דיני משפחה – פסיקה והלכות

דיני משפחה – פסיקה והלכות
תנו דירוג

מחברת בחינה – דיני משפחה, משה בן דרור

נושא

ערכאות מוסמכות

הוראות חוק

דין חל (דתי/אזרחי)

הוראות חוק

נישואין

אך ורק רבני

סימן 51 לדבר המלך- הוראת חוק מקורית.

ס' 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים- שיפוט ייחודי לביה"ד הרבניים.

ס' 25(א)+(ב) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה- ס' שמירת סמכויות (אם נקבע סמכות לביה"ד הרבני, האזרחי לא יוכל לגרוע ממנה.

הדין הדתי

סימן 47+ 51 לדבר המלך.

ס' 2 לחוק שיפוט ביה"ד הרבניים.

ס' 25 לחוק ביהמ"ש למשפחה- אין לפגוע בדין הדתי.

גירושין

מזונות אישה

סמכות מקבילה– גם ביהמ"ש למשפחה וגם ביה"ד הרבני

מבחינת ביה"ד הרבני:

סימן 51 לדבר המלך- ענייני מעמד אישי, הסמכות היא לערכאות הדתיות.

ס' 25 לחוק ביהמ"ש למשפחה.

ס' 19(א) לחוק המזונות

מבחינת ביהמ"ש משפחה:

ס' 1(1), 1(3), 3(א) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה.

הדין הדתי

(יחד עם זאת, יש בפסיקה שאלה האם להחיל את ס' לחוק המזונות לנשים יהודיות)

סימן 47+ 51 לדבר המלך.

ס' 2(א) לחוק המזונות-

ס '19(ב) לחוק המזונות- שמירת דינים (הדין הדתי ימשיך לחול)

מזונות ילדים

סמכות מקבילה– גם ביהמ"ש למשפחה וגם ביה"ד הרבני.

חשוב : בפועל, הפסיקה רוקנה את סמכות ביה"ד הדתי וקובעת שהסמכות היא רק לביהמ"ש למשפחה. אלא אם יש הסמכה בין בני הזוג .

מבחינת ביה"ד הרבני:

סימן 51 לדבר המלך- ענייני מעמד אישי, הסמכות היא לערכאות הדתיות.

ס' 25 לחוק ביהמ"ש למשפחה- שמירת סמכויות.

ס' 19(א) לחוק המזונות

מבחינת ביהמ"ש משפחה:

ס' 1(1), 1(3), 3(א) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה.

הדין הדתי

(יש מחלוקת פרשנית: האם חל ס' שקובע שצריך להתחשב בהכנסות שני בני הזוג. המגמה בפסיקה היא שיוויוניזציה בין חבות האב לחבות האם.

סימן 47+ 51 לדבר המלך.

ס' 3(א) לחוק המזונות.

ס '19(ב) לחוק המזונות- שמירת דינים (הדין הדתי ימשיך לחול)

רכוש

סמכות מקבילה– גם ביהמ"ש למשפחה וגם ביה"ד הרבני.

מבחינת ביה"ד הרבני

ס' 3 לחוק שיפוט ביה”ד הרבניים.

ס' 13(א) לחוק יחסי ממון

ס' 25 לחוק ביה"ד למשפחה.

(אין את ס' 47 לדבר המלך, כי ענייני רכוש לא נימנו כענייני מעמד אישי). המנגנון שמאפשרת לביה"ד הוא

ס' 3 קבע שבן הזוג רשאי לכרוך את סוגיית הרכוש

מבחינת ביהמ"ש משפחה:

ס' 1(6)(ז) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה וס' 3 לאותו חוק קובעים שהסמכות היא סמכות לביהמ"ש לענייני משפחה.

דין אזרחי. שתי יחידות עיקריות: חוק יחסי ממון (אנשים שהתחתנו מ-1.1.1974) חזקת השיתוף (אנשים שהתחתנו עד ה-1.1.1974)

ס' 13ב לחוק יחסי ממון מאפשר לבני זוג להסכים להחיל את הדין הדתי על האספקט הרכושי.

בתוך בתי הדין הרבניים, בחוק שיחול, ההסדר המהותי הוא חוק יחסי ממון וחזקת השיתוף. פס"ד בבלי קבע שחזקת השיתוף תחול בד' אמות ביה"ד הרבני. חוק יחסי ממון הוחל בתוך בתי הדין הרבניים בתוך סעיף 13ב לחוק יחסי ממון.

משמורת

ואפוטרופסות

סמכות מקבילה– גם ביהמ"ש למשפחה וגם ביה"ד הרבני.

מבחינת ביה"ד הרבני:

סימן 51 לדבר המלך- ענייני מעמד אישי, הסמכות היא לערכאות הדתיות.

ס' 25(א) לחוק ביהמ"ש למשפחה- שמירת סמכויות.

ס' 79 לחוק הכשרות והאפוטרופסות.

מבחינת ביהמ"ש משפחה:

ס' 1(1), 1(6)(ג) לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה.

ס' 78 לחוק הכשרות והאפוטרופסות.

דין אזרחי.

ס' 79 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. (מ.ב.ד- לא מבין איך הסעיף מורה על דין אזרחי).

ירושה

סמכות מקבילה– גם ביהמ"ש למשפחה וגם ביה"ד הרבני.

מבחינת ביה"ד הרבני:

סימן 51 לדבר המלך.

ס' 155 לחוק הירושה- קובע שבנסיבות מסוימות תהיה אפשרות לקביעה של ביה"ד הרבני.

ס' 25(א) לחוק ביהמ"ש למשפחה- שמירת סמכויות.

מבחינת ביהמ"ש משפחה:

ס' 1, 1(6)(ח) ו-3 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה.

ס' 155 לחוק הירושה- ענייני ירושה ידונו בביהמש"פ.

הדין האזרחי

הדין הדתי

האזרחי- ס' 148 קובע עקרונית שהדין הדתי לא יחול.

הדתי- 155(ג)+ 155(ד), מאפשר להחיל מכוח הסכמה ובגם בעניינים מגובלים.

 

מבוא למערכת היחסים בין המערכת האזרחית לדתית

ü      ענייני המעמד האישי – נידונים ע"פ הדין הדתי, בכל ערכאה, בין אם דתית (כריכה או בהסכמה) או אזרחית.

ü      לא ענייני מעמד אישי – נידונים ע"פ הדין האזרחי, בכל ערכאה, בין אם דתית (רק ע"י כריכה) או אזרחית.

הבדלים לגיטימיים בין הערכאות– ההבדל ביניהן הוא במעטפת:

ü      כללי ברירת הדין – כללי ברירת הדין לא קיימים במערכת הדתית (דין בני"ל פרטי),.

ü     דרכי הדיון – ביד"ר רשאים לקבוע את הפרוצדורה וסדרי הדין בבתי הדין, אולם בפס"ד לב – קובע שגם ביה"ד הרבני כפוף למגבלות שנובעות משמירה על זכויות האדם. דיני הראיות – עיקר ההבדל הוא על כשירות העדים.

ü     מעשה בית דין –מעשה בית דין אינו חל על המערכת הדתית. המערכת המשפטית ייסדה את כללי הכיבוד ההדדי בין הערכאות כדי לטפל בסוגיה זו. אולם, פסיקה של ביד"ר מחייבת את ביהמ"שפ עפ"י דוקטרינת מעשה בי"ד.

ü      עיקרון התקדים המחייב – עיקרון זה לא מוכר במערכת הדתית לעומת האזרחית.

הבדלים לא לגיטימיים:

ü      הנמקת פס"ד וניהול פרוטוקולים –מעט מאד פס"ד מנומקים בביד"ר ולא יודעים מה ההנמקה לפסיקה.

ü      אי קבלת פסיקה של ערכאת ערעור על תיק קונקרטי.

ü      הרכב חסר : בג"צ אליהו מציג את האפשרות של בטלות יחסית. התפיסה היא שצריך לבדוק באיזה שלב משלבי ההליך ההרכב היה חסר והאם החסר פגע בדיון, אם לא הייתה פגיעה אז אין מקום להגיד שזה מבוטל.

תוכן הפסיקה בערכאות

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*