דיני משפחה – דפי בחינה

מבוא- שאלת הדין והסמכות:

הדין הטריטוריאלי– הינו אוביק' ומשמעו שעל כל מי שנמצא במדינה מסויימת, בטריטוריה מסויימת, יחול אותו הדין כמו: ח' האימוץ, ח' הירושה, ח' הכשרות המשפטית, ח' המזונות. דין אישי– 1.סובייק' וחל על קב' מסויימת או חוג מסויים, בדר"כ בשל השתייכות דתית. לדוג'-חשבד"ר חל על יהודים. קוטין-ענייני מעמד אישי אינם עניינים השווים לכל נפש וע"כ הדין האישי אשר יחול עליהם, הינו תלוי דת. קרי, על מוסלמי יחול דין מוסלמי. מד"י בשונה ממדינות העולם מחילה דין אישי בענייני מעמד אישי.ס' 47 לדבר המלך-הסמכות לדון בענייני מעמד אישי מסורה גם לביהמ"ש האזרחיים. עם זאת ישנה מגמה{בחקיקה ובפסיקה} של צמצום תחולת הדין האישי ומעבר לדין טריטוריאלי. 2.הדין האישי הוא פונקציה של הדיין, קרי תלוי בפרשנותו.לדוג' לעניין מדור ספציפי- כליפא–בהמ"ש לע"מ קובע שלהוציא האישה מבעלות לשכירות, אינו בבחינת הוצאה מהנווה הטוב אל הנווה הרע. בעוד שבאקנין– ביד"ר קבע שהוצאה מבעלות לשכירות הינה הוצאה מהנווה הטוב אל הנווה הרע, ופסק מדור ספציפי לאישה. בענייני מעמד אישי יחול הדין האישי–סימן 51 לדבר המלך ענייני מעמד אישי בעבור יהודים הם:א. ענייני נישואין וגיטין-כולל ת' לשלום בית, הכרזה על אישה כמורדת, כשרות הנישואין וכו' אך לא כולל הפרת הבטחת נישואין, מאחר ועל זה יחול דין אזרחי. ב.מזונות- מזונות בנ"ז{ס' 2(א) לח' המזונות +סימן 51}ומזונות ילד{סימן 51+ס' 3א לח' המזונות} ג.כלכלה. ד.אפוטרופסות- כולל אחזקת ילדים. עניינים אשר הוצאו מענייני מעמד אישי ע"י המחוקק:א.אימוץ ילדים- בעבר חל דין אישי, אך היהדות לא הכירה במושג אימוץ וכיום חל ח' האימוץ האזרחי.במקרה של לקונה החסר יושלם מח' יסודות המש' ולא מהדין האישי. באימוץ מוסמך לדון ביהמ"ש לענייני משפחה וביד"ר ידון באימוץ רק בהסכמת שני הצדדים. ב. ירושה- הוצא מענייני מעמד אישי מאחר והיה חוסר שיויון בין ירושת האישה לירושת האיש. ע"כ חל ח' טריטוריאלי,ח' הירושה. הצדדים יכולים להחליט שבעניינם יחול הדין האישי וביהמ"ש המוסמך הינו ביהמ"ש לע"מ. ג. כשרות משפטית ואפוטרופסות- לא נמחק מסימן 51 אך זיקתו לענייני מעמד אישי נחלשה מאחר וחוקק חוק הכשרות והאפוטרופסות{1962},וח' מאוחר גובר על מוקדם. אולם במקרה של לקונה השלמת החסר תהא מהדין האישי. ביד"ר וביהמ"ש לע"מ מוסמכים לדון רק ע"פ ח' הכשרות, אך מאחר והדין הינו פונקציה של הדיין, עקרון טובת הילד תתפרש באור שונה בקרב כל אחת מהערכאות. עניינים אשר הוצאו ע"י הפסיקה: א.הרצל בוארון-בתביעות אבהות יחול דין טריטוריאלי והסמכות מסורה לביהמ"ש לע"מ. בקרב המוסלמים, יחול דין אישי על תביעות לאבהות. ב.סידיס-ענייני רכוש הוצאו מענייני מעמד אישי ויחול דין טריטוריאלי: ח' יח"מ, ח' שיווי ז' האישה, והלכת שיתוף הנכסים{בבלי}.

שאלת הסמכות: הערכאה הדתית– ביד"ר אזורי, ערעורים לביד"ר הגדול. כאשר ביד"ר חורג מסמכותו ניתן לערער על כך לבג"צ ומתפקידו של בג"צ לבקר את הערכאה הדתית. הערכאה האזרחית– עד 1995, ביהמ"ש המוסמך הינו המחוזי.לאחר מכן הוקם ח' ביהמ"ש לע"מ אשר מקביל לשלום והערעור עליו יהיה במחוזי. ישנן מס' סוגי סמכויות:1. סמכות ייחודית-מקנה סמכות לערכאה שיפוטית אחת. נישואין וגירושין של יהודים תושבי הארץ או אזרחיה בסמכות ייחודית של ביד"ר, לביהמ"ש לע"מ בענייני חטיפת ילדים וקביעת גיל,סמכות ייחודית. 2.סמכות מקבילה-מקנה סמכות שיפוט למס' ערכאות, בכפוף לעקרון הכיבוד ההדדי. קרי, לא תידון ערכאה אחת אם ערכאה אחרת החלה בדיון. הלכת הכיבוד הדדי נקבעה בפלמן ועוגנה בס' 25(ב)לח' ביהמ"ש לע"מ. כלל זה מוביל לתופעה הנקראת:"מירוץ הסמכויות". לדוג':ס'4 לחשב"דר מהווה סמכות מקבילה לפי בחירת האישה לביד"ר/ לביהמ"ש לע"מ (בכפוף לס' 3). ח' למניעת אלימות המשפחה– הסמכות להוציא צווי הגנה מסורה לשלום, ביד"ר בהמ"ש לע"מ. הסמכות להוציא צו מכוח הח' למניעת הטרדה מאיימת מסור לשלום. אך אם מדובר בבני משפחה, ניתן להוציאו גם בביד"ר, בביהמ"ש לע"מ ובשלום. אם מדובר בקטין{נפגע/פוגע}, ניתן להוציאו בשלום ובביהמ"ש לנוער. 3. סמכות בג"צ– ס' 15(ד)לחו"י השפיטה- בג"צ מוסמך להוציא צו עשה, כנגד ביד"ר, האזורי/הגדול, מקום בו בה"ד חרגו מסמכותם{יש להעלות את טענת החריגה מסמכות בהזדמנות הראשונה}.לדוג': 1.ביד"ר פעל בניגוד לעקרון חוקיות המנהל, שקובע שר' מנהלית מוסמכת לבצע רק מה שהותר לה ע"פ ח'. {הרכב של 2 ולא של 3}. 2. ביד"ר מתעלם מהכצ"ט- לדוג' לא נתן לאישה ז' טיעון. 3.ביד"ר מתעלם מהוראות ח' אשר מופנות אליו- לדוג', ח' שיווי ז' האישה. בג"צ לב: ביד"ר התעלם מחו"י כבוד האדם, ס' 6 כשהוציא צו עיכוב יציאה מהארץ. בבלי– ביד"ר מתעלם מהלכת ביהמ"ש העליון, הלכת שיתוף הנכסים. בג"צ אינו מהווה ערכאת ערעור.ס' 15(ג)- התערבות מכוח הצדק, מאפשרת לבג"צ להתערב גם בדין עצמו. 4.סמכות שיורית– יש להתחיל לדון בשאלת הסמכות של ביד"ר, וכל מה שלא ייכנס לביד"ר יידון בביהמ"ש לע"מ.ס'1 לח' ביהמ"ש לע"מ קובע, כי ביהמ"ש מוסמך לדון בענייני מעמד אישי כהגדרתם בדבר המלך. ביהמ"ש אינו מוסמך לדון בענייני נישואין וגירושין, מאחר וזה בסמכות ייחודית של ביד"ר. 5.סמכות נגררת-ביהמ"ש מוסמך לדון, כשאלת אגב, בנושא המסור לסמכותו הייחודית של ביד"ר. קביעה זו אינה מהווה מעשה בי"ד, אלא רלוונטית רק לצורך הדיון הספציפי. 6.סמכות בהסכמה- ס' 9 לחשב"דר, שני הצדדים, רשאים לתת הסכמתם לסמכותו של ביד"ר רק בענייני מעמד אישי. 7. סמכות נכרכת-ס' 3 לחשבד"ר, מהווה סייג לס' 4 ומאפשר לבעל לחסום את ברירת האישה ע"י כריכת תביעה נוספת לתביעת הגירושין, בכפוף למס' תנאים.{ראה פירוט}

סמכות שיפוט ביה"ד רבניים–

בתביעה ראשונה בביד"ר יש לבחון האם הת' נכנסת בדלתות הראשיות: ס'1, 3, 4, 9 לחשבד"ר ובתביעה השנייה באותו הנושא יש לבחון האם ישנה סמכות נמשכת.

ס'1 לחשבד"ר, סמכות ייחודית-4 תנאים מצטברים:{צריכים להתקיים לגבי שני בנ"ז} 1.ענייני נישואין וגירושין– הצהרה על תוקף נישואין, טקס נישואין, הכשרות להינשא, כשרות העדים, שלום בית, הכרזה על אישה כמורדת, מתן גט. סימה רון-הפרת הבטחה להינשא תידון בביהמ"ש אזרחי ואין זה מענייני נישואין וגירושין. סידיס-רכוש הוצא מענייני נישואין וגיטין, ולביד"ר אין סמכות לדון בתביעת רכוש מכוח ס' 1, למעט נושא הכתובה.{נכסיי מילוג לא ייפגעו כתוצאה מהנישואים} 2.של יהודים– זיקה פרסונאלית: מי שאימו יהודייה, או שהתגייר כהלכה, ואינו בן דת אחרת. אווה בסין-סמכות שיפוט בספק יהודי. נקבע, שכאשר שני בני הזוג אינם יהודים, אין סמכות לביד"ר. לכן, כאשר בה"ד הגדול הגיע למסקנה כי האישה ספק יהודיה אסור היה  עליו לפסוק  דין דתי (גט לחומרא) אלא להעביר את הדיון לבהמ"ש לענייני משפחה, זאת כדי שלא ייווצר מצב של פיצול הסטאטוס. 3.אזרחי המדינה או תושביה-המדובר בסמכות בינלאומית פרסונאלית. אזרחי המדינה– זהו מבחן טכני ע"פ ח' האזרחות. האם בנ"ז רשום ברישומי משרד הפנים כאזרח. תושב המדינה– ע"פ ההגדרה בס' 80 לח' הכשרות המשפטית- מקום מושבו של אדם הינו מקום מרכז חייו. מדובר בהגדרה גמישה ורחבה. 4.בישראל-דרישה חשובה, מאחר וביד"ר בארץ הינו הערכאה היחידה אשר יכולה לאכוף סירוב לתת גט ע"י כפייה{ייחיא אברהם}.  בג"צ כהנוף–הש' ברנזון:המילה בישראל עולה על הכל, אולם ענייני נישואין וגיטין בכל מקרה יידונו בביד"ר. בג"צ כהן– הש' לנדוי:התפתחות בפסיקה, לא רק נישואין כדת משה וישראל יידונו בביד"ר אלא גם נישואין אזרחיים. בג"צ ורבר-הדרישה בישראל עולה רק על נוכחות היהודים בישראל בעת הגשת התביעה. ההיקף הנדרש של נוכחות בישראל: לגבי תובע שלא נמצא בישראל:בג"צ חן, דעת מעוט לנדוי:ברגע שמגישים תביעה ע"י מתווך שנוכח בארץ, ניתן להסתפק בנוכחות קונסטרוקטיבית ורואים את התובעת כאילו כאן.דעת הרוב: שני היהודים צריכים להיות בישראל.הראל, הש' שמגר:הפך את ד' המיעוט בחן להלכה.תובע שלא נמצא בישראל, אך מגיש את התביעה דרך מישהו בישראל, נראה אותו כעונה על הדרישה שבישראל, מאחר וקיבל על עצמו את סמכות השיפוט בארץ. לגבי נתבע שלא נמצא בישראל:הכלל-תובע הולך אחר הנתבע. אולם בג"צ קריב– לנתבעת זיקה לישראל{חשבונות פעילים בארץ, חפצים וכו'},ניתן להסתפק בנוכחותה הקונסטרוקטיבית בג"צ ביגר, הש' נתניהו: לא ניתן להסתפק באזרחותו בלבד של נתבע שלא בארץ. יש לדרוש זיקה נוספת לארץ כמו:דירה, חפצים, חשבונות בנק פעילים וכו'.ורבר-ניתן להסתפק בנוכחות קונסטרוקטיבית רק כאשר מדובר בת' בענייני נישואין וגיטין, בכדי לסיע לביד"ר להפעיל את סמכויות האכיפה המסורות לו, אולם בתביעות אחרות, לא ייראו בתובע/נתבע שלא בארץ, כאילו בישראל. נוכחות קונסטרוקטיבית תוחל במקרים הבאים:1. לגבי תובע: ברגע שמגיש את התביעה דרך אדם אחר שנמצא בישראל. 2. לגבי נתבע שהוא תושב קבע בישראל: קריב: מספיק שהצד שברח לא לקח את כל חפציו כשברח. 3.לגבי נתבע שאינו תושב קבע בישראל:למשל אזרח בלבד- בירגר+ וורבר: אזרח + זיקה ממשית. בג"צ סבג-{זוג יהודים התחתנו במונקו (ליד צרפת) כדמו"י. ניתן פס"ד גירושים אזרחיים במונקו בשנת 2000. האישה עדיין מעוגנת ולכן עליה להתגרש גם מבחינת הדין היהודי ומגישה לארץ באמצעות שלוח תביעת גירושין ותביעת מזונות. אין לה שום זיקה לארץ, היא אינה תושבת ואינה אזרחית ישראל- לכן היא לא יכולה להגיש תביעה כזו לבה"ד הרבני בישראל. ביד"ר הוציא צו איסור יציאה מהארץ}. העליון:כשאין מתקיימים תנאי ס' 1, ניתן להביא בפני ביד"ר תביעת גירושין רק מכוח ס' 9, בהסכמת שני הצדדים בלבד. ס' 4א לחשבד"ר מרחיב את הסמכות של ביד"ר לדון בת' הגירושין גרידא, בהתקיים אחת מהזיקות המצויינות בס'. רוגוז'ינסקי-סמכות ביד"ר אינה מותנית באמונתם ובהשקפתם של בעליי הדין. מספיק שהם יהודים ושלא בעלי דת אחרת. גם אתאיסטים, הסולדים מהדת ייכנסו לביד"ר.ס' 4 לחשבד"ר-מזונות שלא אגב גירושין-לאישה ז' ברירה לעניין הסמכות אשר תידון במזונותיה. לביד"ר ולביהמ"ש לע"מ, סמכות מקבילה. ההבדל בין ס' 1 לבין ס' 4- 1. ס' 1 פתוח לשני בנ"ז אולם ס' 4 פתוח רק לאישה. 2.ס' 4 לא דורש אזרחות או תושבות, מה שמרחיב את סמכות ביד"ר. 3.ס' 4 לא דורש נוכחות בישראל, מה שמרחיב את סמכות ביד"ר.4. ס' 4 עוסק בתביעה למזונות ולא בתביעה לגירושין. ס' 4 דורש שהאישה והבעל יהיו יהודיים בלבד ואין כל דרישה אחרת.בנישואי כדמו"י אין מושג כזה, מזונות גבר. ס' שר הדתות ורהפטיג- האישה הינה הצד החלש וע"כ מסורה לה ז' הבחירה. ס' 2 לח' תיקון דיני משפחה-מזונות יהיו לפי הדין האישי, שקובע שאין מזונות לגבר. בנישואין אזרחיים יכול שיהיו מזונות גבר מאחר ואילו הם מזונות חוזיים. תביעת מזונות אישה כוללת: זוסמן בשרגאי-מזונות האישה בלבד,קרי צרכיה האישיים, ולא מזונות הילדים. על מי ניתן להחיל את ס' 4: בג"צ קנול– מעבר להיות הזוג יהודיים, הש' זילברג מבקש זיקה נוספת. שהנישואין נערכו בישראל, כדמו"י ושישנה כתובה.מצמצם את סמכות ביד"ר מאחר והזיקה לא מתבקשת מהס'.בג"צ גולדברג-מצטט את קנול אך מסתפק בזיקה חלשה יותר והיא שמסירת תביעת המזונות תהיה בישראל. בג"צ סבג– ניסתה להיכנס למסלול של ביד"ר לפי ס' 4,מאחר ואינה עונה לדרישות בס' 1. עמדת הש' פרוקצ'יה באמרת אגב: מאחר וס' 1 דורש שהאיש והאישה יהיו תושביי ישראל/ אזרחיים, יש לדרוש תנאים אלו גם בס' 4. כיום חלה הלכת קנול-די ביהודי ויהודייה+זיקה מינימאלית. למבחן: להוסיף את אמרת האגב של פרוקצ'יה. שיר-שמגר: לגיטימי ואפשרי שאישה תגיש תביעת גירושין בביד"ר ותביעה למזונות בביהמ"ש לע"מ. מזונות מהווים אמצעי לחץ למתן גט. עיקרון סופיות הדיון:לא חל על ת' למזונות. וניתן לפתוח את התיק בכל שינוי נסיבות. ג'ארח-{הוגשה ת' מזונות בבי"דר, פסקו מזונות לילדים אך מזונות אישה לא פסקומאחר והוכרזה כמורדת. פנתה למחוזי והגישה ת' מזונות בטענה של האמרת מחירים}.ביהמ"ש– ניתן לפתוח את התיק רק במקרה של שינוי נסיבות של הפס"ד הראשון. במקרה זה אינה חזרה ממרידתה ולכן אין שינוי נסיבות. 1.כאשר ישנו שינוי נסיבות של הפס"ד הראשון,ובפס"ד ה-1 נקבע חיוב למזונות, משמע יש פס"ד לעתיד ויש המשכיות ולכן יש לפנות לאותו בי"ד מכוח סמכות נמשכת. 2. אם הת' ה-1 נדחתה {אין חיוב למזונות} ויש שינוי משמעותי של הפס"ד הראשון, משמע אין פס"ד לעתיד, אין המשכיות וז' הברירה של האישה חוזרת. מוזס- הקביעה שהאישה לא צריכה מזונות, כמוה כנדחתה. אין המשכיות ולכן עם שינוי הנסיבות ניתן לפתוח את התיק שוב ולאישה חוזרת ז' הברירה. עניין זה בעייתי מאחר והבעל יכול לדרוש שייפסקו מזונות בסכום מינימאלי,רק בכדי שתהיה המשכיות והתיק יחזור לאותה הערכאה עם שינוי הנסיבות. {ע' סופיות הדיון לא חל על מזונות אישה, ילדים ואחזקת ילדים}.ס' 3 לחשבד"ר- סמכות נכרכת: בכל פעם שדנים בס' 3 יש לבחון את ס' 1. אם התנאים בס' 1 לא מתמלאים הכריכה לפי ס' 3 נופלת יחד איתה. אלו הן תביעות המוגשות אגב הגירושין. אם תביעת הגירושין נופלת ונשארת רק ת' המזונות, האישה יכולה לשוב ולבחור באיזו ערכאה תידון סוגיית המזונות. היתרון בס' 3 הוא שניתן לכרוך לת' הגירושין, גם ת' שלא קשורות במעמד אישי. הרציונאל העומד מאחורי ס' 3:דברי הכנסת 144-חלוקת סמכויות הורסת משפחות. הכריכה מאפשרת להגיע להסדר עם בנ"ז ולמנוע פיצול דיון. מה ניתן לכרוך: גולדמן-א. לפי עצם טיבו וטבעו:אחזקת ילדים כרוך מעצם טבעו וטבעו וכל מה שלא, יש לכרוך באופן מפורש ובכתב. ב.עניין אחר, אף שאינו עניין של מעמד אישי,אשר הכרעתו דרושה לחיסול יעיל של יחסי בנ"ז. ניתן לכרוך באופן מפורש ענייני רכוש ומזונות. הכריכה המפורשת נובעת מכך שכשרוצים להוציא סמכות מביהמ"ש לע"מ יש לנמק ולעשות זאת במפורש{רוזן צבי}. נושאי הכריכה: 1. החזקת ילדים, משמורת פיזית: וינטר- העניין אוטומטית כרוך לת' גירושין לפי טיבו וטבעו. אחזקת ילדים היא תביעה נמשכת ונפתחת אם השתנו הנסיבות. בג"צ אמיר-ת' לאחזקת ילדים נתונה בסמכותו המקבילה של ביהמ"ש לע"מ וביד"ר. אך אם הוגשה ת' גירושין, אוטומטית העניין יידון בביד"ר. עם זאת, אם האישה תובעת גירושין ובמקביל מגישה לביהמ"ש לע"מ אחזקת ילדים, הדבר אפשרי. אם האישה הגישה ת' אזרחית לאחזקת ילדים ולאחר מכן הבעל הגיש ת' גירושין, אזי ביהמ"ש האזרחי גובר מאחר והתביעה האזרחית קודמת בזמן. בג"צ רון-אחזקת ילדים הוא נושא רגיש ולא ניתן לדחותו או להשהותו, ולכן כרוך מעצם טיבו וטבעו. 2. מזונות אישה-יש לכרוך במפורש. ת' זאת חוסמת את אפשרות הברירה של האישה לפי ס' 4{זוסמן בשרגאי}.3.מזונות ילדים–ישנם 2 סוגי מזונות ילדים: א.הילד תובע בעצמו את אחד מהוריו, אם הילד קטין הת' מתבצעת ע"י האפוטרופוס שלו. זוהי ת' עצמאית של הילד והיא אינה תלויה בסיכום שבין הבעל לאישה. את ת' זאת לא ניתן לכרוך בכדי שהילדים לא ייפגעו במהלך המו"מ בין בנ"ז.ב. מזונות מסוג השבה- השבת הוצאות טיפול לילד, כנגד קבלות. זוהי תביעה שההורה המשמורן מגיש ואינה תלויה או מחייבת את הילד. ניתן לכרוך תביעה מסוג השבה, באופן מפורש. 4. חינוך הילדים- משמורת רוחנית–בג"צ פלורסהיים-אחזקה אינה כוללת חינוך.ס' 15 לח' הכשרות קובע שאפוטרופסות כוללת אחזקה וחינוך, אך אחזקה לא כוללת חינוך. בג"צ אמיר– חשין: בביד"ר אחזקה אינה כוללת חינוך, ורק בביד"ר יש לכרוך במפורש חינוך. בביהמ"ש לע"מ אחזקה וחינוך כרוכים זה בזה. ברגע שדנים באחזקה יש לדון גם בחינוך. מצמצם את סמכותו של בד"'ר, בעוד שמרחיב את סמכות ביהמ"ש לע"מ. 5. ענייני רכוש-נופרבר- רוזן צבי מבחין בין שלושה סוגי רכוש: א. כתובה- כלולה בת' הגירושין ואין צורך לכרוך אותה. מה גם שלביד"ר סמכות ייחודית לדון בה. ב. עניינים החייבים לפי טיבם וטיבעם להיות מוכרעים בעת פקיעת הקשר- יש לכרוך אותם במפורש בת' הגירושין בכדי שביד"ר ידון בהם. לדוג': דירת מגורים, רכב, וכו'. ג.נכסים מסחריים- העניין נשאר בצריך עיוןמאחר ואין זה קשור לזוגיות באופן ישיר. תנאי הכריכה-1. קדימות כרונולוגית-קרי, לא הוגשה ת' קודמת לכן בערכאה האזרחית ביחס לאותו הנושא{ס'25 (ב)לח' ביהמ"ש לע"מ}.2.בג"צ  גבעולי–המבחן המשולש: תביעה כנה, כריכה כנה, כריכה כדין. א. תביעה כנה- הר,הש' אור-אין צורך בתיאור מע' היחסים בכדי שהתביעה תהיה כנה. יש לתור אחר כנות הבעל ולא אחר כנות התביעה. לא משנה אם ישנה עילת גירושין ויש לבדוק רק אם מי שהגיש אותה באמת רוצה להתגרש. כשבנ"ז אחד מגיש ת' גירושין, והבנ"ז האחר מגיש ת' לשל"ב, ניתן להסיק שהתביעה כנה מאחר ות' של"ב מהווה אינדיקציה לכך שיחסיי בנ"ז נמצאים במשבר. שרגאי-כאשר אחד מבנ"ז מגיש ת' גירושין ולחלופין תביעה לשל"ב, ניתן להסיק שהתביעה לא כנה מאחר ואין רצון אמיתי להתגרש וע"כ לא ניתן לכרוך.{בעבר בפס"ד מאירוביץ'- ההלכה היתה שניתן להגיש ת' גירושין ולחלופין של"ב ולכרוך}.  ב. כריכה כדין-כריכה מפורטת, מפורשת ולא סתמית. יש לפרט בתביעה את כל הנתונים ביחס לאותו עניין בו רוצים לדון. אין אפשרות לבקש מביד"ר לכרוך באופן כללי את הכל. ג.כריכה כנה- דותן-המחוזי טען שת' הגירושין והכריכה אינה כנה מאחר והבעל לא הציע סכום על מזונות האישה. העליון-אין צורך להציע סכום פוזיטיבי, בכדי שהכריכה תיחשב כנה.מספיק שהתובע יפרש בכמה מסתכמת הכנסתו ובכמה הכנסתה. על ביהמ"ש להתרשם שהבעל התכוון שכל רצונו היה שהדיון יתנהל בביד"ר ולא שכרך בכדי לחסום את האישה. לעניין אחזקת ילדים– מספיק להוכיח שהתביעה כנה מאחר וממילא זה כרוך מטיבו וטבעו. עניין היכול להעיד על חוסר כנות הוא שאדם מגיש ת' גירושין וכורך לה מזונות, אך את תביעת הרכוש מגיש בביהמ"ש לע"מ. כאשר הכריכה לא עומדת בתנאים התביעה נופלת מלבד ת' הגירושין. הנטל להוכיח את התקיימות התנאים: הלב המרכזי של המע' הוא ביהמ"ש לע"מ וע"כ מי שרוצה להוציא עניין מסמכותו עליו נטל הראייה להוכיח שהכריכה כנה וכדין ושהתביעה כנה. מה ביחס לכרוך במקרה בו נפלה ת' הגירושין-לביד"ר 4 אפשרויות:1.פס"ד של כפייה לגירושין– ביד"ר מתרשם שיש לכפות את הזוג לגירושין, אידיאלי ביותר אך נדיר. שימוש באמצעים קשים בכדי שהגבר ייתן גט כמו- כלא. 2. חיוב להתגרש– ביד"ר מחייב גירושין. אם הבעל יסרב יופעלו סנקציות כמו עיכוב יציאה מן הארץ. 3.פס"ד שקובע שהזוג ראוי להתגרש- ביד"ר מבקש שבנ"ז יעשו מו"מ בניהם מבלי שביד"ר יעניק אמצעים לזוג. 4.ביד"ר דוחה את תביעת הגירושין- כל מה שכרוך נופל יחד עם התביעה. ביד"ר יעדיף שלא להפיל את ת' הגירושין, אלא לדון בחלוקת הרכוש, אחזקת הילדים וכו' ואת ת' הגירושין להשאיר באוויר. האם הרציונאל של המחוקק התממש בס' 3-ס' 3 התכוון שכל הדיון יתקיים בביד"ר, אך שיטת המשפט בישראל "מכריחה" ומפצירה בפני בנ"ז להגיש ת' לערכאה הרצויה להם, בכדי לזכות בייתרון הקדימות. זוהי בעיית "מירוץ הסמכויות". וזה גורם ל- 1. עידוד תופעה של אי מיצוי נסיון הפיוס בין בנ"ז. התהליך גורם בדר"כ לבסלמה ביחסי בנ"ז. 2.חשדנות- הלך רוח של התדיינות{נושא אחד שנידון בשני ערכאות}, הנטל הפסיכו' כבד. 3.מייקר את ההתדיינות ומביא לבזבוז זמן שיפוטי. ישיבות רבות אשר גוזלות כסף וזמן יקר. 4.נותן יתרון לזריז ולחוטא- מי שמגיש ראשון, לו היתרון. איזו ערכאה מחליטה האם התביעה והכריכה כנה והכריכה כדין–בג"צ פלדמן-הש' בייניש קובעת כי ההכרעה בהתקיימות תנאי הכריכה, להבדיל מת' הגירושין, נתונה בידי 2 הערכאות ולכן-1.מי שדן ראשון בשאלת הכנות הוא המוסמך. זוהי בעייה קשה מאחר וכל ערכאה תנסה לזרז את החלטתה, מה שיוצר מירוץ החלטות. 2.חשש למועדי הדיונים ולאיכות ההנמקה, ביהמ"ש/ביד"ר יחליטו ללא מתן נימוקים מספקים בכדי שהחלטתם תהיה הראשונה ובכך תחסום את הערכאה השנייה. הפיתרון:במקרים חריגים ומיוחדים שיש להם "טעם מיוחד", ושבמהלכם נפסק באופן ערטילאי ולא תוך מחשבה נכונה, אלא תוך "מחטף",הערכאה האחרת תידון בעניין. 452/03 פלונית-ביד"ר ביצע "מחטף" בהחלטתו ובעקבות כך, הנושא יידון בביהמ"ש לע"מ. כאשר ערכאה שדנה במבחן המשולש, נתנה החלטתה מהר ולא נתנה נימוקיה, רק בכדי שהעניין יידון אצלה, הנושא יועבר לערכאה האחרת. ס' 9 לחשבד"ר- סמכות בהסכמה-המדובר בסמכות מקבילה. אלו הם נושאים הנתונים גם לסמכות ביהמ"ש לע"מ. התנאים: 1. שני בנ"ז יהודיים בג"צ סרגובי-בד"ר דן בת' גירושין של זוגות מעורבים, מכוח ס' 9 לפי הסכמת שניהם, למרות שהס' דורש ששני בנ"ז יהיו יהודים.ברק בעליון-ביד"ר פעל שלא בסמכות מאחר והס' דורש ששני בנ"ז יהיו יהודים ואין משמעות ל-ס'9. 2 .בהסכמה– בג"צ גורדון-הבעל טען שהאשה נכנסת לביד"ר לפי ס' 1 מאחר והיא אזרחית ויהודייה והוא נכנס לפי ס' 9,בהסכמה.נקבע כי דרושה הסכמה של שני הצדדים  בכדי שהעניין ידון בסמכות ביד"ר. בג"צ הספל– אם התקיים דיון עיקרי מהותי, ואחד מבנ"ז התייצב לדיון ולא הביע אי הסכמה,שתיקתו תהווה הסכמה. אך אם הדיון היה סתמי על מועדים וכו', שתיקה לא תהווה הסכמה בשלב זה. ס' 15(ד)(4) לחו"י השפיטה– בג"צ יתערב בפסיקה רק אם האדם העלה את טענת חוסר הסמכות בהזדמנות הראשונה. 3.עניינים שהם מענייני מעמד אישי–1.מזונות-הדרך היחידה להביא מזונות קטין לביד"ר הינה לפי ס' 9 בהסכמה. 2.נישואין וגיטין, 3.כלכלה 4. אפוטרופסות-מושג כללי הכולל חינוך, ניתן להביא לביד"ר בהסכמה{בג"צ איתן}. רכוש- הוא לא מענייני מעמד אישי וע"כ לא ניתן להביאו לביד"ר לפי ס' 9 אלא, רק ע"י ס'3. אבהות-הפסיקה הוציאה ת' זו מענייני מעמד אישי ע"כ לא ניתן להביא ת' אבהות לביד"ר בהסכמה דרך ס'9 אלא רק ע"י ס'3.  האם הסכמת שני הצדדים תועיל לבנ"ז להיכנס לביד"ר לפי ס' 9 למרות שהם לא אזרחים/תושבים– בבג"צ השאלה הושארה בצריך עיון. אך פרופ' שאווה דיבר על כך במאמרו: 1.פרשנות צרה- מאחר והסעיף מדבר על ענייני מעמד אישי בהם אין לביד"ר סמכות שיפוט ייחודית,ונישואין וגיטין הם בסמכות שיפוט יחודית של ביד"ר,העניינים שבס' 9 לא כוללים נישואין וגיטין. 2.פרשנות רחבה- "בענייני מעמד אישי בהם אין סמכות שיפו ייחודי"- מאחר ולביד"ר אין סמכות שיפוט ייחודית לדון בנישואיהם של זוג תיירים {מאחר והם לא אזרחים/תושבים}, ניתן יהיה להביא את עניינם אל ביד"ר מכוח ס' 9 . סמכות שיפוט נמשכת- הפעם הראשונה שנפתח ההליך היא בסמכות שיפוט מקורית, אך ניתן להיכנס לביד"ר ע"י סמכות שיפוט נמשכת. סמכות השיפוט הנמשכת רלוונטית בשני תנאים:1.כאשר היתה תביעה אחת בביה"ד הרבני, בנושאים:מזונות ילדים, אחזקת ילדים ומזונות אישה וניתן פס"ד לעתיד, קרי פס"ד לא נסגר על 0. 2.התביעה הנוספת עניינה, שינוי נסיבות מהותי של פס"ד הראשון. בג"צ סימה אמיר-{הסכם גירושין בבד"ר, סוכמו מזונות נמוכים לילדים ובתמורה, מחצית מדירתו תעבור לאישה. סוכם כי כל דיון עתידי יתברר בביד"ר.סימה תבעה מזונות בביהמ"ש לע"מ בשם הילדים, מאחר וזוהי ת' עצמאית של הילדים, ביהמ"ש פסק מזונות פי-3. בהסכם נכתב, שאם האישה תגדיל מזונות,תוחזר אליו חצי מהדירה. האיש תבע בביד"ר את השבת מחצית הדירה. סימה טענה כי אין לביד"ר סמכות}. ביהמ"ש-אין סמכות נמשכת ברכוש. אלא רק במזונות אישה, מזונות ילדים ואחזקת ילדים. הש' פרוקצ'יה קובעת כי ביד"ר לא יידון מעתה ב-1.בוררות 2. לא ניתן להסכים שכל דיון עתידי בענייני רכוש ייעשה בביד"ר. ועל ביד"ר לא לאשר הסכמים עם תניות כאלו.

סמכות ביהמ"ש לע"מ–

סקירה כללית-ביהמ"ש לע"מ הוקם בשנת 1995, עד לשנת 95', הדיונים במשפחה התפרסו בכמה ערכאות: נישואין וגירושין- בביד"ר, פירוק שיתוף-בשלום, בעלות-במחוזי, וכל הנוגע לנוער-בביהמ"ש לנוער. המצב היה כזה שבאותו סכסוך דנו שופטים רבים, מערכאות שונות. סכסוך אחד התפרש על מס' רב של ערכאות. החסרונות-העסקת מס' רב של שופטים, הגדלת ההוצאות המשפטיות, פתרונות שאינם גלובליים, סדרי דין וראיות נוקשים, פגיעה בפרטיות בשל דיונים פומביים ולא בדלתיים סגורות. ועדת שיינבויים, 1982-86:הוחלט על הקמת ערכאה אחת לענייני משפחה. התפיסה שונתה מטכנית למשפחתית. ביהמ"ש לע"מ מקביל לביהמ"ש השלום. החיסרון בכך- הערעור על החלטות ביהמ"ש לע"מ במחוזי, מה שגורם למעט תיקים להגיע לעליון ואין  הלכות מחייבות.כיום הערעור הינו בפניי 3 שופטים לעומת 1 כבעבר. ביהמ"ש לע"מ הינו לב המערכתוביד"ר נתפס כזרוע חריגה. הראייה לכך היא נטל ההוכחה בלהוכיח את התקיימות המבחן המשולב, על מי שרוצה להוציא סמכות מבהמ"ש לע"מ. עניינים היחודיים לביהמ"ש לע"מ: ת' 258 כז' לתקסדא הדגש הינו על פתרון הסכסוך בדרך של פשרה/פישור וייעוץ.ת' 258 יט' לתקסדא– הקמת יח' סיוע לביהמ"ש המורכבת מעו"ס, פסיכ', המקלים על זוגות ומשפחות אשר עומדים בפני פרידה. ת' 258 כ' לתקסדא– הגשת בקשה ליישוב סכסוך,כאילו הוגשה תביעה. זוהי קניית סמכות בביהמ"ש לע"מ, מבלי להסלים את הסכסוך בין בנ"ז. לכאורה פותר את בעיית מירוץ הסמכויות. תק' כא(א), תק' כ(ג), תק' כא(ב)– אם הוגשה בקשה ליישוב סכסוך והצד השני לא עונה לבקשה, ייראו את מי שהגיש בקשה ליישוב סכסוך כאילו הגיש תביעה במועד הגשת הבקשה, וקנה לו סמכות. האם ניתן לתפוס סמכות באמצעות בקשה ליישוב סכסוך– דעה א':קורקין- פרשנות צרה, מאחר והתקנה מאפשרת תפיסת סמכות, יש לכבדה. דעה ב':פרו' שאווה- ניתן לתפוס סמכות רק ע"י הגשת תביעה. ישנו קושי רב בלהשיג ראיות בכל הנוגע לבנ"ז מאחר וקרובים לא רוצים להיות צד לסכסוך ועניינים המתנהלים במישור היחבים המשפחתיים, בד"כ לא מגובים במסמכים.ס'8 לח' ביהמ"ש, ת' 258 ב(ג)– בכל עניין של סדרי דין וראיות רשאי השופט לנהוג בדרך הנראית לו צודקת. ע"כ יכול שביהמ"ש יפסוק ע"ס ראיות בלתי קבילות בהיעדר ראיות.אופי הערכאה הינה יותר אינקוויזטורית ,והשופט יעדיף שהצדדים לא ישחקו לפניו אלא יעדיף להובילם לפיתרון. אישור הסכמים– ככלל, אישור הסכם הינו בדרך של הגשת תביעה. החריג: ת' 258 כו',ס' 3(ג) לח' ביהמ"ש לע"מ-קובע שניתן הגיש לביהמ"ש לע"מ, הסכם בין בנ"ז ללא הגשת תביעה.  באופן רגיל כששופט מסיים את התיק, התיק משתחרר מביהמ"ש ועובר להוצל"פ. ס' 7 לח' ביהמ"ש לע"מ- ביהמ"ש בעצמו מפקח על הליך הביצוע בנושאי הרכוש. דיון בדלתיים סגורות– בביהמ"ש לע"מ ברירת המחדל הינה שהדיון הוא בדלתיים סגורות. בעבר הדיון היה פומבי ופתוח לכל{ס' 68 לח' ביהמ"ש}, אך ישנו רצון לשמור על הפרטית בכדי להקל על המשפחה. סמכותו העניינית של ביהמ"ש-הסמכות העניינית מוגדרת בס' 1 לח' ביהמ"ש לע"מ, וניתן לחלקו ל-3 עניינים שונים:1.ענייני נישואין וגירושין של מקריי הביניים-זוגות מעורבים,נישואים אזרחיים וכל מה שלא נכנס לס' 1 לחשבד"ר.2.ס' 1(3)-1(5)- ענייני מדור ,אבהות, אחזקה. 3. ס' 1(6) ואילך- תובענה לפי החוקים המפורטים. לדוג': ח' יחסי ממון, ח' הנוער וכו'. ס' 1(2): הס' מגדיר מיהו בן משפחה באופן רחב מאוד. התנאים:1. הצדדים לסכסוך הם בני משפחה. 2. שעילתה סכסוך בתוך המשפחה. חבס-באופן כללי סמכות עניינית נבחנת ע"פ מבחן הסעד, אך אם סיבת הסכסוך או מקורו הוא במשפחה, או שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעתית לגיבוש עילת התביעה, הדבר יידון בביהמ"ש לע"מ, ללא רלוונטיות לסעד המבוקש. מבחן העילה הוא שיכריע. פרמטרים אשר יסייעו בשאלת סיווג הסכסוך- הש' ברק:1.ככל שיחסי המשפחה קרובים {לדוג' אב ובן},נסיק שמדובר בסכסוך משפחתי. 2.ככל שמספרם של גורמים לבר-משפחתיים, הוא רב{לדוג'-כאשר מלבד קרוב משפחה התובע, ישנם צדדים נוספים לסכסוך}, נסיק שמדובר בסכסוך עסקי.3.בין בני המשפחה קיימים קשרים עסקיים שונים ורק באחד מהם התגלע סכסוך, מלמד על סכסוך עסקי. חיים– פרוקצ'יה: הפן הסובייקטיבי של הצדדים, הוא שקובע היכן יתברר הסכסוך. כיצד הם עצמם רואים את הסכסוך. כאשר מנהלים דיון במשך זמן רב, כבסכסוך עסקי, כך גם ביהמ"ש ייטה לראותו. שאלת הסמכות תוכרע ע"י ביהמ"ש אליו הוגשה התביעה. אם יוחלט כי אין סמכות, השופט רשאי להעביר את הדיון מכוח ס' 79 לח' ביהמ"ש.

נישואין דין דתי–

בעבר- היו עורכים 2 טקסים:קידושין ולאחר שנה טקס נישואין. בקידושין עצמן הגבר נתן טבעת ובנ"ז נועדו זה לזו אך הם לא מותרים. מצב זה היה בעייתי מאחר ואם בנ"ז רצו שלא להתחתן בסופו של דבר, היה צריך לבצע טקס גט. כיום– מבצעים את שני הטקסים יחד. הרובד הראשון לנישואין: א.3 צורות קידושין: 1.קידושי שטר-אדם מקדש את האישה באמצעות שטר, דף נייר. אלו הם נישואים קונסטיטוטיביים, מעניקים לאישה את השטר ואומרים: "הרי את מקודשת בשטר זה..".

נישואיי קפריסין לא יכולים להיחשב לנישואיי שטר, מאחר והם דקלרטיביים. הבעל חותם על השטר לאחר הטקס.בנ"ז שנישאו בקפריסין יצטרכו להיכנס בשעריי ביד"ר בפירוד וביד"ר יבחן האם מתקיימים הרבדים לנישואין כדמו"י, אם כן עליהם להתגרש ברבנות. 2. קידושיי ביאה-הכלל-" אין אדם עושה בעילתו, בעילת זנות".כשאדם מקיים יחסיי אישות עם בת זוגתו ואומר לה- "הרי את מקודשת בביאה זו", אלו הם נישואיי כדמו"י. בצורת קידושין זו, אין צורך בשני עדים נוכחים, אך נדרש כי ידעו כולם שמדובר בקידושיי אישות. בד"כ ביד"ר קובע שנישואיי קפריסין,עונים לצורת קידושין זו. 3. קידושיי כסף-מסירת כסף+טבעת שווי פרוטה+שני עדים+הרי את. אלו הם הנישואין הנפוצים כיום. ב. נוכחות העדים–1. המקדש 2.המקדשת 3.שני עדי קיום. על העדים להיות גברים מעל גיל 13. ישנם 2 פגמים בעדים:1. העדים קרוביי משפחה. 2.מחללי שבת בפרהסיה. בד"כ הרב משמש כעד ומביא עימו עד נוסף. אחת הדרכים להיחלץ מממזרות הינה להטיל דופי בנישואיי האישה לבעלה, ע"י טענת פגם בעדים. אז הנישואין יתבטלו והילד יחשב "לילד מן הפנויה".בכל מקרה של ספק/פגם, בעדים בטבעת,בקידושין, מחילים גט לחומרא. קרי, מחמירים עם בנ"ז ורואים אותם כנשואים. בגט לחומרא אין זכויות ממוניות, מאחר וזה יוצא מהעקרון של נישואים- "אין בספק להוציא ממון". מספיק שמתקיים הרובד הראשון בכדי שהנישואין יהיו תקפים ע"פ ההלכה, אך ישנו רובד נוסף-הרובד השני לנישואין שקבעו חכמים– בכינוס תש"י. חשיבות הטקס– הפורמאליות והפומביות נועדו בכדי להבטיח רצון והסכמה. לא תתקבל טענה שלא הייתה הבנה לעניין מהות הטקס. 1. נוכחות רב והשגחתו. 2. מניין בשעת חופה- 10 אנשים. 3.רישום- יש לרשום את הנישואין ברשות ממסדית רושמת {מ. הפנים, רבנות}. 4.מעשה הנישואין- הרבנות מפרסמת את כל הנרשמים לנישואין,בכדי לשמוע התנגדויות. 5. לנישואין נוסח לא מחייב- אין צורך לומר דווקא הרי את. ניתן לומר כל דבר אחר שמבטא רצון לנהל חיים משותפים. ההסכמה של האישה לא מבוטאת במפורש,מספיק שהיא נענית לטקס. בכדי שהטקס יהיה כשר יש לעמוד בכושר וצורה: בעיות בכושר, בפרסונה-1.גיל-ברובד ה-1,לאיש גיל נישואין הוא 13 ויום. לאישה- 12 וחצי ויום, לפי תאריך עברי. ברובד השני– חכמים קבעו שגיל נישואין לאישה הוא מגיל 16 ויום,בכדי למנוע סכנת מוות לאם ולעובר. {לפי הרובד הדתי ה-1, אם ילד בן 14 מקדש ילדה בת 13, הנישואים תקפים}.הרובד השלישי– ח' גיל הנישואין ס' 2המדינה נקטה בגישה ליברלית, מערבית וקבעה שגיל הנישואין הוא 17 ויום. נער שנושא נערה וההיפך, ומי שעורך נישואין אלו או מסייע להם, נושא באח' פלילית. ס'3– המחוקק הוסיף עילת גירושין לפיה נישואין שנערכו בניגוד לס' 2 יבוטלו. ס' זה נוגד דין תורה וסותר את עצמו. ס'5-מעניק סמכות להיתר נישואין של נער ונערה לביהמ"ש לע"מ במקרים הבאים– א. הנערה הרתה/ילדה לגבר לו רוצה להינשא. ב. אישור נישואין גם ללא הריון. 2.קידושיי עריות– נישואים של אח- אחות, אם-בן וכו'. נישואים אלו לא תקפים גם לפי הרובד הדתי ולא צריכים גט. מי שנישא כך, נחשב לפסול חיתון וחייב כריתות{העונש החמור ביותר- מיתה}. הילדים מנישואים אלונחשבים לממזרים. 3. קידושיי טעות– מומים ומחלות שלא היו ידועים לבנ"ז.לדוג'-עקרות, חולי נפש,גבירת אנשים. מבחינה תיאורטית לא היתה כוונה להתחתן למי שהוא בעל מום. מבחינה מעשית- מבקשים גט לחומרא, מאחר ויש ספק באשר לידיעה של בנ"ז בנוגע למום. גט לחומרא משולל זכויות. אם מוכיחים שבנ"ז "סבר וקיבל"- ידע על המום של בנ"ז וקיבלו, הנישואים תקפים ולא נותנים גט לחומרא. 4.קידושים אסורים–*כהן וגרושה-אסורים לחיתון, אך אם יתקיים הרובד הראשון, הדתי, הנישואין יהיו תקפים. הם ייחשבו ל"חייבי- לאווין"-קרי נישואים אסורים שאינם חייבי כרת. יש לבצע בהם גט בכפייה. בגירושין של חייבי לאווין אין ז' ממוניות בין בנ"ז אך יש ז' כלפי הילדים. הילדים ייחשבו לחללים- שושלת הכהונה תפסיק אצלם. *שניות לעריות-נכד קידש את סבתו, סבא קידש את נכדתו. הנישואין אסורים אך תקפים לפי הרובד הדתי. יש לבצע גט בכפייה. *אשת איש שבגדה בבעלה– אסורה לבעלה ובועלה –אסור לאישה שמקיימת יחסים עם גבר בעת שהיא נשואה,להינשא לאחר מכן לאותו הגבר. הנישואין תקפים ע"פ הרובד הדתי,מאחר והם חייבי לאווין אך יש לגרשם בכפייה. הילד אינו ממזר. *נישואי תערובת–לא תקפים כלל, זהות הילד ייקבע ע"פ האם והוא לא יהיה ממזר. הדרך להתמודד עם ממזרות:1.הממזר צריך לבוא על אישה שאינה יהודייה, להביא עימה ילד. על הילד להתגייר בכדי לבטל את שוללת הממזרות. 2.לפגום בנישואיי האם,ע"י פגם בעדים, בצורת הקידושין, הטלת ספק ביהדות הבעל וכו. אז הילד יהיה מן הפנויה ולא יהיה ממזר. ממזר יכול להינשא רק עם ממזרה או עם גיורת. בעיות בצורה–נישואין אזרחיים בדין הדתי:בנ"ז שנישאו בקפריסין והגיעו לארץ עם תעודת נישואין,יכולים להירשם במרשם הפנים והנישואים תקפים. האם ניתן לתפוס נישואין אזרחיים כנישואיי כדמו"י על אף שאין קידושיי כסף? הדעה המקלה-אין תוקף לנישואין אלו כלל. אין לדרוש גט מספק או גט מחומרא. הנישואים תקפים מבחינה אזרחית אך לא מבחינה דתית. יש לפנות למי שהשיא את בנ"ז בכדי שיכריז על ביטול הנישואין. {גישה זו מקובלת כאשר לא היתה מניעה חהינשא כדמו"י}. הדעה המחמירה-הנישואין תקפים כדמו"י מכח קידושי ביאה. "אין אדם עושה בעילתו, בעילת זנות". כולם יודעים שמקיימים יחסיי אישות, והאיש התכוון לקדש את האישה בביאה זו. אם מוצאים כי אלו הם קידושיי ביאה, יש להתגרש גם ברבנות{גט מספק/מחומרא,מאחר ויש ספק לגבי הצורה}, ולא מספיקים הגירושין האזרחיים. זוהי הגישה המקובלת כשיש מניעה להינשא כדמו"י. לדוג':כהן וגרושה. גישה זו יוצרת בעיית ביגמיה וממזרות- גירושין אזרחיים שלא עברו ברבנות אולי לא יספיקו,ואם אחד מבנ"ז ינשא בשנית,זה יכול להיחשב ביגמיה. כמו"כ, אישה שהתגרשה בקפריסין, נישאה בשנית והביאה ילד, יכול להיות שביד"ר יקבע שהגירושין לא מספיקים והילד ממזר.אם הנישואין לא הוכרו כקידושיי ביאה ואינם כדמו"י, יש לבחון האם מדובר בדיני בני נוח–בג"צ 2232/03{נישאו בקפריסין ב-87'.הגישה ת' ממונית בביהמ"ש לע"מ, הגיש ת' בביד"ר שיצהירו שלא נשוי כדמו"י.ביד"ר קבע שלא נשואים כדמו"י לפי הגישה המקלה. ערערה לגדול-שיבטלו כדמו"י אך לא יבטלו את הנישואים האזרחיים. הגדול קבע שהוא מתיר לגמרי את הנישואין . עתרה לבג"צ-ברק מחזיר את התיק לגדול שיקבע כיצד הוא מתייחס לנישואים אזרחיים.} הרב דייחובסקי– בנישואין ישנם 2 רבדים: 1. נישואים כדמו"י 2.אם בנ"ז לא נשואים דמו"י ביה"ד מכיר בנישואין של בני נוח והפירוק יהיה באמצעות פס"ד.לא מעיקרא לא בגט ולא בעילות הגירושין. לאחר שבודקים את הרובד הראשון והוחלט שלא נשואים כדמו"י בודקים את הרובד השני של נישואין בני נוח. ברק: מאחר וביד"ר מוכן להכיר בנישואין אזרחיים, הסמכות לדון בעניינים אלו תישאר בידיו. ז' ממוניות ייפסקו לבנ"ז מכוח הדין האזרחי, החוזה שנערך בין בנ"ז{אם הגבר חלש גם הוא יוכל לקבל מזונות}. התיק חזר לביהמ"ש לע"מ לעניין המזונות ופסקו לגב' מזונות חוזיים מיום הפירוד לעוד 5 שנים. כאשר מכירים בנישואין כדמו"י מספק/ מחומרא, אין ז' ממוניות מאחר ו"אין מספק להוציא ממון". אם אדם שנישא בנישואין אזרחיים ,יכרוך לת' הגירושין, ת' מזונות יפילו את התביעה. אך ניתן לתבוע מזונות בביהמ"ש אזרחי. חרם דרבינו גרשום- חדר"ג-*אסור לאיש לקחת אישה על אשתו. *אסור לגרש אישה בעל כורחה. רבינו גרשום, רצה להשוות את מעמד האישה לגבר. עם זאת הכתוב בדין תורה עולה על תקנות חכמים ולפי תורה, ניתן לתת לבעל היתר לשאת אישה שנייה, אם האישה לא מסכימה לתת גט {הגבר משליש את הגט ברבנות,עד שהאישה תקבל אותו}. ס'176 לחוה"ע– נשוי הנושא אישה- מאסר 5 שנים, רלוונטי לכל הדתות בארץ. ס'178 לא משנה אם תוקף הנישואין הוא דתי/אזרחי. ס' 179 לחוה"ע– אם ניתן היתר של 100 רבנים, לשאת אישה שנייה, ניתן להפקיד את גט+פיצוי בביד"ר עד שהאישה תסכים לגט.

קידושין פרטיים-

אחת הדרכים להתחמק מהדין הדתי.ס' 2 לפק' הנישואין והגירושין, נישואין בישראל חייבים להירשם בר' הרושמת. ס' 3 לח' מרשם אוכלוסין, הרשום במרשם, מהווה ראייה לנכונותו, מלבד הלאום, דת,מצב אישי ושם בן הזוג. חרם ירושלים-רב שיקדש בקידושין פרטיים {לא במסלול של חופה, מניין ורישום}, חייב לגרש את הזוג ולשלם להם מזונות/פיצויים עד הגט. קרן הת' ליהדות מתקדמת-הש' אלון: על רב מוסמך בישראל, לעמוד במבחנים הבאים: 1. ידע בהלכה. 2. אורח חיים הולם ומתאים. רב רפורמי אולי יעמוד במבחן הידע אך לא במבחן אורח החיים. לפי הרפורמים, ילד שנולד לאב יהודי ולאם לא יהודייה,נחשב יהודי. אלון -זה יוצר אנדרלמוסיה, ולכן לא מסמיך את התנועה כרשות רושמת וקידושין שנערכים על ידם הינם פרטיים. נישואין פרטיים כשאין לבנ"ז בעיית כושר–רוגוז'ינסקי– בנ"ז טענו שהם אתאיסטים וביקשו שיכירו בנישואיהם הפרטיים. נקבע כי המבחן הוא אוביי' ולא סוב'. אין משמעות לאיך שבנ"ז רואים עצמם ומה שיכריע זה האם הם יהודים או לא. ביהמ"ש לא נוטה לעזור לבנ"ז ללא בעיית כושר שנישאו בקידושין פרטיים. צונן-בנ"ז ללא בעיית כושר. האיש טען שהוא רב ויכול לקדש אך לא קיבל אישורים מהרבנות. המחוזי– הנישואים בטלים אך פוסק מזונות חוזיים. העליון– אין עניין לתמוך באנשים שנישאים בקידושין פרטיים מאחר וזה יוצר אנדרלמוסיה, לכן מבטל את המזונות החוזיים. נישואין פרטיים כשיש לבנ"ז בעיות כושר-המגמה היא לעזור לאנשים כאלו. כהן ובוסליק-כהן וגרושה, עו"ד קידש את בנ"ז. הש' זילברג בדק את 3 צורות הקידושין.אין קידושי שטר– העו"ד לא קידש את בנ"ז בשטר עצמו. ביאה-אין חזקה של אאעבב"ז מאחר והוא כהן והיא גרושה וידע שעושה דבר אסור. כסף– קידשו עם טבעת ושני עדים{שוטרים},לכן נישואין תקפים. גורפינקל– בנ"ז לא פנו לביד"ר בכדי לבקש תוקף לנישואין פרטיים, אלא פנו מייד לבג"צ. הש' זילברג-הנישואין תקפים אך מאחר ומדובר בתחבולה אין זה רצוי לסייע להם. לנדוי– הנישואין תופסים ע"פ ההלכה ואין המדובר בתחבולה, אך מבחינה מנהלית ישנה מניעה להורות לשר הפנים להסתמך על תצהירים פרטיים. רודניצקי-{כהן וגרושה}ביד"ר סירב לבקשה להצהיר על מעמדם כנשואים ולא נתן גט לחומרא, מאחר וניתן להירשם עם פס"ד כנשואים

{מחמירים לראותם נשואים}. בעליון– נקבע שע"ב הנסיבות נראה כי האישה יותר נשואה, מאשר פנויה. ביהמ"ש מצהיר עליהם כנשואים מחמת הספק {מכוח ס' אגבית לשאלת הרישום}.

כהן–האם ניתן לאשר לבנ"ז פסולי חיתון שנישאו בקידושין פרטיים, הסכם לפי ח' יח"מ? מחוזי– סירב לאשר הסכם ממון, מאחר ולא רשומים כנשואים. ביד"ר-קבע שאין תוקף לנישואין ביד"ר גדול-מטיל גט מספק או מחומרא, קרי מחמיר לראותם נשואים. עליון– ברק, ברגע שהגדול רשם גט מחומרא, בנ"ז נשואים ומורה למחוזי לאשר בניהם את הסכם הממון. נישואיי תערובת פרטיים–טפר-יהודי וגויה פנו למחוזי שיצהיר על נישואיהם הפרטיים. המחוזי- לכהן וגרושה אסור להינשא אך משנישאו, הנישואים תקפים מבחינה הלכתית, ע"כ ביהמ"ש עזר להם. אך כשהנישואים גם לא תקפים וגם אסורים, ביהמ"ש לא יכול לעזור. נישואין אזרחיים–נשואין באמצעות שלוח/התכתבות– נישואיי פרגוואי, נישואי מקסיקו. בנ"ז מייפים את כוחם של שני מייצגים שנישאים במקומם, ושולחים להם תעודת נישואין, בעזרתה ניתן להירשם כנשואים בארץ. נישואין עם נוכחות פיזית– בני הזוג נישאים בקפריסין. ההשלכות הממוניות של נישואין אזרחיים– כשבנ"ז היו תושבי חו"ל בעת נישואיהם:סקורניק-{יהודים תושבי פולין,נשאו באזרחי,לאח"מ עלו לארץ והתאזרחו} הש' אולשן–תוקף הנישואין ייקבע,ע"פ הדין שהיה בעת רכשו בנ"ז את מעמד הנישואין{לפי הח' בפולין}. חיוב המזונות יחתך ע"פ הח' הדתי שחל עליהם בזמן שנפרדו, תוך קביעת נתון הנישואין. ביהמ"ש מבצע קונסטרוקציה בין הדין בפולין לדין בישראל. שמואל-יהודייה והינדי נישאו בהודו באזרחי,עלו לישראל והתאזרחו. העליון– קובע את תוקף הנישואין מהדין ההודי, וקובע מזונות מכוח הדין האישי. ס'17 לח' המזונות-דין מושבם של בנ"ז הוא זה שבשעת הפרידה ולא בשעת הנישואין, לכן המזונות ייקבעו לפי הדין הישראלי. האם המש' הישראלי, יכיר בבנ"ז שנסעו לחו"ל בכדי להינשא, לעניין המזונות– קליידמן, במחוזי :בנ"ז יהודים, אזרחי ותושבי ישראל. כשירי חיתון, נישאו אזרחי בצרפת. ביהמ"ש בודק את תוקף הנישואין של בנ"ז לפי דין מקום עריכת עריכת הטקס. מאחר ובצרפת הם נשואים, ביהמ"ש מרכיב את חובת המזונות לפי הדין הדתי החל בעת הפירוד. זוהי הלכה מנחה ולא מחייבת ויש ביהמ"ש שינהגו אחרת{מחוזי}.3 גישות לשאלה האם להכיר בנישואין אזרחיים במד"י{כיום חלים רק לגבי זוגות מעורבים}-1.האנגלית-(קליידמן)-את הכושר{כהן, גרושה} יש לבדוק ע"פ הדין האישי בישראל. הצורה תיבדק ע"פ מקום עריכת הטקס. 2.גישת שאווה-נוחה לדין הדתי אך לא לנשואים אזרחיים. קובעת שהתוקף והן הצורה ייבחנו ע"פ הדין האישי. 3. האמריקאית– מקלה ביותר. הן הכושר והן הצורה, ייבחנו ע"פ הדין שבמקום עריכת הטקס. גישות אלו בוטלו עם פס"ד2232/03 פלונית,שם נקבע כי נישואי בנ"ז,יהודים, בחו"ל שאינם כדמו"י יוכרו ע"פ דיני בני נוח. גישות אלו יחולו בנישואים אזרחיים של זוגות מעורבים. 8256/99 פלונית- ברק טוען כי ישנם 2 מסלולים:1. דין דתי-יש לבחון האם בנ"ז נשואים כדמו"י, אם כן יש לתת מזונות. לגבי בנ"ז שהיו תושבי חו"ל, בעת שנישאו, יש לבדוק את הכללים הבינלאומיים{סקורניק ושמואל}.2.מסלול חילוני-שאלת תוקף הנישואין אינה רלוונטית. ביהמ"ש ייבחן האם מגיע לבנ"ז מזונות מדיני החוזים,  חוזה מכללא. למזונות חוזיים,יש מס' השלכות: 1.גם הגבר הינו צד לחוזה וגם הוא יכול לתבוע מזונות. 2.זוגות חד מיניים, יכולים גם הם לדרוש מזונות. 3. לא ייתנו מזונות חוזיים לזוגות שנישאו בקידושין פרטיים, מאחר וזה יוצר אנדרלמוסיה{צונן}. ברק טען, שאין קידום המסלול של נישואים אזרחיים פוגע בתק' הציבור ובס' 2 לחשבד"ר, שמכיר רק בנישואין כדמו"י, מאחר ות' הציבור משקפת את ה"אני מאמין" החברתי והחברה מכירה במסלול זה ונישאת לפיו. 4. יד"צ יקבלו  מזונות ע"פ דיני החוזים. 5.זוגות שנישאו בנישואיי תערובת יוכלו לקבל מזונות מהדין האזרחי, דיני החוזים. 6.אישה שתלויה שנים רבות בבעלה, יכול שתקבל מזונות לתק' מסויימת גם לאחר הפרידה, מזונות שיקומיים. 7.מי שנשוי כדמו"י לא יכול לדרוש מזונות מכוח הדין האזרחי, אלא מכוח הדין הדתי בלבד. 8. אין צורך בתניות מכללא והכל נלקח מתוך ע' תו"ל. 9.אם אשה בגדה בבעלה ונשואה דמו"י, היא לא תקבל מזונות אך אם היא נשואה בנישואים אזרחיים, השופט, לפי השקפתו המוסרית ולפי קביעתו עד כמה הופר החוזה, יכול לפסוק מזונות.

מזונות בנישואין אסורים בין בנ"ז יהודים- אסורים עפ"י דין תורה אך תקפים בדיעבד, ,חייבים לבוא על סיומם ,לפיכך הבעל חייב לגרש את האישה. למרות זאת,הבעל חייב במזונות האישה ומרגע שבד"ר חייב את הזוג להתגרש פוקעת זכותה למזונות וזה לא משנה אם הנישואין הושגו בקידושין פרטיים דתיים ובין נישואים אזרחיים (פורר), גם אם בנה"ז הסכימו כי הבעל ישלם לאישה מזונות והסכמתה אושרה בפ"ד אין הסכמה זו כובלת את הבעל אם לאחר מכן חויבו בנה"ז להתגרש ע"י ביהד"ר. חיוב בנה"ז להתגרש מהווה שינוי בנסיבות שבגינו יש לשנות את פ"ד ולפטור את הבעל ממזונות האישה (כהנא). ואולם ייתכן נסיבות שבהם הבעל יהיה מושתק מלטעון לפטור ממזונות האישה גם אם חויב ע"י בד"ר להתגרש  השלכות הנישואין האזרחיים על הרישום–פונק שלזינגר– נוצרייה ויהודי, נשואים אזרחי, מעוניינת להחליף את שמה לשם בעלה, פקיד הרישום מסרב. זילברג,מיעוט-לפי דיני נישואין, אין תוקף לנישואיי תערובת ולכן אין להורות על רישומה כנשואה. זוסמן, רוב-הפקיד אינו בקיא בכללי ברירת הדין ולכן אסור לו לדון בכושר הנישואין. עליו לסרב לרשום רק כאשר אי הנכונות גלויה לעין. {לדוג'- אדם בן 50 מעוניין להירשם כבן 20}. על הפקיד לבדוק האם ישנה תעודה ציבורית או לא.זוסמן טוען שס' 2 דורש שנישואין בארץ יהיו לפי דין תורה אך נישואין בחו"ל הינם ע"פ הדין בחו"ל. לעניין הרישום, מספיק שיש תעודה. בן ארי-זוגות חד מיניים נישאו באזרחי בקנדה וביקשו להירשם ע"ס תעודה ציבורית, הפקיד טוען לאי נכונות גלויה לעין ומסרב. ברק ברוב– לפקיד אין תפקיד שיפוטי ועליו לרשום לנוכח ת' ציבורית. אין ברישום לקבוע כי בישראל מכירים בנישואיי זוגות חד- מיניים. רובינשטיין, מיעוט-מדובר באי נכונות גלויה לעין, בנ"ז נלחמים על ההכרה ולא על הטבות כלכליות.  נישואי תערובת– לבחינת תוקף הנישואין- יש לבחון את 3 הגישות שקדמו לפלונית 99. בנ"ז אשר בעת נישואיהם, השתייך כל אחד מהם לעדה דתית נפרדת. בדיקת הדת נעשית בעת הנישואין ולא לאחר מכן. אם בנ"ז המירו את דתם לאחר הנישואין, אין המדובר בזוגות מעורבים ותחול בעניינם פק' ההמרה, שקובעת שיחול עליהם הדין האישי אליו השתייכו בעת הנישואים.הדין האזרחי, הטריטוריאלי, אינו אוסר נישואי תערובת. אך הדין האישי אוסר על קידוש יהודי/ה עם בן דת אחרת. {גבר מוסלמי יכול להינשא לנשים מכל דתות הספר, האישה רק עם מוסלמי}. שני מישורים: א. ענייני מעמד אישי של זוגות מעורבים-לדוג': תוקף נישואין, מזונות, רכוש, אפוטרופסות. במישור זה יש לבנ"ז מעורבים 2 אופציות :1.לפנות לנשיא ביהמ"ש העליון מכח סימן 55 לדבה"מ. הנשיא יחליט איזו ערכאה תידון בעניינם. או ביהמ"ש לע"מ או ביה"ד הדתי של אחד מהם. יש לזכור שהדין הוא הפונקציה של הדיין, אם הנשיא יפנה זוגות אלו לביד"ר, הנישואין לא יוכרו והאישה לא תקבל מזונות. אך אם יפנה אותם לבי"ד עשרי, האישה תקבל מזונות. סימן 55 חל רק על עדות מוכרות- מי שמפורט בתוספת השנייה ומי שמקיים בי"ד דתי בישראל. פרוכטר- נישואיי תערובת-יהודי ופרוטסטנטית. סימן 55 לא חל על פרוטסטנטים, מאחר ואין להם בי"ד בארץ, לכן אין אפשרות לפנות לנשיא. יש לפעול ע"פ האופציה השנייה. 2.פנייה לפי סימן 47 לדבה"מ באופן ישיר לביהמ"ש לע"מ. ניתן לבחור בין ס' 55 לסימן 47, רק כשמדובר בעדה דתית מוכרת. ב. התרת נישואין של זוגות מעורבים–ח' התרת נישואין{מקרים מיוחדים}, חל על זוגות מעורבים, על חסריי דת,ספק יהודיים, למעט זוגות השייכים לאותה עדה דתית. כיום הסמכות העניינית להתיר נישואיי תערובת מסורה לביהמ"ש לע"מ {תיקון ח' 2005}. כללי ברירת הדין, ס' 5 לח', מס' אופציות- 1. דין מקום מושבם של בנ"ז- יחילו את דין מקום מושבם. 2. הדין של המקום האחרון המשותף של בנ"ז.3. דין מדינת אזרחותם. 4.דין מקום עריכת הטקס- האופ' המקובלת ביותר. כאשר הדין יוצר פיצול בענייני מעמד אישי{כלומר לא מאפשרת להחיל דין טריטוריאלי, אלא רק דין אישי}, יש לעבור לאופציה הבאה. אם אף אחת מהחלופות בס' 5 לא מחילה דין טריטוריאלי, ביהמ"ש יחיל את דין העדה הדתית של אחד מבנ"ז, כפי שייראה לו צודק בנסיבות העניין{שמתיר את הנישואין}. הסכמה של בנ"ז להתגרש תמיד תשמש עילת גירושין. בעבר אם לא היתה עילה לא היו מגרשים, גם אם היתה הסכמה. הולצמן-מאחר והאישה התגיירה גיור רפורמי, היא ספק יהודיה וח' התרת הנישואין יחול בעניינה {נשואה ליהודי}.ידועים בציבור-קשה להוכיח קשר של יד"צ מאחר ואין טקס ורישום, ע"כ ההוכחה תהיה ע"י עדים, קרובי משפחה וחברים. מישור ראשון:הוכחת הקשר– 1.חיי משפחה– לחיי משפחה ישנם מס' מאפיינים: 1. יחסיי אישות כשל זוג נשוי- הדגש הינו על קשר רומנטי, אהבה, רעות ואכפתיות ולא רק על יחסי אישות כמשמעותם הפשוטה. 2. יסוד כלכלי- מגורים משותפים אינם הכרחיים, אם כי יכולים לסייע בהוכחת הקשר. 3. מרכיב אמוציונלי- גמיש ע"פ נסיבות העניין, כל מקרה ייבחן לגופו. נסיעות משותפות, טיולים, מסעדות, אירועים משותפים וכו'. 2. משק בית משותף-תרומה הדדית של בנ"ז לקשר. התרומה לא צריכה להיות סימטרית/שווה. אין המדובר בהסדר של נוחיות וכדאיות אלא מתוך רצון אמיתי של בנ"ז לקשור את גורלם יחד. כל מקרה ייבחן לגופו, נתון לשק"ד של ביהמ"ש. האם נשואים יכולים להיות במסגרת חיצונית של יד"צ– פסלר- אישה נשואה מקיימת קשר ארוך טווח עם עובד ציבור, ולאחר מותו מבקשת שיכירו בה כידועה בציבור, בכדי שתקבל את התמלוגים המגיעים לו מהמדינה. הש' אילון מעלה 2 טענות בתור פרקליט-1. יחסים מחוץ לתא המשפחתי נוגדים ערכים של מוסר. 2. אם ביהמ"ש יכיר בידועה בציבור, הוא ייצור הסדר עקיף לעבירת הביגמיה. החלטת ביהמ"ש, הש' חיים כהן, פורמאליסט-1. קיום יחסיי אישות מחוץ לנישואין,אינם פודעים במוסר. ערכי המוסר שונים מאדם לאדם ומהציבור הדתי לחילוני. 2. האישה חדלה מלהיות עם בעלה ואינה מנהלת חיים כפולים. במציאות של נשים עגונות יש להכיר ביד"צ, בכדי למזער את המצוקה. המחוקק לא קבע שיד"צ לא יהיו נשואים ומאחר ומדובר בש' פורמאליסט, ההכרעה מתיישבת עם גישתו. ביהמ"ש מכיר בה כיד"צ, רטרואקטיבית{ולא כסטטוס}. לאור פסיקה זו תוקנו ח' הירושה וח' מס ירושה והובהר בהם שיד"צ, הוא מי שלא נשוי לאחר. 3. מימד הזמן-שאלה קרדינלית. מימד הזמן נותר עלום, אין תק' מינימום בכדי להיחשב ליד"צ. כל מקרה ייבחן לגופו. {בח' הירושה נקבע כי יד"צ צריך להוכיח מגורים משותפים של 3 שנים בכדי לרשת את דירת המגורים של המנוח}. אמיר– בנ"ז יצאו יחדיו במשך חודשיים. ביהמ"ש הכיר בה כיד"צ, בכדי שתוכל לרשת את הגבר, אך למעט דירת המגורים לאור ח' הירושה הנ"ל{3 שנים}. 4. ידיעת הציבור– 2 גישות: גישת שאווה– יש להוכיח, כי הציבור טעה לחשוב שבנ"ז נשואים.גישת ברק– אין זה משנה מה הציבור חשב, יש לבחון את אומד דעתם של הצדדים, קרי למה בנ"ז עצמם התכוונו. וורסנו– גרושה וכהן שחיו כיד"צ, מעל 20 שנה. האיש מאס בה ובנ"ז נפרדו. ברק– אין זה משנה מב הציבור חשב, יש לבחון את אומד דעת הצדדים {זוהי ההלכה כיום},ניתן לבחון מה חשב הציבור כאשר מדובר בצד ג' כמו:בנקים, חב' ביטוח וכו'. כאשר מע' הצדדים ברורה, אין צורך לדון בצדדים שלישיים, ורק כשאי אפשר לבחון את אומד דעתם של בנ"ז, יש לפנות לצד ג'. 5. מדוע בנ"ז בוחרים במע' של יד"צ ולא נישואין–1.פסולי חיתון: מי שע"פ דין תורה לא רשאים להינשא. כהן-גרושה, ממזר-בן ישראל, יהודיה- גוי וכו'. 2. סלידה מהממסד הדתי. 3.טעם כלכלי- לדוג':אישה אלמנת צה"ל, מקבלת קצבאות כל עוד לא נשואה בשנית. 4. מדינת רווחה ליברלית- כל אחד רשאי להגדיר את האושר מנק' מבטו. דר' ליפשיץ סבור במאמרו כי יד"צ הם "נשואים בעל כורחם"- המחוקק האזרחי כופה לעיתים מע' נישואים, למרות שבנ"ז התכוונו לחיות ללא מחוייבות. במע' של יד"צ, ז' וחובות כשל זוג נשוי. מציע להכיר בנישואים אזרחיים, שם יש רישום ולבטל את המסלול של יד"צ, מאחר ואין רישום. 5.היכולת לפרק את הקשר בקלות יחסית- כאשר מדובר בטעמים 1-4, הנטייה תהיה לעזור לבנ"זולהכיר בהם כיד"צ, אך כשמדובר בטעם זה, הנטייה תהיה שלא לעזור. מישור שני- ז' וחובות של יד"צ:1.ז' סוציאליות-ח' ביטוח לאומי, ח' הבטחת הכנסה, רוב הפסיקה הסוציאלית הוחלה על יד"צ. פסלר-ביהמ"ש מכיר באישה כיד"צ,רטרואקטיבית,  ומעניק לה את תגמולי בנ"ז המנוח. 2. מזונות אישה-ע"פ דין אישי, רק אישה נשואה כדמו"י מקבלת מזונות, מאחר והאיש כותב לה כתובה. ייגר-ביהמ"ש קובע-*יד"צ רשאים לחתום על הסכם ולהסכים על מזונות, הסכם כאמור אינו נוגד את תקנת הציבור. *במקרה הנתון בנ"ז לא חתמו על הסכם בכתב, ביה"מש יוצר הבחנה בין 2 תק': 1.תק' החיים המשותפים.2.תק' הפירוד. לגבי התק' הראשונה- ניתן ללמוד על קיומו של הסכם בע"פ- "מיהי האישה שתסכים לחיות עם גבר שלא ידאג לה למזונות". לגבי התק' השנייה, לא ניתן ללמוד על קיומו של חוזה בע"פורק הסכם בכתב יחול עליה. וורסנו-ברק באמרת אגב, קובע שגם אם אין הסכם בכתב לגבי תק' הפירוד, יש לתת לאישה מזונות שיקומיים. (פינג פונג של פסיקה, פעם לפי ייגר ופעם לפי וורסנו). יקותיאלי-אין הסכם בכתב, ביהמ"ש קובע לאישה ז' למדור (עמדת וורסנו). פלונית 97'-אין הסכם בכתב, ביהמ"ש קובע שהאישה לא זכאית למזונות לתק' הפירוד. (עמדת ייגר). פלונית 99' ברק-אין הסכם , ביהמ"ש מעניק מזונות חוזיים. פלונית 99' לא יחול כשבנ"ז נשואים כדמו"י ונבצר מהאשה לקבל מזונות ובמקרה של המרת דת {טל שמואל}. יחול בנישואים אזרחיים ויד"צ. סוגיית הרכוש של יד"צ–שחר נ' פרידמן-הלכת השיתוף תחול בעניינם של יד"צ. מאחר ואין שוני רלוונטי בין יד"צ לבין זוגות נשואים. ח' יח"מ לא חל על יד"צ.

הלכת השיתוף–

חלה על זוגות שנישאו לפני שנת 74, יד"צ בכל זמן, לפי גישות שונות- גם לגבי אלו שנישאו לאחר 74'.סידיס-רכוש הוצא מענייני מעמד אישי, זהו עניין אזרחי רגיל. ס' 2 לח' שיווי ז' האישה– נכסי מלוג, לא ייפגעו כתוצאה מהנישואין. ס' 7(ב), ביד"ר כפוף לח' שיווי ז' האישה. הלכת השיתוף חלה על כל העדות. הלכת השיתוף היא– 1.עקרון קנייני- בעלות משותפת. בנ"ז שותפים חצי-חצי, בכל הנכסים המשותפים, גם אם אחד מהם קנה אותם בפועל והם רשומים על שמו. חל על מטלטליו, מקרקעין, נישואים אזרחיים, תערובת וכו'. 2.עיקרה של הלכת השיתוף הוא אורח חיים תקין ומאמץ משותף. אין הכרח בהשתתפות כספית, מספיק שהאשה מנהלת את משק בית ומגדלת את הילדים, בזמן שהאיש עובד.3.הסכם מכללא- מניחים שיש ע' חוזי, צפיות, הסתמכות. קשר הנישואין לא הכרחי, חל גם על יד"צ. 4.ערך השויון- מעוניינים לחזק את החלש. לא מבררים למה בנ"ז התכוונו בהסכם מכללא, זוהי חזקה שיפוטית חזקה. חזקת השיתוף תחול כשבנ"ז ויתרו על "חיים הרמוניים"- מספיק להוכיח שהם חיים יחד, ואין זה משנה אם הם רבים ויחסיהם לא שלווים. מג'דר-האישה בבי"ח לחולה נפש, מבקשת חצי מבית המרקחת השייכת לבעל. העליון-אין צורך בהוכחת מאמץ משותף. ומזספיק להועיח קורת גג אחת. הנטל להוכחת שיתוף בנכסים– הדרי– די בהקמת חזקה ראייתית של שיתוף ואז הנטל עובר לטוען לשלילתה. 30 שנים משותפות גוזרות שיתוף בנכסים. הדרך לסתור חזקה זאת:1. הסכם ממון בין בנ"ז. 2. ע"י התנהגות- לשדר לבנ"ז שהנכס לא שלו. קשה להוכיח משטר של הפרדה. {קל יותר לשדר זאת לגבי דירה מושכרת, חיצונית}. השלכות של חזקת השיתוף– 1. בעלות משותפת ושווה. הלכת השיתוף קניינית וגוברת על רישומים. יוצר בעיה עם צדדים שלישיים, בנ"ז יכול לפנות לקונה ולדרוש ממנו את חצי מהבעלות על הנכס. 2.לא ניתן לממש ז' אלו, אלא לאחר פס"ד. לא ניתן לפנות לרשם מקרקעין ולדרוש את רישום חצי מהבעלות, גם אם יש הלכת שיתוף, ללא פס"ד. 3. חלה על כל העדות. נובע מהדין האזרחי ולא מהדין האישי, לכן יכול לחול גם על הומוסקסואליים. המועד למימוש הז'-אין צורך לחכות לגירושין כדי לפנות לביהמ"ש שיצהיר שיש 50% מהבעלות. השותפות הינה בכל רגע נתון. לא מענינו של ביהמ"ש כיצד ההצהרה תשפיע על המע' יחסים בין בנ"ז.הלכת השיתוף בביד"ר– רק כריכה,ס' 3, יכולה להביא בפני ביד"ר את ענייני הרכוש. לא ניתן להביא עניין זה בהסכמה, ס'9, מאחר ורכוש אינו מענייני מעמד אישי.על ביד"ר להחיל את הדין האזרחי. הלכת בבלי-{נישאו ב-57, כל הרכוש רשום ע"ש האיש. האישה הפסיקה את עבודתה והתמסרה לילדים בהסכמת בנ"ז.לאחר 30 שנה, תבע גירושין וכרך מזונות ורכוש. הגישה ת' לחלוקת רכוש במקביל למחוזי, נמחקה התביעה{מירוץ הסמכויות}. ביד"ר פסק את כל הרכוש לאיש ונתן לה פיצויים. ערערה לגדול וזה אישר את פס"ד. מכאן העתירה לבג"צ}. ברק– ישנה בעייתיות בארץ- בשיטת מש' אחת ישנו פיצול קנייני, בביד"ר לא מקבלות כלום, במחוזי חצי. יש לדרוש שיוויון מהותי ע"י חלוקת הרכוש חצי- בחצי ולא שויון פורמאלי שעניינו על מי רשומים הנכסים. בעייה זו מחריפה את מירוץ הסמכויות ובכל ערכאה מושגות תוצאות שונות. הפיתרון: למרות שהסמכות הינה של ביד"ר, הוא חייב להפעיל את הלכת השיתוף מאחר והיא חלק מעק' שיטת המש' בישראל. ברק מחזיר את התיק לביד"ר ודורש שיחלק ע"פ הלכת השיתוף. (בג"צ לא דן פה בשאלת הסמכות, אלא החיל את הדין האזרחי על ביד"ר. גבאי-ביד"ר נותן פס"ד לפשרה והתעלם לחלוטין מהלכת שיתוף הנכסים. פרוקצ'יה– הליך לפשרה הוא הליך דיוני ואין ביד"ר מוסמך לפגוע באמצעותו בז' מהותיות.פס"ד בוטל.

על אילו נכסים חלה הלכת השיתוף– נכס משפחתי-שנצבר במהלך הנישואין, ללא משמעות על מי הוא רשום, יחולק חצי בחצי, גם עם כמות ראיות נמוכה, הנטל יעבור על המבקש לשלול אותה.אין משמעות לקיום חיים הרמוניים, ברוב המקרים ייכנס לפול. נכס חיצוני– שנרכש לפני הנישואין או ניתן בירושה. נכס אשר לא נרכש כתוצאה ממאמץ משותף. כל נכס ייבדק לגופו. בריל-לאור סכסוך בין בנ"ז האישה פתחה חשבון נפרד ובנ"ז חיו בהפרדת נכסים מוחלטת. העליון-ישנם ש' הסוברים, כי הבסיס להחלת הלכת שיתוף הוא קיום הסכם מכללא, חוזי, אלה ייטו לומר כי על נכס חיצוני אין שיתוף. מנגד, יש הסוברים כי הלכת השיתוף הינה ביטוי לחקיקה, חז' שיפוטית, ומע' של צדק ,שוויון והגינות-אלה ייטו לומר שיש להחיל את הלכת השיתוף על נכסים חיצוניים. הש' מצא-אורח חיים של משפחה שחיה בהפרדת נכסים מוחלטת, אין בו כדי לשלול שיתוף נכסים שנרכשו במהלך הנישואין, אך אין בו כדי להכניס נכסים חיצוניים לפול. חשבון נפרד אינו מהווה בהכרח ראייה להפרדה רכושית. הדרי ובריל-יש לבחון את הפרמטרים להחלת ההלכה על נכס חיצוני– 1.טיב הנכס- עד כמה שימש הנכס את כל המשפחה. 2.משך זמן הנישואין וטיבם – ככל שהנישואין טובים וארוכים יותר, הנטייה היא לראות שיתוף חזק יותר. כשיש מס' ילדים רב,הנטייה היא לראות בנכסים משותפים. 3.בנישואין ראשונים, הנטייה היא לראות בבנ"ז שותפים בנכסים, כשהנישואים שניים הנטייה היא שלא לראותם שותפים. 4.שיפוצים או שיפורים בנכס-השבחת הנכס החיצוני במשותף, גורמים לכך שהנכס ייכנס לפול. האמור לעיל נכון גם על תמורה ממכירת נכס חיצוני –לדוג' לאיש נכס חיצוני, מכר אותו וקנה נכס גדול יותר, החלק בנכס החדש שנקנה ע"י התמורה מהנכס החיצוני, גם הוא נכס חיצוני. הנטל להוכיח שיתוף על מי שטוען לו. נכסים עסקיים-בעבר נדרשו ראיות מוגברות. כיום:בסיליאן-יש לבצע הפרדה בין כל נכס ונכס, נכס שהוצא מכלל הרכוש לא מלמד על הפרדה רכושית. ברק-יש לבחון אורח חיים משותף כמקור לשיתוף גם בנכס עסקינכס עסקי הוא כנכס משפחתי לכל דבר. כמו"כ אין בהסתרת נכס עסקי או באי ידיעה עליו כדי לבטל את הלכת השיתוף. מועד השיתוף יהיה במועד הקריטי, ראה טווינקו להלן. נכס עסקי שנרכש לפני הנישואין(חיצוני)–אבולוף-אין להבחין בין נכס עסקי לנכס משפחתי וחיים יחד תק' ממושכת, יביאו להטמעת הנכס בפול במשותף. אין בשילוב של הנכס כעסקי וחיצוני בכדי לגרוע מהחלת השיתוף. אם רוצים להפריד את הנכס, יש להבהיר זאת לבנ"ז. יש להחיל את הפרמטרים להחלת השיתוף על נכסים חיצוניים.נכסי פרישה–לידאי– המחוזי– קבע חצי מהנכס לאישה וחצי לבעל. האב נתן במתנה את הקרקע לזוג, בכך שהרשה להם לבנות עליו,למרות שהבעלות לא שלהם. העליון– המחוזי טעה. האב לא התכוון לתת מתנה, מאחר ולא כל הבעלות היתה של הבעל. קבע שלאישה מגיע חצי משווי המבנה ולא חצי מהבעלות. 1/3 מהבעלות של הבעל ובכדי לחלק אותה יש להחיל את הפרמטרים לנכס חיצוני. פנסיה–לידאי– פנסיה הינה חלק מהשכר וע"כ הופכת למשותפת. מועד מימוש הז' על קרנות הפנסיה לאישה, יהיה רק בעתיד כשבנ"ז יוכל לממש את זכותו. הפנסיה תחולק ע"פ ע' היחסיות– רק על התק' שבנ"ז היו יחד. הפנסיה על התק' שלפני שהכירו, היא נכס חיצוני ויש להחיל את הפרמטרים.  פיצויי פיטורין– אורון-יש לבחון את הנכס וכל מקור ומקור שלו. 40%( מהדירה נקנו מכספיי ירושה- נ' חיצוני ולכן יש להחיל את המבחנים, פנסייה צבאית על התק' שהיו יחד, נכנסת לפול, וכספיי פיצויים נכנסים לפול). נכסיי עתודה כלכלית- נכסיי קריירה– האם פירות העסק נכללים בחזקת השיתוף? חסל– יש להעריך את שווי הנכס ביום הפירוד ולא למשוך את החלוקה לעתיד. מוניטין, כושר השתכרות, הון אישי ותארים-מחקרי לינור ויצמן- לאחר הגירושין רמת החיים של האישה יורדת, ואילו של הגבר עולה בכ- 30%. מאחר ובזיקין העריכו מוניטין וכושר השתכרות ניתן להעריך נכסים אלו גם בתיקי גירושין, לכן יש להכירם כנכסים משותפים. פלוני 04'– ביהמ"ש המחוזי קבע תשלומים עיתיים של הפער בין הכנסת הבעל להכנסת האישה, עד סוף החיים. העליון– לא בריא לקשור את בנ"ז מדי חודש בחודשו ומספיק שהם קשורים אחד לשני עם מזונות הילדים. לכן פסק תשלום חד"פ ב-3 תשלומים למשך 3 שנים. ביהמ"ש יעריך את התמורה של האישה וההתמסרות שלה לכושר השתכרות הבעל, להוציא כשרונו האישי. יש לבחון את הפער שנוצר בין בנ"ז ולאזנו בכסף. ישנן 2 בעיות בתשלום חד"פ:1.עצם הקביעה של סכום אחד מראש אינה גמישה, בעוד שבתשלום עיתי, ניתן לשחק. 2.הסכום לא זמין, בכדי לשלמו באופן מלא. הגישה כיום הינה תשלום חד"פ. שיתוף בחובות– שלם נ' טווינקו- ביהמ"ש קובע- הלכת השיתוף חלה על כלל הנכסים ולרבות חובות.ערעור בעליון– ברק, קובע שיש 2 סוגים של נכסים: 1. נכסים משפחתיים מובהקים- דירת מגורים והחובות בקשר אליהם וכו'. השיתוף חל תמיד, ובכל רגע נתון. 2. בשאר החובות והזכויות- לדוג' נכס עסקי, השיתוף מתגבש "במועד הקריטי בחיי הנישואין". מועד קריטי יכול להיות: מוות, משבר חמור ביחסים, פש"ר וכו'. ההסדר הקנייני יצר מס' בעיות–1.ז' סמויות בנכס-אדם קונה דירה ומסווה ז' בכדי שבת הזוג לא תיזכה בחצי ממנו. מה שיוצר בעיות עם צדדים שלישיים. 2. ההסדר הקנייני מאיץ את פירוק המשפחה-שופט לא רשאי לקחת בחשבון בשיקוליו,האם להצהיר על חצי מהנכס לבנ"ז, את טיב יחסיהם. הפיתרון: ועדת זוסמן, 1965- ישבו 9 שנים ובשנת 1974, ילדו את ח' יחסיי ממון.

איזון המשאבים- ח' יחסי ממון

ס'4 לח' יח"מ-אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניין בנ"ז, להקנות לאחד מהם ז' בנכסיי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני. המאפיינים:1.הלכת השיתוף הדחוי– אין שיתוף במהלך הנישואין, השיתוף כשיהיה יחול רק בסוף הנישואין, בשונה מהלכת השיתוף{בבלי}.2.שיתוף אובליגטורי– לא קנייני. השיתוף הינו על שווי הנכס ולא על הבעלות בנכס. לא ניתן לפנות לצד ג' לאחר מכירת הנכס, נועד להגן על צדדי ג'. הח' חל על מי שנישא החל מ- 1/1/74. ס' 13(ב)-מחיל על ביד"ר את ח' יח"מ, בשונה מהלכת השיתוף, שם הוחל ע"י פס"ד בבלי.ס' 5 –עם פקיעת הנישואין זכאי כ"א מבנ"ז לחצי משווי הנכסים של כלל בנ"ז .למעט:1.נכסים שהיו לבנ"ז ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה, בתק' הנישואין (נכס חיצוני). 2.גימלה המשתלמת ע"י המל"ל, או בשל נזק גוף או מוות.3. נכסים שהוסכם שגביהם לא יהיה איזון. ס'6– יש לנכות חובות לגבי נכסים שיש לאזנם.סיכול ז' בנ"ז–ס'7-קיים חשש שבנ"ז יוציא נכס מרשותו, ממש לפני הגירושין, בכדי שהאישה לא תקבל כספים. ישנה סנקציה בח' ומי שעושה כן, ייראו את המשאבים לצורך האיזון, כאילו ברשותו.ס' 11 –עוד פיתרון לסיכול ז', ע"י הטלת צו עיקול על נכסיי בנ"ז. ס'8(2) מעניק לביהמ"ש שק"ד רחב בקביעת איזון המשאבים ולא מגביל אותו לחלוקה חצי בחצי.ס' 15 הח' טריטוריאלי וניתן להתנות עליו ע"י הסכמי ממון. ס' 3– אם בנ"ז לא עשו הסכם מ"מ יראו אותם מסכימים לאמור בח'. מועד האיזון הינו רק בעת פקיעת הנישואין. מכאן כי חלוקת הרכוש תלויה בגט. מצבה של האישה הורע בהשוואה למצב לפני הח', מאחר והגברים משתמשים בעיכוב הגט, בכדי לגרום להן לוותר על רכוש ע"י הסכמי ממון. הפתרונות: יעקובי-קנובלר: 2 שאלות: 1. האם הלכת השיתוף חלה על בנ"ז שנישאו לאחר תחילת של הח'–1.ד' מיעוט, החלה סימולטנית– כל עוד לא פקעו הנישואין תחול הלכת השיתוף המבוססת על ד' חוזים. מהגירושין והלאה יחול ח' יח"מ. (ח' יח"מ לא רלוונטי, מאחר ולא יהיו כבר נכסים). 2. ד' הרוב-שטרסברג כהן: הלכת השיתוף לא חלה על זוגות שנישאו לאחר 74', אך  דיני הקניין והמתנה חלים על בנ"ז. (בקנובלר, הבעל הציג לאשה טפסים כששמה על הנכס, הקרין שהדירה החיצונית שלה והיא הסתמכה על כך).אבו-רומי– דירה נרכשה במימון האם, הבעל רשם ז' על אימו. האשה טענה שהנכס החיצוני שייך לה מכוחדיני המתנה. שט'-כהן:הלכת השיתוף חלה, אך דיני הקניין חלים. אולם האישה לא הוכיחה ד' קניין ולא הראתה ראיות על מתן מתנה. נקבע כי על אף הוראותיהם של סעיפים 4 ו-5 לחוק, ניתן שתיווצר שותפות בין בני זוג מכוח דינים אחרים, עקב מתנה או הסכמה לשיתוף בין במפורש ובין בהתנהגות. נקודת המוצא היא כי בית המשפט יורה על שיתוף בנכסים רק כאשר ניתן לשער כי לכך נתכוונו הצדדים

. פלוני 06-אין בהוראות ס' 5 בכדי למנוע יצירת שיתוף בנכס ספצ' לפי הדין הכללי, החל על העניין לרבות בנכס חיצוני. העולה מכך כי על בית המשפט לתור אחר הכוונה האמיתית של בני הזוג. קרי, האם הוכחה הסכמה אמיתית בין בני הזוג לשיתוף במהלך חייהם, שאז ניתן לקבוע שיתוף גם על בית המגורים הרשום על-שם אחד מבני הזוג אף אם התרומה לרכישה לא הייתה שוות ערך

. הנטל הוא על הטוען לשיתוף.בוחנים כל נכס ונכס. 2.האם ניתן לפרש את ס' 5 לח' באופן שיוקדם מועד תחולת ההסדר– (יעקובי קנובלר). 1.דעת מיעוט-אך זוהי ההלכה כיום.האיזון יתחיל רק במועד פקיעת הנישואין. אין מקום לקדם חיים בפירוד, עם רכוש וללא ח'.2.דעה ב'– לא התקבלה בפה אחד ולא התקבלה- הש' טל:איזון המשאבים יחול כאשר ביד"ר פוסק שיש לתת גט, גם אם בפועל הגט לא ניתן. שט'-כהן– בהתערערות יחסיי בנ"ז (עזיבת הבית, סיום הקשר הכלכלי), יש להתחיל את איזון המשאבים. כיום ישנה הצעת חוק שלאחר פרידה של 9 חוד' יתחילו לבצע את האיזון. ניתן לקבוע בהסכם ממון, מתי יחול האיזון אך לא ניתן להסכים שהגט יינתן במראש, מאחר ויש צורך ברצון בעת מתן הגט. פיתרון נוסף, פיצויים–ליברמן– נשים שלא קיבלו גט ואיזון משאבים תבעו את בעליהן בנזיקין בעילות של עוג' נפש,צער, אובדן הנאות,אובדן פוריות. ביהמ"ש בי-ם פסק 400 אלף ₪ פיצויים . ביד"ר טען שהוא לא נותן גט מאחר והאשה התנתה את פס"ד לפיצויים בגירושין וביצעה "אונס ממון". הגדול פסק כי מי שיתבע ת' נזקיות בכדי לקבל גט, ביד"ר לא יתן גט, מאחר והגט לא ניתן מרצון. כופים את הבעל לתת גט. ההבדלים בין הלכת השיתוף לאיזון המשאבים–1.בהל' שיתוף, השותפות קניינית ,בבעלות. איזון משאבים, שיתוף אובליגטורי, על שווי הנכס. 2. בכדי להחיל את הלכת השיתוף יש להוכיח רק קורת גג אחד , אורח חיים תקין ומאמץ משותף. באיזון משאבים יש להוכיח נישואים תקפים. 3. בהלכת השיתוף, ככלל השיתוף הינו בכל רגע נתון מלבד נכסים מסחריים, במועד הקריטי (טווינקו).באיזון- השיתוף רק עם פקיעת הנישואין. 4.באיזון משאבים- אם הנכס רשום ע"ש הבעל, הוא יכול לסלק את ידה של האישה ואין שיתוף, הפרדה מוחלטת. בהלכת שיתוף- השיתוף מוחלט. 5.הל' שיתוף- חצי בחצי בכל גרגר בנכס. איזון- ס'8 מתיר לביהמ"ש לחלק אחרת.6.נכסים חיצוניים יש סיכוי שיוטמעו בהל' השיתוף, אך באיזון אין סיכוי שיוטמעו אא"כ, יוכיחו את ד' הקניין ומתנה. 7.בהל' שיתוף, התנהגות יכול שתיצור הפרדה, באיזון, רק ע"י הסכם ממון. המשותף בין ההסדרים-אין צורך ברישום או העברה בכדי ליצור שיתוף או איזון. אין חשיבות למידת התרומה היחסית. המטרה הינה ליצור שויון בין בנ"ז, מבחינה כלכלית. חשוב למבחן– קודם לטעון להל' השיתוף, גם אם הנישואים היו אחרי 74', מאחר ויש שופטים שטוענים שיש להחיל את הלכת השיתוף.(יעקבי-קנובלר).יישום: בני הזוג נשאו בשנת …, והחוק החל עליהם הוא חוק  י. מ.בני הזוג לא ערכו הסכם יחסי ממון ביניהם ולכן חל עליהם  "הסדר איזון המשאבים", על פי החוק, קרי, לכל אחד מבני הזוג הזכות לקבל מחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג (סעיף 6 לחוק) למעט נכסים שאין לאזן את שוויים (סעיף 5 (א) לחוק) שנרכשו ערב הנישואין או שנתקבלו במתנה ו/או בירושה במהלך הנישואין, עם פקיעת הנשואין.

הסכמי ממון– ח' יח"מ

גרניט– המניעים לעריכת הסכם ממון:1.מניעת ירידה של נושים לנכסיי בנ"ז שע"ש רשום הנכס, ע"ש העברת הנכס לבנ"ז האחר. 2. העברת נכס מבנ"ז למשנהו, כפיצוי על בגידה. 3. נישואים שניים-שלישיים, כשבנ"ז מגיעים עם נכסים רבים לנישואין ועם ילדים. הסכמי ממון נועדו להתגבר על ההסדרים הרכושיים- הל' השיתוף ואיזון המשאבים. ס'2(ד)- הסכמי גירושין הם הסכמי ממון ויש לאשרם בביהמ"ש. לא ניתן להתחייב בהסכם לתת גט מאחר והגט צריך להיות מרצון באותו הרגע, אך ניתן לאכוף תנייה כזאת מכח ד' החוזים. השאלה הרלוונטית היא מתי בנ"ז ערכו את ההסכם ולא מתי נשאו.ס' 14– אם ההסכם נערך לפני שנת 74, זהו הסכם ממון ואינו טעון אישור של ביהמ"ש, לפי ח' החוזים. אם ההסכם נעשה אחרי 74, גם אם הזוג נישא לפני, יש לאשר את ההסכם והוא מחוייב להסדרים בח' יח"מ. יד"צ לא צריכים לאשר את ההסכם בביהמ"ש והוא תקף מכח ד' חוזים, אך אם ירצו לאשרו, ניתן לעשות זאת מכוח ס' 3(ג) לח' ביהמ"ש לע"מ (ולא בביד"ר). ס'2– לא מספיק שנערך הסכם בפני עו"ד. על בנ"ז להגיע לביהמ"ש פיזית ולאשרו בביהמ"ש. הסכם לקראת נישואין– יאושר בפני בי"ד דתי או ביהמ"ש אזרחי או רשם הנישואין{ס'2(ג)}, או נוטריון{ס'ג(1)}. הסכם בתק' הנישואין או הסכם גירושין– יאושר רק ע"י ביהמ"ש לע"מ או בי"ד דתי.האם כל הסכם המסדיר יח"מ בין בנ"ז הוא הסכם לפי ס' 1'– שרעבי– יש לבחון את מטרת ההסכם. הסכם ממון הוא כזה שצופה פניי מוות או גירושין, גם אם סובב סביב נכס אחד ואינו מקיף את כל הנכסים.חייב לאשר הסכם כזה בביהמ"ש ואם לא אושר אין לו כל ערך. (גישת פרופ' רוזן לעומת זאת היא עד כמה ההסכם מקיף את הכל- לא ההלכה). גמליאל–ס' 5(א)(3), בנ"ז יכולים להחליט על נכס ספציפי שלא יהיה איזון לגביו, בכתב, ללא צורך באישור ההסכם בביהמ"ש. (אם בנ"ז סיכמו חצי- חצי, הס' לא יחול ויהיה צורך לאשר}.במקרה שבו מסכימים שמקרה מוות, הרכוש יעבור לבנ"ז, זהו הסכם צופה מוות ויש לאשרו אך הוא בעייתי מאחר ולא ניתן לתת מתנה לאחר מוות, אלא ע"י צוואה. ס' 3(ג) לח' ביהמ"ש לע"מ, מאפשר לשופט לתת תוקף של פס"ד להסכם הממון (בעוד שבח' יח"מ, אין סמ' כזאת, לכן זוגות נשואים יכולים לדרוש את מתן התוקף לפי ס' זה). המשמעות: 1.אם ניתן תוקף של פס"ד להסכם, ניתן לפנות מייד להוצל"פ. אך אם לא ניתן, יש לפתוח בהליך שיפוטי ורק לאחר קבלת פס"ד, ניתן יהיה לפנות להוצל"פ. 2.אם ההסכם אושר אך לא ניתן לו תוקף של פס"ד, תהליך השינוי שלו קל וטעון אישור נוסף כמו הפרוצ' הראשונית. אם ניתן לו תוקף שלפס"ד יש להגיש תביעה לביטול פס"ד, מורכב יותר. פגס-בקשה לביטול הסכם בטענות של עושק וכפייה, מאחר וחתמה על ההסכם רק מאחר והבעל היכה אותה. ביהמ"ש- לעניין הכפייה: השופט שאישר את ההסכם ידע על האלימות ושאל אותה אם בכ"ז מסכימה והיא אמרה שכן. לעניין העושק: יש לבחון 2 תנאים:תנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל- אוב'. ומצוקה-סוביי'. לא על כל מצוקה, מבטלים חוזה והשופט לא משתכנע שהיתה מצוקה. מהות האישור – ביהמ"ש בא למנוע פער בין חזק לחלש ולמנוע טענת אי הבנה או אילוץ {ס' 2(ב)}. ביהמ"ש בודק: הסכמה חופשית– שהצד החלש יודע ומבין על מה הוא חותם. אלימות לא שוללת בהכרח ידיעה וחתימה מדעת (פגס). תוצאות ומשמעות ההסכם– מונק-אין אישור הסכם ללא הסכמה ביום האישור. האיש לא היה ער לאפשרות שהדירה תימסר גם ללא גירושין לאישה ולכן לא היה "ער לתוצאותיו". הסכם ממון וח' הירושה– ח' הירושה ס'8-הסכם בדבר ירושתו של אדם שנעשה בחייו- בטל. ניתן לתת מתנה לאחר מיתה רק בדרך של צוואה לפי ח' הירושה (בכתב, ע"י 2 עדים, רשם וכ'}ס'27– ניתן לשנות צוואה בכל זמן, והאחרונה היא זאת שתקפה גם אם היא סותרת את הקודמת. הטעמים:1. אדם אינו יודע מידת ימיו וצרכיו 2. מצב רוח מסויים. ישנה התנגשות בין צוואות להסכם ממון:1.הסכם ממון הקובע מה יעשה בנכסי ב"ז

בעת פטירה, סותר את ס' 8. 2.ניתן לשנות צוואה בכל רגע נתון עד יום מותו של המתחייב ואילו בהסכם ממון צריך את הסכמת 2 הצדדים. הסכם צוואה המנוגד להסכם ממון– אחירם-פרוקצ'יה- ח' יח"מ מאוחר לח' הירושה, לכן הסכם ממון גובר על צוואה. אין משמעות לכך שהצוואה נערכה לפני או אחרי, הסכם הממון. הסכם ממון גובר מאחר ומשקף את רצון הצדדים. נועד בכדי לעודד ב"ז להגיע להסכמים בעיתות משבר, מבלי לחשוש לביטולם. פס"ד משתלב עם הח'. ס'104– מורה כיצד לחשב את העיזבון ואחד מההורדות הינו כל מה שמגיע לב"ז לפי ח' יח"מ או הסכם ממון. ס' 11(ג)– מה שאישה מקבלת ע"פ עילה הנובעת מקשר אישות ולפי הכתובה ינוקה מהעיזבון. לא ניתן לנכות את מה שמגיע לה מהסכם ממון או ח' יח"מ. קרי, האישה תקבל גם ע"פ צו ירושה וגם ע"פ ח' יח"מ. ס'147– סכומים שיש לשלם ע"פ חוזה ביטוח,קופות גמל וכו', ינוכו לפני שמחלקים את העיזבון.הסכמי ממון/גירושין הנוגעים למזונות

הילדים-הסכם המזונות בין ההורים לא מחייב את הילדים. לאהר-במקרי גירושין קיים חשש שעיקר מעיינם של ההורים, נתון לסידור העניינים האישיים שלהם והם עלולים לא להקפיד במידה מספקת על הבטחת האנטרס של הילדים . נשים מסכימות למזונות נמוכים רק בכדי לקבל גט. לכן,הסכם לא יחייב את הילדים גם אם ההורים סיכמו בהסכם שהוא מחייב את הקטינים, אלא רק את ההורים בינם לבין עצמם. על מזונות השבה ניתן לעשות הסכם וזו ממילא לא ת' הנוגעת לילדים. פורטוגז-שינוי נסיבות נדרש במזונות בין האישה לבעל אך הילדים כלל לא מחוייבים. זוהי ת' עצמאית של הילדים ע"י ההורה המשמורן. אין צורך בשינוי נסיבות והם לא מחוייבים לאותה ערכאה. מתי ההסכם יחייב את הילדים–.גלבר– כשהתקיים דיון נפרד בעניינו של הילד לגופו, שלא בקשר לענייני ההורים. אם התקיים דיון נפרד והשופט נתן פס"ד, הילד לא יוכל לפתוח את הדיון אלא אם ישנו שינוי נסיבות מהותי. המבחן אינו פורמאלי, אלא מהותי- היה או לא היה דיון. אם השופט שוכנע ואישר את ההסכם לטובת הילד, זה נחשב לדיון לגופו ומחייב את הילד. הסכמיי שיפוי-היה והאישה תבקש לשנות את תנאי ההסכם, היא תשפה את הבעל בסכום אותו היא דורשת. האם הופכת לצד ג' מאחר והת' היא בין הילד לאב. הסכמי השיפוי גרמו לנשים שלא לתבוע מזונות. קוט–הלכת "עד שתעשיר", בכדי להתגבר על הסכמי השיפוי. השיפוי יוקפא עד שהאם תעשיר, בכדי שלא לפגוע בטובת הילדים ובצרכיהם. ניתן להתגבר על הלכת עד שתעשיר ע"י הסכם ערבות– הסכם ערבות יוצרת יחס משולש: ז' הנושה (האב) כלפי החייב (האם), ז' הנושה כלפי הערב, וז' הערב כלפיי החייב. אם האם לא תעשיר, האב ייפנה לערב וידרוש כי ישפה את הבעל על חוב האם.וואיה- ברמה העקרונית ניתן לחתום על הסכמי שיפוי והוא תקף.אך לעיתים אם ביהמ"ש יתעקש על הסכם השיפוי, יגרם נזק לילד ויש לבטלו מטעמים של תקנת הציבור. כשביהמ"ש קובע שהסכם השיפוי בטל, גם הערבות בטלה. קוט- התחייבות השיפוי של האם לא בטלה אלא מושהית עד שתעשיר ולכן הערבות לא מתבטלת וניתן לממשה, במועד התביעה. מלנר-ישנם מקרים קיצוניים שלא ניתן יהיה לפנות לערב ולדרוש ממנו שיפוי מיידי, למרות שהתחייבותו קיימת.הלכת קוט נכונה רק כאשר ערבותו של צד ג' אינה משפיעה על הקטין. הסב הוא הערב, אך מפרנס את ילדיו ולכן לא הפעילו את הערבות. קוט– לערב קיימת ז' חזרה לחייב לפי ח' הערבות, אך מאחר וזה עלול לפגוע בטובת הילדים, ז' החזרה מוקפאת- עד שהאישה תעשיר. ההבחנה בין ערבות לבין התחייבות לשיפוי– ס' 26 לח' הערבות+

וואיה– ערבות-קשורה במישרין לחיוב העיקרי. כשיפול החיוב העקרי, תיפול גם הערבות. התחייבות לשיפוי– חוזה של הנושה עם האם ועם צד ג'. הנושה יכול לבחור למי לפנות ואין זה קשור לחיוב העקרי. התחייבות לשיפוי מסוכנת יותר לערב וכדאית לנושה. המבחן להבחנה בניהם אינו פורמאלי, איך הגדרנו את התנייה, אלא מהותי- אם נקרא את ההתחייבות ונתרשם שהיא עצמאית זה הסכם שיפוי אך אם מתרשמים שהיא תלויה בחיוב העקרי זוהי ערבות. סימה לוי, סימה אמיר-ניתן כבר גט, בהסכם גירושין מזונות נמוכים ותניית שיפוי. האישה תבעה מזונות במחוזי, הבעל ת' שיפוי בביד"ר(במקום לשלוח הודעת צד ג' יחד עם כ"ה במחוזי). ביהמ"ש:*ישנו מעשה ב"יד, שיפוי היא לא עילה נמשכת. *ע' הייצוג העצמאי של הקטין, הוא לא מחוייב להסכם יכול לפנות לכל ערכאה. *קם-גם כשניתן פס"ד שמאשר הסכם, ניתן לפתוח את התיק מחדש רק בשינוי נסיבות קיצוני במיוחד. מקרה זה אינו שינוי קיצוני, אלא שינוי שבשגרה. *לא ניתן לפנות לביד"ר לפי ס' 1, סידיס– רכוש הוצא מענייני מעמד אישי. *לא ניתן לכרוך לפי ס' 3 מאחר ואין ת' גירושין תלויה ועומדת. *סמכות בהסכמה ס'9– בפס"ד סוכם שכל דיון יהיה בביד"ר, אך רכוש אינו מעניני מעמד אישי. *ביד"ר ניסה לעשות שימוש בסמכותו הטבועה של ב"ד לדון בעניין התלוי ועומד לפניו. ג'וליאן שרעבי– אם ביד"ר בחר לדון בגירושין לפני הת' הכרוכות, זה לא מפיל אותן. אך בפס"ד זה תניית השיפוי מעולם לא נכרכה לביד"ר.* ביד"ר טען ששני הזוגות רצו לדון בתביעה אצלו ולכן יש לו סמכות אלטרנטיבית. אך צדדים לא יכולים להקנות לערכאה שיפוטית סמכות שיפוט מכוח הסכמתם, שעה שהמחוקק לא עשה כן. פלונית 90'- אזרחים לא יכולים להסמיך ערכאה שיפוטית לדון בעניינם כבורר כשהעניין לא בסמכותו. הבעל יכול להביא את הת' לביד"ר מכוח טענת "גט מוטעה"-ת'8894-21-1 פלונית-הבעל טען שנתן גט על דעת סכום מזונות מסויים, ומאחר והאישה הגדילה את הסכום, "לא על כן נתתי גט". הטענה התקבלה בגדול– ביטלו את הגירושין ועיכבו את נישואיי האם בשנית.

מזונות אישה- תרגיל-שם קוד לכל צרכי האישה, הגדרה רחבה. רק האיש מחוייב במזונות האישה ,מאחר ורק הוא התחייב בכתובתה. שאלת הסמכות-ביהמ"ש לע"מ מכוח ס'1.לביד"ר סמכות מקבילה מכח ס' 4, המאפשר לאישה לבחור. או מכח ס' 3, כריכה לת' גירושין. דין-דין אישי. מזונות אישה הם חלק ממעמד אישי- ס' 51 לדבה"מ. ס' 2(א) לח' המזונות-קובע שדין אישי יחול ב-2 הערכאות. האישה מתחייבת לבעלה–1.מעשה ידיה-למול מזונותיה. העברת משכורתה לבעלה. האישה יכולה לוותר על ת' החכמים ולומר: "אינני ניזונת ואינני עושה"-קרי האישה לא תעביר את משכורתה ולא תהיה זכאית למזונות.2.מציאתה-כל מה שמוצאת שייך לבעלה, מנגד זכאית למזונות. 3. פירותיה– את הדירה בבעלותה זכאית לשמור(קרן), אך את הפירות(דמי השכירות) עליה להעביר לבעלה בכדי שיפדה אותה מהשבי.4.ירושתה– לא היתה סימטריה, שויון. האיש היה יורש את האישה אך האישה לא תמיד ירשה את האיש. לכן ירושה הוצא מענייני מעמד אישי ומחילים דין טריטוריאלי.חובת המזונות תפקע: כשהנישואין פקעו, סיבות של אשם-עילות הפטור. טענות התביעה(בשם האישה)-1."עולה עימו ואינה יורדת"-האיש חייב לאפשר לאשתו את רמת החיים שהוא מאפשר לעצמו. ביהמ"ש בוחן פוטנציאל השתכרות. אם הגבר מתפטר בכדי לא לשלם-זוהי עילת גירושין. אינה יורדת– האישה זכאית למינימום שקיבלה בבית אביה.אם האב עשיר מאוד, לא יחייבו את האיש מאחר והאישה ראתה שאין לו נכסים כמו לאביה וקבלה זאת. פלולי– האיש חי ברמה גבוה וביקש שאשתו תסתפק בצריף.ביהמ"ש החיל את הע' של עולה עימו ואינה יורדת גם לאחר הפירוד, מאחר והסיבה לפירוד נעוצה בו. 2. אישה אינה חייבת להתפרנס מרכושה-רכושה מבית אביה נשאר אצלה ואין היא צריכה למכור אותו בכדי לחיות מהשווי. 3. מזונות כדי צרכיה– מזונות הם לא הזדמנות להתעשר. יש לחשבם לפי הצרכים של האישה. 4.שינוי בנסיבות מאפשר את פתיחת התיק לד"נ. עילה נמשכת. טענות ההגנה (הגבר)- 1.תוקף הנישואין- האיש מכחיש את היותם נשואים. בד"כ בנישואין אזרחיים, ע"י הטלת פגם בהליך הקידושין. כהנא-ביהמ"ש קבע שהעלאת טענה של תוקף בנישואין אזרחיים, בכדי לא לשלם מזונות, מהווה חוסר תו"ל. פלונית 04'-אם האיש יכרוך מזונות אישה לתביעת גירושין, בנישואין אזרחיים, הכריכה לא תהיה כנה.2.טענות הפטור– א. אינה עימו- מעין מורדת: על האישה לחיות עם בעלה, אם לא תחיה אימו, תאבד את מזונותיה. החריג: כאשר קיימת סיבה מבוררת לכך שהאיש עזב כמו אלימות/עזב מבחירתו, לא תחול טענת הפטור. הנטל להוכיח שהסיבה מבוררת,רובץ על האישה. מילר– הנטל קל כנוצה. ב.בגידה או מעשה כיעור– בגידה הינו קיום יחסי אישות עם גבר אחר, לעומת זאת מעשה כיעור הם כל אותן פעולות עד ליחסיי האישות. יש להוכיח בגידה ע"פ דין תורה- 2 עדים כשרים שהאישה תוכל לחקרם בח' נגדית{פרידמן} אם האשה תחתום על מסמך שהיא בגדה, זה לא יעזור.האיש לא יכול למחול לאישה שבגדה והטענה אינה הדדית.(טענה שהאיש בגד יכולה להיות עילת גירושין לכך שהגבר מבזבז את כספם המשותף, רואה זונות ועילה בריאותית). במעשה כיעור בד"כ מזהירים את האישה, הגבר יכול למחול לה אך הטענה אינה הדדית. טביב-ביהמ"ש יוצר הבחנה בין עובדה לבין מסקנה.וקובע שאת המסקנה ממעשה הכיעור הוא יפסוק, פועל מתוך תחושת צדק ופוסק לאישה מזונות. גל וכהן– ביהמ"ש קובע שאיש שעזב את הבית, לא יכול לצפות מאשתו שתשב בחיבוק ידיים, הפך את טענת מעשה הכיעור לכמעט הדדית, פועל מתוך תחושת צדק ולא לפי הדין האישי. ג.מורדת-חדלה לקיים יחסי אישות עם בעלה. הטענה הינה הדדית. הליך ההכרזה על מורדת אורך שנה שבזמן זה ביה"ד משכנע אותה לחזור בה ממרידתה. כשלא מסכימה מכריזים עליה כמורדת. ישנם כמה סוגי מורדת-*מורדת מאוס עליי- אינה יכולה להיבעל לבעלה מרצונה. המבחן לזיהויה- מסכימה לוותר על כתובתה. *מורדת בעינלא-רוצה את האיש, אך מנסה לצער אותו ע"י שימוש במין כסנקציה. מחמירים איתה יותר. שרגאי-בד"ר חרג מסמכותו שקבע שהאשה מורדת,מאחר והגישה קודם לכן ת' מזונות לביהמ"ש האזרחי.ד. עוברת על דת מו"י-גורמת לבעל שלא לשמור מצוות. זוהי טענה הדדית, אם הגבר לא שומר בעצמו, לא יכול לטעון. האשה לא תקבל כתובה ומזונות ה.עוברת על הדת היהודית-האישה מתעמרת באיש, מקללת אותובתלבשת באופן שאינו צנוע. טענה זאת הדדית. האישה לא תקבל כתובתה ומזונותיה. 3.פס"ד קונסטיטוטיבי של ביד"ר-ביהמ"ש יכול לתת פס"ד מחייב ב-2 מקרים: הכרזה על אישה כמורדת- למעט מורדת מסוייגת. פס"ד של ביד"ר המחייב או כופה גירושין- פוטר את הגבר ממזונות. 4.טענת קיזוז– *קיזוז מעשה ידיה: אם האישה יצאה לעבוד, עליה להעביר את מעשה ידיה לבעלה כנגד מזונותיה. מזור-לא ניתן לחייב אישה לצאת לעבוד ורק אם עבדה, ניתן לדרוש ממנה להעביר את מעשה ידיה. פדאן וביקל-הפכו את ההלכה במזור ונקבע שאישה תצא לעבוד, גם אם לא רוצה, או שלא תקבל מזונותיה. פלולי– ההלכה כיום-לא ניתן לחייב אישה לצאת לעבוד. במקרים מיוחדים כשהנסיבות מיוחדות, ניתן יהיה לחייבה לעבוד. לדוג' כשהאישה צעירה,סיימה לימודיה ולא רוצה לעבוד, האישה התפטרה בסמוך לסכסוך. קיזוז נכסי מלוג– כתובה מורכבת: *מעיקר כתובה (בתולה 200 זוז לא- 100 זוז).תוספת לכתובה (חלק וולנטרי), נכסי מלוג- העברת פירות נכסי המלוג לאיש ומנגד יפדה אותה מהשבי, נכסי צאן וברזל-נדוניה. הגבר יחזיר לאישה את נכסים אלו בכפוף לבלאי סביר. סידיס, ס' 8 לח' שיווי ז' האישה- אסור לקזז פירות נכסיי מלוג.עלתה הטענה שאיסור זה גורם לחוסר שויון, בין אישה עשירה לענייה מאחר ואישה עשירה לא תעבוד ומהענייה העובדת יקזזו ממעשה ידיה. ס' 2א– מותר להתחשב בהליך קביעת המזונות בסכום השייך לאישה, מכל מקור כלשהו. חקק– ההלכה כיום.הש' אלון– סבור כי ס' 2א בח' המזונות אמור היה להיות בח' שווי ז' האישה. המשמעות היא שס' 2א ביטל את ח' שיווי ז' האישה אשר אסר קיזוז והחזיר עטרה ליושנה. ע"כ ניתן לקזז פירותיה. שמגר– ס' 2א, הוראת ח' פרוצדוראלית, וע"כ תחול גם על מי שיש לו דין אישי, מותר לקזז מכח ח' המזונות.* ע"פ ההלכה ניתן לקזז רק פירותיה ואילו ע"פ ס' 2א ניתן לקזז מכל מקור כלשהו, רחב יותר. מדור ספציפי– חלק ממזונות אישה ולכן יחול הדין האישי. מדור ספציפי- הדירה בה בנ"ז גרו. הז' למדור הינה עד לפקיעת הנישואין. ישנו פיצול בערכאות השיפוט:1. פירוק השיתוף יידון בשלום. 2. ת' המדור תהיה בביהמ"ש לע"מ/ ביד"ר. ראש חודש– ביהמ"ש שלום בת' לפירוק שיתוף, מוסמך לעשות: 1. להחליט בש' המדור כשאלה אגבית. 2. עיכוב פירוק השיתוף, עד קבלת החלטה ע"י הערכאה המוסמכת, בעניין המדור. ביהמ"ש רשאי להכריע בש' המדור, אך בעניינים הנוגעים למדור הילדים ושאלת ההורה המשמורן, ביהמ"ש חייב ע"פ ס' 40 א לח' המקרקעין. 2 עק' בדין האישי בנוגע למדור– 1.עולה עימו אך אינה יורדת- ראה לעיל. 2.אסור לאיש להוציא את האישה מהנווה הטוב לרע. כליפא– צבי טל– הוצאת האישה מדירה בבעלות לדירה בשכירות, משמע הוצאה מהנווה הטוב לרע. העליון– ברק, אין לאישה ז' למדור ספצ' בדירת המגורים, למעט מקרים חריגים וקיצוניים (ממון רב לאיש). השיקולים:גודל הדירה מס' נפשות המתגוררות בה למול גודלה, האזור בו הדירה ממוקמת. לא נגן על מהות הז'.אקנין-ביד"ר אזורי, קובע לאישה מדור ספציפי בדירת המגורים ומטיל שיעבוד על חלקו של האיש, עד לפקיעת הנישואין. לפי ביד"ר הוצאה מדירת המגורים שבה חי הזוג הינה הוצאה מהנווה הטוב לנווה הרע. זהות הערכאה חשובה בעניין זה, מאחר ובבהמ"ש האזרחי יפסוק שהוצאה מדירת המגורים הספ' אינה הוצאה מהנווה הטוב לנווה הרע, וביד"ר יפסוק מדור ספציפי. הגירה לחו"ל: המושג טובת הילד הינו רחב וכללי על כן  הש' ח' פורת בפלונית 04 התוותה את הקריטריונים- 1. צרכים מיוחדים של הילד ותחושתו אל הוריו 2.רצון הילד 3.התאמת כל אחד מההורים כמשמורן לילדים 4. היחסים בין האם לילד ולבן הזוג החדש של האם. 5. התנאים וסיפוק צרכי הילד במקום החדש 6.מרחק מקום ההגירה ויכולת ההורים לממן את הוצאות הנסיעה לחו"ל 7.חוו"ד מומחה לעניין הבקשה, או תסקיר פקיד הסעד לאישור בקשת ההגירה. 8 .תגובת ההורה הנתבע להגר במקרה שההגירה לא תותר והשפעת החלטה זו על הילד 9.טעמי העקירה או ההגירה- אלמונית 00– ש' דורנר: שאלת הכרח ההגירה ככלל אינה רלוונטית להכרעה בסוגיית המשמורת ע"פ עקרון טובת הילד, אלא אם כן ניכר מהתנהגות  ההורה שהוא אינו שוקל את טובת הילד ומרוכז בטובתו שלו בלבד. יש לבחון את בקשת ההגירה לאור טובת הילד בלבד,בין היתר,תוך בחינת מסוגלות הקטין להיקלט בסביבה אליה מתבקשת ההגירה. אין זה ראוי כי שיקולים כלכלים יעלו על שיקולים נפשיים של הילדים שעלולים להינזק כתוצאה מהניתוק מאביהם. 10.חזקת הגיל הרך,שלפיה ילדים קטנים יימסרו למשמורת אמם,אלא אם הוכחו נסיבות מיוחדות להורות אחרת (ס' 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוס) .