לא נכון.

נימוק:      לא ניתן להחיל אוטומטית את הלכת הצפיות על עבירות מטרה, שכן יש שתי גישות כאמור לעיל .

ה.   לעניין הקשר הסיבתי: כשמדובר בגורמים משלימים ו/או בגורמים מצטברים, יש לבחון אחריותם על פי מבחן “הסיבה בלעדיה אין” (מבחן האלמלא). לעומת זאת, כשמדובר בגורמים חלופיים (היפותטיים) יש לבחון אחריותם על פי מבחן הדיות (מבחן “הסיבה המספקת”). נכון / לא נכון.

                                 נימוק:  מבחן הסיבה המספקת מופעל כשמדובר  בגורמים מצטברים

  1. יהושע הפרוע מצא בעליית הגג שבבית הוריו צוואה שהכין אביו, שלפיה בעת מותו של אביו, יעבור כל רכושו לאשתו (אימו של יהושע) ולבתו עמליה (אחותו של יהושע). יהושע ההמום, אשר נוכח כי בכוונתו של אביו לנשלו מהירושה, נטל עימו את הצוואה לביתו והשליך אותה למגרסה. ימים אחדים לאחר מות אביו, התברר ליהושע כי אביו הפקיד עותק נוסף של צוואתו בבית המשפט.

יהושע הועמד לדין על עבירה של “הסתרת צוואה“, לפי סעיף 395 לחוק העונשין, הקובע כך:

“395. הסתרת צוואה

המסתיר כתב צוואה בכוונה להונות, בין שהמצווה חי ובין שהוא מת, דינו- מאסר חמש שנים.”

איזו מהקביעות הבאות (כן) נכונה?

א.      ניתן להרשיע את יהושע.

ב.    נוכח קיומו של עותק נוסף של צוואת האב, הרי שבפועל לא התרחשה הונאה כנדרש בהגדרת העבירה. מאחר וקיים חסר ביסוד העובדתי, לא ניתן להרשיע את יהושע בעבירה זו.

ג.    ניתן יהיה להרשיע את יהושע רק אם יוכח כי העלים את הצוואה בכוונה לגרום לתוצאה של הונאה, או לחילופין כי הוא צפה כאפשרות קרובה לוודאי שהעלמת הצוואה תגרום לתוצאה של הונאה.

ד.    ניתן יהיה להרשיע את יהושע רק אם יוכחו שני תנאים מצטברים: 1. כי הייתה ליהושע מטרה להונות. 2. כי היעד שאליו מכוונת מטרה זו הושג בפועל.

נמקו: (3 נק’)   כל יסודות העבירה מתקיימים. מדובר בעבירת מטרה ואין הכרח שהיעד יושג.

  1. איזה מבין המשפטים הבאים אינו נכון?

א.   בניגוד לחזקת הכוונה, שהיא חזקה שבעובדה הפועלת במישור הראייתי והניתנת לסתירה, הלכת הצפיות משתייכת לדין המהותי וכאשר מוכחות העובדות הנדרשות במסגרתה, הנאשם לא יכול לסתור אותה בטענה כי הוא לא חפץ בתוצאות מעשהו.

ב.    על אף העובדה שהיסוד הנפשי של כוונה נבחן במישור החפצי (רצון), התחליף של הלכת הצפיות (שהינה תחליף לכוונה) נבחן במישור ההכרתי (מודעות).

ג.        לא ניתן להחיל את התחליף  “עצימת עיניים” בעבירות רשלנות.

ד.    דרישת היסוד העובדתי מבטאת את עיקרון היסוד במשפט הפלילי לפיו “אין עבירה ללא אשמה”. דרישת היסוד הנפשי מבטאת את עיקרון היסוד במשפט הפלילי לפיו “אין עונשין על דברים שבלב”.

  1. שרגא, נער בן 17 וחצי, נתבקש על ידי בן דודו, שמוליק (שהוא סוחר סמים ידוע) להעביר תיק שחור לאדם בשם מוטי. שרגא היסס, ושאל את שמוליק מה יש בתיק. שמוליק התרגז וצעק על שרגא “תעשה מה שאומרים לך, אל תשאל שאלות מיותרות”. שרגא, אשר חשד כי מדובר בפעילות בלתי חוקית ורצה להפריך את חשדו, שאל בשנית את שמוליק, באומץ רב, באשר לתכולת התיק. שמוליק ניגש לשרגא, ליטף את ראשו ואמר: “אל תדאג חמוד, התיק מכילה תפוזים טריים מהעץ של דודה טובה”. שרגא לא היה מרוצה מן התשובה, אך בכל זאת ניגש עם התיק למקום המפגש. שוטרים שהגיעו למקום המפגש המתוכנן תפסו את שרגא והחרימו את התיק. בתיק נתגלה  סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל שני קילוגרם.

שרגא הועמד לדין על עבירה של החזקת סמים מסוכנים לפי פקודת הסמים המסוכנים, הדורשת יסוד נפשי של מחשבה פלילית (מודעות). איזו מהקביעות הבאות (כן) נכונה?

א.   שרגע לא ידע ולא היה עליו לדעת את תכולת התיק. כמו כן, מאחר ושרגא הפריך את החשד שלו על ידי בירור תכולת התיק (די בכך ששמוליק אמר לשרגא כי התיק מכיל תפוזים טריים) לא ניתן לייחס לשרגא “עצימת עיניים” כתחליף למודעות.

ב.    ניתן להרשיע את שרגא מכוח התחליף “עצימת עיניים” (שרגא אמנם חשד וניסה לברר את תכולת התיק, אך תשובתו של שמוליק לא הפריכה את חשדו).

ג.        לא ניתן להעמיד לדין את שרגא מפאת גילו, מאחר והוא אינו בר עונשין.

ד.    במידה ויימצא כי לא ניתן להשתמש בתחליף “עצימת עיניים”, ניתן יהיה להשתמש במבחן האדם הסביר לקביעת מודעותו של שרגא לתכולת התיק.

  1. איזה מבין המשפטים הבאים הינו (כן) נכון?

א.      נטל ההוכחה במשפט הפלילי מוטל על התביעה (הפרקליטות) ברמה של מאזן הסתברויות  (מעט מעל 50%).

ב.       עבירות של העמדה בסכנה הינן עבירות התנהגותיות אשר אינן דורשות תוצאה.

ג.    הנורמה האוסרת הינה רכיב חובה המבטא את עיקרון החוקיות. הנורמה האוסרת חייבת להיות תקפה בזמן המעשה ולכלול עונש.

ד.       “עבירת גרימה” הינה עבירה אשר הגדרתה כוללת כמה התנהגויות חלופיות, שאותן הגדיר המחוקק.

10. רונן, יריבו העסקי משכבר הימים של אריאל, החליט כי הגיעה השעה “לטפל” באריאל ובכך לחסל את שגשוגו העסקי של אריאל. למחרת בבוקר הזמין רונן זר פרחים ענק שבתוכו הוטמנה פצצה למשרדו של אריאל, אשר יועד להישלח למשרד בסביבות השעה 16:00. בדרכו לעבודה החליק אריאל על כתם שמן – שנזל ממשאיתו של נהג משאית אשר פרק סחורה באותה עת – ושבר את רגלו. בדרכו לבית החולים, דהר נהג האמבולנס (שפינה את אריאל ממקום האירוע) במהירות, החליק והתנגש בעץ. כתוצאה מההתנגשות נהרג אריאל במקום.

 

אילו מהמשפטים הבאים הינו הנכון ביותר באשר לגרימה למותו של אריאל?

 

                       א.     נהג המשאית ונהג האמבולנס מהווים “גורמים משלימים” מאחר ושניהם יחד גרמו למותו של אריאל. הקשר הסיבתי במקרה של גורמים משלימים נבדק על פי מבחן האלמלא (הסיבה בלעדיה אין).

                       ב.     נהג המשאית ונהג האמבולנס מהווים “גורמים משלימים” מאחר ושניהם יחד גרמו למותו של אריאל. הקשר הסיבתי במקרה של גורמים משלימים נבדק על פי מבחן האלמלא (הסיבה בלעדיה אין). רונן מהווה גורם חלופי (היפותטי) אשר יש להתעלם ממנו באשר לשאלת הגרימה למותו של אריאל.

                       ג.     רונן, נהג המשאית ונהג האמבולנס מהווים גורמים היפותטיים/חלופיים. כמו כן, רונן ונהג האמבולנס מהווים “גורמים משלימים” מאחר ושניהם יחד גרמו למותו של אריאל. הקשר הסיבתי במקרה של גורמים משלימים נבדק על פי מבחן הדיות (מבחן “הסיבה המספקת”).

                       ד.     נהג המשאית ונהג האמבולנס מהווים “גורמים מצטברים” מאחר ושניהם במצטבר גרמו למותו של אריאל. הקשר הסיבתי במקרה של גורמים מצטברים נבדק על פי מבחן האלמלא (הסיבה בלעדיה אין).

  1. 11.  ניר, חייל בשרות סדיר, הוצב לשמירה בבונקר של הבסיס. בסיום המשמרת הוריד ניר את האפוד שהכיל פצצת תאורה, העלולה להתפוצץ. משהבין ניר כי מחליפו לא מגיע, עזב את הבונקר, בלא האפוד. האם ניתן להרשיע את ניר בעבירה לפי סעיף 456 לחוק העונשין (“נסיון להרוס נכס בחומר נפיץ”) שנוסחה:“המניח שלא כדין חומר נפיץ במקום כלשהו, בכוונה להרוס נכס או להזיק לו, דינו – מאסר חמש עשרה שנים”.

איזו מהקביעות הבאות היא הנכונה ביותר?

                       א.     אין אפשרות להרשיע את ניר, שכן לא רצה לפגוע בנכס ולא צפה כאפשרות קרובה לוודאי שהבונקר יתפוצץ.

                                             ב.         לא ניתן להרשיע את ניר מאחר ולא מתקיימת בו המטרה הנדרשת בסעיף.

                                              ג.          ניתן להרשיע את ניר במידה ובית המשפט יקבע שהלכת הצפיות חלה על סעיף 456 לחוק העונשין.

                       ד.     ניתן להרשיע את ניר, משום שהייתה לו אפשרות לצפות כאפשרות קרובה לוודאי את התפוצצות הבונקר.

12. סעיף 340א לחוק העונשין (“יריות באזור מגורים”) קובע: “היורה מנשק חם באזור מגורים ללא הסבר סביר, דינו – מאסר שנה“.

כיצד יש לאפיין עבירה זו?

                                             א.         מדובר בעבירת התנהגות הדורשת מחשבה פלילית (מודעות).

                                             ב.         מדובר בעבירת התנהגות הדורשת מחשבה פלילית (מודעות) ומטרה.

                       ג.     מדובר בעבירת התנהגות המסתפקת ברשלנות כנגזרת מהמילה “סביר” שבהגדרת העבירה. בהתאם לכך, העונש מוגבל לשלוש שנות מאסר, כמצוות סעיפים 21(ב) ו-90ב לחוק העונשין.

                       ד.     מדובר בעבירה של תוצאה-בכוח (העמדה בסכנה; הסכנה כרוכה בירי באזור מגורים), הדורשת מחשבה פלילית, כאמור בחלופה ג’ לעיל.

 

בהצלחה!!!

Add a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *