סיכום למבחן – דיני נזיקין

עוולת הרשלנות:

1. חובת זהירות :

  1. מושגית- בין קבוצות כלליות.
  2. קונקרטית:

1. טכנית- האם ניתן היה לצפות?

2. נורמטיבית – האם צריך לצפות?

2. הפרת חובת הזהירות(התרשלות) ? נוסחת הנד. כמה השקעה במניעה מול עלות הנזק

3. נזק- ממוני- הוצאות, אובדן השתכרות

, לא ממוני-אובדן הנאות, סבל וכאב

4. קש"ס:

  1. קש"ס עובדתי – מבחן האלמלא, ומבחן ה"דיות".
  2. קש"ס משפטי – מבחן הצפיות, מבחן הסיכון, מבחן השכל הישר.
  3. אחריות שילוחית-במקום שיש אחריות אישית ניתן להטיל אחריות שילוחית
  4. ריחוק הנזק- "למה הוא אחראי?" ו- "לכמה הוא אחראי?".
  5. גורם זר מתערב- האם מנתק את הקש"ס?

הגנות:

  1. בדיקת הגנות הספציפיות לכל עוולה.
  2. הגנות כלליות: הסתכנות מרצון, קטין, עובד ציבור
  3.   הגנות כלליות חלקיות: אשם תורם,  הקטנת נזק.

עוולת הפרת חובה חקוקה

 בכדי לקבוע האם ניתן להכליל עבירה מסוימת בעוולת הפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 (פס"ד ועקנין) יסודות:

1. חובה [חוק או תקנה] המוטלת על המזיק מכוח חיקוק

2. החיקוק נועד לטובת הניזוק

א.   האם לציבור או לפרטי.

ב.    מיהו הפרט שלטובתו נועד החיקוק.

3. המזיק הפר את החובה המוטלת עליו (לפי היסוד הנפשי שבחיקוק)

4. ההפרה גרמה לניזוק נזק– קשר סיבתי:

א.   קש"ס עובדתי– מבחן האלמלא/דיות

ב.    קש"ס משפטי– מבחן הצפיות, הסיכון, השכל הישר – בן-שמעון נ' ברדה– הצפיות(קונקרטית) צריכה להיות כללית לסוג הנזק ולא להיקפו..

5. הנזק שנגרם הוא מהסוג שאליו התכוון החיקוק

א.   סוג הנזק

ב.    דרך גרימת הנזק.

6. יסוד נגטיבי- למעט: אם החיקוק התכוון לשלול את התרופה לפי הפקודה.(ברק- חזקה שחובה לטובת התובע לא שוללת את הסעד האזרחי)

רשלנות רפואית:

1. תקיפה סעיף 23 – עם 3 חריגים של בייניש פס"ד דעקה אין לתבוע רופא בתקיפה אלא ונתקיימו אחד משלושת המקרים הבאים:

1. הטיפול הרפואי ניתן בעל כורחו של החולה – כל הטיפול ניתן ללא הסכמה.

2. מקרים שהטיפול שניתן היה שונה מהותית מהטיפול שהוא הסכים לו.

3. שלא נמסר כלל מידע על מהות הטיפול ועל התוצאה שלו.

הגנות– ס' 24 (לא חל על עוולות אחרות).

אין צורך בקש"ס בין אי קבלת ההסכמה מדעת לסיבוכי הניתוח אך יש קש"ס לפגיעה באוטונומיה. ראש נזק לא ממוני- אך לא צריך להוכיחו.

לפי  פס"ד שטנדל– ככל שהטיפול פחות חיוני (אלקטיבי) חובת הגילוי גדולה יותר.

תקיפה רפואית: יסוד ההסכמה.

חוק זכויות החולה:

1. קובע שיש לקבל את ההסכמה של החולה תוך ידיעת העובדות והסיכונים לפני טיפול.

2. ס' 15 לחוק זה קובע מתי ניתן לתת טיפול ללא הסכמת החולה (סכנה חמורה-בכפוף לוועדת אתיקה, במצב חירום)

3. ס' 13- התקבל מבחן החולה הסביר

2. רשלנות רפואית סעיף 35 והגנות חוק זכיות החולה,סעיף 15 סכנה חמורה-בכפוף לוועדת אתיקה, במצב חירום, רופא סביר,

  בן-שמעון נ' ברדה– הצפיות(קונקרטית) צריכה להיות כללית לסוג הנזק ולא להיקפו.

3. הפרת חוקה חקוקה– חוק זכיות החולה, טיפול נאות, חשיפת פרטים, הסכמה (ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמשבכדי לקבוע האם ניתן להכליל עבירה מסוימת בעוולת הפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63.)

4. פגיעה באוטונומיה– דעקה , אם לא נמסרו חלופות ואין הסכמה מודעת.

5.אחריות שילוחית – ס' 13  צריך אחריות אישית כדי להטיל אחריות שילוחית.

עוולות פרטיקולריות:

  1. מטרדים. גורם הפרת חוזה. תקיפה. תקיפה רפואית. כליאת שווא. לשון הרע. אחריות למוצרים פגומים. תאונות דרכים. הסגת גבול. היזק ע"י כלב. שליחת יד (גזל, גניבה). הטעיה ותרמית.
  2. תקיפה רפואית – פס"ד דעקה –ביניש- 3 כללים:

א.    הטיפול הרפואי ניתן בעל כורחו ממש של החולה(לא רק העדר הסכמה).

ב.     הטיפול בפועל היה שונה מהותית ממה שהחולה הסכים.

ג.      לא נמסר בכלל מידע על מהות הטיפול.

פלת"ד

  1. – ייחוד עילה ( הפוך משמירת  דינים ) – מי שנפגע בת"ד לא יכול לתבוע בשום אופן בחוק אחר. סע' 8 פלת"ד, למעט והיה המעשה במכוון – לדוגמא החיסול של אלפרון – לא נכנס לפלת"ד ולכן חב' הביטוח לא צריכה לשלם.
  2. ישנה הגבלה על הפיצויים ולכן אדם שמשתכר סכום גדול מאוד לא ירצה שתוכר לו ת"ד. סע' 4 לפלת"ד.
  3. בחוק ישנו סע' 7 שסותר את האחריות מוחלטת – מקרים שברור שמדובר בת"ד – ועדיין לא זכאים לפיצוי – אם אדם החליט לפגוע באדם אחר והוא גם נפגע באירוע – לא זכאי לפיצוי –

עוזר נ' אררט – אומר השופט אהרון ברק – יש לבדוק 3 שלבים תמיד בת"ד

  1. הגדרה בסיסית – מהי ת"ד, נזק גוף, תיקון דרך – ת"ד אם זה בעל מקצוע אז לא ת"ד – אותו מקרה תוצאות שונות.
  2. חזקות מרבות- שלוש חזקות הגורמות לאירוע להיות ת"ד גם אם ההגדרה הבסיסית לא מתקיימת ( מחפה על סע' 1 – הגדרה בסיסית ) גורמות שהאירוע כן יקרא ת"ד למרות שהגדרה בסיסית לא מתקיימת, או לחלופין לחזק את ההגדרות במידה והשופט אינו בטוח.

א.   התפוצצות או התלקחות – במידה ורכב מתלקח כשהוא בחנייה כן יכנס לפלת"ד פס"ד לסרי – אומר ביהמ"ש כי מדובר בת"ד מאחר וטנק הדלק יתפוצץ,

ב.     חניה במקום אסור – נחשב כאילו הוא בתנועה.

ג.      מאורע שנגרם עקב ניצול של הכוח המכאני של הרכב בתנאי שלא שינה את ייעודו (אוטו גלידה)

  1. חזקה ממעטת(למעט)- גם אם התקיימו ההגדרות או חזקה מרבה, ברגע שמתקיימת חזקה ממעטת לא מדובר בת"ד עפ"י הפלת"ד, כאשר מדובר אירוע מכוון כל האירוע יוצא מחוק הפלת"ד, חזקה ממעטת:

א.    מעשה מכוון – בד"כ פלילי – אדם ניסה לדרוס מישהו בכוונה לגרום לנזק רכוש אבל נגרם נזק גוף

א' רוצה לפגוע בב' – מדובר על מיקרה מחוץ לתחום הסיכון של חברות הביטוח, גם במקרה של התאבדות תוך כדי ת"ד נכנס למעשה מכוון.

ב.     תאונת איבה – לא נחשב חזקה ממעטת מאחר ויש חוק מיוחד לאיבה.

עוולות המוניות, מזכירים דוגמאות כגון פליטת קרינה רדיואקטיבית או עישון סיגריות. "שנים אבודות"

נוסחת לרנד הנד – משמשת לקביעת אחריותו של גורם ברשלנות ע"י חישוב כלכלי. מציבה את הוצאות מניעת הנזק מול תוחלת הנזק. במקרה שהוצאות המניעה נמוכות מתוחלת הנזק – נקבע שיש רשלנות. במקרה הפוך – אין רשלנות.

מבחן איזון האינטרסים – מבחן חליפי לנוסחת לרנד הנד – מציבה את האינטרס של המזיק מול האינטרס של המזיק, ומכניסה למשוואה גם אינטרסים חברתיים. ככל שהאינטרס החברתי למנוע התנהגות של המזיק, ולפצות את הניזוק גדול יותר – נטיל אחריות על המזיק.

צדק מתקן – גישה שפותחה ע"י פרופ' ויינרב – יש לבחון רק את המזיק מול הניזוק, ולקבוע שהאשם ישלם. אם המזיק אשם בנזק, הפיצוי יבצע תיקון. אם אין אשם – לא נטיל אחריות. בתיאוריה זו לא מתייחסים לגורמים או לשיקולים שהם חיצוניים למזיק ולניזוק.

צדק מחלק (=חלוקתי) – תיאוריה שקובעת שלעיתים יש להעדיף את הטלת הפיצוי על הגורמים החזקים בחברה – תאגידים, חברות, מעבידים, המדינה, שהם בעלי כיס עמוק יותר. לפי תיאוריה זו, גם אם הגוף החזק לא עיוול, הוא ישלם פיצוי. דוגמה לצדק מחלק – משטר האחריות המוגברת בחוק מוצרים פגומים. דוגמה – פס"ד מלול, הוטל פיצוי על ביה"ח למרות שלא הוכח מעל 51% שהיתה רשלנות רפואית.

הרתעת היחיד והרתעת הרבים – אחת ממטרות דיני הנזיקין – ע"י הטלת פיצוי אנחנו מרתיעים את המזיק שלא יחזור על מעשיו, ואת קבוצת המזיקים שעליה נמנה המזיק, שתיזהר לא לבצע מעשים דומים.

הסיבה בלעדיה אין – אחד ממבחני הקש"ס. בוחנים האם הפעולה שעשה הנתבע היא הסיבה היחידה שגרמה לנזק, או שאם נוציא אותה מהמשוואה, לא יגרם נזק.

מבחן האלמלא – אחד ממבחני הקש"ס. בוחנים האם אלמלא אותו גורם, לא היה נגרם הנזק.

תחום הסיכון – משמש לבחינת ההתרשלות (הפרת חובת הזהירות). בודקים האם הפעולה שעשה הנתבע היא בתחום הסיכון של פעולות יומיומיות. אם היא בתחום הסיכון – יש נטיה לא להטיל אחריות. למרות זאת – פס"ד בן שמעון נ' ברדה – קבע שחיי היומיום רצופים סיכונים, ויש לצפות נזק גם אם הוא נדיר.

מבחן הצפיות / צפיות טכנית ונורמטיבית – משמש לקביעה האם הופרה חובת הזהירות ברשלנות. צפיות טכנית – הם יכול היה הנתבע לצפות את הנזק. צפיות נורמטיבית – האם צריך היה הנתבע לצפות את הנזק.

1)      פיזור נזק – אחד מהשיקולים בדיני הנזיקין בהטלת פיצויי. העברת נטל הפיצוי הנזיקי, שנופל על כתפי המזיק, על כתפי הציבור. העקרון כאן הוא מניעת מצב שבו יפול כל נטל הפיצוי על המזיק עצמו. בית המשפט רוצה להביא למצב שבו הניזוק יוכל לקבל את הפיצויים או חלקם לפחות. פעמים רבות המזיק שהתרשל לא מסוגל לשלם את הפיצויים, ואז הניזוק לא יוכל לקבל את הפיצויים. לדוגמה – הטלת פיצוי על המזיק שיש לו ביטוח, כמו בפס"ד זייצוב

כיס עמוק – אחד מהשיקולים של מדיניות משפטית בנזיקין. העדפת הטלת פיצוי על גורם עשיר וחזק כמו תאגיד או מעביד על פני הטלת הפיצוי על המזיק העני (עובד).

הרפיית ידיהם של עובדי ציבור – שיקול של מדיניות משפטית. בית המשפט לעיתים יהסס להטיל פיצוי על עובד ציבור שהתרשל במעשיו, בשל החשש שהדבר יגרום לשיתוק המערכת הציבורית. מצד שני – הטלת פיצוי כזה עשויה להביא לשיפור פעולתה של הרשות הציבורית בגלל החשש מתביעה.

סיכונים הדדיים ובלתי הדדיים – מצבים שבהם צד אחד יוצר סיכון כלפי הצד השני הוא מצב של סיכון לא הדדי. מצב שבו שני הצדדים מסכנים זה את זה באותה מידה – סיכון הדדי. מי שגרם לסיכון לא הדדי – ישלם. לדוגמה – נהג רכב והולך רגל – הנהג יוצר סיכון לא הדדי כלפי הולך הרגל ולכן ישלם פיצוי במקרה פגיעה. במקרה של שני נהגים – הסיכון בד"כ הדדי (אם נוהגים כראוי), ואז נחלק בינהם את הנזק.

מדרון חלקלק – אחד משיקולי המדיניות המשפטית. חשש שקבלת תביעה מוצדקת, תביא להגשת תביעות נוספות, שרבות מהן יהיו תביעות סרק, והחסרון מהגשת תביעות רבות הוא גרימת חסרון. בפרשת אמין, היה קיים חשש שמשפחות יתמוטטו כי יוגשו אין ספור תביעות, על מקרים קלים יותר. לצורך זה, בתי המשפט שקיבלו תביעות בעניינים מסוימים, יסייגו אותן כדי לא להביא למדרון חלקלק – הכרה בתביעה רק בקריטריונים מסוימים.

הצפת בתי-המשפט – אחד משיקולי המדיניות המשפטית. חשש שקבלת תביעה במקרה מסוים, יביא להגשת אינספור תביעות דומות, שבתי המשפט לא יוכלו להתמודד עימן בשל העומס. דוגמה – בישראל לא הוכרו תביעות של מעשנים נגד חברות סיגריות בגלל שיקול זה.

אובדן רווחה / נוחות – ראש נזק. פקודת הנזיקין מגדירה אבדן רווחה או נוחות כנזק בר פיצוי. דוגמה – פס"ד גורדון – הוא נעצר ליום אחד, לא נגרם לו נזק מלבד אבדן רווחה/נוחות וזכה לפיצוי.

מדיניות משפטית – שיקולים שהם חיצוניים לתביעה, שיביאו לכך שגם במקרה שבו בוצעה עוולה ע"י הנתבע, התביעה לא תתקבל. דוגמאות: מדרון חלקלק, הצפת בתי המשפט, חשש מהרפיית ידיהם של עובדי ציבור.

שנים אבודות – השנים שנגרעו מחייו של אדם בשל עוולה, שהביאה למותו, ובהן לא יוכל להתשכר. עד לפס"ד אטינגר לא הוכרה זכות זו. בפס"ד אטינגר נהפכה ההלכה הקודמת בעניין והתקבלה דעת המיעוט הקודמת שבה נקבע שלעזבון המנוח ולתלוייו עומדת זכות תביעה בגין אובדן ההשתכרות בשנים אלה.

אחריות שילוחית – פקודת הנזיקין מגדירה מעביד כאחראי למעשיו של העובד, גם אם לא עיוול בעצמו כלפי התובע. המשמעות היא שהמעביד יתבע באחריות שילוחית על מעשיו של העובד. כדי להוכיח אחריות שילוחית חייבים קודם לכן להוכיח את קיומה של האחריות האישית של העובד.

תלויים – קרובי הנפטר שסמוכים על שולחנו וחיו מהשתכרותו. בד"כ – בן/בת זוג וילדים. פקודת הנזיקין מאפשרת לתלויי הנפטר לתבוע את מי שגרם למותו בגין אבדן השתכרות.

עיזבון – יורשיו של הנפטר, זכות התביעה עוברת אליהם במידה והתובע נפטר.

קרנית – קרן שהוקמה בישראל, שמטרתה לפצות נפגעים בתאונות דרכים כאשר אין את מי לתבוע כמו בתאונת פגע וברח.

מבחן הדיות – בפס"ד רותם נ' נוף נקבע שכאשר בעל ואשה חיים יחד, הוצאותיהם המשותפות הן פחות מכפליים מההוצאות הנפרדות שכל אחד מהם היה מוציא לו היה חי בנפרד. בשל סיבה זו מחלקים את הכנסת המשפחה למספר הנפשות הנהנות ממנה בתוספת "יד" נוספת בתחשיב הפיצויים לתלויי הנפטר.

סיבתיות עמומה – תיאוריה של פרופ' פורת, שעוסקת באפשרות לקבל פיצוי ממעוול כאשר קיימת בעייתיות בהוכחת הקש"ס בין מעשי המעוול לנזק מעל ל-51%. אם יש הוכחות רפואיות מחקריות לכך שמעוול מסוים גורם להגברת הסיכון של האוכלוסיה לחלות ב-20%, כל אדם שחלה יוכל לתבוע רק 20% מהפיצוי.

הגברת סיכון – ע"פ תיאורית הסיבתיות העמומה, ניתן לתבוע בגין הגברת הסיכון לתחלואה במידה ויש מחקר רפואי שמבסס את הסיכון הזה.

פגיעה בסיכוי – ע"פ תיאורית הסיבתיות העמומה, ניתן לתבוע בגין הפגיעה בסיכוי שלא לחלות במידה ויש מחקר רפואי שמבסס את הסיכון הזה. עקרונית, פגיעה בסיכוי לא מחייבת להוכיח שהיתה תחלואה בפועל לאדם, למרות שבשל שיקולי מדיניות משפטית, נראה שדין תביעה כזו להידחות.

הסכמה מדעת לטיפול רפואי – ס' 13 לחוק זכויות החולה קובע שרופא חייב לקבל את הסכמתו המודעת של חולה לטיפול רפואי שיבוצע בגופו. הפרת החובה הזו יכולה להביא לתביעה בנזיקין לפי הפרת חובה חקוקה או בעוולת התקיפה. דוגמה – פס"ד רייבי נ' וייגל, נקבע שלא היתה הסכמה מדעת לטיפול הספציפי שיבוצע בגופו.

הולדה בעוולה – מצב שבו עצם לידתו של עובר מהווה עוולה נזיקית. בארה"ב סירבו בתי המשפט להכיר בתביעות על הולדה בעוולה, משום שנקבע שהולדה אינה נזק. בפס"ד זייצוב נ' כץ הסכים בית המשפט להכיר בתביעה כזו של ילד שטען "טוב לי מותי מחיי" בשל המומים הקשים שנגרמו לו כתוצאה מיעוץ גנטי רשלני להורים. הסייג – המומים חייבים להיות קשים מאוד.

כשירות טכנית ונורמטיבית – מבחן המשמש כדי לקבוע אם התקיים התנאי "רכב" בהגדרת תאונת דרכים בס' 1 לחוק הפלת"ד. כ' טכנית – האם הוא יכול פיזית לנוע על הכביש, כ' נורמטיבית – האם מותר לו לנוע על הכביש. בפס"ד אטליס נ' ישראלי קבע הש' אור כי המבחן הוא הכשירות הנורמטיבית – האם חוקי התעבורה מתירים את תנועתו של הרכב על הכביש באופן קבוע.

חסינות הורית –  הגנה מעוולת התקיפה, שהיתה קיימת בפקודת הנזיקין בעבר, וקבעה שיש להורים חסינות מפני טענות של תקיפה שביצעו נגד ילדיהם. בפס"ד פלונית בשנת 98 קבעה הש' בייניש כי ההגנה הזו לא מתאימה למציאות החברתית והטילה אחריות פלילית על אם שנהגה לתקוף את ילדיה.

מעשה של מה בכך – ס' 4 לפקודת הנזיקין קובע שמעשה, שאילו היה חוזר ונשנה לא היה בו כדי ליצור תביעה לזכות נוגדת, ואדם בר דעת ומזג רגיל לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך לא יחשב כעוולה. לדוגמה, אדם המתחכך באדם אחר באופן מקרי וקצר בזמן המתנה בתור.

עוולות המוניות – מצב שבו מעוול מסוים מעוול כלפי ציבור גדול מאוד של אנשים. לדוגמה: חברות סיגריות או מפעל הפולט קרינה רדיואקטיבית באזור מיושב.

אשם תורם – מצב שבו התנהגותו של התובע תרמה באופן חלקי לנזק. במקרה כזה בית המשפט ינכה מסכום הפיצויים את חלקו באחוזים של התובע בנזק.

הסתכנות מרצון – אחת ההגנות הכלליות הקבועות בפקודת הנזיקין (ס' 5), הקובעת שבמקרה שהתובע ידע והעריך, או יש להניח שיגע והעריך, את מצב הדברים שגרמו לנזק וחשף את עצמו או רכושו למצב זה מרצונו, לנתבע תהיה הגנה מתביעה. יש סייגים להוראה זו – עוולה הנובעת מאי מילוי חובה שהיתה מוטלת על הנתבע מכח חיקוק או קטינות – ילד מתחת לגיל 12 לא יחשב כמי שיכול לבצע הסתכנות מרצון.

משטרי אחריות:

1. אשם – רשלנות(לא כעוולה): א' לא היה בסדר (במעשה ובמחדל) יש נזק יש קש"ס. אדם סביר היה צופה את הנזק ולכן תשלם!

עין תחת העין , אתה אשם כי התרשלת) לדוג': זריקת קליפת בננה, השגת גבול, תקיפה ולשון הרע. מבחנים לבדיקת האדם הסביר – לרנד הנד הוצאות מניעה-> מול תוחלת הנזק. ברק אומר בפס"ד חמד שבמקרה שהוצאות המניעה גבוהות מתוחלת הנזק ישנה בעיה של צדק לפי נוסחת לרנד הנד. כי הגישה הכלכלית אומרת לך לא להשקיע, כלומר, פחות מוסר וצדק. ברק לא רוצה לבטל את הנוסחה אלא רק לקחת אותה כנתון. השופט ריבלין – הנוסחה הכלכלית מכניסה כבר את ההגינות והצדק בפנים.

מבחן איזון האינטרסים – איזון האינטרסים של כולם ביחד. מזיק -> ניזוק-> חברה.

2. אשם +אשם תורם – פוזנר שדרג את נוסחת לרנד הנד. יש מצבים שבהם המזיק יכול היה למנוע בזול, אך גם הניזוק יכול היה להשקיע ולנסות למנוע. עד כה נוסחת לרנד הנד לקח זאת בחשבון ופוזנר אומר שיש להוסיף את הוצאות המניעה שעל הניזוק היה להוציא כדי לעזור למזיק בגלל האשם התורם של הניזוק. בישראל הגישה היא אשם תורם חלקי – נוריד לך רק את האחוז של האשם שעליו אתה אחראי. אשם +אשם תורם = מבחן איזון האינטרסים + גישה של פוזנר (אשם תורם).

3. אחריות מוחלטת – תמיד המזיק ישלם. בישראל האחריות המוחלטת היא אך ורק על בפלת"ד – הביטוח תמיד ישלם. (המזיק תמיד ישלם ללא קשר לאשם תורם). בעיתיות: תמריץ שלילי מבחינת ההשקעה ומבחינת עיסוק במקצועות אחרים.

4. אחריות מוגברת – מקרים בהם יש אחריות מוחלטת אך לניזוק יש אשם. לדוג' – היזק ע"י כלב , חוק לאחריות מוצרים פגומים. כלומר, משטר מעורב: אחריות מוחלטת עם נגיעה מסוימת של אשם תורם.

5.השוקל הטוב –  תורתו של קלברזי – אחריות ללא אשם. גישה כלכלית שלא דומה לגישה של לרנד הנד ופוזר, קלברזי מדבר רק על כלכלי לא מעניין אותו העניין המוסרי (רק בעניין קיצוני מאוד). האחריות תוטל בכל תחום מחלק לקבוצות השוקל הטוב נמדד לפי הפעילות המאורגנת כאשר נמצא את הקורבן של הקבוצה שאת התנהגותו אנו יכולים לכוון – עליו נטיל את האחריות. ("הקבוצה המאורגן שאפשר להיכנס לה לכיס" ולא בהכרח המזיק או הניזוק). המעביד יהיה תמיד השוקל הטוב, היצרן תמיד יהיה השוקל הטוב. יש שני מקרים בהם הניזוק נוטל בנזק לפי קלברזי. 1. שימוש שחורג מהמטרה המקורית תוך רשלנות פושעת – היצרן לא יישא באחריות (מכסחת דשא כלי תחבורה). 2. דוגמת התרופות – שמדובר בתרופות רגילות הרופא או היצרן הם השוקלים הטובים. אך אם מדובר בתרופות וניתוחים לא חיוניים להצלת חיי אדם כמו טיפולים קוסמטיים – הצרכן יהיה השוקל הטוב.

מטרות דיני הנזיקין:

1. פיצוי  – הכסף יפצה על הנזק ולא משנה מאיפה הוא בא.

2. צדק מתקן – לפי אריסטו "וחבל" (יש חבל בסטטוס מסוים כאשר אני מחזיק אני מושך את החבל ותפקיד הצדק המתקן להחזיק את החבל למקומו) הצדק המתקן מדבר על שלוש דרישות המהותיות.

א. דווקא המזיק ישלם כי יש בצדק המתקן עניין של אשם, אלמנט חינוכי.

ב. רק הניזוק יקבל את הכסף.

ג. פיצוי של כל סכום הנזק, אך לא יותר.

לכאורה בעיה במקרים של שולח – מעביד – מבטח, לא מסתדר עם הצדק המתקן. לדוג' – העובד הוא מכונה ולכן הוא מעסיק ישלם את הנזק. דוג' – מבחינת הביטוח לא מסתדר באופן טהור עם צדק מתקן, אך זה משתלם לכל הצדדים, עדיין למזיק יש את הנטל לעשות את הביטוח וכן זה עונה על תיקון חינוכי.

הגישה המקורית – ארנסט ווינריב: שאומר שמשמעניין זה רק המזיק והניזוק ולא מוכן להתגמש דרך הביטוח. (אנו הגמשנו גישה זו ע"י ביטוח, מעביד וכו'..)

הגישה של ג'ורג' פלטצ'ר – המדבר על סיכונים הדדים ובלתי הדדים. מצבים שבהם צד אחד יוצר סיכון כלפי הצד השני, הוא מצב של סיכון לא הדדי, מצב שבו שני הצדדים מסכנים זה את זה באותה מידה = סיכון הדדי. מי שגרם לסיכון לא הדדי ישלם. (לדוג' – נהג והולך רגל). במקרה של שני נהגים הסיכון הוא הדדי, אזי נחלק את הנזק ביניהם. גישה לא מיושמת באף מקום.

הגישה של ריצ'רד אפשטיין – אחריות חמורה, תשלם כי אתה אשם, אתה אשם כי אתה הזקת.  מבחינת אפשטיין הסיבתיות היא "חזקה" הקש"ס בין הפעילות שלך לבין הנזק.

3. צדק מחלק/חלוקתי – שימוש בדיני הנזיקין לצורך חלוקה טובה יותר של עוגת הרווח המצרפית, מסתכל על מגזרים שונים ( עשירים ועניים, גברים ונשים). פיצוי וצדק מתקן מדברים על העבר ועל הצדדים לעוולה, צדק מחלק לא מסתכל על הצדדים לעוולה אלה על כללים רחבים יותר. נשתמש בדיני הנזיקין כמכשיר להסגת מטרות חברתיות. האינטרס של "העוגה המצרפית" – מחפש את הכיס העמוק לאו דווקא מבחינת הכסף אלא מבחינת הכוח וזאת ע"מ לצמצם פערים חברתיים.

4. הרתעה יעילה – היא גם אינסטרומנטלית, כלומר לאו דווקא פיצוי בין הצדדים אלא מטרה חברתית להגדיל את עוגת הרווחה המצרפית ולא לחלק אותה. פוזנר וקלברזי – סוברים שדיני הנזיקין נועדו למניעה, הרתעה יעילה המדברת על העתיד, ברגע שנרתיע ונעודד אנשים להשקיע במניעת התאונה הבאה או להפחית את הוצאותיה, בעצם נגדיל את הרווחים של העוגה המצרפית. לאו דווקא פיצוי לניזוק אלא כמכשיר כלכלי: קלברזי – יאתר את השוקל הטוב, פוזנר יאתר את האיזון בין הוצאות מניעה לתוחלת הנזק. שניהם יביאו להרתעת המזיק בצורה יעילה וייגרמו לו לתמריץ (למנוע תאונה וכו'..) לכאורה מתנגש עם הצדק המתקן מאחר ואנשים שניזוקו לא מקבלים פיצוי מטעמים כלכלים.  ולכן ברק אומר – שיש לקחת את ההרתעה היעילה בחשבון אך לא רק.

פס"ד אתה נ' שוורץ:

דוג' לגישה הכלכלית – במקרים של מטרדים – קואז אומר שיש מזיק וניזוק, יש להסתכל על הכל בהיבט כלכלי ומכאן שכל אחד הוא גם מזיק וגם ניזוק. לא אחד יש זכות וכל מימוש של זכות היא פגיעה בזכות של הצד השני. ולכן קואז אומר לתת להם להתמודד ואם לא יסתדרו יפסוק ביהמ"ש.

5.  פיזור נזק כדי שהנזק לא ייפול על המזיק בלבד או על הניזוק בלבד נפזר אותו. אנו לא נרצה שאדם יכנס למעגל העוני ובכך נקטין את עוגת הרווחה המצרפית. ניתן לעשות זאת ע"י ביטוח המפזר את הנזק על פני כל המבוטחים, גם המעביד הוא מפזר נזק כי הוא מגלם את הנזק בשכרם של העובדים, גם היצרן הוא מפזר נזק ע"י כך שהוא קובע את מחיר המוצר לאחר שעשה תחזית הסתברותית. ביטוח דיפרנציאלי עולה בקנה אחד עם צדק מחלק (לדוג' – ביטוח אופנועים).

עפ"י ד"ר בני שמואלי (לא מסכים עם גישת פיזור נזק) – ניתן לראות בפיזור נזק אמצעי ולא מטרה כדי להשיג את המטרות האחרות.

שיקולים נוספים מעבר למטרות (שיקולי מדיניות משפטית)

1.  הצפת בתי משפט – חשש שקבלת תביעה במקרה מסוים יביא להגשת אין ספור תביעות דומות שביהמ"ש לא יוכלו להתמודד עימם בשל העומס – לא בקנה אחד עם מטרות דיני הנזיקין.

2. מדרון חלקלק – חשש שקבלת תביעה מוצדקת תביא להגשת תביעות נוספות שרבות מהן יהיו תביעות של בכך (תביעה פעוטה).

3. הרפיית ידם של עובדי ציבור – עובד ציבור יחשוש לקבל החלטה כנגד אזרח מחשש שהדבר יפגע בו באופן אישי אח"כ.

פס"ד זייצוב נ' כץ – הולדה בעוולה.

פס"ד קורנהויזר, פס"ד מעיין צבי נ' קרישוב – חלוקת נזק בין מעוולים- בעיה מתעוררת לפעמים היא חלוקת הנזק בין מספר מעוולים,

פס"ד סמרס נ' טאייס -אחריות קיבוצית-, פסד אנגלי על שלושה ציידים ששנים ירו בטעות בשלישי, אך רק אחד מהם פגע בו, שהיא דוקטרינה שהוכרה באנגליה, אך לא בישראל. אחריות כזאת קיימת רק כאשר אפשר למצוא קבוצה, שכל אחד מחבריה יכול להיות קשור או אשם בנזק.

פס"ד לינדורן נ' קרנית– ידועים בציבור – – אנשים התלויים במנוח לפרנסתו – כתוצאה מהתאונה הילדים טוענים כי האב היה מפרנס אותם ולכן יש להם תביעת עילה עצמאית למזיק. פס"ד רלוונטי לדיני משפחה משמש כהיקש. (הערעור של ניקול לינדורן נתקבל והערעור של יו.פי.אס נדחה).

אל-על נ' דנילוביץ'– בן זוג הומוסקסואלי- – דייל באל-על שדרש בשביל בן זוגו כרטיסי טיסה כמקובל לבני זוג – בית המשפט עליון אישר את הבקשה. – משפיע על שאלות נוספות של נזק נפשי

סוגים של גורם זר מתערב –

פס"ד סלמה – גורם זר מתערב שאינו בר חבות –(פרגולה שעפה ופגעה בתלמידים)

פס"ד יעקובוב-הטענה-הגז"מ-האישה שהתאבדה לאחר התעללות

אורמה נ' מידיאן ווסט בי"ח אבד מבחנה של טיפול הפריה-מצב סיבתיות עמומה ואי וודאות

ביה"ח כרמל נ' עידן מלול –  פג נולד עם שיתוק מוחין- פיצוי בגין החמרת סיכון

אברהם שפירא נגד אבנרי – בו לא מנע השופט ברק את פרסום הספר עליו, בנימוק שהוא אינו צנזורה.

משנות ה 80 ועד שנת 2004 היתה הלכת גבריאל – קבעה כי אין פיצוי בעד אובדן השתכרות בשנים האבודות – אם אדם נפצע בגיל 40 הוא יקבל את המשכורת שלו עד גיל 65. אך אם הוא נהרג – הוא לא יקבל כלום. היה יותר זול להרוג מאשר לפצוע – משום שהוא לא מקבל פיצוי על אובדן השתכרות.

בשנת 2004 יצאה הלכה – פס"ד אטינגר – ילד שנפל בבור בירושלים ומת – חברה שעשתה שיפוצים – ילד בן 11 שנהרג – בית המשפט והשופט ריבלין קבע כי יש לפצות על השנים האבודות – קיים חישוב לגבי ההשתכרות מגיל 21 ועד 65 – לפי השכר הממוצע במשק או במקרה ובית המשפט חושב כי יש לאדם מסוים אפשרות להשתכר יותר – מתחשב בכך.

החזקה היא כי נשאר לאדם שליש מההכנסה שלו – לפי פס"ד פינץ' – ועל כך מפצים בשנים האבודות.

מדינת ישראל נ' ד"ר חיים סטולוביץ ואח' – הנאשם 2 הוא רופא עיניים ומנתח שמבצע בין היתר ניתוחים גם בביה"ח אסותא, והנאשמת 3 היא רופאה מרדימה מוסמכת שעבדה בביה"ח אסותא. ב- 20.4.05 ביקשו דבי ומרסלו בורוסקי כי הנאשם 2 ינתח באופן פרטי את בתם בת ה- 3.5 שנים, ע"מ לתקן פזילה בעיניים. הנאשמת 3 שימשה כרופאה מרדימה באותו ניתוח. הנאשמת לא הפחיתה את ריכוז חומר ההרדמה מסוג אלוטן שהוזרם לגוף המנוחה, וכתוצאה מכך זרם הגז באותו ריכוז במשך 45 דקות דבר שגרם לדום לב ולהפסקת אספקת חמצן למוח. כתוצאה מכך, נפטרה המנוחה.

חובת זהירות והתרשלות, כולל אחריות בגין נזק נפשי ואחריות גופים שלטוניים

סעיפים 8-6, 36-35 לפקודת הנזיקין.

ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית, בית שמשבכדי לקבוע האם ניתן להכליל עבירה מסוימת בעוולת הפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], עלינו לבחון זאת דרך חמישה  קריטריונים.

א.חובה המוטלת על המזיק מכוח חיקוק.

ב.החיקוק נועד לטובתו של הניזוק.

ג.המזיק הפר את החובה המוטלת עליו.

ד ההפרה גרמה לניזוק נזק – ביסוד זה חובה שיתקיים קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק הנגרם, ובתוך זה עלינו לבצע מבחני קשר סיבתי עובדתי, וקשר סיבתי משפטי.

ה. הנזק שנגרם הוא מסוג הנזק אליו התכוון החיקוק. בנוסף ליסודות אלה יש צורך לבחון יסוד נוסף, הנגטיבי, וזאת עפ"י המאמר "חדירה למחשב כעוולה נזיקית".

ו.היסוד הנגטיבי- במידה והחיקוק אינו שולל תרופה נזיקית, אזי מתקיים היסוד, כלומר ניתן להעניק תרופה נזיקית.

ע"א 576/81 בן-שמעון נ' ברדה– הצפיות (קונקרטית) צריכה להיות כללית לסוג הנזק ולא להיקפו, מקרה שבימ"ש לא קבל טענת גז"מ 64(2)- (שומר בבסיס גדנ"ע שהתרשל בשמירה על מועדון עם נשק)-הטענה-הגז"מ-הנערים.

ע"א 243/83  עירית ירושלים נ' גורדון– העובדה שהתנהגות מסוימת נתפסת ברשת של עוולה פרטיקולארית, לא מונע מלתפוס אותה ברשת של עוולת המסגרת. הבעיה הייתה בסוג הנזק בנוסף להרתעה. האם ניתן לתת פיצוי על נזק נפשי.  ,הרפיית עובדי הציבור

רע"א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון המנוח דוד דהאן ז"ל– דן בהרחבת הנזק הנפשי למעגל המשני. פס"ד מרכזי הוא הפס"ד האנגלי מקלפלן, שמגר אמר צריך 5 תנאים – מצטברים שכולם צריכים לחול כדי שהתביעה תקום:

א.   סוג הנזק – מוכן להכיר רק בנזקים קשים למעגל המשני, או פסיכוזה או נוירוזה ומחלות הקשורות למחלת נפש כגון התקף או מחלת לב, חוסר ריכוז.

ב.    מידת הקרבה המשפחתית – צורך בקרבה ראשונה בלבד, האם במקרה יש ידוע בציבור – מדובר בקרבה ראשונה? – לינדורן נגד קרנית – לא סוגר את הדלת בפני מקרים שהם כאילו בדרגה ראשונה – כוונה למקרה של דודה שגידלה ילד מגיל קטן.

ג.      קרבה במקום ובזמן לאירוע – ברגע שאדם קרוב במקום ובזמן – ראה את האירוע ובזמן שהתרחש – הנטייה להכיר יותר לפי הקרבה והזמן.

ד.    התרשמות ישירה – יכול להיות שאדם קרוב אך לא ממש ראה את מה שקרה, לעומת אדם שראה בטלוויזיה בשידור ישיר – שונה מסעיף ג'. הכלי שדרכו מקבלים את המידע הוא גם חשוב.

ה.   האם הנזק היה מאורע פתאומי – אם אדם נפגע בתאונת דרכים וחלה התדרדרות הדרגתית – פחות ניטה להכיר בכך שהמאורע היה פתאומי לעומת מקרים של התדרדרות שהיא פחות פתאומית.

חמד נ' מדינת ישראלנידון המושג שוטר מג"ב סביר, חובת זהירות של אנשי מקצוע, צורה החברתית של איזון אינטרסים.

ע"א 236/81 לסרי נ' "ציון" חברה לביטוח המערערים ומשפחותיהם שהו בנופש בנביעות. הם שהו מתחת ליריעה שנמתחה מעל מכוניותיהם, שהועמדו בצורת האות "ח". הדופן הרביעית נסגרה על-ידי סירה. מפרנסם המנוח של המערערים 1-4 החליף בלון גז, ששימש את הנופשים. אירעה דליפת גז ומיד לאחריה פרצה דליקה, שאחזה, בין היתר, במכוניות ובדלק שבהן.

ע"א 358/83 שולמן נ' "ציון" חברה לביטוח המערערים הם אלמנתו ובנו של אדם, שנהרג לאחר שבעקבות התנעת מכוניתו התפוצץ טען נפץ. הם תבעו את המשיבה, שביטחה את השימוש במכונית על-ידי המנוח, בטוענם, כי המדובר ב"תאונת דרכים" כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. בית המשפט המחוזי מחק את התביעה על הסף בקובעו, כי לא הייתה כאן "תאונת דרכים". המנוח אמנם עשה "שימוש" במכונית, אולם הוא לא נפגע "עקב" אותו שימוש.

ע"א 554/89 מ"י נ' אלראהב חייל נהג ברכב בכביש בין-עירוני. משנוכח לדעת שהרכב התחמם יתר על המידה, העמידו על השוליים הימניים של הדרך, יצא מהרכב, פתח את מכסה המנוע ואת פקק הרדיאטור. מים התפרצו מן הרדיאטור והחייל קפץ אחורנית לכיוון הכביש ונפגע על-ידי משאית, שנהג בה המשיב 1 ושהשימוש בה בוטח על-ידי המשיבה

ע"א 93 / 6000 עיזבון המנוח פואז קואסמה נ' רג'בי המשיב 1 נהג במנוף-מערבל. מערבל זה היה מבוטח אצל המשיבה 2. הוא הגיע לאתר בנייה ונשא עמו בטון מוכן. המערבל נעצר במרחק כעשרה מטרים מגדר בטון בגובה של כארבעה מטרים שהייתה בתהליך הקמה. הבטון המוכן נפרק מן המערבל בעזרת משאבת בטון הנפרדת מהמערבל. ממשאבת הבטון נמשך צינור נייד באורך של כשלושים מטר. משאבת הבטון הופעלה על-ידי מנוע המערבל. המנוח, שעיזבונו הוא המערער 1, עסק ביציקת גדר הבטון. הוא אחז בצינור הנייד על-מנת לפרק את הבטון לתבנית הגדר. מעל לגדר הבטון ובסמוך למשאבה היו מצויים חוטי חשמל של מתח גבוה. תוך כדי כיוון הצינור הנייד, הוסט הצינור לעבר חוטי החשמל, והמנוח התחשמל ומת. המערערים תבעו בבית המשפט המחוזי את העובד שנהג במערבל ואת חברת הביטוח. בית המשפט המחוזי דחה את התובענה בקובעו כי התאונה אינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תיקון מס' 8), תשנ"א-1990, וזאת משום שהשימוש במערבל לא היה מטרות תחבורה, והתאונה שהביאה למות המנוח לא נגרמה "עקב" ניצול הכוח המכאני של הרכב.

ע"א 95 / 3765 חוסיין נ' טורם    התובע נפצע בתאונת דרכים. מאוחר יותר נקטעה רגלו. הוא הגיש תביעה על-פי חוק הפיצויים נגד המערער, אשר נהג ברכב שפגע בו, ונגד הסנה כמבטחת.  הסנה והמערער שלחו למשיבים הודעה לצד שלישי. בהודעה נטען, כי לאחר התאונה הועבר התובע לבית החולים רמב"ם, ובשלב זה אירעה רשלנות רפואית אשר ביטויה באיבחון לקוי של מצבו של התובע ובהיעדר טיפול הולם בו. עקב כך קטנו מאוד הסיכויים לרפא את פגיעתו של התובע ונגרמה קטיעת רגלו. על בסיס זה, נטען בהודעה לצד שלישי כי הסנה והמערער זכאים לקבל מן המשיבים "שיפוי, פיצוי ו/או דמי השתתפות" כדי אותם סכומים אשר יחויבו לשלם לתובע.

המשיבים הגישו בקשה למחוק את ההודעה לצד שלישי על ספה. לטענתם, לא עומדת לנתבע על-פי חוק הפיצויים עילה לתבוע השתתפות מצד שלישי, על בסיס חבות נזיקית של הצד השלישי כלפי הנפגע בתאונת הדרכים.

רע"א 3534/97 אטליס נ' ישראלי בוצעו פעולות סלילה וזיפות על-ידי המשיבה 3. אזור הסלילה והזיפות נסגר לתנועה ולכניסת זרים. לשם ביצוע עבודת הסלילה הופעל באתר מכבש אספלט (להלן – מכבש). בעת עבודת הסלילה, תוך כדי נסיעה לאחור, פגע המכבש במנוח ליאונד אטליס שעבד לצד המכבש, והרגו.

ע"א 99 / 2199 עיזבון המנוח לזר ז"ל נ' רשות הנמלים והרכבות המנוח, שעיזבונו הוא המערער, נשכב על פסי הרכבת במטרה להתאבד ונדרס למוות על- ידי רכבת. הערעור נסב על השאלה אם אירוע זה נכנס לגדר החזקה הממעטת בהגדרת תאונת דרכים בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – החוק), שלפיה לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם.

ע"א 97 / 3956 חברת הביטוח הלאומית בע"מ נ' סולימאן ברכבו של המשיב אירעה תקלה בעת נסיעה, והמשיב עצר בצד הדרך.נוסע שהיה עמו ואדם נוסף ניסו לתקן את הרכב, והמשיב עמד ליד הרכב. אז פגע במשיב רכב שעבר במקום. בין המערערת, שביטחה את המשיב, לבין המשיבה 3, שביטחה את הנהג הפוגע (המשיב 2), נתגלעה מחלוקת בשאלה מי יפצה את המשיב. השאלה היא אם עמידתו של המשיב מחוץ לרכב הייתה חלק מתיקון דרך, שאז הוא היה בבחינת נוהג-משתמש ברכבו, או שהייתה מנותקת מכל שימוש ברכב, שאז היה הוא בבחינת נפגע מחוץ לרכב.

ד"נ 4015/99 רותם חברה לביטוח נ' מזאווי במהלך נסיעה ברכב נפלט כדור מנשק שהוחזק בידי חייל. הכדור נפלט עקב לחיצה בלתי מכוונת של החייל על ההדק ולא עקב טלטולי הדרך. כתוצאה מכך נפגע נוסע אשר ישב בתוך המכונית. האם נגרמה הפגיעה "עקב" שימוש ברכב מנועי, כמשמעות מונח זה בסעיף 1 לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, או שמא שימש הרכב כזירה בלבד להתרחשות הפגיעה

ע"א 8183/01 ספיאשווילי נ' מנורה חברה לביטוח ואח' המערערת נפגעה בתאונת דרכים. בעת התרחשות התאונה הייתה המערערת בגדר נוהג חדש, וברישיון הנהיגה שלה נקבע שנדרש מלווה בעת נהיגתה, בהתאם לסעיף 12א1 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. המערערת נהגה בעת התאונה ללא מלווה. המערערת הגישה תביעה נגד המשיבות 1 ו-2 (להלן – המשיבות), שביטחו את הרכב שנהגה בו בעת התאונה, לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה עקב התאונה. בית-המשפט המחוזי דחה את התביעה וקבע כי הפוליסה שהוצאה על-ידי המשיבות אינה מכסה את נהיגתה של המערערת ברכב, היות שתחולת הפוליסה הוגבלה לבעל רישיון בר-תוקף לנהיגת כלי רכב מסוג כלי הרכב המבוטח, ובאין מלווה רישיון הנהיגה של המערערת לא היה בתוקף. מכאן הערעור.

דנ"א 10017/02, דנ"א 6971/03 קרנית ואח' נ' נגדל ואח' נהג רכב אשר מפר בנהיגתו הגבלה או תנאי ברישיון הנהיגה שהוא מחזיק בו, נפגע בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. האם יש לראותו כ"מי שנהג ברכב כשאין לו רשיון לנהוג בו"?

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*