דיני חוזים – פסיקה והלכה

פלונית נ' פלוני

אכיפות

מדיניות משפטית

הסתמכות על מדיניות משפטית ולא על דיני חוזים. האם הבטחת נישואין של גבר נשוי מנוגדת לתקה"צ והאם בעלת תוקף מחייב. ברק: יש להכיר בתוקפו המשפטי של מוסד הנישואין אך מכריע כי לא ניתן לאכיפה. ריבלין: נגד הכרה חוזית בהבטחה לנישואין- הבטחתה להנשא חייבת להיות חופשית לגמרי וכך גם החרטה. פיצויים למערערת מכוח נזיקין ולא מכוח חוזיים.

גרוסמן נ'  בידרמן

הלכה: מהותית

דרישת הכתב (8 למק') מהותית – צריכה לגלם את כל הסכמות הצדדים : הרתעה מהתחייבות חפוזה  + ראיות – פשוט להוכיח בביהמ"ש.  הלכה זו לא שונתה אך היו כרסומים בה.

קפולסקי

רשימת עציוני

עציוני: פרטים הכרחיים שצריכים להכלל ב"מסמך בכתב" לצורך התחייבות בעסקת מק' לפי 8: שמות הצדדים, מהות הנכס, מהות העסקה, המחיר, זמני התשלום, הוצאות ומסים. נסיון לעשות רשימה מוגדרת – רשימת עציוני.

קאדרי

כרסום ראשון בהלכת גרוסמן

השלמה

פתק רכישה בעל תוקף מחייב← מספיקה ראשית ראייה בכתב שמצביעה שהייתה הסכמה (דרישה ראייתית). אכן דרישת הכתב היא מהותית, אך גם אפשר להשלים ולייבא את כל הפרטים החסרים דרך הוראות חוק ונוהג. יש סוג של שחיקה בעניין מהותיות דרישת הכתב. לעניין הפתק: ויתקין: ממלאת את הדרישה הראייתית אך לא את המהותית. יוצא מקפולסקי: הקבלה אינה ממלאת את דרישות רשימת עציוני אך זו אינה מתיימרת להיות ממצה – לא הופך את ההלכות אך באמצעות מהלך השלמה נותן לפתק משקל חוזה – במידה וחסר מידע בחוזה ניתן להשלימו מהחוק. התנאים חסרים אך ניתן להשלימם באמצעות החוק.

זנדבק

גמ"ד: אובייקטיבי

מסוימות

גמ"ד– רצון ליצור יחס משפטי מחייב עם הניצע, שמתבטא בהכרה שבמצב שאין הסכמה ניתן לפנות לביהמ"ש. מסוימות: על ההצעה להכיל את כל הפרטים הרלוונטיים להתקשרות ← תוכן חוזה ברור לשני הצדדים. זיקה בין הגמ"ד לבין המסוימות: ככל שההצעה מסוימת כך ניתן ללמוד יותר על גמ"ד←יש לבחון את הסיטואציה לפי מכלול הנסיבות. בגמ"ד אין הכוונה לרצינות אלא הבעת כוונה.

רבינאי

תקפות זכ"ד

נוסחת הקשר

חתימה : לא מהותית

זכ"ד- שלב במו"מ או חוזה מחייב? הבעיה מתעוררת כאשר בזכ"ד כתובים סעיפים רלוונטים ואז יחסי הצדדים מסתיימים ללא כריתת חוזה פורמאלי. ברק: הכרעה באמצעות מבחן ההעדה על גמ"ד ומסוימות, ו"נוסחת הקשר" – הקשר שבין זכ"ד לבין החוזה הפורמלי. נ' הקשר אינה מחייבת – הכל תלוי בכוונת הצדדים ליצור יחסים מחייבים והסכמה עליהן יש ללמוד מהמקרה. מפרשים את כוונת הצדדים לפי מה שכתוב במסמך והתנהגות הצדדים לפני ואחרי החתימה. אין בהכרח צורך שתהיה כותרת "זכ"ד". צמצום רשימת עציוני ל: שמות הצדדים, מהות העסקה, תאור הנכס, המחיר. חתימה איננה דרישה מהותית, אלא רק ראייה לגמירת דעת.

ברון

הסכמות בע"פ השלמה

הסכמות בע"פ. השלמה מהחוק אפשרית רק כשבהסכמה בע"פ אינה סותרת את החוק (חזקה שמסכימים על ההסדרים הקבועים בחוק). הגיעו להסכמות שונות מהחוק←אינם רוצים בו ←לא ניתן להשלים משום שסותר עקרון יסוד של אומד דעת הצדדים. הקושי: יוצא שכאשר אין הסכמות בע"פ תמיד ניתן להשלים מהחוק ואז יש חוזה ואילו כשיש- לעיתים לא יהיה ניתן להשלים ואז אין חוזה.

בוטקובסקי

גמ"ד בהתנהגות

חתימה לא מהותית

השלמה מחוק

גמ"ד: אובייקטיבי

קיימת חזקה כי זכ"ד/מסמך מוקדם אינו חוזה תקף אולם חזקה זו ניתנת לסתירה אם עולה מן הראיות שהצדדים התכוונו לקשור קשר מחייב אף מבלי שחתמו על חוזה פורמאלי. חסרים במסמך מועדי העברת החזקה והבעלות אך אלו ניתנים להשלמה מכח 26 לחוה"ח. החתימה אינה תנאי הכרחי לקיום מסוימות והיעדר חתימה אינו מונע ממסמך הכולל את כל הפרטים המהותיים הנחוצים מלעמוד בדרישת הכתב לפי ס' 8. קיום חתימה מאד מחזק את הראיה כי הייתה גמ"ד אך העדר חתימה לא מהווה העדה על אי ג"ד.  טעמים לקיום ג"ד: 1. כתב בעצמו את המסמך. 2. המסמך נוסח כחוזה מחייב 3. הועבר עותק מהמסמך לגת. מצא מסכם ואומר כי הנסיבות שאפפו את הסיכום (לחיצת יד, כוסית והסיכום לפגישה נוספת) תמכו במסקנה בדבר כריתת חוזה מחייב.

טוקאן

קרבה משפחתית:

מקשה על גמ"ד ומקלה על מסוימות

הסכמה בע"פ שלא ניתנות להשלמה. קרובי משפחה← חזקה עובדתית שהם לא התכוונו ליצור יחסים משפטיים ולכן עפ"י רוב אין גמ"ד. באשר נקבע כי אכן התכוונו ליצור יחסים משפטיים וכן הייתה גמ"ד←  הקרבה המשפ'  תקל ולא תחמיר לעניין המסוימות. בך הופך את היוצרות וקורא לדרישת כתב ראייתית – דרישה מהותית "די שהמסמך מעיד על ההתחייבות עצמה" . השופט מצא לא מקבל את דברי השופט בך

אלבלדה

שפיטות

הוספת סמסטר באמצע התואר. הענקת תארים אינה מחייבת את ביהמ"ש לפי דיני החוזים – אין שפיטות בכל הקשור ללימודים גבוהים

* קראסיאנסקי

שפיטות

חידון תנ"ך – טעות בניקוד. אם היתה ראייה שהשופטים טעו בניקוד היה ניתן להתמודד עם דיני החוזים אך לפי כללי התחרות זהו תפקיד השופטים ולכן אין להתערב. אחריות הניקוד היא על השופטים וזוהי כוונת הצדדים והסכמתם.

לוין נ' לוין

תנייה של אי שפיטות אינה תקפה בחוזה

הסכם הקובע שלא ניתן להציגו בפני בימ"ש ← שהחוזה יהיה חסר תוקף משפטי. נקבע שזה כן חוזה ומשתמע מכוונת הצדדים. זמיר: גם אם הוראה מפורשת במסמך אומרת שאין בו תוקף משפטי, אם ברור מהנסיבות בהן נערך ומיתר הוראותיו, שהוא אכן מחייב, מכאן שיש לו תוקף משפטי.ביהמ"ש כופה מערכת יחסים חוזית, מבלי שרצו בכך בעצם. קושי: פאטרנליסטי  ויותר- ע"מ להיטיב עם צד מסוים , היתה פגיעה בצדדים עתידיים שכאלה. אם ירצה בעתיד עו"ד לרשום הסכם שאינו מחייב, הרי שלא יוכל יותר לעשות זאת ויקשה על הגעה לגט, תוך תשלום מזונות עד אותו המועד.

בית הפסנתר

גמ"ד עולה על מסוימות

מחוזי פסל את ההסכם מחמת העדר מסוימות. דורנר: ישנה מגמה להפוך את המסוימות כבחינה ולא כדרישה אך גם אם חשיבותה יורדת אין פירוש הדבר שלא צריך להתחשב בהעדרה (למעשה מוותרת על דרישת המסוימות) בייניש: לא תמיד יהיה חוזה אם לא ניתן להשלים. הפשרה קבלה תוקף של פס"ד ולכן חייב להיות גמ"ד. המסוימות מעידה על גמ"ד. הגמ"ד עולה על המסוימות.

אלחג'

שפיטות הסכם פוליטי

מדיניות משפטית

1. תקפות הסכם פוליטי: אפשר שהסכם פוליטי יהא הסכם משפטי אך לא בהכרח. רוב: הסכם פוליטי לא נשלט במישרין ע"י דיני החוזים אלא ע"י המשפט הציבורי. 2. היש חזקה להסכם פוליטי? זמיר מזכיר את החזקה לפיה הסכמים משפחתיים אינם חוזיים אך זו ניתנת לסתירה ← צדדים אינם מתכוונים שיהיה ביניהם קשר חוזי – הסכם פוליטי אינו הסכם משפטי משום שכוונת הצדדים אינה להגיע לביהמ"ש.דוגמא מצוינת להפעלת שיקולי מדיניות ביחס לשאלה האם הסכם מסוים הוא חוזה או לא.

לוין נ' שולר

שיקולי מדיניות: דרישת הכתב עולה באופן  פוז' מובהק

יש ויכוח על הסכמות בע"פ←אי אפשר להשלים. חשוב שעסקת מקרקעין תהיה בכתב (שיקולי מדיניות משפטית) מסמך לא מקיים דרישת כתב ←אין חוזה.  פס"ד מדגים מצב שבו הצדדים פעלו ע"ס ההסכם ביניהם (קיבלו חזקה בדירה ושילמו את מלוא התמורה), ואף על פי כן ביהמ"ש פוסק, 10 שנים לאחר מכן, שאין לו תוקף מחייב. השלמת פרטים רק בנסיבות של תו"ל וצדק

*שוויגר

השלמות רק אם מתקיימת הדרישה ההרתעתית

גולדברג: מסייג את הלכת ברון וקובעו כי לא כל הסכמה בע"פ הסוטה מהוראות החוק אינה ניתנת להשלמה – ניתן לשלים מסמך בעזרת הסכמות בע"פ ובתנאי שהמסמך הבסיסי עומד בדרישה ההרתעתית של התקשרות פזיזה, עיקרי ההסכם מצויים במסמך←אין מניעה להשלים אותו מהסכמות בע"פ גם אם סוטות מהוראות החוק. חסרים פרטים רבים←אין להשלים באשר ירוקן את דרישת הכתב מתוכן

קוט נ' ארגון הדיירים

הסתמכות בלבד

נפסקו פיצויים בגין הוצאות שהוצאו ע"ס העובדה שיכרת חוזה(דמי תיווך) אך לא נפסקו הוצאות בגין רווחים שהיו אמורים לצמוח לנפגע לו נכרת החוזה. לא נפסקו פיצויי קיום, כי לא נכרת בכלל חוזה, אלא נוהל רק מו"מ. פס"ד משקף תפיסה רווחת בעבר לגבי ס' 12 ב' שמקנה רק פיצויי הסתמכות על הפרת חובת תוה"ל במו"מ.

בית יולס

הלכה: אובייקטיבי

סייג לתוה"ל:כללי משחק

ציבורי ← פרטי

שוויון במכרז פרטי ? רוב: אוטונומיית הרצון במשפט הפרטי גוברת על עקרון השוויון. מיעוט שמגר וברק: מכרז מחויב לשוויון -אם אדם מתנה במכרז פרטי שהוא איננו מתחייב להתנהג בשוויון, התנייה כזו תתפוס. ברק: תוה"ל הוא מבחן אובייקטיבי ולא סובייקטיבי . שמגר: עקרון קוגנטי – התנאה גורפת לפטור מחובת תו"ל אסורה בחריג של התנאה בהיבט מסוים של חובת תוה"ל-הסכמה לכללי משחק סבירים שיש בהם התניה ספציפית על תוה"ל (לא ניתן לפרוש לאחר מו"מ ארוך במיוחד במכרז – לגיטימי) ראשון: יולס הפרה את חובת תוה"ל כשלא נהגה בשוויון – הצדדים ציפו ליחס שוויוני. אולם בד.נ : חובת השוויון חלה על מכרזים ציבוריים ולא בפרטי – בחובת תוה"ל ניתן לקבוע כללי משחק שונים.

פנידר נ' קסטרו

הלכת אישיות משפטית נפרדת

אובייקטיבית

הסתמכות+קיום

אובדן הזדמנות

נזק בגין אובדן הזדמנות (עסקה אחת מונעת עסקה אחרת): פיצוי קיום ופיצוי הסתמכות. שווי הדירה האחרת עלה :קיום. שווי של דירה דומה שהוחמצה: הסתמכות.שיעור פיצויי הקיום זהה לשיעור פיצויי ההסתמכות. פיצוי בגין הפרה חוזה/תו"ל ,לפי ס' 10 לתרופות  הוא רק בגין נזקים שהיה ניתן לצפות במועד כריתת החוזה. פיצוי בגין אובדן הזדמנות – רק להזדמנות מאותו הסוג. נפסק: פיצויים לפי שווי דירה חלופית, בגין אובדן ההזדמנות. קש"ס: 12 אומר נזק שנגרם עקב הפרת חובת תוה"ל. יש לבחון האם מתקיים קש"ס בין הפעולה שלגביה נטען שהיא חסרת תו"ל לבין התוצאה/הנזק. ייתכן מצב שמישהו לא גילה לצד השני אינפ', וזה הפרת חובת תוה"ל. מאידך הצד השני ידע אודות האינפ' מגורם אחר, ולכן הפרת תוה"ל לא היא שהביאה לנזק. ברק: תוה"ל אובייקטיבי (ביהמ"ש קובע אמת התנהגות). אישיות משפטים נפרדת: כשאדם מנהל מו"מ בשם חב', לא תוטל עליה אחריות אוטומטית- הוטלה אחריות אישית

זוננשטיין

תו"ל מול דרישת הכתב. ברק מיעוט: תום לב גובר ויותר מזה – ניתן להתגבר על דרישת הכתב באמצעות טענת תוה"ל.

* שוויגר

הסכמה עם עמדת ברק בזוננשטיין – מרמז על בואה של הלכה מחייבת

קלמר נ' גיא

הלכה:

תו"ל גובר – השתק

קומבינציה. דרישת הכתב מול תו"ל. הכתב נמנע בחוסר תו"ל ולכן אפשר לראות את החוזה כאילו נכרת ע"י שימוש ב"אשם בהתקשרות". הלכה: מי שטוען לדרישת הכתב בחוסר תו"ל מושתק מטענתו בהתקיים 2 תנאים: 1.מידת האשם של חסר תוה"ל  2. מידת ההסתמכות של הצד המבקש אכיפה. ביהמ"ש לוקח עקרון משפטי כללי וגוזר ממנו הלכה הסותרת את הוראת החוק. זמיר (מיעוט)- כאשר חיוב מסוים בוצע בפועל אין צורך לפרט אותו- ולכן הבניין עצמו הוא המסמך המאשר. (דעתו של זמיר מאומצת בהצעת הקודיפיקציה)

קל-בניין

קיום בתנאי:

קש"ס + צפיות

ניתן לפסוק פיצויי קיום לפי ס' 12 בתנאי שאין ספק בדבר תוכן החוזה שהיה צפוי להכרת  – אם נוכיח קש"ס וצפיות, הרי שניתן יהיה לתת פיצויי קיום ע"פ סע' 12(ב).

* מכנס

לא בכל מקרה תוטל אחריות אישית על שלוח בגין הפרת חובת תוה"ל אלא רק כאשר מדובר בחוסר תו"ל סובייקטיבי (אם ניתן לייחס לו אשם אישי)  סייג לפינדר

* זפניק

אשם ← תרופת אכיפה!

שכון עובדים באה בהצעה לציבור, ואח"כ מנעה את קיבולה.בן פורת: התרופות המנויות בסע' 12(ב) אינם בגדר רשימה סגורה במקרה בו חובת תוה"ל הופרה וגרמה לפיצוץ המו"מ, ופרטיו של החוזה כבר היו ידועים- נראה את החוזה כאילו נכרת (אכיפה) תרופת ה"אשם בהתקשרות" נגזרת מסע' 12(א). נאמר כאוביטר אך נעשה בה שימוש בפס"ד אחרים

רוט נ' ישופה

עמידה דווקנית בזכות

עצם השימוש ב"כלי" של ביטול חוזה בנימוק של תקה"צ מהווה פגיעה בחופש החוזים ולכן עדיף ליישם את עקרון תום הלב (אלון). גם שימוש בזכות חוזית עלולה להתפרש כחוסר תום לב – כ"נבל ברשות החוזה".

ש. תחבורה ציבורית

39 מייצר חובה חוזית חדשה

ברק: תו"ל- אובייקטיבי-סובייקטיבי (נורמטיבי).39 מבחין בין עניינים מהותיים ללא מהותיים. הצורך לקיים חוזה בתו"ל עשוי להטיל על בעל החוזה חובות נוספות מאלו המפורשות בחוזה – הרחבת העקרון. תו"ל משמעותו נאמנות של הצדדים אחד כלפי השני, האינטרס המשותף של הצדדים עדיף על פני האינטרס של כל אחד מן הצדדים.39 יכול לייצר חובה חוזית חדשה. מתן ההתרעה הקצרה לא מתיישב עם עקרון תוה"ל. פעם אחת- משתמש בתוה"ל כדי ליצור חיוב למתן הודעה, פעם שנייה- צריך לקיים את התנאי בתו"ל. ניתנה הודעה, אך ההודעה לא ניתנה בתו"ל, לכן נראה בהודעה כאילו לא ניתנה כלל.

לסרסון

ייצור חובה חוזית חדשה←הרחבת העקרון←סותר את עקרון החוקיות

 החובה להתקנת הגנרטור, גם אם לא מכוח חוק מוטלת על שיכון עובדים מכוח עיקרון תוה"ל. תוה"ל קוגנטי ומשקף תפיסת עולם נורמטיבית ראויה. להעדיף פרשנות מקיימת מאשר מבטלת. חזקה על הצדדים שיקיימו את דרישות החוק.מנגד: יש לפרש את החוזה לפי אומד דעת הצדדים כפי שמשתמע מהחוזה או מהנסיבות. שימוש כאן בעיקרון תוה"ל מרחיב את תחולתו. הוא גורם להרחבת התוכן, מה שיערער את היציבות המשפטית. אין בכוחו של תו"ל כדי ליצור חיוב חדש. בכל זאת, במקרה הזה, לאור התחקות אחר כוונת הצדדים, התקנת הגנרטור מתחייבת.

מ"י נ' אינג' פבר

הפרת תו"ל: עמידה דווקנית, הפעלת כוח חוזי

מכרז בו היתה למדינה סמכות חוזית להפסיק את עבודת הקבלן. במהלך הליכי המכרז, ניהלה המדינה מו"מ עם גורם אחר, מו"מ שייתר את המכרז עצמו ואת החוזה שנכרת עם הזוכה במכרז. נקבע שזו התנהגות שלא בתו"ל←הזכות אינה בלתי מוגבלת ושהשימוש בה כפוף לחובת ת"ל. חובת המדינה לגלות לקבלן את עובדת ניהול המו"מ במקביל ואשר היתה קיימת אפשרות לאי ביצוע החוזה. תו"ל מאפשרת לצד לכלכל מעשיו נכון יותר, שכן עליו להתחשב באינטרסים של הצד השני. הפרת תו"ל: עמידה דווקנית בתנאי ההסכם, אי גילוי (הקשר מחדלי) – יכול לגלוש מהשלב הטרום לשלב הבתר. הפעלת כוח חוזי כפופה לתוה"ל.

ג'רבי נ' בן דוד

שימוש בזכות- הפרת הסכ"פ- ביהמ"ש בוחן מה השפעת ההפרה על הצד השני. הוא מאזן בין האינטרסים של הצדדים, עמידה דווקנית – חוסר תו"ל.

ביטון נ' מזרחי

ברק במיעוט: נוטה לגישתו של פרופ' טדסקי לפיה חוזה שבו יש עסקה נסתרת ע"י מצג חיצוני הוא חוזה למראית עין. בדר"כ כשיש ספק בין חוזה בלתי חוקי לבין חוזה למראית עין הפסיקה נוטה לומר כי מדובר באי חוקיות, לפי גישתו של פרופ' פרידמן. כשמדובר בחוזה למראית עין שמטרתו היא לא חוקית – ס' 13 או ס' 30 ? ברק: גם וגם, שהרי התוצאות של שניהם זה בטלות והשבה. 2. במקרה שיש צד שלישי תמים שראה את החוזה כתקף, אז נאמר שזה חוזה למראית עין, שהרי רק הוא מאפשר להגן על הסתמכות הצד השלישי התמים.

ספקטור נ' צרפתי

הגבול שבין הטעיה במעשה לאי גילוי. אשר: ידע, או היה חייב לדעת מתוך נסיונו, כי המשיב מצפה ל- 16 דירות. אין מקום להניח שלא הבין את משמעות ההגבלה ל- 12 והיה חייב לומר לקבלן שניתן לבנות רק 12. אי גילוי מידע =חוסר תו"ל, שגרם להטעיית המשיב – ביטול.  אילו היה נקבע שמדובר בכדאיות העסקה התוצאה היתה בלתי נסבלת- הטעיה ביחס לתכונות המגרש אינה בכדאיות העסקה. טעותו של המשיב הייתה יסודית. לנדוי: הייתה זו רשלנות חמורה מצד המשיב משלא בדק בעצמו את תכונות המגרש. אין לקבוע רמת מוסריות גבוהה מדי לחוזה מסחרי, שמא נפגע ביציבות המסחר. יש גבול לתפקיד האפוטרופוס שביהמ"ש יכול למלא עבור אנשים שהתקשרו בחוזה לתועלתם המסחרית. אין טעות ואין הטעייה כי ע"פ העובדות לא ידע המוכר ולא היה עליו לדעת שהקונה טועה. החוזה אינו בטל מחמת אי גילוי (כדי לעודד צדדים לחוזה לבדוק את העובדות בטרם כריתתו-מסר חינוכי) אך מבוטל בגלל הפקעת המגרש. ההבחנה היא בין עובדות שניתן לגלות אותן בנקל לבין עובדות שקשה לגלות כמו תכונות נסתרות (לא נקבע כלל מדויק) כהן:חולק על ג' שלו – אי אפשר לצמצם את חובת הגילוי לפי ס' 12 רק לפרטים שהמתקשר השני לא יכול היה להשיגם בעצמו. מסכים עם לנדוי לגבי ביטול עקב ההפקעה.

רבינוביץ

טעות יכולה להשתרע על מושא החוזה, (גודל מגרש), זהות הצד המתקשר (שכן שנוא). 2 צורות של הטעיה: במעשה ובמחדל. במחדל נוצרת: אי מילוי חובת גילוי לפי דין, נוהג, נסיבות. בקביעה יש לאזן בין אינטרסים נוגדים: הטלת נורמות התנהגות מוסריות מול מציאות עסקית שלא מאפשרת לצדדים לחוזה לגלות הכול. אין להטיל חובת גילוי על צד שאינו יודע ואף לא צריך לדעת על כך שהצד השני טועה או אינו מודע לפרט מסוים. צד שאינו מגלה לצד השני פרט ע"ס הנחה סבירה שהצד השני יכול לגלותו בכוחות עצמו, אינו נחשב כמי שהטעה אותו. טעות בכדאיות העסקה הוצאה מגדר טעות אופראטיבית ע"י ס' 14(ד) לחוה"ח.

כנפי

טעות בדין

טעות משותפת באשר לפירוש הנכון של ס' חוק. קשר שהוא לא קשר חוזי. טעות לגבי העתיד אינה טעות. השאלה: האם טעות בדין (הלכה שמשתנה ע"י ביהמ"ש) היא טעות לגבי העתיד או טעות לגבי העבר? כשההלכה משתנה רטרואקטיבית ←הטעות היא טעות בעבר.

ארואסטי

טעות בדין

טעות בדין – מחשבה או אמונה של צד לחוזה שאינה תואמת את המציאות =לטעות בעובדה. החוק שטעו בו צריך להיות ברור וודאי כעובדה. פרשנות מאוחרת של החוק ששינתה את משמעותו אינה יכולה להיחשב כטעות בחוק. טעות בכדאיות העסקה לא תחשב כעילת ביטול כיוון שהיא סיכון שהמתקשר לוקח על עצמו והוא אינו יכול להתנער ממנו.

קינסטילנגר

נסיבות מיוחדות

משחק סכום אפס. פסה"ד חושף את אחת החולשה של עקרון קרונמן והיא שניתן לכמת ולאמוד מאמץ ולא כל רמת מאמץ מובילה ללגיטימציה של אי גילוי. קרונמן אינו מתיישב עם הפסיקה. בנסיבות המיוחדות תוה"ל דורש שהמציע יגלה לניצע את העובדה המהותית. אי גילוי העובדה זה בבחינת הטעייה במובן סע' 15, המזכה את המתקשר הטועה בביטול.

שלפרד

קושי

1. פורמליסטי- מכיוון שהקונים לא ביקשו סעד של ביטול עפ"י ס' 15 אלא רק סעד של אכיפה וס' 15 נותן סעד של ביטול אין להעתר להם. 2. מדובר בחברה קבלנית – חוזה אחיד – יש פערי כוחות בין הצדדים והפסיקה אינה מתיישבת עם הצדק.

סאסי נ' קיקאון

עושק

ככל שהיחס נוטה יותר לרעת העשוק כך הנטייה לא לעמוד בדווקנות על קיום היסודות האחרים של עילת העושק. ניתן להגדיר את העשוק כ"מעין בעל מו"מ" אשר מומו פוגם בהתקשרות חוזית מסוימת. על מנת להוכיח עושק יש להוכיח כי העושק ידע כי הוא מנצל. (גם עצימת עיניים)

שפיר נ' אפל

יסודות הכפייה

עושק: גם מצב זמני

כפייה: ממכלול הנסיבות נחלשה התנגדותו של האב והוא חתם על ההתחייבות. האיום שבהפעלת זכות שאינה קיימת כשהמאיים אינו מאמין בקיומה, מהווה כפייה. יסודות 1. התקשרות חוזית 2. קיומה של כפייה. 3. קש"ס בין הכפייה להתקשרות החוזית. הכפייה נבחנת ע"פ מבחן סובייקטיבי מנק' מבט המתקשר אך עם זאת גם לנתונים אובייקטיבים יש חשיבות ראייתית רבה.  עושק: גם 3 יסודות. במצוקת העשוק נכללים גם מצבים של קושי זמני וחולף שאליו נקלע העשוק לפתע. יש להשתכנע כי המצוקה והחולשה הגופנית או השכלית היו כבדי משקל והסיטו את שק"ד העשוק במידה של ממש מנתיבו הנכון.

אקספומדיה

לחץ כלכלי לא סביר = כפייה

לחץ כלכלי לא לגיטמי ייחשב כפייה. לא לגיטימי= איום פתאומי, לא מאפשר הערכות מוקדמת או פנייה לביהמ"ש ומעמיד את הנכפה בעמדה פגיעה כאשר הנזק הצפוי לו הוא חמור ובלתי הפיך. כפייה לא חייבת להיות באיומים וגילויי אלימות

גנז נ' כץ

מיעוט

ביטול חוזה מכוח 12

רוב:

אין עושק=אין ביטול

דוגמא לאופורטוניזם חוזי שלא התקיים

קדמי (מיעוט): רצון עז להשתדך לא שולל גמ"ד. לא התקיימו יסודות עילת העושק, אך לפי הנסיבות, המשיב נהג במערער שלא בתו"ל – היה מודע ללחץ הכבד בו היה נתון. הפרת החובה לנהוג בהגינות משמעה העדר תו"ל במו"מ. תו"ל עקרון חולש. הסעד: פיצוי בעד הנזק עקב המו"מ או עקב כריתת החוזה (הסתמכות). שכר ראוי: מודה על שיש בכך משום פגיעה בחופש החוזים, אולם זה מוגבל, עפ"י חוק בשמירה על עיקרון תו"ל. ע"מ לקדם תכלית התו"ל להתערב לעיתים בחוזים ולשנות תוכנם כדי למנוע תוצאה מעוותת ובלתי צודקת. לוין: לא ניתן לבטל חוזה מכוח ס' 12 שלפי הדין לא ניתן לבטלו, רק מהטעם שאחת מתניותיו אינה סבירה. לא ניתן לקבוע האם הסכום שנקבע בחוזה הוא סביר או לא – לא מדובר במצרך שחל עליו דין המגביל את מחירו. זמיר: אין להתערב כאשר הייתה הסכמה לשכר בדעה צלולה, ללא הטעייה או עושק. בקביעה שהחוזה פגום בשל לחץ נפשי שהגיע לכדי חוסר תום לב יש סכנה, שכן שימוש כזה עלול להרחיב את תחום עילת העושק. אין לומר שניצול לחץ נפשי מגיע לכדי חוסר תום לב, אלא אם קיים משהו נוסף, כמו ניצול של מצב מצוקה.

פנפורד

הגבול בין כפייה כלכלית סבירה ללא סבירה

מבחנים:

איכות + עוצמה

חשין: ס' 17 כולל גם כפיה כלכלית. שני מבחנים: איכות (פסול מוסרי קשה) עוצמה (אין חלופה סבירה ומעשית). פנייה לבימ"ש לקבלת סעד היא חלופה סבירה ומעשית כזו והיא מבטלת את קיומה של כפייה אך למבקשות לא הייתה אפשרות כזו. כאשר הצד התם יכול לקבל ייעוץ משפטי עצמאי, יישלל טיעון הכפייה. אבל לפי פרידמן וכהן, הייעוץ רלוונטי רק אם מוצעת בו אלטרנטיבה אחרת מלבד כניעה לדרישה←הייעוץ שקיבלו היה להכנע  ולהסכים לעסקה. ניתן לומר שמאיה הפר את חובת תו"ל לפי  39 בכך שהפר את חובתו לקיים את הצד שלו בעסקה וגם לפי 12 – מו"מ הסחטני לקראת חוזה. ציון הלכת בפנידר אישיות משפטית נפרדת. אין להשתמש בעילת ס' 30 הקשה יותר כשאפשר לפתור את הבעיה בעזרת כפיה. שמגר: כשמדובר על צד בעל עוצמה יחסית רבה יותר, נחלש היסוד לטענת הכפייה. הדרישה היא לברירה סבירה ומעשית, וכזו עמדה ליהלומנים. החוזה היה בגדר פשרה עם מאיה. החוזה בטל אם מטענת חוזה בלתי חוקי ואם מטענת עשיית עושר. גולדברג: חב' גדולה ואמידה שעומדות בפניה חלופות משפטיות סבירות, לכן עליה לנקוט בתביעה שלא היתה מרעה את מצבה ולא לחתום על כתב וויתור. האיום בהפרת החוזה בזמן שהייתו בחו"ל מהווה אמצעי פסול (לא כפייה), ניתן להשתמש בהפרת חובת תו"ל שמקנה סעדים, אך לא ביטול. הסעד המתאים הוא פיצויים. נכונות המשיבות לוותר על יתרת החוב נבעה משיקולי תועלת וכדאיות מובהקים. העדפה כמוה כהסכמה.2 מבחנים אלו הנחו את שופטי הרוב ואת חשין, אך חשין (מיעוט) הגיע לתוצאה- שהיה כפייה ושופטי הרוב אמרו שלא.

דיור לעולה

לא הוכרה טענת כפייה. שכנים ביקשו לעזוב מקומם תמורת דיור חלופי← עירייה עשתה חוזה עם דיור לעולה← כולם חתמו למעט קרן שהעלו דרישותיהם כל הזמן← סחטה את החברה הקבלנית. אפשרות א' – הפקעה. פתרון ב' – אולטימטום, בו תמשוך החב' הצעתה, עד תאריך מסוים, אם לא יחתמו כל הדיירים. לבסוף חתמו אנשי קרן הסחטנים וטענו לכפייה. מחוזי קיבל התביעה והעליון ביטל – פעולות שנעשו לאחר כריתת החוזה, אינן יכולות להיחשב ככפייה. הדגש בס' הוא בפגם המוסרי שבכופה, ולא דווקא בפגם הרצון. קושי: צד ג' כפה לכרות החוזה. פרידמן וכהן מציעים היקש מס' 14(ב) – טעות שהצד השני לא ידע ולא היה צריך לדעת. יש מקום לאפשר לנכפה ולבקש ביטול החוזה מטעמי צדק.

אפרופים

הלכה

האם ביהמ"ש יכול להתערב בלשון החוזה כשממבט ראשון נראה ברור ? מעבר מפרשנות דו שלבית לחד שלבית. המשמעות : מעבר ממשטר של קבילות ראית למשטר של שקילות ראיות. מצא: תורת שני השלבים – תחילה פונים ללשון הטקסט ורק אם איננו ברור עוברים לבדוק נסיבות חיצוניות. סע' 25א – הלשון מגדירה את התכלית !. אם לשון החוזה לא מותירה ספק יש לאמוד דעת הצדדים על פיה ולא עפ"י הגיון הפרשן.ברק: בעימות בין לשון החוזה ובין כוונת הצדדיים  יד האחרונה גוברת.  אם ניתן וראוי להיעזר בנסיבות חיצוניות לחוזה כדי להבין אומד דעתם כפי שמשתמע מהחוזה  יש לעשת כן.  השאלה אם לשון החוזה ברורה או לא תתבהר רק בסוף התהליך הפרשני. בראש  ובראשונה יש לפנות אל התכלית הסובייקטיבית – לראות למה הצדדים התכוונו. לשון החוזה איננה המטרה אלא אך ורק הכלי ! – עפ"י תורת הפרשנות לא ניתן לפרש דבר מבלי להבין את נסיבותיו. .אובייקטיביזציה של החוזה תעשה רק כאשר לא משתקף הרצון הסובייקטיבי של הצדדים.

מגדלי הירקות

הלכת אפרופים ראויה – כלל זהב

מיעוט: התערבות היא בגדר חריג

הזדמנות שברק ישנה את דעתו לגבי אבסורד ותורת 2 השלבים. נטען כי הדיון הנוסף נעשה למעשה על הלכת אפורפים. 2 סוגיות: 1. האם אפורפים ראויה? האם היישום היה ראוי? האם היישום על המקרה של ארגון מגדלי הירקות היה ראוי? בראשונה יש הסכמה גורפת שהיא ראויה. ביישום היתה מחלוקת: (ההבנה מהי אבסורד וביטול תורת 2 השלבים) רוב: הילכת אפורפים היא ראויה ואין בעיה עם היישום שלה (בכל עת שתכלית לא מתאימה, השופט יכול לשנות את משמעות החוזה). מיעוט חשין: הילכת אפורפים הינה כמו כלל הזהב ויש לעדן את הרטוריקה שקבעה את ההלכה. לדעתו יש כאן מנגנון שמקצין את ההלכה, יש להשיב את הביטחון (אנשים לא יוכלו לבסס עצמם לכתוב בחוזה). לדעתו מה שבאמת הצדדים רצו לעשות בחוזה הוא העיקר ובית משפט לא יכול להוות צד לחוזה.  אדמונד לוי: שלא מבין מהי ההלכה החדשה שצריכה דיון נוסף, אין בארגון מגדלי הירקות שום הלכה חדשה. בדעת מיעוט חשין טוען שיש חוזה שמדבר במפורש על פיצוי בגין מכסות, ולכן המגדלים צודקים. מרים נאור מסכימה עם חשין. דעת המרצה ופרופ' פרידמן הם כמו חשין – ההתערבות היא החריג ולא כלל הזהב (החוק שלפיו יש לפעול תחילה לפי משמעות החוזה במידה ויש לה פרשנות אחת).

קראוס

בכדי שחוזה יחשב לחוזה על תנאי 1. צריך להיות ברור מהחוזה כי קיים תנאי לכך שהוא יתקיים 2. שיתלו בתנאי פרטים מהותיים ולא שוליים שלאו דווקא קשורים אליו. מיעוט: כל זאת בהינתן שקיים אי וודאות, אחרת לא מדובר על תנאי אלא בהתחייבות רגילה.

ברקוביץ נ' קלימר

מתנה שהיה בה תנאי מפסיק והתנאי התקיים←  ביטול והשבה. חוזה רגיל שהופר← כל הסעדים לרבות ביטול, השבה, אכיפה ופיצויים. חוזה מתנה על תנאי מפסיק שהתנאי התקיים ← ביטול והשבה. חוזה מתנה בנטל שלא נתמלא← לאכיפה ולפיצויים.

קיבוץ שניר

אי קיום תנאי מתלה←אין הגנה

התחייבה להשיג רישיונות והיתרים ← היתה כוונה שתשיגם.  27(ב): אם חוזה "היה טעון הסכמת אדם שלישי או רשיון על פי חיקוק, חזקה שקבלת ההסכמה או הרשיון הוא תנאי מתלה". 28(א): אם "היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי קיומו". מנעה קיומו של תנאי מתלה← לא יכולה להסתמך על אי קיום התנאי כהגנה בפני תביעת הפיצויים. אין למצוא בחוזה אי חוקיות. כשלביצועו נחוץ היתר עפ"י דין, אין כל פגם בהתקשרות אם הצדדים התכוונו בזמן ההסכם להשיג ההיתרים הדרושים ולא התכוונו להפר את החוק.30: חוזה הוא בלתי חוקי, אם כריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים. השאלה, אם ביצוע בלתי חוקי של חוזה יכול לגרום כשלעצמו לאי חוקיות החוזה עפ"י חוה"ח לא הוכרעה.  אם בעת הכריתה היתה כוונה משותפת לבצע אותו בדרך בלתי חוקית כך מטרתו. אם הכוונה הבלתי חוקית הייתה של צד אחד, לא יוכל אותו צד לתבוע על פי החוזה, אלא במסגרת הוראות ס' 31. לא הוכח שהייתה כוונה לא חוקית. ← נטל ממונח על כתפי הטוען. העובדה שעד שנחתם ההסכם לא הושגו ההיתרים, איננה כשלעצמה מהווה הוכחה כזו, כשמלשון החוזה ברור שהיתה כוונה לקבל היתרים. נזק: לא הרים נטל הוכחת הנזק- התובע פיצוים לפי 10תרופות ולא שיעור הפיצויים ←לדחות

מפעלי ברוך שמיר

פרשנות

תנאי מפסיק

תנאי מתלה

קומבינציה← אישור תכנית בנייה← עיכוב 8 שנים← הודעת ביטול← התנגדות ובקשת להצהרתי← מחוזי: הפרה יסודית ולכן בטל ←ערעור. בך : חוזה עם תנאי מתלה (האישור). ולכן הסוגיה היחידה היא הזמן הסביר עד לביטול החוזה. מהו זמן סביר? לפי ציפיות הצדדים בזמן כריתת החוזה- פרק הזמן אותו חזו הצדדים בחתימה. בחריג – בהתקיים התפתחויות מאוחרות (ההקפאה התכנונית) עוברים למבחן אחר: האם ניתן להניח שהצדדים היו חורגים מציפייתם/הבנתם הראשונית ומשנים את הסכמתם בנוגע לזמן הסביר? אילו ראו החתימה את ההליך התכנוני, היו מסכימים שעיכוב של 8 שנים נופל בגדר הסביר. בך למעשה מסיק מסקנה היפותטית. אין עילת ביטול כי הזמן הסביר לא עבר- אין הפרה. ברק:  אם מדובר בתנאי מתלה היה עובר הזמן הסביר. אך מדובר בחוזה על תנאי מפסיק. מכיוון שמדובר בתנאי מפסיק חוזה כזה חדל מלהתקיים כשהתנאי מתרחש תוך הזמן שנקבע לו ובהיעדר קביעה שכזו תוך זמן סביר. הצדדים רשאים להאריך את הזמן עליו הסכימו, ומשעשו כן, רשאי כל אחד מהם לחזור לזמן הסביר לקיומו של התנאי המפסיק. עשה כן, עליו ליתן הודעה מראש המקציבה זמן סביר כאמור. אילו ביקש צד לסיים חוזה במהלך ההליך התכנוני, רשאי היה.  אך משלא ביקשו לסיימו – תקף הוא. כ"א מהצדדים יכול היה לסיים את החוזה אלא שלא עשו זאת. נהפוך הוא- הצדדים פעלו למימוש התנאי. הודעת הביטול שנשלחה ב79' היתה חד צדדית ומידית. בייסקי מיעוט: המערערת הפרה הפרה יסודית ולכן המשיבה צודקת. ע"פ פרשנותו התחייבה החברה להשיג את האישור ואכן היו לה כמה חודשים לעמוד בהתחייבות לפני שהוקפא המגרש. אולם היא התמהמהה ולכן קמה למשיבה זכות ביטול. קושי: בך מסיק הסכמה היפותטית שלא ברור על מה היא מבוססת. אין סיבה להאריך את הזמן הסביר בצורה כה ממושכת ומלאכותית+ ברק מנסה להוכיח שזה תנאי מפסיק ולא תנאי מתלה. מבחינה סמנטית אולי ניתן לעשות זאת אך זה לא ראוי- הקובע תקדימים צריך להתחשב בציבור, ולא לקבוע כלל לא מובן שכזה. אם אדם לא מבין תנאי מסוים איך הוא יכול להתנהג בהתאם. המשיבה חיכתה הרבה זמן כי היא לא ידעה שזה תנאי מפסיק. אצל בייסקי אין מכשול. אם היו קובעים מגבלת זמן הם לא היו מגיעים לבעיה הזו- חשוב לקבוע זמן בחוזה. האם התנאי צריך להיות קשור באופן ישיר לעסקה על מנת להיות תנאי מתלה? לא. זה יכול להיות כל תנאי גם אם אינו קשור, יכול להיות תנאי שיתלה את תוקף העסקה בכך שמכבי תזכה באליפות אירופה.

עיריית נהריה

הבחנה בין סעד מכוח 30 לסעד מכוס 27

תנאי מוקדם למסירת העבודה לקבלן ← רישומו כקבלן רשום כדין לפי חוק תנאי זה הוא תנאי מכללא, הנובע ומשתמע מהוראות הדין. מסירת העבודה לקבלן בכל זאת = הפרת עיקרון השוויון, המונח ביסודם של דיני המכרזים. אין מניעה שקבלן יציע את הצעותיו לביצוע העבודות ללא הצגת אישור בדבר הרישום, אך זאת בתנאי שלא יתחיל בביצוען של העבודות בפועל אלא לאחר שנרשם כחוק. ← מעשה נוגד את החוק ואת תקה"צ. חוזה על תנאי, שכלול בו, מכללא, תנאי מתלה. ס 31 חל כאן (בין אם המדובר בהסכם לא חוקי ובין אם מדובר בתנאי מתלה שלא מומש ולכן למרות בטלות ההסכם, יחולו19-21 והחשוב ס' 21 המחייב השבת מה שנתקבל מכוחו של החוזה, ואם ההשבה בלתי אפשרית או בלתי סבירה – תשלום שוויו של הדבר שנתקבל. הבחנה בין השבה לפיצוי: מטרת ההשבה למנוע מן הצד שכנגד התעשרות שלא כדין בגין הנאות שהוא זכה בהן,(כספים, נכסים) ואילו הפיצוי מטרתו לפצות על נזק שנגרם ובכלל זאת גם פיצויים בגין פוטנציאל שאבד – כמו אובדן רווחים וכיוצא בזה.גולדברג הרוב:לא מדובר בחוזה על תנאי משום שזה סטתר את התנהגות הצדדים. החוזה נגוע באי חוקיות ולכן הסעדים בהם יכול לזכות הקבלן בתביעתו הם השבה דו צדדית או חד צדדית ואכיפה מלאה או חלקית, אם צד אחד לחוזה מילא את חיובו, ובית המשפט ראה שמן הצדק להורות כך. סעד הפיצויים אינו מנוי בגדר סעיף 31.

צים נ' שושנה מזיאר

באונייה הגישו אוכל מקולקל, צים ניסתה להתחמק דרך תניית פטור בחוזה- פטור על נזקי גוף.

נקבע כי ספק לא יכול לפטור עצמו מנזקי גוף – מנוגד לתקה"צ – נפסלה.

קשת ניקוי יבש

קושי: תוצאות התערבות בחוזה

חוח"א 82 החליף החוק 64. נחקק מחדש, כיוון שבתהמ"ש לא עשו בו שימוש. נקבע בו סעיף מטרה ע"מ להפצירם להשתמש בו. פסה"ד הוא נק' ציון חשובה: תנית פטור שהגבילה את שיעור הפיצוי שקשת תישא בו- נקבע שהוא תנאי מקפח. הרטוריקה: הגנה על הלקוחות החלשים יותר, אך בתגובה ייקרה קשת את מחיריה. בעצם, הביאה פסיקת ביהמ"ש לייקור השירות, כך שמעוטי היכולת נפגעו יותר. הטיעון הכולל: ההתערבות אינה מטיבה עם הלקוחות, אלא תפגע בהם דווקא. בד"כ ההתערבות הינה ביחס לתוכן החוזה, אך לא ביחס למחיר המוצר. הספק, בתגובה לויתור על תניה מקפחת מייקר את המוצר.

ח' קדישא נ' קסטנבאום

קיפוח אינו מוגבל לנזק גוף ואף לא בנזק ממון אלא לפי מבחן ההגינות והסבירות של ג' שלו. משפחה חתמה על חוזה עם קדישא בו נכתב שאי אפשר לעשות כיתוב בלועזית. נקבע שקדישא גוף פרטי עם אופי ציבורי ולכן יש להחיל נורמות גם מהציבורי- כבוה"א גובר על חופש החוזים- אין לאסור כיתוב. הנורמות מהציבורי חלות על גופים דו-מהותיים ובגופים פרטיים דרך הנורמות הפתוחות כמו תו"ל. ברק אימץ את מבחן הקיפוח בחוזים אחידים (ס' 30)- תנאי יהיה מקפח אם הוא מגן על אינטרסים לא לגיטימים של ספקים. ניתן להתערב בחוזה גם מ 25- פרשנות יצירתית

עזבון מילגרום הינדה

פרשנות חוזה אחיד

תוצאות תנאי מקפח

בפרשנות חוזה יש להשתמש בדין הכללי לצד דיני החוזים האחידים. במרכזו של החוזה האחיד עומדת תכלית אובייקטיבית. אם לא מצליח הפרשן להגיע לתכלית יש לנקוט בכלל הפרשנות נגד המנסח. התנאי מבטיח הגנת יתר במובן של יציבות וביטחון רק לצד אחד להסכם (הצד החזק) ועל כן מהווה תנאי מקפח. חוזה יחס = חוזה ארוך טווח שיש להתאימו להשתנות הנסיבות. תוצאת הקיפוח – שינוי התנאי המבטל את הקיפוח או ביטולו.

אגד נ' יוסף

התנאי: שלילת הפנסיה ממי שהואשם והורשע בעבירת משמעת. האם חוזה אחיד? אנגלרד: בד"כ תקנון של תאגיד הוא אינו חוזה אחיד, אך כשמהות התקנון היא מהות של חוזה שבד"כ מוסדר כחוזה אחיד נראה אותו כחוזה אחיד. על כן נתקוף את זה כתנאי מקפח בחוזה אחיד. טירקל: לא חוזה אחיד ולכן יש לתקוף זאת ע"פ חובת תוה"ל. חשין: כל תנאי מקפח בחוזה אחיד סותר גם את תקה"צ ולכן אפשר ללכת בשתי הדרכים.

מיארה

נק' ציון שינוי גישה שיפוטית

סעד

יש להפריד בין תוצאותיו האזרחיות של החוזה, לתוצאותיו הפליליות. יש לטפל בו, כבחוזה אחר.

ב30 וגם 31 לחוה"ח נוצר השינוי, והאקלים השיפוטי הנוגע לחוזה הפסול – השתנה. הגישה לפיה יש להתאמץ לא לראות אי חוקיות בחוזה שונתה נוכח הפתרון שהסעיפים מציעים. החידוש החשוב ביותר של חוה"ח: זכות השבה גם כשמדובר בחוזה פסול. ההשבה, הפכה לסעד העיקרי בחוזה פסול. מטרת החוק – בל יצא החוטא נשכר.

ברש נ' ירדני

גישת המשפט שונתה  כמו מיארה.  הצהרת מחיר לשלטונות← הונאה משותפת←חוזה בלתי חוקי←בטל←השבה בעין/שווי. חריגים להשבה משיקולי צדק: 1. פטור מהשבה/השבה חלקית 2. קיום חיוב כולו/מקצתו במידה וצד ביצע התחייבויותיו. כשהצדדים אינם רוצים השבה בעין או קיום ההסכם אין לצוות על כך. חשיבות ההבחנה בין ח' למראית עין לבין בלתי חוקי: תוצאות הביטול← בלתי חוקי: השבה בעין או בשווי/קיום ואילו למראית עין – רק השבה ללא קיום . חוזה בלתי חוקי בטל או מופר אינו מקים עילת פיצויים.

מעיינות הגליל המערבי נ' תבורי

מלאכת האיזון

סבירות תנאי

הגבלה בעיסוק תחשב נוגדת תקנת ציבור במקרים נדירים בלבד

תניות בהם מוגבל העיסוק: נקבע שהתחייבות שכזו אינה בבחינת נוגדת את תקה"צ (אלא אם מדובר בהגבלה רחבה ביותר כגון התחייבות לא לפתוח עסק בכל העיר. אי חתימה על חוזה נשוא התביעה אינה גורעת מתוקפו, כל עוד הנתבע חתום עליו, והתובע אינו מתנער התחייבויותיו. לאור המ"ומ הממושך לא תשמע טענה של חוזה למראית עין. גם השינויים שהוכנסו לחוזה זה, תוך סטייה מהתנאים הסטנדרטיים מצביעים על גיבוש ענייני וכן. הוכח שהופר עקרון הבלעדיות ←הפרת תנאי יסודי בחוזה. איזון: חופש החוזים מול חופש העיסוק . רק לעיתים רחוקות תוכל להיחשב הגבלה על חופש העיסוק כנוגדת את האינטרס הציבורי. בבחינת התנאי באם סביר:  אופי ההגבלה, היקפה, הזכויות הקניניות עליהן היא באה להגן, תחום וזמן תחולתה, אם נועדה הגבלה להגן על סודות מקצועיים או מסחריים אשר נרכשו עקב היחסים המשותפים בין בעלי הדין, האם צד עשוי  להפיק הנאה יתרה מבלי שיהיה זכאי לכך מבחינת היחסים החוזיים שביניהם מבחינה כוללת – שאז ייפסל התנאי.

זגורי

החייאת חוזה ולא ביטולו

ברק: הכל תלוי בתכלית הנורמה הרלוונטית – אם הפירוש התכליתי מוביל למסקנה שחוזה נכרת בניגוד להוראה אז ורק אז יחולו הוראות ס' 30,31. חזקה על הצדדים שהתכוונו להשיג את ההיתר הדרוש. אם הצדדים לא התכוונו להשיג ההיתר הרי שמדובר בחוזה בלתי חוקי. ביהמ"ש בוחר שלא ללכת בדרך של השבה אלא בדרך של קיום החוזה והחייאתו.

קסטנבאום

תקה"צ כצינור הגנה מהציבורי לפרטי

השימוש בתקה"צ צריך להיות זהיר מאוד – אין לסגת מרצונם של הצדדים אלא במקרים יוצאי דופן. תקה"צ הפכה להיות שסתום דרכו מעבירים את המפכה החוקתית למשפט הפרטי.  תקה"צ הנה מכשיר להגנה על הפרטים מפני פרטים אחרים. פגיעה בזכות יסוד היא תנאי מקפח וכן היא פוגעת בתקה"צ: פגיעה באוטונומיה וחירות הפרט ופגיעה בסובלנות בחברה.

Aes נ' סער

פוטר מעבודתו ופנה גם לרפא"ל, לקוחתה של מעסיקתו, למרות שהתחייב, ללא הגבלת זמן, שלא להתחרות במעסיקתו ולהתקשר עם לקוחות מעסיקתו. תניית אי תחרות שכל מטרתה למנוע מהעובד להתחרות במעביד תפסל באשר נוגדת את תקה"צ. תניית אי תחרות צריכה להיות מטעם מוצדק. בסופו של דבר נקבע כי לא הוכח קש"ס בין השימוש ברשימת הלקוחות לשירות שנתן. תקה"צ משקפת את תפיסות היסוד של החברה, באשר לרמת ההתנהגות הראוייה ביחסים חוזיים. כמו כן, תוכנה של תקנה"צ משתנה מעת לעת, בהתאם לשינוי ההשקפות בחברה הישראלית. ברק קבע, שיש לבדוק אם התניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד מגינה על אינטרסים לגיטימיים של המעסיק. אם לא –  היא בטלה. אינטרס לגיטימי מתבטא בהגנה על אינטרס קנייני של המעסיק, הכולל רשימת לקוחות, בהנחה שהיא סודית, סודות מסחריים. ההגנה הניתנת לאינטרסים הלגיטימיים של המעסיק, אינה מוחלטת, אלא נבדקת במידת הסבירות ובמידתיות שלה. זמן, תחום גיאוגרפי. תניות המגבילות את חופש העיסוק ומחייבות את העובד לשמור על סודיות, רצויות מנקודת ראות שני הצדדים. קושי: הכרה בלגיטימיות התניות, ומאידך בפועל  דורש הוכחות, שכמעט ולא ניתן להגיע אליהן.

רקנט

אי חוקיות – אימתי?

האם הפליה מחמת גיל מנוגדת לתקה"צ? רוב: השוויון הוא ערך מרכזי גם בתחומי המשפט הפרטי. מיעוט: פסילת חוזה בכלי של תקה"צ-  זהו נשק לא רגיל ויש להשתמש בו במקרים מיוחדים, ע"מ לבטל חוזה לא די באיזון אינטרסים אלא על העניין לבלוט ולזעוק מאי חוקיות.

* פלונית נ' פלוני

אין לראות בהבטחת נישואין של גבר נשוי לאשה אחרת כנוגדת לתקה"צ. תקה"צ הנו מושג שתלוי זמן ומקום ובעידן המודרני זה לא נוגד.

בלמן נ' עידן

37 – הגנה בלבד

טענות נגד המוטב ס' 37: כל טענה שיש לנושה כלפי לחייב, תעמוד לו גם כנגד המוטב. האם בכוח סעיף 37 יכול החייב לתבוע השבה מהמוטב? לבלמן היו טענות כנגד מנהלי חב' עידן. בחוזה היה סעיף בוררות ובלמן טען שגם המנהלים כפופים לתניית הבוררות. נקבע שמנהלי עידן לא כפופים לתניית הבורות מאחר והם מוטבים. על מוטב אין  להטיל חובות מכוח חוזה שהם לא צד לו.  37 בא לצורכי הגנה בלבד.

גולדמן נ' מיכאלי

1. מקום שבחוזה אין כוונה להקנות למוטב זכות לדרוש את קיום החיוב החוזי – אין מדובר בחוזה לטובת אדם שלישי. 2. טובת הנאה לשלישי אינה בבחינת זכות/חיוב לאדם שלישי ולא מקימה דרישה.

חושי

1+2 כמו בגולדמן+ 3. ס' 12 אמנם מטיל חובת תו"ל על משתתפים במו"מ כמעין חובה חוזית אך אין חובה זו מקימה דרישה לקיום חיובים לטובת צד שאינו צד לחוזה (כלומר אדם שלישי)

ג'רבי נ' הייבלום

חיובים שלובים

סעד

תנאי

מקבילים (או שלובים) בחוזה יש, לכאורה, לקיים בו-זמנית והם בבחינת תנאים מקבילים משום שביצוע החיוב על-ידי צד א' הוא תנאי, מבחינת השלב והמועד, לביצועו של החיוב על-ידי צד ב'.  כאשר על הצדדים לקיים מקבילים צד יכול לתבוע את השני על הפרה רק אם קיים או לפחות רצה לקיים את חלקו במקבילים. באשר צד לא קיים חלקו ואף הצד השני לא נכון לקיימו  אין זה בבחינת "מעשה או מחדל בניגוד לחוזה" ולכן אינו בגדר הפרה. המוכרת זכאית לבטל החוזה בתגובה לאי-קיום הקונה את חבויותיו השלובות .

אלתר נ' אלעני

בירור אופי החיוב- אומד דעת הצדדים לפי פרשנות פנימית ורק אז חיצונית

הבחנה מושגית-  עצמאיים: חבותו של כל צד עומדת בפני עצמה. מותנים: חבותו של צד לחוזה תלויה בתנאי שמוטל על הצד השני.  שלובים: סוג של חיובים מותנים – אלא שעל חובת הקיום לחול בו זמנית באותו מעמד. די בנכונות אחד הצדדים לקיום כדי שתשתכלל חובתו של רעהו. בירור אופי החיוב – עפ"י אומד דעת הצדדים כביטויו בחוזה ובנסיבות העניין בהעדפת פרשנות הפנימית לחוזה (לשונו) ולא חיצונית (ראיות). עצמאי יכול להפוך לשלוב אם: א) בשעת החוזה וכחלק ממנו נקבעו נסיבות המביאות לכך שהעצמאי ישתלב באחר ו ב) אם לאחר כריתת החוזה נעשה חוזה חדש שהופך חיוב עצמאי לשלוב.  להיזהר מלצקת תוכן חדש לחוזה אשר אליו לא התכוונו. בכך שבחרו המערערים להמשיך ולקיים את החוזה כלשונו והתעלמו מחלוף המועד שנקבע למסירת החנות, כאילו לא עשו דבר על מנת להפוך את החיוב מעצמאי למשולב.

ארבוס

פרשנות אובייקטיבית

יש לפרש חוזה אחיד שכזה, כפי שהיו מתכוונים אנשים סבירים והגונים ולכן יש לפרש את החוזה כך, שהחיוב בתשלום מלוא ערך הדירה, שלוב בחיוב  למסירתה, גם אם אין הדבר רשום במפורש בחוזה. לכן כשמדובר בחוזה הדדי כמו מכר הרי שלפחות לגבי החיובים הרגילים, ההנחה שהם חיובים בד בבד, דבר הנובע מאופיו ההדדי של החוזה אא"כ ציינו במפורש שהחיובים עצמאיים – בניגוד ל"אלעני". נקודת המוצא – אלו חיובים שלובים, או מקבילים, גם אם לא אמרו הצדדים דבר בחוזה ביניהם. מדברי דורנר : אם היתה חב' הבניה מתנה על  43 ←תנאי מקפח בחוזה אחיד.

צרי

ביהמ"ש סירב לאכוף חוזה העסקה. מעסיק שפיטר עובד (רופא שעבד כתועמלן), שנתיים לפני הפנסיה, לאחר 26 שנות עבודה. העליון פסק שאין לאכוף על המעסיק להעסיק את העובד, ברוח ההלכה שאין לאכוף מתן שירות אישי. הפסיקה – "ימנית", המעדיפה את המעסיק על העובד.

אשד נ' לובר

ביצוע בקירוב

דוקטרינת הביצוע בקירוב: התמורה שצוינה בהסכם לא ברת אכיפה. 3(1) חל על חוזה שאינו בר ביצוע, אך אם רק חלקו אינו אכיף והצד הנפגע מוכן להסתפק בביצוע בקירוב, אין לומר שהחוזה עדיין אינו בר ביצוע.  פרופ' ידין: 16 לחוק המכר. אם החיוב הקיים אינו בר ביצוע, יש לבצעו לפחות ביצעו בקירוב כדי לקיים את הוראתו. יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. התוצאה של פירוש זה היא רצויה, וההגיון וחוש הצדק מחייבים את המשך קיומו של כלל הביצוע בקירוב.

וינקלר

התניית אכיפה בתשלום פיצויים

שיקולי צדק

הניתן להתנות את אכיפת החוזה בתשלום הפיצויים [בהסתמך על  4 לתרופות]: כשנפגע החליט שאיננו מבטל את החוזה עליו למלא את חיוביו ולתבוע פיצוי בעבור הנזק שנגרם לו על אותה הפרה. שאלת התנאת האכיפה מתעוררת מקום בו החוזה עומד על תילו מבלי שבוטל כדין. ייתכן וצד לחוזה לא יזכה לאכיפה אם הוא מצדו הפר חיוב שהוטל עליו. הן ממדיניות שיפוטית והן מפרשנות של ס' 4 לתרופות עולה כי ניתן להתנות אכיפה חוזית בתשלום פיצויים. ניתן להתנות אכיפה בהקדמת מועד מילויו של חיוב חוזי וכן בהגדלה של התמורה החוזית. אין להתנות את אכיפת החוזה במסגרת ס' 4 בתנאים הקשורים בחוזה אחר שעשו הצדדים. דוגמא למצב בו החליטו שלא להתנות את האכיפה בפיצויים בשל שיקולי צדק (הקבלנים היו בחובות כספיים ולא היו עומדים בפיצויים).

פומרנץ

התחשבות בקיומו של צד שלישי חרף ההלכה לפיה אין להתחשב בקיומו של צד שלישי לצורך הפעלת סייג הצדק.  מקרה אחד מיני רבים.

מועצה מקומית נתיבות

עובדת פוטרה שלא כדין: בי"ד לעבודה קבע שהפיטורין בטלים. המעבידה ביקשה לנכות את שקיבלה מב"ל ואת שכרה התיאורטי, לו היתה מחפשת עבודה במהלך השנתיים. בימ"ש דחה את הטענה וקבע שחובת הקטנת הנזק לפי 14 אינה חלה במקרה של תרופת אכיפה. לא קבלה  כפל שכר.

אדלר

חובת הקטנת נזק גם באכיפה כספית

מצא: אין לפסוק פיצויים רגילים לפי ס' 13 בחוזה מסחרי. נקבעה נכות בשיעור 10%, הוא עצמו לא טען שאינו יכול לעבוד, הנ"ל ביקש משכורות לכל התקופה (אכיפה),בעיקר – לא הורם נטל הקטנת הנזק←אכיפה עלולה שלא להיות צודקת. אילו יקבע כך תהפוך התביעה לתביעת פיצויים ובסיווג כזה, קיימת חובה להקטנת הנזק. האם שיקולי צדק לאכיפה בלתי צודקת אפשריים כאשר קבוע אחרת בחוק? לא מכריע בשאלה, אך כאן אכיפה של חיוב כספי, אכן יכולה להיות בלתי צודקת. התוצאה – זיכוי במחצית המשכורות שתבע אדלר.

מרגליות נ' אברבנאל

בפ"ד מרגליות ניתנה התראה ונפסק, שהיא רק בגדר אזהרה מוקדמת, דהיינו שאין היא ביטול ויש צורך בהודעת ביטול נוספת.

פרץ נ' ביטון

ראשון: האדם הסביר, שלפי החוק ניתן להניח שלא היה מתקשר באותו חוזה אילו ראה מראש את ההפרה ותוצאותיה, אינו אלא הנפגע. המועד הוא כריתת החוזה. עובדות שטרם ראו את אור העולם אינו עשויות להיות בגדר הראייה מראש. לא ייתכן להביא בחשבון את התוצאות שהינן פרי מעשה או מחדל של הנפגע עצמו שלאחר כריתת החוזה. כדי שהפרה תיחשב ליסודית, יש להביא לידיעת הצד השני את קיומן של התקשרויות נוספות. שני: כוונת המחוקק היא אובייקטיבית (אדם סביר) ולא סובייקטיבית (נפגע).רק התוצאות שהוא היה יכול לראותן מראש, רואים אותן כאילו הוא ראה אותן. ממחיש את מגבלות ההגדרה בחוק . בד"כ איחור קל (למעט מקרים בהם הזמן הוא קריטי) לא ייחשב כהפרה יסודית

ליפקין נ' דור הזהב

דיספוזיטיבי

הצדדים הסכימו שלא תהיה השבה בעין של הנכס במקרה הפרה. חוק התרופות דיספוזיטיביות וניתן להתנות עליו. מטרת החוק הוא הגנה ←אינטרס ציבורי ואינו כפוף רק לרצון הצדדים. הנפגע יכול לבחור את האינטרס עליו הוא רוצה להגן, והוא יכול לבחור את התרופות הרצויות לו ←ניתן להתנות מראש. אפשר להתנות כל עוד המטרה היא תרופתית, ואין בכך עונש למפר או עושק כלפי הנפגע. השבה בכלל (גם בעין וגם בשווי) היא קוגנטית. אבל מותרת בחירה בין השבה בעין לבין השבה בשווי. הבחירה יכולה להתבצע כבר בעת כריתת החוזה או במהלך ביצועו.

כלנית השרון

ריבית לשק"ד בימ"ש

ריאלי ולא נומינאלי

בתקופת אינפלציה השבת הקרן בלי הפרשי הצמדה איננה סבירה. תשלום אותו הסכום הנומינלי של כסף שנתקבל חודשים או שנים קודם לכן, הוא לאו דווקא סביר, ואין החב בהשבה יוצא בה כדי חובת הנזק. הטענה שהלירות ששילמו אינן דומות ללירות שהוחזרו להם מוצדקת. ביטול חוזה אינו ביטול למפרע ואין בו משום עקירת מציאות משפטית בין הצדדים. מטרת ההשבה: מניעת התעשרות שלא כדין. בכך היא נבדלת מהפיצוי, שבא לפצות על נזק בלבד. את כספי ההשבה יש להצמיד למדד השומר על ערכו הריאלי מיום קבלת הכסף עד ליום התשלום בפועל. אין מקום לעיקרון הנומינליסטי. המוכר עשה שימוש בכסף, ותהא זו התעשרות שלא כדין אם לא ישלם לקונה. שאלת מועד הביטול אינה עניין לכאן. אין בביטול כדי לשחרר את המוכר מחובתו להשיב לקונה, בתנאי אינפלציה, את הכספים שקיבל בערכים ריאליים בצירוף ריבית ראויה.

לוי נ' מבט

ביטל חוזה לרכישת דירה, 8 שנים לאחר רכישת הדירה, עקב בעיות רטיבות, שלא נפתרו ע"י הקבלן. הקונים, תבעו גם פיצויי ציפייה: שווי הדירה במועד פס"ד. ביהמ"ש קיבל את התביעה וקבע שאין סתירה בין ביטול החוזה לבין פיצויי ציפייה. המשמעות – מכירת הדירה לקבלן לאחר 8 שנים. שתי שאלות נדונו בפ"ד: האם ניתן לתבוע פיצויי ציפייה ביחד עם ביטול. התשובה – כן !              האם יש לחייב את הקונים בתשלום דמי שימוש ראויים בגין הישיבה בדירה – התשובה לא ! אור גורס – אם נחייב הקונים לשלם דמי שימוש ראויים עבור  8 שנים יהא זה בבחינת נזק שנגרם להם עקב ההפרה, שכן לולא ההפרה, יכלו הקונים לשבת בדירה תקינה ללא תשלום שכר דירה ולכן חיובם להשיב דמי שימוש מהווה נזק שנגרם לקונים עקב הפרת החוזה ולכן הם זכאים לנזק והם יתקזזו עם הפיצויים שהקבלן צריך לשלם להם.

גינזבורג נ' בן יוסף

שיטת ההשבה חוסה בצל עיקרון דיני עשיית עושר, ואין לקבוע השבה שבאמצעותה יתעשר האחד על חשבון האחר. סכום ההשבה הוא עפ"י מועד התשלום הקבוע בחוזה, ולא מועד הביטול. במקרה זה מחפש ביהמ"ש דרך שבה יוכל להורות על השבה חלקית, כדי לאזן את האינטרסים בין הצדדים (כי ערך המכונות אכן ירד). ייתכנו מקרי השבה חלקית מתוך עיקרון הצדק. פרידמן – רק במקרים יוצאי דופן. ניתן להחיל השבה חלקית כאשר הצד הזכאי להשבה הביא בהתנהגותו לאובדן התועלת מן ההתעשרות החוזית. יש לפעול בתום לב. 7.) על המערער היה לנקוט באמצעים סבירים על מנת לבלום את תהליך ירידת ערך המכונות (הקטנת הנזק).

אבו זייד

ביטול בתו"ל

השתהות=יסודית

מיעוט: את הביטול ניתן להפעיל תוך זמן סביר (ס' 8) לאחר שחלפה הארכה, ומתן הודעה מאוחרת נחשב כוויתור על זכות זו.  יש להבהיר למפר כי אי מילוי החוזה בעת הארכה עלול להביא לביטולו. אי נקיטת צעדים עלולה ליצור את הרושם כאילו רוצים בקיום החוזה ולא בביטולו. יש בהתנהגות כזו כדי להפוך את מהותה של ההפרה עצמה מיסודית ללא יסודית. שינוי זה לא שולל את זכות הביטול אלא מצריך מתן ארכה נוספת ע"פ ס' 7(ב) ומתנה את הפעלת הביטול במבחן הצדק. מאחר והפרה יסודית הפכה ללא יסודית נפתחת הדלת להחלתו של מבחן הצדק ע"פ ס' 7(ב). הביטול כאן אינו צודק בשל ההשקעה הרבה שהושקעה בנכס. גם ללא שיקולי הצדק ניתן לטעון כי זכות הביטול כפופה לעיקרון תו"ל (39). החלת תו"ל בביטול טרם גובשה בפסיקה, נטען כי על המניע להפעלת זכות ביטול להיות בתו"ל. עמידה של זכות הביטול כשהמפר מעוניין לקיים את החוזה תיחשב כחוסר תום לב; ביטול חוזה מתוך מניע פסול, שרירות, או אף שינוי במצב שוק עלול להתפרש כחוסר תום לב.

ארדמן נ' אורנים

ביטול בתו"ל

זמן סביר

חידוש ביטול בארכה נוספת

איחור בתשלום התמורה בעבור דירה, במיוחד של שנים יכול להיחשב כהפרה יסודית. משכך על הצד הנפגע למהר ליתן הודעת ביטול. לא עשה כן ובחר לקיים החוזה ולמצוא את תרופתה בסעד אחר←גם בעיניו הפרה המיוחסת לפוגע לא יסודית עוד. שהרי אם היתה יסודית, היה ממהר לפעול. נוכח הזמן הרב מאז נודע על ההפרה, שלא היה בבחינת "זמן סביר", החליטה המשיבה ליתן ארכה למערערים כדי לתקן את הטעון תיקון. אי מימוש זכות ביטול בזמן סביר אינו שולל הזכות – ניתן לחדשה ע"י מתן ארכה נוספת. אלא שהתנהגות המשיבה חשפה אותה לאפשרות שבסופו של דבר החוזה לא יבוטל מחמת היות הביטול "בלתי צודק" עמידה על זכות חוזית אין בה כדי להוות חוסר תו"ל ככלל אך מהנסיבות יוצא ששיגור ההודעה נועד כדי לחסום את תביעת המערערים← ביטול בלתי צודק (7(ב)) , במיוחד כשבפני המשיבה דרכים נוספות לגבות את המגיע לה .

שיכון ופיתוח נ' מעלה אדומים

מה המשמעות של השתהות במשלוח הודעת הביטול? 2 דעות: ברק כאן: השתהות לא הופכת הפרה יסודית לבלתי יסודית, עם זאת מקבלת ההפרה היסודית חלק מתכונותיה של ההפרה הלא יסודית, קרי הצורך במתן אורכה עובר לביטול. 2. אבו-זיד : השתהות הופכת הפרה יסודית ללא יסודית.

צמנטכל

הפר הפרה יסודית בקיום המועד הראשוני אך אח"כ מבצע← ניתן להודיע על ביטול גם כאשר הוא בפועל מקיים. בד"כ בהפרה יסודית ניתן לבטל גם אחרי התיקון. רק במצבים יוצאי דופן נמנע ממנו ביטול בטענה של חוסר ותו"ל.

קוסטודיה

לנפגע מהפרה 2 אפשרויות: התעלמות מההפרה ואז החוזה ממשיך להתקיים או ביטול החוזה. עצם ההפרה אינה משחררת את המפר מהחוזה. ביטול עצמאי מתאפשר רק עם ההפרה יסודית. אם לא יסודית: יש ליתן אורכה טרם הביטול. את הביטול יש להפעיל בתו"ל והוא אינו תול בהסכמת המפר אלא אך בקבלת ההודעה. ניתן לפנות לביהמ"ש לקבלת ביטול הצהרתי אשר אינו יוצר את הביטול אלא אך מצהיר עליו. בוטל החוזה ← השבה . עד הביטול החזקת הנכסים אינה בגדר התעשרות שלא כדין. על עילת ההשבה יש התיישנות של 7 שנים← עברה התקופה מהביטול←חלפה ההזדמנות להשבה

אניסימוב

הלכה: הוכחת שיעור נזק

מיעוט: על ביהמ"ש לאמוד את הנזק רוב: לא מדויק לומר כי די לנפגע להוכיח את נזקו, ושיעור הפיצויים הוא עניין לאומדנו של ביהמ"ש←אם הנפגע תובע פיצויים לפי 10, הוא חייב להוכיח, במידת וודאות סבירה, הן את נזקו והן את שיעור הפיצויים. שני שלבים בהגשמת הזכות לפיצויים: קביעת היקף הנזק, תיחום הנזק אשר במסגרתו מאתרים את הנזקים שנגרמו ע"י ההפרה (קש"ס), תוך ייחוד אותם נזקים שהם צפויים ושבגינם מוטלת האחריות (מבחן הצפיות); קביעת שיעור הפיצויים ע"י שומה וכימות, תרגום הנזק לסכומי כסף. 10 קובע מבחן לתיחום הנזק, אך לא לשיעורו. עם זאת, המבחן המקובל לקביעת השיעור הוא באותו סכום אשר יעמיד את הנפגע במקום בו היה נמצא לולא ההפרה. על הנפגע להניח תשתית עובדתית לשם השיעור!! אם לא עשה זאת, לא ייפסק לו פיצוי. במקרים קשים להוכחה, די בנתונים סבירים, תוך מתן שק"ד מתאים לביהמ"ש לעריכת אומדן להשלמת החסר.

אדרס

עעו"ב לצד חוזים

ללא קשר לביטול בשני תנאים:

ללא סעדים סותרים

ללא  ע' שלא כדין

ש.לוין: העברת הדגש מהסיכון להפרה אל ההפרה עצמה – מרתיעה מפני הפרת התחייבויות ומונעת מהחוטא לצאת נשכר – עפ"י 3: צד זכאי לאכיפה בעין , עפ"י  4: ביהמ"ש יכול להתנות את האכיפה עפ"י שיקולי צדק ואיזון אינטרסים בין הצדדים. עפ"י  39 יש לקיים חוזה בתום לב. עילת תביעה בגין הפרת חוזה איננה שוללת תביעה בעילה של ע"ע. המקיים זכאי לתבוע במצטבר תרופות חוזיות ותרופות ע"ע בגין אותן נסיבות.  אין לערבב בין עילת ההשבה שעפ"י 9 לחה"ת ובין עילת ע"ע.  וכזה נכון ללא קשר אם יש או אין. אם החוזה לא בוטל המקיים מחויב לו ואין לפסוק לטובתו את טובת ההנאה לה זכה. בן פורת: בחוזה בטל ההשבה מוסדרת במסגרת חוק החוזים ואין להזדקק לע"ע. תביעה בעילה של ע"ע יכולה להתלוות רק לתביעת אכיפה ולא כאשר תובעים פיצויים. הכרה רחבה בכל הבטחה חוזית כעילה לתבוע בע"ע היא בלתי רצויה ומסוכנת לעולם הסוחרים וכורתי החוזים. ד.לוין: יש להפריד בין דיני חוזים ודיני ע"ע וכאשר יש חוזה שלא קוים יש לטפל במחלוקות ובבעיות באמצעות דיני החוזים. השבת טובת הנאה של המפר איננה נמנית עם התרופות. (מסכים עם בן פורת)

ברק: המקיים זכאי לקבל מהמפר את טובת ההנאה שצמחה לו כתוצאה מההפרה גם אם המקיים לא ניזוק והחוזה עומד בעינו. גיבוש זכות ההשבה נראה מוצדק דווקא כאשר החוזה בין הצדדים קיים ולא בוטל. אין מניעה לצרף סעדים עפ"י ענפי משפט שונים ובלבד ש: א. הצד התמים לא יתעשר שלא כדין מריבוי סעדים על חשבון המפר (סעד לא עולה על נזק). סעד לא יסתור סעד אחר במהותו (ביטול ואכיפה). אין טעם להגביל את זכות ההשבה רק לזכות קניינית (עפ"י בן פורת) אלא גם לפגיעה בזכות חוזית.  אכיפה היא סעד עקרי וראשוני. בחוזה אדם רוכש זכות לקבלת הנכס ולא זכות לפיצויים בגין אי קבלתו. ד.נ: דחיית ההפרה היעילה ע"י שופטי הרוב. חוזים יש לקיים  בחירה בנימוק המוסרי. הפרה אינה דבר ראוי.לא ראוי שאדם יתעשר על חשבון השני. קיום הבטחות הוא ביסוד חיינו. * ברק וש.לוין: ע"ע במקרה שהחוזה תקף. אם הופרה זכותו החוזית  של צד,שהיא אינטרס מוגן מותר לו לבקש את התמורה הנגדית – טובת ההנאה וזה בגלל שאכיפה היא סעד ראשוני בישראל ולא ניתן היה לאכוף.

אזורים

התנאים לקיומו של סע' 11א : הפרת החיוב , ביטול החוזה וקיומו של הפרש בין התמורה לפי החוזה ובין שווי הנכס ביום ביטול החוזה.  ע"מ להעריך שווי של נכס מקרקעין מסוים ניתן להיעזר בעסקה בה נמכר הנכס בפועל לצד שלישי. המונח "הפרש" שבסעיף 11 לחוק התרופות מתייחס לערך הריאלי של הכסף תוך לקיחה בחשבון של הגורם האינפלציוני וכך תושג הסימטריה הראויה בין שני הסעדים.  היה וע"פ החישוב הריאלי לא מגיע לנפגע פיצוי כלל, או פיצוי זוטה בלבד, ולמעשה נגרם לו נזק גדול יותר, למשל בגין אי יכולתו לשמור על ערך הכסף שנותר בידו, יש לו אפשרות לתבוע לפי ס' 10. במקרה כזה עליו להוכיח את הנזק במידת וודאות ראויה.

מלון צוקים

השבה גם בחוזה הפסד

מלץ: מטרת 10  לחוה"ח להביא את הנפגע למצב בו היה לו קוים החוזה במלואו- פיצויי ציפיות. לנפגע אין אפשרות בלתי מוגבלת לבחור בין פיצויי הסתמכות או פיצויי ציפיות. רק במקרים מסוימים ישתמש בית המשפט באינטרס ההסתמכות כאמצעי עזר הוכחתי להערכת אינטרס הקיום = ציפיות. כשלא ניתן יהיה לחשב את פיצויי הציפיות יפוצה הנפגע על הסתמכות מכוח 10. השארת הברירה בידי הנפגע בנושא סוג הפיצויים אותם יתבע עלולה לגרור תביעת פיצויי הסתמכות גם בחוזה הפסד← מהווה פיצויים עונשיים נגד המפר ולפיכך מנוגד לתפיסת דיני החוזים. שימוש בהסתמכות כאומדנא.  רוב: 10 כולל הן פיצויי קיום והן פיצויי הסתמכות ולא רק במקרים חריגים. פיצויי הציפיות אינם רף עליון  פיצויי הסתמכות רלבנטיים גם לשלב תיחום הנזק. חוזים יש לקיים ולכן ניתן להטיל על המפר גם נזקי הסתמכות של הנפגע. נזקי ההסתמכות של הנפגע עשויים לכלול גם אובדן רווחים שמקורם בהחמצת קשר חוזי אחר. 10 לא מגביל את פיצויי ההסתמכות לסכום המרבי של פיצויי הקיום. (מייצג תפיסה מוסרית לפיה הפרה היא דבר פסול כמו באדרס)  רוב: ניתן לקבל השבה גם בחוזה הפסד

אקזימין

טעות משותפת

שמגר: מצטט את מאונטנר: "החובה המוטלת ב 39 הנה חובה אלטרואיסטית"  – חובה לפעול למען הצד האחר מעבר למה שקבוע בנורמה המסדירה את יחסיהם. אי עמידה בדרישת תום הלב עולה כדי הפרת חוזה (שלו). שמגר מכניס את הנושא של "אשם תורם" אם שניים גרמו סיבתית לנזק אין להעדיף אחד על רעהו ויש לחלק את האחריות. הקביעה כי כל צד יישא בנזק שהוא אחראי לו מתיישבת גם עם הדרישה להקטנת הנזק. יש בהיעדר תום לב של צד לחוזה כדי לשלול ממנו תרופה או כדי להעניק תרופה לצד שכנגד חלוקת אחריות בין הצדדים יכולה להתקיים ע"י :השוואת מידת חוסר תו"ל של כל אחד מהצדדים, השוואת התרומה הסיבתית של כל אחד מהצדדים, שילוב של חוסר תו"ל ותרומה סיבתית. גולדברג: צריך ללכת אחורה לכריתת החוזה ולבדוק מי אחראי. חוזה מטיל חובה על צד אחד וצד אחד בלבד. חלוקת האשם התורם בהעדפת חובת תוה"ל של הצדדים. קושי עובדתי: אי גילוי דורש אי ידיעת הצד שכנגד אולם כאן החב' ידעה

אוסי הקמת מבנים

התחייבה למכור דירה ב-140,000$ מאוחר יותר מבקשת 180,000$ משום שלטענתה המחירים  עלו הצד השני לא הסכים וביטל. הדירה נמכרה כבר לצד שלישי ב-192,000$. מהו גובה הפיצויים לו זכאים הנפגעים עפ"י  11? הנוסחה: מזהים את המחיר החוזי (140 א'), ואת מחיר השוק (192 א') – ההפרש הינו 52 אלף דולר. ברק: 11 מאפשר לנפגע קיצור דרך, ההוראה חוסכת מן הנפגע את הצורך להוכיח את היקף הנזק ושיעורו. חובת הקטנת הנזק אינה חלה על פיצויים לפי סעיף 11. כלומר הנפגע זכאי לרווח שבין המחיר בו אמור היה לקנות למחיר בו נמכרה הדירה לצד ג.

ארבוס נ' רובינשטיין

פיצויים

צד נפגע מחיוב מקביל (שילם כסף ולא קיבל נכס) זכאי לפיצוי בגובה ריבית .אותה קביעה בשתי דעות: 1. מכוח ע"ע: המפר התעשר שלא כדין מהכספים שקיבל באשר לא מסר הנכס. 2. עבור הנזק שנגרם למופר.

איי.אמ.איי

חב' קבלנית אהרון

כפל פיצוי

הפרת החוזה מצד השוכרת פגעה בשני אינטרסים של המשכירה – אינטרס הציפייה (הסעד הוא כספי בשיעור דמי-השכירות שנמנעו ממנה) והאינטרס במניעת התעשרות של השוכרת הבאה לה מהמשכירה שלא על-פי זכות שבדין (הסעד בגין הפגיעה בו ישיב למשכירה את שווי התעשרות השוכרת). תשלום דמי-שכירות ראויים מגן במקביל על שני האינטרסים האמורים של המשכירה. פסיקת דמי שכירות ראויים בעילה של ע"ע בצירוף פיצויים חוזיים מכוח חוה"ת הייתה מעמידה את המשכירה במקום בו הייתה עומדת לו השכירה בפרק זמן נתון את הנכס פעמיים. לכן פיצויים במקרה שלפנינו אינם מתיישבים עם סעד בעילה ע"ע . צירוף השניים מוביל להתעשרות שלא על-פי דין של המשכירה. האם משתנה מסקנה זו כשבמקום פיצויים בגין נזק שהוכח, תבעה המשיבה פיצויים מוסכמים (בצרוף דמי- שכירות ראויים)? אותו נימוק לכך שאין המשכירה זכאית להצטברות פיצויים בגין נזק שהוכח לדמי-שכירות ראויים בעילה של ע"ע תופס גם לעניין הימנעות מצירוף פיצויים מוסכמים לדמי-שכירות כאלה. תשלום הסכום שנפסק כשכר ראוי בעילה של ע"ע ופיצויים מוסכמים, משמעותו בנסיבות המקרה כפל פיצוי. קיימת חפיפה ברורה בין פועלו של הפיצוי המוסכם ובין פועלו של החיוב בדמי-שכירות ראויים בעילה של ע"ע.

סוראקי

השתק: הקטנת הנזק

בקשת עסקת forward בפלטינה, שהיתה אמורה להתבצע באותו היום. החוזה עם הבנק אמר שהבנק מתחייב לרכוש הפלטינה באותו היום. בשעת צהריים, משראו שאין הבנק מתכוון לבצע את העסקה וניתן היה עדיין לבצעה. הבנק, לא ביצע את העסקה. מחיר הפלטינה עלה למחרת ב – 10% והתובעים ביקשו לקבל את ההפרש הנ"ל. טענת הבנק – היו אמורים לבצע העסקה בעצמם, שכן זהו חלק מנטל הקטנת הנזק. יש לזכור – במועד המדובר – טרם הופר החוזה. בימ"ש דחה את טענת הבנק באומרו, שהנפגעים לא חייבים היו לבצע את העסקה במקום הבנק, משום שאם יכול היה הבנק לבצעה, הוא מנוע מלטעון כלפי לקוחותיו, שהם עצמם לא ביצעוה.

ארבוס נ' רובינשטיין

 צוין בחוזה שאיחור של עד 120 יום לא יהווה הפרה כלומר התנו על הפרה צפויה. נקבע שהתנאה על הוראת חוק שבאה לטובת הצד החזק וכפועל יוצא מגבילה את התרופות היא תנאי מקפח. במיוחד בחוזים אחידים.

גולדשטיין נ' גוב

קשיים חריגים ברישום בטאבו עקב מחשוב משרדי מס שבח, אינו מהווה נסיבה מסכלת.

פישברג נ' דים

קשיים בהשגת רשיון בנייה אינם ארוע מסכל. במדינתנו מלחמה ועליית מחירים בגדר הצפוי.

רגב נ' משרד הביטחון  

נקודת מפנה: אנגלרד: יש לבחון מחדש את גישת בתי המשפט לסוגיית הסיכול – הגיע הזמן לרככה את סוגיית הסיכול ולקבוע, שאם הסיכול לא נלקח בחשבון, ולא תומחר בחוזה אז יש להתייחס אליו בהתאם.