דיני תאגידים – cheat sheet

תנו דירוג

A4 בדיני תאגידים – כתב וערך ראובן ביטון –   rbiton16@gmail.com

מבוא:

חוק החברות הוא בעיקרו חוק מרשה מלבד מקרים שיש כשל שוק באופן שיטתי דהיינו פגיעה אפשרית בצדדים שלישים-

פרשנות חוק החברות היא אמריקאית עם השקפה של יעילות כלכלית וזה המוטו של קורס זה

הסיבות להתאגד כתאגיד

א, התפתחות תעשייתית מה שמצריך במישור האופקי להתרחב וליצר כמות גדולה יותר ובמישור האנכי להתפתח כלפי מעלה למקורות היצור וכלפי מטה לצרכן הסופי ומנגד לצמצם עלויות ע"י הפרטה ב. התפתחות המעמד הבורגני שלו יש יותר כסף להשקיע מהצד

היחס בין שותפויות לחברה

אחריות המשקיע באופן של שותפותהחוק הרלוונטי הוא פקודת השותפויות א. כל שותף הינו שלוח השותפות והשותפים, ולא צריך שיפעל מתוך הסמכה מפורשת ומספיקה הסמכה מכללא, ופעולותיו מחייבת את השותפות והשותפים (ס' 14)  . ב. מוטלת חבות נזיקית של מעשה השותף ביחס לשותפים ולשותפות ביחד או לחוד, אם כיס אחד השותפים עמוק יותר(ס' 18  ו20),  אך ס' 20 ב מסייג ואומר שניתן לתבוע אחד מן השותפים רק כאשר פורקה השותפות או שפס"ד של חיוב לא קוים במלואו, ג. שימוש לא כדין בכסף של השותפות תחייב את השותפות ביחד ואת השותפים לחוד(ס' 19), ד. השותפים מחויבים בחובות השותפות  בשיעור יחסי של סכום ההון שהסכימו לחתום(ס' 34),  א"כ עולה שאחריותו של המשקיע בשותפות היא בלתי מוגבלת ואין לשותף שום הגנה מאחריות ולהיפך הוא נחשף לסיכון בלתי מוגבל

אחריות המשקיע באופן של חברההחוק הרלוונטי הוא חוק החברות –  למשקיע יש חוזה עם החברה הנקרה מניה – כל אחד מן המשקיעים בחברה נושא באחריות אישית אך ורק לגובה הסכום שהוא הסכים להשקיע בחברה (כמעט ללא חריגים).החבות הנזיקית העונשין והאזרחית  היא על החברה (ברוב המקרים)בנושים רצוניים – הגוף המלווה לחברה מתגונן בפני הסיכונים לעצמאותה של החברה ע"י התאמה של הריבית לגובה הסיכון על פי העיקרון של העלות השולית הפוחתת של הכסף האומר שככל שהנזק קרוב לליבת הנכסים הלווה מוכן לשלם יותר מאשר הגוף הלווה דהיינו לכסף ערך סוביי' ואוביי, היחס לסיכון הפרט יתגונן יותר מאשר הגוף המשקיע, ביזור הסיכון – הגוף המשקיע יכול לבזר את הסיכון שלו בכך שגם כאשר יקרה נזק הוא יהיה בשוליים – נושים בלתי רצוניים – כאן יש מעין כשל שוק שעליו מגוננים המנהלים שהאינטרס שלהם הוא לשמור על מקום עבודתם(אם אין בידיהם אופציות ליטול סיכון יתר ) וכמובן ההנחה שבעל ההון לא רוצה באמת להפסיד כספו

יכולת המשקיע לסחור באינטרס                       השותפות אגד הזכויות הצמודות לשותפות הם:.1.פרו ראטה (חלק יחסי) בנכסי השותפות.(ניתנת להמחאה) 2. פרו ראטה בחלוקת הרווחים ע"פ יחס ההשקעה (ניתנת להמחאה).3. כל שותף זכאי לסטאטוס של מנהל והוא יכול לחייב בחתימתו את השותפות (ס' 14)(לא ניתנת להמחאה ס' 40 א).4. הזכות למידע – הזכות לעיון במידע של השותפות (לא ניתנת להמחאה- כנ"ל)א"כ היכולת לסחור בשותפות מוגבלת מכמה סיבות. 1. אגד הזכויות לא עובר בשלמות 2. נדרשת הסכמת השותפים למכירה (ס' 34 7){על אף שניתן להתנות על 40 א או על 34 -7}3. לא ניתן לסחור בבורסה

יכולת המשקיע לסחור באינטרס                       בחברה(מניה) אגד הזכויות הצמודות למניה הם:1 . הזכות לקבל דיבידנד פרו ראטה 2. דיבידנד פירוק – או כשיש חדלות פירעון או כאשר החברה מתפרקת מרצון 3. זכות ההצבעה. באסיפת מניות פרו ראטה. 4. זכות מוגבלת לקבלת מידע – א"כ היכולת לסחור בחברה יעיל מכמה סיבות 1. אגד הזכויות עובר בשלמות 2. לא נדרשת הסכמת מאן דהוא 3. ניתן לסחור במניה בבורסה

יצורי כלאיים.

ס' 1 לפקודת החברות 1. חברה לא מוגבלת– בחבות חבריה- שייך בשירותים מקצועיים כגון: עו"ד. רופא 2. חב' מוגבלת בערבות– חבות אחד מבעלי המניות מוגבלת מעבר לסכום השקעתו 3. חב' מוגבלת במניות- חבות חבריה מוגבלת לגובה השקעתם גם אם הם טרם שלמו אותו 4.שותפות מוגבלת ( ס' 57 לפקודת השות') 'יש לפחות שותף אחד ככללי (האחראי לכל חובות השותפות ומנהל את השותפות כמו בשותפות רגילה,) ולפחות שותף מוגבל (אפי' חברה) שותף מוגבל – אחריותו מוגבלת לגובה סכום השקעה. אך אסור לו להשתתף בניהול, הוא לא שלוח של השותפות-  ומעשיו לא מחייבים את השותפות(ס' 63). מותר לעיין בספרי החשבונות של השותפות ולקבל דו"חות.

החברה כאישיות משפטית

ההגדרה של אישיות משפטית שניתן לייחס ל"יש" אישיות משפטית, ובלבד שיהיה לה זכויות וחובות ע"פ דין

אישיותה המשפטית של השותפות – וכשרותה (ס' 66 ו- 6 לפקודה) יש לשות' רשומה אישיות משפטית כפי שהופנם לאחר הטעות שהייתה בפס"ד הומפרט)ובשותפות שאיננה רשומה לא ברור  ולגבי כשרותה היא מוגבלת ואיננה כללית כפי שרואים בדיני המס). שותפות תסיים את חייה ע"י הודעת אחד השותפים על פירוקה(ס' 41 לפק')

אישיותה המשפטית של חברה – וכשרותהלחברה יש אישיות משפטית מושלמת, (ס' 4) יציבה ביותר. כמעט כמו אדם, יש לה אחריות בנזיקין, חוזים, עונשין, יכולה לבצע כמעט כל מעשה (ס' 4 ), לעסוק בכל משלח יד (ס' 32). אפי  לחב' יש קיום חזק יותר מאדם מבחינת אין סוף עד שתתפרק(פרופ' דן כהן).- לא מושפעת מדברים אישיים כמו מות כל  בעלי מניות. הא"מ שלה מפחיתה עלויות עסקה וגורמת ליעילות- כשרוכשת נכס מדובר בחוזה אחד ורישום אחד בטאבו במקום עשרות חוזים עם כל בעלי המניות

ניהול בשותפות. ככלל צורת הניהול בשותפות היא ביזורית ולא ריכוזית.כל שותף מתפקד כמנהל (ס' 14) ולכן ניתן למסור לו כל הודעה ביחס לשותפות (ס' 25) ולכן סעי' 3 מגביל את גודל השותפות עד 20 שותפים)

ניהול בחברה. בחברה הכוח הניהולי הוא ריכוזי ויש היררכיה והקצאה מפורטת של סמכויות, כאשר העיקרון אומר "שלבעלי מניות ככאלה" אין יכולת לקבל החלטות ניהוליות כלל

תוצאות ההתאגדות

ישנן שתי אפשרויות מימון לחברה –  1. אג"חחוזה הלוואה(השקעה סולידית)חוב מסמך שהנפיקה החברה המעיד על התחייבות כספית, ובו רשום מועד החזרת הקרן, התשואה, אג"ח מובטח אפשרי בחוק לשעבד נכס למימון ההלוואה, לא חובה הסיכוי באג"ח– סיכויי הגבייה של אג"ח גבוהים יותר אך הגובה ידוע מראש ( ערך נקוב, קרן+ ריבית) לעומת מניה שהסיכוי להרוויח הוא אינסופי.  הסיכון באג"ח – האחריות מוגבלת  – אך רק במקרה של חדלות פירעון כספם של המלווים מסתכן הסחר באג"ח בבורסה ע"פ היצע וביקוש – ערכו הנקוב של האג"ח משקף את ערכו האמיתי (קרן+ ריבית)ובתוספת שיערוך הסיכון לחדלות פירעון. התנודתיות – איטית וסבירה- אין דילול בעלי מניות

  1. מניה – אגד של זכויות רכושיות ואישיות(השקעה ספקולטיבית)הון– מסמך המעיד על גובה ההשקעה בחברה הסיכוי במניה– הוא רווח אינסופי, חלוקת דיבידנדים, אגד הזכויות, הסיכון במניה– עד גובה ההשקעה אך קבלת הכסף היא רק לאחר שכל החובות שולמו. הסחר במניה– בבורסה ע"פ היצע וביקוש, ערכה הנקוב של המניה אינו משקף את ערכה הריאלי אלא ע"פ ביקוש והיצע, התנודתיות גבוהה וכל מה שקורה משפיע על ערכה- יש דילול בעלי מניות

היתרונות כחברה

א. ביצור מעמדה של החברה כאישיות משפטית עצמאית בכמה מישורים-. 1. לטובת בעלי מניותפס"ד סלומון– חברה היא אישיות משפטית נפרדת  וכל זמן שסלומון עמד בדרישות החוק הוא עומד יחד עם הנושים. ביהמ"ש יתערב רק כשיש החצנת עלויות או מימון דק, אך מנגד, נושים צריכים להגן על עצמם בשעבוד ובבדיקת נאותות  2.לרעת בעלי מניות- פס"ד מקאורה– לא ניתן לבטח לא לטובת עצמי שהרי לעולם אין זהות אינטרסים בין אדם לזולתו ובין אדם לחברה שהרי תמיד יכול להיווצר מצב בו מגיע נושה בלתי רצוני, ולכן לחברת הביטוח אסור לבטח, וא"כ הביטוח שמקאורה עשה לא יועיל לחברה שהיא בעלת א"מ נפרדת 3. בעל מניות יחיד ומנהל ועובדפס"ד  לי לחב' א"מ נפרדת, ולכן לי שהטיס את המטוס מתפקד כעובד לכל דבר 4.החברה אחראית למעשיהפס"ד אחוזת רחמים בו הטילו חובות על חברה שגנבה 5.היכולת להיתבעפס"ד בני עקיבא– נקבע שגוף שלא נרשם כתאגיד אינו יכול להיתבע, 6.בעל מניות יחידי יכול לעשות חוזה עם החברה פס"ד רוזנצוויג– אדם יחידי בחברה נפצע כתוצאה מרשלנותו ורצה פיצוי נזיקי. וקבע ביהמ"ש שבתפקידו כמנהל הוא לא אמור להתקין מכונת חיתוך, וככזה הוא תרם לרשלנותו ולא מגיע לו פטור ממס

ב. עלות הפיקוח פרופ' איסטנברוק ופישל המנתחים את דיני התאגידים מזווית כלכלית אומרים, שכל הרעיון של אחריות מוגבלת נולד לאפשר תהליך יצור קבוצתי תוך הנמכה והוזלת הצורך של חברי הקבוצה לפקח האחד על השני וזאת מכמה סיבות: א. האחריות המוגבלת קובעת גג לסיכון  ב. דאגה לעשיר לא צריך לפקח (בשונה משותפות)ג. יכולת ביזור,  ד. המסחר בבורסה –ללא שום הליך פיקוח אינטנסיבי ה. תהליך פיקוח באמצעות השתלטות עוינת (ע"ע יצחק תשובה)

החסרונות בחברה – עקרון הפומביות.

עקרון הפומביות. הוא עקרון קוגנטי שהרי כאשר מתאגדים כחברה בע"מ יש סיכוי סביר שצדדים שלישים יפגעו(כשל שוק) ולכן יש חובת גילוי בג' מועדים : א. בעת הקמת החברה – רגולציה המחייבת הפקדת מסמכי יסוד, ב. בחיי החברה. דוחות עיתיים. ג. בעת פירוק החברה. כאן חובת הדיווח היא חודרנית שהרי עם השלמת הדיווח על פירוק, החברה מפסיקה להתקיים וצריך לחלק את נכסי החברה ובכדי לבצע זאת צריך לדווח. ומאחר שפירוק הוא הליך סופני צריך שהליך זה ייעשה בבית משפט. — ולכן לפומביות זו יש שתי חסרונות: א. את הדיווח בד"כ מבצעים עו"ד מתחילים, ב. פומביות מביא לידי חשיפת סודות מסחריים(ע"ע ישקר)

התורה האורגנית.

כשאדם בשר ודם פועל – פעולתו תבוא לכדי ביטוי בשני אופנים: א. באופן אישי – האדם אחראי על מעשיו. ב. באופן שילוחי

– באמצעות אחר בהתאם לדיני השליחות.

האחריות הפלילית בתאגיד.-  מובן הצורך להטיל אחריות פלילית על תאגיד שהרי יותר אנשים נפגעים מחברה מאשר מאדם(המקרים שבהם הופעל כור גרעיני מעבר ליכולתו וכן מקרה הגז בכפר באפאלו שבהודו) בפס"ד לנארד נקבע שדרך אורגן בחברה ניתן להטיל אחריות פלילית – וא"כ מיהו אורגן – יש לכך שני מבחנים – 1. המבחן ההיררכיוני -דהיינו נעביר קו במעלה ההיררכיה ומי שמעליו יחשב לאורגן ומי שתחתיו לא ייחשב לאורגן. 2. המבחן הפונקציונאלי (התפקודי)- בוחנים את התפקיד, ולכן תפקידים שהם לא קשורים לתפקוד האורגן בחברה מה שההיגיון או תקנון החברה קובע שהפונקציה שהוא יבצע הוא פונקציה "של" (ולא עבור) החברה – זוהי תהיה פעולת אורגן

בפס"ד תוסיה כהן הוטלה לראשונה א"פ על תאגיד בישראל – ס' 46 47 קיבעו את המבחן ההיררכיוני והפונקציונאלי כמבחנים לשיוך אחריות האורגן לחברה ודרכם ניתן ללמוד שיש ג' אורגנים: א. האסיפה הכללית.- כאשר היא מקבלת החלטות "כאסיפה כללית" ב. הדירקטוריון.-  כאשר מקבל החלטה כדירקטוריון. ג. המנכ"ל. אדם קונקרטי שבמעשיו הוא מתפקד כאורגן של החברה.-  וסי' 54 משלים וקובע שניתן להטיל אחריות גם על האורגן וגם על החברה

בעיית הנציג

החברה כפקעת חוזית החברה היא מערכת חוזית הנרקמת בכמה מישורים: א. בעלי המניות – הם בעלי תשומות ההון בחברה,(אוהבי סיכון שהרי הסיכון מוגבל והסיכוי אין סופי) ב. בעלי החוב (אג"ח) – הם בעלי תשומות החוב.( לעיתים אוהבי סיכון ולעיתים שונאי סיכון) ג. העובדים – הם בעלי תשומות העבודה.( שונאי סיכון שהרי מדובר בליבת נכסיהם)  ד. הצרכנים הם בעלי חוזה הצרכנות מול החברה. א"כ יוצא שכל החלטה היא בעלת ניגוד אינטרסים וכל החלטה פוגעת באחד ומיטיבה למשנהו. ולכן מי שמקבל החלטות בחברה פעולתו תגרום לאחד שירוויח, ובהכרח לשני שיפסיד.

ומי שמקבל החלטות בחברה החלטות שוטפות – מקבלים המנהלים בחברה. החלטות כלליות – מקבלת האסיפה הכללית של בעלי המניות בלבד. האחראים על מדיניות החברה הם הדירקטוריון- וא"כ מי יגן על הנושים הצרכנים והעובדים ספקי התשומות בחברה משליטת הנציג

ככלל ניתן לחלק את בעיית הנציג לשלושה מישורים: 1. המישור הראשון – עוסק ביחסים שבין נושאי המשרה (המנהלים – הדירקטוריון) לבין בעלי המניות- מנהלים ככלל הם שונאי סיכונים שהרי מנהל במהותו דומה לאחרון העובדים וחושש מאד למקום הפרנסה שלו. זאת ועוד המנהלים באים לבסס את מקום עבודתם ובעלי המניות מבזרים את השקעתם וראיתם יותר רחבה,  פתרונות אפשריים – 1.פתרון מבני ארגוני החובה לדווח לאסיפה הכללית על אי אלו עסקאות, 2.בקורת שיפוטית – חובת הזהירות לחברה וחובת הנאמנות לחברה שבאופן עקיף משפה אי אלו בעלי מניות. אחריות פלילית על מעשים אסורים וכיו"ב.3. יצירת תמריצים בדמות אופציות -ובכך יש איחוד אינטרסים ואהבת סיכון

  1. המישור השניעוסק במתח שבין בעלי המניות לעצמם, ומראה שקיימים ניגודי עניינים אפי' בין בעלי המניות לבין עצמם (כגון בין בעלי מניות שליטה – יסוד, לבין שאר בעלי מניות).בכמה מישורים: 1.אי חלוקת דיבידנדים(פס"ד פורד) 2. ע"פ המבנה הפירמידאלי של החברות בו קונצרן המחזיק בשרשור חברות על אף שהיבט הבעלות שלו במורד השרשור קטן מ"מ היקף השליטה תמיד יהיה המכריע.3.אישור עסקאות המיטיבות עם בעלי השליטה. פתרונות אפשריים- 1.פתרון מבני ארגוני- תכלית החברה – ההבנה שצריך לפעול לטובת החברה ולא לטובת בעלי המניות – מינוי דח"צ באישור המיעוט- אישור עסקאות בעלי ענין באישורם 2. פתרון חוזי– הקשחת תקנון 3. בקורת שיפוטית – האיסור לקפח את המיעוט
  2. המישור השלישי- במקרה שהנציג הוא כל אנשי הפנים בחברה (גם נושא משרה וגם בעל מניות) והמיוצגים הם כל השאר (עובדים – נושים – צרכנים). מי יגן על העובדים(שונאי הסיכון) – הצרכנים – הנושים(שונאי סיכון בעיקר כאשר החברה קרובה לחדלות פירעון) מהחלטותיהם של בעלי המניות. פתרונות אפשריים 1.פתרונות חוזיים – תקנון ברור ומטרות ברורות היוצרים וודאות, 2. פתרון מבני ארגוני – תכלית החברה השאת רווחיה(יעילות פרטו)תוך צמצום הפגיעה בשאר ספקי התשומות – הרמת המסך לכיסיהם של בעלי המניות(תרמית קיפוח ומימון דק) –

בעיית הנציג- הפתרון החוזי.

  1. תקנון החברה – המחוקק מעדיף את הגמישות העסקית על פני הזכות הקניינית התניות הקוגנטיות(ס' 15)חובה לרשום תקנון המכיל: 1.שם החברה- שם לא קים. 2.מטרות החברהתחום העיסוק של החברה בג' מישורים, א. לעסוק בכל עיסוק חוקי(סטנדרטי ורחב).ב. לעסוק בכל עיסוק חוקי למעט בסוגי עיסוקים שפורטו בתקנון(מגביל במפורש).ג. לעסוק בסוגי עיסוקים שפורטו בתקנון(מצמצם לנושאים ספציפיים).3. פרטים בדבר הון המניות הרשום בחברהבשקלים או במניות(ס' 33) אין חובה לערך נקוב(ס' 34),4.פרטים בדבר הגבלת האחריות.- האם האחריות מוגבלת אם לאו(ס' 35),  התניות הדיספוזיטיביותניתן להוסיף אי אלו תניות כגון סוגי מניות וכי"ב(ס' 19)

התקנון יכול להכיל רק זכויות וחובות – בכשירות כחבר ולא זכויות וחובות בכשירות כזר – דהיינו לא כל דבר יכול להיכנס בתקנון ולכן יש לבדוק את מהות התקנה האם היא קשורה ליחסי הגומלין ביו בעלי המניות לחברה אם לאו– ואולם גם תקנה שנכתבה בתקנון בכשירות כזר יש לה תוקף ראייתי בלבד ובמקום שיש צורך בדרישת כתב מהותית(מקרקעין) היא לא תהיה רלוונטית – צריך לבדוק כל תקנון האם יש בו תניות בכשירות כחבר או כזר ולהתנות עליהם

דרכי שינוי תקנון דרכי שינוי תקנון הם ע"י החלטה ברוב רגיל באסיפה הכללית של בעלי המניות, אא"כ נקבע בתקנון שרוב אחר נצרך, דהיינו ניתן לחזק סע' מסוימים בתקנון בכך שלסע' הזה בכדי לשנותו נזדקק לרוב גדול יותר. ולכן כאשר לחברה יש סעיף יקר לליבה היא צריכה לשים אותו בתקנון ולהקשיח אותו, ומצד שני צריך להשתמש בעצה זו באופן מדוד שהרי כל סע' מוקשה קשה יהיה לשנותו מה שפוגע בגמישות החברה.

  1. מהות התקנון– חוזה מניה – ס' 17 אומר שהתקנון הוא חוזה בין החברה ובין בעלי המניות ובין בעלי המניות לעצמם – פס"ד ברדיגו דנו במהות התקנון- השופט שמגר הכריע כדברי המלומד גאואר שיש במניה גם אופי חוזי וגם אופי קנייני – השופט ברק קבע שמניה היא אגד של זכויות רכושיות(לא קנייניות שהרי אין לבעלי המניות קניין בחברה)ואישיות(שהרי אם אדם מת המניה עוברת בירושה) – פרופ' שטרן – המניה היא בעלת אופי חוזי בלבד(פנינגטון) ע"פ עקרון האחריות המשפטית הנפרדת בחברה, ולכן הוא היא מציע לחברי ברדיגו במקום לתת לברדיגו מניות ניהול עדיף לתת ייפוי כוח בלתי חוזר לניהול החברה. – או להשתמש במנגנון הדחיית מניות האומר שבהתקיים מאורע מפעיל מניות מסוימות יהפכו לאחרות(ניהול יהפכו לרגילות)

בעיית הנציג – פתרונות למתח בין בעלי מניות ונושים

ישנם מקרים בהם מתרחשות עילות מסוימות שדרכם נטיל על בעלי המניות אחריות, ונפגמת משהו האישיות הנפרדת של החברה כאן אנו מנקבים את המסך ומציצים אל מאחרי מסך התאגדות לתוך כיסיהם של בעלי המניות

ישנם שלושה מודלים מרכזיים שבעלי המניות נחבאים אחריהם1. המודל הקלאסי חברה אחת – בהתקיים עילה להרמת מסך הדרך פתוחה לכיסיהם של בעלי המניות , 2. קונצרן(שרשור חברות אנכי)- בהתקיים עילה להרמת מסך גובים מהחברה את כל מה שיש ברשותה לרבות האחזקות שהיא מחזיקה בחברות שתחתיה ואולם רק לחברה שמעליה שהרי גם לה יש מסך התאגדות משל עצמה ולכן הדרך לכיס בעלי המניות רחוקה יותר, 3. חברות אחיות(שרשור חברות אופקי)– בכדי ששתי חברות יהיו חברות אחיות צריך שיתקיימו ג' תנאים: א. צריך שאותם בעלי מניות יחזיקו גם בחברה א' וגם בחברה ב'. ב. שיעור האחזקות של בעלי המניות בחברה א' יהיו זהים לחלוטין בחברה ב'. ג. צריך לקבוע בתקנון של החברות שמניות בחברות לא תמכרנה בגפן, אלא בעסקת חבילה.- בחברות אחיות בהתקיים עילה להרמת מסך הנושה יורד לכיס בעלי המניות, ואם אין להם די הצורך רק אז הוא יורד לנכסי החברה האחות

הרציונל שעומד מאחורי הרמת המסך. בעבר חשבו שהרציונל הוא שימוש לרעה במסך ההתאגדות, ולכן נעניש את אלו שהשתמשו לרעה במסך ההתאגדות-  אך עם אימוץ חוק החברות החדש הנובע מעקרון היעילות הכלכלית הובן שכאשר מתברר שהיתרונות באחריות המוגבלת קטנים יותר מהחסרונות, או אז יורם המסך מתוך השקפה של יעילות כלכלית ולא של ענישה.

העילות  האפשריות להרמת מסך

  1. עקיפה של החוק- כאשר יש ניסיון להשתמש במסך ההתאגדות במטרה לעקוף את החוק זוהי עילה להרמת מסך.פס"ד הויזמן השופטת בן פורת אומרת שהקמת חברה בכדי לעקוף תשלום של מס שבח זוהי עילה להרמת מסך- ומנגד פס"ד סולקין מייצב את מסך ההתאגדות ואומר שם זוסמן שאם יש פרצה בחוק שהכנסת תתקן את החוק – ולכן קבע גם פרופ' שטרן שזוהי עילה לא ראויה
  2. עילת עירוב נכסים– כאשר אין הפרדה ברורה בין נכסי בעלי המניות לנכסי החברה לא ניתן יהיה לשערך את הסיכונים של החברה מול הסיכויים.- פס"ד הויזמן אומר פרופ' שטרן שסביר להרים מסך שם בגלל עירוב נכסים שהרי הוא שילם את הכסף ישירות לבעלי החברה ולא לחברה עצמה – ואומר פרופ' שטרן שזוהי עילה ראויה
  3. עקיפת התחייבות חוזית החברה מוקמת תוך התעלמות מהתחייבות חוזית שהיא לא תקום- וקובע פרופ' שטרן שזוהי עילה בלתי ראויה שהרי לא יעלה על הדעת שכל חוזה יזעזע את מסך ההתאגדות,

4.התרמית כאשר מפעילים חברה בדרך של תרמית, שהרי פרופ' איסטנברוק ופישל האומרים שעולם החברות קם בכדי להקטין עלויות ואם כל אחד ירמה הבדיקה האינסופית לכך היא חוסר יעילות כלכלית כגון: אי עמידה בתנאי התקנוןפס"ד וולקובסקי קבע ביהמ"ש האמריקאי שכל זמן שפועלים במסגרת החוק אין זאת תרמית הביקורת לכך: הרי כאן הולך הרגל הוא נושה בלתי רצוני וכמ"כ כל אחד יקים חברה על כל חלק במונית שלו

  1. עילת מימון דקישנם מצבים שבהם בעלי המניות עלולים להשתמש בישות החברה בתחומים עתירי סיכונים מתוך הבנה שכאשר החברה תגיע ליום פקודה הם לא יישאו בתוצאות. דהיינו המימון הוא דק. ולכן פסיקה אמריקאית קבעה שהתנהגות זו היא עילה להרמת מסך, והחוק הישראלי אימץ זאת. יש ג' תקופות שאסור להימצא בהם במימון דק: א. חברה שמאזנה דק מלכתחילה, ב. חברה שהוקמה במימון יציב ובמהלך חייה היא מגיע לכדי מימון דק. ג. הלוואת בעלים ולכן על העו"ד לבדוק לא להתרחב למקומות עתירי סיכון או להשתמש בהלוואות בעלים-בנושים רצונייםמקרה הדאון קבע דר' קילינג שמדובר במימון דקפס"ד מינטון– ברכת השחייה פעלה תוך כדי מימון דקנושה בלתי רצוני– פס"ד וולקובסקי– קובע פרופ' שטרן שניתן להרים שם מסך מצד מימון דק .- פס"ד קוסטלו– הרצון להחצנת עלויות על צדדים שלישים(כגון הלוואת בעלים) גם הם למימון דק יחשבו

הרמת מסך בראי חוק החברות.- ס' 6 סוקר מספר תנאים מקדמיים להרמת מסך והמסך יורם אם ביהמ"ש מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן(לא ברור מה הפירוש צודק ונכון בראי היעילות הכלכלית),ומקרים שבהם היה שימוש לא נכון במסך ההתאגדות של החברה באחת מאלה: א. עילת התרמית- כגון מידע מוטעה בתקנון, (ס' 6 א 1 א)ב. עילת הקיפוח-  קיפוח ציפיות הנושה מן החברה ע"י פעולה שלא ע"פ הנוהג המקובל לענף(ס' 6 א 1 א), ג. פוגע בתכלית החברה- בשני מישורים: 1. פעולה בניגוד לתכלית החברה(עקרון העל של חברה) 2. נטילת סיכון בלתי סביר-ע"י מימון דק הן ביחס לנושים רצוניים והן ביחס לנושים בלתי רצוניים ע"י החצנת עלויות על צדדים שלישים(החוק מחריג את עילות עקיפת החוק – אי מילוי התחייבות חוזית – ושימוש לרעה במסך ההתאגדות- אך ביחס לעירוב נכסים קובע פרופ' שטרן שהיא כלולה בתוך עילת התרמית)

בהנחה שקמה לה עילת הרמת מסך: א. הדרך לכיס בעלי המניות היא ע"י שבעל המניות מודע לעילה ברמה של פזיזות. ב. ובשים לב לאחזקותיו של בעל מניה. ג. ובשים לב למילוי חובותיו כלפי החברה- חובת ההתנהגות. ד. ובשים לב ליכולות החברה – ניתן להרים מסך רק ביחס לבעל מניה ספציפי על אף שיש די כסף בחברה(ס' 6)

הרמת מסך מדומההיינו זיהוי תכונות אחרות על חברה קיימת(ס' 6 ב)-  פס"ד דיימלר  ייחס את הלאומיות של בעלי מניות החברה לחברה, פס"ד דה בירס ייחס את מקום הנהלת החברה כמקום התאגדותה – פס"ד הויזמן השופטת בן פורת ייחסה תכונות מבעל המניות לחברה

תכלית החברה – פתרון למתח בין בעלי המניות השליטה למיעוט – ולנושים

פרופ' דוד טוען שתכלית החברה העסקית היא "נאמנות" כאשר הנהנה העיקרי בנאמנות הוא הציבור בכללותו ומטרתו רווחה כלכלית. פרופ' ברל טוען הנהנה היחידי ממנו הוא ציבור בעלי המניות.

השיטה הקפיטליסטית. שיטה זו המעמידה את הקפיטל (ההון) במרכז צמחה וכוננה בעיקר מפס"ד פורד פס"ד דודג' נ פורד –  פורד רצה לאסור חלוקת דיבידנדים וקבע ביהמ"ש שתכלית החברה היא בעלי המניות ולכן אסור לבעל השליטה לפעול באופן הפוגע במניות המיעוט שהרי בעל השליטה מחזיק במפתח לחלוקת הדיבידנדים וכן הוא יכול להיות מתוגמל ע"י עסקאות עם חברות שבבעלותו- בפס"ד פארק ביהמ"ש אסר לפגוע בבעלי מניות המיעוט ע"י העברה כל כסף פירוק החברה לעובדי העיתון

מודל תעדוף בעלי המניות  ע"פ פרופ' מילטון פרידמן א. תכלית החברה היא שיפוי בעלי המניות ב. הצלחת נושאי המשרה בחברה תבחן ע"י בחינת שער המניה שכאשר היא עולה סימן שהחברה מצליחה, ולכן על מנהל החברה הרוצה לפעול לתכלית החברה שהיא שיפוי בעלי המניות צריך לדאוג לעליית שער המניה– ג. הדאגה לבעלי המניות בהכרח תביא לכך ששאר ספקי התשומות ירוויחו שהרי הם מקבלים את כספם רק לאחר ששולם הכול לנושים והעובדים, ולכן אם הם ירווחו כולם ירוויחו. ד. דיני התאגידים באים לגונן על בעלי המניות כמו שדיני העבודה מגוננים על העובדים ודיני החוזים מגינים על הנושים. ה. ליבה של החברה היא האספה הכללית הנשלטת ע"י בעלי המניות. ו. כך מגיעים למצב של יעילות פרטו בו בעלי המניות מרוויחים ושאר ספקי התשומות לא מפסידים.

הביקורת של פרופ' שטרן על מודל זה- א. אין כל סיבה אמיתית לתעדף בעלי מניות על שאר ספקי התשומות שהרי קשה לא פחות למצוא עובדים מאשר משקיעים. ב. שער המניה הוא לא מדד אמין שהרי לעיתים ישנם השקעות לטווח ארוך המורידות את ערך המניה אך הם השקעות טובות. ג. כבר הובן שיש ניגוד אינטרסים ברור בין כל אדם לזולתו ולא בהכרח תעדוף בעלי מניות יגרום לכל הסירות לעלות. ד. דיני התאגידים באו להגן על החברה ולא על בעלי המניות. ה. האספה הכללית היא למעשה גוף לא חזק ובעלי המניות הם השחקן האדיש במשחק התאגידי. וההחלטות הם ע"י בעלי השליטה או המנהלים(כפי שעולה מפס"ד פורד).ו. מאחר שאין איחוד אינטרסים לעולם לא נגיע לכדי יעילות פרטו בה צד אחד נהנה ואף אחד לא מפסיד- ולכן צריך לשאוף ליעילות פוטנציאל פרטו דהיינו הצד שנהנה יתגמל את הצד שמפסיד מתוך שאיפה להגיע לכדי יעילות פרטו ולמשחק שסכומו חיובי- – ולכן אין כל סיבה לתעדף אך ורק את בעלי המניות

למודל תעדוף בעלי המניות ישנם שני עידונים1. השקעה לטווח ארוך – גם כאשר החברה מפסידה בטווח הקצר מתוך מטרה להרוויח בטווח הארוך זה מותר, כגון תרומה לציבור שעל אף שהתרומה יורדת מכיס בעלי המניות מ"מ בחשיבה לטווח ארוך זה יעיל לחברה(בנק דיסקונט התומך באומנות – חברת ibm  שתרמה מחשבים כדי לרכך את ההתנגדות אליה – פס"ד סמית חברת כימיקלים תרמה לפקולטה לכימיה ושם נקבע כי תרומה של עד 5% מרווח מותרת- פס"ד it&t ניתן שלא לגבות תשלום ממפלגה שניצחה בבחירות- פס"ד נציונל בנק קבע שיש לחברה את היכולת להתבטאות ע"י תרומות ולכן חוק האוסר זאת סותר את התיקון הראשון לחוקה

2.שמירה וולונטרית על החוקשמירה על החוק על אף שפוגעת בכיס בעלי המניות מתוך שיקול כלכלי של יעילות פוטנציאל פרטו ובכך שאני שומר על החוק על אף שבעלי המניות ניזוקים אך זהו התגמול שהם משלמים תמורת הרווח ממניות החברה ובכך סכומו של המשחק התאגידי חיובי

מודל הקהלים מודל זה אומר שתכלית החברה היא לדאוג לקהילה שסביבה החברה מתאגדת, דהיינו דאגה לספקי התשומות בחברה ואפי' דאגה לקהילה שבסמיכות לחברה. ע"פ מודל זה אנו לא מעדנים את תעדוף בעלי המניות, אלא מתירים לחברה לפעול לקידום אינטרסים ציבוריים. זהו מודל רע מכמה סיבות: א. ריבוי נאמנויות לעולם המנכ"ל לא טועה ב. דאגה יתרה לשאר ספקי התשומות סביב החברה תביא לכדי החצנת עלויות ובסופו של יום למשחק שסכומו שלילי ולכן קובע פרופ' שטרן שזהו מודל גרוע מבחינה כלכלית

מודל ציבורי פוליטי פרופ' דל –  מודל זה הולך צפונה ממודל הקהלים ואומר, שמכיוון שרוב העושר האנושי מצוי בידי חברות עסקיות הרי שהן חייבות לפעול לטובת הציבור. דהיינו, מודל זה לא פועל רק לטובת בעלי המניות ולא רק לבעלי התשומות ואפי' לא רק לקהילה הקרובה אלא לכווולם. זהו מודל לא כלכלי מכמה סיבות: א. אם לא נדאג כלל למשקיע מדוע שהוא יחפוץ להשקיע, ב. פעולה לטובת ציבור תוך הדרת ציבור אחר פוגעת בעושר המצרפי ובהכרח פוגעת במדינה הגובה מס ולכן אם יש תשלום מס גבוה תפקיד המדינה הוא לדאוג לציבור. ג. ריבוי נאמנויות – כאשר מנהל אחראי לשלומו של כל העולם, הרי שלעולם הוא איננו נכשל. אך לעיתים כאשר משתמשים במודל הציבור, הרווח העולמי הוא גדול יותר. מקרה סלארה בה אסרו רישום פטנט על מיפוי הגנום ובכך גרמו להוזלת המוצר ולפיתוח תרופות מואץ

תכלית החברה ע"פ חוק החברות – מודל החברה בפס"ד פנידר השופט שמגר אימץ במובן מסוים את מודל הקהלים(וברק קבע שזהו אוביטר) –  אך ס' 11 לחוק אימץ את המודל האומר שתכלית החברה היא השאת רווחיה שלהדהיינו על נושאי המשרה בחברה לדאוג לכך שהמשחק התאגידי בסופו של יום יהיה סכומו חיובי בכך שהוא לוקח בחשבון אך ורק את טובתה של החברה תוך שיקלול כל פגיעה אפשרית בספקי התשומות האחרים בחברה(חוב הון ועובדים) כאשר סך התועלות מהמהלך שהוא עושה יעלה על סך העלויות, ומסביר פרופ' שטרן שמיקומו של הסעיף בתחילת החוק מראה את חשיבותו ומצודתו פרושה על כל החוק ובכל מקום שדנים בתכלית החברה שם כבר נקבעת הסנקציה אפי' עד כדי הרמת מסך על פעולה באופן שפוגעת בתכלית החברה

סע' 11 אומר: וניתן להביא בחשבון במסגרת שיקולים אלה בין היתר את ענייניהם של נושיה, עובדיה ואת עניינו של הציבור. יש לכך שתי אפשרויות ביאור: א. חובה להביא בחשבון כל דבר המשפיע על רווחי החברה, אך החלטה שלא מביאה לכדי רווח לא נביא אותה בחשבון. ב. הסיפא של סע' 11 מדבר לבית המשפט ומאפשר לו להביא בחשבון שיקולים נוספים, ואולם המנהלים חייבים אך ורק לפעול לטובת השאת רווחי החברה.(רעיון שמקובל יותר על פרופ' שטרן)

מודל זה נותן מענה לבעיית הנציג בכמה מישורים: א. בין נושאי משרה לבעלי המניות– מי שפועל ע"פ מודל החברה לא אמור להיווצר אצלו קונפליקט שהרי הוא מחויב לפעול לטובת החברה בלבד- כן אין בעיית ריבוי נאמנויות שהרי המנכ"ל פועל לטובת החברה, ב. בין בעלי שליטה לבעלי מיעוט גם כאן כאשר תכלית החברה היא השאת רווחי עצמה לא אמור להיווצר קונפליקט, ג. בין אנשי הפנים בחברה לשאראם שדרת הניהול בחברה פועלת לטובת השאת רווחי החברה הרי שהיא צריכה לקחת בחשבון כל פגיעה בספק תשומות אחר בחברה- דאגה לעושר המצרפי של כולם – האינטרס של כולם הוא השאת רווחי החברה ובו אין ניגוד אינטרסים – חסרונות ס' 11 – כל האמור הוא רק בתאוריה אך בפועל ס' 11 הוא לא בר אכיפה ומנכ"ל שלא יפעל לטובת בעלי המניות ברור שהוא יפוטר וכמו"כ האספה הכללית הממנה את הדירקטוריון שממנה את המנכ"ל נשלטת ע"י בעלי המניות מה ששומט את הקרקע שתחת מודל זה

בעיית הנציג – הפקוח המבני-ארגוני

חוק החברות נותן מענה חלקי היאך תוקטן בעיית הנציג באמצעות המבנה של החברה, ואכן רובו של חוק החברות עוסק בפיקוח המבני ארגוני על החברה, ע"פ הפירוט הבא: האסיפה הכלליתס' 57-91 (34 סעיפים). דירקטוריוןסע' 92-113 (26 סעיפים). המנכ"ל119-122 (4 סעיפים). אלו שלושת האורגנים המרכיבים את החברה. וטוען פרופ' שטרן שעל אף שהפירמידה מראה שהאסיפה היא הגוף החשוב למעשה זה לא כך

האסיפה הכללית כאשר האסיפה מתכנסת כאסיפה כללית היא בעצמה החברה ויושבים בה רק בעלי מניות

סמכויותיה  א. שינויים בתקנון. ב. הפעלת סמכויות הדירקטוריון. ג. מינוי רו"ח המבקר את החברה. ד. מינוי דירקטורים חיצוניים. ה. אישור פעילות ועסקאות הטעונות אישור האסיפה הכללית. ו. הגדלת הון המניות הרשום והפחתתו. ז. מיזוג.(ס' 57) –  וסע' 58 קובע שלא ניתן לגרוע מהסמכויות המופיעות בסע' 57 אך ניתן להוסיף עליהן, דהיינו סע' 57 הינו קוגנטי.

וא"כ על פניו נראה שאכן האסיפה הכללית היא האורגן החשוב שבין שלושת האורגנים. ואולם מתברר שבעידן המודרני שיש בעלי מניות מכל קצווי תבל קשה להשפיע במסגרת האסיפה הכללית משתי סיבות: 1. תופעת הטרמפיסטיות – האחד סומך על השני, 2. אדישות רציונלית– כל אחד מבין שהוא לא יכול להשפיע ולכן הוא לא מגיע- ניסו לפתור זאת ע"י הצבעה באמצעות פרוקסי ולמעשה זה לא עובד שהרי גם הפרוצדורה להוכיח שאני בעל מניה היא מייגעת

בחוק החברות יש שני פתרונות לכך: א. ס' 77 לחוק השקעות משותפות בנאמנות מחייב את קרנות הנאמנות לשלוח נציג לאסיפה ולהצביע ולדווח על ההצבעה(למעשה זה לא יעיל כי גם קרנות הנאמנות סובלות מאדישות רציונלית), ב.  ס' 87 מציע סוג של פרוקסי משופר ס' 77 מאפשר קיום הצבעה באמצעי תקשורת. ס' 78 – מנסה לאפשר דיון פומבי על הכרעה, וניתן להעביר מעין כתב עמדה לאסיפה הכללית.

הדירקטוריוןבפס"ד קניגהם שורטט הגבול בין האסיפה הכללית לדירקטוריון ובו נאמר שהדירקטוריון אינו שלוח של בעלי המניות והוא אינו מוכפף אליהם ולכן כאשר הדירקטוריון מתכנס הוא איננו שלוח של החברה אלא הוא החברה

לבעל השליטה יש ג' אפשרויות לפעול. א. לבדוק למי הסמכות  ב. לשנות את היסב הסמכות בתקנון ג. להחליף את הדירקטורים

סמכויות1. סמכות שיורית (ס' 49) 2. ניתן לקבוע שהדירקטוריון ייטול את סמכויות המנכ"ל (ס' 50 א) 3. נבצר מהמנכ"ל למלא תפקידו הסמכות עוברת לדירקטוריון (ס' 52 )- ס' 92  -הדירקטוריון "יתווה" (שאין מתפקידו של הדירקטוריון לקבל החלטות פרטניות אלא להתוות מדיניות מופשטת ועליונה).את מדיניות החברה "ויפקח" (הן על ביצוע תפקידיו של המנכ"ל ע"פ מה שמסור לו, והן על פעולותיו – פעולה היא המונח המשפטי הרחב ביותר).על ביצוע תפקיד המנהל הכללי ופעולותיו.

לא ניתן להאציל מסמכויות הדירקטוריון למנכ"ל (ס' 92 (ב) ואם הוא אצל מסמכויותיו לוועדת דירקטוריון ישבו בה רק חברי דירקטוריון(סע' 110 ב)  וגם כאשר וועדת הדירקטוריון מגיעה למסקנה כל שהיא סע' 112 מטיל סייגים בהקשר של סמכויות מסוימות שאינן ניתנות להאצלה לוועדת דירקטוריון (ע"ש).

כוחו בפועל של הדירקטוריון הדירקטוריון למעשה כפוף לרשת של אילוצים: 1. אילוץ הבחירה מי שבוחר בהם היא האסיפה הכללית ולכן הם כפופים אליה, 2. אילוץ הזמן– לא מוקצה די זמן לניהול אמיתי, 3. אילוץ המידע רק מה שרוצים שהם ידעו אומרים להם(כפי שקרה בפרשת וויסות המניות – מקרה ארסנט יפה- ופרשת בנק צפון אמריקה)

ולכן החוק נתן מענה בדמות דח"צ בכדי להפטר מאילוצי הדירקטוריון בס' 239 נקבע שהדח"צ ימונה ע"י רוב בעלי המניות וששליש מהמיעוט הנוכח יצביע בו וכמו"כ ניתנת זכות ווטו בידי מיעוט שיש לו אחוז מן המניות(פתרון חלקי שהרי הכוח בידי קרנות הנאמנות שגם נשלטות ע"י בעלי ההון)מי כשר להיות דח"צ מי שהוא בעל מומחיות חשבונאית ופיננסית(ס' 240) חובה שהדח"צ יישב בכל וועדה שהדירקטוריון מינה(ס' 243)חובה שישב בוועדת ביקורת(ס' 115 א)

המנכ"ל חברה פרטית רשאית למנות מנכ"ל(לא מונה הדירקטוריון יהפוך לביצועי), חברה ציבורית חייבת למנות מנכ"ל (ס' 119 א) חברה ציבורית "תמנה" מנהל כללי ורשאית היא למנות יותר ממנהל כללי אחד.

סמכויות המנכ"ל סמכות ניהול שוטף(ס' 120) סמכות שיורית בענייני ניהול שוטף(ס' 121 א) המנכ"ל לא יכול להיות יו"ר הדירקטוריון אלא ע"פ תנאי ס' 121, חובת דיווח לדירקטוריון(ס' 122)

בעיית הנציג – הפיקוח השיפוטי.

לבעיית הנציג יש פתרון הנקרא הפיקוח השיפוטי הקובע את הנורמות שבאמצעותם לא יסטה הנציג מדרך הישר ולנגד עיניו תרחף כל עת חובת התנהגותו כלפי החברה.

א. חובת הזהירות – חובה זו מוגדרת בס' 252-253 ומחייבים את נושאי המשרה להפעיל מיומנות מקצועית סבירה ולא להיות רשלן ע"פ אמות מידה אובי',

ב. חובת הנאמנות חובה זו קובעת שאסור לנושא משרה לפעול מתוך מניעים אישיים ומתוך רווחתו האישית – וחובתו לפעול בתו"ל ולטובת החברה (סע' 254).חובת אמונים לבעלי מניות – אין חובת נאמנות של נושאי משרה לבעלי המניות כפי שעולה מפס"ד פרסיבלחובה לגבי צדדים שלישיים בפס"ד פנידר נקבעה חובת נאמנות אך בחוק החברות ע"פ מה שמסביר פרופ' שטרן את ס' 254 אין לנושאי המשרה חובת נאמנות מלבד לחברהחובת נאמנות של נושא משרה כלפי החברה– (ס' 254) קובע חובת נאמנות רק לחברה ולכן הוא אוסר על נושאי המשרה לפעול מתוך שיקולים לא לטובת החברה

הסכמי הצבעה- לדירקטורים אסור להיות חלק מהסכם הצבעה (ס' 106)אך לבעלי מניות מותר

הגבלת חובת האמונים לא תמיד ניגוד עניינים הוא נגד החברה (כפי שסובר השופט ברק)ולכן המחוקק מתיר לניגוד עניינים אך בתנאי שיעבור הליך אשרור מסודר  תהליך האישור הוא – בעסקה בתנאי השוק בה הסכנה לא גבוהה – האישור הנדרש הוא מינימאלי ע"פ תקנון החברה. בעסקה מסובכת יותר – נדרש אישור הדירקטוריון. וככל שהיא מסוכנת ומסובכת צריך גם את אישור וועדת הביקורת והאסיפה הכללית. עסקה חריגה במיוחד דורשת אישור של דירקטוריון – וועדת ביקורת – אסיפה כללית – וברוב מיוחד של בעלי המניות הבלתי נגועים.

תרגול

הקמת חברה

חירות ההתאגדות- חופש הקניין אלא אם המטרה היא לא חוקית, מוסרית או נוגדת תקנת הציבור . יחיד הרוצה להתמנות צריך להצהיר שאין  לו מגבלות חוקיות (ס' 2) הרישום קונסטיטוטיבי – דהיינו, משנרשמה החברה וקיבלה תעודת התאגדות- רק אז קיימת(ס' 5). – אין לחברה זכות לפרטיות-  והיא מחויבת לנהל מרשם פומבי  

המסמכים לרשם –  1. בקשה לרישום חברה. 2. תקנון-אין מצוי  3. הצהרת בעלי מניות ראשונים. 4. הצהרת דירקטורים ראשונים. 5. תשלום אגרת רישום.  שם החברההמגבלות: 1.  סיומת בע"מ בחב' מוגבלת באחריות. 2. שם תפוס או שם דומה שמטעה. 3. סימן מטעה – סימן מסחר רשום או דומה שמטעה. סייגים– אלא אם השם שקיים לגבי טובין או שירותים לא עוסק במטרה דומה -או אם בעלי סימן המסחר הסכים בכתב. 4. שם תרמית הטעיה-סעיף סל ובשק"ד הרשם. 5. העלול לפגוע בתקנת  הציבור או ברגשותיו.  6. מגבלות מכוח דינים אחרים- -בנק, טכניון – מכללה.7. תרגום השם ללטינית רק  באופן מילולי או פונטי ס' 25-31).  

בקשה לרישום– .  יחיד יכול להקים חברה-גם אם  הוא לא אזרח. –תאגיד יכול להקים חברה גם אם הוא לא רשום בישראל-  ומשנרשמה החברה צריך שיהיה לה משרד רשום-מען בארץ, נרשם עם הקמתה או שינוי- תוך 14 יום, בכדי שתוכל לקבל הודעות. מסמכים שחובה לשמור במען הרשום1. תקנון. 2. פרוטוקולים של אסיפה, דירקטוריון – וועדות דירקטוריון .3. הודעות לבעלי מניות עד שבע שנים. 4. דוחות כספיים. 5. מרשם בעלי מניות ומרשם דירקטורים.(ניתן לשמור מסמכים באמצעים אלקטרונים).

מטרת החברה – היא בכדי ליצור שקיפות מלאה לשערוך הסיכונים(ס' 32)  ג' סוגי מטרות יש. 1. לעסוק בכל עיסוק חוקי- ברירת המחדל, החברה מוותרת על וודאות בכדי לפעול באופן רחב. 2. לעסוק בכל עיסוק חוקי למעט בסוגי עיסוקים שפורטו בתקנון- מגבלה ספציפית 3. לעסוק בעיסוקים שפורטו בתקנון- מגבלה רחבה שייך בעיקר כאשר הנושים רוצים לשלוט בחברה.

אחריות בעלי מניות– האם החברה מוגבלת אם לאו – חובה לציין זאת בתקנון  דיווחים שוטפים לרשם-חברה פרטית חייבת בדווח חד שנתי 14 יום מהאסיפה הכללית(ס' 140)-  חובת הדיווח היא על: שינוי בהון, הקצאה, שינויים בתקנון, מען רשום, העברת מניות בין בעלי מניות, שעבודים, מינויי דירקטורים, מיזוג- חריגים– שינוי מטרות ושם אינם תקפים אלא מרגע האישור ע"י הרשם (ס' 40)

שינוי בשם ובמטרות החברה לא יהיה לו תוקף אלא ע"י דיווח לרשם החברות

דיני יזמות

היא הפעילות המשפטית בטרם הוקם התאגיד–  פעולות של יזם- החברה רשאית לאשר פעולות משפטיות עבור חברה טרם שנוצרה(ס' 12)-. אישור בדיעבד הוא כמו הרשאה מלכתחילה(ס' 12 ב)- למעשה  החוזה הוא בין המוכר לחברה שעדיין לא קיימת. דהיינו בטרם הקמתה, ההסכם הוא בין היזם למוכר – אם  החברה אישרה את ההסכם היזם כבר לא צד להסכם יותר אלא החברה נכנסת בנעליו אם החברה לא אישרה את ההסכם – היא לא צד להסכם ואיננה מחויבת לו.

צד ג' ידע על היזמות אם הפעולה אושרה – היזם יוצא מהתמונה אם הפעולה לא אושרה– צד ג' יכול להמשיך אתו את ההסכם או להתחרט (לבטל) ולתבוע את היזם בנזקו באם: 1. החברה לא אישרה תוך שנה מעשיית הפעולה. 2. עולה מהנסיבות שלא תתאגד והודיע לו 30 יום 3. דרש ממנה לאשר והודיע 30 לו  יום לפני. איך היזם יתגונן? הוראה ניתנת להתניה בחוזה שאם החברה לא מאשרת אז ההסכם מבוטל ואין הפרה (ס' 13)

צד ג' לא ידע על היזמות  – אם החברה לא הוקמה- הוא לא יודע מכך  אם החברה הוקמה ולא אישרה-היזם מחויב להסכם. אם החברה הוקמה והיא רוצה לאשר -אז רשאית  רק אם האישור לא נוגד את הפעולה לפי מהותה, תנאיה או נסיבות העניין רק אז- הפעולה מחייבת את שניהם, ביחד ולחוד אך תזכה רק את החברה – אך אם  המהלך נוגד את המהות- היזם מחויב להסכם וזכותו של צד ג' לחזור בו (ס' 14)  – חובת אמון של יזם– חובת אימון מוחלטת ללא ניגוד אינטרסים

הסכם מייסדים לפני הקמת חברה מחייב את הצדדים להסכם ואת החברה אך לא צד ג' שמצטרף להסכם שאותו רק התקנון מחייב ובמקרה של סתירה בין התקנון להסכם התקנון גובר

האורגנים

מנכ"ל– סמכות כללית (ס' 119)- בחברה ציבורית- חייב להיות לפחות אחד, בחב' פרטית ניתן שהחברה תנוהל ע"י

הדירקטוריון (ס' 120)-המנכ"ל אחראי לניהול השוטף של ענייני החברה על פי המדיניות שמתווה לו הדירקטוריון (ס'121) – סמכות שיורית- בתחום הניהול והביצוע בלבד (ס' 121 ב)- מנכל רשאי לאצול מסמכויותיו. באישור הדירקטוריון.- בחב' ציבורית לא יכהן מנכל גם כיו"ר הדירקטוריון  כדי שלא יפקח על עצמו(ס' 95) אך ניתן דרך – האספה הכללית ממנה מנכ"ל שהוא יו"ר הדירקטוריון לשלוש שנים אם קבעו כך רוב של 51% מבעלי השליטה שמתוכם לפחות 2/3 מבעלי המיעוט וסך הקולות המתנגדים לא יעלה על אחוז (ס' 121 ג)חובת דיווח לדירקטוריון: כל עניין חריג – או לפי דרישת הדירקטוריון.  

דירקטוריון – החוק מונה את סמכויות הדירקטוריון וקובע שהם לא ניתנות להאצלה(ס' 92), 2.סמכות שיורית כללית

יו"ר הדירקטוריון חותם פרוטוקול, קול מכריע שובר שוויון אלא אם נקבע אחרת בתקנון (ס' 94-96)– בחברה פרטית אין חובה שיהיה יו"ר,

יו"ר דירקטוריון רשאי לכנס ע"פ התנאים הבאים: 1. הודעה- לתת זמן סביר לפי נסיבות העניין- אלא אם נקבע אחרת, ותכלול מועד ומקום ופירוט סביר של סדרי יום אלא אם נקבע אחרת.) . ניתן לוותר על הודעה מראש אם הסכימו כולם פה אחד ואם לא נשלל זאת בתקנון(ס' 100).  2.קובע סדר יום של הישיבה- נושאים שקובע היו"ר, נושאים שבגינם כונסה הישיבה או דיווח מנכ"ל, ונושאים שהדירקטוריון או המנכ"ל ביקשו מהיו"ר להוסיף לסדר היום זמן סביר לפני הכינוס, אלא אם נקבע אחרת בתקנון. 3. כינוס ישיבותלפי צרכי החברה- ולפחות פעם בשנה. או שהיו"ר יכנס- ע"פ שק"ד (חריג) , או לפי דרישת דירקטורים(רוב) או לפי דרישת יחיד אם נקבע כך בתקנון או כשמדובר במשהו שלילי כמו גילוי עבירה בנוהל עסקים תקין, או עם קבלת דיווח מהמנכ"ל המצריך פעולת דירקטוריון, או עם קבלת הודעה מהרו"ח המבקר על ליקויים. אם הישיבה לא כונסה תוך 14 יום ממועד הדרישה/הודעה/דיווח – מותר לפנות לביהמ"ש (לא ריאלי) או שהדירקטורים שדרשו יכולים לכנס בלי רשות מהיו"ר, או במקרה של דיווח מהמנכ"ל או רו"ח-  הם יכנסו בעצמם.

  1. 3. ניהול הישיבהקוורום- מניין חוקי- מינימום רוב החברים אלא אם נקבע אחרת. אך ניתן לוותר על נוכחות פיזית-ע"י שימוש באמצעי תקשורת כל עוד כולם יכולים לשמוע אלא אם נאסר בתקנון , ניתן לוותר על התכנסות– ואז מחליטים בכתב בתנאי שהוסכם פה אחד וכול עוד לא זה לא נאסר בתקנון-היו"ר יחתום על פרוטוקול ( ירשום מי התנגד להחלטה) ויעביר בפקס(ס'  103).

פגמים בכינוס -אם הפרו כלל מלעיל- ניתן לבטל החלטה- כגון: אם דירקטור שנכח דרש להימנע מקבלת החלטה לגביה התקיים פגם או דירקטור שלא נכח מאחר שלא הודיעו לו תוך זמן סביר משנודע לו על ההחלטה ולא יאוחר מהישיבה הבאה לאחר שגילה, או במקרה של פגם במקום-מועד אזי דירקטור שלא נכח זכאי לדרוש ביטול. – ביטל צריך לדרוש וכל זמן שלא דרשו ההחלטה תקפה (ס' 109). החריג- כשאין מניין חוקי אין תוקף להחלטה 

הצבעה בדירקטוריון– לכל דירקטור יש קול אחד אלא אם נקבע אחרת,- ההחלטות ברוב רגיל ואם יש  שוויון יש ליו"ר קול שובר שוויון  אלא אם נקבע אחרת, אסור לדירקטורים להיות צד להסכם הצבעה. וועדות–  לצורך ניהול שוטף הדיר יכול לאצול סמכויות לוועדה שתדווח שוטף לדירקטוריון בשאר היא פועלת כמו הדירקטוריון(ס' 92 ב)- למנוע האצלת סמכויות אוטומטיתאי אפשר להאציל סמכויות למנכ"ל  ועוד איסורים קוגנטיים לנושאים מסוימים להאצלה לוועדה אלא רק כהמלצה לדירקטוריון כגון:- קביעת מדיניות כללית, מינוי דירקטור ,חלוקת דיבידנד, הקצאת ני"ע, אישור עסקאות בעלי עניין. וסמכויות שניתן להעביר – אחריות היא רק על הועדה(ס' 111-113).הפרדה בין שדרת הניהול להון–  כאשר האספה נוטלת סמכויות יש לה את האחריות של הדירקטוריון

אסיפה כללית – סמכויותיה 1. מינוי דירקטורים(רשות) אלא אם נקבע אחרת בתקנון(ס' 59)-. 2. החלטות שרק היא יכולה להחליט– שינויים בתקנון, שינוי הון רשום, אישור עסקאות עניין(ס' 57-58),3. החלפת הדירקטוריון כשנבצר ממנו(ס' 52)-. 4. החלפת הדירקטוריון ניתן לקחת מהדירו סמכויות לאסיפה אם נקבע בתקנון – אך גם האחריות תחול עליהם (ס' 50).

אספה כללית שנתית –חברה פרטית חייבת אחת לשנה , לא יאוחר מתום 15 חודש לאחר האסיפה האחרונה  חובה לכלול בסדר היום השנתידיון בדוחות כספיים ודיווח דירקטוריון(ס' 60). פטורים מאסיפה-  יש פטור מדיווח כספי. פטור מאספה שנתית- אם אין צורך למנות דירקטורים  או רו"ח מבקר (ס' 158), (לפי ס' זה אין חובה למנות רו"ח בתנאים מסוימים) ואז ניתן להסתפק במשלוח דוחות לבעלי המניות החריג– אם בעל מניות יחיד או דירקטוריון דרש אסיפה חובה להתכנס. אך לא חובה לכלול- מינוי דירקטורים, רו"ח, או כל נושא אחר.

אספה כללית מיוחדת- (כל כינוס שלא שנתי) בחברה פרטית– לפי החלטת הדירקטוריון, לפי דרישת דירקטור יחיד, או לפי דרישת בעל מניות אחד שיש לו 10% מההון המונפק ו-1% מזכויות הצבעה או 10% מזכויות הצבעה. בחברה ציבורית-דרישת שני דירקטורים או רבע מהם, או בעל מניות יחיד שלו 5% מההון המונפק ו-1% מזכויות הצבעה או 5% מזכויות הצבעה.

אם יש דרישה לכנס– יש לדירקטוריון 21 יום(ס' 63 ג) ואם לא כינסו, רשאי הדורש לכנס בעצמו(ישלח הזמנה)  או באמצעות ביהמ"ש (ס' 65). הזמנות לאסיפה הכללית–  הודעה בין 7 ל-45 יום לכינוס(ס' 76) תוכן ההזמנה-  יש לציין את המועד והמקום, את סדר היום ופירוט סביר של הנושאים ובמקרה של שינוי  תקנון- פירוט נוסח השינוי המוצע. סדר היוםנקבע ע"י הדירקטוריון, יתקבלו החלטות רק בנושאים שפורטו, באספה מיוחדת– חובה לכלול את הנושא שלשמו כונסה וניתן להוסיף נושאים מתאימים לפי דרישת בעל מניות יחיד שלו לפחות 1% מזכויות  ההצבעה. מניין חוקילפחות 2 בעלי מניות שלהם 25% מזכויות הצבעה.  הדרישה לא חלה על חברה בבעלות יחיד.  אספה נדחית– אם אין מניין חוקי בחצי שעה נדחה בשבוע לאותה שעה ומקום אלא אם צוין אחרת בהזמנה המקורית- ללא צורך בהזמנה אחרת. ובאסיפה הנדחית- לא צריך מניין חוקי.  אך אם זו אספה מיוחדת שנדחתה צריך מניין של לפחות 10% מזכויות הצבעה. או 1% מהון מונפק ו-1% מזכויות הצבעה   ניהול האסיפה הכללית– יבחר יו"ר לאסיפה הספציפית, שינהל דיון, יבדוק מניין ויציג נושאים ויחתום על פרוטוקול. הצבעה באסיפה הכללית(ס' 80)  רוב פשוט מנוכחים אלא אם נקבע אחרת בתקנון. או במקרים חריגים המפורטים בחוק כמו עסקאות עם בעלי עניין. סופרים מניות ולא בעלי מניות. ניתן להצביע באמצעות שלוח אלא אם נאסר, (דירקטורים לא יכולים).ניתן להצביע באמצעות כתב הצבעה אם התאפשר בתקנון.- כמו פרוקסי -ניתן לקיים הצבעה באמצעים אלקטרונים-אלא אם נשלל בתקנון. ניתן לוותר על  התכנסות  ולקבל החלטה- בפקס- אם זה הוחלט פה אחד ואם ההחלטה עצמה מתקבלת פה אחד כל בעלי המניות. אסיפת סוג–  התכנסות רק בעלי מניות מאותו סוג מניה.

שינויים בהון החברה

הון החברה סעיפים 33 – 34  מורכב מ"ניירות ערך", כמניה, איגרת חוב או הזכות למניה או אג"ח:

מניה – אגד זכויות – מידע, הצבעה וכן הזכות ליהנות מן הערך השיורי של החברה לאחר תשלום חובותיה איגרת חוב – משקף הלוואה – בעל אג"ח זכאי לריבית על השקעתו ולהחזר השקעה לפני בעלי המניות

הון מניות רשום1.הון החברה כפי שנקבע בתקנון לפי ס' 33, 2. מן ההון הרשום לא ניתן לגזור את יחסי הבעלות בחברה, את שווי החברה או את שווי מניותיה!. 3.ההון הרשום משקף את התקרה למספר המניות שיכול הדירקטוריון להקצות בחברה (ס' 92 )4. הסמכות להגדיל או להקטין את הון המניות הרשום נתונה לאסיפה הכללית (ס' 286 – 287), ולה בלבד (ס' 57(6) וס' 58)

הון מניות מונפק1.המניות שהוקצו בפועל לבעלי מניות.2. סמכות הקצאת מניות מוקנית לדירקטוריון אלא אם כן הוגבלה בתקנון- הגדלת ההון הרשום של החברה– הסמכות הבלעדית לשינוי ההון הרשום נתונה לאסיפה הכללית של בעלי המניות (ס' 286, ס' 57(6)), ועל כך לא ניתן להתנות בתקנון (ס' 58). – האסיפה הכללית צריכה להתכנס במסגרת אסיפה שנתית / מיוחדת ולהחליט שתי החלטות:1.להגדיל את ההון הרשום 2.לתקן את תקנון החברה

מי יוזם את הגדלת ההון? 1. בעל מניות (10% ומעלה יכול להביא לכינוס האסיפה המיוחדת, 1% יכול להביא להוספת נושא לסדר היום), ,2.דירקטור, 3.הדירקטוריון (שבסמכותו לכנס את האסיפה הכללית).

הגדלת ההון הרשום היא בסמכות הבלעדית של בעלי המניות.- הרוב שצריך באסיפה הכללית – רוב רגיל (סעיף 85) – ברירת המחדל  – אך ניתן לקבוע רוב מיוחס לצורך הגדלת ההון הרשום בתקנון, כן ניתן להעניק זכות וטו לבעלי מניות מסוימים, ללא קשר להיותם רוב או מיעוט- כמו"כ יש חובת דיווח לרשם החברות (ס' 140  1).

הפחתת ההון הרשום של החברה (סעיף 287) – ניתן להפחית את ההון הרשום של החברה, ככל שהמדובר בהון מניות שטרם הוקצה ובלבד שאין התחייבות של החברה, לרבות התחייבות מותנית, להקצות את המניות: כגון אופציות, התחייבות חוזית להקצות מניות או אופציות וכיו"ב

הפחתת הון רשום רלוואנטית כאשר החברה רכשה מניות של עצמה מבעלי המניות וביטלה אותן (ס' 308).

ערך נקוב בעיקרון בלבד זהו השווי המקורי של המניה בעת יצירתה (קרי במועד יצירת ההון הרשום בתקנון)לא ניתן להקצות מניות בתמורה הפחותה מן הערך הנקוב, אלא על פי המגבלות הקבועות בס' 304.

על פי החוק אין צורך ברישום מניות עם ע.נ., ושוויין של המניות ייקבע לפי התמורה ששולמה בפועל: כגון 500 מניות בנות ע.נ. 0.10 ₪ שהוקצו כנגד השקעה של 100,000 ₪ = כל מניה שווה 200 ₪. או לחילופין 500 מניות ללא ערך נקוב שהוקצו כנגד השקעה של 100,000 ₪ = כל מניה שווה 200 ₪.

הון נפרע– מניות מונפקות שתמורתן שולמה במלואה. או בעל מניות בחברה מוגבלת שלא שילם את מלוא התמורה בגין מניותיו – מחזיק הון מניות לא נפרע – יכול להיתבע ע"י נושי החברה עד סכום התמורה לה התחייב בגין המניות.

התמורה – יכולה שתשולם במזומן, או בתמורה לשירותים בתמורה לנכסים בעין (חילופי מניות, זכויות בקניין רוחני)בתמורה להתחייבות לתשלום עתידי בין במזומן ובין שלא במזומן – תמורה שאיננה משתלמת במזומן חייבת להיות מפורטת במסמך בכתב (ס' 291)

הקצאת / הנפקת מניות (ס' 288  – 292) – הקצאת מניות הינה בסמכות הדירקטוריון (ס' 288)אלא אם כן הוגבלה סמכות זו בתקנון –  בטרם יקצה מניות, הדירקטוריון צריך לוודא קיומן של מניות להקצאה במסגרת הון המניות הרשום (קרי, מניות שלא הוקצו ולא קיימת לגביהן התחייבות להקצאה).

זכות קדימה- מצרנות – החובה להציע את המניות המוקצות לבעלי המניות הקיימים בטרם יוצעו למשקיע חדש. ס' 290 קובע זאת כברירת המחדל להקצאה בחברה פרטית שלה סוג מניות אחד בלבד. ניתן להתנות, או להוסיף זכות זו בתקנון.

חופש הגיוון (סעיף 285)- ניתן ליצור מניות מסוגים שונים בתקנון כגון: מניות יסוד – מניות עדיפות – מניות נחותות – מניות מצביעות – מניות לא מצביעות (משתתפות ברווחים/נכסים בלבד)מניות הנהלה (זכות מוגנת למנות חברי דירקטוריון) מניות רגילות – מניות בכורה (עדיפות בחלוקת רווחים ונכסים בפירוק)זכות סירוב ראשונה, מכירה כפויה, הנפקה לציבור, נעילת מניות – בכדי להקצות מניות מסוגים שונים, לא די בכך שיש מניות פנויות בהון הרשום – התקנון צריך לקבוע את סוגי המניות השונים במפורש ולקבוע את הזכויות המיוחדות להן

העברת מניות החברה בין בעלי מניות (בינם לבין עצמם או בינם לבין צד ג') (ס' 293 – 300)- העברת מניות – מכירת מניות מבעל מניות לאדם אחר חזקת העבירות – "חזקה על כל נייר ערך שהוא ניתן להעברה" (סעיף 293) ניתן להתנות על עבירות מניה בתקנון (ס' 294)יש חובת דיווח על העברת מניות תוך 14 יום מיום ההעברה (ס' 140(6) וס' 299)

סוגי הגבלות על עבירות קיימים–  הצורך באישור הדירקטוריון.  הקפאה – איסור מכירה למשך תקופה –  זכות סירוב ראשונה לבעלי מניות אחרים  רכישה כפויה – כפייה על רוכש לרכוש את המניות גם מיתר בעלי המניות -מכירה כפויה (ס' 300) – כפייה על נעברים על פי דין למכור את המניות לחברה או לבעלי המניות האחרים

פירוקים

פירוקים ושעבודים נמצאים בפקודת החברות, ובסמכות ביהמ"ש המחוזי–  הכונס הרשמי– פקיד מדינה בעל מעמד סטטוטורי בכל הליך פירוק ובעל סמכויות פיקוח וניהול ביחס למפרקים.

יש שלושה דרכים לפרק חברה 1. מרצון– החלטת החברה ללא התערבות ביהמ"ש אין כאן צו פירוק מביהמ"ש- הסיבה לפירוק– תמה התקופה בתקנון או אירוע שנקבע מראש שיגרום לפירוק, השלבים לפירוק:1.האסיפה הכללית מחליטה על פירוק (75%) 2. הסכמת כל הנושים,3. אסיפת הנושים ממנה מפרק לחברה הנוטל סמכויות הדירקטוריון 4. המפרק מכנס את נכסי החברה ומחלקם בין הנושים ובעלי המניות. 5.משחולקו נכסי החברה מודיע המפרק לרשם החברות על חיסול החברה, או לחילופין אם הדירקטוריון ייתן הצהרת כושר פירעון  הוא מחסל בעצמו את החברה ע"י חלוקת נכסיה ללא מינוי מפרק ,2. ביהמ"ש מפרק(ס' 256)השלבים: 1. בקשת פירוק לביהמ"ש המוסמך. 2. ביהמ"ש ממנה מפרק לחברה הנוטל את סמכויות הדירקטוריון והאספה הכללית. 3. המפרק מכנס את נכסי החברה- 4. המפרק מחלק את נכסי החברה לנושים ולעובדים לבעלי המניות. 5. משחולקו נכסי החברה ניתן צו לחיסולה והיא חדלה להתקיים. 6. המפרק יודיע על חיסול החב' לרשם החב' תוך 14 יום ממתן הצו.   הגורמים המוסמכים לבקש פירוק החברה, נושה, בעל מניות, היועמ"ש, עילות הפירוק: 1. החלטת האסיפה להתפרק  2.חדלות פירעון– בג' אפשרויות: א. חוב מוכח- דרישת נושה לתשלום חוב העולה על 5 ₪. והתקיימו התנאים הפורמליים שהם: נושה של חב' שהינו בעל חוב העולה על 5 ₪  ושהגיע מועד פירעונו ושמסר לחברה דרישה חתומה בידו לשלם חובו- במשרדה הרשום ובמשך שלושה שבועות  היא לא שילמה את החוב, ולא נתנה ערובה ולא הגיע לידי הסדר להנחת דעתו הסבירה של הנושה (ומנגד החברה תטען שהיא לא חייבת לו מאום ואז הם ילכו לברר זאת בביהמ"ש. ב, חזקה-  ע"י אי קיום צו הוצל"פ או צו אחר חזקה שכשיש פס"ד שהחברה חדלת פירעון. ג. מבחן חדלות פירעון חשבונאי הוכח לבית המשפט שסך החובות בחברה גדול על סך הנכסים,  3. החב' לא התחילה בעסקיה תוך שנה משהוקמה או הפסיקה עסקיה לשנה האחרונה  4. ביהמ"ש סבור שמן הצדק והיושר שהחב' תפורק-שק"ד רחב כמו במקרה של הונאה בייסוד החברה, אי חוקיות מטרה, תרמית, עושק המיעוט. כאן כולם יכולים לבקש

תוצאות הגשת בקשת הפירוק-אין פירוק מיידי אלא: 1. קביעת מועד לדיון פרסום– דיון מקדמי במעמד מצומצם-בנוכחות מבקש הפירוק, החברה, והכונס הרשמי. שהרי פרסום ע"פ גחמה יכול לגרום לנזק הרסני לחברה 2. מינוי מפרק זמני לחברה- שנוטל על עצמו את סמכויות הדירקטוריון בניהול החברה או חלקה לפי קביעת ביהמ"ש ועיכוב הליכים גורף ביחס לכל ההליכים המתנהלים באותו זמן 3. סמכות שבשק"ד לעכב הליכים משפטיים תלויים ועומדים נגד החברה– בהליך המתנהל נגד החברה במחוזי או בעליון יתבקש עיכוב ההליכים במסגרת אותו הליך. ובהליך המתנהל בערכאה אחרת- יתבקש עיכוב ההליכים במסגרת הליך הפירוק.   המשך לדיון פרסום–  אם נמצא שהבקשה אינה מופרכת- ויש בה ממש- הבקשה עוברת לפרסום וקביעת מועד לדיון בבקשה עצמה. הדיון בבקשה עצמה– על מבקש הפירוק לפרסם הודעה ברשומות ובעיתון יומי בדבר הגשת בקשה ומועד הדיון שנקבע בה לפחות 14 יום לפני. כל בעל עניין יכול להשתתף- הרוצה להשתתף בדיון חייב לתת הודעה למבקש הפירוק שבעה ימים מראש, אחרת יידרש לרשות ביהמ"ש. הרוצה להתנגד לפירוק חייב להודיע שבעה ימים מראש ולתמוך נימוקיו בתצהיר עם העתק למבקש הפירוק. לביהמ"ש שק"ד במתן צו הפירוק– עצם העובדה שהעילה הפורמלית התקיימה אינה מספיקה, וביהמ"ש סיכויי הראה של החברה וכיו"ב. אך עם קבלת הבקשה ע"י ביהמ"ש- ניתן צו פירוק. – מעכשיו החב' בהליך פירוק שמשמעותו-תחולה רטרואקטיבית

תוצאות צו פירוק פירוקה של חברה הוא מיום שהוגשה בקשת הפירוק.– יש חשש מהברחת נכסים- החריג אם עסקה הושלמה בתו"ל ובתמורה-  היא לא תכנס תחת פירוק. אך החברה לעולם לא תהיה תמת לב שהרי היא יודעת על צו הפירוק. מטרת החברה בפירוק- איננה עוד להשיא רווחיה אלא- לממש נכסיה ולחלק את התמורה בין הנושים ובעלי המניות בדרך היעילה ביותר. פרסום צו הפירוק–  פרסום הצו ברשומות ובעיתון יומי, עותק נשלח לרשם החברות, ניתן לרשום הערות בפנקסים ומעתה החברה "בפירוק" –זהו חלק משם החברה, ובכל מסמך עסקי יש לציין את דבר הפירוק.  מינוי מפרק לחברה– סמכויות הניהול עוברות אליו ומעכשיו אין יותר אורגנים לחברה.

עיכוב הליכים והקפאת פעולות אוטומטיים1. לא ניתן לנקוט כל הליך חדש נגד החברה או נכסיה אלא באמצעות הליך הפירוק ( למעט מימוש משכון/משכנתא), בביהמ"ש או בהוצל"פ, וכל הליך המתנהל מאותו מועד מוקפא. 2.לא ניתן לבצע כל עסקה בנכסי החברה 3. לא ניתן להעביר מניות בחברה או לשנות מעמד בעלי מניות. וכל ההקפאות קיימות- אלא אם נקבע אחרת בביהמ"ש שלפירוק הודעת פיטורין סטטוטורית לכל העובדים. –אם עובד ימשיך לעבוד  הרי שהוא נחשב עובד של המפרק ולא של החברה. חיסול החברה- בסוף הליך הפירוק- משחולקו כלל נכסי החברה, מסתיים הליך הפירוק והחברה מתחסלת, היינו, נמחקת מרישומי הרשם ואינה קיימת עוד הלכה למעשה.3. פירוק בפיקוח ביהמ"ש  יצור כלאיים

שעבודים

חלוקת נכסי החברהעדיפות מוחלטת בין דרגות הנושים– נושה בדרגה נחותה לא יקבל דבר עד שלא סופקו הנושים שבדרגה מעליו ב- 100%. + שוויון בתוך הקבוצות– נושים באותה דרגת עדיפות יקבלו דיבידנד יחסי לגובה החוב בינם לבין עצמם. שעבוד מיוחד– שיעבוד על נכס מסוים-משכון/משכנתא. חריג-בהליך פירוק הכול קופא למעט–  נושה מובטח יכול לממש את השעבוד שלו מחוץ למסגרת הליכי פירוק ועיכוב הליכים לא חל על הליך המימוש. אך אם מימוש המשכון לא מספק את מלוא גובה החוב, הוא נחשב לנושה רגיל ביחס לשארית החוב.

יצירת שעבוד מיוחד– יש לרשום אצל רשם החברות, תוך 21 יום, ושעבוד מקרקעין (משכנתא), יש לרשום קודם אצל רשם המקרקעין ותוך 21 יום אצל רשם החברות. אם לא נרשם- אין  לו תוקף כלפי צד ג' לעניין הליך פירוק-(ס' 178 לפק').

שעבוד צף– 1.שעבוד על כלל נכסי החברה או קבוצת נכסים, לרבות נכסים שירכשו בעתיד. ( קיים רק בחברות) 2. איננו מונע ביצוע עסקות בנכסים אלו- רכישה, מכירה, 3.רק עם מתן צו הפירוק מתגבש על הנכסים הקיימים ברשות החברה באותו רגע, והופך לשעבוד מיוחד על כל נכס.4.מימושו אינו עצמאי ולכן צריך פניה לביהמ"ש שימנה כונס נכסים- (ס' 194) 5.תוקפו מותנה ברישום ברשם החב' תוך 21 יום מיצירת השעבוד (ס'178)  6.חל על מקרקעין גם אם הם לא נרשמו בטאבו (ס' 169). 7.שעבוד צף האוסר יצירת שעבודים מאוחרים יותר- גובר על משכנתא רשומה, אף אם השעבוד הצף לא נרשם בפנקסי המקרקעין  8.שעבוד צף כפוף לשעבוד מיוחד- בין שנוצר לפניו או אחרי המועד שנוצר השעבוד הצף אך ניתן להתנות את השעבוד הצף באופן שיאסור יצירת שעבודים מאוחרים ואז הוא גובר על משכנתא.

מדרג השעבודים- לפי סדר יורד : 1. נושים מובטחים בשעבוד ספציפי(מיוחד, קבוע) שעבוד ספציפי, שעבוד ספציפי לרכישת נכס, מס בגין הקרקע ( שבח, רכישה) וזכות עיכבון. 2. הוצאות פירוק  שכר המפרק, הוצאות מימוש נכסים, הוצאות משפט, אגרות לכנ"ר וכו'(ס' 354).  3. חובות בדין קדימה -א. שכר עבודה המגיע לעובד בעד תקופה לפני הפירוק עד תקרה מסוימת- הפרש מסוים מקבל העובד מהמוסד לביטוח לאומי שחוזר אח"כ כנושה רגיל בתביעה נגד החברה. ב. סכום שהחברה ניכתה במקור משכר העובדים ולא העבירה לשלטונות המס. ג. תשלומי חובה של שנה אחרונה (מיסים, ארנונה, אגרות לרשם) ודמי שכירות של שנה אחרונה.- אחרון(ס' 354). 4. נושים מובטחים בשעבוד צף.     5. נושים בלתי מובטחים. 6. בעלי המניות

כללי קדימויות בין שעבודים1.שעבוד מוקדם גובר על שעבוד מאוחרא. שעבוד צף מוקדם גובר על שעבוד צף מאוחר. ב. שעבוד מיוחד מוקדם גובר על שעבוד מיוחד מאוחר (ביחס לאותו נכס). ג. שעבוד מיוחד מוקדם גובר על שעבוד צף מאוחר. 2. שעבוד מיוחד מאוחר גובר על שעבוד צף מוקדם. שהרי שעבוד צף לא מונע עסקאות והמשכנתא תגבר עליו כי זו עסקה     3. שעבוד צף מוקדם הכולל איסור יצירת שעבודים מיוחדים גובר על שעבוד מיוחד מאוחר. היינו  המשכון יהיה תקף אך ייסוג מפני השעבוד הצף. 4. שעבוד מיוחד מסוג שסל"ן גובר על שעבוד צף מוקדם הכולל איסור יצירת שעבודים מיוחדים (ס' 169 ד). שסל"ן שעבוד ספציפי למימון נכס-מימון רכישת נכס חדש (שלא היה קיים לפני) כנגד בטוחה באותו נכס בלבד. למרות המגבלה, שסל"ן גובר על שעבוד צף. כשיש משכון מיוחד ושסל"ן באותו יום-הם לא סותרים כי מדובר על נכסים שונים.

מקראה

כותרת ראשית  – כותרת ראשונה – כותרת שניה – חוקים – פסקי דין –  הדגשים

 

Be the first to comment

Leave a Reply

כתובת האימייל שלך לא תפורסם


*