דיני הגנת הצרכן

דיני הגנת הצרכן
תנו דירוג

 

הגנת צרכן – שיעור 1

 

הבחינה היא בחומר פתוח, 100% ציון בחינה, ועד 5 נקודות מיטיב בקורס.

 

סילבוס – מה שמצוי תחת חוק הגנת הצרכן – מבנה כללי והיקף תחולה.

 

 

א. מבנה השיעור

  1. "הגנת הצרכן" – משמעות והצדקות
  2. הקורס הגנת הצרכן –
    • חשיבות
    • נושאים מרכזיים
    • היבטים מנהליים

 

 

ב. התפלגות ההוצאה לצריכה של משקי בית בשוק המקומי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[מקור הגרף: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, " ההוצאה לצריכה פרטית לפי ענף כלכלי 2006-1995 ]

 

 

 

 

 

 

 

[מקור הגרף: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, " ההוצאה לצריכה פרטית לפי ענף כלכלי 2006-1995 ]

 

 

ג. אי הכרת חוק הגנת הצרכן על-ידי צרכנים

[מקור הגרף והמחקר: המועצה הישראלית לצרכנות]

 

 

 

עסקאות צרכניות הן דבר מקובל ונפוץ, החוזה הצרכני הוא אחד החוזים הדומיננטיים. אנו נתמקד על הדינים החלים, מהן הזכויות והחובות שיש לי כצרכן וכו'…

בדף הראשון שניתן ישנה התפלגות של עסקאות נפוצות (מזון/ משקאות/ הלבשה/ דיור/ שירותים/ מוצרים בני קיימה= מוצר לשימוש ממושך וכו'…). פירוש המושג הגנת הצרכן הכוונה היא להגנה על צרכן ממספר קטגוריות:

מהעסקה: מהטעיות, ניצול חוסר ניסיון, מחיר מופרז, חוזה מקפח, מוצר מסוכן, סימון המוצר, וכו'…

מהפרסום: ע"י הטעיה בפרסום, הטעיית ילדים.

משלב המו"מ: מפני עושק,

מהשירות לאחר העסקה: עוקץ, החזרת טובין, ניתוק הקשר, שינוי תנאים חד צדדי.

אז למה בעצם יש צורך להגן על הצרכן:

פערי כוחות – פערים אלו הם הנותנים פתח לניצול, הצד החזק הוא העוסק – יצרן,יבואן. והצרכן הוא הדמות החלשה. פערי הכוחות אלו מקימים את הצורך להגן על הצרכן. מה שהופך את הצדדים ללא שווים:

  • פערי מידע לגבי הדין – בד"כ הצרכן אינו מודע לזכויותיו לחקיקה ולתכלית החקיקה. כ- 44% מהאוכלוסייה לא מבינים /יודעים את חוק הגנת הצרכן.
  • עלות מימוש הזכות – בהרבה מקרים הרי מדובר בעלות קטנה לעומת העלות הגבוהה שנדרש הצרכן לשלם עבור הליכי המשפט. לכן יש המרצות לצרכן כדי להגיש תביעות על עלויות נמוכות, וזאת ע"י תביעה ייצוגית ו/או תביעה קטנה, ביהמ"ש לתביעות קטנות.
  • פערים בכוח המיקוח – לעיתים הצרכן מקבל חוזה אחיד, שהכל קבוע מראש, הוא לא יכול לנהל מו"מ, בנוסף הצרכן לעיתים נמצא מול נציג של העוסק, כאשר לנציג אין סמכויות לנהל מו"מ, הוא אינו מוסמך לשנות תעריפים וכו'.. והצרכן נמצא מול אדם שאין לו ערך במו"מ. סוגיה דומה היא עסקאות באינטרנט, אין שם מו"מ.
  • פערי מידע לגבי המוצר – רוב המוצרים שאנו קונים איננו יודעים מהם המרכיבים המותרים, או מהי הכמות המותרת של חלק מסוים (לדוגמא פג תוקף) וכו'…

 

הרטוריקה הפסיקתית לאור כל הסיבות האלו היא זו שרוצה להגן על הצרכן.

סיבות נוספות להצדקות להגנת הצרכן:

שמירה על השוק הישראלי הכלכלי – אם לא תהיה הגנה בארץ, הצרכן יקנה מוצרים מחו"ל כי הוא ידע שיש שם הגנה, הרי האינטרס החברתי הישראלי הוא שיהיה שוק הוגן. אחת הסיבות שאנו מגנים היא לא רק כדי להגן על הצרכן אלא גם כדי להגן על עוסקים הוגנים (בעיית "שוק הלימונים" = מהשיעור בכלכלה) אנו רוצים להוציא את הרמאים והעוסקים הרעים מהשוק. הצדקה נוספת קשורה להגנה על כבודו, אדם מממש את כבודו כשהוא יודע שמה שהוא קנה נרכש בעסקה מכובדת. בנוסף חיזוק האמון בממשל ובמשטר. אם הנחת היסוד היא כי הפרטים בחברה הם רציונאליים אז מדוע יש להגן עליהם? ישנה טענה שחלק מהצרכנים הם לא רציונאליים, בהינתן שצרכנים הם לא רציונאליים יש צורך להגן עליהם. מחקרים מראים שאם אתה מראה תמונה של תפוז טבעי ולמטה אתה רושם לא מכיל פרי טבעי גם אם זה כתוב בגדול, אתה תחשוב כי מדובר בפרי טבעי. המשתמע מכך שהצרכנים אינם רציונאליים כי הם נותנים חשיבות לויזואליות ולא למה שכתוב באופן מילולי וזאת הטעיה פסיכולוגית. מחקר נוסף מראה שאנשים הם אופטימים הם לא מעריכם נכון הסיכונים.

בדנ"א 1977/97 הנ"ל בענין ברזני, בעמ' 870 פסקה 2, סיכמה כב' השופטת ט. שטרסברג-כהן את תכליות החוק, לאמור: "לחוק הגנת הצרכן המהווה חלק מן החקיקה הצרכנית, תכליות רבות שליבתן היא הגנה על הצרכן מפני העוסק בעל המעמד הכלכלי העדיף וצימצום פערי הכוחות וחוסר השוויון בעמדות המיקוח של הצדדים. מטרתו להשליט אורחות התנהגות ראויות על המגזר העסקי ולקבוע כללי משחק הוגנים ביחסים שבין הצרכן לעוסק. הוא נועד לחזק את האוטונומיה האישית של הצרכן ואת זכותו לכבוד על-ידי הבטחת יכולתו לבחור בחירה מושכלת במוצר ובשירות על-ידי כך שיקבל את כל המידע האמיתי הרלבנטי ולמנוע ניצול לרעה של מעמדו החלש יותר של הצרכן. הוא נועד להוציא מידיו של העוסק את אשר גבה שלא כדין מן הצרכן עבור מוצר או שירות ובדרך זו להחזיר לצרכן את אשר נגבה ממנו שלא כדין ולהפוך גביה כזו לא רק לבלתי ראויה אלא גם לבלתי משתלמת. ההגנה על הצרכן משמשת גם אמצעי לקידומה של תחרות הוגנת בין עוסקים, המהווה גורם חשוב בפעילות משקית וכלכלית תקינה…".

 

אז מדוע חשוב ללמוד הגנת הצרכן?

  • כל אחד מאיתנו הוא צרכן, ומבצע עסקאות על בסיס יומי. וכך נוכל להגן על עצמנו ועל סובבנו.
  • כחלק מהשירות המשפטי – שירות ליצרנים, צרכנים, אנו נצטרך להדריך את העוסק מה מותר ומה אסור.
  • התביעות יהיו רווחיות – היום הגנת הצרכן היא תחום חשוב כדי להגיש תובענות ייצוגיות, תחום זה מתפתח וחשוב. בממוצע כל יום מוגשת בקשה לתביעה ייצוגית. דוגמה פרשת תנובה על הסתרת הכנסת סיליקון לחלב, שכר טרחה חצי מיליון ₪, האזרח הנפגע קיבל 150 אלף ₪ ואילו יתרת הסכום הלכה לטובת כלל הצרכנים בדרך של הקמת עמותות וכו'…).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שעור מספר 2

6.11.08

 

החקיקה הצרכנית:

ישנם יותר מ20 חוקים צרכניים. החוקים האלה לא קלים לזיהוי על סמך השם. לדוג: "חוק אחריות למוצרים פגומים. "

דוג: "חוק החוזים האחידים" – זהו גם חוק צרכני.

"חוק הבנקאות (שרות ללקוח) חוק זה בא להגן על הצרכן בפני הבנק

"חוק חוזה הביטוח" – הגנה בפני המבטח.

משותף לחוקים אלה – יש הוראות קוגנטיות (אי אפשר להתנות עליה) תקופת החקיקה הצרכנית החל בשנות ה-80. גם היום יש חקיקה צרכנית מתחדשת יש תקנות חדשות שינויים שנעשים בהגנת הצרכן. בימים אלה יצא חוק חדש בנושא תמרוקים בנוגע לתאריך בתפוקה של התמרוקים. תחום מאוד דינמי.

ישנם גם חוקים רגילים שתכליתם לא להגן על הצרכן אבל יש בו הוראות צרכניות לדוג: "פקודת הבנקאות 1941". מטרת החוק היא בעיקר להסדיר את רישום הבנקים אבל ישנם תתי סעיפים. בנוסף ישנן מאות תקנות שמסדירים הגנה על הצרכנים. ישנם גם צווים וסעיפים וחוקים שמגנים על הצרכן . אנחנו נתמקד בחוק המרכזי החוק הכללי .

 

מדובר על חוק שכולל בערך 40 סעיפים כשיש בנוסף 2 תוספות עם סעיפים נוספים. החוק מחולק ל-8 פרקים:

  1. כותרתו : פרשנות בעל סעיף 1- יש הגדרות שונות של מונחים שחוזרים       על עצמם. ישנה הגדרה של צרכן של עוסק של נכס.
  2. כותרתו: הטעיה וניצול מצוקה – עוסק בשלושה נושאים מרכזיים
  1. הטעייה אקטיבית של הצרכן
  2. חובות גילוי של עוסק כלפיי הצרכן– סוג של הטעיה פסיבית.
  3. איסור על ניצול מצוקת הצרכןאותם מצבים בהם העוסק עושק את הצרכן.
  1. מסדיר עסקאות צרכניות מיוחדות- עסקאות צרכניות ספציפיות ייחודיות , יש 8 עסקאות כאלה. דוג:
  1. עסקה באשראי – עסקה בה המחיר לא משתלם בעמדת הלקיחה אלא במועד מאוחר לדוג: ריבית משתנה וכו'.
  2. עסקה בה יש תלשום מקדמה. מה ההגנות שיש לו כאשר הוא משלם מקדמה.
  3. עסקה לתקופה מתמשכת. עסקה שבה אני מקבל שירות לאורך זמן כמו כבלים וכו'. עסקת רוכלות- עסקה שמתבצעת ע"י יוזמה של העוסק, הוא זה שפונה ויוזם את העסקה. עסקה של רכישת דירות נופש בישראל או בחו"ל. מכירה מיוחדת- מכירות סוף עונה. עסקת מכר מרחוק- עסקאות אינטרנט – עסקאות שאין קירוב פיזי בין הצרכן לבין העוסק. עסקה לתקופה קצובה- ביני לבין מוסד אחר
  1. סימון טובין והצגת מחירים- כולל 10 סעיפים- מה החובות של העוסק בנוגע לסימון הטובין, הצגת המחיר.
  2. אחריות ושירותים לאחר מכירה: האם חייב לתת שרות או מענה טלפוני.
  3. פרק ה- הראשות להגנת הצרכן מול סחר הוגן- הפרק מתייחס לסמכויות של הממונה להגנת הצרכן , תפקידו להביא לאכיפה ופיקוח, כיצד ממנים את הממונה , מה הסמכויות של הממונה וכו'.
  4. פרק ו- עונשין ותרופות- הרבה סעיפים ותתי סעיפים יש רשימת סנקציות סעדים ותרופות.
  5. הוראות שונות – בין היתר הוראה שאומרת שהחוק קוגנטי.

 

היקף תחולתו של החוק:

האם חוק הגנת הצרכן חל בכלל? החוק מטפל בצרכן ובעוסק.

צרכן- "מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי." לפי סעיף 1 בחוק

מסעיף זה עולים 4 תנאים שצריך לבדוק על מנת לבדוק האם יש פה צרכן :

  • מהי מהות ההתקשרות? האם קנה נכס או קיבל שירות

קניית נכס- תשלום עבור – מתן שירות בעבור בעלות (מתנה לא נכנסת , שימוש ללא בעלות. גניבה, ליסינג, שכירות,מציאה. יש הצעות ששירות כולל את כל מה שהוא לא קניית נכס. השירות הוא כאילו מושג רחב. ואז כאילו אתה כולל את כל העסקאות אבל זה לא מציאותי. נדרשת זיקה ישירה בין העוסק לבין הצרכן, זיקה חוזית כגון פ"ד בענין תנובה.

ישנם שני סוגי שירותים שחוק הגנת נצרכן חל עליהם סעיף 39 לחוק הגנת הצרכן- כל נושא הבנקאות, שירות שניתן ע"י מבטח או סוכן ביטוח. פ"ד זינגר נ' בזק- הוא תובע את בזק וטוען שאפשר להתחבר למפצל ויכול לחסוך עלויות לבית משותף, בהקשר של זיקה בהמ"ש אומר: שלא הראית עסקת התקשרות עם בזק . לא הראה חיבור משפטי בין בזק לבינו.יכול להיות שיש לו זיקה לספק אבל לא לבזק.

  • מה מטרת ההתקשרות? כדי שיהיה צרכן צריך שהשימוש יהיה אישי, ביתי או משפחתי. נטל השכנוע מוטל על הצרכן. פ"ד שהדגים מעידה של תובע פ"ד אפיק נ' סלקום.מה קורה כשאדם קונה נכס או עושה שימוש למטרות עבודה. האם עבודה נכללת ? פ"ד בולדו נ' רשות הנמלים והרכבות- עו"ד שהיה אמור להגיע לישיבת בוררות , הוא רכש כרטיס למקומות שמורים אבל יידעו אותו שהוא יכול לנסוע שם. בהמ"ש עושה את העבודה האם זה לצורך אישי או לעבודה . האם מדובר בצרכן? קניית נכס מתקיימת פה או שירות הסעה, מהי מטרת ההתקשרות? האם למטרה אישית או לא? בהמ"ש מכריע שעו"ד הוא צרכן – הסעה למקום העבודה זה שימוש אישי. צריך לשאול מה תכלית החוק? להגן על הצרכן בשל פערי הכוח בפני העוסק. החולשות של החלש: אין לו כוח מיקוח, פערי מידע, אם לוקחים את תכלית החוק ומלבישים על נסיבות המקרה האם מבחינת דין רצוי יש לצרכן חולשה ביחס לעוסק. מה קורה כשחברה קונה למטרות ולא אישיות- פ"ד גסטטנר נגד בזק כל. חב גסטטנר קיבלה שרותי תקשור מבזק כל בשלב מסוים היא מבטלת את השירותים ובזקכל ממשיכה להיות מחויבת. השאלה היא האם גסטטנר היא צרכן- האם היא קיבלה שירותים למטרות אישיות ? בהמ"ש קבע שזה לא היה למטרות אישיות. מה קורה כאשר חברה קונה משהו לשימוש אישי: חברה קונה רכב פרטי מנהל – פרופ' דויטש סבור שצריך לחול חוק הגנת הצרכן במקרים כאלה. במישור העובדתי קשה בנסיבות האלה לראות בקניה של חברה כקניה למטרה אישית , החברה קנתה את הרכב לסיבה מסחרית ולא אישית כלומר למטרות עבודה ותוך כדי שימוש אישי אבל התכלית של הקניה היא מסחרית . מבחינת פרופסור דויטש- ראוי להקנות לחברה הזאת "צרכן" אבל יש בעיות אין על זה הלכה של בית המשפט.
  • מה הם מאפייני הצד השני לעסקה – מי צריך להיות הצד השני לעסקה?
  • מהי הסביבה העסקית שאופפת את העסקה?

 

 

 

לקרוא: פסקה 3(1)- הטעייה צרכנית ההסדר הכללי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שיעור 3 – 13/11/2008

היבט נוסף הוא מיהו הצד השני של העסקה- חוק הגנת הצרכן קובע שהצד השני מול צרכן צריך להיות עוסק, ההגדרה המדויקת היא בסעיף 1: "מי שמוכר נכס או נותן שירות דרך עיסוק". היבואן למשל הוא עוסק.

יצרן – יבואן – סיטוני – קמעונאי – צרכן.

קמעוני לא יכול להיות צרכן אל מול הסיטונאי היות והוא רוכש את הסחורה לא למטרה אישית אלא למטרה מסחרית.

כאשר הנתבע הוא אינו עוסק, האם יש עסקה בין צרכן לבין אדם פרטי? הצד השני אינו עוסק ולכן צד א' לא יכול להיות מוגדר תחת צרכן.

פס"ד דנוש נ' קרייזלר – מתאר אדם פרטי שעשה עסקה עם אחר ותבע אותו על רכב פגום תחת חוק הגנת הצרכן, כמובן שטענה זו נפסלה כי מדובר בצד שאינו עוסק באדם פרטי מול אדם פרטי, ולכן לא התקיים החוק.

הרציונאליים לכך שרק עוסק יכנס תחת חוק הגנת הצרכן, ולא על אדם פרטי הוא כדי לפתור את פערי הכוחות בין העוסק החזק לצרכן החלש, אם מדובר בעסקה בין אנשים פרטיים הרי מדובר לרוב בפערי כוחות שווים.

 

תכונה רביעית שמגדירה צרכן – מהי אותה סביבה עסקית שבה מתקיימת העסקה הצרכנית, התנאי הוא שהעסקה התבצעה במהלך עיסוקו של העוסק (ע"פ סעיף 1).

אדם שמתעסק בהייטק כאשר בלילה הוא מוכר רכב הוא אינו יכול להיות מוגדר כעוסק.

איך ביהמ"ש ייפרש את הביטוי של "במהלך עיסוקו" – יש מקרים קלים שאם בחצות הוא מוכר רכיב רלוונטי קטן מהתפקיד שלו בתחום ההייטק אזי לא מדובר במהלך עיסוקו, אך ניתן לבחון זאת ע"פ תנאי החוזה, הרכיב הרלוונטי, המיקום הגיאוגרפי, לשם מי ניתן הכסף וכו'…

 

הטעיה צרכנית:

אחת התכליות של החוק היא למנוע הטעיה של צרכנים, ההסדר הכללי הוא סעיף 2א'. ההטעיה מוסדרת בסעיף, להטעיה יש 4 יסודות:

  1. מהותיות ההטעיה – נדרש שההטעיה תהיה בעניין מהותי לעסקה, בסעיף יש רשימה פתוחה של עניינים מהותיים למשל: הטיב, המהות, הכמות, והסוג של נכס או שירות. דוגמא לכך הוא פס"ד שאול נ' תדיראן המדגים עניין מהותי בעניין טיב הנכס, העוסק מטעה את הצרכן לחשוב שלמזגן יש תו תקן כלומר שהוא בטיב איכותי ע"פ מכון התקנים כאשר לא היה לו תו תקן. אותה הטעיה לגבי תו התקן יכולה להתאים גם ל2א' (11) –הטעיה לגבי התקן. דוגמה נוספת בסעיף 2א(6) המציין שעניין מהותי בעסקה הוא זהות היצרן, היבואן או נותן השירות אזי מדובר בהטעיה צרכנית, פס"ד הממחיש זאת הוא פס"ד דיסקין נ' ישפאר, החברה מטעה עוסק שעיסוקו שיווק הוא מטעה את הצרכנים לחשוב שהיצרן היא חברה אחרת בעלת שם. דוגמה נוספת הוא סעיף 2(15) – השימוש הקודם שנעשה בנכס או היותו חדש או משופץ – פס"ד טלקר, משווק רכב מוכר רכב מתצוגה ולא מספר לצרכן שהוא מתצוגה אשר יגרום לירידה משמעותית במחיר.
  2. "העלול להטעות" – כדי שתתקיים יסודות ההטעיה לא נדרשת הטעיה בפועל, ניתן ללמוד זאת מלשון הסעיף "העלול להטעות" לפי כך לא נדרשת תוצאה, דוגמה לכך הוא פס"ד ברזני נ' בזק. לא לשכוח כי לפני יש צורך לעבור את המדרגה של "זיקה", בפס"ד זינגר נ' בזק שם הבעיה הייתה שלא הוכח שהיה ביניהם חוזה, למרות שאכן מדובר על משהו "שעלול להטעות". חייבת להיות זיקה אחרת יהיה עומס על ביהמ"ש.
  3. הצורה – הטעיה יכולה להיות בכל דרך: כתב, בע"פ ובדרכים אחרות.
  4. מועד ההטעיה – בדר"כ הטעיות הן טרום חוזיות, אנו יודעים מדיני חוזים שההטעיה צריכה להיות לפני הכריתה, מועד נוסף רלוונטי הוא במועד הכריתה למשל שבחוזה כתבו משהו שקרי שיצרו במועד הכריתה. הטעיה צרכנית יכולה להיות גם לאחר הכריתה וזאת כי המחוקק ידע שחוזים ארוכי-טווח כפופים להטעיות לאחר כריתת החוזים, אנו ניתן לו את כל הכלים גם לאחר העסקה (דוגמה לחוזים ארוכי טווח: יחידות נופש, חברות סלולאר, תקופת אחריות). דוגמה להטעיה בחשבונית גורמים לו להבין כי הוא משלם סכום מסוים כאשר הסכום הוא אחר. אם יש לנו פרסומת של פיצה משפחתית עם מחיר 42 ₪, אך בצד ובקטן כתוב "התמונה היא להמחשה בלבד ואינה מחייבת" הפסיקה קבעה שמשפט זה אינו חוקי ואינו מציאותי. או ט.ל.ח= טעות לעולם חוזרת.

 

 

 

סנקציות:

  1. פלילית – קבוע בחוק העונשין עונש של מאסר לשנה, אופציה נוספת היא קנס עד 182,700. אם אנו מדברים על הטעיה ע"י תאגיד הקנס יהיה כפול. כאשר יש הטעיה בנסיבות מחמירות ביהמ"ש יכול לקבוע קנס של עד כ- 2 מיליון. סעיף 23 א' רבתי מגדיר מהם נסיבות מחמירות (למשל: מספר רב של אנשים, נזק חמור). גם אדם שהוא מנהל או דירקטור שביצע הטעיה צרכנית ולא מנעו אותה הם יכולים לקבל קנס עד 67,000 ₪ ע"פ סעיף 25. המדינה מייצגת את הצרכנים והיא מקבלת את הסעד.
  2. נזיקית – כאן יש להפריד בין צו מניעה (לחייבו להפסיק את ההטעיה) לבין פיצויים, בפיצויים יש סוגים שונים של פיצויים: נזק גוף, נזק כלכלי (אובדן רווח, אובדן הזדמנות), נזק נפשי (עוגמת נפש, פגיעה באוטונומיה – ביהמ"ש העליון הכיר בכך כראש נזק פגיעה זו היא מושג שסתום, דוגמה לכך היא פס"ד תנובה, הכוונה היא שפגעו בנפש שלי לא בהכרח נגרם לי נזק גופני אלא רק נזק נפשי למשל תחושת גועל, דוגמה נוספת היא אדם צמחוני שנותנים לו בשר). ניתן ללמוד על פגיעה באוטונומיה ע"י ההתנהגות של העוסק למשל תנובה הכחישה לאחר מכן, אם היה מדובר בעוגמת נפש זעירה תנובה לא הייתה מתנהגת בהתכחשות כזו.

 

סילבוס – 3.2 – הטעיות מיוחדות – הטעיות באריזה, התחזות והטעיה בפרסומת.

 

 

 

 

 

 

 

 

שיעור 4 – 20/11/2008

דיברנו על ההסדר הכללי של הטעיה, סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, דיברנו על יסודות הסעיף, השאלה האם הטעייה היא מהותית או לא. אנו רואים רשימה של עניינים מהותיים והדגמות מהפסיקה.

יסוד חשוב נוסף הוא הקשר הסיבתי: מספיק שהטעייה עלולה להטעות צרכן בכדי לקיים את היסודות. הטעייה שנעשה בכל צורה שהיא, לא גרמה לטעות בפועל.

דבר שלישי הוא הצורה: בכתב, בע"פ או בהתנהגות.

המועד: לפני כריתת החוזה, בעת הכריתה, והחידוש של חוק הגנת הצרכן הוא שגם לאחר החוזה חל הסעיף (עסקאות ארוכות טווח כמו חברות סלולאר וכבלים).

מה אפשר לקבל במקרה של הטעייה? אלו הסנקציות והסעדים:

  1. עונשין: סעיף 23 (א)(1) צפוי לקנס או מאסר. כדאי ליידע את העוסקים שהטעייה צרכנית יכולה לגרור סנקציה פלילית, כשמדובר בהטעיה ע"י תאגיד הקנס כפול.

יש הטעיה בנסיבות מחמירות (2 מיליון ₪). גם נושא המשרה כפוף לסנקציה פלילית עונשית אם לא ניסה למנוע את ההטעיה (סעיף 25 לחוק הגנת הצרכן).

  1. נזיקין: סעיף 31 (א) אומר כי הטעיה צרכנית היא עוולה נזיקית, ניתן להפעיל את כל הסנקציות שאנו צריכים מתוך הגנת הצרכן. אילו סנקציות ניתן לדרוש?

א. צו מניעה.

ב. פיצויים – שלושה ראשי נזק לפיצויים:

* נזק גוף

* נזק כלכלי

* נזק נפשי טהור (פגיעה באוטונומיה). פס"ד תנובה.

בפס"ד תנובה החליט ביהמ"ש כי הנזק הנפשי שנגרם לכ"א מהצרכנים עומד על 250 ₪.

לעניין פיצויים, יש לשים לב שאם מבקשים עוולה נזיקית כתוצאה מהפרה צרכנית, חלים דיני הנזיקין על התביעה, כלומר חלים עקרונות מדיני הנזיקין. צריך להראות שנגרם לי נזק כתוצאה מהעוולה ושיש קשר סיבתי מהעוולה לנזק שנגרם לי.

בעילת הטעיה לא צריך להראות קש"ס, מספיק שזה עלול להטעות, ופתאום בנזיקין צריך להראות קש"ס, מה זה אומר לגבי הסעדים שאני יכול לבקש אם לא הוכחתי קש"ס? את יתר הסעדים (אך לא נזיקי). הטעיה בה אין קש"ס ואין נזק עדיין מצמיחה סעד.

פס"ד ברזני מדגים עניין של קש"ס ונזק. בזק פרסמו שהם עוברים מחישוב לפי דקות לחישוב לפי פעימות. בזק גרמו לחשוב שמי שמדבר בטלפון, ישלם בדיוק עבור הזמן שהוא דיבר. בפועל בזק מעגלת למעלה, ואנו מחויבים יותר ממה שדיברנו בפועל. ביהמ"ש דחה את התביעה משום שברזני לא הוכיח שהוא נחשף לפרסום ולכן הוא לא הוטעה, התקיימה עילת הטעייה, אך אין קש"ס ולכן אין עילה נזיקית.

אחד הרציונאליים בחוק הגנת הצרכן הוא הגנה על הצרכן, וגם להגן על עוסקים אחרים שהם הוגנים. בהקשר הסנקציה הנזיקית, גם העוסק התמים שנפגע מעוסק מטעה יכול להגיש תביעה תחת עוולה נזיקית ולדרוש סעדים של צו מניעה. זהו סעיף 31 (א)(1). כאמור אנו עוסקים רק בעוולה נזיקית.

פס"ד צ'מפיון מוטורס, הם יבואנים ומשווקים של רכבים, שיש להם מוסכים מורשים בארץ לתת שירותים לאנשים בארץ, הם עומדים בקריטריונים והסטנדרטים המוגדרים. יש עוסק מטעה: הוא גורם לצרכנים לחשוב שהוא מוסך מורשה של צ'מפיון מוטורס. מי שתובע הוא צ'מפיון מוטורס שתובעת לפי חוק הגנת הצרכן.

  1. הסעד החשוב הבא הוא ביטול, סעיף 32 – מבחינה כרונולוגית מתחיל הסעיף ב"ממכר נכס", יש בעייתיות כי הביטול מתייחס רק לקניה, זרקו החוצה את "קיבל שירות", אם עבדו עלינו בשירות ואני רוצה לבטל, לפי הסעיף אני לא יכול לבטל. המרצה אומר שסביר להניח כי ביהמ"ש יפרש תכליתית את הסעיף. "תוך שבועיים", אם זו הטעיה מתוחכמת ועברה חצי שנה? למה שלא יהיה תוך זמן סביר מרגע גילוי ההטעיה? דוגמת הספק כוח במחשב. המרצה אומר כי הסעיף בעייתי מאוד, עדיף לפנות לחוק החוזים. הסעיף דורש שהביטול ייעשה בכתב.

התוצאה המרכזית של ביטול היא השבה, סעיף 32 (ב) לחוק הגנת הצרכן. מרגע שהצרכן שולח מכתב ומבטל עסקה בשל הטעיה, המוכר צריך להחזיר את הכסף והצרכן את הנכס. החוק קובע שלעוסק יש זכות לנכות מהתמורה שהוא מחזיר, אם הנכס הפחית מערכו באופן משמעותי כתוצאה מהתנהגות הצרכן.

  1. סנקציה מנהלית – הממונה על הגנת הצרכן יכול לבקש התחייבות מהעוסק לפרסם מודעה ברבים בה הוא מתנצל בפני הלקוחות. אפשר לבקש התחייבות המגובה בערובה כספית שימנע מהטעיה בעתיד, סעיף 28.
  2. פיצויים לארגון צרכני – ביהמ"ש יוכל להטיל על עוסק מטעה להטיל פיצויים לארגון צרכני, המועצה לצרכנות למשל. הארגונים מסייעים לתובע במהלך התביעה, הם רשאים לקבל פיצוי בגין ההשתתפות שלהם בהליך.

 

נבחין בין הטעיה חוזית לפי סעיף 15 לחוק החוזים, לבין הטעיה צרכנית:

חוק הגנת הצרכן לא סוגר אופציות להגיש תביעה דרך חוקים אחרים. החוק רק בא להוסיף ולא לגרוע. סעיף 41 מאפשר להגיש תביעה גם מכוח חוקים אחרים.

  1. האם הטעיה לפי סעיף 15 דורשת קשר סיבתי בין התנהגות המטעה לבין ההטעיה בפועל? כן, לעומת זאת בהטעיה צרכנית לא נדרש קשר סיבתי, מספיק שהדבר היה עלול להטעות.
  2. מועד ההטעיה: סעיף 15 מדבר על הטעיה בשלב טרום כריתה או בשלב הכריתה (בעיקר השלב הטרום חוזי), הטעיה זו מוגבלת ולא מתייחסת להטעיה לאחר כריתת החוזה, הטעיה צרכנית מתייחסת וחלה גם לאחר כריתת החוזה.
  3. סנקציות ותרופות: התרופה המרכזית שחוק החוזים נותן הוא ביטול והשבה. כאשר מדברים על הטעיה צרכנית, נפתח עולם שלם של סעדים, מעולם העונשין, החוזים והנזיקין. נקודה נוספת מעניינת היא שתרופת הביטול שונה: מועד הביטול בחוק הגנת הצרכן הוא 14 יום מיום העסקה, בחוק החוזים תוך זמן סביר לאחר שנודעה ההטעיה.
  4. בהגנת הצרכן מבטלים לפי דרישת כתב פורמאלית ובזמן קצוב, לעומת חוק החוזים שהוא גמיש יותר, סעיף 60. גם אם מראים שביטלנו בשיחת טלפון זה תופס.
  5. השבה: בחוק החוזים אין הסדר מפורט על השבה, כתוב באופן כללי. בסעיף 32 לחוק הגנת הצרכן יש הסבר מפורט (תוך 7 ימים, העוסק יכול להפחית מערך הנכס).
  6. הבחנה  נוספת, לעניין מהותיות. בחוק הגנת הצרכן אחד היסודות הוא שההטעיה היא בעניין מהותי, כאשר יש רשימה פתוחה של דברים מהותיים, בחוק החוזים לא צריך יסודיות ולא מהותיות ההטעיה.
  7. הטעיה במחדל מוגדת בסעיף 2 לחוק הגנת הצרכן. אם מדברים על הטעיה במחדל לפי חוק החוזים, צריך להראות נוהג המחייב גילוי, וכך יש חובת הפרה של חובת הגילוי. לפי חוק הגנת הצרכן כשטוענים להטעיה במחדל אנו משתחררים מהדרישה, אין צורך להראות נוהג או נסיבות מיוחדות.

הטעיות מיוחדות:

  1. הטעיה באריזה, בגינה הוגשו הרבה בקשות לתובענות ייצוגיות (יוכי גבע הוא הכוכב…). מהי הפרקטיקה כשמדברים על הטעיה באריזה? עוסק מציע לצרכנים מוצר מסוים באריזה מסוימת, המחיר הוא מחיר מסוים. העוסק מוכר את אותה אריזה בגודל, בצבע, זהה באותם פרמטרים, המחיר זהה, אך הכמות שבאריזה קטנה יותר. יש ופלים של עלית שהוגשה בקשה, ביסלי ברביקיו ובצל, עוגת הבית של אסם, אבקת כביסה פרסיל, טיטולים פרימיום, מי עדן, אקמולי של טבע, נורופן, טונה ועוד. פס"ד סוד – תכולת האריזה הוקטנה, אך חיצונית האריזה זהה. ביהמ"ש מקבל את הבקשה לתביעה, אך לבסוף יש פשרה.  בנוסף הוסכם שהחברה תוסיף 250 גר' לכל האריזות בחינם. לא הייתה הבלטה של הכמות החדשה, הוא נכתב בגופן של חצי ס"מ, על דופן אחד של האריזה.

 

איזה סעיף אוסר על הטעיה נורמטיבית מהסוג הזה? סעיף 2. הטעיה כזו נכנסת לתת סעיף 2 (א)(1) על הטעיה לגבי כמות, או 2(א)(2) האוסר הטעיה לגבי המשקל. סעיף 2(א)(4) מדבר על התועלת, נפיק תועלת קטנה יותר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שעור מספר 5

הגנת הצרכן

27.11.08

 

הטעיה צרכנית- ההסדר הכללי.

 

הטעיה באריזה:

סיטואציה בה יש אריזה במחיר מסוים קבוע במועד מאוחר יותר משווקת אריזה זהה מבחינת כל הפרמטרים ללא הורדת מחיר אבל תכולת האריזה קטנה יותר. מה שקורה ההטעיה מתבצעת באופן ברור משום שהלקוח בטוח שקונה את אותה התכולה.

ציון של תכולה חדשה בגופן קטן מאוד על פאה אחת של האריזה מבחינת בהמ"ש לא היה קביל ואמר כי זו הטעיה צרכנית לפי סעיף 2 שהוא מסגרת נורמטיבית רלוונטית.

 

מה הסנקציות בגין הטעיה באריזה:

  1. סנקציה פלילית- עפ"י סעיף 2- דוג: פס"ד משרד המסחר והתעשייה נ גורי יבוא והפצה פס"ד מדבר על הטעיה באריזה. בהמ"ש הטיל סנקציה של קנס פלילי של 300 אלף ₪ על החברה.
  2. ביטול והשבה
  3. לפי דיני נזיקין

 

על מי מוטלת האחריות על הטעיה באריזה?

  1. היצרן- עפ"י רוב ישא ברוב האחריות.
  2. האורז- שמייצר את האריזה.
  3. היבואן- בפס"ד גורי מי שנשא באחריות פלילית זה לא היצרן אלא היבואן. יותר קל לעיתים לתבוע את היבואן משום שהוא קרוב יותר.
  4. המעצב של האריזה- סעיף 6 קובע את האחראים על הטעיה באריזה.

 

אפשר להגיש תביעה אזרחית נגד כל אחד מהם, כל אחד מהם חשוף גם לסנקציה פלילית. סעיף 6 (ב) נותן לכל אחד מהצדדים לצאת מהתביעה אם מצליח להוכיח שלא הוא אחראי להטעיה אלא אחר אשם כולל הכתובת. גם מהסנקציה הפלילית הוא יכול לצאת סעיף 27 לחוק הגנת הצרכן- יש עליו להוכיח כי לא ידע ולא היה עליו לדעת קרי בכוח או בפועל לא ידע.

יש סיטואציה בהם לא תהיה הטעיה למרות שהתכולה פחותה, הנסיבות בהן לא תהיה הטעיה:

  1. כאשר באריזה החדשה תהיה הודעה שמדובר בכמות מופחתת.
  2. פס"ד 2283/03 נוסבכר נגד חוגלה קימברלי– הגופן של הכמות באריזה החדשה הייתה בולטת וצבעונית כמעט על כל הפאות.

 

הטעיה בפרסומת:

 

נושא לא ידוע לציבור. המסגרת הנורמטיבית שחלה על פרסומות : סעיף 2(ג) – שכל מה שאמרנו על הטעיה בסעיף 2 חל גם על פרסומת. מתי פרסומת עלולה לגרום להטעיה אצל הצרכן: במבחן הוא האדם הסביר. האם אדם סביר שמסתכל בפרסומת היה מוטעה. 2 דוג בפסיקה:

הסיפור ברזני ועם תדיראן לגבי תו תקן ישראלי כאשר בפועל אין לה . אלו פרסומות שהצרכן נופל בה.

 

# לא כל גימיק שיווקי זו הטעיה אומנם לפעמים יש דברים שמטעים אבל אדם סביר לא היה בפח. אדם סביר מודע לכך שזה גימיק שיווקי, יש עוד דוגמאות : " יש מכבי יש חברים".

מה הכלי שלנו כעורכי דין להראות לביהמ"ש שהאדם הסביר היה נופל בפח? הדרך הנכונה היא להביא מומחה או חו"ד של מומחה או סקר שערך מומחה שמנסה להראות בצורה אמפירית שאנשים שרואים את הפרסומת חשבו כך..

 

את מי תובעים אם יש הטעיה בפרסומת ? עפ"י סעיף 7 (א):

מי שמטעמו

את המפרסם

את המפיץ(עיתון)

 

 

 

פרסומת שנחזית להיות לא פרסומת:

סעיף 7(ג)- כלל הוא שפרסומת כזו הינה הטעיה. גם אם התוכן הוא תוכן אמיתי. דוג: פרסומת בצורה של כתבה עיתונאית

פס"ד מ"י נגד גרסיאוסו: ישנה חברה שטענה שלכדורים שהיא משווקת יש 90% הצלחה ללא תופעות לוואי. ההטעיה שהיא מנסה להידמות לכתבה בעיתון- שהם מדברים עם ד"ר חן ענבר שמציגה את עצמה כצרכנית ויועצת. ביהמ"ש קבע שזו הטעיה צרכנית. התנהגות פסולה לפי סעיף 7(ג2).

סעיף 7(ג3)- פרסומת בה משתתף קריין עיתונות בבגדי פרסומת, מה שחשוב זה שהיא אמורה להבדיל את עצמה מהעבודה שלה. משום שזה גורם לצרכן לחשוב שזו פרסומת מטעם מישהו…

 

פרסומות שמכוונות לקטינים:

בישראל יש מודעות חקיקתית לעניין הזה. משום שיש לנו בעיות ייחודיות בקטינים. מדוע מפרסמים מראש לקטינים? יש להם כוח השפעה על ההורים הם מצפים שיפעילו את הלחץ על הצרכן, ויש קטינים שיש להם כסף שיכולים לקנות את המוצר.

למה להגן על הקטינים:

קטינים תמימים יותר וחסרי ניסיון. תקנות הגנת הצרכן: פרסומת ודרכי שיווק המכוונים לקטינים- 1991.

תקנות הבאות להסביר סוגייה זו.

קטין מתחת לגיל 18.

תקנה 3 (1) חשובה: הוראה כללית: אסור לנצל את התמימות וחוסר ניסיון של הקטין.

סעיף 3(6)- אסור לגרום לפרסומת שגורמת להרגיש לקטין לא מקובל.

סעיף 3(7)- אסור להפריז בתוצאות של רכישת מוצר- אם קנית מעדן והפרזת בתוצאות שלו.

לא החוק ולא התקנות מגדירים מה זה פרסומת לקטינים ואז כל אחד יכול לטעון שזה לא היה מכוון לקטין.

מה הסנקציות: סעיפים 23 א 1,3,4- סנקציה פלילית, תרופות נזיקיות למשל צו מניעה, נזק כספי למשל, תרופת הביטול סעיף 32.

 

סעיף 30 (א)- לקרוא בקשר לתקשורת.

 

הצעת חוק שמונחת בקשר למזון לקטינים- הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקום פרסומת למזון המכוונת לקטינים). כאשר אתם מפרסמים מזון לקטינים צריכה להיות רגישות גדולה יותר. בגלל תופעת ההשמנה שהופכת מאוחר יותר לבוגרים שמנים ואז יש הרבה נזקים אפילו כלכליים, בארה"ב הוכח שיש קשר בין הפרסומת לבין ההשמנה.

 

לשעור הבא 4.1 ו גם 4.2

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שעור מס 6

4.12.08

 

 

פרסומת לא בהקשר של הטעיה:

חוק חדש שמתייחס לפרסומות בהקשר הצרכני: חוק חדש שמדבר על הודעות זבל 30 (א) לחוק התקשורת.

מטרת החוק לטפל בכל הודעות הזבל – פרסומות שנשלחות ע"י עוסק לצרכן באמצעים שונים , באמצעות דואר אלקטרוני או סמס או פקס או מערכות אלקטרוניות שמתקשרות באופן אוטומטי. החוק לא מטפל בהודעות בנייר.

המסגרת הנורמטיבית שמטפלת זה סעיף 30 (א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים תשמ"ב 1982) .

למה המחוקק רצה בכלל לטפל בנושא זה?

  1. פגיעה בפרטיות של צרכנים , באמצעות פרסומות כאלה אנחנו פוגעים בו משום שהוא לא רצה לקבל את הפרסומות הללו.
  2. גורם לעלויות לצרכן מבחינת זמן שהוא מבזבז על מנת להיפטר מהודעות אלו. זה עלויות על הספקים, עלויות של החברה.
  3. הודעות אלו יוצרות נזק נוסף בצורה של וירוסים.
  4. פוגעים באבטחת מידע כי באמצעות האי מלים האלה הם נכנסים למידעים שהיינו רוצים לשמור בפרטיות.

 

לחוק זה יש 2 הוראות מרכזיות:

  1. מפרסם לא יכול לשלוח פרסומות מבלי שהוא מקבל הסכמה מראש או בכתב מהצרכן. כאשר כתב כולל גם בין היתר באמצעות שיחה טלפונית מוקלטת או דואר אלקטרוני. סעיף 30 (א) רבתי סעיף קטן ב .

המחוקק הישראלי מעתיק זאת מהמחוקק האירופאי בשונה מהמודל האמריקאי , אפשר לשלוח אלא אם הוא מודיע לי שאסור. מודל אירופאי נקרא OPT IN

אמריקאי- OPT OUT

 

סנקציות-

    1. סנקציה פלילית- קנס עד 150 אלף ₪ סעיף 30 (א) רבתי ו(1). אפשר להטיל גם קנס על מנהל או על מנהל השיווק אפשר להטיל קנס פלילי עד 30 אלף בנוסף לקנס על החברה.- פיצויים שהמדינה תובעת.
    2. פיצויים לדוגמא- ידועים גם בשם פיצויים עונשיים- פיצויים ללא הוכחת נזק מגיע לצרכן עד 1000 ₪ על כל הודעה שנשלחה ע"י העוסק 30(א) רבתי י .- פיצויים לצרכן
    3. אפשר גם להגיע לפי חוק תובענות ייצוגיות לפי חוק SPAM.

 

  • לכלל של לבקש הסכמה מראש יש חריג: 30 (א) רבתי ג- מספר תנאים צריכים להתקיים על מנת שהעוסק יוכל לשלוח הודעה: (תנאים מצטברים)
    1. הצרכן מסר פרטים לעוסק במהלך רכישת המוצר או השירות או במהלך מו"מ לקראת רכישה.
    2. המפרסם הודיע לו שהפרטים הללו ישמשו למשלוח פרסומות מטעמו של העוסק.
    3. המפרסם נותן הזדמנות לצרכן לסרב לקבל פרסומות.
    4. הפרסומות שהעוסק שולח קשורות למוצר או דומות למוצר שעליו התקיים מו"מ.

בהתקיים כל התנאים האלה מותר לעוסק לשלוח הודעות לצרכן.

 

עמידה בדרישות הצורה:

 

גם בהנחה שיש למפרסם זכות לשלוח הודעה הוא כפוף לצורה מסוימת שמוגדרת בחוק: סעיף 30 (א) רבתי ה – כל סוגי הפרסומות ללא סמס.

ההודעות חייבות לכלול:

המילה פרסומת שתופיע בראש ההודעה , או בכותרת של דואר אלקטרוני

שם המפרסם, כתובתו , דרכי המפרסם ואת זכות הצרכן להודיע שהוא לא מעוניין לקבל יותר הודעות.

לגבי סמס – מספיק שם המפרסם ואת דרכי יצירת הקשר של המפרסם.

יש עליו סנקציות:

קנס פלילי עד 50 אלף קנס 30 (א) ו 2- בנוסף קנסות על מנהל ומנהל השיווק ויש לנו פיצויים לדוגמא עד 1000 ₪.

 

 

 

 

הטעיה סוג 2- התחזות כמי שמטרתו רק להגן על הצרכן. סעיף 7(ב) רבתי לחוק הגנת הצרכן

משמציג את עצמו כאילו כל המטרה שלו זה להגן על צרכנים או שמכנה את עצמו שמה שנובע זה הגנה על צרכנים זוהי הטעיה.

פס"ד אובייקטיבי- חברה שמציגה את עצמה כלפיי הציבור ככזו שמטרתה היחידה היא להגן על הצרכנים. לבצע פיקוח והשוואה בין חברות שונות ומשתמשים בשם שהמטרה להגן על הצרכנים. מסתבר שהחברה מקבלת כסף וגב כלכלי מהעוסקים שהיא עושה .

סנקציות:

  1. סנקציה פלילית- קנס ללא מאסר סעיף 23 ב 2
  2. סנקציה של עוולה נזיקית – סעיף 31 לחוק הגנת הצרכן.
  3. האם ניתן לבקש ביטול החוזה לחוק 32 לחוק הגנת הצרכן? סעיף 32 אומר: כאשר יש הטעיה ניתן לבטל את החוזה גם כאשר ההטעיה הייתה לא של המוכר

 

_______________________________________________________________

חובות גילוי:

הטעיות במחדל – סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן

 

חובת גילוי כללית:

אם אנחנו רואים שאין לנו בכללי אנחנו מחפשים בקונקרטי .

גם סעיף 2(א) מתייחס להפרה של חובת גילוי- אפשרות של מחדל.

סעיף 4- עוסק חייב לגלות לצרכן כל פגם….

 

היקף חובת הגילוי: הסעיף קובע שני חובות גילוי מרכזיות:

  1. חובה לגלות על פגם או איכות נחותה או תכונה שמפחיתה באופן משמעותי את הערך של הנכס. פס"ד שמיישם סעיף זה- פס"ד תנובה : בהמ"ש קובע שחברת תנובה הפרה את חובת הגילוי ואותו פגם היה " אי עמידה בתקן ישראלי מחייב לחלב".
  2. חובה לגלות תכונה בנכס שמחייבת אחזקה או שימוש בדרך מיוחדת כדי למנוע פגיעה למשתמש , לאדם אחר או לנכס עצמו. פס"ד פנקס נ פדני- הדגמה להפרת החובה. יש לנו שני חברים. סטודנט למשפטים קנה שעון במעמד הקניה המוכר לא אמר כלום על טיפול בשעון וקיבל חוברת לאחזקה באנגלית ואחרי 4 שנים אמרו לו שאילו היה בא פעם בשנה היה חוסך הוצאה זו. סעיף 4 עד כה מתייחס לנכסים אבל יש גם עסקאות בשירותים.

סעיף 4 (ב) אומר שסעיף 4 חל גם על שירותים. פס"ד סוויסה נגד פלאפון- קנה חבילת גלישה (שירות גלישה) 298 לחודש 10 G. כמה חודשים הוא לא חרג ואילו חודש אחד חרג והם חייבו אותו פי כמה מסכום החבילה . חובת הגילוי הופרה משום שלא גילו לו שהוא חורג וגם בהתחלה לא הזהירו אותו שאם הוא חורג מה המחיר לכך.

 

מה השאלות שסעיף 4 מעלה?

  1. צורת הגילוי? החוק לא מגדיר את צורת הגילוי. יש הרבה מאוד דרכים שאדם יכול לגלות אפשר לגלות בעברית או שפה אחרת, האם גילוי בכתב או בע"פ – האם גילוי בעל פה זה מספיק? נניח שגילוי נעשה בכתב האם צריכה להיות הבלטה של כתב. האם לגלות בצבע בולט או צבע שונה מצבע הרקע?       האם יש הגבלה על כמות הגילוי שהעוסק יכול לקחת על עצמו? האם כשהוא מגלה עלינו אותו פרט חשוב הוא יכול להעמיס עלינו עוד הרבה מידע שהופך את המידע החשוב לשולי ונשכח קרי האם חובת הגילוי מצומצמת לטובתנו אם לא כך אולי המשמעות היא שהם לא קיבלו את המידע. פס"ד פדני- סטודנט שקנה את השעון נותנים לו את האינפורמציה שהוא צריך את השעון " בחוברת , באנגלית , בעמ' 43, בכתב קטן ואז בהמ"ש אומר שזה לא גילוי.
  2. מתי חלה חובת גילוי באיזה שלב? חובת גילוי בשלב מו"מ לפני כריתת החוזה, אפשרות נוספת במעמד כריתת החוזה, אפשרות נוספת כשהוא מקבל את המוצר. הפסיקה יוצקת תוכן בגילוי בשלב מו"מ. יש פס"ד שמדגים את הדילמה בין האפשרויות , פס"ד שאומר שגילוי אמור להיעשות מראש . פס"ד יהודה נ טייב- בחור רצה להחליף דלתות בבית וכשהגיעו הדלתות עשו מדידות, וכשהביאו את הדלתות היו ממש גרועות ותחזוקה מיוחדת – אסור שיגעו בהם מים. בשלב מו"מ לא גילו לו זאת ולא בשלב הכריתה. את המידע הזה מגלים לו כשמגיע הנכס.

 

 

 

חומר קריאה:

4.3 חובות גילוי מיוחדות חלק ב

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שיעור 7 – 11/12/2008

חובת הגילוי הכללית – סעיף 4, ראינו מה צריך לגלות? האם יש תכונה שדורשת שימוש מיוחד במוצר וכו'… ראינו שהם מתייחסים גם על שירותים.

סעיף 4 לא עונה על מתי צריך לגלות, ראינו בפסיקה שחובת הגילוי צריכה להיות לפני שהנכס מגיע ללקוח (הפס"ד עם הדלתות), החוק גם לא מדבר על איך לגלות, אך ניתן לעשות זאת בכתב, בע"פ, בשפה האנגלית.

סעד

מה קורה אם מישהו לא מגלה – יש קנס ללא מאסר – אותו גובה קנס כמו הטעיה – סעיף 23 ב'1 יש גם תרופה נזיקית.

האם ניתן לבטל את החוזה בגלל פגם מהותי בנכס – סעיף 32, בסעיף הזה לא רואים אפשרות לבטל בגין אי גילוי, מה שאומר שאנו לא יכולים לבטל פורמאלית ע"פ הסעיף הזה בגין אי גילוי. אז ניתן לפנות לסעיף 15 לחוק החוזים וניתן לבטל את החוזה אם לא גילו לי מידע שהוא ע"פ דין, הדין הוא חוק הגנת הצרכן סעיף 4 שהוא חוק שבדין. ואז אנו לא כפופים ל12 יום. ניתן גם לטעון שאי הגילוי היה הטעיה במחדל לגבי עניין מהותי ואז נכנסים דרך סעיף 32. הטעיה במחדל= אי גילוי. אם זו גם הטעיה במחדל אז נפתח בפנינו סעדים רבים יותר, אנו מרחיבים את קשת הסעדים. אך עדיין אנו נשארים חשופים לגבי אי גילוי ועדין לא ניתן להיכנס לסעיף 32, היא כי הסעיף מתייחס לממכר נכס ולא לשירות, ואם לא מגלים לי משהו בהפרת חובת שירותים אז לא ניתן להיכנס לסעיף הזה בגלל שהוא מדבר רק על ממכר נכס ולא על שירות.

 

יש הגנה לעוסק שמצויה בסעיף 4א' קטן לחוק, שאומרת שאם הצרכן ידע על הפגם אז זו הגנה מפני תביעה. חכם לעשות הוא להחתים את הצרכן על הגילוי, כלומר שהוא יודע שיש פגם והוא קיבל את המידע הזה.

 

חובות גילוי קונקרטיות:

מדיניות החזרת טובין – סעיף 4ג', הסיטואציה היא החזרת טובין של צרכן שלא בגלל פגם אלא בגלל חוסר התאמה או משהו כזה. לכל עוסק יש מדיניות החזרת טובין, יש בסעיף 4גא הטלת חובת גילוי על מדיניות החזרת טובין ע"י מודעה שמפרטת את המדיניות, תוכן המודעה צריך לכלול את זכאות ההחזרה (מותר או לא), בנוסף תנאים והגבלות לגבי החזרת טובין צריך להיות כתוב. הוא גם צריך לדבר על סוג ההחזרה שהעוסק נותן לצרכן בתמורה להחזרת הנכס. אם העוסק אומר שאסור להחזיר הסחורה הוא צריך לסייג ולומר שכל זאת בכפוף לחריגים בחוק (סעיף 32, 2ב2).

יש הוראה כללית סעיף 4ג רבתי א קטן – מתייחס שצריך להיות נראה לעין באותיות ברורות וגלויות. בנוסף יש גם תקנות שקובעות דברים יותר ספציפים.

יופיע בקופה, גודל המודעה לא יקטן מדף A4 המודעה בעברית והיא יכולה להוסיף שפות נוספות. והכותרת צריכה להיות מדיניות החזרת טובין והיא תודגש בכתב תחתון.

המחוקק הגדירה בצורה מפורטת ומסודרת. אך נראה בהמשך חובות גילוי יותר מפורטות.

 

סנקציות – מי שלא שם מודעה כפוף לסנקציות , אם לא פורסמה מודעה כנדרש קמה חזקה שהמדיניות של העוסק היא מדיניות החזרת טובין והצרכן יכול להחזיר את הטובין. סעיף 4גג + 4 גב – אם הוא לא שם מודעה חזקה עליו שהמדיניות שלו היא החזרת טובין.

אם הוא לא פרסם מודעה על החזרת טובין משמע שקמה לו החזקה ואז על העוסק להחזיר את התשלום באותה דרך שהצרכן שילם.

יש כאן חריג – אפשר להחזיר גם אם האריזה של המוצר נפתחה (רלוונטי לגבי ההודעה של החזרת טובין) , לא ניתן להחזיר מוצר שיש בו הרעה, נקבע שפתיחת אריזה היא לא הרעה – כל עוד מדובר כמובן על כך שאין מודעה או שיש מודעה והעוסק סטה ממנה.

 

אם העוסק מכניס למדיניות החזרת טובין כל מיני תנאים, ביהמ"ש יכול לבדוק אם זה תנאי מקפח בחוזה אחיד.

 

ישנם עוד סנקציות (אין סנקציה פלילית על החזרת טובין) יש לנו אפשרות ביטול מכוח ס' 32 וס'15, גם מנזיקין (הנזיקין תמיד נמצא בסעיף 32) חשוב מאוד הוא פיצויים לדוגמה, החוק מאפשר לצרכן להגיש פיצויים ללא הוכחת נזק כאשר ביהמ"ש יכול לתת עד 10000 ₪ פיצויים לדוגמה, בנסיבות מסוימות בין 10000 ל 50000 ₪ בהפרה מתמשכת כלומר שניתנה הוראה להפסיק ע"י הממונה מהגנת הצרכן, או הפרה חוזרת, שתוך שנתיים מההפרה הקודמת העוסק הפר זאת שוב – סעיף 31 א רבתי ג קטן.

 

התנאים המצטברים לקבלת פיצויים לדוגמה:

1) הצרכן צריך להראות שנקשרה עסקה

2) שהעוסק הפר את החיוב שלו בחובותיו לגלות מדיניות החזרת טובין: או שלא שם מודעה ושבאתי עם המוצר הוא לא החזיר לי אותו, או שהוא שם מודעה והוא סטה ממנה ולא היה מוכן תוך 7 ימים מהסירוב להחזיר לי. – סעיף 31 א רבתי 1+ סעיף 31 א רבתי 2.

3) שהוגשה בקשה בכתב מטעם הצרכן לעוסק לפיה העוסק צריך להשיב לו התמורה (כולל גם דואר אלקטרוני).

האם ניתן לשנות מדיניות החזרה לטובין – היא לא תחול רטרואקטיבית, עליו לרשום את תאריך הצגת ההודעה, מתי שונתה, מתי המדיניות מתחילה לצאת לפועל – סעיף 7ב לתקנות

 

יש חריגים לחובת הגילוי:

  1. לא חלים על מוצרי מזון.
  2. טובין פסידים (= מוצרים שיש להם זמן מדף קצר, למשל: פרחים, עיתונים וכו'…)
  3. טובין שניתנים לשכפול או העתקה שהצרכן פתח את האריזה.
  4. טובין שיוצרו במיוחד ע"פ הזמנת הצרכן (שמלת כלה למשל אנו מדברים על התאמה אישית ולא על פגם).

החוק לא מגדיר טובין, יש כאלו האומרים ששירות לא נכנס בגדר טובין אך יש הצעת חוק שאומרת שגם שירות היא תחת הגדרת טובין.

טובין= נכסים שניתנים להעברה ממקום למקום מלבד מקרקעין.

 

חובת גילוי קונקרטית – זהות העוסק,

הסעיף הרלוונטי ס' 4ב רבתי, האומר שהעוסק חייב לגלות לצרכן את שמו ואת מספר הזהות שלו, יש לגלותם בכל אחד מהדברים הבאים:

  1. בתכתובות בין הצרכן לעוסק הכולל טופס הזמנה, תעודת אחריות, אישור התקנה.
  2. בהצעה מטעם העוסק.
  3. בשובר התשלום באשראי או חשבונית מס.
  4. במידה ויש אתר אינטרנט אז גם באתר.

 

כדי להגיש תביעה צריך את השם ואת מספר הזהות, כנ"ל לגבי הוצל"פ זו התכלית לבקשה.

 

 

סנקציות:

סנקציה פלילית היא מתבקשת כי לצרכן יהיה קשה להגיש תביעה נגדו בעילה אזרחית, כי אין לנו את הפרטים שלו אז איך נדע, אבל המשטרה יכולה לברר זאת ולכן הסנקציה הפלילית רלוונטית. אך נקבע כי אין על כך סנקציה פלילית!!!!!

יש לנו תרופות אזרחיות, אנו נגיד שהוא הטעה אותנו בעניין מהותי ואז נבקש את כל מה שלמדנו בהטעיה.

 

חובת גילוי בעסקאות לקניה או מכירה של יחידת נופש,

קונים זכויות ביחידות נופש, היום יש לנו אומדן של שלושים אלף אנשים שיש להם זכויות ליחידות נופש בישראל ועוד אלפים בחו"ל.

 

יחידת נופש – הגדרה בסעיף 14 א רבתי ה קטן – הגדרה ככלית האומרת שזו זכות המרנה לבעליה זכות שימוש לסירוגין בחדר לתקופה של יומיים או יותר במהלך כל שנה, לפחות למשך שלוש שנים.

 

פס"ד רובין נ' אקטיביטי תירות ונשופש – ביהמ"ש קבע שגם אם מישהו משתשמש ביחידה 18 שנים אך רק בשנים זוגיות, יחול על עליו הסעיף כי הוא בטווח הארוך יותר מהסעיף.

 

למה חשוב ליצור חקיקה לצורך יחידת נופש?

מדובר בעסקה בשווי גבוהה, ולכן אנו רוצים להגן עליו, בנוסף היתה בעבר תופעת מדינה, שאנשים קנו יחידות נופש כפרקטיקה שהם מוזמנים לערב קבלת הטבה, מהרגע שהגיעו הופעל עליהם לחץ אגרסיבי חריג ע"י פטנטים של מוזיקה גבוהה מאוד, עשרות משווקים, לא נתנו להם להתייעץ עם אחרים ולא גילו להם את המידע הרלוונטי לגבי פרטים. מי באמת הבעל של הזכות הזו המשווק או חברה אחרת בעלת בעיות כלכליות, או שנותנים לצרכן הרבה מידע שגרם לו לא להבין כלום וכו'… יש כאן המון דברים שלא הגיעו לידי הצרכנים בעוד הם שילמו כספים גבוהיים. ביום שלאחר החתימה צרכנים רבים הבינו שהם עשו עסקת נפל גרועה מאוד ונפלו למלכודת, ולכן המחוקק החליט להסדיר זאת בחוק.

 

המסגרת הנורמטיבית על יחידות נופש – 14 א רבתי, א קטן ב' קטן.

אנו רואים רשימה של 14 פרטים:

  1. פרטים שלו כעוסק, כתובת בארץ ובחו"ל.
  2. אם הוא עצמו לא הבעלים אז הוא צריך לגלות לצרכן את הפרטים של הבעלים ומה הקשר המשפטי ביניהם.
  3. לפרט לצרכן את השירותים שיקבל.
  4. לפרט את הסכומים שהוא צריך לשלם לשם ניהול ותחזוקה.
  5. אם יש הגבלות בזכות להשתמש בזכות – הוא יכול למכור, להעביר להשכיר וכו'…
  6. תקופת השימוש – פס"ד שוורץ.
  7. הזכות של הצרכן לבטל העסקה.

 

סילבוס – לחזור על החומר של שיעור שעבר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הגנת הצרכן

שעור מספר 8

18.12.08

שעור קודם דיברנו על חובות גילוי בהקשר של יחידות נופש. מדברים כרגע על חובות גילוי קונקרטיות בהם החוק מגדיר סדרה של כללים. חובת גילוי כללית היא מאוד כללית ויש בה הרבה לקונות.

 

חובת גילוי 1- לגבי יחידות נופש:

אנשים רוכשים יחידות ללא קבלת את מלוא המידע. מחתימים אותם על חוזים תוך לחץ מסיבי ואותם לקוחות כעסו מאוד והמחוקק החליט לפתור את העניין.

תכלית : לפתור את בעיית המידע ולהקטין את הסכסוכים בבהמ"ש.

בסעיף 14 א רבתי: ס"ק א וס"ק ב .

היקף חובת הגילוי: מה הם הפרטים של העוסק , של בעל הזכות ביחידת הנופש, מה הקשר המשפטי בין בעל הנופש לבין המשווק, מה השירותים המגיעים, סכומי תשלום, הגבלות בזכות שלי לשימוש ביחידה. הזכות לביטול העסקה – צריך לגלות שלצרכן יש זכות כזו ולדבר על תקופות מתי ניתן להשתמש ביחידה ומתי לא. ראינו פס"ד שוורץ- לא גילו לצרכן מתי אפשר להשתמש ביחידת נופש.

 

צורת הגילוי: בחובות גילוי כלליות אין חובת גילוי ואילו כאן החוק מפרט איך צריך לגלות (סעיף 14 א רבתי ס"ק א(2)). הגילוי צריך להיעשות על טופס שנקרא טופס גילוי שצריך להיות נפרד מהחוזה על מנת למשוך את עין הצרכן, העוסק חייב לחתום על אותו טופס גילוי, גם הצרכן צריך לחתום על הטופס על מנת לאשר את קבלת הטופס, הפרוט צריך להיות כפוף להוראות צורה שנקבעו בחוק החוזים האחידים: נרחיב בנושא בהמשך ונדבר על: גודל פונט, צבע הפונט בהשוואה לרקע הדף, מה צריך להיות הרווח בין השורות.

דבר נוסף לגבי טופס הגילוי- אסור לך לגלות בטופס יותר מאשר מה שחויב לגלות עפ"י החוק משום שלא להציף את הצרכן במידע.סעיף 14 א רבתי (ב).

מועד הגילוי– עד למועד כריתת החוזה 14 א רבתי ס"ק 2 (2)

סנקציות– נגד עוסק שלא עמד בדרישות שמוטלות עליו: סנקציה פלילית של מאסר שנה או קנס כמו בהטעיה(כל הדיון שעשינו בנושא הטעיה חל גם כאן) סעיף 23 א(5). בנוסף יש תרופות המוכרות: נזיקיות סעיף 31 לחוק הגנת הצרכן וסנקציית ביטול סעיף 32 מחוק הגנת הצרכן.

נניח שהוא ממלא את חובת הגילוי ויש אי התאמה בין הטופס למציאות יש לנו אפשרות לבטל את החוזה סעיף 14 ה (א). במקרה כזה העוסק חייב להשיב את הכסף תוך 14 יום מיום ביטול העסקה.

 

 

חובת גילוי 2- שיווק מרחוק:

 

א. הגדרה: סעיף 14 ג רבתי ו- פניה של עוסק לצרכן , נעשית שלא בנוכחות הצדדים ומטרת הפניה היא להתקשר בעסקה שלא בנוכחות הצדדים. זה אומר שאם אני מתקשר למישהו ומשמין לחנותי אין זה שיווק מרחוק. מה שכן מהווה שיווק- עסקה באינטרנט, טלמרקטינג, עיתון כל מיני חוברות ישראכרט, ערוץ הקניות.

 

ב. יתרונות וחסרונות שיווק מרחוק:

יתרונות: יתרונות לצרכן: המחיר מוזל, זמן , נוחות, פחות לחץ של המשווק.

יתרונות לעוסק: העוסק חוסך עלויות של שכירת מקום ועובדים ועל כן מוכר זול יותר.

חסרונות:

מבחינת הצרכן- לצרכן אין קשר מוחשי עם העוסק והמוצר. מידע מרוחק ולא ישיר וזה הוליד את הצורך לקבוע חקיקה לגבי כשל שוק של היעדר מידע

 

היקף הגילוי סעיף 14 (ג) רבתי א-

תכונות עיקריות של נכס או של שירות שמוכרים.

פס"ד dbs -שמדגים סיטואציה בה העוסק מבצע עסקה עם צרכן שמתגבשת למכר מרחוק ויש הפרה של חובת גילוי של פרט מהותי וחשוב בנכס.

הצרכן מתקשר עם YES וחשב שעם המכשיר שקיבל יכול להקליט ולא גילו לו זאת וזה פגע לו בנוחות לא יכול לראות משהו אחד ולהקליט אחר. הוא מגיש תביעה על מנת לבטל את העסקה והשופט וינוגרד קובע שהופרה פה חובת גילוי של פרט מהותי בעסקה מכר/שיווק מרחוק.

מדוע השופט מגיע למסקנה שזו תכונה מרכזית שצריך לגלות מבחינה עובדתית? השופט מתייחס לאפשרות שבממירים אחרים ניתן לעשות זאת, ואם אתה ל יכול להקליט משהו אחד ולראות משהו אחר פוגע בהנאה. אלו הם שני האינדיקאטורים שיכולים להביא למסקנה שזוהי תכונה עיקרית. והשאלות שצריך לשאול בכל פעם שנתקלים בסיטואציה כזו שואלים:

  1. האם זו תכונה מקובלת במוצרים אחרים
  2. האם זה פוגע בהנאת הצרכן

מדוע היה זה שירות מרחוק? משום שהשיווק היה דרך הטלוויזיה ואז נקשרה העסקה.

פרט גילוי נוסף זה המחיר ותנאי התשלום כאשר המחיר כולל גם את דמי ההובלה וכל תוספת אחרת שחל על הצרכן. סעיף 14 (ג) רבתי ס"ק ו.

עוד גילוי: מועד ודרך לאספקת השירות. לגלות אחריות לנכס עוד דבר תקופה בה ההצעה בתוקף ואת זכות הצרכן לבטל את העסקה.

צורת גילוי- אין צורה מוגדרת

סנקציות: פלילים(קנס ללא מאסר סעיף 23 (ב) רבתי (6) ויתר הסעדים המוכרים בגין הטעיות.

 

חריגים לגבי חובת גילוי לגביהם אין חובת גילוי:

  • מוצרים מתקלים קרי זמן מדף קצר.
  • שירותי הארחה (נסיעה, חופשות) כאשר המועד שנקבע למתן השירות חל תוך שבעה ימים ממועד עשיית העסקה. הכוונה לעסקאות שנעשות מרחוק סעיף 14 ג רבתי (ד).
  • טובים שיוצאו במיוחד עבור הצרכן
  • טובין שניתנים להקלטה ושכפול ושהצרכן פתח את אריזתם המקורית- קצת מוזר משום שהרי הגילוי הוא לפני הקניה אז למה מדברים
  • מידע לפי חוק המחשבים.

 

סעיף 14 ג רבתי (ד)- הוראות סעיף זה לא יחולו על עסקת מכר מרחוק. כאילו כל הסעיף לא חל קרי יש שם שתי סוגיות גילוי וביטול והם קבעו שכל החריגים כל הסעיף הזה לא חל עליהם אבל בעצם הקטגוריה חלה על ביטול – לא מתאים לבן אדם לבטל את המוצרים החריגים עפ"י סעיף אם נסתכל על 14 ג רבתי (ג) . איך מבינים שהייתה פה בעיית ניסוח משום שמדברים על אריזה שנפתחה. הסעיף הזה מתאים לביטולים אבל החריגו אותו על גילויים. לדעת המרצה לא התכוונו להחריג חובות גילוי אלא חובות ביטול בלבד.

 

מכר מרחוק– עסקה שהתגבשה ללא נוכחות הצדדים לאחר שיווק מרחוק. חובות גילוי מאוד דומות לשיווק מרחוק 14 ג רבתי (ב). יש לנו פירוט קצת יותר גדול על צורת הגילוי- בכתב ובעברית או בשפה שבה נעשה השיווק. מועד הגילוי: לא יאוחר ממועד אספקת הנכס או השירות . הסנקציות : אותם סנקציות של שיווק מרחוק גם ביטול ניתן. ואותם חריגים חלים כאן.

 

חובת גילוי 3- תחום חלקי החילוף-

מספר מערכות דינים החלים על חלקי חילוף.

סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן א(12)-

הוראה נוספת חשובה הינה לגבי תקנות הגנת הצרכן (עילות לביטול מכר) (חלקי חילוף),תשמ"ז -1986.- ישנה סדרה של מוצרים שעליהם יש חובה קונקרטית לגבי חלקי חילוף בעיקר אלקרונטיקה וחשמל ויש כמה חריגים שהם לא מוצרי חשמל כגון אופניים ועגלות ילדים.

היקף חובת הגילוי: האם יש חלקי חילוף בארץ למוצר, מקומות למכירת חלקי חילוף, מקומות שנותנים שירות לחלק חילוף. תקנה 2 בתקנות מגדירה את התקנות.

צורת הגילוי: בכתב.

תנאי חשוב: שהמוצר עולה מעל 300 ₪.

סנקציות:

  1. ביטול העסקה אם לא גילו לו – פס"ד יהל נגד       חברת אלדור– משמעות של ביטול העסקה –השבה. עובדות:

צרכן קנה מחשב מאינטרנט עם תקופת אחריות, נהרס חלק במחשב, נשלח לתיקון ולא גילו לצרכן שאין חלקי חילוף ללוח אם. בהמ"ש אומר שצרכן יקבל את הכסף חזרה ואילו יחזיר את המחשב, אבל הוא לא יקבל את הסכום ששילם אלא שליש ממה ששילם בפועל משום שבהמ"ש בדק וראה ששווי מחשב בן 3 שנים הינו נמוך. האם זה הוגן: ישנה פסיקה בנושא בענין ביטול : פראג' נגד מיטל– מה קורה כשמבטלים את החוזה כתוצאה מהטעיה אבל ערך הנכס ירד בזמן זה.בהמ"ש שואל על מי צריך ליפול הסיכון של ירידת ערך הנכס? אומר בהמ"ש שהמטעה צריך לשאת בסיכון כאשר אחת הסיבות לכך שהוא לקה בפגם מוסרי.

 

בפס"ד יהל אנחנו רואים תוצאה שונה שמי שנושא בסיכון ירידת ערך הנכס הוא הצרכן שהטעו אותו.

 

  1. פיצויים בגין עוגמת הנפש שנגרמת בגין אי גילוי- פס"ד טבורי- הנזק הנפשי הוא שלא השתמש במכשיר, בהמ"ש פועל הפוך מפס"ד הקודם ומורה להעניק לו את כל הסכום.

 

 

 

לקרוא:

4.4 חובות גילוי מיוחדות

מכירה מיוחדת

מכירת רכב משומש

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שעור מס 9 – 25.12.2008

 

 

סיכום שנה"ע 2008 הציגה מציאות עובדתית לגבי תובענות ייצוגיות,התובענה הייצוגית הוא ההיבט המרכזי שדרכו אנו מכניסים את הגנת הצרכן.הבסיס להתחלה בתביעה ייצוגית היא: מהן העילות ואת זה אנו למדים מדוגמאות:

 

דוגמא 1: אריזה שהתכולה שלה שונתה כאשר האריזה נשארה כמו שהייתה. רובם הסתיימו בפשרות , דוגמא אחת היא פשרה בנושא הקטנת יופלה. נתבע ותובע הגיעו לפשרה, תנובה הסכימה לשווק במשך מס ימים אריזות במחיר מוקטן, העו"ד קיבל 450 אש"ח והתובע 20 אש"ח.

 

דוגמא 2: הקטנת אריזות מזרחיות שומשום בייגל את בייגל. הייתה טענה של תובע שהנפח של האריזה הוקטן מ500 ל400 גר אבל כלפיי חוץ האריזה הינה אותה אריזה ורק על פאה אחת היה ציון של הקטנה. הוסכם ש340 אלף ימכרו בהוזלה, התובע קיבל 20 אש"ח עו"ד יוחי גבע קיבל 150 אש"ח.

 

 

דוגמא 3: הקטנת כמות טונה וויליפוד, הקטינה ב10 גר' . הגיעו לפשרה של שיווק של 480 אריזות והצרכנים קיבלו 3000 ₪ והעו"ד קיבל 40 אש"ח.

 

דוגמא 4: הקטנת טונה של סטרקיס טונה – הקטנה של 10 גרם ללא ידיעת צרכנים וללא שינוי מחיר. הסכם פשרה החברה הסכימה לשווק 10 מיליון וחצי אריזות בתוספת חינם, התובע קיבל 20 אש"ח והעו"ד יוחי גבע שיחד קיבלו 250 אש"ח.

 

חברות גדולות מפחדות מצרכנים, הצרכנים משתמשים בכלי זה ועו"ד מקבלים הרבה כסף.

 

דוגמא נוספת לעילה נוספת: ציון משקל שיניים של אקווא פרש- הטענה היא שעל האריזה כתוב 150 גר אלא שבפועל היא שקלה פחות. נגמר בפשרה – יצרנית התחייבה לשווק את המשחות במחיר הנחה למשך שנה. התובעת קיבלה 25 אש"ח עו"ד קיבל 100 אש"ח.

 

הטעיה באחוזי השומן הרווי באריזות צ'יפס- הייתה טענה שהאחוזים על האריזה היו נמוכים יותר מאשר בפועל. הייתה פשרה- חברת תעשיות תפוגן התחייבה לתת סדרה של הנחות לצרכנים. התובע קיבל 35 אש"ח והתובע 160 אש"ח.

 

תובנות ייצויות שעומדות על הפרק בשנת 2008- תובענה ייצוגית נגד שטראוס ותנובה שהם נמכרו כפרוביוטים וטובים לבריאות מה שלא הוכח מדעית.

 

תובנה נגד יס והוט שהורידה ערוצים מבלי להוסיף ערוצים לא הורידו את המחיר.

 

 

 

חובות גילוי מיוחדות- (לא קשר לתובענה ייצוגית חוזרים לנושא הקודם).

חובת גילוי קונקרטית – חובת גילוי במכירות מיוחדות- מוגדרת בסעיף 8 לחוק הגנת הצרכן.

כוללת סוגים שונים של מכירות כגון סוף עונה, חיסול מלאי, מכירת השקה, מכירה הכוללת הטבה כמו 1+1, זכות להשתתפות בהגרלה.

מכירה לא מיוחדת – הנחה לצרכן פלוני קרי ספציפי.

איך עושים מכירה מיוחדת בצורה שמטעה את הצרכן?

  • להכריז על הנחה של 50 % אבל יום לפני ההנחה ניפוח המחיר באופן פקטיבי אשר בסופו של דבר תביא אותנו לאותו מחיר.
  • אי הבחנה בין מוצרים שהם ברי הנחה למוצרים שהם לא ברי הנחה. למשל כל פריט בדולר ובפועל זה לא נכון. אם אתה נכנס לחנות שמכריזה על דולר אבל חלק מהפריטים לא בשקל אין הבחנה בין המוצרים.
  • לא אומרים מה המחיר לפני ההנחה אלא מכריזים רק על מחיר של אחרי ההנחה.
  • אי גילוי העובדה שההנחה היא על מלאי מאוד מאוד קטן.
  • לא לגלות לצרכן את תנאי המכירה המיוחדת כגון הגבלה בזמן, תנאי תשלום, ההנחה תהיה מעל סכום מסוים, המבצע למחזיקי כרטיס מסוים, עד 50% סוג של הטעיה.
  • ההנחה מותנית בתשלום חודשי קבוע. זה גם סוג של אי גילוי. החלטה בנוגע לפרקטיקה של בזק על שיחות לחו"ל במחירים טובים אבל לא צוין שאת המחירים הנוחים ניתן לקבל רק בעקבות תשלום מחיר קבוע.
  • הפסקת המבצע וההנחה בלי הודעה מוקדמת .
  • חלק מהמכירה המוקדמת נעשה כתוצאה מפגם מסוים או פגי תוקף או פגומים. אם לא מגלים לך את הסיבה למכירה המיוחדת זוהי הטעיה.

 

דינים :

ארבע מסגרות נורמטיביות עיקריות: כשמדברים על חובות גילוי הנחת המוצא שלנו שהעוסק הודיע ברבים על מכירה מיוחדת . ואז חלים הדינים הבאים:

  1. 1. חובת גילוי לפי סעיף 15– צריך לגלות אילו טובין או שירותים כלולים במכירה המיוחדת , יש לגלות גם מה לא כלול במכירה. מחיר הטובין או השירותים לפני המכירה, שעור ההנחה או את המחיר לאחר ההנחה. תנאי המכירה המיוחדת.

צורת חובת הגילוי עפ"י סעיף 15- מי שמפרסם ברבים על מכירה מיוחדת צריך לגלות את אותם דברים אבל צורת הגילוי לא קבועה.החוק אומר שאני צריך להבהיר על תנאי המכירה החוק לא אומר. זה אומר שאם אני נותנת בתור עוסק הודאה אישית על כרטיס ביקור אני עומדת בתנאי הסעיף.

מועד חובת הגילוי-לא רשום

שינוי מכירת טובין- סעיף 15 ב – יש להודיע על שינוי תנאי המכירה כמו שהודעת על המכירה המיוחדת.

סנקציות- 23 ג (5) – קנס כספי פלילי עד 75 אש"ח וסנקציות רגילות. על מנת להגיע לביטול נטען שהייתה פה הפרה של הטעיה במחדל או אקטיבית. לעניין ביטול החוזה : עפ"י חוק החוזים- הפרת חובת גילוי לפי הדין עפ"י סעיף 15 לחוק הגנת הצרכן.

  1. לפי סעיף 16- חובת גילוי כאשר הטובין פגומים או שמועד תפוגתם קרב . יש חובת גילוי מיוחדת בסעיף 16 והסעיף אומר שצריך לגלות את סיבת ההנחה.

צורת הגילוי- יכלול בהודעתו השאלה איפה הוא מודיע קרי במעמד ההודעה הראשונה על פרסום המכירה המיוחדת.

סנקציות- קנס כספי סעיף 23 ג 6.

  1. סעיף 6(1)(2)- חובת גילוי לפי תקנות הגנת הצרכן(מכירות באשראי, מכירה מיוחדת , טעסקה ברוכלות)

מחיר לפני המכירה המיוחדת ועוד כתוספת: "אם לא היה מכיר הטובים שלפני המכירה המיוחדת בתוקף של 21 ימים רצופים וכו"… קרי אם מכיר הטובים לפני הנחה מיוחדת לא היה בתוקף 21 ימים לפחות לפני התחלת המכירה המיוחדת העוסק צריך לפרסם את התקופה שבה היה המכיר בתוקף.

לדוגמא קסטרו – הורשעה בפלילים כאשר מה שעשו נתנו 50% הנחה על המחיר המלא ולא על המחיר בטיקט.

  • לגלות את מחיר הטובין במכירה המיוחדת , להבהיר אילו טובין כלולים בהודעה המיוחדת, לתאר את סוג הפגם בטובין אם יש.
  • צורת גילוי – בהודעה של העוסק על המכירה המיוחדת

 

חובה להציג את הטובין שכלולים בהנחה מיוחדת קרי לסמן אותם בסימון מיוחד. או להפריד או לסמן.

סעיף 6(4)- חובה להחזיק מלאי סביר ואם לא אזי יש להודיע על כך. יש הצעת חוק להודיע כמה פריטים יש במבצע- עדיין לא התקבל.

 

 

לקרוא:

נושא : סימון טובין- סעיף 5 (סימון ל גבי הטובין).את כל פס"ד של חומר קריאה.

 

 

 

 

 

 

 

שיעור מס' 10                                                                                                                                  1.1.09

 

לשיעור הבא לקרוא את הפרק על סימון טובין

להשלים את ההתחלה

 

הצגת מחירים

הסעיף המרכזי הקשור לחובת הצגת מחירים הוא סעיף 17ב(א) לחוק הגנת הצרכן: "עוסק המציע, המציג או המוכר טובין לצרכן יציג על גביהם או על גבי אריזתם את מחירם הכולל"

מחיר כולל מוגדר בסעיף 17א – מחיר הכולל את סך כל התשלומים בעד הנכס לרבות מיסים, מע"מ וכיוצ"ב.

המקום של הצגת המחיר הכולל: הוא או על הטובין עצמן או על אריזת הטובין.

האם מכאן מותר לי לציין את מחיר המוצר רק על המדף? לא , על כל פריט ופריט צריך לשים מחיר.

 

מה הרציונאל של הצגת מחיר המוצר?

  1. למנוע הטעיה של הלקוח
  2. לאפשר ללקוח לערוך השוואה בין מקומות מכירה שונים
  3. למנוע שמוצרים עוברים ממקום למקום ומחיר המדף אינו משקף את מחיר המוצר האמיתי

 

מהו האופן שבו יש להציג את המחיר?

  1. הצגת המחיר צריכה להיות במטבע ישראלי בלבד! (לא יורו ולא דולר) זאת כאמור עפ"י סעיף 17ב(ב)(1): "הצגת המחיר כאמור בסעיף א קטן תהיה של המחיר הכולל בלבד ורק במטבע ישראלי".

אחד המרציונאלים לכך נעוץ בחשש לבלבול המחיר – במטבע זר הרבה פעמים יותר נמוך מבש"ח ולכן כאשר אתה מגיע לקופה אתה מגלה שבש"ח המחיר גבוה יותר.

רציונאל שני נעוץ באלמנט מקרו – כלכלי כי אנו רוצים כחברה מעוניינים לחזק את המטבע הישראלי.

קסטרו לאחרונה הורשעה על הצגת מחירים גם במטבע ישראלי וגם במטבע חוץ.

  1. הצגת המחירים תהיה במקום ברור ונראה לעין
  2. הצגת הספרות תהיה באופן ברור וקריא

 

חובות הצגת הטובין לראווה:

גם כאשר מציגים טובין לראווה חלות אותן חובות גילוי שאמרנו עד עכשיו ס. 17ב(ג).

פס"ד גולדסן תכשיטים: הוטל קנס של עשרת אלפים ש"ח בין היתר כי לא היו מחירים בחנויות הראווה.

מה קורה כאשר יש סתירה בין המחיר המוצג לבין המחיר שנגבה בקופה? המחיר שהוצג על הטובין הוא יהיה המחיר המחייב גם אם המחיר בקופה נמוך יותר מהמחיר המוצג.

 

 

חריגים לחובות גילוי מחירים:

17ז. – נכסים שמיועדים להימכר בחו"ל.

נכסים שמפורטים בתוספת הראשונה של החוק למשל: השכרת רכב לתייר או שירותי מלונאות בישראל.

צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הצגת מחיר של סוגי מצרכים מסוימים): הצו קובע רשימת מצרכים בהם אין חובה לשים מחיר על כל אחד מהטובין או על אריזתו

למשל: ירקות ופירות טריים בתפזורת , פיצוחים בתפזורת , תבלינים וכן מוצרים שלבקשת הצרכן ניתן לגביהם חתיכה או נמכרים עפ"י יחידת מידה (עוגות, עוגיות, גבינה צהובה, נקניקים וכיוצ"ב).

מצרכים שאינם מזון שלבקשת הצרכן ניתן לגביהם שירות של חיתוך או שקילה למשל: בדים ,מסמרים, כבלים, חוטי חשמל

 

ניתוח כלכלי של חובה להציג מחיר על טובין או אריזה

ראינו שהאורינטציה שלנו שתכלית הגנת הצרכן היא להקטין את חוסר השיוויון בין הצרכן לבין העוסק.

אנו הפעם נבדוק את ההסדרים הצרכניים מנק' מבט ביקורתית שאומרת שתכלית הגנת הצרכן היא ליצור הסדרים יעילים ולא רק ליצור איזונים ושיוויון בין הצדדים זוהי גישה תוצאתנית שפועלת עפ"י הרווחה הכלכלית.

יש הרבה שטוענים שהצגת מחירים על הטובין הוא הסדר שלא יעיל כלכלית ולא הוא לא ראוי וזאת הם עושים עפ"י שני דברים:

  1. לחשב את העלות של החוק
  2. לחשב את התועלת

הם צריכים להוכיח שהעלות גבוהה מהתועלת ולכן החוק לא היהי יעיל חברתית.

הטיעון שלהם: התועלת החברתית של החוק הוא שהחוק מונע טעויות זה כשגובים ממך מחיר שונה מן המחיר שמצויין על הטובין. איך בודקים מה התועלת של החוק? התועלת שלו שהוא מסיר טעויות כי הצרכן לא נופל בפח הוא רואה את המחיר והוא לא נופל בפח וזה מחיר חברתי.

תועלת החוק זה שהוא מונע טעויות.

אנשי הגישה הכלכלית למשפט ניסו לחשב כמה כסף אנו חוסכים כאשר אנו מונעים טעויות הם עשו שני מחקרים בארה"ב האחד מהי גביית היתר במדינות בהן אין חוק הצגת מחיר והטעויות שיש הם 0.069$ בממוצע פר פריט (במחקר הראשון) שזה כמובן לרעת הלקוח ויש טעויות שהן 0.009$ בממוצע פר פריט (במחקר השני) ולכן אם יש לנו חוק לא יהיו לנו הטעויות הללו.

התועלת של החוק היא יחסית נמוכה אבל צריך לזכור שיש הרבה פרטים כי זה פר פריט.

עלות החוק מבחינה חברתית

  1. עלויות הדבקה(כוח אדם) : הדבקה של מדבקה בפריט אחד לוקחת בממוצע בין שתי שניות ל5.5 שניות להדביק מדבקה על כל פריט.
  2. אימות ההדבקות – אחרי שהודבקו המדבקות יש לראות שהמחירים אכן תואמים את המחירים בקופה ושהמדבקות שהודבקו אכן הודבקו על המוצרים הנכונים
  3. עלויות עדכון המחירים – כאשר המחיר משתנה יש לשנות את המחיר על גבי כל המוצרים שהשתנו.
  4. חומרים – כל ההדבקות והניירות זה חומרים שעולים כסף.

דרך אחת היא לקחת את כל העלויות ולקמט אותם ולמצוא את העלות ודרך שניה היא לקחת מדינה עם חוק ומדינה בלי חוק במצב סוציו אקונומי הוא יחסית דומה (השוואה בין ניו יורק בה יש חוק לבין ניו ג'רסי שאין בה חוק) וראו שהמוצרים היו יקרים הן איפה שיש חוק כי לעוסקים יש עלויות גבוהות יותר (בניו יורק המחירים יקרים יותר 0.20 עד 0.25 פר פריט).

לכן ההפרש במחיר זה סדר גודל העלות ואנו רואים שהעלות פה היא הרבה יותר גדולה מהתועלת.

העלות החברתית היא 0.20 – 0.25 פר פריט בעוד שעלות החוק הוא בין 0.069 – 0.009 פר פריט.

אנשי הגישה הכלכלית זה עוד אחרי הנחה בניתוח כי יש עוד הרבה עלחויות שלא דיברנו עליהם:

עלויות אדמינסטרטיביות – המדינה צריכה לפקח על קיום החוק

במסאצ'וסאס גילו שעלות פיקוח שנתית שעולה למדינה לפקח על החוק היא 600 אלף דולר וכמו כן יש עלויות אכיפה- בימ"ש, משפטים ארוכים, מע' אכיפה וכו'.

עלות משנית שלישית היא הרתעה מפני שינוי מחירים |(עדכון) כי אם אני רואה שאני צריך לעשות פרוצדורה כדי לעדכן מחיר בכך אני פוגה ביעילות ובתחרות בשוק.

עשו סקר לראות מה הצרכנים רוצים והצרכנים לא הסכימו שיהיה חוק כזה להצגת מחירים על גבי המוצר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שעור מס 11

8.1.08

הגנת הצרכן

 

חזרה על השיעור הקודם: מחירים

על כל פריט חייב שיהיה מחיר כולל לרבות מיסים, מע"מ שלא יוסיפו מחירים נוספים בקופה. רם יש סתירה בין מחיר הטובין למחיר בקופה המחיר המחייב הוא זה שעל הטובין. החוק מטיל עלויות רבות על העוסקים כי כל פעם הם צריכים להדביק מחיר על כל המוצרים. יש גם עלויות מסדר שני – זה אומר שיש עלויות נוספות של המדינה. המדינה צריכה לפקח על המחירים, לאכוף את החוק. לא בטוח שזה חוק שהעלות שלו עולה על התועלת שלו.

 

חומר של השיעור:

בנוסף לחוק הזה יש אלטרנטיבות מסחריות שמתפתחות ומטרתם להשיג את אותן המטרות . מטרת האלטרנטיבה היא לספק את המידע לחוק אלא פיתחו טכנולוגיה שנקראת אי. אס. אל על מדף יש תגים אלקטרונים שבהם יש את המחיר והמחיר שמופיע על המדף מסונכרן עם הקופה וכל עדכון/שינוי מתעדכן. טכנולוגיה שחדרה לארה"ב אבל לא בארץ. המערכת חוסכת עלויות כ"א והדבקה. יש מדינות בארה"ב שפטרו רשתות מלכתוב מחירים על כל מוצר למי שיש את המערכת. אבל גם המערכת עולה המון כסף. יש את המערכת, עלות ההתקנה, הדרכת עובדים, חומרה, תיקונים וכו'..

טכנולוגיה נוספת שהתפתחה הם הסורקים- הלקוח סורק את המוצר ויודע את מחיר המוצר. זה מוריד את עלויות ההדבקה הניירת והוא מסונכרן עם הקופה.

 

בנוסף לטכנולוגיות יש עוד דבר חשוב בעניין מחירים- תקנה חדשה: תקנות הגנת הצרכן( מחיר ליחידת מידה)- החוק מחייב את העוסק לציין את המחיר ליחידת מידע בנוסף למחיר שעל הטובין בנפרד. יש לציין את המחיר א על הטובין או על האריזה של הטובין או על המדף. החובה מצויה בתקנה 2 לתקנות אלו. סעיף 1 מגדיר את יחידת מידה. חובה להציג את המחיר ליחידת מידה בצורה בולטת וברורה (תקנה 3(א)). תקנה 6א+ב- מציגים פטורים. התקנות נכנסו לתוקף משנת 2009.

תכלית התקנות- שני מוצרים של חברות שונות ואנחנו רוצים לדעת איזו חברה יותר זולה. זה פותר עוד בעיה משפטית-הטעיות באריזה.

 

 

סימון טובין-מה צריך העוסק לסמן.

  1. מסגרת נורמטיבית- מפורטת בדף עבודה תחת הכותרת מבנה השיעור.
  2. יש תקנות רבות בקטגוריה של טלפונים ניידים למשל, סיגריות וכו'.

 

סעיף 17(א) לחוק הגנת הצרכן- אפשר לכתוב את כל הפרטים האלה על הטובין עצמם או במצורף לטובין קרי לתת חוברת יחד עם המוצר.

הסימון צריך להיות בשפה העברית אבל יש הוראות חוק אחרות שנותנות הוראות לכתיבה בשפות אחרות. הסעיף לא אומר איך לסמן את המוצר .

מי שעובר על עבירות אלו- סעיף 23 (ג)(10) לחוק הגנת הצרכן יש סנקציה פלילית – סעיף זה אוסר על סעיף 18 שאוסר מכירה ללא קיום של סעיף 17(א). סעיף 18 אוסר- אסור למכור או להחזיק מוצר שלא עומד בסעיף 17(א).

 

הוראה זו מאוד כללית ולא נותנת הרבה פירוט. ההוראה למשל לא אומרת האם מוצר שהוא סוג ב' האם אני צריכה לסמן? או מוצרים מחודשים האם יש לסמן? החוק הזה לא מציין את זה.

 

צו הגנת הצרכן סימון טובין -1993

צו זה מנסה להוסיף עוד חובות סימון טובין- סעיף 3: למשל אם המצרך הוא מסוג ב או פגום יש לסמן את זה. יש התיייחסות נרחבת לאופן הסימון: סעיפים רלוונטיים: 2(א)(ב)- הדפסה , חריטה או דרך אחרת לא בכתב יד, פרטים גלויים וברורים. (מפורט בדף). על הסימון להיות כזה שיחזיק עד תום השימוש הסביר במוצר.

שפה- אסור לסמן בשפות אחרות למעט עברית. סעיף 4 לצו הגנת הצרכן- סימון טובין.

מקום סימון הטובין (סעיף 2(א)(ה)- על הטובין או על האריזה אם לא ניתן אז בצמוד לטובין.

חובה לסמן הוראות שימוש- במוצרי חשמל ואלקטרוניקה (סעיף 7) יש רשימה ארוכה של מוצרים אלקטרוניים שחייבים לתת לי הוראות שימוש. אם יש מוצר בחו"ל והוראות שימוש באנגלית יש חובה לתרגם את הוראות שימוש ואת האזהרות. (סעיף 2(ב)).

 

בצו הזה יש חובות סימון ספציפיות למוצרים ספציפיים כגון רהיטים, מוצרי נייר וקרטון, תיקים, כלי מיטה ומגבת , משחקי מחשב- יש לסמן האם הוא מעודד להפליה או שימוש בסמים או גיל- יש חובת סימון קונקרטית. יש פטור מסימון טובין לגבי מזון- (סעיף 9 לצו)- משום שיש חוקים אחרים למזון כגון:

צו הגנת הצרכן(סימון ואריזה שח מוצרי מזון-1998.(הצו המרכזי).

הוא אור בסעיף המרכזי שלו סעיף 2 לצו- חובת סימון על טובין לפי מה שקבוע בתקן ישראלי 1145. זה אומר שיש חובת סימון על טובין של מצרי מזון לפי התקן הזה. אנחנו צריכים ללכת לתקן על מנת להבין את החובות שיש לנו: אפשר לקבל את התקן במכון התקנים. היקף ההוראה על מזון שארוז מראש ע"י היצרן.

הוראות בתקן: סעיף לתקנות-סעיף1- מזון ארוז מראש.

איסור סימון סגולות מרפה סעיף 3.4 לתקנות התקן- לא יצוינו בסימון המוצר סגולות מרפה של המזון ולא יציינו כי המזון יכול לרפא מחלות.

סעיף פחות חשוב- תאריך עמידות המוצר סעיף 9.2 ו9.4

תנאי אחסנה של המוצר: 9.2.2, סעיף 9.4.1 וסעיף 11 .

 

חובה שהסימון יהיה מדויק- פס"ד שהדגים את העניין- ברזילאי- רסק עגבניות שהיצרן אומר שהוא כשר לפסח ואילו הוא אינו כשר לפי אותה רבנות.

 

לצו זה יש עוד סט של הוראות בנושא מזון- תקנות בריאות הציבור(מזון)(סימון תזונתי) 1993- הוראה זאת חלה על מזון ארוז מראש ע"י היצרן, ויש איסורים מגוונים. האיסורים חלים גם על היצרן גם על היבואן, משווק, והמוכר עצמו אסור להם לנהוג בהפרת תקנה זו.

ההוראות אומרות שצריך לסמן על הטובין את הסימון התזונתי של המוצר- קלוריות, חלבונים, פחמימות, נתרן, שומנים ואם יש לנו מוצר שמעל 4.5% שומנים יש לציין שומן רווי וכולסטרול.

 

אופן הסימון- על אריזה במקום בולט, בטבלה, בעברית והתקנות מפנות לתקן 1145 שיש שם הנחיה לגבי גודל האותיות.

יש חריגים למוצרים שלא נצפה לסימון- על מים, על מים מוגזים, קפה, תה, אבקת אפיה תקנה 2(ב). תקנה 8 לתקנה זו אומרת ששיטת החישוב לרכיבים: התקנה מפנה לספר משנת 93 על מנת לדעת איך מחשבים. לעוסק מותר לסטות ב20% למעלה או למטה מהתקן.

 

לקרוא את נושא הביטול

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שיעור 12 – 15/01/2009

יש להשלים לבד את סימון על מוצרי טבק ומכשירים סלולאריים – לקרוא את הסעיפים וחובות הסימון למשל שהעישון מזיק לבריאות, ובסימון טובין של הקרינה במכשירי סלולאר וכו'…

 

ביטול העסקה הצרכנית

יש הרבה סיטואציות בהן אדם רוצה לבטל עסקה צרכנית והעוסקים מקשים עליו.

 

ביטול עסקה מטעמי הטעיה או ניצול מצוקת הצרכן

דיברנו על ביטול בגין הטעיה בתחילת הקורס. הטעיה בעיקר מוגדרת בסעיף 2 לחוק, יכולה להיות במעשה או במחדל, ואז סעיף 32 דן בביטול עקב הטעיה ואז ראינו שיש בו מספר בעיות בין היתר הוא מתייחס לביטול עקב מחירה ולא לשירות וכו'…

יש גם עסקאות הנקשרות בגין מצוקתו של הצרכן – סעיף 3 לחוק מגדיר ניצול מצוקה. מהרגע שיש ניצול מצוקה על עסקת מכר חל סעיף 32 ואפשר לבטל העסקה.

 

ביטול עסקאות מיוחדות

סיטואציות שבהן החוק מסדיר ביטול במקרים מיוחדים, למשל בעסקאות מתמשכות, רוכלות, מכר מרחוק וכו'…

 

יש גם חובה לגלות שיש זכות ביטול

 

סעיף 13 ג א לחוק מגדיר מהי עסקה מתמשכת- מקיימת שני תנאים: עסקה לשירותים או מחירת טובין באופן מתמשך. הכוונה היא לעסקה חדשה ולתקופה מתמשכת, הסעיף אומר גם הוספה של תנאי או שינוי לעסקה המקורית גם הוא יכול להתחשב כעסקה מתמשכת. למשל שינוי תעריף זה חלק מהעסקה המתמשכת. יש לנו החרגה לעסקאות לאספקת גז. דוגמאות לעסקה מתמשכת היא מנוי לחדר כושר, עסקה למכשירים סלולארים, הוט, בזק וכו'…

האם כשאנו רוכשים באינטרנט מחשב ב24 תשלומים האם זו עסקה מתמשכת? לא כי הכוונה לקבל שירותים או קבלת הנכס במשך תקופה , הכוונה היא לא לאופן התשלום. הכוונה היא לקבל נכסים או שירותים באופן מתמשך.

בממוצע משק משפחתי מוציאה על עסקאות מתמשכות בממוצע 1,800 ₪. נתון נוסף מדבר על 16% כעסקאות מתמשכות ולכן הן מעוררות הרבה בעיות וסכסוכים. הדבר הבסיסי שיש לדעת זה שיש לנו זכות ביטול הנובעת מסעיף 13 ד רבתי א – לצרכן יש זכות לבטל עסקה מתמשכת הוא לא צריך להוכיח הטעיה, לא חייב להיות מחוייב וכו'…

מהם הרציונאלים לאדם לבטל עסקה מתמשכת:

עוסקים היו כובלים את ידיו של הצרכן, למשל ע"י מלחמת "התשה", העברה של הצרכן להעברה למחלקת שירות לקוחות. גם כשהלקוח הצליח להתנתק ממשיכים לחייב אותו למרות שביקש להתנתק. ולשים כל מיני חסמי יציאה למשל ע"י דמי יציאה מוגזמים. חסמי יציאה הם רעים לצרכן, ופוגעים בתחרות של השוק החופשי. לאור כל התכליות קבע החוק שיש זכות לבטל וסנקציות בגין אי ביטול וכל זאת כדי למנוע את חוסר הבחירה של צרכן להתנתק מחוזה מסויים.

 

סעיף 13 ד א – מגדי את צורת הביטול ע"י כתב או בע"פ, בע"פ יכול להיעשות בשיחת טלפון או בהודעה שהגיע לעוסק. סעיף דא 2 אומר שבכתב זה דואר רשום, אי מייל או פקסמיליה. כאן אם אם אס לא תופס כי לא כתוב בחוק ואין פתח לכך, אך לגבי חוזים כן.

 

תוכן הודעת הביטול – סעיף 13 ד רבתי ב' – בביטול בע"פ יש לומר את שם הצרכן ות.ז, אם בחוזה בין הצרכן לעוסק נקבע שעל הצרכן לתת פרט זיהוי נוסף עליו לתת הפרט המבוקש כל עוד זה נקבע בהסכמה ביניהם בחוזה. בביטול בכתב כאן די בשם ות.ז כצרכן אין צורך להוסיף פרט זיהוי. וההודעה כמובן צריכה להעיד על רצון לבטל חוזה, שיהיה ברור ושההודעה אינה משתמעת לשני פנים שהצרכן רוצה להפסיק השירות.

 

מועד כניסת הביטול לתוקף – סעיך 13 ד(ג) אומאר שככלל החוזה יסתיים תוך 3 ימים. ישנם חריגים:

בדואר רשום – תוך 6 ימי עסקים מיום מסירת המכתב לשלוח.

מועד הביטול יכול להיות שונה כאשר הצרכן אומר שהוא רוצה להפסיק החוזה עוד חודש.

לאחר הביטול – סעיף 13 ד(ג) – העוסק יפסיק את הספקת השירות/המוצר תוך 3 ימים. והוא לא יכול להמשיך לחייב אותי בתשלומים בעד שירות או נכס שהצרכן ימשיך לקבל לאחר תאריך הביטול.

 

תרופות

פיצויים לדוגמה – אם עוסק ממשיך לחייב לאחר בקשת ביטול אפשר לבקש פיצויים לדוגמה עד 10,000 ₪ אלו פיצויים ללא הוכחת נזק. ברור שיש להשיב אם בנוסף לקחו לי כספים שלא כדין – סעיף 31 א רבתי.

בתחום הגנת הצרכן יש להיות מעודכן כי חוק הגנת הצרכן משתנה כל הזמן ולבוא למבחן עם החוק המעודכן ביותר. בנוסף לזכות לקבל פיצויים לדוגמה וכסף שנלקח ללא דין יש אפילו אפשרות לפיצוי ע"פ פקודת הנזיקין, רק שכאן יש להוכיח נזק. יש לקרוא וללמוד מפס"ד תא (י-ם) 5042/07 בוטקילינה נ' חב' מולטיסי – לקרוא חשוב מאוד.

 

לעוסק יש הגנות כאשר העוסק ממשיך לחייב הצרכן בשל עסקה מתמשכת כאשר העוסק לא ידע ולא היה עליו לדעת וביטול העסקה היה בלתי אפשרי – סעיף 13 ד רבתי ד קטן.

 

מה קורה כאשר אני צריך לשלם קנס כדי לצאת מההתחייבות? יכול להיות שאם מדובר בחוזה אחיד אז זה תנאי מקפח.

 

החוק הזה הוא קוגנטי ולא ניתן להתנות עליו!

 

האם אי שחרור אדם משירות יחשב כפגיעה באוטונומיה?

מחד ניתן להגיד שכן אך מאידך בפס"ד תנובה מדובר על משהו הרבה יותר מהותי כי מדובר בהכנת רכיב לגוף ויכול להיות שלא יכירו בכך. אך אין החלטה והכרעה בנושא זה.

 

עסקה ברוכלות

כאשר העוסק פונה מיזמתו למקום הצרכן, הכוונה היא לכל מקום מלבד ביתו או מקום עסקיו של העוסק. – סעיף 8 לחוק הגנת הצרכן. הכוונה היא לעסקאות ביוזמת העוסק.

 

סעיף 14 א לחוק – מגדיר ביטול ההסכם. התכלית היא למנוע מפיתוי של צרכנים מלבדוק היטב את תנאי ההסכם. מרגע קבלת המכר יש 14 יום לביטול העסקה. אם טרם הוחל השירות תוך 14 יום מיום עשיית ההסכם – סעיף 14 (2). אם יש מוצרים מתקלים לא ניתן לבטלם, או ששירות כבר התחיל.

ברגע שאנו מבטלים העסקה הנפקות האוטומטית היא השה – סעיף 14 ב'.

הרוכל רשאי לנקות מהסכום שהוא מחזיר לצרכן אם יש הרעה בשינוי הממכר.

 

מה קורה כאשר רוצים לבטל עסקת רוכלות והצד השני לא מחזיר הכסף:

פיצויים כספיים

קנס פלילי עד 182,000 ₪

פיצוים נזיקיים

 

עסקת מכר מרחוק

קניה באינטרנט, ולצרכן יש זכות לביטול ע"פ סעיף ג' רבתי , צורת הביטול היא בכתב: תקשורת אלקטרונית או פקסימיליה. הביטול צריך להיות תוך 14 יום מבין או מיום קבלת הנכס או מיום קבלת הגילוי, כאשר מהיום המאוחר יותר. הצרכן יבחר את המועד המאוחר יותר ומהגעת טופס הגילוי אז יספרו 14 יום. תוצאות לביטול לא עקב פגם או הטעיה מסיבת חרטה:

העוסק צריך להחזיר תוך 14 ימים את אותו חלק ששולם ע"י הצרכן, ואם יש חיובים עתידיים יש לבטלם סעיף 14 ה רבתי (ב). הצרכן צריך להחזיר את הנכס למקום העוסק. הצרכן צריך לשלם על דמי המשלוח. לעוסק יש במקרה כזה זכות לגבות דמי ביטול של עד 5% מערך העסקה או מאה שקלים לפי הנמוך מביניהם. כלומר שלא יעלה על 100 שקלים.

 

כאשר העוסק מקבל בחזרה את הנכס הוא רשאי לתבוע את נזקיו – סעיף 14 ה(ג).

 

 

ביטול עקב פגם

אלו ביטולים מיוחדים שבו הצרכן מגלה שהמוצר לא מתאים לו, בנושא מס' 2 בביטול עסקאות מיוחדות נדבר בעיקר על חרטה, ולא בגלל פגם שזה רלוונטי לסעיף 3.

 

 

סילבוס – חוזים אחידים תביעות קטנות ותביעות ייצוגיות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הגנת הצרכן

שעור מס 13

22.1.09

 

ביטול חוזה שלא עקב פגם- ביטול עקב חרטה בעסקאות מיוחדות.

 

ביטול עסקאות מכר מרחוק– יש כמה חריגים לזכות של הצרכן לבטל את העסקה כאשר מדובר בעסקת מכר מרחוק.

סעיף 14(ג) רבתי ד קטן- טובין פסידים, שירותי הארחה/נסיעה (אותם שירותים שהשירות חל בתוך שבעה ימים מיום ההזמנה). טובין שיוצרו במיוחד עבור הצרכן. טובין שניתנים להקלטה ושכפטל שהצרכן פתח את האריזה וגם מידע אלקטרוני בעיקר. למה לא נותנים אפשרויות ביטול- משום שלא רוצים לפגוע בעוסק כי כך אנחנו מציבים את העוסק בסיכון הפסדים. חריגים אלה הוחרגו גם מחובת הגילוי.

מה קורה אם אדם מבקש לבטל את עסקת המכר מרחוק והעוסק מסרב – פיצויים לדוגמא -סעיף 31 א רבתי א קטן 4. כל מה שנאמר על פיצויים לדוגמא רלוונטי. גם פיצוים בגין עוגמת הנפש והוצאות שהוצאנו על מנת לבטל את העסקה. בהקשר זה דובר על פס"ד בוטקילינה נ חברת מולטי סייל. צרכנית שביקשה לבטל עסקת מכר מרחוק, שלחה פקס, התקשרה ובזבוז המון שעות ולא קיבלה ביטול. השופט פסק לה 800 ₪ על הוצאות ו5000 ₪ עבור זמן צרכנית ,טרחה הוצאות וכו'..

ביטול עסקה למכירת יחידת נופש– ביטול עקב חרטה. צרכן יכול לבטל את העסקה תוך 14 יום מיום חתימת החוזה או מיום שהצרכן אישר שהוא קיבל טופס גילוי לפי המאוחר מהשניים. סעיף 14 א רבתי ג קטן. נותנים לצרכן לבטל את העסקה תוך 14 יום בגלל תנאי כריתת העסקה שהיה לחץ נפשי על הצרכן בין היתר מוזיקה בקול רם, מספר נציגים שעובדים על האדם במקביל. צורת הביטול או בהודעה בכתב לעוסק סע 14 רבתי ה'- פקס או תקשורת אלקטרונית 14 ד רבתי.

דוג: הגיע לקוח שקנה יחידה והוא מגיש תביעה אחרי 8 שנים לביטול העסקה.אם הוא לא קיבל טופס גילוי אז יכול להיות שהוא יכול עדיין לבטל. הרי לכאורה אולי אפילו חל חוק ההתיישנות. הרי 14 ימים זה או ממועד כריתת החוזה או מטופס גילוי ואישורו. נשאל אותו האם קיבל טופס גילוי ואם כן מתי זה קרה? מה שקרה בפועל פס"ד (לא חובה) ת"א ירושלים 7217/06 רובין נגד אקטיביטי תיירות ונופש– צרכנים חתמו על רכישת נופש ולא חתמו על טופס גילוי, אחרי 7 שנים הם ביקשו לבטל. בהמ"ש אומר שהמרוץ לא התחיל משום שלא היה טופס גילוי ואילו הספירה מתחילה מיום אישור טופס הגילוי.מה הנפקויות של הביטול? השבה. בהקשר זה אם הולכים על הסדר כללי זה לא מספק . אם הוא משמש ביחידה אז הוא צריך לשלם דמי שימוש משום עשיית עושר שלא במשפט. יש לבדוק האם לא מדובר במרמה. את ירידת הערך יש לפתור במסגרת ההשבה, אולי יידרש העוסק להוסיף סכום כסף.נכנסים גם שיקולי צדק. אם זה חוסר תו"ל יחול סעיף 39 לחוק החוזים ואולי לא יהיו זכאים לביטול.

סעדים ותרופות בהקשר של יחידות נופש- ביטול ותוצאות של עונשים ותרופות כאשר העוסק לא מוכן לבטל. יש פיצויים לדוגמא- סעיף 31 א' רבתי א 4. חל גם ההסדר בהקשר של השבה ליחידות נופש 14 ה רבתי ב'. בהקשר של גביית 5%. זה אומר שכאשר אני מבטל את העסקה העוסק צריך להשיב לי את הכסף תוך 14 יום ולעוסק יכול לגבות עד 5% או 100 ₪ לפי הנמוך מבניהם, ואם יש הרעה ממשית בנכס רשאי המעסיק לתבוע את נזקיו . יחידות נופש כמו במכר מרחוק.

 

ביטול עקב פגם– כשיש פגם ואני לא עומד באותם תנאים של החזר רגיל הזכויות המשפטיות שלי:

אין הסדרה צרכנית מסודרת בנושא הפגמים ועל מנת לדעת את החובות והזכויות שלנו אנחנו צריכים לפנות לחוקים אחרים.

 

יש חוק המכר וחוק חוזה קבלנות:.

חוק המכר -1968- מתעסק קצת בנושא הפגמים- עוסק בעסקאות מכר, חוק כללי שחל על כל עסקאות המכר שם של צרכנים וגם בין עוסק לעוסק. של קניית נכס

חוק חוזה קבלנות-1974- רכישת שירות-

 

חוקים אלו קובעים מספר תנאים מצטברים יסודיים , הכרחיים שרק בהתקיימם יש לצרכן טענה כנגד העוסק:

תנאים:

  1. הקונה חייב לבדוק בדיקה מיידית את הנכס עם קבלתו סעיף 13 א לחוק המכר.
  2. חובת הקונה להודיע מיידית מיד לאחר ידיעתו על הפגם. סעיף 14 א ו14 ב לחוק המכר. הקונה צריך להודיע על הפגם מייד לאחר הבדיקה והוא צריך לגלות את הפגם. אבל כשלא ניתן לגלות מיד את הפגם (פגם סמוי) הקונה צריך לגלות לצד השני על הפגם מיד כשהוא מגלה את הפגם. אותו בר בקבלנות כשיש פגם בשירות (חוק חוזה קבלנות סעיף 3 א או ב).
  3. חובת הקונה לפרט באופן סביר מהו הפגם , אין דרישת כתב יחולו הוראות כלליות וההודעה תינתן בדרך מקובלת בנסיבות העניין. סעיף 17 א לחוק המכר.
  4. סעיף 17 א לחוק המכר- חובה לתת למוכר לתקן את הפגם. סעיף 3א+ב לחוק חוזה קבלנות.

 

 

ההסדר הזה ניתן לתניה על ידי הצדדים.

מדוע צריך לאשפר תיקון- החוק אינו צרכני וחשבו על יחסים שווי כוחות. יש טענה של הרבה מהגנת הצרכן שאומרים שהצרכן היום חשוף ואין הגנה צרכנית מספיקה בנושא פגמים במוצר. ישנה הצעת חוק חדשה "הצעת חוק הגנת הצרכן(תיקון-ביטול עסקה והחזר כספי)תשס"ח-2008. סעיף 5 להצעת החוק- אומר שצריך לתת לצרכן אפשרות לקבל החזר כספי כשיש פגם במוצר. החוק גם מרחיק לכת ומציע הסדר נוסף כאשר אדם רוצה לבטל עסקה מטעמים של נוחות/חרטה- גם אז יוכל לקבל החזר כספי עפ"י החוק כל עוד לא נעשה שימוש במוצר.

כאשר נרצה לבטל עסקה אנחנו ננסה להוציא אותו מעסקה לאי גילוי במחדל – קרי לא גילו לנו שהמוצר פגום.

סעיף 41 לחוק הגנת הצרכן- חוק הגנת הצרכן בא להוסיף על כל דין ולא לגרוע ממנה. החוק בא להוסיף על זכויות.

שני חריגים:

כאשר יש פגמים או אי התאמות ביחידות נופש או מכר מרחוק – חוק הגנת הצרכן נותן הסדר מיוחד (סעיף 14 ה רבתי א קטן)- העוסק צריך להשיב תוך 14 ימים את הכסף לצרכן , הצרכן צריך להחזיר את הנכס למקום בו נמסר לו הנכס. (בדואר, בבית וכו) וחייב לתת הודעה לעוסק על השארת הנכס. האם לעוסק יש זכות לקבל דמי ביטול? כש מדובר בפגם העוסק לא יכול לקבל 5% או 100 ₪.

רוב הסוגיות של הגנת הצרכן הם אי גילוי או הטעיות או עסקאות מיוחדות אבל כל הנושא של פגמים הוא לא מספיק מוסדר למעט מכר מרחוק או יחידות נופש.

 

 

חוזים אחידים:

חוזה אחיד- הגדרה משפטית- מוגדר בסעיף 2 לחוק החוזים האחידים- צריך לקיים שלושה תנאים:

  • נוסח של חוזה
  • תנאי החוזה נקבעו מראש ע"י צד אחד.
  • התנאים שקבע הספק אמורים לשמש לחוזים רבים בינו לבין אנשים רבים בלתי מסוימים במספרם או בזהותם.

 

 

שתי הגבלות:

  • מהותיות על תוכן החוזה האחיד – קובעה בחוק החוזים האחידים מה אסור שיהיה בחוזה אחיד: 1. התנאים בחוזה לא יהיו תנאים מקפחים (סעיף 3 לחוק החוזים האחידים) מבחן הקיפוח הינו בחינה של הגינות מה מקובל בחברה הישראלית זהו מושג שסתום פס"ד קשת- העוסק אומר שהוא מגביל את סכום הפיצוי שהוא נותן לצרכן על מוצרים שהוא נותן על מוצרים שניתנו לניקוי יבש-בהמ"ש אומר שזה תנאי לא הוגן ומקפח קיר מדובר על מבחן הגינות . 2. האם התנאי מקייםחזקת קיפוח לפי סעיף 4 לחוק החוזים האחידים. סעיף 4 קובע רשימה של תנייות שחזקה עליהן שהן מקפחות. אם יש תנאי בחוזה שהוא דומה לסעיף 4 אזי הוא מקפח והנטל עובר לצד השני. לדוג: תנאי שפוטר את העוסק מאחריות לפי דין. הגבלה מהותית נוספת שלא מתוך חוק החוזים האחידים : מצויה בחוק הגנת הצרכן שאומרת : סעיף 36- אסור בחוזה לסתור או לוותר על זכויות שקבועות בחוק הגנת הצרכן קרי הוא קוגנטי, קרי אסור לקבוע סעיף בחוזה שהוא סותר את חוק הגנת הצרכן.
  • צורניות על חוזה אחיד– תקנות הגנת הצרכן (גודל אותיות בחוזה אחיד) תקנה 2- גודל האותיות המזערי יהיה 2 מ"מ לפחות , לא תהיה נטויות או מוצרות, צבע האותיות יהיה נוגד את צבע הנייר, רווח בין השורות לא יקטן מ2 מ"מ, האותיות בשורות לא יגעו אחת בשניה. תקנות 2 ו3.

סנקציות על צורניות– סנקתיה פלילית (סעיף 23 ג1 ) עד 75 אש"ח. האם אפשר לבטל חוזהש לא עומד בצורניות? יש פסיקה שאומרת שאין זכות ביטול –פס"ד אמטל נגד אייר קלאס.

פס"ד אחר אומר שיש זכות ביטול פס"ד אמטון נגד אקטיביטי- טוענים שיש הטעיה או מצוקה של הצרכן כאשר מדובר באותיות קטנות. סעיף 32 לחוק הגנת הצרכן מאפשר לבטל אם יש הטעיה או ניצול מצוקה- אפשר לבטל כשההטעיה היא בעניין מהותי. צריך לבדוק באיזה נושא האותיות הקטנות קרי בעניין מהותי יש ביטול.

מנגנוני אכיפה צרכניים– חוק תובענות ייצוגיות חל בישראל הינו חוק חדש, עשה מהפכה בנושא. החוק ביטל את ההסדר הישן לפיו היו חוקים ספציפיים בהם הייתה התייחסות לאפשרות להגשת תובענה ייצוגית. החוק החדש איחד את הכול לחוק אחד, היו סתירות בין חוקים שונים עם תנאים שונים והחוק החדש מלכד את הכל ומתייחס לסוגיות חדשות כגון פשרה שלא התייחסו בעבר. מה קורה במצב שבו מוגשות מספר תובענות במקביל? החוק מסדיר זאת. יש בקרה בנושא.

החוק מכיר בזכות הצרכן להגיש תובענה סעיף 3 לחוק וסעיף 1 לתוספת השנייה. שני סעיפים אלה מקנים לצרכן זכות להגיש תובענה כנגד עוסק כהגדרת עוסק בחוק הגנת הצרכן. החוק מרחיב ואומר שתובענה יכולה להיות מוגשת גם אם אין התקשרות בין צרכן לעוסק סעיף 1 לתוספת השנייה. החוק מתיר הגשת תובענה על מפרסם כהגדרתו לחוק התקשורת סעיף 30 (א) לחוק התקשורת נגד אדם שמייצר SPAM.מה שקשור לפיצויים לדוגמא החוק לא מתיר תובענה ייצוגית. קרי לא נשתמש בעילה של פיצויים לדוגמא.

תביעות קטנות עד 30 אש"ח , סעיף 60 א לחוק בתי המשפט- הרעיום הוא שהסכמות הוא בסכומים קטנים. תביעה קטנה היא תביעה קלה יחסית לצרכנים. תקנה 3 בתקנות שיפוט בתביעות קטנות לסדרי דין שמפנה לטופס הראשון שבתוספת שצריך לכתוב : שם התובע, תביעה קטנה וכו.

 

הבחינה בחומר פתוח- סיפור עובדתי- בסוף הסיפור מה הן הסוגיות , זכויות, דינים חלים? החומר- ההרצאות, חומר בסיליבוס. לא צריך להכריע אלא להעלות טענות.

 

 

 

 

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*