דיני חוזים -חוזים אחידים – הכנה למבחן

חוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982

תוכן ענינים

פרק א': הוראות יסוד

חוזים אחידים הם חוזים שה"ספק", מנסח ללא מו"מ עם ה"לקוח", ומציב אותם בפניו: קבל או שלא תקבל, ללא מו"מ על תוכנו. כאשר יש בחוזה כזה קיפוח של הלקוח – בכך דנים דיני החוזים האחידים. עילת הקיפוח – קל להוכיח אותה, ובית המשפט חייב לפעול: ביטול או שינוי הסעיף.

"ספק"- הצד  שניסח את החוזה האחיד(מי שסיפק את החוזה. לא בהכרח מי שמספק סחורה בעסקה).

"לקוח"- הצד שמציעים לו את החוזה האחיד.

בית הדין לחוזים אחידים הוא ערכאה מיוחדת שדנה רק בחוזים אחידים. אך גם בית משפט רגיל יכול לטפל בחוזים אחדים. ההבדל ביניהם הוא שבית המשפט תמיד עוסק בסכסוכים בין התובע והנתבע שעומדים מולו, ורק בהם. לכן, כאשר הוא מכריע את התיק, זה יחול רק על החוזה הספציפי הזה. לחוזים אחרים הנושאים אותם תנאים בדיוק אין השפעה מכך, עד שהם יפתחו עצמם בהליך משפטי. כמו כן, בית המשפט איננו מוגבל לגבי העילות לביטול החוזים הבאים לפניו. לעומתו, בית הדין לחוזים אחידים עוסק רק בעילת קיפוח. כשהוא מכריע לגבי חוזה אחיד כלשהו, ההכרעה תחול על כל החוזים הדומים לו.

אישור בית הדין. בית הדין יכול לתת אישור שאין בחוזה כלשהו תנאים מקפחים. אישור כזה מקנה חסינות מפני עילת קיפוח, לכל היותר לתקופה של עד 5 שנים. לקוח בודד איננו יכול לפנות לבית הדין, אלא היועץ המשפטי לממשלה, הרשות להגנת הצרכן, בנק ישראל, ועוד מספר רשויות. הם מייצגים את ציבור הלקוחות. אמנם יש אפשרות להקים ארגון, תוך בקשת אישור לכך משר המשפטים.

אם בית הדין מחליט לשנות או לבטל סעיף, הרי שזה מחייב את כל החוזים, וכן זה חל על חוזים שנכרתו רטרואקטיבית, אך לא חל על מה שבוצע. סעיף 150 לקודקס קובע שאוטומאטית יחול התיקון לא רק להבא אלא גם לשעבר, אלא אם כן בית הדין מחליט שלא.

סעיף 147(ב) בקודקס מאפשר לבית הדין שיקול דעת במתן אישור לספקים, אלא אם כן יש בזה משום תקנת הציבור, תקנת הצרכן, מספר לקוחות, אופי הפעילות ועוד. אמנם יש אזהרה לשופטים למצוא את האיזון בין מניעת קיפוח הלקוחות לבין האינטרס של הספק, שלא יפגע.

במקרה של דיון מקביל על חוזים אחידים בעלי אופי דומה המתנהל במקביל בבית הדין ובבית המשפט- החוק מאפשר לבית הדין להשעות את עצמו, עד שבית המשפט יפסוק. שלו אומרת שזה גם על בית המשפט- בית המשפט יכול להשעות את עצמו עד שבית הדין יפסוק את דברו, ודווקא עדיף שבית הדין ידון בכך- בגלל ההשפעה הרחבה יותר של הכרעתו על כל החוזים האחידים.

1.              חוק זה מטרתו להגן על לקוחות מפני תנאים מקפחים בחוזים אחידים.

סעיף 1. סעיף מטרה: חוק זה, מטרתו להגן על צרכנים מפני העוסקים.

2.              בחוק זה –

                 "חוזה אחיד" – נוסח של חוזה שתנאיו, כולם או מקצתם, נקבעו מראש בידי צד אחד כדי שישמשו תנאים לחוזים רבים בינו לבין אנשים בלתי מסויימים במספרם או בזהותם;

                 "תנאי" – תניה בחוזה אחיד, לרבות תניה המאוזכרת בו וכן כל תניה אחרת שהיא חלק מההתקשרות, ולמעט תניה שספק ולקוח הסכימו עליה במיוחד לצורך חוזה מסויים;

                 "ספק" – מי שמציע שהתקשרות עמו תהיה לפי חוזה אחיד, ואחת היא אם הוא הנותן או המקבל של דבר;

                 "לקוח" – מי שספק מציע לו שהתקשרות ביניהם תהיה לפי חוזה אחיד, ואחת היא אם הוא המקבל או הנותן של דבר;

                 "בית הדין" – בית הדין לחוזים אחידים המוקם לפי חוק זה.

סעיף 2. הגדרות. מחולקת לארבעה חלקים.

א  נוסח החוזה. צריך להציג את כל החוזה לבית המשפט.

ב  שתנאיו כולם או מקצתם נקבעו על ידי צד אחד. בחוזה שלא כל סעיפיו נקבעו על ידי צד אחד, רק אלה שכן- נחשבים לחוזה אחיד.

פס"ד ארגון שחקני הכדורגל נ' התאחדות הכדורגל. התאחדות הכדורגל תיקנה התקנון שלה תנאים מקפחים ביותר על שחקנים המבקשים לעבור מקבוצתם לקבוצה אחרת. הדיון נסב על השאלה האם תקנון יכול להיחשב כחוזה אחיד.

פס"ד אגד נ' יוסף יעקב. נהג אגד שעוול כלפיה. הם החליטו לפטרו, ולשלול ממנו את הפנסיה שלו, על פי תקנון אגד. גם פה,השאלה הייתה האם התקנון יכול להיחשב כחוזה אחיד. השופטים נחלקו בדעותיהם.

ג  שהחוזה יהיה בעל פוטנציאל ללקוחות רבים. ההגדרה של "רבים" משתנה על פי הנכס: מקרקעין דורש פחות "רבים" מאשר מטלטלים, בגלל היקף המכירות המצומצם יותר. הנמענים של החוזה יהיו בעלי זהות שאיננה ידועה. הגדרה זו איננה מוחלטת: למשל אדם המנסח חוזה לעובדי חברה – זהותם ידועה ברמת העיקרון, אך בכל אופן הם נחשבים כבעלי זהות שאיננה ידועה, כל עוד אין הספק רואה לנגד עיניו אנשים ספציפיים.

ד  תניה.  ההגדרה הזו מחולקת לארבעה חלקים:

1 תניה – סעיף בחוזה אחיד.

2 לרבות תניה מאוזכרת – גם אם החותם לא חתם על הסעיף עצמו, אלא החוזה עליו הוא חתם מזכיר ומפנה לחוזה אחר – הרי שהוא חוזה אחיד, ואתה הפנייה היא חלק ממנו.

3 וכן כל תניה אחרת שהיא חלק מההתקשרות – לרבות שלטים, או בעל פה.

4 שלא נוהל עליו משא ומתן. ברגע שנוהל משא ומתן כלשהו, ואפילו רק הובעה הסכמה לגבי הסעיף הזה, גם בלי לשנות דבר בפועל- הרי שהוא אינו חוזה אחיד.

פס"ד היועץ המשפטי נ' גד, "גד" הייתה חברת בנייה. בחוזה המכירה שלהם נקבעו סעיפים מקפחים רבים לגבי רוכשי הדירות. אחד מהסעיפים הללו הפנה לחוזה אחר, כך שגם הסעיפים הרלוונטיים בחוזה הזה נכללו בחוזה האחיד.

3. בית משפט ובית הדין יבטלו או ישנו, בהתאם להוראות חוק זה, תנאי בחוזה אחיד שיש בו – בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות – משום קיפוח לקוחות או משום יתרון בלתי הוגן של הספק העלול להביא לידי קיפוח לקוחות (להלן – תנאי מקפח).

סעיף 3, עילת הקיפוח. הסעיף מגדיר שבחוזה אחיד, כל סעיף שהוא שעלול לקפח, אפילו לא קיפח בפועל. לבית המשפט יש סמכות לדון בין בקיפוח בפועל, ובין קיפוח בכוח. אולם כאשר באותו חוזה יש את שני סוגי הקיפוחים, הוא יעדיף לדון בזה שבפועל. לעומתו בית הדין לחוזים אחידים ידון תמיד בקיפוח בפועל, שכן לנגד עיניו עומדים כלל ציבור הצרכנים, ולא העותר היחיד

פס"ד חברה קדישא קהילת ירושלים נ' קסטנבאום. החברה קדישא לא הייתה מוכנה להציב מצבה הנושאת תאריך לועזי, אלא רק תאריכים עבריים. כך נקבע בחוזה שלהם. קסטנבאום הסכים, מפני שמתו היה מוטל לפניו, אך לאחר מכן עתר על כך. השופט ברק העלה את האפשרות לבטל את הסעיף בחוזה בתור חוזה המפר זכויות אדם. כאן עוסקים בתחולה העקיפה(ראה/י במבוא לעיל)- האם אפשר להחיל במשפט אזרחי את זכויות הפרט החוקתיות, כמו כבוד האדם בדיני חוזים.

נסיבות הסעיף המקפח. כאשר אנו באים לקבוע האם חוזה הוא מקפח, עלינו להתחשב במכלול של החוזה כולו. הרי כל סעיף הוא לטובת אחד הצדדים, והחוזה כמכלול יוצר איזון בין הצדדים. יש להתחשב גם בנסיבות אחרות: בספרות הגדירו אותן נסיבות כמחזקות את טענת הקיפוח. למשל-

קיום מונופול– מחזק את היכולת של הספק להכניס תנאים מקפחים, למרות שקיום מונופול לעצמו אינו משמש כטענת קיפוח.

שירות חיוני– מזון, תרופות, וכדומה, מחזק את התחושה שיש כאן קיפוח, בגלל תלות הציבור.

הפער הכלכלי בין הספק לבין הלקוח הפוטנציאלי(במקרה של בית הדין) או הספציפי(במקרה של בית המשפט)- ככל שהפער גדול יותר קיים סיכוי גדול יותר לקיומו של ניצול וקיפוח. במקרה של לקוח ספציפי (לפני בית משפט) יש להתחשב במצב הכספי של הלקוח הספציפי הזה(סעיף 19(ב)). זוהי דוגמה לקיומו של צדק חלוקתי בחיקוק.

4.              חזקה על התנאים הבאים שהם מקפחים:

(1)                   תנאי הפוטר את הספק, באופן מלא או חלקי, מאחריות שהיתה מוטלת עליו על פי דין אילולא אותו תנאי, או המסייג באופן בלתי סביר את האחריות שהיתה מוטלת עליו מכוח החוזה אילולא אותו תנאי;

(2)                   תנאי המקנה לספק זכות בלתי סבירה לבטל, להשעות או לדחות את ביצוע החוזה, או לשנות את חיוביו המהותיים לפי החוזה;

(3)                   תנאי המקנה לספק זכות להעביר את אחריותו לצד  שלישי;

(4)                   תנאי המקנה לספק זכות לקבוע או לשנות, על דעתו בלבד, ולאחר כריתת החוזה, מחיר או חיובים מהותיים אחרים המוטלים על הלקוח, זולת אם השינוי נובע מגורמים שאינם בשליטת הספק;

(5)                   תנאי המחייב את הלקוח באופן בלתי סביר להיזקק לספק או לאדם אחר, או המגביל בדרך אחרת את חופש הלקוח להתקשר או לא להתקשר עם אדם אחר;

(6)                   תנאי השולל או המגביל זכות או תרופה העומדות ללקוח על פי דין, או המסייג באופן בלתי סביר זכות או תרופה העומדות לו מכוח החוזה, או המתנה אותן במתן הודעה בצורה או תוך זמן בלתי סבירים, או בדרישה בלתי סבירה אחרת;

(7)                   תנאי המטיל את ההוכחה על מי שנטל זה לא היה עליו אילולא אותו תנאי;

(8)                   תנאי השולל או המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות מסויימות בערכאות משפטיות, או להיזקק להליכי משפט אחרים, והכל למעט הסכם בוררות מקובל;

(9)                   תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך;

(10)                 תנאי הקובע מסירת סכסוך לבוררות כאשר לספק השפעה גדולה יותר מאשר ללקוח על קביעת הבוררים או מקום הבוררות.

סעיף 4, חזקת קיפוח. מונה 10 חזקות משפטיות. אם מוכיחים שסעיף מסוים דומה לאחת מהחזקות הללו- הרי שיש חזקת קיפוח, והספק צריך להוכיח שזה לא קיפוח. בדרך כלל הספק לא מצליח למצוא הסבר, והתנאי מתבטל. לא קשה להוכיח שהתנאי נכנס לתוך אחת מהחזקות הללו.

(1) פטור מאחריות. אם הספק פוטר את עצמו מחובה על פי דין, חזקה שזה מקפח.

פס"ד היועץ המשפטי נ' גד. חברת גד פטרה את עצמה מכל פגם בדירה על סמך אישור של מומחה(עובד שלה, מטעמה).

(2) ביטול השעיה או דחייה או שנוי חיובים של הספק. כאשר הספק מאפשר לעצמו לשנות, לדחות או להשעות ללא הגבלה את החיובים עליו, שעל פי החוזה

פס"ד אגד נ' יעקב, שבו, כאמור, החליטה אגד לשלול את הפנסיה של העובד, על דעת עצמה.

פס"ד היועץ המשפטי נ' גד, חברת גד קבעה בחוזה המכר שלה שהיא תהיה רשאית להעביר את הבעלות על הדירה לידי הלקוח בזמן שיקבע על ידה, ואין לקונים יכולת לתבוע את הדירה לפני כן.

פס"ד ריבקין נ' ליגד. ליגד הייתה חברת בנייה שמכרה דירה לריבקין. המערערת טענה לתנאי מקפח בחוזה המכר, מפני שלא נקבע זמן מדויק להעברת הבעלות על הדירה לידי הקונה, אלא על פי רצון החברה לבדה, כמו בפס"ד גד.

(3) תנאי שמקנה לספק את האפשרות להעביר את האחריות לצד שלישי. כלומר, אם לספק יש את האפשרות לקבוע אחרי כריתת החוזה מי יהיה אחראי עליו.

(4) סעיפים המאפשרים לספק את היכולת לשנות את חיובי הלקוח לאחר כריתת החוזה על דעת הספק, זולת אם השינוי נובע מגורמים שאינם תלויים בספק.

פס"ד מילגרום נ' משען. בחוזה בית אבות נקבע שכאשר הדייר יעבור לבית האבות הסיעודי, התעריף ישתנה בהתאם לשיקול דעתה של משען. הדיירים טענו שמדובר בתנאי מקפח, ואילו משען טענה שאין זה תנאי מחייב, אלא הזמנה לכריתת חוזה חדש עם ההעברה. השופט ברק הגיע למסקנה שמדובר בתנאי, שכן אין לדייר בשלב בו הוא עובר למצב סיעודי היכולת לנהל מו"מ חדש. אמנם, יש למשען הזכות שלא לקבוע בחוזה הראשון מחיר קבוע, בגלל שזה תלוי בעתיד. אך העובדה שהיא הניחה את הפרט הזה לשיקול דעתה הבלעדי, כאשר הברירה הנותרת לפני הדייר, באם לא יקבל את ההצעה, היא לעזוב את בית האבות(נזכיר שוב- במצב סיעודי!)- הרי שזהו תנאי מקפח.

(5) תנאי שמחייב את הלקוח להזדקק לספק או לאדם אחר, באופן בלתי סביר, או מגביל את חופש הלקוח להתקשר למישהו אחר

פס"ד איגוד שחקני הכדורגל נ' התאחדות הכדורגל, בתקנון ההתאחדות נקבע בתקנון ההתאחדות ששחקן שירצה לעבור לקבוצה אחרת או להשתתף בפרסום חייב אישור של הקבוצה.

פס"ד בית יהונתן נ' היועץ המשפטי. בית יהונתן הייתה חברה לפינוי פסולת רפואית בבניין מדיכלל, שבו קליניקות רפואיות שונות. להחליף את החברה נקבע בחוזה שהדבר יוחלט על פי רוב בעלי הרכוש בניין, והתברר שבעלי רוב הרכוש בבניין הם לא אחר מאשר בית יהונתן עצמה. כך שלמעשה היא כפתה את שירותיה על הבניין.

פס"ד גד נ' היועץ המשפטי. חברת גד קבעה בחוזה המכר שלה, בין היתר, כי כל עבודות התחזוקה באזור יעשו על ידה, והתשלום על עבודות אלו יהיה ההוצאות פלוס 10% (שיטת "Cost Plus"). לקונים אין אפשרות לשכור חברת תחזוקה אחרת.

(6) הגבלה של זכויות או תרופות וסעדים של הלקוח.

פס"ד בית יהונתן נ' היועץ המשפטי, בחוזה נאמר שבמקרה של הפרה, למערערת תהיה הזכות לדרוש צו מניעה או צו עשה כנגד הקונה, אף שלא בנוכחות הקונה ובלא מתן ערבות. כמו כן, נקבע בחוזה שחתימת רואה החשבון של הספק יהווה הוכחה מכרעת לנכונות החשבון השנתי. שני הסעיפים שללו מהלקוח תרופות המגיעות לו בדין.

פס"ד גד נ' היועץ המשפטי. חוזה החברה ביקש למנוע מהלקוחות לרשום הערות אזהרה על דירותיהם, עד שמחיצות כל הדירות יוקמו.

פס"ד ריבקין נ' ליגד. החוזה שלל, במקרה של הפרה, את "דמי הרצינות" מהלקוח, והפך אותם לפיצויים לטובת החברה.

(7) אם הספק מעביר את נטל ההוכחה על הלקוח, במקרה שהלקוח הוא הנתבע.

פס"ד היועץ המשפטי נ' בנק לאומי, שם הבנק קבע שפירוט החשבון הוא הוכחה לנכונות החשבון, ואם הלקוח רוצה לטעון שהוא טועה, עליו נטל הראיה.

(8) תנאי ששולל את זכות הלקוח לטעון טענה מסוימת בבית המשפט.

פס"ד היועץ המשפטי נ' הבנק הבינלאומי, שם קבע הבנק שיש לו הזכות לפצל סעדים, אף בניגוד לרצון הלקוח. עוד תנאי היה שהוא חייב את הלקוח לעקוב אחר נכונות החשבון, ואם יעברו 30 יום ללא תביעת הלקוח, הוא יהיה מנוע מלתבוע את הבנק.

(9) סמכות שיפוט מקומית היא: איזה בית משפט מוסמך לדון במקרה, על פי המיקום. הסכם שיפוט בין הצדדים הינו הסכם בו מחליטים הצדדים באיזו ערכאה הם ידונו בענייניהם. הסעיף הזה אומר שאם הספק נותן לעצמו את הזכות לקבוע את השיפוט("תנאי שיפוט ייחודי"), הרי שזה מקפח. סעיף זה תוקן לאחרונה, ועכשיו הדין הוא שכל סעיף שדן בסמכות שיפוט הרי הוא חזקת מקפח, גם אם יוכח שהוא סביר.

פס"ד היועץ המשפטי נ' הבנק הבינלאומי, בחוזה שם נאמר שהמשפט יתקיים באזור הסניף הנידון. נקבע שהתנאי לא מקפח. גם לפי הדין העכשווי הוא לא ייחשב כמקפח. אך תנאי נוסף היה שלבנק יש זכות לקבוע ערכאת שיפוט לפי רצונו, וזה כן מקפח.

(10) אם החוזה מאפשר לספק לקבוע את כל תנאי הבוררות, במקרה של בוררות בינו לבין הלקוח. הסעיף המקביל בקודקס סעיף 110. יותר מפורט, אך לא מוסיף.מיום 9.6.2004תיקון מס' 1

ס"ח תשס"ד מס' 1941 מיום 9.6.2004 עמ' 389 (ה"ח 3135)

החלפת פסקה 4(9)

הנוסח הקודם:

(9)  תנאי הקובע מקום שיפוט בלתי סביר, או המעניק לספק זכות לבחור על דעתו בלבד את מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך;5. תנאי בחוזה אחיד השולל או המגביל את זכות הלקוח לפנות לערכאות משפטיות – בטל.

סעיף 5. חוזה המגביל את זכות הלקוח לפנות לבית המשפט, הרי הוא בטל, אין מה לדון בכך. בקודקס מוסיפים כמו כן, שאם הספק פוטר את עצמו מגרימת נזק גוף או פגיעה בזדון בלקוח, הרי הוא בטל. כיום, מקבלים את הפרשנות של הקודקס, ומרחיבים את תוקף הסעיף בהתאם

פרק ה': הוראות שונות

22.    לענין חוק זה דין המדינה כדין כל אדם אחר.

23.    (א)   הוראות חוק זה לא יחולו על –

(1)    תנאי הקובע את התמורה הכספית שישלם הלקוח;

(2)    תנאי התואם תנאים שנקבעו או אושרו בחיקוק;

(3)    תנאי התואם תנאים שנקבעו בהסכם בין-לאומי שישראל צד לו;

(4)    הסכם קיבוצי לפי חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז-1957, בין שהוגש לרישום לפי החוק האמור ובין אם לאו, לרבות הסדר קיבוצי אחר ובלבד שנעשה בכתב ונקבעו בו שיעורים לשכר עבודה.

שני סייגים לחוזים אחידים:

סעיף 23(א)(1) התמורה הכספית. אי אפשר לטעון על חוזה שהוא אחיד, מכיוון שהתמורה ותנאי התשלום הינם הדבר המרכזי של החוזה, ולכן חזקה שהלקוח הסכים על החוזה. אולם, אם הספק השאיר לעצמו את היכולת לשנות את התמורה ללא רשות הלקוח, הרי שזה כן נחשב כמקפח.

(2) תנאי שתואם תנאים שאושרו בחיקוק. תנאים שהוסדרו בחוק אינם מקפחים, מאחר והמחוקק טרח לבדוק את התנאים האלה, והוא אישר אותם בחוק.

 פס"ד איגוד צרכני הכדורגל. ההתאחדות טענה שזכותה לתקן את התקנון קבוע בחוק הספורט, ולכן הוא אושר בחקיקה. הטענה נדחתה: נקבע בחוק שיש לתקן תקנון, אך פרטי התקנון עצמם לא אושרו בחוק.

 פס"ד אגד נ' יוסף יעקב. אגד טענה שהתקנון אגד אושר על פי רשם החברות בעת הקמת אגד. טענה זו נדחתה כי רשם החברות איננו מחוקק, כך שאישורו לא נחשב כ"מאשר בחוק". טענה שנייה שהועלתה על ידי אגד היא שבחוק מתיר לבתי דין אחרים לעשות זאת – כגון בית דין צבאי. גם טענה זו נדחתה, מפני שלא ניתן להקיש מה שהוגדר בחוק למה שלא – סמכות בית דין צבאי הוגדרה בחוק, ואילו אגד לא.

24. הוראות חוק זה לא יגרעו מהוראות כל דין שעל פיו עשוי חוזה או תנאי שבחוזה להיות בטל או ניתן לביטול, ולא ימנעו טענה נגד חוזה או תנאי שבחוזה.

סעיף 24. בדרך כלל, למעט מקרים נדירים, אין הסדר שלילי בין עילות שונות(כלומר, תביעה על עילה אחת איננה חוסמת את התובע לתבוע על עילה נוספת, במקביל). הסעיף הזה אומר שבחוזים אחידים גם כן אין הסדר שלילי, ואין הגבלה לעילת הקיפוח. אולם זה דווקא ביחס לבית המשפט; בבית הדין לחוזים אחידים ניתן לתבוע רק על עילת הקיפוח.

א  סעיף 12 לחוק החוזים(חלק כללי), החובה לכרות חוזה בתום לב. סעיף זה חל הן על הכריתה, והן על המשא ומתן לכריתתו. אמנם כאן אין משא ומתן, אך יש בהחלט קבלה של הלקוח וכריתה של ההסכם, ולכן הסעיף הזה אכן יכול לשמש כעילה בחוזים אחידים.

פס"ד ריבקין נ' ליגד. דרישת החברה לשמור לעצמה את "דמי הרצינות" כפיצוי, נבע – לטענת המערערת – מחוסר תום לב.

ב  סעיף 39 לחוק החוזים(חלק כללי), החובה לקיים חוזה בתום לב.

פס"ד רוט נ' ישופה. חברת ישופה, חברת בנייה, קבעה בחוזה שלה שמסירת הדירה לבעלות הקונה תשמש כראייה מכרעת לכך שהחוכר מילא את כל מחויבויותיו כלפי הקונה. דעת השופט אלון שהתנאי בטל כתוצאה מחוסר תום לב.

פס"ד יתח נ' מפעל הפיס. אדם שרכש כרטיס הגרלה, אך השמיד בטעות את כרטיס ההשתתפות. מפעל הפיס סירב להעניק לו את הפרס. השופטת ארבל קבעה כי מאחר והוכח שהמערער אכן רכש את כרטיס הגרלה הזוכה, אי-נתינת הפרס הינה חוסר תום לב.

ג  סעיף 30 לחוק החוזים(חלק כללי), חוזה הנוגד את תקנת הציבור, בטל.

פס"ד רוט נ' ישופה, דעת השופט שמגר שהתנאי בטל משום חוזה הנוגד את תקנת הציבור.

פס"ד צים נ' מזיאר. המערערת נסעה בספינה של חברת צים, ונגרם לה נזק כתוצאה מהאוכל שהוגש על הספינה. החוזה פטר את צים מכל אחריות שהיא כלפי הנוסעים, כולל נזק ממוני, נזק גוף ואף מוות – אפילו באשמת החברה וצוות הספינה. השופט זילברג קבע שכל תנאי שכזה הוא תנאי מקפח בחוזה אחיד, והוא בטל. לעומתו, השופט לנדוי אמר שרק בנזקי גוף, הוא בטל. השופט ויתקון הסכים שדווקא תנאי העוסק בנזקי גוף, והוסיף שדווקא תנאי העוסק בשירות חיוני(כמו תחבורה – ספנות). דעתו של לנדוי,שהיא הממוצעת בין השלושה, התקבלה להלכה, והיא ידועה כ"הלכת צים".

פס"ד לגיל טרמפולין נ' נחמיאס. נחמיאס נכנס לקפוץ במתקני החברה, וניזוק. חוזה השימוש של החברה פטר את החברה מנזק. השופט ברנזון פסק כויתקון(בפס"ד צים), וקבע שקפיצה בטרמפולינה היא שירות חיוני, ולכן הוא בטל. השופט ויתקון עצמו אמר שיש לשקול את הסכנה הטמונה: ספורט אתגרי איננו שירות חיוני. אולם הוא גם הסכים לבטל את התנאי מכיוון שהוא צריך להופיע בחוזה, והוא לא הופיע שם, אלא בכרטיס. השופט קיסטר ביטל אותו בגלל תקנת הציבור.

פס"ד אגד נ' יעקב יוסף. דעת המיעוט בפס"ד זה – השופט טירקל – קיבל את העתירה, אך לא מטעם חוזה אחיד, אלא מטעם חוזה הנוגד את תקנת הציבור, (לעומת דעת הרוב שהתייחס אליו כתנאי מקפח בחוזה אחיד).

ד  פרשנות. על ידי החלת פרשנות יוצרת-מצמצמת של תנאי החוזה.

פס"ד שפייזר נ' המועצה להסדר הימורים בספורט. אדם קנה טופס הימורים וזכה, אך הפרס נשלל ממנו מפני שלפי חוקי המועצה יש צורך בהעתק מיקרופילם של הטופס, וכזה לא נמצא במקרה זה, מפני רשלנות אחד מהעובדים ששכח לצלם. השופט ברנזון פירש את החוק הנ"ל כך שכוונת הסעיף שהפרס יישלל רק במקרה שהמיקרופילם אינו קיים- שלא כתוצאה מהתרשלות המועצה, אלא מגורמים שאינם תלויים בה.

פס"ד שטרית נ' נוסבאום. המערערים קנו שטח אדמה מהמשיבים. בחוזה נאמר שהקונים בדקו את תכניות המתאר, כך שהמוכרים פטורים מאי-התאמה שתתגלע. התברר שהייתה הפקעה על האדמה. השופט אנגלרד פירש את תנית הפטור כך שהיא מתייחסת רק לבדיקת תכניות המתאר על ידי גורם מוסמך, אך לא לגבי המפות שהציגו המוכרים- שלא היו מעודכנים לגבי תכניות הרשות המקומית.

ה  סעיפים 17 ו-18 לחוק החוזים(חלק כללי), עושק וכפייה. שלא כמו בחוזה שנעשה בעושק או כפייה(שכל החוזה בטל כחוזה פגום), כאן העילה תחול רק על הסעיף הספציפי הזה, ושאר החוזה בעינו עומד.

ו  תניות הפנייה. הפנייה בחוזה לחוזה אחר, בו קיים תנית פטור(עקרונית, כאשר יש הפניה, הרי שהחוזה אליו מפנים הוא חלק מהחוזה הזה). במקרה זה אפשר לתקוף רק את התניה ולא את החוזה השני, וכך לגרום שאותו חוזה לא יהיה חלק מהחוזה הנידון. אם ההפניה נעשית לאחד מכמה מסמכים, הוא גם בטל, מכיוון שאין יודעים לאיזה מסמך הכוונה. גם אם ההפניה היא למסמך שעדיין לא נוסח, הוא אינו חלק מהחוזה. כמו כן, אם אין גישה ללקוח למסמך המופנה ההפניה בטלה.

ז  סעיפים קוגנטיים כמו למשל סעיף 16 לחוק המכר, אי-התאמה, שהוא סעיף שלא נין להתנות עליו, וממילא תנאי בחוזה אחיד שסותר אותו- בטל. או סעיף 8 לחוק המכר, חובת גילוי. סעיף 2 לחוק המכר, חובת המוכר לצרף מפרט. אם לא צירף, סעיף 5 מחייב אותו למסור ללקוח נכס שהיה דרוש לו, על אף האמור בחוזה(אלא לטובת הקונה). בקודקס (סעיף 168) יש הסדר פחות מחמיר: תניה הפוטרת את המוכר מתביעה, בטלה אם ידע או היה עליו לדעת. אך משתמע שלגבי מה שלא היה עליו לדעת, הרי תנית הפטור קיימת. דוגמה נוספת היא סעיף 7 לחוק האחריות על מוצרים פגומים.

ח  סעיף 3 לחוק החוזים (תרופות), אכיפה בלתי צודקת. כלומר, כשהחוזה מופר, הצד הנפגע יכול לבקש מבית המשפט לאכוף את החוזה. אך במקרה בו אכיפת הסעיף תהיה לא צודקת בנסיבות העניין, לא יאכוף אותו בית המשפט

פס"ד לוין נ' לוין. בני זוג שרצו להתגרש. תהליך הגירושין נמשך שנתיים, והאישה דרשה מזונות על הזמן הזה, על פי החוזה ביניהם. סעיף בחוזה אסר להציג אותו בפני בית משפט, אך בהוראת בית המשפט הוא הוצג. הבעל דרש את אכיפת הסעיף, כך שלא יהיה אפשר לעשות שימוש בחוזה המזונות ולחייבו על התקופה שקדמה לגירושין עצמם. השופט זמיר פסק שאכיפה זו היא אכיפה בלתי צודקת, ואין לאכוף את הסעיף.